סימן שאתה צעיר.

כשהייתי צעיר ועול בימים הייתי בקורס איכון בצבא שהיה בו אלמנט משמעותי של מתימטיקה. היה צריך לדעת איזה משהו שקשור בטריגונומטריה שאני לא זוכר מה זה בדיוק, ובטח היום לא הייתי מבין אפילו מאיפה להתחיל וכל הפגזים היו נופלים במקום הלא נכון. בקיצור, היה לנו מבחן גדול מאוד ביום ראשון ונשארנו שבת ללמוד אליו. היה ליחידות האיכון שם של מקום מאוד צ'ופרי להיות בו לעומת הגדודים האכזריים בהם שוחים כל היום בגריז 040 ועושים שמירות ומטבחים, ולכן נורא רצינו לעבור את הקורס. בקיצור כולנו ישבנו ולמדנו כמו משוגעים, ורק ג' ישב בצד שמע רדיו ועישן ללא הרף. מה קורה, למה אתה לא לומד? שאלנו. 'עבודה בשבת אין עמה ברכה'. אמר. ואכן, הגיע יום ראשון, וכולנו עברנו את המבחן אליו התכוננו חוץ מג'. מאז אני לא מאמין ש'עבודה בשבת אין עמה ברכה' ואני עובד כמו משוגע.

לכן בערך הדוקטורט שלי נכתב בעיקר בשבתות ובחגים. אני יכול לתת ביום שבת עשר אחת עשרה שעות של כתיבה אם אני רוצה. ככה עם הספורט והכביסה והבישולים. בחגים אני יכול לעשות מרתונים של שלושה ארבעה ימים. ככה אני מתקדם. אין לי זמן אחר.

אז ביום חמישי נורא התכוננתי והוצאתי תדפיסים במשרד שלי של המאמרים שאני צריך לעבור עליהם. השיטה שלי היא לקרוא טקסט מרכזי שמהווה את הציר המרכזי של הפרק, ולצאת מהביבליוגרפיה שלו לכיוונים שאני צריך להגיע אליהם. יש לי עכשיו לכתוב פרק נורא מעניין על שיטות משפט איסלמיות. אז יש לי מאמר מרכזי, שהכותב שלו גם נתן הערות לפרזנטציה שלי בסמינר דוקטורנטים בנובמבר. אז אני לוקח את המאמר ואת ההערות, מחפש לאן אפשר לצאת משם, למאמרים שעוסקים בתתי נושאים שמעניינים אותי, או שיש להם כותרת מעניינת, או שהכותב התבסס עליהם, או שנשמע שהכותב לא מסכים איתם, ואז  אני יוצא מזה עם רשימת חיפוש ופושט על הספריה באמצע השבוע לקראת כתיבה בשישבת. זו השיטה. כך זה עובד.

אלא אם כן שוכחים את המשקפיים במשרד שנמצא במרחק של שעה נסיעה.

אחרי רבע שעה בערך שניסיתי לקרוא את האותיות הקטנות הבנתי שאני פאתטי ושאני גורם לעצמי יותר נזק מתועלת, ופשוט נכנעתי.

עַד אֲשֶׁר לֹא-תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ, וְהָאוֹר, וְהַיָּרֵחַ, וְהַכּוֹכָבִים; וְשָׁבוּ הֶעָבִים, אַחַר הַגָּשֶׁם.  ג בַּיּוֹם, שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת, וְהִתְעַוְּתוּ, אַנְשֵׁי הֶחָיִל; וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ, וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת.  דוְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק, בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה; וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר, וְיִשַּׁחוּ כָּל-בְּנוֹת הַשִּׁיר.  ה גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ, וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ, וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב, וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה:  כִּי-הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל-בֵּית עוֹלָמוֹ, וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים.  ו עַד אֲשֶׁר לֹא-ירחק (יֵרָתֵק) חֶבֶל הַכֶּסֶף, וְתָרוּץ גֻּלַּת הַזָּהָב; וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל-הַמַּבּוּעַ, וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל-הַבּוֹר.

יש לי משהו מאוד משמעותי לומר, ואני מתכוון לומר אותו, בפורמט של הטיעון הארוך הנקרא 'עבודת דוקטורט'. אבל הזמן הולך ומתמעט, ואם לא אומר אותו ממש עכשיו, אז אף אחד לא ישמע אותו וחבל.

זה נשמע קצת מתבכיין, אבל זו ההרגשה שלי, והיציאה של אלמוג לשנת שירות לא ממש תורמת לעניין הזה. מצד שני זה נותן לי כוחות לא ישוערו. או שכן ישוערו. אני נמצא מרחק חמישים עמודים בערך מלכתוב את כל הטקסט של הדוקטורט. ואני מתכוון לעשות את זה. אפילו אם זה דורש לקנות עוד עשרה זוגות משקפיים. (למעשה יש לי חמישה בערך, שיש רק אחד שאני יודע איפה הוא והוא במשרד. אז צריך לקנות רק עוד חמישה. או למצוא את אלו שאיבדתי.)

מי שישמע את הממתק של היום בטח מכיר את זה בביצוע העברי הירחמיאלי משהו של 'זה סימן שאתה צעיר'. זה למעשה שיר עם אירי בשם 'ויסקי אין דה ג'ר' שיש לו ביצוע חמוד של מטאליקה. אבל הכי איקוני זה של ת'ין ליזי. יצאו משם גארי מור אללה ירחמו וסנואי וייט יבדל"א, אבל המנוע של הלהקה היה פיל לינוט זצוקלל"ה נבג"מ זיע"א, שסך הכל גם כן שרף מנועים מהר וגמר את העסק בגיל שלושים ושבע, שזה עשר שנים יותר צעיר ממני אז אני יחסית בסדר. מצד שני הוא אמר את מה שיש לו להגיד. אז הנה הוא אומר את מה שיש לו להגיד. שימו לב למילים, הן הרבה יותר נחמדות מאלו של חיים חפר. באמת!

4 מחשבות על “סימן שאתה צעיר.

  1. כל מי שלומד יודע שסופ"ש הוא ה-זמן שאותו אפשר לנצל לטובת לימודים שלא הספקנו באמצ"ש
    מסיבות מובנות כמובן (ואיך אפשר אחרי יום עבודה עמוס להתרכז בלימודים כמו שצריך, לא שנשאר הרבה מהיום בשביל זה גם ככה).

    עוד רחוק לי לחשוב על דוקטורט
    אני רק בצעדי הראשונים בתואר הראשון
    הכי רחוק שאני חושבת זה אם אני רוצה לעשות מתישהו תואר שני

    עוד כמה זמן נשאר לך עד להגשה הסופית?

    אהבתי

    • המועד הרשמי הוא 30 בנובמבר 2017 אבל אין לי שום כוונה לתת לזה להיסחב עד אז. אני רוצה לסיים את הכתיבה ב-2015 ולהגיש אחרי כל ההערות והעניינים מתי שהוא באמצע 2016.

      אהבתי

  2. ג' טעה. פעמיים. ראשית, לימוד זה לא עבודה. אדרבה, לימוד זה הכי שבת. ושנית, לעשן בשבת? ודאי שנכשל 🙂
    לגבי הדוקטורט אני מאוד מעריכה את יכולת הריכוז שלך. אם אי אפשר לעסוק במחקר יום יום, לוקח זמן להכנס בחזרה לעניינים, ולכן פחות מעשר או אחת עשרה שעות רצופות זה קצת בזבוז זמן. ואשר למשקפיים: פעם הייתי כמוך. היו לי זוגות רבים, אחד לכל מקום, ובסופו של דבר לא היה לי אף אחד. ליומולדת 50 שלי ביקשתי מאמא שלי זוג מיוחד, של מעצבת, שעולים בהתאם. הסכום הגבוה כמו גם יופיים (הם ממש כמו תכשיט) גורמים לכך שהם לא יורדים לי מהראש. משקפי קריאה שמשמים גם 'קשת' לשיער. נכון שאין לך שיער של ממש, אבל אחרי שקונים משקפיים בסכום כזה לא שוכחים אותם, באחריות.

    אהבתי

    • הדת אצל ג' לא הייתה אלא משנה לא מאוד סדורה של אמונות עממיות. העישון מסתדר יופי עם חוסר הרצון לעבוד בשבת. זה גם לא היה לימוד כיפי. סתם לפתור מיליון משוואות. לגבי המשקפים – התחלתי את הקריירה הממושקפת שלי במקום בו את סיימת אותה. קניתי מולטי פוקל מאוד יקרות כך שאוכל לשאת אותן לכל מקום ואפילו לנהוג איתן כך שלא אאבד אותן. זה החזיק מעמד בדיוק יומיים. לדעתי הן איפה שהוא באזור בית משפט השלום בבית שאן.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s