Be that guy

פעם פעם לפני הרבה שנים, בשנת 1987, כשהייתי צעיר ועול בימים, עשיתי קורס מש"קי איכון שנועד להכשיר אותי להיות מש"ק איכון. זה היה חלק מקורס מפקדי צוותים של חיל התותחנים – שמשום מה כונו צפרגולים – שכלל שלוש מגמות. מפקדי תומ"ת, שזה תותח מתנייע, סמפיקים שזה ראשי תיבות נורא סודיים של סמלי מרכז פיקוד ירי קדמי, ומשום מה כונו סמפיקיות, ואנחנו שהיינו משקי איכון.

אז אחרי שלושה ומשהו חודשים כשסיימנו, היה טקס סיום. במשך כמה ימים הריצו אותנו הלוך ושוב, נדמה לי בכפר סבא, בדבר הכי מטומטם בעולם שנקרא ת"ס תס"ח, שזה לצעוד כמו מפגרים קדימה ואחורה לפי פקודות שצעק איזה רס"ר שכולנו שנאנו.

עשו לנו גם חזרות על טקס הסיום שהיה אמור להיות די מתוקתק. היינו מאתיים ומשהו בוגרים לדעתי. ועם המשפחות וכל זה היה צריך לסיים מהר. היינו אמורים לעלות על הבמה במדרגות כאלה מצד ימין, לעבור את כל השורה של הגדוילים, לקבל את התעודה ואת הדרגות (רובנו קיבלנו רב"ט. מצטיינים קיבלו סמל. זה היה עניין של ציון. אני סיימתי את הקורס בציון של 69. בשביל סמל היה צריך מעל שמונים. אם זה אומר ש-69% מהפגזים שטיווחתי מאז פגעו במטרה אני קונה את זה.) להצדיע ואז לרדת מהצד השני. זה בדיוק מה שעשיתי. כשקראו בשמי, עליתי מצד ימין, קיבלתי את הדרגות ממפקד החיל, קיבלתי את התעודה, הצדעתי, וירדתי במדרגות בצד שמאל. ההורים שלי היו מאוד גאים בי, אני חושב.

אז בקיצור בין הסמפיקיות היה אחד שאני לא זוכר איך קוראים לו אבל אני זוכר איך הוא נראה לפני 28 שנה, ואני גם זוכר שאחרי כמה חודשים הייתי במעצר במפח"ש וביליתי יום שלם בהמתנה למשפט בלשכה של האלוף שהיה אז אורי שגיא ומאוד שמחתי לגלות שהרלשית היפה של האלוף היא החברה שלו וכך יכלנו לקשקש קצת. לא משנה. כשקראו בשמו הוא עלה, הצדיע, קיבל את הדרגות ואת התעודה, וירד מאותו צד שממנו עלה. אם מבטים היו יכולים להרוג, הוא לא היה איתנו כבר עשרים ושמונה שנה. אם לא היו הורים בקהל, מפקד החיל, הרס"ר, מב"ס שיבטה וכל מי שהיה על הבמה היו רודפים אחריו ומרביצים לו מכות, אני בטוח.

אז מה באמת יכול היה לקרות לו? כלום. הוא לא אמור לראות יותר את האנשים האלה לעולם. המסגרת של הקורס היא מסגרת חיילית והוא חוזר לגדוד. שם הוא בטח יהיה אגדה חיה, על זה שהוא ירד בצד הלא נכון של המדרגות.

לכולנו היה את האינסטינקט הזה למלא פקודה, ורק הוא פשוט חשב לעשות ההיפך. לא בקטע של מוסר או סירוב, אלא בגלל שזה סבבה. וזה אמר הרבה. שפקודה היא לפעמים דבר מטומטם שנורא כיף ונכון לעשות את ההיפך ממנו. ושאין שום ערך בלמלא פקודה. וכשכולם הולכים מימין לשמאל, לפעמים נורא טוב ללכת משמאל לימין. ושום דבר רע לא קורה. ולפעמים הג'סטה הזו של בנאדם אחד שהולך בכיוון ההפוך זה כמעט הדבר היחיד שזוכרים מהטקס עשרים ושמונה שנים אחרי.

הבת שלי סיימה אתמול תיכון. היא מבלה את הימים והלילות הבאים עד יום חמישי בחזרות עד אמצע הלילה על מסיבת הסיום, ונורא מעניין אותה באיזה שורה היא תהיה בריקוד בנות.

מצד אחד אני רוצה לומר לה 'Be that guy', תעשי משהו מטורף ויוצא דופן. תסרבי פקודה. תרקדי הפוך. את לא חייבת כלום לאנשים האלה. לא תראי אותם יותר. הבגרויות מאחורייך. יש לך את הזמן המאוד מועט עד שהכל מתחיל. תתחילי את החודש הזה עד אמצע אוגוסט כשאת הולכת לשנת שירות במשהו מאוד מאוד משוגע.

מצד שני – יש משהו כיפי בלהיות קונפורמיסט. לא תמיד צריך להיות היוצאים מהשורה. לא תמיד צריך להיות זה שמשקיף מהצד. יש כיף בלהיות משהו גדול. בללכת עם החבר'ה באותו צעד. בלרקוד בשורה הראשונה בריקוד בנות.

שש שנים אחרי אירועי הטקס והמדרגות איזה בחורה בשם הופ סנדובל נדמה לי בטקסס הקליטה את הדבר הבא, אבל היא לא קראה לעצמה הופ סנדובל אלא מאזי סטאר שזה שם נהדר לזמרת. בזמן אמת לא ממש שדרו את זה ברדיו, וגם עכשיו לא. אז אני שם את זה כאן. לא קשור לשום דבר שכתבתי, אבל שמעתי את זה לפני כמה ימים עוד פעם וזה פשוט מאוד יפה. בכלל אלבום מופת So tonight I might see. אז השיר הבא מוקדש לבת שלי שסיימה יב אתמול, וזה לא ממש נראה עלי כי אני קול, אבל די התרגשתי. שחקי אותה מאזי!

22 מחשבות על “Be that guy

  1. סיפור נפלא, ואני מזהה נונקונפורמיסטים מרחוק, כמעט כאילו היו קרובי משפחתי. א-ב-ל. לא דומה המחווה של הסמפיק ההפוך למצב של הבת שלך. אמנם גם בית ספר הוא מסגרת חובה, וגם שם מכריחים את המשתתפים לעשות דברים שהם אולי לא היו עושים אם זה היה תלוי בהם, אבל היא נמצאת בטקס הסיום מבחירה, ולא כפו עליה דבר. נדמה לי שטוב תעשה אם פשוט תהיה שם בשבילה ותמחא לה כפיים ותהיה כולך גאווה, ואל תשליך עליה בשלב הזה את ציפיות הנונקונפורמיזם של סמפיקים סוררים. ממילא זה מה שיקרה, אין לי ספק. להזכירך, גם אתה ירדת בצד הנכון.

    אהבתי

  2. נזכרתי ב'חיימק'ה שלי'. הוא היה הנון-קונפורמיסט הראשון, או שסתם הייתה לו התמצאות גרועה במרחב?

    איך שלא יהיה, מסכימה עם מה שכתבת בפסקה שמתחילה ב-'מצד שני' (נדמה לי שחסרה שם המילה 'חלק מ-'). רק שאני מתרשמת שיש גם הרבה נון-קונפורמיסטים שהם בתוך תוכם מאוד קונפורמיים – זה רק שהם מצייתים למערכת כללים אחרת, ומסתפקים בידיעה שהיא שונה מזו של הרוב 'הרגיל' שהם בזים לו.

    ברכות לבת, בכל דרך שתבחר !

    אהבתי

    • בתור נונקונפורמיסטית מוצהרת ומוכרת הרשי לי למחות על רוח הדברים שלך. לא בזים ולא נשרים. מתוסכלים, כן. לפעמים גם כועסים. אבל כמו כל מיעוט אחר לפעמים זהו עול, וגם משלמים בגללו לפעמים מחיר כבד מאוד.

      אהבתי

      • מניפה, לא לגמרי הבנתי מה הרגיז אותך במה שכתבתי ומדוע את סבורה שכתבתי עלייך. כתבתי ש"יש גם הרבה נון קונפורמיסטים ש…", ולא נראה לי שנכון לפרש את הניסוח הזה כתחליף של "כולם". לעצם העניין, אני מאמינה במה שכתבתי, וגם יכולה לספק דוגמאות, אבל חבל להציף את דף התגובות של המארח.

        אהבתי

    • "נון-קונפורמיסטים שהם בתוך תוכם מאוד קונפורמיים"
      אין דבר כזה. הם לא נון-קונפומיסטים אלא שוחרי צומי.
      אבל "קונפורמיסטים שהם בתוך תוכם מאוד נון-קונפורמיים" כאלה יש ויש

      אהבתי

  3. למרות שגזרתי על עצמי שתיקה בבלוגיה – נתקפתי היום פטפטת פתאומית…
    בקיצור, רק רציתי לומר לך, שאני ממשיך לקרוא אותך – ונהנה.
    גם שמתי לב, שאתה מפרסם פוסט חדש מדי יומיים, והרי זה הספק נאה ביותר. יפה לךָ.

    אהבתי

    • ראשית – כאן אין כללי שתיקה. אני תמיד שמח לשמוע אותך בכל אורך ובכל פורמט. בניגוד ל'ישרא' גם לדעתי כאן אין כל כך הגבלה על אורך התגובות (זה משהו שעוד אצטער שאמרתי… 🙂 ) פוסט כל יומיים אצלי זה לא תמיד סימן טוב, אבל אני באמת משתדל כדי ליצור כאן תוכן שימצאו במנועי חיפוש שיביא לכאן עוד אנשים.

      אהבתי

      • תודה על ההזמנה, שמקפלת בחוּבה גם מחמאה. נעים לשמוע. אבל כמו שאמרתי, אני הוא זה שגזרתי על עצמי שתיקה. לא אתמם ולא אומַר, שזה ללא קשר לתגובות שזכיתי להן. לא כל כך מתוך עלבון (רק בלוגרית אחת ויחידה הצליחה באמת להעליב אותי, ובעיניה – עלבוני הוא לא יותר מ"מניפולציה רגשית"…), כי מראש בחרתי להציג דעות שאינן ממש מקובלות בבלוגיה ב"ישרא" – אלא יותר מתוך תחושה של חוסר תכלית, של השחתת מילים לריק. זו הסיבה לכך, שיחד עם חוסר ההסכמה לרוב דעותיך – אני מלא הערכה לאופן שבו אתה מחזיק בהן, לא מרפה, ולא מתעייף להביען שוב ושוב. גם כשאתה יודע, במקרים רבים, שאתה בדעת מיעוט. יחד עם זאת, רשמתי לפני את הזמנתך. אם אתחרט – אבוא לבקר ולכתוב. NEVER SAY NEVER.

        אהבתי

  4. וואו כבוד לילדה!! אני דווקא חושב שלא צריך להיות יוצא דופן,ודאי לא בצבא ,שם על כל דבר אתה משלם. באזרחות זה סיפור אחר.

    אהבתי

    • מצווה להיות שונה במופגן בצבא כדי לעודד אחרים לשמור על האינדיבידואליות שלהם במסגרת שנועדה לבטל אותה.

      לגבי תשלום, זה עניין של מיומנויות בין אישיות ושל מה העלות האלטרנטיבית. הצבא מורכב מאנשים ומעודד צורת חשיבה מאד מסוימת בקרב מפקדים זוטרים, ולכן אם הם מאמינים שזה פחות כאב ראש לתת לך, נניח, להסתובב על אזרחי מאשר לנסות ללכת ראש בראש ולשלוח אותך למשפט על זה, אז חוקי הצבא פחות רלוונטיים לאינטרקציה ביניכם.

      אהבתי

  5. הקטע הוא שרוב האנשים כן רוצים להיות כמו כולם
    מן תופעת עדר כזאת, להיות חלק מהחבר'ה
    מעטים הם שמעיזים להיות שונים

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s