מג'דל שמס

רצה הגורל וימי ההולדת של כל בני משפחתי הקרובה, אני, אשתי ושני ילדי, אינם מפוזרים על פני לוח השנה אלא מרוכזים בשבוע וחצי שבין עשרים ושביעי בינואר (מוצרט ופלג) וה-10 בפברואר (ברכט וש'). מכיוון שכך הזמנו מזה שבועות רבים חדר ב'מלון הציידים' בנווה אטיב וחגגנו  את יום ההולדת המשותף בסוף שבוע בחרמון.

מלון הציידים צד לא מעט שקלים עבור סוף שבוע בשיא העונה, אבל היה שווה כל פרוטה. באמת! היה סוף שבוע נחמד, כולל חוויית סקי טראומטית לעכוז אך מרוממת את הנפש, אבל זה לא העניין של הפוסט. הדרך מנווה אטיב לאתר החרמון, ובעצם לכל מקום אחר כולל נגמר לי הזהו באמצע הלילה ואני צריך מקום פתוח שמוכר את הזהו, עוברת דרך היישוב הדרוזי מג'דל שמס.

האמת היא שבמהלך סוף השבוע הייתי ער מאוד לכך שבעוד שאני ומשפחתי חוגגים במלון בוטיק שכמוהו ניתן למצוא באתרי הנופש והסקי הגדולים בעולם, מחליקים על שלג ואוכלים במסעדות, קילומטרים ספורים משם מתחוללת מלחמת האזרחים האכזרית ביותר במאה הזו, שגבתה עד עתה מאות אלפי קורבנות, הותירה מיליונים חסרי בית, ומצויה בשלב אכזרי של מצור על המורדים המותיר אותם גוועים מרעב, כפי שמקפידה ידידת הפייסבוק שלי אליזבת צורקוב לדווח. הקפדתי שלא להעביר מחשבות אלו לסובבים אותי כדי שלא לקלקל, חלילה, את חופשתם, ובכל אופן.

מג'דל שמס היא שמורה של המשטר הסורי העלאווי. תמונה אידיאלית של כפר נידח בימים שלפני מלחמת האזרחים. דגל סוריה מתנוסס בגדול מעל חנות ממתקים מקומית, וכשנכנסים ללאפיה (מקום שמוכר לאפות. מחידושי הלשונאי ג. אבו אלמוג) ויושבים לשתות גם את התה והסחלב (ארוחה נהדרת. פיתה דרוזית עם לבנה טרייה, תה וסחלב. אם השף הזה שהתאבד היה מבסס את המסעדה שלו על התפריט המצומצם הזה לא היה מאבד את כוכב המישלן) הטלוויזיה פתוחה על הערוץ הסורי האסאדי. צפיתי כמהופנט. ראיון ארוך עם בעל חנות, כמדומני בדמשק, תמונה גדולה של אסד על פוסטר המודבק על הקיר החיצוני של החנות. כאילו אין מלחמה בעולם. במעברון – נופיה של פאלמירה, היא תדמור. הנופים הללו לא קיימים היום. דאעש השתלט על העיר והרס את אוצרותיה. הקריינית בלבוש מערבי וגלויית ראש, חייכנית ורהוטה. יכולה הייתה לשמש כקריינית רצף בכל תכנית בוקר ישראלית.

בעל הלאפיה, הבעלים של חנות הממתקים, וללא ספק כל אדם נחמד ומאיר פנים (תושבי מג'דל שמס הם כאלו, ככלל) שפגשנו, אינם מן הסתם תומכים בג'נוסייד. המשטר האסדי הוא ג'נוסיידי ורוצחני. זה אינו מקל על הרצחנות של דאעש. שני האירגונים הפושעים, דאעש וממשלת סוריה, צריכים לעבור מן העולם. מנהיגיהם צריכים להיענש בשיא החומרה, נוסח נירנברג. הסתירה הזו שבין החיוכים והכנסת האורחים לבין התמיכה במשטר הרצחני היא רק אחד מהפרדוקסים של הכיבוש הישראלי ברמת הגולן. בניגוד לזה שביהודה ושומרון, נראה כי הנסיבות ההיסטוריות תאפשרנה המשך הכיבוש עד עולם. ונסיבות אלו אף הופכות את הכיבוש באופן אבסורדי לטוב ומיטיב. אין ספק שעבור הדרוזי מן השורה ברמה, עדיף לתמוך במשטרו של אסד תחת כיבוש ישראלי מאשר לחוות את החוויה המפוקפקת של כפיפות ישירה למשטר זה.

שמורת טבע מוזרה אמרנו? בלב העיר – פאב אירי – גרין אפל שמו. ישבנו בו בערב. אכן מוגש בו מבחר סביר של בירות, חלקן לפחות, מאירלנד. המוזיקה שהושמעה היא מוזיקה מערבית, והכתלים אכן צבועים בירוק, אם כמחווה לאירלנד, ואם לתפוח הירוק. מהיכרותי עם המבנה החברתי של הדרוזים בישראל, הנשלטים באופן מאוד הדוק וישיר על ידי הנהגה דתית ורוחנית המעורבת בכל אספקט של חיי הדרוזי מן השורה, אני בספק אם פאב אירי יכול היה להתקיים בדליית אל כרמל או בית ג'אן. והנה, הוא חי ומשגשג במג'דל שמס. אם סברתי שהפאב הוא מקום אליו מגיעים התיירים החוסמים את רחובותיה של מג'דל שמס בפקק בלתי נגמר עשרים וארבע שעות ביממה (אין בכיכר הזו זמן בו ניתן לחצות אותה בפחות מחמש דקות ותאמינו לי שנסעתי בה בשעות די מוזרות) הרי שמשהגעתי לשם התבדיתי. המקום הוא גם אבן שואבת למקומיים היושבים ושותים את האלכוהול עליו אוסרת דתם. לטעמי זו אמירה חיובית על החופש היחסי ממנו נהנים הדרוזים ברמת הגולן. מנפלאות הכיבוש.

ממתק? אנחנו באירלנד נכון? זו ת'ין ליזי. הבחור עם האפרו המוזר הוא פיל ליינוט, אללה יחונן רגבי עפרו, שבינואר השתא מלאו שלושים שנה למותו משילוב נהדר של סמים ואלכוהול. הלהקה הזו היא לטעמי אחד הדברים הטובים שיצאו מאירלנד, והופיעו בה גם חבר'ה שלדעתי לא מופיעים בקליפ הזה כמו גארי מור (זצוקלל"ה נבג"מ זיע"א) וסנואי וייט (נ"י יבדל"א). סטיל אין לאב וית' יו. זה גם מה שיש לי לומר לש' ליום הולדתה הקרב ובא.

4 מחשבות על “מג'דל שמס

  1. בין מוצארט וברכט זה פתרון נהדר לרכז את ימי ההולדת בשבועיים. חוסך המון מהומה וכאבי ראש וכולם יוצאים מאושרים (ולאיש לא שכחו את היום הגדול). המצב שאתה מתאר במג'דל שמס הוא סמל לאנכרוניזם, והניסיון האנושי לדבוק במוכר ובקיים גם כשהמציאות רחוקה מרחק אלפי ליגות משם. הזכרת לי את הקיבוצניקים המשופמים שתמכו באדיקות עיוורת בשמש העמים גם אחרי משפטי הרופאים היהודים. מילא. בסוף גם הקיבוצניקים הורידו את תמונת סטלין מהקיר.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s