זכרו את ה-26 ביוני!

וגם את השם המוזר אוברגפל. כרגע הגוגל לא כל כך מכיר אותו. הגוגל מכיר אתלטית גרמניה מהשורה השנייה, בשם כריסטינה אוברגפל. אין מה לדאוג, בתוך כמה ימים זה ישתנה. ה-26 ביוני ומר ג'יימס אוברגפל נכנסו להיסטוריה (ביחד עם ריצ'רד הודג'ס האומלל, שנפל בחלקו להיות מנהל מחלקת הבריאות במדינת אוהיו בדיוק כשאוברגרפל רצה להתחתן עם בחור). כן, בית המשפט העליון של ארצות הברית אישר היום נישואי גאים.

בדרך כלל באירועים כאלה אני מזכיר את העובדה שהקוראים לנישואי גאים במדינת ישראל מתעלמים מכך שהרוב ההטרוסקסואלי (אנחנו עדיין רוב, מצטער) כפוף לחוקי אישות מתקופת הברונזה המוקדמת, מחולק ל-14 עדות דתיות, וכבול בכבלי המילט האכזר, מורשתו של סולימאן המפואר, השליט העות'מאני. אבל היום עיני לא תהיה צרה בעליזים, ביום בו ראוי שיעלזו יותר מכל. מפרגן לכם. שאפו. לכו תתחתנו.

קראתי את כל 103 עמודי פסק הדין ולא מצאתי בהם חידוש רב. דקדוקי עניות של המשפט החוקתי בארצות הברית תמיד שעממו אותי רצח. דווקא בדעת המיעוט המנומקת של תומאס וסקאליה (נכנסו להיסטוריה בתור הבאד גאייס לנצח, לדעתי) מצאתי עניין ואיזה סוג של בנייה רציונלית שאני יכול להשתמש בה בדוקטורט שלי, אם כי כמובן שאני מסתייג מהתוצאה שאליה הגיעו. אזרוק כאן מחשבה – הייתכן שהקבעון של המשפט הישראלי לגבי הצורה, מוביל להתדיינות חוזרת ונשנית בעניינים של הערכאה השופטת או הפורום הראוי, כאשר בארצות הברית, בה נושאי הצורה הוכרעו זה מכבר, חוזרים ועוסקים בשאלות של תוכן – אמצעי מניעה, הפלות, משגל 'שלא כדרכה', נישואי גאים (רו נ. וייד, גריזוולד נ' קונטיקט, לורנס נ' וירג'יניה ועכשיו גם אוברגפל נ' הודג'ס) בעוד שבישראל השאלות הללו מוכרעות ללא כל דיון או בדיון טכני ולא מהותי, הנמנע תמיד מלהיכנס לגופו של עניין? הייתכן שהחופש היחסי ממנו אנו נהנים בישראל, ללא התערבות שיפוטית, בנוגע לאמצעי מניעה, הפלות, משגל 'שלא כדרכה' וכיוצא בזה נובע דווקא מהאובססיה של המחוקק שלנו למילט, וכך המילט הוא דווקא שומר זכויות האזרח שלנו? טוב, זו מחשבה די פרועה והיא די בסיס למאמר קצת יותר רציני, אם לא לפוסט דוק (מקבל הצעות והזמנות. סתאאאם. אל יתהלל וכו'.) אבל זה באמת לא קשור לכלום.

יום נהדר לכם, גאים. תראו. כאן במדינתנו הקטנטונת יש את שוד הגז הגדול, 20% מהאוכלוסייה הוכרזו על ידי שר הפנים כמי שאינם ראויים להיות אזרחים, וכל מיני כאלה, אז בואו נצעד ביחד, גאים כלא גאים, בסולידריות ובאחווה וכל זה, ונעשה שיהיה לנו טוב ונחמד, ונהיה גאים במה שאנחנו, ונאבק את כל המאבקים שצריך להיאבק. האמת אני חושב שהיום היה מצעד הגאווה בחיפה, ואם הבת שלי לא הייתה נוקעת את הרגל והייתי צריך להסתובב איתה בכל מיני מרכזי רפואת חירום, גם הייתי לובש את גופיית 'חושן' הוורודה שלי (מראה מאמם. אגב, תמונת הפרופיל שלי בפייסבוק, אבל צריך להיות חבר שלי בשביל לראות, אני חושב) וצועד עמם.

ממתק? אני חושב שהיא די מוכרת כלהט"ב, בקטע של הב' אם איני טועה. וקצת נתקלתי בוידאו הזה בשיטוט ביוטיוב וזה עשה לי מאוד טוב. קבלו את כלת השודדים (והשודדות) אמנדה פלמר.