לבי במזרח

כאשכנזי פריבילג אכול רגשות אשם (אך עדיין נאחז בשארית הפריבילגיות שלי כבקרני המזבח) אני נורא משתדל שלא לכתוב כאן יותר מדי על ענייני מזרחיים אשכנזים, כי אני יוצא נורא לא בסדר. וכך, את הוויכוח שיש לי עם חבורת 'ערס פואטיקה' אני משאיר ביני ובין עצמי, ולא מבטא אותו כאן, בין היתר כי יש לי ניחוש קל שכשיחליפו את עורך המוסף הספרותי של הארץ, במישהו שהקריטריון שלו ל'שירה' הוא פחות 'מה שנורא מעצבן את הקוראים שלי' ויותר 'הדבר הזה שבועט לי בלב' אז חלק מהשירה הזו קצת תוסט אל הצד ותישכח, אז למה להתאמץ. וסך הכל אני באמת קורא ואוהב שירה עברית חדשה. מה לעשות.

אבל רועי חסן, למשל, כמה שהוא מעצבן, ולשיטתי טועה ומטעה, וגם סך הכל לא ממש משורר בקריטריונים (השגויים, האירופוצנטריים, הפריבילגיים עד עמקי נשמתם האשכנזית) שלי, הוא לפחות דובר איזו אמת בסיסית. יש אנשים שנושאים את הדגל הזה ומשקרים. מירי רגב למשל. אז אתמול ראיתי אותה בטלוויזיה וקפץ הפיוז. כי אני יכול לסבול כשמשתיקים אותי אידיאולוגית (ואז אני מרגיש קדוש מעונה וחוץ מזה אני לא ממש תלוי במימון שלה) ואני יכול לסבול כשמתנשאים מעלי, ואני יכול לסבול שמאשימים אותי בכל מיני דברים, אבל לא כשמשקרים לי.

אז תסתכלו בפרומו הזה (כולה דקה חמישים ושש) –

אמאל'ה! אני רואה את תמונות הזוועה של מירי הקטנה מגיעה לבית משפחת סיבוני עם חברה, וכבר בחדר המדרגות מתכרכמות פניה, כששומעים ממרחק את חוליו איגלסיאס שר 'לה מר'. היא מנסה לפזם בקול 'רוז'ינקעס מיט מאנדעלן', כדי להסיר את הרושם הרע, אבל נתקעת ב'אונטער יידעלע’ס וויגעלע/ שטייט א קלאר ווייס ציגעלע" כי קשה מאוד לשיר את זה בלי לצחוק.

אם כבר דיברנו על חוליו ולה מר אני מביא את זה כאן, שיתנגן לכם ברקע כי לדעתי זה ביצוע מושלם, ומאז ששמעתי את זה לפני כמה שנים בסוף של 'החפרפרת' של לה קארה (עוד אשכנזיפת) זה לא עוזב אותי. אני לא אוהב את חוליו, לא בגלל שאני אשכנזי מתנשא, אלא בגלל שזה הסוג של רומנטיקה קיטשית שלא ממש מדבר אלי. אבל יש לו את הרגעים שלו. וזה אחד מהם.

אז זו לא הדוגמה ל'הגמוניה המערבית' (מילה אותה הוגה הגב' רגב שלא כהלכה כ'EGMONIA' ולא 'HEGEMONIA' אבל לבוא בטענות לעניין הזה ממרומי הפריבלגיה של מישהו שממש לקח ספר ליד (על ההגמוניה, של גראמשי, מומלץ גם לך מירי, למרות שאת יודעת, ניאו מרכסיסט וכל זה) וטרח לברר מהם מושגי היסוד בוויכוח לפני שהוא נכנס אליו, זה כבר התנשאות בפני עצמה). כי השירה של איגלסיאס היא בעצמה נורא תרבות המערב. לא דוגמה מאוד 'גבוהה' שלה, אבל לא משהו שלא שמעו ברדיו האשכנזי הממלכתי של שנות השבעים העצובות בהן הודרה קופחה ונושלה הגב' רגב מנכסי התרבות שלה.

'למדתם את אבן גבירול? את שבזי? ג'ו עמר?' את ג'ו עמר לא היה מה ללמוד, כמו שלא לומדים היום בבתי הספר את פוליקר. הוא היה מאוד חי ונוכח, ונדמה לי שהייתה לו פרסומת ברדיו כמדומני לתה בסיסמה 'מה אמר ג'ו עמר'. גדולתו היא לא ככותב טקסטים אלא כמבצע, וזה דברים שקשה מאוד להכניס לכיתת בית ספר. אבל את אבן גבירול ושבזי למדנו באבוה. 'שירת תור הזהב בספרד' שאבן גבירול הוא רק חלק ממנה, הייתה חלק משמעותי וחלק חובה בבחינת הבגרות, וכן, למדנו את הטקסטים הנהדרים האלה, ושנאנו אותם כמו כל דבר שהכריחו אותנו ללמוד. בתור צ'ופר בילינו גם חודשיים שלושה עם 'ספר הכוזרי' כיחידת חובה בפני עצמה. אז כאן את באמת משקרת לי. זו לא סתם אמירה תמוהה שנשענת על חוסר הבנה של ההבדל בין 'מזרחי' לבין 'שאינו מזרחי' (איך שלא תהפכי אותו איגלסיאס לא 'מזרחי' ולא מסמל שום דבר 'מזרחי')  אלא שקר. כי את למדת אבן גבירול בבית הספר. ואבן עזרא ויהודה הלוי. כמו שאני למדתי. ועד היום אני זוכר את השורות האלה 'עבדי הזמן עבדי עבדים הם / עבד ה' הוא לבד חופשי'. אז מאמי, את יכולה להדיר אותי ולהשתיק אותי ולהסית נגדי, אבל אל תשקרי.

'למדנו ביאליק. המשורר הלאומי'. כמה בוז יש בדרך שבה ירקה את המילים האלה. נכון, למדנו ביאליק, המשורר הלאומי. חוץ מהמוצא שלו, יש לך איזה בעייה איתו? עשה לך משהו? לא מספיק לאומן לטעמך? תסבירי לי במה הוא זכה לבוז ששמור אצלך לגילה אלמגור?

תכנית הלימודים בבגרות של שנות השמונים (הגב' רגב זקנה ממני אך בשלוש שנים, ואני מנחש שלמדנו בערך את אותה תכנית, פרי המוח המפד"לניקי הקודח של שרי החינוך בשנים האלה) לא הייתה מושלמת. היא כללה ים של דברים שהם באמת יותר מדי 'אשכנזיים'. למדנו המון, הרבה יותר מדי, על העיירה היהודית. דבורה בארון, חיים הזז, באמת ביאליק. שירה עברית חדשה הייתה גם היא על טהרת האשכנזיות – דן פגיס, דן אבידן, יהודה עמיחי, נתן זך, נתן יונתן. לא היה מזיק להוריד את בארון והזז שלא היו רלבנטיים אז לכלום, ולהוסיף לאבידן ולזך גם את ארז ביטון. אבל דווקא את אבן גבירול למדנו. מה לעשות. ועד כמה שאני זוכר גם את שבזי.

וכשאני אומר 'למדנו' אני לא מדבר על ספרות מוגבר בתיכון לאשכנזים צעירים והגמוניים. שאז באמת יכול להיות שקיבלתי תכנים אחרים מהגב' רגב. למדתי במגמת 'עיבוד נתונים אוטומטי' בתיכון מקצועי. כן, התיכון המקצועי של אז. זה שאליו זרקו את כל מי שנתפס כעתודת העתיד של עובדי כפיים בתעשייה. מסגרים ורתכים ואלקטרונאים וכאלה. והגעתי לשם מרצוני כי החבר'ה שם היו קצת יותר מדליקים, וכי התיכון ה'ריאלי' בעפולה, 'בן גוריון' הנורא סנובי, היה מקום מאוד מאוד מגעיל ללמוד בו ובכיתה ט' החלטתי שאני לא רוצה להמשיך שם לי'. אז יש לי מושג לא רע מה למדו האנשים המזרחיים המודרים והמקופחים שלא נותנים להם לשמוע איגלסיאס בבית. כי ישבתי איתם בכיתה.

וכן, היה נסיון מודע להכניס תכנים 'מזרחיים'. מי לא זוכר את 'הילדים משכונת חיים'? אז כן, היינו רואים את זה בכיתה, והיינו דנים בזה. ומאוד בקטע של 'שכונה' וכל הדיון הזה שהיום נראה כמו משהו שהמציאו במערכת הבחירות של 2015 של זהות מזרחית, ושורשים, ונישוק קמעות ומזוזות. זה בגין. והוא היה ראש הממשלה, מה לעשות. כאן גם אפשר ללכת ולדבר קצת על 'הגמוניה ופופוליזם בישראל' של פילק, אבל זה סיפור אחר. פופוליזם או לא, זה מה שלמדנו. עובדה.

אז אפשר באמת להשתיק ולהסית ולסגור תקציבים וליצור קריטריונים, ובכל פעם ששומעים את המילה 'תרבות' לשלוח את היד אל המנעול של הקופה הרושמת. או במילים אחרות עדיף להעביר תקציב לפירסומאי שעושה ערבים מדליקים כאלה בקיץ עם זמרים מדליקים מאשר לשחקנית אשכנזיה מגעילה שאמרה שהיא 'מכתת רגליה אל הפריפריה' כי באמת לשבת בהצגה של איבסן באוגוסט הזה זה משהו שיכול לשבור גם את חובב התיאטרון האשכנזי ביותר ועדיף לצאת לערב מגניב כזה של לא לדאוגוסט. אבל מירי, אל תשקרי. זה נורא מגעיל לשקר. ובאמת שבי עם מישהו שיסביר לך את הקטע הזה עם ההגמוניה, שלדעתי לא תפסת עד הסוף. אני לא חושב שזה אומר מה שאת חושבת שזה אומר.

9 מחשבות על “לבי במזרח

  1. אכן, גם אני למדתי את ועל שלמה אבן גבירול בבית הספר, וכנראה שזה היה עוד לפניך (ולפני מירי רגב). אבל מעבר לזה אני לא ממש מסכימה אתך, ולא חושבת שרגב משקרת כשהיא מדברת על ההתכחשות שלה כצעירה לתרבות של הוריה, ואני בטוחה שהיא לא הייתה לבד בעניין הזה. לא יכולה לומר לך אם איגלסיאס הוא תרבות מזרחית או מערבית, אבל יכולה להבטיח לך שאמא שלי לא הקשיבה לו. וההערה שלך על הגיית המילה הגמוניה היא התקטננות. אני בטוחה שרגב יודעת שכותבים הגמוניה בה"א, אבל כך הוגים את הה"א במקומות רבים בארץ. אשר לתחושותיה בעניין ההגמוניה התרבותית: נורא קשה להוכיח אם היא צודקת או לא, אבל עצם העובדה שחצי מיושבי הארץ הזאת מרגישים שיש הגמוניה שדוחקת את רגליהם היא בעיה שמחייבת טיפול, וסרקזם איננו טיפול.

    אהבתי

  2. אני לא סרקסטי. אני כועס. אני כועס כי אני באמת רוצה לקיים דיון בעניין הזה והיא מונעת את זה בהסתה ושקרים. אם באמת הייתה לה טראומת ילדות של בושה היא לא הייתה נותנת את הדוגמה המונפצת של חוליו איגלסיאס. אף אחד לא מתבייש באיגלסיאס. הבסיס הראשוו לדיון צריך להיות אמירת אמת. אני לא יכול לקיים דיון עם שקרנים. וכן אם היא רוצה לדבר איתי במונחים של מדע המדינה שתלמד אותם ואיך מבטאים אותם. אין שום משמעות לזרוק לי בפנים אליטות ואגמוניה. אלו מילים ריקות. זה דבר ראשון זלזול. וסוג של סתימת פיות.

    אהבתי

    • מה אומר לך? לא מסכימה עם אף חלק של תגובתך. אליטות והגמוניה, לא משנה איך מבטאים אותן, אינן מילים ריקות, ולא צריך דוקטורט במדעי החברה כדי להשתמש בהן. היא מבטאת תחושות של ציבור מאוד גדול, וגם אם לדעתך אין להן ביסוס/צידוק אובייקטיבי (ועל זה אפשר באמת להתווכח), אין פירוש הדבר שהיא משקרת. היא גם לא סותמת את פיך. זכותך להגיד מה שאתה רוצה, איפה שאתה רוצה, ואתה אכן אומר.
      אם אתה באמת רוצה לקיים דיון בעניין הזה, צריך קודם כל להקשיב. מירי רגב רחוקה מלהיות כוס התה שלי, אבל ציבור האמנים ואנשי התרבות בארץ לא נתן לה אפילו 24 שעות של חסד-של-הקשבה, ותקף אותה בגסות מהרגע שנכנסה לתפקידה. התגובה שלה לזה הייתה הגרועה ביותר שאפשר להעלות על הדעת בנסיבות הנתונות, אבל זה לא פוטר את אנשי התרבות מהביקורת שלי כלפיהם, וכפי שגם כתבתי על זה בבלוג שלי – דווקא מהם הייתי מצפה ליותר.

      אהבתי

  3. אז כנראה שלא הבנת אותי. אליטות והגמוניה הם מושגים שצריכים לשמש בסיס לדיון ציבורי משמעותי ועמוק. לזרוק אותי הצידה בסיסמאות ריקות מתוכן שמשבשות הן את המשמעות והן את ההגיה של המונחים האלה תוך שימוש בדמגוגיה שקרית זה לא דיון. אין לי כאן למה להקשיב. מצטער. ולא שאני לא קשוב לקולות האלה. אלא שכאן לא מנסים לדבר אלי אלא לאנוס אותי. ולזה אני לא קשוב.

    אהבתי

  4. קודם כל אני חייבת לציין שאני למדתי את אבן גבירול, למעשה למדתי עוד כמה משוררים "מזרחיים" שעד כמה שאני יודעת מלמדים אותם עדיין לבגרות בספרות קוראים לזה שירת ימי הביניים זה לא הכי מעניין שבעולם, אבל זה בתוכנית לבגרות כבר שנים. ו… ובכן אני למדתי את זה (סיימתי תיכון ב1999) ואחותי שצעירה ממני בעשור גם למדה את זה (סיימה תיכון ב2010), כך שאני מניחה שזה עדיין בתוכנית הלימודים לבגרות בספרות (2 יחידות) אלא אם כן משרד החינוך שינה את זה ב5 השנים האחרונות.
    אולי כדאי לשרה רגב לבדוק קצת את העניינים האלה.
    או אולי תקופת הביה"ס הייתה יותר מדיי טראומטית עבורה שהיא לא זוכרת מה היא למדה…

    אני לא אוהבת את הלוחמנות של מירי רגב
    אני כן חושבת שכוונותיה טובות, רק שצורת ההתבטאות שלה היא איך לומר אפעס לוקה בחסר
    יש הרבה אמנים מזרחיים, שחקני תיאטרון מזרחיים, וכן תרבות יש בכל מקום לא רק ב"מדינת" תל אביב

    אהבתי

      • לא שיש לי משהו נגד תרבות מזרחית
        אני גם שמתי לב שבשנים האחרונות זו התרבות שנמצאת יותר בכותרות
        לטובה או לרעה

        אני האמת לא יודעת למה באמת היא מתכוונת
        היא לא ממש פירטה את כוונותיה, אבל היא נראית לי מסוג האנשים שהיא כמו בולדוזר, שועטת קדימה ודורסת את כל מה שעומד בדרכה

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s