זאב המים, לו שיניים.

היום הייתי צריך לעבור דרך איזה מקום בשטחים ככה עשרה קילומטר דרום מזרחית כזה לאום אל פחם, ולהגיע לכל מיני מקומות בתלביב באזור מנחם בגין, ולחזור לסולטנות לאחר מכן.

החוויה של לנסוע דרך ואדי עארה ולעלות שם על הכביש הזה 6513 או מה שזה לא יהיה ולנסוע שם עד חיננית שלא כשמה כן היא אין בה ולו טיפת חן, הייתה החוויה הרגילה של לנסוע במלוא העירנות ולחכות למה שיבוא מאחורי הסיבוב. אבל לא קרה כלום, והייתי שם היום פעמיים פעם בדרך הלוך פעם בדרך חזור. מחר אם ירצה השם אהמר שוב. לא משהו מיוחד מבחינתי ההימור הזה. אבל אני עדיין מנסה לאסוף את שאריות העוז ולאסוף את הפלאפון שלי מהסניף בסח'נין.

אחרי כן הגעתי לתלביב. זו המעטירה! עטורת הרכבת הקלה! הווייז לקח אותי דרך 471, כי יש ימבה פתח תקוואים וכאלה שרוצים להגיע לתלביב השד יודע למה, וסתמו את כביש חמש בבוקר, והגעתי למרכז העיר מדרום (הייתי צריך להגיע לאיזה חור במנחם בגין מאוד דרום ליד בית מעריב, ואחרי כן לנווט את דרכי צפונה לשאול המלך). כשהגעתי לאזור קרליבך ככה, אז הוייז אמר לי שיש לי תשע מאות ושישים מטר ועשרים דקות להגיע ליעד. הווייז בדרך כלל יודע מה הוא אומר אז חניתי בחניון יצחק שדה שזה מין מגרש ענקי כזה בגודל של שלוש פעמים אשחר או שלושים פעם נבי אל עוואדי, והכל מלא מלא מכוניות. לקח לי רבע שעה חצי שעה להסתובב שם רק למצוא מקום פנוי, אבל מצאתי בסוף והוא היה ליד איזה משאית שרופה כך שאפשר היה לראות מרחוק ולמצוא את המכונית איך שחזרתי למקום.

מסתבר שמה שהתלביבים עשו עם העיר שלהם זה לחפור אותה ולהפוך את כל הכבישים הראשיים לחד סטריים או מבוי סתום או לא נגישים, כך שאי אפשר להגיע משום מקום לשום מקום, כל הסדרי התנועה לא ברורים והכל מלא אבק ומאוד מאוד מגעיל. מה שכן מישהו הלך וחילק להם אופניים חשמליות, כך שגם ללכת על המדרכה זה לא גליק גדול. למעשה סכנת מוות וספרתי חמש או שש פעמים שהמטומטם כמעט דרס אותי. גם כשנוסעים ברכב ברחובות החד סטריים הצרים מאוד שאני זוכר כנתיבים ראשיים דו מסלוליים מהתקופה הפליאוליתית לפני שלושה חודשים, כל הקטנועים המגעילים האלה מסתובבים סביבך מימין ומשמאל כמו זבובים. שלא לדבר על זה שהתלביבים כמו הכפר מנדאים למדו להגיח מכל פינה. רומא, באמת. רק בלי המשמעת העצמית והחן של הרומאים.

אז כל דרכי מבגין לשאול המלך הייתה מרוצפת כמו שמרצפים את המסלול שהחתן והכלה עוברים בדרך לחופה בעלי כותרת של ורדים, כך היה כרטיסים של סחר בנשים. ואז חשבתי שאולי יש לחברה הישראלית עוד בעיות חוץ מהאינתיפאדה. אולי אפילו בעיות יותר גרועות. (חוץ מאורן חזן. 126 יום וסופר. בעצם זה גם עניין של סחר בנשים).

אם כבר אמרנו אינתיפאדה כולם מסתכלים על כולם כמו משוגעים. בחייכם, תלביב! שלשום הייתי בכנס בירושלים והסתובבתי לחפש את האוטו חצי שעה כי לא זכרתי אם החניתי אותו באלחריזי, באבן עזרא, באבן גבירול או באברבאנל, ובחיי שאנשים ברחוב היו שלווים ולא פחדו ככה כמו התלביבים. אני הייתי די בטוח כי הלכתי ככה ליד הקרייה והכל מלא ג'ובניקים (באמא שלי שלא הייתי בקרייה אפילו פעם אחת בסדיר. טוב היה לנו פעם יום הרצאה של רב או משהו. אבל חוץ מזה אפילו לא פעם אחת!) ואני בטוח שלו היה מחבל מגיע לשם הם היו מכלם בו את זעמם בטרם היה מספיק להזיק, לא? מה שכן מתחם שרונה תענוג. אם היה כזה בסדיר שלי אז הייתי בכל אופן הולך לקרייה. אפילו אם היו מבטיחים לי את הירח והכוכבים במוצבים בלבנון ובשטחים. בכל אופן, קניתי שם בשרונה מרקט הזה פסטה טריה ואני חושב להכין אותה הערב.

ושאול המלך – הפתעה! הכל מלא פוסטרים של הקאמרי. "איתי טיראן הוא מקי סכינאי". אפשר בבקשה ביותר מנותק? אבל זה אשקרה רעיון למחזמר אקטואלי – 'זאב המים, לו שיניים, לו שיניים שני טורים, ולמוסא, מצור באחר, יש סכין במסתרים."

עכשיו אני נושם את האוויר החופשי של הסולטנות הד'אהריסטית, ומודה לאל שלא עשאני תלביבי.

אז ברכט זה גם הממתק שלנו. המוריטט של מקי סכינאי, מתוך דריי גרושן אופרה, שמשום מה הפכה בעברית לאופרה בגרוש אחד. טוב, האינפלציה של ויימאר… יום טוב ותזהרו.

17 מחשבות על “זאב המים, לו שיניים.

  1. "ח"כ בהלול פנה לכל המנהיגים [בכנס ראשי הרשויות בצפון] ואמר: "מהגליל תבוא הבשורה. חברי הכנסת משקשקים מכם ונשענים עליכם. אתם יכולים לקבוע. אתם יכולים לקבוע. אם תכתיבו את הדרך – המנהיגים ובהם נתניהו יבינו שהם חייבים להחליף דיסק. אתם אלו שתכריעו מה הוא מעמדה של מדינת ישראל".
    http://www.matteasher.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&ID=198950_matteasher&act=show&dbid=news10&dataid=2817

    אהבתי

    • קשה לי לכתוב על זה בלי לתת פרטים שאחרי כן יקושרו לאנשים בחיפוש בגוגל. סך הכל היה נהדר, כל הביבליוגרפיה של הדוקטורט שלי ישבה בקהל. חלק אנשים שמכירים את גוף העבודה, קראו בעבר דברים שלי ויודעים מי אני, וחלק אנשים שכתבו הרבה על הנושאים שלי, אבל לא הכירו אותי. נתתי פרזנטציה נהדרת, כשראיתי שהמושגים ממש מוכרים ולא צריכים הסבר פשוט עפתי עם התיאוריה קדימה, והיה נפלא. אחרי כן בשאלות לקהל היה דו שיח נהדר עם אנשים שרציתי לפגוש כבר מזמן, והיו עוד התקדמויות כאלה ואחרות שזה לא המקום לפרט. אגב – אם את בחיפה ב-23.11 זה הכנס הבא – 'להשיח את הדעת'. זה די במתכונת של 'בירה ונשירה' בפאבים בעיר התחתית, אבל אני מכין שם הרצאה די פיצוץ, והשותפים שלי לפאנל אפילו יותר מעניינים ממני. אני חושב שהשילוב של האווירה והנושאים במדעי הרוח ייתן לכנס הזה סינרגיה משמעותית. את לא חייבת להזדהות. שבי בקהל, ואפילו נופפי על עצמך במניפה קטנה.

      אהבתי

  2. היה פעם פיגוע בקריה: מחבל נסע על רחוב קפלן וריסס. הגיע עד לעזריאלי, הסתובב, ריסס. עד קרליבך, פרסה, ריסס. שוב עזריאלי, עבר שוטר וירה לו בראש. אני הייתי אז במשמרות לילה אז פספסתי את החגיגה, אבל חברים דיווחו שכל אותה העת הג'ובניקים עמדו על קפלן ונראו מבולבלים.
    כנראה גם המחבל לא הבין מה קורה, הוא לא ידע שהמטווחים שלנו היו לירות ארבעה כדורים מעוזי פעם בשנה, ותרגולת הבטיחות שלנו הייתה לרוץ לחדר ולנעול אותו מאחורינו עד שהפלוגה של גולני אומרת שזה בטוח לצאת.

    זה נשמע כמו הגזמה אבל אני נשבע שהכל אמת לאמיתה.

    אהבתי

    • לצערי היום ניתן היה לבדוק את רמת המוכנות שלהם בדיוק בקפלן. מקווה שהמפגעים לא קוראים את הבלוג שלי. בכל אופן אחת החוויות הקשות בחיים שלי הייתה כשהייתי בהלוויה של חיילת מיחידה עורפית שחבריה הטובים לנשק לא הצליחו להרים באוויר ולו יריה אחת במטח הכבוד. זה היה מביש כמו שזה עצוב.

      אהבתי

    • צודק. התכוונתי הדרך שבה הם נוהגים כמו משוגעים ממש אבל מצליחים לא להתנגש אחד בשני. בעצם זה דורש מידה ידועה של משמעת עצמית.

      אהבתי

  3. הרגת אותי שכתבת "הווייז לקח אותי דרך 471, כי יש ימבה פתח תקוואים וכאלה שרוצים להגיע לתלביב השד יודע למה, וסתמו את כביש חמש בבוקר"
    כל הכבישים שמובילים לת"א דיי פקוקים בבוקר, כי משום מה רוב מקומות העבודה נמצאים בגושדן, עם ריכוז מאוד גבוה בת"א ולאחר מכן פ"ת עם איזורי התעשייה שלה
    בקיצור כולם בבוקר נוהרים לכיוון ת"א ולכן יש פקקים מסביבות השעה 7 בבוקר (נסה לצאת מהיישוב בו אני גרה אחרי 7 לכביש 1 לכיוון ת"א)

    האיזור בו ירדת זה בדיוק ה-איזור שיש בו את החפירות של הרכבת הקלה
    בגלל זה הכל היה מאובק ומגעיל (ובטח גם מפוקק משהו)
    רוב הכבישים הם דו סיטריים, אבל משום מה ביטלו את הפניאה שמאלה או ימינה, אני כבר לא זוכרת ברוב הרחובות. ככה שאם אתה צריך להגיע לאנשהו אתה צריך לעשות סיבובים מוזרים כדי להגיע למקום בו כן מותר לך לפנות שמאלה או ימינה

    והאופניים החשמליות זו אחת הסכנות הכי גדולות שיש בכל עיר אגב, לא יודעת מה קורה באיזור הצפון אבל במרכז הארץ זה הפך להיות ה"רגליים" של לא מעט אנשים, ובמיוחד ילדים, וכולם נוסעים עליהן כאילו אין מחר ואין אנשים שהולכים על המדרכה

    אני גם הייתי בת"א השבוע והרחובות היו יחסית ריקים והאנשים שהסתובבו בהם יחסית היסטריים
    אפילו באנטיפאדה 2 כשהתפוצצו אוטובוסים לא ראיתי כזאת היסטריה וחרדה מצד האנשים
    אבל טוב זה כבר לא בדיוק אותם אנשים… בכ"ז עברו כ15 שנים מאד אינטי' 2

    אהבתי

  4. יש מצב שפתרתי בעיית כניסת אבטחה לוורדפס. אז מרענן לשוב ולקרוא אצלך. די משמים בישרא. מקווה שמערכות ההגנה האלקטרוניות ימשיכו לאפשר את הכניסה לכאן. מאחל לכולנו זמנים טובים יותר ובכל מקום מאשר בימים אלו. ועכשיו אני עושה נסיון סופי ולוחץ על 'שלח'.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s