Loving Day

היום ה-12 ביוני הוא בארצות הברית 'Loving Day', היום לציון הסרת המכשולים הבין גזעיים לנישואים, וחגיגת האפשרות להינשא גם למי שאינו בן הגזע שלך – ובקרוב כך אני מקווה גם למי שהוא בן אותו מין כמוך. פסיקת בית המשפט העליון בארצות הברית, מ-12 ביוני 1967, שאיפשרה לבני הזוג הבין גזעי מילדרד וריצ'רד לאבינג להינשא, על אף החוק הגזעני של מדינת וירג'יניה שלא איפשר נישואים בין גזעיים, אמרה את המובן מאליו – אין סיבה שאנשים בעלי צבע שונה לא יוכלו להינשא. הזוג לאבינג פתח את הדלת למיסוד האהבה של רבים, בני גזעים שונים, ולפריצת מחסומים של אפליה וגזענות.

ואצלנו? אצלנו שוררת שיטת המילט, פרי הגיגיו של ג'ורג' החמישי שישב במועצתו בשנת 1922, והגה את דבר המלך במועצתו המחלק את תושבי פלשתינה א"י ל-14 עדות שונות, היכולים להינשא ולהתגרש אך ורק בבתי הדין של עדתם הדתית. פרט למובן מאליו, הכפפת אוכלוסיה חילונית בעיקרה לשיפוטם של בתי דין דתיים הפועלים לפי הדין הדתי הארכאי והפטריארכלי (תחרות משמעותית בין השריעה, ההלכה והדין הביזנטי היווני אורתודוכסי, דיני הגירושים של מי ארכאיים ופטריארכליים יותר. הקתולים פרשו מן התחרות עוד בטרם החלה, שכן אצלם אסור להתגרש), תוצר הלוואי החמור של שיטה זו הוא אי האפשרות של בני העדות הדתיות (הסוואה דקה לחלוקה אתנית) להינשא אלא לבן עדתם. כן, יהודי אינו יכול להינשא למוסלמית, בהאי ליווניה אורתודוכסית, דרוזי לאוונגליסטית-אפיסקופלית. איש מהם אינו יכול להינשא לבן או בת הציבור הגדול של 'חסרי הדת', שלוש מאות אלף איש מאיתנו שהגיעו לארץ כזכאי שבות, אך אינם יהודים על פי ההלכה. לאלו אין מסגרת בה הם יכולים להינשא במדינת ישראל לאיש. יש להם חוק מיוחד מ-2010 המאפשר להם לבוא ב'ברית זוגיות' שמעמדה נחות מזה של הנישואים, אך רק עם 'חסר דת' כמותם. רוסי – בוא בברית הזוגיות עם רוסיה. הוואגינה היהודיה הכשרה (או הדרוזית, הבהאית, המוסלמית, האוונגליסטית אפיסקופלית, הכשדית אוניאטית וכיוצא בזה) אינה יכולה לסבול אותך ושכמותך.

הממד ההצהרתי הוא חמור. הוא מהווה בסיס לאפליה, ולחנה ארנדט הוא הזכיר את חוקי נירנברג (אייכמן בירושלים עמ' 16, תרגם מאנגלית אריה אוריאל, הוצאת בבל) –

"היה משהו עוצר נשימה בתמימות שבה גינתה התביעה את חוקי נירנברג הידועים לשמצה משנת 1935, אשר אסרו נישואי תערובת ומגע מיני בין יהודים לגרמנים. אלה מבין העיתונאים שהכירו את הנושא היו מודעים היטב לאירוניה שבדבר, אבל לא הזכירו זאת בדיווחיהם. זה לא הזמן המתאים, הם סברו, למנות בפני היהודים את הליקויים בחוקיה ובמוסדותיה של מדינתם."

ועדיין, תאמרו, יש זוגות מעורבים. אלו נישאים בקפריסין ובצ'כיה (פראג היא לאחרונה בירת הנישואים האזרחיים בישראל) ונרשמים במשרד הפנים על סמך תעודת נישואים זרה. נכון. אבל פרט לכך שאזרח צריך להיות בעל הזכות להינשא במדינתו, הרי שכל הנוהג הזה של נישואי חוץ לארץ מבוסס על פסיקת בית המשפט העליון בעניין פונק שלזינגר האומרת כי הרישום במשרד הפנים אינו הכרה בתוקף הנישואים, אלא 'לצרכי סטטיסטיקה בלבד'. נכון, מזה חמישה עשורים שמעניקים לזוגות זכויות מתוקף פסיקה זו, אבל – וזה אבל גדול – זו אינה אמירה משפטית על תוקף הנישואים, אלא החלטה מינהלית. הפה שהתיר הוא גם הפה שיכול לאסור. המהירות שבה השתלטו בנט ורגב על שדה הצנזורה על התרבות בארץ, והנוחות שהם חשים בהרס של בסיס הדמוקרטיה – חופש הביטוי, גורם לי לחשוש שלא ירחק הזמן ושר פנים זה או אחר יכריז שהגיע הזמן להפסיק להעניק לזוגות אלו מעמד של נשואים, ולבחון את תוקף הנישואים על פי ההלכה.

בקיצור – תנו לי קצת לאבינג!

12 מחשבות על “Loving Day

  1. התהפך לך, כתבת שנותנים לזכויות זוגות ולא להפך.

    בעיה נוספת שלא ציינת, גם בקרב הזוגות שנישאים בפראג, גירושים חייבים לעבור דרך הרבנות. כנגד זה יש לי חברים שעשו הבה נתחכמה, התחתנו בחו"ל ולא נרשמו במשרד הפנים. והנה, מעשה שטן, זוג כזה עכשיו עדיין אולץ להתגרש דרך הרבנות, לא ברור לי איך ומה נודע למי אבל איכשהו בגלל שנחשבו ידועים בציבור, כדי שהיא תהיה מותרת לכל איש (שאינו כהן כמובן), היו צריכים לעבור במדורי הגהינום של הרבנות.

    אהבתי

    • תודה על ההגהה. תיקנתי. באשר לעניין 'צריך לעבור דרך הרבנות בגירושים גם בנישואים בפראג', הרי שזו בעייה בפני עצמה, אבל אינה קשורה לנושא המצומצם של הפוסט – נישואים בין עדתיים. הרי ברור שיהודי הנישא בנישואים אזרחיים לנוצריה אינו צריך לעבור דרך הרבנות להתיר נישואיו אלא דרך בית המשפט למשפחה.

      אהבתי

  2. דיי מעצבן שאנשים לא יכולים להתחתן במדינה שבה הם גרים כפי שהם רוצים.
    בת דודה שלי התחתנה עם בן זוגה בפארג, לא כי הם לא יהודים, אלא כי הם לא רצו להכניס את הדת לחלק הזה של החיים שלהם וכן הם מודעים לזה שגירושין עוברים דרך הרבנות הראשית (הם מקווים לא להגיע לשם)
    מבחינתי על מוסד הנישואין אבד הקלח כבר מזמן
    במציאות שלנו היום, טבעת על האצבע לא אומרת שום דבר ולא מבטיחה שומדבר
    זה לא מבטיח אהבה, לא מבטיח נאמנות, לא מבטיח זוגיות, רק קשר, שבמקרים מסויימים נראה שדיי נכפה על לא מעט בני זוג שאלמלא היו תקועים במצב הזה היו מפרקים את החבילה כבר מזמן
    (למרות שיש גם כאלה שהנישואין טובים להם)
    נישואין זה הסכם בין גבר לאישה, ולכן הסכם כזה יכול להיות משפטי לכל דבר ועניין
    שמראש קובעים מה קורה אם רוצים לפרק את הקשר הזוגי
    לא צריך לעבור מדורי גיהנום ברבנות וכו'.
    לא מאמינה שבמדינה שלנו השינוי הזה יקרה בקרוב
    בכל זאת אנחנו מדינה דתית וחלק לא קטן מהחוקים פה הם חוקים הלכתיים שסותרים את היותה של המדינה שלנו כמדינה דמוקרטית

    אהבתי

    • (הכלח אובד, אלא אם התכוונת שלנישואים אין כבר תירס)

      שום דבר לא מבטיח שום דבר אם מסתכלים על זה בצורה טכנית. ברמת המהות, אבל, למעמד שבו נוכחים כל המכרים שלך, ובו את מתחייבת להשאר מחויבת לאדם כלשהו, יש השפעה רבה. החשיבות היא לא בלסנדל אנשים זה לזה כשאין בזה טעם, אלא ברגעי משבר לעודד אותם לחפש פתרון ביחד במקום לפרק את החבילה. זו הסיבה שלי אין הסכם ממון, ויסלחו לי העו"דים בקהל, אני יודע שזה נורא אופנתי בימינו.

      אהבתי

      • שני דברים – אני אומר שלנישואים יש שלושה צדדים – שני הבאים בברית הנישואים והמדינה. המדינה מגנה על הקשר הזוגי, מעודדת אותו, ונותנת צ'ופרים כמו נקודות זיכוי במס הכנסה ומשכנתאות. זה לא פייר שיש כאלו שיכולים ואלו שלא. וחוץ מזה – מוסד הנישואים הוא מוסד עתיק יומין, לדעתי אפילו קדם למין האנושי. משהו לא נשאר כל כך הרבה זמן אם אין בו משהו טוב. ויש המון אנשים שזה בדיוק מה שהם רוצים – כמו המון אנשים שלא לוקחים ברצינות והמון אנשים שלא רוצים בכלל כמו אין לי. זה מאוד לא פייר שמי שרוצה, או אפילו משתוקק להיות נשוי, לא יוכל. ולעוקב – הסכם ממון מאוד מתחייב במקרים מסויימים במקרים אחרים פחות. אני לא רואה סיבה שזוג צעיר שמתחתן יהיה עם הסכם ממון, כמו שאני לא רואה סיבה שזוג שמתחיל פרק ב' בחיים לאחר שכל אחד צבר רכוש ויש אינטרסים מוקנים לילדים יהיה בלעדיו. אבל – מה שכן צריך בדרך כלל, זה 'הסכם לכבוד הדדי' שמונע סרבנות גט. לא מפנה אליך ספציפית, אתה יודע, כי אתה בנאדם מכובד וליברל וכזה. אבל חשוב שיהיה. שלא יהיה גם הפיתוי שאפילו לליברל הכי ליברלי והפמיניסט הכי פמיניסטי לפעמים קשה לעמוד בו.

        אהבתי

        • אני לא רוצה להתחתן כי הפורמט הנוכחי של מוסד הנישואין הוא ארכאי ולא מתאים לבן אדם שאני.
          כשאני רואה אנשים (גברים ונשים) שנתקעים במערכות יחסים לא טובות (שלא לומר גרועות ויותר מזה) בגלל שהבן/בת הזוג לא מוכנים לשמוע על גירושין
          שנשים מפחדות להישאר בלי כלום, וגם גברים מפחדים שבתהליך הגירושין האישה תרושש אותם

          בלי שום קשר מוסד הנישואין הדתי לא מדבר אלי
          אני לא בן אדם דתי, אני אתאיסטית ואני לא רוצה להכניס את החלק הזה של הדת היהודית לחיים שלי. כן יש מסורת וחגים וערכים שחשובים לי שכולם נלקחו מהיהדות
          אבל בין מסורת לנישואין וגירושין יש מרחק רב

          אני חושבת שהיום מוסד הנישואין לא מבטיח שומדבר לאף אחד מהצדדים
          ואגב כתבת על הסכם ממון, כשזוג צעיר (בני 20 ומשהו) מתחתן, אז אולי באמת אין טעם לעשות הסכם ממון כי רוב הסיכויים שבאמת אין להם יותר מדיי. אבל זוג בן 30+ כבר לרוב מחזיק בנכסים או חשבון בנק שיש בו סכום של כסף, ואז לדעתי כן ראוי לעשות הסכם ממון, במיוחד אם הצד השני מגיע בלי.

          והסכם לכבוד הדדי, בהחלט
          העניין הוא שכאשר רוצים לפרק את החבילה
          לרוב שני הצדדים ילחמו אחד בשניה ולא יקשיבו אחד לשניה
          כל אחד ינסה להרוויח כמה שיותר
          ואלה, אלה הדברים שצריך להסכים עליהם עוד לפני שמתחתנים
          המה אם הזה שכולם מנסים להימנע ממנו
          עם כל הכבוד הסטטיסטיקות לא משקרות ואחוז הגירושין עולה עם השנים

          זה לא סתם אגב, פשוט יש המון אנשים שלא בחרו את האדם הנכון לחיות איתו
          לא בדקו שהבן/בת הזוג הם באמת האנשים שאיתם הם רוצים לחיות את רוב חייהם
          פעם מישהו אמר לי "כשההתאהבות נגמרת, החברות נשארת"
          יש המון זוגות שלא היו חברים לפני שהם התחתנו, הם היו מאוהבים והכל, וכשזה נגמר, נשאר שם הרבה כלום ושומדבר

          אהבתי

          • אז שני דברים. אני מאוד מכבד את העמדה שלך שאת לא רוצה להתחתן, אבל יש כאלה שממש רוצים. מדיניות ציבורית נכונה היא לא ללכת לפי מה שנכון לגל או מה שנכון לאין לי, אלא לפי מה שיכול להיות נכון לכולם. לכן אם יש מספיק אנשים שרוצים מאוד להתחתן, צריך לדאוג שהמוסד הזה יהיה אנושי עד כמה שאפשר ויראה את הפנים היפות שלו עד כמה שאפשר. ו'כשרוצים לפרק את החבילה לרוב שני הצדדים יילחמו' – נכון, אבל אני מאוד רוצה להאמין שאפשר גם אחרת.

            אהבתי

            • זה שהמדינה עושה הגבלות לגבי מי יכול להתחתן כאן ומי לא זו בעיה שלא קשורה בכלל למה שאני חושבת על מוסד הנישואין
              יש היום ברית זוגיות, אבל אני לא יודעת אם זה שווה כמו נישואין
              ועדיין יש אנשים שרוצים את הטקס וכו' – למה לא לאפשר להם?
              למה? כי מדינת ישראל מתנהלת כמו מדינת הלכה דתית
              זו אחת הבעיות שיש כשיש מדינה שהיא קודם כל יהודית ואחר כך דמוקרטית
              ששמים את הדת לפני הדמוקרטיה
              ולצערי הרב רוב החוקים של הדת (לא רק היהודית) סותרים את הדמוקרטיה

              באותה מידה אני תוהה למה אני משלמת על שירותי דת, שאני בתור אדם אתאיסט לא משתמשת בהם? בכל מדינה דמוקרטת מתוקנת, מי שרוצה להשתמש בשירותי דת משלם עבורם, לא מחייבים אף אחד לשלם על משהו שהוא לא משתמש בו.

              אגב, גירושין, אתה חושב שהטקס שנעשה ברבנות הוא אנושי?
              זה מגעיל ומשפיל
              אישית אני חושבת שצריך לסכם לפני, כשעוד אוהבים מה יהיה אם מתגרשים
              לא חייבים להתגרש כמובן, אבל זה לא רע שיש הסכם שמפרט מה יקרה אם
              ואז לא צריך לריב על דברים שהוסכמו כבר מראש

              אהבתי

  3. בדיוק היום הבן שלי נרשם לנישואין בפראג עם זוגתו ההרה (אחרי שנישאו בארץ כדת וכדין אבל עם רבה, כך שהרבנות המאובנת ודאי לא מכירה בהם). הוא מסר שכל העניין לקח 5 דקות, שהמתורגמן אמר שהוא עובד בזה כבר עשר שנים ושזו פעם ראשונה שהחתן בא בשורטס. הבן שלי התרשם שהם קצת נעלבו מההתייחסות, מה גם שהבן לא הצליח להחניק צחוק במהלך הטקס הרציני כשהאשה שהעבירה אותו דיברה בצ'כית שוטפת, חייכה בהתרגשות כשלזוג אין שום מושג מה היא אומרת. את התמונות שהם שלחו לנו בווטסאפ המשפחתי צילם החבר של הזוג הישראלי שקדם להם, שדווקא השקיעו באביזרים (הכלה לבשה שמלה והיו גם חברים).
    אני רק מקווה שהבן שלי לא אחראי באופן אישי על שינוי הפרוצדורה, אם יהיה כזה, כי פראג היא באמת הקפריסין החדשה לענייני נישואין אזרחיים.
    לעצם העניין, אני כמובן איתך. (ביקשת לאבינג).

    אהבתי

  4. ואני לתומי חשבתי ששיטת המילט הייתה בכלל רעיון תורכי! הנה למדתי עוד משהו שלא ידעתי.

    אשר להשוואה של חנה ארנדט: אני מניחה שחוקי הגזע של נירנברג לא נבעו מתוך איזה עניין בדת ולא היו מבוססים על שום דבר דתי. וזאת, אם אני מבינה נכון, בניגוד לשיטה הנהוגה אצלנו. איך שלא יהיה, דת לא צריכה להיות מעורבת בענייני המדינה – לתועלת כולם, כולל הדת עצמה.

    אהבתי

    • הקטע שהמילט הוא בריטי הוא חידוש שלי (פחות או יותר, אני לא היחיד שחושב כך אבל אחד הראשונים שכותבים את זה) שאני מתכוון לפרסם במאמר שיוצא בקרוב מאוד ב'מחקרי משפט'. לגבי חנה ארנדט – גם אני חושב שהגברת הגזימה, אבל חשוב להביא את הדברים כדי שמי שגדל בתוך המילט ולא יכול לחשוב על שיטה אחרת יראה איך הדברים יכולים להיראות מבחוץ. את ארנדט, קורבן מובהק להפרדה גזעית שהרסה את חייה, איני שופט.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s