עם אחד מדינה אחת

שערוריית מצעד הדגלנים ביום העצמאות הביאה לסערה זוטא ברשתות החברתיות הנמשכת כבר יומיים. יש מקומות שהוויכוח מתעלה לרמה גבוהה ומאזכר אישים כישעיה ברלין או בנדיקט אנדרסון, יש מקומות שפחות. אני רוצה לתרום כאן קריאה מושכלת של הטקסט הקצר הזה 'עם אחד – מדינה אחת' כסימולקרה (זדונית, כמובן). תחזיקו חזק, כי הנה זה בא. אשתדל לעשות את זה פשוט ככל האפשר.

קוראיו הוותיקים של הבלוג יודעים שאני נמנע ככל האפשר מלכנות אנשי ימין שאני מתנגד לדיעותיהם בשם 'נאצים'. את ידידי ד"ר עופר כסיף שקרא לשרת המשפטים שלנו 'חלאה ניאו נאצית' ביקרתי כאן במילים לא פשוטות. אולי כדאי להביא מקצת ממה שכתבתי אז – 'אם ניקח את מה שהפנר קרא לו 'השנים הטובות' של הנאציזם, בין 1934 – 1937, אנחנו עדיין לא שם. יש לנו פרלמנט פועל, חופש הדיבור מובטח (ולראיה, אדם קרא לשרת המשפטים ניאו נאצית) השלטון נקבע בבחירות, הכוח מבוזר בין רשויות ולא מאוחד אצל אדם אחד המחזיק במשרת הנשיא בשילוב עם משרת ראש הממשלה, מחנות ריכוז לאויבי המשטר לא נפתחו, מפלגות אופוזיציה פועלות, וכך גם אירגוני החברה האזרחית… אני חושב שדי ברור שאנחנו לא שם, ולא מתקרבים לשם. וגם איילת שקד לא תומכת (עד כמה שדיעותיה פסולות בעיני בעניינים רבים) ולו במקצת מהמאפיינים האלו, שהם מאפיינים בסיסיים של המדינה הנאצית בשנות השלושים.'

הנאציזם הוא תופעה אידיאולוגית ייחודית, בעלת גבולות ברורים. לא מספיק להיות גזעני בשביל להיות נאצי. לא מספיק להיות ימני בשביל להיות נאצי. בכלל, קשה מאוד להיות נאצי. צריך דרך חשיבה מאוד מסוימת ומאוד קיצונית, וזהו אתגר שבימינו, לאחר מוראות מלחמת העולם השנייה, יש מעטים שמצליחים בו.לכן האמירה שהסיסמה הזו מממשת את דברי סגן הרמטכ"ל שלנו על 'תהליכים המזכירים את גרמניה בשנות השלושים' היא פשטנית מאוד. התהליך הוא מעט מורכב יותר.

למה בדיוק התכוון כותב הסיסמה 'עם אחד – מדינה אחת'?

לו היה חי בגרמניה בשנות השלושים, הדבר היה ברור. הסיסמה הזו ברורה ואף מתבקשת כמעט מאיש ימין רדיקלי בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, על כל שלושת חלקיה –

 רייך אחד – בגרמניה המחולקת והמפולגת, שנתלשו ממנה שטחים ונמסרו לסובבים אותה, יש חשיבות להדגיש את אחדותו של הרייך, מתוך מטרה להחזירו לגדולת העבר. לא עוד גרמניה ואוסטריה (וחלקים מפולניה, צ'כוסלובקיה, אלזס לוריין המוחזקת בידי צרפת, חבל הרוהר וחבל הריין בהם יושב צבא צרפתי) – כל מקום שהוא גרמני הוא חלק מן הרייך האחד.

עם אחד – החלק הזה בסיסמה, יותר ממה שהוא מדיר (את היהודים, למשל) הוא מכיל. הבעייה של גרמניה בשנות העשרים והשלושים בהן נהגתה הסיסמה, לא הייתה הבעייה היהודית. גם לא במוחו של היטלר. הבעייה הייתה העם הגרמני המפוצל לישויות רבות שונות. אוסטרים (לאום שהיטלר הכחיש את עצם קיומו) וגרמנים אתנים היושבים במקומות שונים כחבל הסודטים, ונאלצים להכפיף את השייכות שלהם לעם האתני הגרמני, לשייכות ליחידה הלאומית הפוליטית הצ'כוסלובקית (המומצאת והמלאכותית). זה החצי השני המתבקש של רייך אחד – עם אחד.

מנהיג אחד – מה שקרה ביום אחד הרה גורל בנובמבר 1918 היה לקיחת המדינה הריכוזית הגרמנית, בה שלט הקייזר, ונסיון להפוך אותה למדינה מבוזרת ודמוקרטית. פרידריך אברט ופיליפ שיידמן, וכל האנשים בעלי הכוונות הטובות שיצרו את מדינת ויימאר, שברו את המסורת הריכוזית הגרמנית. אל מולם עלו מנהיגים מטעם עצמם. כמובן אנשי ימין שכהיטלר עצמו שבו וניסו שוב ושוב לאתגר את ההנהגה הזו בפוטשים שנעו בין הפאתטי והמגוחך, לסכנה רצינית ומשמעותית (המשמעותי ביותר הוא 'הפוטש של קאפ' שהצליח למשך כמה ימים להחליף את השלטון החוקי של הנשיא אברט והקאנצלר גוסטב באואר בממשל צבאי, והיה צורך בשביתה כללית של כל העובדים במשק הגרמני כדי להחזיר את הממשלה החוקית). אך גם אתגרים מצד השמאל לא חסרו. הספרטקיסטים נמנים אצלי על הגיבורים האישיים, ואני מוקיר את זכרם של רוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנכט הי"ד, אבל חייבים להודות שאלו היו חבר'ה די פרועים שהחלום הרטוב שלהם היה לחקות את החברים שלהם במזרח, מולדימיר איליץ' לנין ועד בלה קון, ולהשליט בגרמניה דיקטטורה של הפרולטריון. אל מול אלו צריך היה להבהיר במילים ברורות כי במדינה הנאצית החדשה יהיה לא רק עם אחד ורייך אחד, אלא גם מנהיג אחד.

הסיסמה הזו, כשהיא מועתקת למקומותינו ולזמננו היא חסרת מובן. אין לה שום משמעות או פירוש שניתן להעלות על הדעת. זה כמו שמישהו יתחיל לרשום על הקירות 'Tippecanoe and Tyler too', הסיסמה המנצחת במערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1840. טיפקנו וגם טיילר הם מזמן שוכני עפר, הוויכוח על זכויות המדינות הוכרע זה מכבר, והמפלגה הוויגית שהפיצול בשורותיה היה הדלק המניע של מערכת הבחירות, התפוגגה וירדה לתהום הנשייה. כך גם 'עם אחד – מדינה אחת'. חסר מובן מחוץ להקשר של גרמניה בשנות העשרים.

איש לא חושב שכל תושבי הארץ הם עם אחד, ולהיפך, דווקא אנשי הימין הקיצוני יודעים היטב לעשות את ההבחנה בין יהודים ובין מי שאינו יהודי. גם הימין הלא מאוד רדיקלי, הממוסד, המשלם עדיין מס שפתיים ל'שוויון זכויות המיעוטים' אצלנו, שכנראה אחד מאנשיו הוא שאירגן את הטקס, יודע היטב לעשות את ההבחנה הזו. לא ניתן להתגאות במדליקי משואות שאינם יהודים, נוסח הכומר גבריאל נדאף (נו באמת, אי אפשר היה למצוא פיתרון מכובד לעניין הזה? טוב שיש את הסיסמה הנאצית של הדגלנים, והחרפה הזו הוסטה אל הצד), ולדבר על 'עם אחד'. מהצד השני של המשוואה – צד ה'מדינה אחת' הרי שאין חבלי מולדת הנמצאים בשליטה זרה, או שקיימת בהם ישות פוליטית זרה הדורשים איחודם אל הקהילה הפוליטית הישראלית. אם כבר, בלענו יותר ממה שאנו מסוגלים לעכל.

אז למה התכוון המשורר? משברור לנו שאין שום דרך לקחת את המשוואה שהייתה נכונה בגרמניה בשנות העשרים והשלושים וליישם אותה (או שני שליש ממנה) בישראל ב-2016, הרי שיש תשובה אפשרית שאני יכול לחשוב עליה.

זו הסימולקרה הזדונית בפעולתה! דימוי חסר כל קשר למקור. מסמן שאיבד את המסומן שלו, ונע לו בעולם חסר תכלית. כי אם לוקחים (במודע או שלא במודע. אין לדעת מהיכן לקח אותו מתכנן טקסים אלמוני את הססמה, אם זכר אותה מתקופת לימודיו בבית הספר, או שסתם תפסה את עינו בצפייה בערוץ ההיסטוריה, ולאחר מכן נשכח מקורה, או שלא נשכח מקורה) סיסמה משנות השלושים, שהיא בעלת הקשר ומובן מובהקים, תולשים אותה ממקומה הטבעי ומשתמשים בה בהקשר זר, היא מאבדת את משמעותה.

את משמעותה הראשונית זאת אומרת.  כי הסימולקרה מתיימרת ליצור מעין עולם של היפר מציאות, הלוקח אותך בחזרה מכוח הדימוי חסר המקור ל'מודלים העוסקים בייצור ובשיווק אין סופי של ההיפר אמיתי' כמו שכתב בודריאר. המציאות ההיפר אמיתית שהסימולקרה הזו מייצרת היא מציאות נאצית. כי הסיסמה בה היא משתמשת היא נאצית. אנו נלקחים מכוח הסיסמה מן המציאות האמיתית מאוד של הדגלנים בהר הרצל במאי 2016 אל מציאות אחרת, שם היו דגלנים אחרים, בתקופה אחרת.

 האמת, אני מאוד אשמח אם אותו פקיד שהגה את הסיסמה יבוא ויסביר לי שאני טועה. יסביר לי שיש לסיסמה הזו איזה משמעות בישראל כיום שאינה קשורה לנאציזם, שיש לה איזה שורשים אידיאולוגיים או טקסטואליים במשהו שאינו הרייך השלישי, ומה מכשיר את אותה סיסמה להיות מוצגת על ידי חיילי צבא ההגנה לישראל, הצבא שאני עדיין גאה ללבוש מעת לעת את מדיו, בטקס יום העצמאות למדינת היהודים. אני שונא לחשוד באנשים שהם מייצרים היפר מציאות נאצית. זו מילה חזקה מאוד. וקשה מאוד.

יום אחרי עצמאות שמח לכל.

11 מחשבות על “עם אחד מדינה אחת

  1. לא מבינה כלום בסימולקרות, לכן אציע לך את פרשנותי הפשטנית עד אימה:
    במסגרת כעשרה סמלים שנבחרו כדי שהדגלנים 'יציירו' אותם על מגרש המסדרים, בחר מישהו גם את המילים הנ"ל, שביטאו בעיניו כנראה רעיון כלשהו של אחדות. לא משהו הרבה יותר עמוק מהפזמון 'עם אחד בלב אחד'. אני צפיתי בטקס בשלמותו (עם עוד שלושה אנשים) ושלושתנו פספסנו את השערורייה שארכה כשתי שניות (מתוך כשעה ויותר): פשוט לא שמנו לב. לא נראה לי שצריך להעלות מישהו על המוקד בגלל זה, ובעיניי המהומה בפייסבוק מיותרת, אבל זה בטח לא חדש.

    הדבר היחיד שמביך באמת בתקרית הזאת הוא הבורות שלא ידעה את ההיסטוריה של האמרה הזאת. אבל נוכח ההשוואות האופנתיות של ישראל עם גרמניה של טרום השואה, שמעידות על לא פחות בורות, אני נוטה להאמין שזה מתקזז.

    ולא אציק לך בעניין נלסון מנדלה, כי מן הסתם אתה יודע עליו לבד.

    אהבתי

    • פרק הזמן שהחרפה הזו לקחה לא משנה. אם הדגלנים היו כותבים 'יחי דאעש' לעשירית השנייה מישהו היה נותן לזה לעבור בשקט? ושנינו בעצם אומרים אותו דבר. הגאון שכתב את הדבר הזה רצה לומר משהו נורא נחמד ומאחד ולקח סיסמה נאצית משנות השלושים. את פשוט קצת יותר סלחנית. זכותך.

      אהבתי

  2. אני לא מתמצא בהגדרות רשמיות, וגם פחות משכיל ממך. לכן, הרשה לי לנקוט בפתרון הבנאלי:
    יש רק מדינה אחת, מדינת ישראל, לעם היהודי.
    אני מניח שיש לך הסתייגויות רבות:
    יש גם ערבים תושבי מדינת ישראל. יש בה מוסלמים, נוצרים, ועוד מאמינים בדתות נוספות.
    יש גם יהודים רבים שחיים בארצות ניכר, בעיקר בארה"ב.

    ועדיין, נראה לי שאפילו אתה חייב להסכים עם זה:
    יש רק מדינה אחת, מדינת ישראל, לעם היהודי – שהוא עם אחד, יחודי ויחיד בין עמי העולם.
    אני מאמין, שאפילו אתה מגדיר את עצמך כשייך ל"עם היהודי".

    אפשר גם לפרש את הקריאה "עם אחד" כקריאה לאחדות העם, שהוא די מפוצל בימים אלו.
    אפשר למצוא כל מיני פירושים.
    אתה מצאת את הפירוש שאותו אתה מעוניין למצוא. בבחינת לחפש את המטבע מתחת לפנס.
    אז הנה, מצאת…

    אהבתי

    • ממש לא – כי משום דבר שכתבת כאן לא עולה בשום צורה של הסקה לוגית ישירה או עקיפה 'עם אחד מדינה אחת'. ותאמין לי שניסיתי.

      אהבתי

  3. אני חושבת שאחת מהבעיות שיש במדינה שלנו (אחת מהן) היא ש(וזו הכללה כמובן) אנחנו מאוד גזענים
    אולי לא כל אחד מאתנו באופן ספציפי אבל המדינה ככלל מאוד גזענית
    לכל מי ששונה מאתנו וגם בתוכינו למי שהוא לא כמונו

    עם אחד, אני לא חושבת שהיום יש מדינה שבה העם שחי בה הוא נטו אחיד
    אנשים הגיעו ממקומות שונים לחיות במקומות שונים בעולם והפכו להיות חלק מהעם שחי באותה מדינה
    למרות שהם באו עם תרבויות אחרות, שפה אחרת, וכיוצ"ב

    גם העם החי בציון הוא לא הומוגני
    ויום העצמאות הוא יום העצמאות לישראל – מדינת ישראל בית לאומי לעם היהודי (כפי שכתוב במגילת העצמאות)
    ובכך אנחנו נבדלים מיתר המדינות הדמוקרטיות שלא מבדלות את עצמן בצורה כזאת
    באמת שאני לא יודעת איך אחרים – אלה שאינם יהודים חוגגים את היום הזה, על אחת כמה וכמה אלה שכן מרגישים חלק מהמדינה שלנו

    אהבתי

  4. אבו אלמוג היקר,
    יש משהו בטיעונים שאתה מעלה, וכתיבתך הרהוטה שאני אוהב מפתה להיתפס להם. אבל הסיסמא "עם אחד מדינה אחת" בהקשר הישראלי הנוכחי היא לחלוטין לא מנותקת מהמציאות. יש בה אמירות רבות המתייחסות לציבורים היושבים בחלקי הארץ הזו (ציבורים בלשון רבים וחלקי ארץ בלשון רבים). לא זו בלבד – מרבית האמירות המתפרשות ממנה טעונות ביותר בהקשר הפוליטי של החברה בישראל.
    וכדרכן של אמירות פוליטיות, כל ציבור מהציבורים, ולעתים גם על פי אחיזתו בחלק ארץ מסויים, מפרש את הסיסמא באופן מעט שונה, ולעתים מנוגד – אבל היא מאוד, מאוד, רלבנטית כאן ועכשיו.
    "משכיני השלום" והמפייסים יראו בה קריאה להפסקת ההתקוטטות הפנימית בציבור היהודי. חלק מציבור זה יפרש כאן תת-פירוש ויגיד – "צו פיוס" – כמובן עם כיפה סרוגה על הפוסטר. חלק יפרש את אותו הפירוש, אך ייתנגד לו דווקא בגלל הכיפה על הפוסטר. עוד חלקיק (קטן או גדול) ייתעלם מהכיפה שבפוסטר וסתם ייתמוך ב"עם ישראל אחד" בלי להתעמק יותר מדי.
    חלק יראה בסיסמא הכרזה חוזרת שעל הטריטוריה הזו אין מקום לעמים אחרים; ומכאן שאולי יש לפעול להביא למציאות כזו. חלק אחר יחזיק באותו הפירוש, אך ייתנגד לו נחרצות – כי הוא הומניסטי ומתנגד להדרה (מילה עדינה שיכולה הלתפתח בסוף לתמיכה בטרנספר) על רקע לאומי/אתי. בין מחזיקי הדעה האחרונה יש יהודים ויש ערבים ישראל, ויש פלסטינים – ולכל אחד מטען אחר הקשור לסיסמא, זה ממניעים אידאולוגיים וזה מתוך תחושת הגנה על הבית או שמירה על המפתחות של סבתא.
    חלק יראה בסיסמא קריאה מבית מדרשו של רובי ריבלין: מהים עד הירדן מדינה אחת ואולי בעתיד גם לאום אחד המורכב מכמה עממים. ושוב חלקיק יתמוך בזה וחלקיק ייתנגד. ומה יגידו על פרשנות זו הדתיים האורתודוקסים? ולה-פמיליה? מה יגידו מצביעי מר"ץ? והרשימה המאוחדת (גם הלא ערבים שבהם)?
    במובן המדיני אידאולוגי הצרוף המנותק (מלאכותית כמובן) מהסכסוך היהודי ערבי) יש בינינו שיראו בסיסמא קריאה פאשיסטית מובהקת, ויש שדווקא מסיבה זו ייתמכו בה.
    ועוד כהנה וכהנה.
    החלוקות אינן מוציאות זו את זו ואינן חופפות במלואן – אלא יש להן שטחים משותפים ואחיזות צולבות. דבר אחד אי אפשר לומר על הסיסמא הזו, והוא שהיא אינה אומרת לנו דבר והיא משוחררת ממטענים של דעה ואידאולוגיה.
    שבת שלום,
    קובי

    אהבתי

    • אנ'לא יודע – אם יש אמירה שניתנת לכל כך הרבה פרשנויות, אז בעצם אף אחת לא נכונה (חוץ מההקשר הנאצי שסוגר את כל החלקים בפאזל במדויק).

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s