אתם לא יודעים כלום קוראי טמקא

בניגוד לכותרת הרעשנית הטמקאית 'הספוילר הגדול בכל הזמנים' איש לא הופתע מחזרתו לחיים של ג'ון סנואו במשחקי הכס. היה גם די ברור איך זה יקרה. בעולם שיצר מרטין 'החייאת מתים' היא הליך שגרתי המבוצע אחת לכמה עמודים. זה לא ממש הוגן שדווקא מסנואו הגיבור האהוב יישלל התהליך הזה שנמצא כנראה בסל התרופות של ווסטרוז. כך שגם אני, הספקן מטבעי, האמון, כיהודי רפורמי, על אי האמונה בתחיית המתים (בסידור שלי מופיע ב'תפילת גבורות' הפסוק 'ונאמן אתה להחיות כל חי' במקום 'ונאמן אתה להחיות מתים'. כנראה שמי שערך את הסידור הבין את ההבדל בין מי שאני מתפלל אליו לבין 'אדון האור' של ג'ורג' ר. ר. מרטין) לא הטלתי ספק ולו לרגע שסנואו יקום לתחייה, גם כאשר האירוע לא אירע בפרק הראשון של העונה, אלא נמשך ונמתח כמסטיק עמוק לסוף הפרק השני.

TEMQA

בחיים אין החייאת מתים. מי שמת לא קם לתחייה. גם אם מאוד רוצים. גם אם אוהבים מאוד את המת. בכלל אין סוף טוב. כולנו נמות, חלקנו הגדול באופן מכאיב ומייסר, רובנו בטרם נרצה בכך. ברווח הזה בין מה שאנחנו רוצים שיקרה לבין מה שקורה לנו בפועל נכנסים המון המון אנשים שנורא אוהבים לעשות על הבעיה של המצב האנושי הבסיסי קופה. להרוויח קצת מחוסר הרצון שלנו להאמין שמשהו רע יקרה ליקרים לנו או לנו – למרות כל הראיות המוצקות שמראות את ההיפך הגמור – או שברגע האחרון יגיע איזה קוסם טוב לב (מדען מטורף. חייזר. מחק את המיותר) ויציל אותנו.

אז ברמה הפחות מזיקה זה יוצרי 'משחקי הכס' (הטלוויזיונית. מרטין עצמו חף מהנטייה הזו ונהנה בצורה סאדיסטית כמעט להתעלל בדמויותיו עד כמה שאפשר ולאחר מכן להרוג אותן באופן (כמעט) בלתי הפיך) שמחזירים לחיים דמות אהובה כדי לזכות במעט רייטינג. פחות מזיקה כי 'משחקי הכס' היא 'בידור' או 'אמנות'. הרמה היותר מזיקה זה למשל מוכרי הקמעות, ההומיאופתים והדוקרים הסינים, שמוכרים לנו אמונות בריפוי קל ומהיר במקום שבו הדבר קצת בעייתי, נאמר, מבחינה מדעית. גם כאן הדברים לא חדים וחלקים. 'רפואה לא קונבנציונלית' על כל נזקיה, יוצרת דיאלקטיקה שיכולה להיות חיובית בסופו של דבר בהתקיים תנאים מסויימים. בנוסף לזה לפעמים יש לה ערך שולי כפלצבו או משכך כאבים. (נושא לפוסט נפרד. אל תתחילו לדקור את עצמכם).

הרמה המאוד מזיקה זה טמקא. בקטע של סנסציונליזם ורידוד השיח. "תגלית הסרטן" אומרת הכותרת הראשית. "תקווה גדולה לחוקרים בעתיד". ובגוף הטיזר המוביל לכתבה העיקרית – תגלית ענק, פריצת דרך חסרת תקדים, תרופות שישמידו את המחלה בעתיד. צריך לקרוא עד לסוף הכתבה כדי להבין ש'לפחות בעשור הקרוב לא צפוי שינוי מהותי בטיפול הגנטי בסרטן" ו-"ביום יום, אין למחקר הבסיסי הזה עדיין השפעה על היכולת שלנו לרפא חולים והוא עדיין לא מביא לשינוי דרמטי."

נכון, כנראה גילו משהו חשוב. כפי הנראה לא באיזו תגלית מדהימה שאירעה כתוצאה מהברקה, כמו ארכימדס באמבטיה או ניוטון והתפוח, אלא בעבודת נמלים של מיפוי גנטי, הנערכת בשנים האחרונות בתחומים רבים מאוד של הגנום האנושי. בין התגלית החשובה הזו לבין הישג מדיד כלשהו בסרטן – אם זה הארכת תוחלת החיים של החולים במחלה, או ירידה במספר האחוזים של החולים בסוג של המחלה מקרב האוכלוסייה הכללית, יש עשרות שנים של מחקרים, שהתוצאה שלהם לא וודאית.

אני חבר מזה כעשור בוועדת הלסינקי. אישרתי מאות מחקרים העוסקים בהתמודדות עם מחלת הסרטן. ההתקדמות בתחום הזה בעשור האחרון היא אדירה, אבל היא התקדמות איטית, עקב בצד אגודל, תוך מאבק קשה, ונבנית על ים של דמעות וסבל. אין 'פריצת דרך' דרמטית. לפחות לא מהסוג שמצדיק כותרת ראשית באמצעי התקשורת הנפוץ בארץ.

אז? אז יש כאן מניפולציה ברגשות שלנו. מישהו מוכר לנו משהו שהוא לא יכול למכור. מישהו רוצה שנלחץ על הטיזר ונגיע לגוף הכתבה. זה טוב לו שנעשה את זה. ואין לו את ההגינות הבסיסית לשים את הכתבה הזו במדור ה'בריאות', ולשים קצת מהסייגים שבגוף הכתבה בכותרת. גם התמונה של שתי הנשים היפות שמלווה את הטיזר היא מניפולציה. המחלה היא הרבה פחות פוטוגנית מהתמונה הזו. גם שערן של החולות אינו כה ארוך ושופע. לצערי אני יודע.

אני לא אוהב שעושים מניפולציה ברגשות שלי. אני רוצה עיתונות שאומרת לי את האמת. ששמה דברים בהקשר ובפרופורציות. שלא מוכרת לי חלומות ורודים. שמספרת לי גם אמת לא נעימה. שלא מרדדת את השיח. כנראה שאני מחפש אותה במקום הלא נכון. זה נכון גם בכיוון ההפוך. זה שמוכרים לי תרופה לסרטן זה נחמד, אבל לפעמים הם למשל מפחידים אותי מאיום איראני שלא היה ולא נברא. מה שמוכר עיתונים. או מקדם איזה אג'נדה מסחרית או פוליטית של הבעלים. אז כנראה בטמקא אני לא אמצא את העיתונות שאומרת אמת, אבל אמשיך לחפש. בניגוד למציאת תרופה לסרטן, או החייאת מתים, זה דבר שקל מאוד לעשות כדי ליצור עיתונות כזו. פשוט צריך לדבוק בכמה כללים בסיסיים של אתיקה עיתונאית והגינות. זה הדבר הפשוט, שכנראה קשה מאוד לעשותו. עוד לא התייאשתי. אמצא את זה עוד.

 

15 מחשבות על “אתם לא יודעים כלום קוראי טמקא

  1. אני לא יודעת איפה תמצא את זה, כי אני לא מכירה עיתונות שלא עושה את זה. YNET הם באמת גרועים למדי בהקשר הזה, אבל הם בוודאי לא היחידים. הם פשוט יודעים, כמו כולם, שיש אינסוף חומר קריאה, ושאנשים מרפרפים על הכול ולא קוראים כלום לעומק, אז חייבים לספק להם כבר בכותרת איזו סנסציה שתמשוך את תשומת לבם. כל קורא מנוסה (ויש אחד או שניים כאלה אפילו בYNET) יודע ש'זה לא בדיוק ככתוב' (ולא רק בכותרת, אלא גם בגוף הכתבה).

    ואם תרשה לי תוספת מרושעת (סליחה מראש): תראה את הכותרת שלך לפוסט הזה. היא עושה את אותו הדבר: מושכת תשומת לב בתוך ים המלל של בלוגוספירה-פייסבוק-ועוד. כבר המילה (המרגיזה) 'אתם' קפצה מול עיניי (הרי זו בדיוק השיטה של האח הרשע בהגדה, ש'העבודה הזאת' היא 'לכם ולא לו'!), ווהביאה אותי לקרוא את הפוסט. מה זה 'קוראי טמקא'? אתה לא קורא טמקא? אתה באמת 'לא יודע כלום' בגלל שאתה קורא טמקא? מובן שאין קשר של אחד לאחד בין הכותרת של הפוסט לבין המצב האמיתי – ממש כשם שהכותרת של YNET לא סיפקה מידע אמין.

    אהבתי

    • לגבי שני חלקי תגובתך – הראשון – אני אוהב שמדברים אלי אמת בגובה העיניים ולא מנסים לפתות אותי בשקרים גם אם אני מודע לפיתוי. לגבי השני – רואים שאינך רואה 'משחקי הכס'. הכותרת שעליה את זועמת היא רק פרפרזה על הביטוי הרווח שם 'אתה לא יודע כלום ג'ון סנואו'.

      אהבתי

  2. אמש, קרוב לחצות (בתוכנית "לילה כלכלי"), נחלץ שר האוצר הכושל והפוּדל של ביבי – שטייניץ – לעזור לרעיון המטופש של תקציב דו-שנתי. הוא הרי יודע, שיתקפו אותו בעניין הזה בטענה של "אבל בכל העולם יש תקציב חד שנתי". אז הוא בא מוכן: "נכון שבכל העולם התקציב הוא חד שנתי – אבל זו איוולת". כלומר, בכל העולם טועים, רק ביבי ושטייניץ מבינים…
    בדיוק כמו ב"חיימק'ה שלי", שיר נושן עם לקח עדכני.

    למה נזכרתי בזה? כי הכותרת של YNET לא התפרסמה רק שָם.
    אם אני מבין נכון, החדשה הזו התפרסמה אתמול בכל העולם כחדשה מרעישה, כפריצת דרך.
    אז מה שטוב לכל העולם – לא טוב ל -YNET?…

    אהבתי

      • כמו שאני רואה את זה, זה רק עניין של שני חצאי הכוס: WALLA בחר להדגיש את חצי הכוס הריקה – YNET את חצי הכוס המלאה.
        שניהם, אגב, דאגו להציג את הכוס כולה – רק לא בכותרת. אם אתה קורא את כל הידיעה, בשני האתרים, אתה מקבל בדיוק את אותו המידע. ובכל העולם העניין אכן הוצג כתגלית שמהווה פריצת דרך – גם אם יישומה איננו מיָדי.

        אלא שאינני רואה בכך שום דבר יוצא דופן. לעיתונים שונים יש אג'נדה שונה. הפרשנות לגבי כל עניין יכולה לנוע על ספקטרום די נרחב. מתי יש כאן רמיָה? כשלא מציגים לך את כל המידע. למשל, אם "ישראל היום" מציג את פגישת נתניהו-פוטין כהישג דיפלומטי – אבל לא טורח לציין שפוטין כלל לא נענה לבקשותיו של נתניהו. במקרה כזה המידע הוא מוּטה ולכן גם לא אמין. אבל אם הכותרת תהיה על פגישה של השניים, ובפנים אכן יהיה כתוב שביבי לא באמת הצליח להשיג דבר – כי אז הכל בסדר. לטעמי, קורא אינטיליגנטי יתייחס לכל המידע הרלוונטי, ולא רק לצעקה שבכותרת.

        אהבתי

  3. האמת שלי היה ברור שהוא יקום לתחייה ולו רק בגלל ששמו של השחקן קית' הארינגטון הוזכר ברשימת השחקנים שמשחקים בעונה (רואים בפתיח של הסדרה). אם הוא לא היה משחק, או היה רק בתפקיד משני שמו לא היה אמור להופיע שם (כי רק השמות של השחקנים הראשיים והחשובים מופיעים בפתיח)
    מאידך, יש לי הרגשה שהסדרה יש לה מטרה מסויימת שלא בהכרח נמצאת בספרים
    ולפעמים, ובכן לפעמים היא קצת הורסת את הדימיון

    אני לא יודעת איך להגדיר את ההתקדמות בטיפול במחלת הסרטן
    בעצם מדובר בכמה מחלות שונות שזכו בישראל לפחות להיקרא באותו שם, רק בגלל התנהגות מסויימת של התאים
    ובארץ דברים זזים בעצלתיים, בעוד בחו"ל יש הרבה יותר מקום לתרופות ביולוגיות, ותרופות שהן יותר מותאמות אישית. אבל כל זה עדיין בחיתולים.

    בעיתונות כמו בעיתונות, מחפשים רייטינג
    רוצים שתלחץ על הכתבה המעניינת כאילו היא פרסומת למשהו
    אבל בעצם היא פרסומת לכלום
    גם העיתונות בישראל נעשתה רדודה
    לא בכל מקום, אבל חלקים נרחבים ממנה הפכו להיות כאלה

    אהבתי

    • השם בכותרות לא אומר כלום. זה יכול להיות פלאשבק, או שרואים אותו לדקות ארוכות שוכב שם על השולחן ומשחק גוויה.

      אהבתי

      • אומר הרבה
        אני לא מתכוונת לשמות של כל השחקנים שמופיעים ברולר כשנגמר הפרק
        אלא לשמות של השחקנים הראשיים/חשובים שמופיעים בפתיח של הסדרה
        (ברולר תמיד מופיעים השמות של כולם)

        אהבתי

  4. לרקורד, אתה (דרך פרופיל הפייסבוק שלך) ספיילרת לי את הפרק. אין כאן ממש תלונה (כל קוראי הספרים חזו את ההפתחות העלילתית הזו, בלי קשר לקרדיטים לשחקנים, כי היא פשוט מחויבת תמאטית), אבל אני מאד סקרן לגבי הנטיה המאד חזקה של אנשים לספיילר את הסדרה הזו דווקא בעונה הנוכחית.

    יש לך איזו הערכה מאיפה זה מגיע? ביום-יומיים אחרי שפרק משודר, מעבר לכלי תקשורת צהבהבים אפשר למוא ספוילרים (מכוונים, לא כתוצאה של דיון במה קרה אלא ברמת ה"הנה הדבר שאמור להיות מפתיע שקורה בפרק") בתגובות לכתבות אקראיות ברשת, בצ'אטים על נושאים לא קשורים, אנשים אשכרה (למה אגב אתה תמיד כותב אשקרה?) ניגשים אליך פנים אל פנים במטרה לספיילר (קרה לשני מכרים שלי!). לא זכור לי דבר כזה בעונות הקודמות, ולא זכורה לי אף סדרה שזכתה ליחס כזה. יש לך ניחוש מה הקטע הזה?

    אהבתי

    • הפרק שודר בישראל לראשונה ביום שני 2.5 בארבע בבוקר, ולאחר מכן ביום שני בשעה 22:00. הפוסט הזה פורסם שלישי בבוקר, ז"א לאחר פירסום שני הפרקים. אני בטוח שזעקת ג'ון סנואו חי עלתה סימולטנית ממיליון מקומות שעות לפני שהפוסט הזה פורסם. לרבות אותה כתבה בטמקא. הפוסט פתח בדיבורים על ספוילר שמי שלא רוצה להיות מספויילר פשוט יכול להפסיק לקרוא שם. כך שלא התכוונתי להרוס כלום, מה גם שבחיים שלי ראיתי הפתעות יותר גדולות. כמו הגשם שיורד עכשיו בחוץ מה זה הדבר הזה בתחילת מאי? לגבי איך היה בעונות קודמות? לא יודע. נכנסתי לכל העניין רק לפני כמה חודשים. לא היה לי מושג מי זה ג'ון סנואו בשנה שעברה. חייו ומותו לא עניינו אותי. הו, תמימות קדושה! בכל אופן החלטתי לכתוב כאן על משחקי הכס רק בדיליי של נאמר שלושה ימים, בשביל לתת לאנשים צ'אנס אמיתי לא להסתפויילר.

      אהבתי

      • זה מה שעניין אותך מכל הפוסט שלי? אללי.

        אז לגבי זה, ב3 במאי ב07:38 פרסמת בפייסבוק פוסט שהמשפט הראשון בו הוא "בניגוד לכותרת הרעשנית הטמקאית 'הספוילר הגדול בכל הזמנים' איש לא הופתע מחזרתו לחיים של ג'ון סנואו במשחקי הכס". לא הפוסט בבלוג.

        ברצינות, באמת קיוויתי שתהיה לך איזו תובנה מנין נובע הדחף הזה. זה נורא מסקרן אותי.
        גם כל עניין הספוילרים – למה אנשים נמשכים לסרטים מחורבנים בגלל שבדקה האחרונה שלהם הם נורא מופתעים? איך זה משכתב את החוויה שעברו עד עכשיו והופך אותה לראויה? אישית סבלתי ממש בחוש השישי, נניח, והסרטים היחידים מהסוג הזה שאני אוהב הם סרטים כמו החשוד המיידי או מועדון קרב שמחזיקים בזכות עצמם גם בלי הפתעות.
        חוץ מזה, בהנתן שיש איזו חוויה כזו של וואו איזו הפתעה, למה מי שחווה אותה רוצה לגלות את ההפתעה למי שלא? אנשים שנוסעים ברכבות הרים לא אחרי זה נעמדים ומפריעים לאחרים לעלות, ומי שאכל ארוחה טובה במסעדה לרוב אחרי זה לא הולך ויורק בצלחות של אחרים, אז למה כשזה נוגע לסדרה הזאת זו כזו תופעה?

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s