מותו הבודד של הצדק השיפוטי

הפוסט הזה מתחיל בקטע מוזיקלי. אפילו די ארוך. מי שמכיר את 'מותה הבודד של האטי קרול' מוזמן להגיע לגוף הפוסט. אז זה שיר של דילן, מ-1964, שמספר על רצח שאירע בבולטימור, מרילנד, כמה שבועות לפני שהוקלט השיר.

השיר מספר על בחור לבן צעיר בשם ויליאם זנזינגר, שהיה בן להורים עשירים ורבי השפעה, שבאירוע חברתי נוצץ היכה למוות משרתת שחורה במקל, ולאחר מכן נדון לשישה חודשי מאסר. אין ספק למי ששומע את השיר שהמדובר בעוול שאין דומה לו, ושזנזינגר יצא בעונש קל מאוד על עבירה חמורה רק בגלל הנסיבות – לבן עשיר שרצח 'סתם כי הרגיש כך' שחורה ענייה. דילן לא חוסך את שבטו מהשופט. אנסה את כוחי בתרגום –

כבוד בית המשפט בפטיש הלם / להראות שהחוק הוא שווה לכולם;

ושאת לשון הספרים לא ניתן להטות / וגם עשירים כפופים למרות;

ואם נתפסו על ידי השוטרים / אין בחוק עליונים ותחתונים;

הביט באדם שרצח בלי סיבה / רק כי הרגיש כך בלי אזהרה;

ובקול עמוק עטוף בגלימה / דיבר על עונש ועל כפרה;

ודן את זנזינגר לחצי שנה.

מקומם, נכון? אז זהו שיש כאן כמה בעיות. אחרת לא הייתי כותב את הפוסט הזה. זנזינגר לא היכה בהאטי קרול למוות. האירוע האמיתי, שהתרחש ב-9 בפברואר 1963, באירוע חברתי במרילנד, היה מאוד שונה מהטקסט הדילני. דילן עומד כמה פעמים על כך שהרצח היה באמצעות הכאה במקל. כך בשורה הפותחת – William Zanzinger killed poor Hattie Carrol With a cane that he twirled round his diamond ring finger. זה תיאור מוחשי עד כדי כך שניתן לראות את הסצינה אל מול העינים. כך גם בהמשך מספר פעמים (Got slain by a cane). האמת היא קצת שונה. זנזינגר הגיע לאירוע חברתי כשהוא מחופש לרקדן סטפס ועמו מקל צעצוע. במהלך האירוע שתה בכבדות, ואז תקף כמה אנשים במלון באמצעות המקל, וקילל אותם באופן גזעני וביניהם האטי קרול. קרול, שהייתה בת 51,  חזרה למטבח והתלוננה בפני חבריה שאינה מרגישה טוב. לאחר מכן אושפזה ומתה כעבור כמה שעות משבץ. שלושה שופטים במשפטו של זנזינגר קבעו כי סיבת המוות הייתה שבץ, שאולי אירע בשל ההתעללות שהתעלל בה זנזינגר ואולי לא.

הבאתי את עובדות המקרה בפני כמה עורכי דין פליליים (סוג של אדם שמסיבה לא ברורה נפוץ מאוד בסביבתי הקרובה) והם אמרו שלו היה זנזינגר נדון בישראל, סביר להניח שהאשמה בה היה נאשם היא 'תקיפה סתם', עבירה שעונשה שלוש שנות מאסר. הבעייה העיקרית בתיק הזה היא כמובן קביעת הקשר הסיבתי בין ההכאה במקל ובין השבץ, אותו יש להוכיח מעבר לספק סביר, דבר שהוא כנראה בלתי אפשרי. אם נשלל הקשר הזה, לא ניתן להאשים בעבירת המתה. מה שיש לנו זה מכה עם מקל צעצוע, שלוותה בקללות גזעניות. העונש המתקבל ב'תקיפה סתם' לו היה העניין נדון בבית משפט בישראל, היה כנראה דומה מאוד לחצי השנה שישב זנזינגר בבולטימור.

אז? אין ספק שזנזינגר היה חרא של בנאדם. בשנות התשעים בילה עוד זמן מה במאסר לאחר שרימה דיירים עניים שחורים בבית דירות שהיה בבעלותו. אין לי גם ספק שדילן היה בטוח שהוא ממלא תפקיד חברתי חשוב ומייצג את הצדק עלי אדמות, צדק שחמק מהשופטים בבלטימור. רק יש בעייה קטנה – דילן מעוות את האמת. זנזינגר לא היכה בהאטי קרול למוות. במשך קרוב לארבעים שנה, עד מותו ב-2009, רדף השיר הזה את זנזינגר, שריצה את עונש המאסר שהוטל עליו, ויצא לחופשי כשהוא קורבן למסע שלילי שגרם לו להיות אחת הדמויות השנואות ביותר באמריקה. בית המשפט של דילן, בלי ראיות, בלי הליך הוגן, בלי זכות להישמע ולהיות מיוצג, דן את זנזינגר בהיעדרו, ושפט אותו למאסר עולם בכלא הבושה והנידוי החברתי. האלבום 'The Times They Are a-Changin מכר מיליוני עותקים, ונחשב לאחד הטובים והקלאסיים של דילן. השירים מושמעים עד היום ברדיו, ובהופעותיו של דילן, חמישים ושתיים שנים לאחר צאת האלבום.

דילן הוא לוחם. הוא ענק. מאבקים אחרים שנאבק היו הרואיים ממש, כמו המאבק נגד הרשעתו של רובין קרטר, 'ההוריקן'. אבל אסור להשאיר לדילן, ולדילנים, את זכות המילה האחרונה. אסור להאמין לדילן, ולדילנים, בלי לבדוק את העובדות. הדילנים לפעמים קצת מעוותים את העובדות, כי הם כל כך בטוחים שהם צודקים. יש לנו מנגנונים אחרים בשביל זה, כמו בית המשפט. בית המשפט שומע ראיות בצורה אובייקטיבית. בוב דילן לא אובייקטיבי ולא שומע ראיות. הוא מציג את העובדות איך שנוח לו. בוחר מה להכניס לפורמט המצומצם של שיר בן שלוש דקות, ומה להשמיט. באיזה קישוטים רטוריים להציג את הדברים. ולפעמים, אם עובדה קטנה לא ממש מסייעת לנרטיב, כמו זה שזנזינגר לא ממש הרג את האטי קרול עם מקל, אז אפשר פשוט לשקר. אל תאמינו לדילנים. תקשיבו להם. זה חשוב. לפעמים הם באמת מצליחים להאיר אמת שחמקה מהמערכות הממוסדות. אבל תזכרו שהם לא אחראים כלפי אף אחד, כותבים פחות או יותר מה שהם רוצים, ותפעילו את חוש הביקורת.

21 מחשבות על “מותו הבודד של הצדק השיפוטי

  1. אני מניחה שאני יודעת לאיזה כיוון אתה מרמז, והדברים שעליהם סיפרת הם אחת הסיבות שבגללה אני מסתייגת מ'זעקות' באופן כללי (ולכן גם הסכמתי עם המסקנה שלך). מן הסתם אינך חושב שיש קשר בין זה לבין עניין אחר שעליו דיברנו באחד הפוסטים הקודמים, אבל בעיניי יש. לכן אתה לא מפסיק להפתיע אותי (:

    אהבתי

  2. מקרה של שיימינג לפני עידן הפייס והרשת. דקדוקי צדק משפטי לחוד (אני יודעת – בשביל עורכי דין אין דבר כזה), העלאת המודעות לגזענות ולשופטים מוטים היא דבר טוב. אין בליבי אמפתיה כלפי זנזיגר כפי שהצגת אותו כאן. דילן ודומיו מובילים שינויי גישה בחברה. אם נעשה לזנזיגר עוול, שילך לבית משפט ויתבע.

    אהבתי

    • גם אדם מתועב רשאי שלא להיקרא 'רוצח' אם אינו כזה. שופט שפסק על פי הדין אינו צריך להיקרא 'גזען' או 'מוטה'. ואידך זיל גמור.

      אהבתי

  3. יש לי הרגשה שדילן כתב מילים לשיר שיתאימו למסר שהוא רוצה להעביר
    ככה הוא עושה בכל השירים שלו

    ולגבי מה שקורה בישראל
    אני מוצאת את זה מגוחך שאנשים מאמינים לכל דבר שכתוב בפייסבוק לגבי מקרים כאלה ואחרים
    ומדינה שלנו נעשתה קצת (הרבה) גזענית וזה דיי צורם, זה לא המקום בו נולדתי, והחינוך שאותו קיבלתי
    ואני לא יודעת מאיפה הגיעו כל האנשים האלה שעסוקים בדברים האלה

    אהבתי

    • כאשר בית המשפט אינו מקבל לידיו את כל העובדות יש לזה מגוון של פתרונות משפטיים – מהזכות להביא ראיה נוספת בערעור ועד למשפט חוזר. בקשר לעבריין המין המורשע רמון, שדחף את לשונו לפיה של קצינה הצעירה ממנו בשלושים שנה, ביום בו דחף לפיאסקו של מלחמת לבנון השנייה, איני חושב שההקלטות מעידות על חפותו.

      אהבתי

      • סליחה על החפירה 🙂
        ומה עם קצינת המשטרה (לא זוכר דרגה ותפקיד) ש"עבדה" לשכנע את אותה קצינה צעירה (ב-36 שנים) שתגיש תלונה, אחרת…
        והחיבוק, בצילום שאחרי עניין הלשון בכפייה, מה יהא עליו?
        כרגיל, רק שואל.

        אהבתי

            • איני יודע מניין לקחת את הסטטיסטיקה הזו. לדעתי המספר נמוך יותר, אך עדיין מאוד גבוה. צריך גם להבחין בין גורמים שונים וגופים שונים. בישראל מספר רב של רשויות תביעה – כמובן פרקליטות ומשטרה, אך גם רשויות מקומיות, ועדות לתכנון ובנייה, גופי אכיפה של איכות הסביבה, וכיוצא בזה, כך שקשה לדעת למה בדיוק המספרים מתייחסים, ואין דומה ניהול תיק רצח על ידי הפרקליטות לניהול תיק רישוי עסקים בידי תובע של מועצה אזורית. גם למספרים הגבוהים של הפרקליטות יש כמה הסברים. ראשית, כל סטטיסטיקה של הרשעות אינה כוללת מקרים שהתיק נסגר. סגירת תיק לפני כפירה באשמה אינה נחשבת לזיכוי. לכן בסטטיסטיקה הזו נכללים רק תיקים בהם הנאשם כפר או הודה, ולא התיקים הרבים שנסגרים בכל שלב של החקירה וההליכים עד לאחר הכפירה. לטעמי המספרים מראים על זהירות רבה בהגשת כתבי אישום, המוגשים רק במקרה של סיכוי גבוה להרשעה מחד ותרבות של פשרה ועיסקאות טיעון מאידך.

              אהבתי

  4. אפתח תגובה חדשה, כדי שהכתוב לא יצא בפורמט צר מדי.
    תראה, אני מפנה אותך לנתונים שפורסמו באופן הכי רשמי, ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, והם מתייחסים לשנת 2010. האחוז כאן מתקרב ל -99% (עד שנת 2008, הנתונים הצביעו על למעלה מ – 99%).
    אגב, הכותרת מאד-מאד ברורה: "הרשעות במשפטים פליליים".
    הנה, כאן:

    http://www.cbs.gov.il/reader/shnaton/templ_shnaton.html?num_tab=st11_04&CYear=2010

    אבל אז קמו כל מיני מחקרים מטעם, שטענו שבעצם הנתונים לא נכונים, כי אנחנו – כולל הלמ"ס – מה אנחנו מבינים. כאילו שזו בעיה סטטיסטית לקחת תיקים ולבדוק בכמה מהם הנאשם יצא זכאי – ובכמה תיקים הורשע באופן כלשהו.
    איך פתרו את הויכוח? בשנים האחרונות, הלמ"ס פשוט הפסיקה לפרסם את הנתונים האלה – ובא לציון גועל (לגמרי בע')…

    אהבתי

  5. ואם יורשה לי:
    מעבר לנתונים היבשים, מערכת המשפט חוטאת בישיבה במגדל השן, גבוה מעל הציבור. גם אתה אינך יוצא דופן. אתם לא מבינים שמערכת המשפט שואבת את כוחה מהאהדה הציבורית – שאיננה. לא מחוקים, שהיום הם כאלה ומחר ישונו. כשהעם מרגיש שבבתי הדין לא נעשה צדק, שהפסיקות הזויות, שמדובר בקליקה סגורה שממנה את אלו שחושבים כמוה – העם מרגיש מנותק מהמערכת. לכן, כשהמערכת הפוליטית מנסה לעלות עם D9 על מערכת המשפט – אף אחד בעם לא יקום להגן עליה. יהיו כמה מאמרים מלומדים בעיתונות – וזהו. לא תהיה הזדהות של 82% עם מערכת המשפט, כמו שהיה במקרה של החייל שהרג את המחבל בחברון. כי העם מבין, באופן הכי פרימיטיבי ובתחושת בטן, שהחייל הזה הוא לא סתם "רוצח" – ושאי אפשר להאשים אותו ברצח. גם אם חרג מהפקודות ומערכי המוסר, גם אז אי אפשר להאשים אותו סתם ב"רצח". כי הוא הרג מחבל, שרק דקות לפני זה ניסה לרצוח ישראלים וחיילים, זה למה.
    עונש של 3 שנות מאסר (שקוצר אח"כ) על מי שהשליך נעל על בייניש לא נשמע סביר לאף אדם מִן השורה, כזה שאיננו חלק ממערכת המשפט. והיהירות הזו של המערכת המשפטית, הזלזול באנשים הפשוטים – תהיה בעוכריה. צעדיה אכן יוגבלו ע"י פוליטיקאים מושחתים ותאבי-כח, בלי שאף אחד ייחלץ להגן עליה.

    אהבתי

    • מערכת המשפט לא עוסקת רק בזורקי נעליים ולא במעשה הרצח בחברון. היא עוסקת ברוב המקרים בהתנהלות יום יומית בעניינים מאוד פרוזאים. העובדה שאין לה אהדה ציבורית נובעת ממסע הסתה מתוזמר היטב, שגם אתה נפלת ברשתו.

      אהבתי

      • קיוויתי, שתתן לי קצת יותר קרדיט מזה… אספר לך משהו:
        אני תבעתי מישהו. המשפט נמשך והסתבך, הועבר לבית דין בדרגה גבוהה יותר. בדקתי במשוב השופטים, התברר שהשופטת "שלי" מקבלת ציון של 1 וקצת, מתוך 5, בכל הפרמטרים. התברר ששיעור הערעורים אצלה עומד על 50%. כבר אז הבנתי שנפלתי. ואכן נפלתי. בכל מקום עבודה נורמלי, אם עובד כלשהו היה מקבל ציונים כאלה במשוב – היו מפטרים אותו לאלתר. אבל המינוי של שופטים הוא לכל החיים – ומאותו הרגע שמונו, הם כמו מסמר חסר ראש שנעוץ עמוק. אז מה תגיד? – שופט גרוע אחד איננו מעיד על כל המערכת. נכון. אבל אני עוקב אחרי המערכת מתוך עניין, לאורך שנים, בכל מיני עניינים שמתפרסמים. אני לא נפלתי ברשת. גיבשתי לי דעה, לאורך זמן, שהמערכת מחורבנת. כל מערכת המשפט. כולל המשטרה המושחתת והאימפוטנטית, שניצביה רק עסוקים בנסיונות לזיין שוטרות. האזרח הפשוט, זה שפורצים לו לבית ושגונבים לו את האוטו, לא טיפש עד כדי טיפוח ציפיות שממש ימצאו את רכושו ויתפסו את הגנבים. הוא מתלונן במשטרה כדי לקבל אישור לביטוח. אם אין לו ביטוח – פעמים רבות, הוא בכלל לא טורח להתלונן. וגם הוא מבין, שהמערכת מחורבנת. גם בפרקליטות יש תפוח רקוב, כמו רות דוד. לא מישהי בעמדה זוטרה, נכון? וכמה תפוחים רקובים עוד יש? ובסוף, כשמשטרה מטומטמת ופרקליטות מושחתת (או סתם גרועה…) מגישים כתב אישום – בתי המשפט סומכים ידם על כתב האישום כאילו זו תורה מסיני, ומרשיעים ב – 99% מהמקרים. אתה אומר, שאני תמים, שנפלתי ברשת של מסע הסתה מתוזמר היטב? אני אומר, שתרד מהאולימפוס ושתקשיב.

        אהבתי

        • כמה דברים. ראשית אני מכיר את המערכת טוב ממך. זו לא חוכמה כי זה עיסוקי היום יומי ואתה נחשפת אליה רק באופן חלקי ולא כעיסוק יום יומי. שנית – משוב השופטים הוא קישקוש. אני איני ממלא אותו ואיני מתייחס אליו. הוא לא משקף שום דבר חוץ מסגירת חשבונות קטנונית, ואני מתנגד לו. שלישית – כמה פעמים אפשר לדבר על רות דוד. היה, נגמר, ממשיכים הלאה. רביעית – משטרה מטומטמת ופרקליטות מושחתת? באיזה מדינה בדיוק? אצלי המשטרה זה הדבר שעומד ביני ובין הפושעים והמפגעים, ועושה עבודה הירואית בתנאים קשים. ופרקליטות זה האנשים האלה שתובעים את המושחתים ושולחים אותם לבית הסוהר. חל כאן אצלך איזה בלבול ואני מקווה שתתעשת ותתפקח.

          אהבתי

          • בטח שאתה מכיר את המערכת. אתה הדוגמה הטובה ביותר, מדוע צריך להביא מישהו מחוץ למערכת. אתה הצידוק האולטימטיבי לכך, שטוב שרוני אלשיך מונה למפכ"ל. אף אחד מתוך המערכת לא היה מחליט להתמקד בעבירות שמפריעות לאזרחים לפי איזור מגוריהם. אף "שוטר מקצועי" לא היה מחליט, שעבירה של רעש מוגזם בשעות המנוחה תיזכה להעדפה על פני עבירות "גדולות" אחרות, כמו מלחמה במשפחות הפשע. אני מאחל למפכ"ל החדש המון "בהצלחה!". לא רק בגלל שהצלחתו היא הצלחתנו – אלא כי הוא מבין משהו, שהמערכת לא מצליחה להבין.

            אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s