יום הכיפורים התשע"ו

את יום הכיפורים הזה לא אעביר בחברת אחי לאמונה ולתפילה חברי הקהילה הרפורמית 'ידיד נפש' בכרמיאל מהסיבה שהם נמצאים במרחק של עשרה קילומטרים בקו אווירי ממני (עשרים ומשהו בכבישי הגליל הפתלתולים), ועל אף שאין משהו שאוסר עלי לתפיסתי לנסוע ביום הכיפורים, לא אסע להתפלל עמם מטעמים מובנים. חלקם החשש מפני זריקת אבנים במקומות בהם טרם הציב ראש ממשלתנו צלפים, וחלקם כבוד למי שאינו מצפה לראות רכב נוסע ביום הכיפורים.

בשנים קודמות חשבתי שיש משהו יפה בעצירה המוחלטת של החיים ביום הכיפורים. השנה אני חושב שזה מנגנון נוסף לשימור ההגמוניה האורתודוכסית / יהודית / מילטית שבינו ובין שמירה על מצוות היהדות אין ולו דבר. מחמיר את המצב העובדה שמצאתי עצמי בשל שגגת נעורים נצור מאחורי שער צהוב ביישוב 'פלורליסטי'. עד כמה הייתי רוצה לחיות ביישוב ד'אהריסטי מעורב, בו יתאפשר לי לעבוד את אלוהי בדרכי, נאמר מאחורי ההגה, מבלי שהדבר יימנע ממני על ידי תרבות הגמונית כופה!

הגזמתי, נכון? לא ממש. אני חושב על כמה וכמה מחברי הקהילה, עולים מארצות הברית ומדינות אחרות, שיימנע מהם להגיע לתפילה ביום הקדוש להם ביותר, חלקם קשישים שגם הליכה של כמה מאות מטרים קשה עליהם, בשל אורתודוכסיה זרה לרוחם הנאכפת עליהם הר כגיגית.

על אף רצוני העז לעבוד את אלוהי ביום הקדוש, לא אתפלל באשחר, מן הסיבה שאני ממש חושב שעל אף ההיתר המפורש להתפלל עם העבריינים, יקשה על בית הכנסת להכיל עבריין חמור כמותי, וחוץ מזה איני מתפלל במקום המפריד בין גברים ונשים ושם את האחרונות בצד ומאחורי פרגוד.

אז? הקלטתי כמה סרטים בטלוויזיה, הדוקטורט יכול לעבור כמה שיפוצים, וג'ון בארת כתב את סוף הדרך / האופרה הצפה, שהוא הבא ברשימת הקריאה שלי, ואם אספיק גם "החלומות שהורגים אותנו" החדש של דוידי רוזנפלד, ידיד וסופר נהדר, זה ספר שיכול באופן זמני למלא את החלל הריק שהותירה התפילה בחיי.

וליום הכיפורים אביא עוד מעט, כממתק לצום, את דבריו של בוב דילן, שהוא היהודי הגדול ביותר בדורנו, כמובן חוץ מאורן חזן, שזה עתה מלאו 102 ימים לתחקיר של ערוץ 2 שהטיל ספק בכשירותו לתפקיד של סגן יושב ראש הכנסת. השיר הזה הוא נדמה לי מהתקופה הנוצרית של בוב. ולמרות שאין לי מושג על מה השיר הזה מדבר, יש בו גן עדן וגיהינום ואווירה נורא יום כיפורית.

הייתי מסיים באיזו סליחה מהקוראים וכזה, אבל לדעתי סליחה זה לא עניין וירטואלי ודיגיטלי. קיבלתי אין ספור אסמסים ווצאפים הודעות פייסבוק אינסטגרם וסנאפצ'ט עם סליחות דיגיטליות. מצטער זה לא עובד. אם מישהו רוצה לבקש ממני סליחה שלא יחבר אותי לקבוצת ווצאפ. זה חטא חמור בפני עצמו. שיטרח ויגיע אלי או מינימום שירים טלפון. זה לא האינדולגנציות של הקתולים במאה ה-14 שהולכים ומשלמים לכומר והכל נסלח, מה גם שווצאפ זה ממש בחינם. כפרת עוונות בין אדם לחברו ביהדות זה עניין רציני. תשקיעו. אחרת אני לא סולח.

10 מחשבות על “יום הכיפורים התשע"ו

  1. זכותך לשנות דעתך, והדברים אכן קשים לזקנים ולאנשים שחיים הרחק מבית תפילתם, אבל אני עדיין סבורה שהעובדה שיש יום אחד בשנה שבו לא נוסעים בכלל הופכת אותו למשהו אחר, ושיש בזה המון עצמה.

    אהבתי

  2. אותי השקט המוחלט הזה מאוד מלחיץ. רק מחכה שייגמר. בטח לא לזה התכוון בורא העולמות כשקבע את יום הכיפורים בלוח השנה, אבל זה מה שיצא אצלי: מרוב חרדה אין לי סבלנות להתרכז בכפרת העוונות.

    סליחה דיגיטלית? אתה רציני, באמת שולחים הודעות כאלה? אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות.

    אהבתי

  3. זה מוזר כי אפילו הציפורים לא מצייצות ביום כיפור
    פה השקט יכול לשגע, כי אנחנו רגילים לשמוע תמיד מכוניות מהכביש (1/6)
    זה שקט ששמור רק ליום כיפור (ולימי מלחמה כפי שהיה בצוק איתן לפני כשנה)

    אמא שלי גם לא הולכת לבית הכנסת של המושב
    היא לא אוהבת את זה שהיא לא יכולה לשמוע מה אומרים
    אבל כל שנה, מאז שאני זוכרת את עצמי, עוד מלפני שהיה בית כנסת במושב, היו מארגנים בית כנסת מאולתר במיוחד ליום כיפור, ולשם אמא שלי כן הולכת כדי לשמוע את הברכות.

    ועבורי, זה עוד יום בלוח השנה…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s