מין, אישה, ומטען הבושה

קוראיו הוותיקים של הבלוג הזה שמו, מן הסתם, לב לכך שיש לי פעילות אקדמית ענפה שאינה מתבטאת בכתיבת הדוקטורט, אבל מעולם לא כתבתי כאן מהי. זה עניין של אתיקה בסיסית. אני עוזר מחקר של פרופסורית מקסימה ודוקטורית מקסימה לא פחות, ומחוייב בשתיקה באשר לחומרים המחקריים שאני נחשף אליהם, כל עוד המחקר נמצא בשלבי עבודה וטרם התפרסם.

אז לפני שנה וחצי בערך הפכתי להיות עוזר מחקר. זו הייתה תוצאה של שיחת טלפון כמעט מקרית, שלאחריה זומנתי לפגישה, ונמסר לידי קלסר אפור ובו המון מאמרים באנגלית. זו הייתה שבת של קריאה בלתי פוסקת, שלאחריה הבנתי שאני נכנס לאחת ההרפתקאות האקדמיות הגדולות של החיים שלי. הנושא היה מרתק – 'כלכלת המין'. תהליך העבודה היה מבחינתי תענוג של ממש. פינג פונג משולש של מיילים משלוש תיבות דואר, אחת בחיפה, אחת בעפולה ואחת באשחר, בקצב של סיעור מוחות מהיר שעדיין לא ידעתי כמוהו, והתוצר שהלך והתגבש מול עיני היה לא פחות ממהפכני.

המאמרים עוד לא התפרסמו (לא לדאוג. התקבלו לפירסום, ויתפרסמו ב'משפטים' בשני חלקים) אבל היום התפרסמה כתבה ב'הארץ' בה שוטחות הפרופסורית והדוקטורית את משנתן. לחלק מהקוראים והקוראות כאן, שמישל פוקו הוא לא כוס התה שלהן, והעוגיה שלצידו זה לא סעיפי חוק העונשין, יש אפילו יתרון בקבלת הגירסה ה'פופולרית' הקצרה יותר והמרוכזת יותר של המאמר עצמו שאורכו עשרות רבות של עמודים. אז הנה זה בא. כלכלת המין (או 'קלקלת המין'). תיאוריה חדשנית המתארת מנגנון פטריארכלי ומשפטי המביא להכפפה ודיכוי של נשים באמצעות קנס בושה המודבק לכל גילוי של מיניות נשית. אני יותר מגאה שהיה לי חלק במחקר הזה.

זה כנראה (ולעולם לא אבין מדוע) נושא מושך ומעניין יותר מן המילט, ואני מניח שגם לאחר פירסום הדוקטורט הכתבה במגזין הארץ העוסקת בתיאוריות האחרונות על המילט תאחר לבוא. אבל המבט הוא אותו מבט, הרואה את החומה הפטריארכלית המקיפה אותנו – גברים ונשים – ומנסה לפרוץ בה עוד לבנה, ועוד אחת.

אז זה הקישור לכתבה, ולא להתעצל ולקרוא מהתחלה ועד הסוף. אבל אני בטוח שגם אם לא הייתי אומר הייתן קוראות את זה מהתחלה ועד הסוף. זה פשוט מעניין, ותחשבו שהייתה לי את הזכות הענקית להיות עם שתי אלו במשך שנה וחצי, ולחיות באופן יום יומי את הנושא הזה. תודה שולמית, תודה קארין-כרמית.

4 מחשבות על “מין, אישה, ומטען הבושה

  1. מודה שלא הכול הבנתי (ומקווה לתרץ זאת במזג האוויר מייבש המוחות), אבל שמחתי לקרוא שאני לא היחידה שחושבת שהטיפול בנשיקה של חיים רמון הזיק לנשים יותר משהועיל. והשתעשעתי, כמובן, מתהיית-התם שלך בנוגע לעובדה שהעניינים האלה מעניינים יותר מהמילט. אללַי, איך ייתכן בכלל (:
    איך שלא יהיה – ברכות. אתה באמת איש אשכולות (ברצינות).

    Liked by 1 person

  2. מאוד מעניין, וגם גוללתי במרץ את התגובות וקראתי אותן, וגם שם מצאתי נקודות מרתקות למכביר. והנה המחשבה הקטנה שלי, השנקל שאני תורמת לדיון מנקודת מוצא לא מקצועית בעליל:
    אני שותפה לקריאה של החוקרות לשינוי הנורמות החברתיות הקושרות בין מיניות נשית ובין בושה – ולדעתי זה תהליך שכבר קורה. פעם הרי כל אישה שקיימה יחסים מחוץ לנישואין היתה פרוצה/זונה וכו', וכיום זה לא רק מקובל חברתית אלא אפילו נדרש (במידה, כמובן, במידה. נניח עד 5 פרטנרים לפני הנישואין זה בסדר ואפילו רצוי. עד עשרים זה שרלילה ועשרות עד מאות זה מזרון), עד כדי כך שנערות שלא מקיימות יחסים מרגישות מודרות וחריגות. אלא שכמו כל מהפך זה לוקח זמן, ובדרך תהיינה הרבה פריצות דרך ונסיגות לאחור, כמו כל התהליך של שחרור האישה והזיקה בינו ובין שיוויון בין האנשים בכלל.
    ועוד עניין קטן: אם הן מתנגדות לנציבות האקדמיות לענייני הטרדה מינית ומבקשות למנות משרד לענייני הטרדה בתעסוקה בכלל הן צריכות גם לוותר על כל תחום המחקר הפמיניסטי ולהפוך אותו לתחום לשיוויון כללי.

    אהבתי

    • כמה דברים – ראשית שמחתי שעניינתי אותך. שנית – לקרוא טוקבקים באתרים נוסח הארץ או טמקא זה עיסוק קונטר-קונסטרוקטיבי או במילים אחרות בזבוז זמן על הגיגים של אנשים לא ממש חכמים. להבדיל מלקרוא טוקבקים כאן. וזה ברצינות. שיחות כאן או בדף הפייסבוק שלי בהקשר הזה הגיעו לרמות מאוד גבוהות. שם כל מי שנמצא ליד מקלדת יכול להטיח רפש. לגבי ההערות שלך לגופו של עניין – המאמר מתרכז במעבר מדיכוטומיה של פרוצה / ברה; קדושה/קדשה; מדונה/זונה לסקאלה שאותה שירטטת לא רע בתגובה שלך. גם כשאישה מתנהגת בהתאם לקונבנציה החברתית ונמצאת במדרג הנמוך של הסקאלה היא עדיין משלמת מס של בושה (כן, גם ספירת הפרטנרים היא חלק מהעניין). לעניין ההטרדה המינית – שולמית פועלת מזה שנים בנושאים של 'התנכלות תעסוקתית' שלרוב משיקה ומתחברת לנושאים של הטרדה מינית. יש כאן עניין מורכב, שזה לא המקום להסביר אותו. יש הבדל משמעותי בין אמירה שבגלל עניין של עודף רגולטורי אנחנו צריכים להסתכל על הטרדה מינית במשקפיים של התנכלות תעסוקתית לבין 'זניחת תחום המחקר הפמיניסטי'. אני חושב שמאוד כדאי שתקראי את המאמר כשיתפרסם. החלק הראשון הוא הפחות משפטי, והוא Tour de Force של ידע תרבותי ומדעי המושם בהקשר ומוצג לראווה. נורא כדאי. וכן, אני קצת כותב דברים טובים על נשים שאני עובד איתן. מגיע להן. אני באמת חושב כך.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s