מכל האנשים שבעולם נכנסתי לוויכוחי טוויטר דווקא עם הפרופיל של עמוס שוקן. התוצאה – שרשור מרתק, שהבהיר לי ים של דברים שעד עכשיו לא הבנתי. אני די מעריץ של עמוס שוקן עוד מימי 'חדשות'. התרומה שלו לחברה הישראלית ולעיתונאות הישראלית היא מעבר למילים. אבל כך גם השרשור שאני הולך להביא. כמה מילות הבהרה. זו שיחה שהתנפצה לכמה שיחות משנה. המשוחחים אני, אנשים נוספים שמזדהים בכינויים שונים (אצרף לינק לכל דף טוויטר) שאני לא סגור על זה שאני יודע מי הם, ועמוס שוקן. כשאני מביא שיחה – אני מצרף לינק. מובאה מפרופיל טוויטר – לינק. המדובר בשיחה שהתחילה בהערה אחת והתפצלה לכמה שיחות. אני מביא תעתיק של שני הענפים העיקריים.
אני חושב שזה מסמך מאיר עיניים. אני לא מפרשן. לא מצנזר. מביא דברים בשם אומרם. שפטו בעצמכם.
עוד משהו לפני שמתחילים – הנושא הוא הטור של בני ציפר בנושא עפולה. מי שלא קרא את הפוסט שלי מאתמול צריך לקרוא אותו, וגם אולי את הכתבה המקורית של ציפר, בשביל להבין במה מדובר.
ואחרון חביב – אין בשיחה הזו שום דבר חסוי. היא התנהלה בטוויטר, מקום בו יש לשוקן 7291 עוקבים, וגם מי שאינו עוקב (כמוני) יכול לראות את השיחה ולהצטרף אליה. לא חושף כאן שום דבר ששני קליקים לא יכולים לחשוף. אגב, ייתכן שהשיחות האלה ממשיכות תוך כדי כתיבה. זו תמונת מצב נכון לעכשיו.
דבר אחרון – הפרופיל המזדהה כ'עמוס שוקן' נחזה להיות הפרופיל הרשמי של עמוס שוקן. כך זה נראה לי ואני מצרף לינק. אם זה מתחזה -הוא די מתוחכם. כשאני כותב 'עמוס שוקן' הכוונה היא למי שכתב את הדברים בפרופיל הטוויטר 'עמוס שוקן'.
אז אחרי כל ההקדמות הנה –
Why not– ציפר לא אמר שהוא מפסיק לכתוב את הטור? אז מה פתאום הוא כותב נגד העפולאים?
המזכיר- מה יש לו נגד עפולאים? גם הוא לא אוהב את הטרנינג אדידס?
ויי נוט – כמה שהבנתי מהפוסט של אבו אלמוג הבעיה היא שעפולה רחוקה מתל אביב ואנשים שם הולכים להתפלל. קרא בעצמך.
המזכיר – אני באמת מתפלל כל יום שהממשלה תיפול, זה נחשב?
ויי נוט – כל עוד אתה לא הולך לבית כנסת זה בסדר מבחינת הארץ כנראה.
עמוס שוקן – דייויד לנדאו ז"ל, העורך הראשי של הארץ בשנים 2004-2008, חבש כיפה שחורה והלך לבית כנסת כמעט כל יום.
אבו אלמוג – באמת? כאחרון המובטלים העפולאים? לתפילת שחרית כשצריך לעבוד? וציפר אישר לו? אז למה הוא לא מאשר לי?
עמוס שוקן – תגיש בקשה מנומקת ונשקול.
אבו אלמוג – I am not amused.
עמוס שוקן – And why should you be? Neither am I
אבו אלמוג – העיתון שלך בחר לתקוף את עירי ואת תושביה. מישהו כאן צריך להיות משועשע אחרת אני לא רואה לזה סיבה טובה.
עמוס שוקן – העיתון לא בחר, בטח שלא לתקוף. עיתונאי אחד תיאר מה הרגיש בכמה שעות שבילה במקום מסוים בעפולה, ובמפגש עם כמה אנשים.
המזכיר – אם אני אתפלל שתעזוב אותנו בשקט זה יעזור? טוב הבנו שזה אפוס רחב יריעה בעל ערך ספרותי נדיר על עפולה.
עמוס שוקן – תציע לבני. אני לא מחליט בשבילו. אני מבין שהוא עבר לגור חלק מהזמן בעמק. אולי האפוס דווקא יהיה מעניין. בני כותב יפה.
המזכיר – אני אבקש מהקופאית בשופרסל לבקש ממנו, היא הרי מעריצה אותו מהטלוויזיה בטח לא מהעיתון.
עמוס שוקן – דייויד לנדאו ז"ל, העורך הראשי של הארץ בשנים 2004-2008, חבש כיפה שחורה והלך לבית כנסת כמעט כל יום.
המזכיר – אה, אז תגיד לבני ציפר שהוא יכול להמשיך.
עמוס שוקן – בטח אגיד לו. אם כל שבוע נקבל תרגום מקסים של שיר של פרנסיס ז'ם כמו שקיבלנו השבוע בטח כדאי שימשיך.
ויי נוט – דברים שלא נגמרים: היקום, תקוות האדם, התמיכה שלך בכותבים פוגעניים. אפשר לחשוב שאין עוד אנשי ספרות בישראל.
עמוס שוקן: בטח יש. העולם מלא מהם. לא מבין מה יש לך עם ציפר. יש אחרים מעולים.
ויי נוט: הבנאדם כותב דברים פוגעניים ומקבל במה ויד חופשית. השאלה היא מה יש לך עם ציפר.
עמוס שוקן: תקפיד לקרוא מדי שבוע את 'תרבות וספרות' שהוא עורך, ותבין בעצמך. מדור מעניין, מלוטש וברמה גבוהה.
ויי נוט: א. אפשר לערוך בלי לפרסם את הגיגיו. ב. מכירה את המדור, רענון השורות היה עושה לו רק טוב.
עמוס שוקן: מעניין אם יש לך הצעות גם לרענון מנתחי לב, למשל, או שרק בספרות ועריכה כל אחד מבין ובעל מקצוע.
ויי נוט: מסוכן להניח הנחות על אנשים שאתה לא מכיר. ספרות זה המקצוע שלי ומכירה די טוב מה קורה בישראל בתחום הזה.
עמוס שוקן: רבים אומרים לי את זה. כנראה בספרות ועיתונות כולם מבינים.
ויי נוט: עשה כטוב בעיניך זה לא ענייני. רק כשאתה נותן במה לאנשים שעיקר כוחם לפגוע באחרים אל תתפלא שהנפגעים מתלוננים.
עמוס שוקן: מצחיק. אייל גולן חוזר להתראיין בערוץ 2 ובידיעות וציפר פוגע באנשים. אבדן פרופורציות מוחלט.
ויי נוט: איך אייל גולן קשור לעניין? עובדה שאנשים נפגעים מציפר. עובדה שהוא כתב על עצמו שהוא פוגעני, ועובדה שהוא ממשיך.
עמוס שוקן: כתב טור חביב כמו טורים רבים אחרים שכתב במשך השנים בתרבות וספרות.
ויי נוט: הטור החביב שלו גזעני ומשפיל. אבל זה שיח חירשים. שיהיה לילה טוב.
עמוס שוקן: לא גזעני ולא משפיל. אנושי. לילה טוב.
יש עוד כמה שיחות ברוח זו, ואפשר לחפור בטוויטר כדי להוציא אותן. אני חושב שאני נותן לציבור (המאוד מצומצם שקורא את הבלוג הזה, ודאי מצומצם בהרבה מאלפי העוקבים של שוקן) שירות שכאני מביא את הדברים בפורמט הזה ובמקום הזה. מעתה אקרא את 'הארץ' קצת אחרת, אם אקרא אותו. אבל כמו שאמרתי, שפטו בעצמכם.
אבו אלמוג בוורדפרס 
טוב מאוחר מאשר אף פעם לא, העיקר שמתעוררים.
אהבתיאהבתי
לא 'התעוררתי' כי לא הייתי באשליה שפני הדברים מאוד שונים. מה שכן אני יודע למתוח ביקורת לא רעה על האדמו"רים שלי, הייתי שמח לראות ביקורת מסוג זו גם לגבי אדמו"ריים אחרים
אהבתיאהבתי
האמת היא שיש יותר מדרך אחת לקרוא את ציפר, ואני לא בטוחה שהפרשנות שלך היא היחידה האפשרית (וכבר דיברנו על זה) – אבל הוא לא עיתונאי מספיק חשוב כדי שנתחיל לדוש פה בניתוח הטקסטים שלו. היו גם עיתונאים לפניו שפגעו (מאוד) ברגשות של חלק מקוראי העיתון, ואני תוהה אם אתה זוכר מה אמרו להם כשהם איימו להפסיק לקרוא אותו.
השורה התחתונה היא שהארץ הוא עיתון טוב יותר מעיתונים רבים אחרים – אבל הוא לא התנ"ך של שום דבר, ואין סיבה לחשוב שהוא כזה. כותבים בו גם לא מעט שטויות, וגם דברים פרובוקטיביים, מתנשאים או מעליבים – לפעמים אותך, ולפעמים אותי, ולפעמים אחרים. בסופו של דבר ההחלטה מה לקרוא ומה לא לקרוא היא של כל אחד מהקוראים. לא צריך לפטר/להרחיק/להשתיק אף אחד. פשוט לסנן ולהעביר דף.
אשר לוויכוח עם המו"ל – אני לא בטוחה שטוויטר הוא המקום הכי טוב בשביל זה. במקום שבו אתה צריך להיות הכי מושחז במינימום תווים אין שיח קשוב, יש בעיקר התחכמויות. אם זה נורא עקרוני, עדיף לעשות את זה במייל.
אהבתיאהבתי
הארץ הוא עיתון עם אג'נדה. אם האג'נדה הזו היא נגד גזענות, הוא אינו צריך להעסיק כותב מרכזי שהוא גזען. אם האג'נדה הזו היא בעד סולידריות, אין מקום לפרסום טור הקורא לעיר בישראל מקום נידח ודוחה או איך שלא קראו לנו שם. ולדעתי באמת לא היה חכם מצד שוקן להתערב בשיחה הזו. הוא יצא בה לא טוב. טוויטר דורש יכולות תמצות והתנסחות מהירה שכנראה הוא פחות טוב בהן.
אהבתיאהבתי
ההתרשמות שלי היא שהעמדה העקבית של שוקן הוא גיבוי מלא לכותבים ולעורכים של הארץ. הוא לא עומד מאחורי הכתבה, ובטח לא מאחורי חלקים שלה אבל הוא ממשיך לעמוד באופן מלא מאחורי הכותב. לכשעצמה, זו עמדה מאד מוערכת בעיני. במיוחד באקלים התקשורתי הנוכחי. אני מסכים שלא לכל הכותבים מגיע גיבוי מלא ללא תנאי, אבל נראה לי שלא מגיע לשוקן גינוי על התנהלות ראויה למדי של עורך ראשי שנותן חופש פעולה מלא (לפעמים מדי) למערכת שלו.
אהבתיאהבתי
כמו שהקפיד שוקן להבהיר – הוא מבין בעריכה ובעיתונאות ואנשים מן השורה לא. אבל מתוך יומרה להבין בתחומים אלו אומר שאיני רואה את החוכמה הגדולה בלגבות בצורה עיוורת כותב שנכשל, הודה בכשלונו, ושב וכושל באותה מהמורה, וכל זאת בניגוד לאג'נדה המוצהרת של העיתון, ותוך העלבת קוראיו. גיבוי זה יופי. בכל מיני אירועים בעבר שוקן ידע לגבות עד הסוף אנשים ראויים (ההתנהגות כלפי אורי בלאו בפרשת ענת קם היא דוגמה נהדרת). אבל גם את הקרבות צריך לדעת לבחור בחכמה. אורי בלאו העלה נקודה חשובה לגבי חופש העיתונות. ציפר נותן דרור ללשון מופקרת. יש הבדל.
אהבתיאהבתי
אין דבר כזה "לשון מופקרת" – יש "חופש ביטוי".
כל עוד אין פגיעה בחוק (כמו הוצאת דיבה, הסתה לאלימות) – מותר לכתוב הכל. כולל הכל. ולעורך מותר גם לתת גיבוי. פגיעה ברגשותיך העדינים (או ברגשות שאר תושבי עפולה, לצורך העניין) איננה מצדיקה צנזורה מצד העורך.
זה מה שאתה, בעצם, רוצה: סוג של צנזורה, על דברים שלא מוצאים חן בעינייך. מכיוון שפועלו של אורי בלאו עולה בקנה אחד עם דעותיך – הרי הוא איש ראוי שיש לתת לו גיבוי. אבל מי שלא – אז לא…
מדהים אותי, כל פעם מחדש, איך איש כל כך רחב אופקים, כמוך – יכול להיות בעל נקודת מבט כל כך צרה.
אהבתיאהבתי
אם אינך רואה את ההבדל בין מקרה אורי בלאו למקרה ציפר, ואת ההבדל בין 'צנזורה' לאמירה שבעיתון לא צריך להיות כותב מרכזי שנוגד את הקו המערכתי של העיתון, כנראה שאין לנו כל כך על מהלהתווכח.
אהבתיאהבתי
ב"ישראל היום" לא יהיה עיתונאי שיוצא נגד "הקו המערכתי של העיתון" ושמעיז לצאת נגד שלדון אדלסון או נגד בנימין נתניהו. עיתון "הארץ" (שאינני נמנה על קוראיו) אמנם נוקט קו מערכתי מסוים, מה שהופך אותו לחביב השמאל ו"האנשים החושבים" – אבל עושה יפה ונכון כשהוא מאפשר גם הבעה של דעות אחרות. אלא מה, מתברר שלטעמך העיתון איננו נצמד מספיק ל"קו המערכתי שלו". אני בטוח שתוכל למצוא עוד מהקו הזה – ואף יותר – בעלון של "המפלגה הערבית המאוחדת". ולא, אני לא מתווכח. ברור לי, שלא אצליח לשנות את דעתך. אני רק מנסה להביע את הצד השני.
אהבתיאהבתי