עד סוף הקיץ נדע את התשובה

כל קיץ מסתובבת לה הרולטה הקטלנית. לרוב היא ממשיכה להסתובב וכלום לא קורה, וחשבתי שהשנה נסתפק בעלילות אנשי 'תג מחיר' ושליסל הרצחנים, ולא נצא למבצע צבאי, אבל תמיד יש סיכוי בערך עד שמגיע ראש השנה אז יש עוד כמה שבועות. מה שכן, יש לי אינטרסים מאוד עמוקים שהמבצע הזה לא יתרחש בגליל, אבל אני מבין שסך הכל אחרי שלוש פעמים על אדום זה חייב ליפול על שחור מתישהו, ויכול להיות שזה מתחיל עכשיו, כשצה"ל 'חיסל' (מושג שהיה שמור עד עכשיו לפעילות בשטחים וברצועה כנגד פלסטינים) רכב, עמוק בתוך שטח אסד בסוריה, שהיו בו או לא היו בו אלו שביצעו אתמול את ירי ארבע הרקטות לשטחים פתוחים בגולן ובאצבע הגליל. נכון, דובר צה"ל אמר שזה הם. וואלה. קניתי. מה שמדאיג זה שאפשר היה בסבבה להסתפק במה שעשו אתמול, להחזיר על ירי בשטחים פתוחים בירי על שטחים פתוחים או להוריד איזה אנטנה או בונקר לא מאוייש. אבל חייבים להרוג מישהו ב'סיכול ממוקד' ואחרי כן לקחת אחריות עם הודעה רשמית של דובר צה"ל. זה כבר נשמע הרבה פחות טוב.

עקרונית, יש לי הרבה פחות בעיות עקרוניות במלחמה הגנתית בצפון ממה שיש לי במבצעי ההרג בדרום. כאן אנחנו לא מחזיקים כיבוש או מצור של אוכלוסיה אזרחית. הכיבוש בגולן הוא, בטיפשותנו ובעוורוננו, ובתוקף הנסיבות ההיסטוריות, כבר FAIT ACCOMPLI, ואף אחד לא מזכיר אותו. החבר'ה אלה יורים עלינו סתם כי הם נורא שונאים אותנו, אז זה עקרונית בסדר להחזיר להם.

מה שכן מאחורי כל תגובה קטנה יש מחשבה אסטרטגית גדולה, ואני לא סומך גדול על המחשבה האסטרטגית של האדונים ביביבנט, ויעלון, הגרוע ברמטכ"לי צה"ל מאז רפול, והאחראי למחדל הענקי של לבנון השנייה (והיה מחדל. ובאמת ברמה של הכנה טקטית ואסטרטגית, וימ"חים ריקים, ומילואמינקים לא מאומנים וכל זה) בערך כמו חלוץ המושפל והמושמץ. אז יכול להיות שמישהו יראה כאן הזדמנות, ומה לעשות שמאז אורנים גדול, אני די מפחד מהזדמנויות, ומשתדל לעקוף אותן כשהן נקרות בדרכי.

 הבעייה הגדולה של מדינת ישראל כרגע – טוב, חוץ מזה שהיא מוכרת את עצמה ליצחק תשובה בהליך מזורז – היא שבמלחמה האזורית בין הסונה הקיצונית לשיעה היא לקחה את הצד הלא נכון. כאילו אמריקה בצד של השיעה, וכך גם רוסיה. אנחנו משום מה כרתנו ברית עם הוורסיה הנחמדה של דאעש שיושבת לידנו, האדונים הנכבדים והמתונים מאוד מג'בהת אל נוסרה. הברית הזו נחשפה במלוא כיעורה בלינץ' הרצחני שעשו הדרוזים במג'דל שמס באמבולנס. זו גלישה נאה של מלחמת האזרחים הסורית לכאן. אם הדרוזים היסטורית הם אנשי אסד, זאת אומרת בצד של השיעה, והג'בהת אל נוסרה שנסעו באמבולנס זה הסונה הקיצונית, אז די ברור איפה צה"ל נמצא בסכסוך הזה. סך הכל אם כבר לקחת צד בסכסוך, אז הרעיון של לקחת את הצד של נגד אמריקה ורוסיה ביחד הוא כאילו פחות נשמע לי. אבל אחרי שהפכו את איראן במערכת תעמולה משומנת היטב במשך שנים לאוייב נורא שאי אפשר בכלל לדבר על לנסות לדבר איתו, אז לחשוב אסטרטגית איך מרגיעים את העניינים עם השיעה, ויוצרים לנו חזית צפונית שקטה, דווקא כשיש להם מה להרוויח מלהסתדר איתנו, זה לא משהו שהביביבנט שרק מסוגלים לצעוק 'איראן, איראן' מסוגלים אליו.

אז מה יהיה? סבבה. מקווה שיהיה רגוע. אם לא, אז יש לי ממד, שנבנה כחלק מלקחי 2006. בעצם בעיזה בר אין ממ"ד אז פחות סבבה. אבל אני מהמר שיהיה בסדר. התחלתי לבשל תנין דבש לראש השנה, זאת אומרת בלי גרעיני שעורה או חיטה, עם לתת ודבש. מתכון שוודי שקראתי בספר שקניתי בפסטיבל הבירה. מה גם שניסיתי היום ביסלי נאצ'וס בטעם אקסטרה צ'יז כי זה חדש והייתי חייב לנסות, ואני חייב לומר שיש דברים גרועים ממלחמה אזורית.

ממתק? למה לא. משהו שלא קשור לכלום. זאת קתרין ויליאמס, ויש לה איזה אלבום קאברים מ-2004, והיא שרה את 'איך נוכל לאחוז בחלום' של טים הארדין, ויש לה קול מאוד מתוק. נחשפתי לאלבום הזה בשבת הקודמת ב'לילה של אלבומים' בחמש בבוקר ב-88 FM. אל תשאלו מה אני עושה בשעות האלה. כותב כותב כותב כמו משוגע. מהר כמו איש ג'בהאת אל נוסרה ששומע מסוק של אסד באוויר. יסודי כמו ארכיאולוג בחפירות פאלמירה. מעמיק כמו נאום של דני דנון באו"מ. זה יקרה עוד מעט, הדוקטורט. שירי לנו קת'רין בקולך המרגיע. סוף שבוע רגוע לכולם.

8 מחשבות על “עד סוף הקיץ נדע את התשובה

  1. המצב בסוריה לא ממש ניתן להפשטה 'סונים' מול 'שיעים', כמו שאוהבים לצייר במערב. יש דאעש, יש ג'בהאת, יש מורדים, יש דרוזים מסוגים שונים, יש כוחות הצבא הסורי (עלאווים) וזו מלחמת הכל בכל. ג'בהאת הם לא דאעש, ואפילו נלחמים בהם. אף אחד לא צדיק, ודאי וודאי שלא באשר אסאד שבאופן עקבי יורה על אזרחים והורג עשרות כל יום. אתמול, למשל, הוא רצח 11 איש בהתקפה אווירית, ביניהם כתב אחד בפרבר צפון מזרחי של דמשק, חרסטה. ראה כאן:
    http://wahareport.com/2015/08/20/syria-daily-report-20082015/
    ויודע מה, לא בטוחה שהאמריקאים והרוסים הם המצפן שלי באזור הזה, או בכלל מבינים מה קורה כאן, או לאן הרוח נושבת. לא בטוחה שהדבר הנכון לעשות, פוליטית או מוסרית, זה לחקות אותם.
    ואשר לפינה הקטנה שלנו, נדמה לי שהימים החמים ביותר של הקיץ רובם מאחורינו. אפשר להרגע עד שנה הבאה.

    אהבתי

    • המצב בסוריה אכן מורכב, אבל זו לא דיזרטציה לתואר שני על המצב בסוריה אלא פוסט של 500 מילים. אסאד ודאי אינו צדיק, והמדובר ברודן אכזרי ומושחת שצריך לעמוד לדין צדק בינלאומי ולתת את הדין על פשעיו במלוא חומרת הדין. זה לא אומר שאי אפשר לעשות איתו קצת ביזנס כדי שיהיה לנו טיפ טיפה שקט, או יותר נכון עם הבוסים שלו – לא הרבה יותר טובים ממנו – בטהרן. לא תמיד צריך ללכת אחר האמריקאים והרוסים, אבל גם לשחות נגד הזרם, ועוד בכיוון של מטורפי דאעש + ג'בהת א נוסרה (הבדל גדול…) וכל יתר הסונים הקיצוניים – לא סגור שזה חכם.

      אהבתי

  2. לבלוגרים יש כל מיני קִבעונות. למשל, שהתגובות תהיינה בנושא הפוסט. הנושא הזה לא היה לי מובן מעולם. לעניות דעתי, מדובר בתקשורת בין אנשים. מה חשובה הכותרת? מה חשוב כ"כ הסדר? מכיוון שכך, ארשה לעצמי לספר לך סיפורים שמתכתבים דווקא עם שני הפוסטים הקודמים בנושא מוזיקה, בתקווה שהכתוב יתקבל ברצון:

    שלשום היינו בהופעה בהיכל התרבות: שבעה פסנתרי כנף על במה אחת. כן, ככה קוראים לזה. בצד מפורסמים יותר (רמי קליינשטיין, שלמה גרוניך, גיל שוחט) היו גם מפורסמים פחות (לציבור הרחב) וטובים אף יותר (בנגינה בפסנתר). אני חושב, שרמי קליינשטיין היה הפסנתרן החלש ביותר בחבורה על הבמה… יש שם קטעים לגמרי וירטואוזיים. חלק מהנגנים לגמרי על תקן של פעלולנים, לא סתם נגנים. ויש קטעים מה-זה מהירים, העין והאוזן בקושי מצליחות לעקוב אחרי הנגינה. וחשבתי לעצמי: אפילו אם הנגנים מפספסים פה ושם, אפילו אם האצבע מפספסת את הקלידים הנכונים ונוחתת על הקלידים הסמוכים – הרי אין שום סיכוי שאבחין, או שאשמע, או שאדע. ובקטעים שמישהו מאלתר, ואינו עוקב אחר תווים כתובים, מי בכלל יכול לזהות פספוס, או אי דיוק, או שגיאה?

    אבל יש אנשים כאלו, יחידי סגולה, עם שמיעה אבסולוטית וידע מוסיקלי נרחב. במו עיני ראיתי. ומעשה שהיה – כך היה:
    עד לגיוסה לצבא, הבת שלי למדה נגינה בפסנתר. היא מעולם לא היתה כישרון גדול בנגינה – אבל עם תרגול מרובה של קטעים מסוימים, הצליחה להוציא תחת ידיה נגינה חביבה ביותר. ופעם או פעמיים בשנה היה נערך קונצרט שבו ניגנו כל הילדים שלמדו נגינה בפסנתר. מהקטנים והצעירים ביותר, ועד הבוגרים ביותר, לפני גיוס. באחת הפעמים, אני לא זוכר באיזה גיל בדיוק, בא כאורח המנצח והמלחין נועם שריף. לאחר שהבת שלי סיימה לנגן, הוא ביקש לראות את התווים. כשהתווים ניתנו לו, הוא שאל משהו את המורה. מה התברר? שבמקום מסוים ביצירה היה איזשהו עיטור מוזיקלי קטן, שביתי התקשתה לנגן. לכן, המורה השמיטה אותו ויצרה רצף שכיסה על המחסור בעיטור. נועם שריף שמע את המחסור בעיטור, ביקש את התווים כדי לוודא שהוא זוכר נכון את היצירה, וגם קיבל את ההסבר לשינוי ביצירה. אני הייתי לא פחות מהמום. אח"כ, כשחשבתי על זה, חשבתי: איך מנצח אמור לשמוע איזה מהנגנים – מתוך תזמורת פילהרמונית שלמה – מזייף? והם שומעים, ומעירים לנגנים, ומתקנים את נגינתם. זה לא באמת אנושי, בעיניי.

    ולמרות שאינני חובב אמיתי של מוזיקה קלאסית – אני מכיר רק את הקטעים המפורסמים והקליטים ביותר – זה טוב להיזכר, כמו במופע הזה, שיש אנשים שהם מוזיקאים אמיתיים, רציניים, כשרוניים. שבתוך ים החלטורה שמסביב, יש גם אנשים שמתייחסים למוזיקה ברצינות. שיש אנשים, שהם באמת-באמת מוכשרים. משכמם ומעלה.

    אהבתי

    • זה לא קיבעון, זה הרעיון של בלוג, מקום שהוא שלי, ואני דן בו בנושאים שמעניינים אותי. לכן התגובה הזו קצת מעצבנת (ובאמת גם היית יכול להגיב אותה באחד משני הפוסטים הקודמים, ואז היא הייתה 'במקום' והכל היה טוב ויפה. אם אתה רוצה להמשיך בדיונים בנושאים שלא קשורים לפוסט מסויים, יש שתי אפשרויות – האחת שתפתח בלוג של עצמך, ואני מבטיח להגיע לשם בתדירות ולהגיב, כשם שאני מגיע לבלוגים של יתר המגיבים הקבועים כאן. השנייה – שתיצור איתי קשר במדיה אחרת – כמו פייסבוק למשל, ונפתח שם דיונים. אם האנונימיות שלך יקרה – פייסבוק לא שולל את האנונימיות וגם לא טוויטר. ושיהיה לך שבוע טוב.

      אהבתי

      • ובכן, הנה הגיעה התגובה, שקיוויתי שלא תגיע. לתומי חשבתי, שאנחנו כבר אחרי זה. מתברר שלא. אני מצטער ומתנצל. לא יקרה שוב.

        אהבתי

        • אני לא יודע מה זה 'אחרי זה'. אני נורא שמח שאתה מגיב פה רק תגיב לעניין זה הכל. אלה כללי הבית. בכל מקום שנמצאים – מבית משפט ועד בורדל, (תחליט אתה למה הבלוג הזה יותר דומה) יש לכבד את כללי הבית. זה הכל. אין מה להתנצל או להצטער. פשוט לשחק לפי הכללים ואז הכל בסדר. כשתפתח בלוג משלך אכבד את כלליו.

          אהבתי

          • "אחרי זה" פירושו אחרי ההתעסקות בגודל האותיות, בצבען, באורך התגובה, בכל מה שלדעתי טפל. כולל ההתעסקות במה שקרה בפוסט הנוכחי. "כללי הבית" זה אמנם מינוח יפה, אבל הרעיון מאחוריו פחות מוצא חן בעיניי. אני רואה את יחסינו בבלוג שלך (לעולם הוא שלך! רק שלך!) כסוג של סימביוזה, "זה נהנה וזה אינו חסר". לכתוב את התגובה שכתבתי, בתור תגובה לפוסט ישן – קצת דומה בעיניי ל"לשלוח את התגובה לעיתון של אתמול", זה שעוטפים בו דגים, אתה יודע. יש מקרים, כשהדברים מיועדים בעיקר לעיניי בעל הבלוג עצמו – שאני מגיב לפוסט ישן. זה קרה, בבלוג אחר, רק לפני יום-יומיים. במקרה הנוכחי, רציתי להגיע גם לקהל הקוראים של הבלוג שלך, אין לי שום בעיה להודות. וכדי להשיג זאת, צריך להגיב לבלוג הכי טרי, כך נראה לי. יש לך אינטרסים, אבל גם לי יש אינטרסים. מצטער, אבל "כללי הבית" שמתחשבים בעיקר באינטרסים של הבית – לא תמיד מתאימים לי. לרוב כן, אבל לפעמים – לא. היתה לי תקווה – שנגוזה – שתבחר להתיחס לתוכן התגובה – ולא לפגיעה ב"כללי הבית".
            את הרעיון של פתיחת בלוג משלי כבר דחיתי בעבר, מבחינתי הנסיבות לא השתנו.
            חשוב לי להדגיש, שאין בי כעס (רק קצת אכזבה). אני עדיין חושב, שאתה אחלה בנאדם ואחלה בלוגר. באמת.

            אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s