לוח וגיר

פרשת 'המורה מאזור השרון' שנטען כי קיימה יחסי מין עם תלמיד עוררה את גל התגובות הרגילות. לצד הסקרנות הרכילותית העצומה, והכותרות הפרובוקטיביות, יש כתמיד את קריצת העין. פשע ללא קורבן. וכי מי מבני השש עשרה והשבע עשרה לא היה רוצה בהתנסות מינית עם אישה מבוגרת ממנו, בקיאה ברזי המין והמיניות, שתשמש לו כמורה פרטית? הפנטזיה הזו מקבלת אין ספור הדהודים בתרבות וביצירה, החל מ'לוח וגיר' הקלאסי של קראוס, וכלה ביצירות פחות ידועות כמו 'לא תקין רומנטית' של יוסי סוכרי. אני רק רוצה להבהיר – כל מה שנכתב בפוסט הזה לא מתייחס לפרשה המסויימת הזו, שפרטיה עוד ייוודעו בבית המשפט,. כל אדם וגם מורה זו הוא בגדר חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו. הפוסט הזה עוסק בשאלה הכללית של יחסי מורה – תלמיד, וב'קריצה' התרבותית הזו, בפנטזיה הגברית המתגשמת.

הטענה הראשונה כנגד אותה קריצה היא – אם זה היה הפוך? אם זה היה מורה ותלמידה גם אז היית אומר שהוא עשה לה טובה? אבל כאן יחסי הכוחות אינם שווים. זה אף פעם לא אותו דבר כשזה 'הפוך'. התרבות שלנו קונסת כל שימוש – מרצון או שלא מרצון – במיניות נשית בקנס של בושה, ומעצימה את השימוש במיניות הגברית. וכך, תלמידה השוכבת עם המורה תחשב ל'שרמוטה' במקרה הטוב, ולעולם תחשב כמי שפיתתה את המורה, ועשתה שימוש אסור במיניותה. אותה תלמידה גם תאבד לא רק את כבודה אלא גם את 'בתוליה' הנושאים ערך רב בהון תרבותי. התלמיד, לעומתה, הוא 'גבר גבר' ועשה את אותו הדבר שכל בני גילו משתוקקים אליו, ובניגוד לחובתה של התלמידה לשמור על בתוליה, הרי שהוא משתוקק ממש להיפטר מהם, ושמירתם לאורך זמן של הבתולים אצל גבר, היא הכרוכה באבדן ההון התרבותי ולא להיפך. כך שזה באמת, אבל באמת לא אותו דבר.

אז? אז זה בסדר? זה מומלץ? אולי כדאי להכניס את זה לתכנית הלימודים?

ממש לא. המדובר בניצול, ביחסי מרות, ובכל דבר שלילי שניתן לייחס ליחסי מין בין שני צדדים שאינם שווים מבחינת יחסי הכוחות ביניהם. אמנם מבחינה תרבותית, המדובר בעניין שונה, אך גם כאן המדובר בעניין לא פחות חמור. החוק אינו מבדיל בין מורה המקיים יחסים עם תלמידה ובין מורה המקיימת אותם עם תלמיד, וטוב שכך.

מערכת היחסים הראשונה של אדם קובעת במידה רבה את מהלך שארית חייו. היא מעצבת, היא קובעת דפוסים. ככזו עליה להיות חופשייה מלחצים ומכפייה, מיחסי מרות ומניצול. בכיתה יא ויב רוב התלמידים הם כבר בגיל בו הם יכולים לתת הסכמה ליחסי מין מבחינת החוק. אבל צריך להגן עליהם עדיין מפני ניצול, לחצים וכפייה. מערכות יחסים בגיל הזה, המעצב והפגיע, צריכות להיות בין שווים, מבחינת הגיל והמעמד, מבחינת היכולת לכפות על הצד השני דבר שאינו רוצה בו, מבחינת ההתנסות הראשונית ורכישת המיומנויות (ודאי שלא המיומנות הטכנית ביחסי מין) בקיום מערכת יחסים עמוקה ומשמעותית עם אדם אחר, על כל הכרוך בכך.

אותו תלמיד עלום שם נפגע הרבה מעבר למה שניתן להבין מהחוק היבש, או מהקונבנציה התרבותית של 'לוח וגיר'. נשללה ממנו האפשרות להתנסות באותה מערכת יחסים שוויונית ופתוחה. הוא היה במערכת יחסים שיש בה אלמנטים של כוח, של ניצול (הן הניצול שלה אותו, והן העובדה כי לפי המסופר בעיתון שיפרה את ציוניו במהלך הרומן) של מאזן אימה הדדי (כמורתו יש לה כוח אדיר כלפיו. מצד שני, אם יתגלה הרומן האסור הרי שהתוצאות כלפי המורה הן הרסניות), של הסתרה וחשאיות. כל אלו עלולים ליצור בחייו דפוסים הרסניים לעתיד לבוא. הרסניים לו, ולבנות זוגו אם לא יצליח לשבור את הדפוס המחשבתי הקושר מערכת יחסים עם כוח וניצול.

האם אני הייתי רוצה בהתנסות כזו? אם הייתם שואלים אותי בגיל 17 ייתכן והתשובה הייתה חיובית. בגיל 47 התשובה היא שלילית באופן מוחלט. אני חושב שאני עכשיו אדם חכם יותר ומנוסה יותר. אם אני מסתכל על מערכת היחסים העמוקה הראשונה שהייתה לי, אז אני נוטה בדרך כלל לצבוע אותה בצבעים קצת פחות ורודים וזוהרים, וזאת בשל הסיבה שכפי שמדי פעם כתבתי כאן, היה פער ציפיות מסויים ביני ובין שותפתי לפשע, ואני חושד שמה שנראה לי כמערכת יחסים נצחית ועמוקה מני ים נראה לה כאתנחתא קומית. ועדיין – היינו שווים. איש מאיתנו לא כפה דבר על השני. הייתה לנו מידה רבה של כבוד הדדי, קשב, ואינטימיות הבאה מתוך הבנה, תנאים שלא ניתן להשיג במסגרת של יחסים לא שוויוניים, יחסי מורה – תלמיד, יחסי מורה – תלמידה. האם זה הפך אותי לאדם טוב יותר? יכול להיות. יכול להיות שמטבעי אני נוטה לרצות את השוויון במערכות היחסים (המועטות מאוד) שלי. יכול להיות שמטבעי אני סולד מהפעלה של כוח ומרות, מניצול. אבל אני בטוח שהבאתי המון תכנים ממערכת היחסים הזו – לטוב ולרע – לשארית חיי. בהקשר הזה של מתן הכבוד לבן הזוג, וההתייחסות הראויה אליו, אני חושב שיש דפוס מעצב שקיבלתי במערכת היחסים הזו, שמאוד סייע לי להמשיך בדרך הזו, ולדעתי התוצאה היא חיי נישואים יציבים, ואם יורשה – מאושרים. הזדמנות זו נמנעה מאותו תלמיד מרמת השרון. קריאות ה'גבר גבר' בחצר בית הספר לא מהוות פיצוי של ממש על החסר הזה.

אבל למה אני מקשקש? רוד סטיוארט סיפר את הסיפור הזה הרבה יותר טוב ממני.

8 מחשבות על “לוח וגיר

  1. אני יודעת שהדברים שלך רציניים, ומסכימה לגמרי עם הכל, אבל לגמרי נזכרתי בסצינה הזו מהסרט של מונטי פייטון, The Meaning of Life:

    וזה ההמשך המונטי פייטוני לקטע החינוך התיאורטי:

    אהבתי

  2. "אותו תלמיד עלום שם נפגע"??? באמת? אולי נקרא לנער – ונשאל את פיו?
    אה, שכחתי: הוא עדיין לא יודע, הוא עדיין לא נבון מספיק, הוא עדיין לא מבין את ההשלכות. זאת אומרת, הוא מספיק כשיר לשכב עם בת גילו – אבל לא עם המורה שלו.
    לא, אני לא מסכים איתך. הפנטזיה הגברית לא היתה מתפתחת ככזו, במידה והיה מדובר במשהו רע. אבל בלחץ הפמיניזם הדורסני, כל פנטזיה גברית הופכת למשהו רע ונתעב. בלחץ החקיקה הפמיניסטית הזו, אני נדרש לחשוב, שנעשה כאן עוול ומשהו רע ואסור.
    הנה אני מצהיר בפנייך: הייתי רוצה שזה יקרה לי בגיל 17. היום, זקן ובעל ניסיון רב יותר – עדיין הייתי רוצה שזה יקרה לי בגיל 17. ואפילו יותר מזה – אילו זה היה קורה לבן שלי (שאין לי) בגיל 17 – גם לא הייתי חושב שקרה לו משהו נורא.
    אני יודע, שאתה "פמיניסט". אני יודע, שלא אשכנע אותך. אני יודע, ששוב אצטייר כ"שוביניסט", כ"מיזוגן", וכשאר ירקות. אבל אני רק טוען, שלא כל מה שמכונת התעמולה הפמיניסטית מאכילה אותנו בו (שמדובר "בניצול, בכוח, במרות, במאזן אימה") – הוא אכן אמת. זכותך להחליט שאתה אוכל את זה – ושזה אפילו טעים לך. אני, לעומת זאת, לא קונה את זה.

    אהבתי

      • החוק הפלילי קנה את זה בלחץ הלובי הפמיניסטי. בדיוק כמו שהסטנדרט המשפטי הישראלי קנה את "תקנה 2.5 של הפרקליטות" בעקבות ההנחיה של עדנה ארבל. אבל יום אחד זה ישונה, כי זו תקנה בלתי סבירה בעליל, שגורמת לעוולה משפטית.
        לדעתי, אנחנו נמצאים בנקודת השיא, כשמכאן החקיקה הפמיניסטית דווקא תלך ותצטמצם. ניסיונות, כמו ניסיון שינוי "חזקת הגיל הרך" או שינוי החוק כך שגם נשים שמרוויחות היטב תחוייבנה לשלם מזונות, כשהילדים הם במשמורת הגבר – הם תחילת השינוי. הגברים קלטו – לאט מדי ובאיחור ניכר – מה החקיקה הפמיניסטית מעוללת להם. השינוי בוא יבוא.

        אהבתי

        • אני חושב שדווקא ההכרה שחקיקה צריכה להיות שוויונית, ולדאוג לזכויות האישה מביאה לחקיקה טובה יותר ושוויונית יותר ושזה לא הולך להיפסק. העובדה ש'חזקת הגיל הרך' לא שונתה מראה על כך שהגל הפמיניסטי בחקיקה עדיין נמצא בשיא כוחו. אני מקווה שיימשך כך.

          אהבתי

  3. יצא המקרה, ודווקא במקומון של "ידיעות אחרונות" של השבת הזו יש ראיון עם אחד, ד"ר משה גרנות, לרגל צאת ספרו "האי". בספר הוא מתאר את "החיים בדיקטטורה הפמיניסטית" וקובע (אני מצטט מהכותרת בעיתון) "המהפיכה הפמיניסטית הרדיקלית איננה מסתפקת בשיוויון זכויות לנשים – היא רוצה לתייג את הגבר כאויב". מעניין לקרוא את הראיון עימו בעיתון, דווקא בגלל מי שהאיש (אני מצטט מויקיפדיה):

    "משה גרנות נולד ב-1939 ברומניה. עלה לישראל ב-1951. בעל תואר ראשון ושני (בהצטיינות) מטעם אוניברסיטת תל אביב, ותואר דוקטור בספרות עברית מטעם אוניברסיטת בר-אילן. שימש כעובד הוראה והגיע לדרגת מפקח כולל על בתי ספר על-יסודיים.

    פרסם עשרות סיפורים, מאות מאמרים וערכים לאנציקלופדיות, ולמעלה מ-40 ספרים בסיפורת, ספרות ילדים ונוער, הגות, חינוך, וכן ספרי לימוד וספרי עזר. ערך ספרים, סדרות, אסופות ושנתונים. סיפורי הילדים שלו "להיות כמו כולם", "הנדר", "מיקי", "הארמון הקפוא", "המלאך שמוחק זיכרונות", "אניזו" ו"פטיטון בטיפת הטל" שודרו ברדיו בהמשכים. עורך את "לקסיקון סופרי ישראל" מטעם אגודת הסופרים העבריים. החל משנת 2013 עורך ראשי של כתב העת מאזנים.

    גרנות נשוי, אב לשלושה וסב לנכדים."

    ד"ר גרנות איננו שובניסט נבער. הוא לגמרי ער לקיפוח המתמשך של נשים לאורך השנים. אני שוב מצטט מהעיתון:
    "כל אדם הגון מכיר בזה שנעשה עוול לנשים משך דורות, וצריך להיות לא רק שיוויון , אלא אפילו אפלייה מתקנת, אבל הכיוון אליו הולכת המהפכה הזאת אינו מבשר טובות".

    אתה מבין, גל היקר, לטעמי אתה בוחר לטמון את ראשך בחול בנושא הדעות הפמיניסטיות שלך, בדיוק כמו בנושא דעותיך הפוליטיות: עד שאתה (או מי מהקרובים אלייך) לא תמצא את עצמך ניזוק ישירות מחוקים פמיניסטיים לא שיוויוניים – לא תבין שהפמיניזם הרדיקלי במרדף אחרי הראש שלך (ושל הבן שלך) רק כי אתם גברים.

    דווקא כעו"ד וכמשפטן, הייתי מצפה ממך שתגיב על מה שכתבתי לגבי תקנה 2.5 במילים "נכון, אתה צודק. אין שום צידוק לתקנה, שהפירוש שלה מאפשר לנשים להעליל עלילות שווא וזדון על גברים – בידיעה ברורה מראש, ששום חקירה לא תיפתח בנוגע לעדות השקר שלהם והן לא תיענשנה בשום מקרה על כך". זה מה שהייתי מצפה ממך לומר, כי זו, בפשטות, האמת.

    אבל החוקים הללו פוגעים לא רק בגברים, בשמם הטוב, בחופש שלהם, ביכולתם לגדל את הילדים שלהם – אלא גם בארנק שלהם, ובאופן חמוּר. ועל זה, הגברים – בסופו של דבר – לא יעברו בשתיקה…

    אהבתי

    • איני מכיר את משה גרנות, ואיני ניזון מראיונות במקומונים. הנחייה 2.5 היא מהמוצדקות שבהנחיות, עקב אי השוויון הבסיסי ביחסי מתלוננת נילון בנושא עבירות מין.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s