לא רק שהיא אומרת את הדבר האיום והנורא שלא יעלה על דל שפתיים ולכן צריך להעיף אותה מייד מהכנסת, היא גם בקטע של מיניות סוטה חנין זועבי. לא מספיק שהיא ערביה, שמאלנית, פלסטינית לאומית. זה לא די כדי לסמן אותה. היא צריכה גם להיות סוטה. המיניות שלה היא נושא לספקולציות ולניתוח. אם עד עכשיו חשבנו שהיא רק לסבית, אז זה לא מספיק. היום לרדת על להט"ב ולקרוא להם 'סוטים' זה ממש לא לעניין. ל-BSDM מותר. המשונים האלה שהולכים למועדון הזה בתל אביב ומוציאים לפועל את הסטיות שלהם.
תבינו, זה הולך ביחד. שבנאדם אומר את מה שאסור להגיד. אז הוא עושה גם את מה שאסור לעשות. במיטה. סקס סוטה. עם שוטים ועקרבים. שמקבלים ממש טיזר מיני מזה שצווחים ומקללים. אין לזה מקום בכנסת. זה לאחרים. למי שלא כמונו. עם מיניות נורמלית. את כל היתר צריך לדחוף למקום הזה בדרום תל אביב שלא יראו ולא ייראו. שיעשו שם סקס עם חנין זועבי. כל עוד מותר להם זאת אומרת.
לא כמו אנחנו שמחזיקים בדעות הנכונות, הלאומיות. שגם המיניות שלנו נורמטיבית במאה עשרים אחוז. עושים סקס רק עם בן או בת המין השני. מקשרים סקס עם עונג, כמו שצריך, ולא עם כאב. אוהבים את זה תחום טוב במסגרת המרובעת שצריך לתחום את זה. ולא נותנים לזה להתפרץ. או ללכת למקום שלא צריך. כמו להטריד מינית, או לעשות את זה בכל מיני מקומות מוזרים כמו בשירותים בקפה דובנוב.
בשנת 1989 עלה לגדולה הנביא היפני האמריקני פרנסיס פוקויאמה שטען במאמר משפיע שמה שאנחנו רואים בנפילת ברית המועצות הוא לא מהלך היסטורי, אלא קץ ההיסטוריה. נדונו, כך טען, להמשך קיום משמים, דמוקרטי ליברלי, כאשר במהלך בלתי נמנע צורת השלטון הדמוקרטית הליברלית תשרור בעולם כולו, ותסיים את הדבר הכאוטי הזה שנקרא היסטוריה אנושית. לו היה טורח לקרוא את ישעיה ברלין היה נמנע מלהפריח נבואות דטרמיניסטיות מסוג זה. מכל מקום, המאמר הפך לספר ב-1992. מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 העלתה ספקות ראשונים, שודאי עלו בראשו של המו"ל. היום, עשרים וחמש שנים אחרי, הספר נקרא כבדיחה גרועה.
באופן דומה היו מי שחזו את קץ הלאומיות. לפחות זו האירופית. אנטוני גידנס (הייתי מרים אליו הבוקר טלפון, אבל אני לא סגור שהוא יענה) חזה הקמה של 'דמוקרטיה קוסמופוליטית' שתהיה כמובן סוציאל דמוקרטית, וזאת מכיוון ש'אין הגיון במאבק בפונדמנטליזם של השוק החופשי ברמה המקומית תוך הפקרתו למשול באין מפריע ברמה הבינלאומית'. הברמאס כתב ספר לא מאוד עבה אבל מאוד שגוי על 'הקונסטלציה הפוסט לאומית' שמגיע בערך לאותן מסקנות. הברמאס הוא לטעמי נביא אמת, הקול המוסרי הרם והצלול ביותר שיצא משני מקומות מאוד בעייתיים – גרמניה של המאה העשרים, והמסורת המרקסיסטית. אבל כאן הוא שגה במאה אחוזים. ברלין צדק. הוא הזהיר מפני הדטרמיניזם ההיסטורי. הוא התכוון לאותו דטרמיניזם טוטליטרי שהוא וטלמון מצאו את עקבותיו ברוסו, ומפורש בצורה הטובה ביותר אצל מרקס. הקידמה הצועדת והולכת ממשטר עבדים, אל המשטר הפיאודלי, אל הקפיטליזם ומשם אל מחוז החפץ של כולנו – הדיקטטורה של הפרולטריון. או אל שלושת הגימלים שאליהם מובילה אם לא ממש נזהרים המסורת של רוסו והגל – גיליוטינה, גסטפו, גולאג. איני מסכים עם ברלין בדברים רבים, אבל היה לו רדאר נהדר לגילוי בולשיט. כמי שהיה מאוד בקיא במקורותינו ודאי הכיר את האימרה המוכרת לכל ילד בישראל – 'מאז שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה לשוטים'. אבל הדטרמיניזם הוא שגוי לא רק במסורת המרקסיסטית והטוטליטרית, הוא שגוי גם בכיוון הליברלי. גם הברמאס, גידנס ופוקויאמה לא היו צריכים להתנבא. והבוקר הנבואה של שלושתם הלכה למקום שנבואות הולכות אליו.
שלושתם, הברמאס, גידנס ופוקויאמה, הם ליברלים ורדרדים (טוב, הברמאס ניאו מרקסיסט מאסכולת פרנקפורט, וגידנס סוג של סוציאל דמוקרט בנוסח המאוד חמקמק של טוני בלייר. לא משהו שהגדרה רחבה מספיק של ליברליזם לא יכולה להכיל) שואפים לטוב. שמעו ילדים, והאזינו לדוד הטוב אבו אלמוג – אף פעם אל תזלזלו בטיפשות וברוע האנושיים. בימינו אלו הם לובשים את הגלימה של ה'לאומיות' והם קלף מנצח שאף ליברל ורדרד שואף טובות לא לוקח אף פעם בחשבון.
בנאום הניצחון שלו – טקסט מכונן של המאה ה-21 אם טרם היה כזה – סיפר מנהיג יוקי"פ עטור הניצחון נייג'ל פאראג' כי "נלחמנו נגד התאגידים הרב לאומיים, נלחמנו נגד הבנקים המסחריים הגדולים, נלחמנו נגד הפוליטיקה הגדולה, נלחמנו נגד השחיתות והמירמה" וחזה כי "אני מקווה שהניצחון הזה ימוטט את הפרוייקט הכושל ויוביל אותנו לאירופה של מדינות לאום ריבוניות, הסוחרות יחדיו, חברות ומשתפות פעולה".
ריבונות עאלק. ז'אן בודן קם לתחייה בדמותו מדושנת העונג של נייג'ל פאראג'. הקשב גם אתה מר פאראג'. הבעיות שלך עם הריבונות לא נגמרו. התאגידים הגדולים ימשיכו לעשות מה שהם רוצים על אדמתך, כמו שהם עושים בכל מקום. המדיניות הכלכלית לא תיחתך בוייטהול (כשם שלא נחתכה בבריסל) אלא במסדרונות של הבנק הבינלאומי וקרן המטבע הבינלאומית. אם חשבת שהגברת את הריבונות של בריטניה, אז מה שיקרה זה שהתנעת מחדש את הפרישה הסקוטית שתקרום עור וגידים למשאל חדש עם תוצאות חדשות בתוך כמה חודשים. מכיוון ששנג'ן מתה, גם הגבול הפתוח בין צפון אירלנד ואייר ייסגר, מה שיביא לפרישה של צפון אירלנד מהממלכה המאוחדת עוד לפני שתספיק להגיד 'שין פיין'. אבל סבבה. נפטרת מבריסל. שב ותנפנף ביוניון ג'ק כשהסטרלינג צונח לשיא שלילי של שלושים שנה. זה בטוח יעשה לך טוב.
נייג'ל פאראג' לא טיפש, וגם המצביעים שלו לא טיפשים. הם יודעים את כל זה בדיוק כמו שאני יודע. הסיפור הוא אחר. הם נפטרים מהצורך להתמודד עם בעיות ההגירה. או במילים אחרות הם חושבים שאם הם פורשים מהאיחוד הם לא מחוייבים למדיניות המרקלית של לקלוט את המהגרים, ומה שקורה במחנות הענק של המהגרים באירופה, ובמיוחד בזה הגדול הנמצא ליד הפתח הצרפתי של מנהרת התעלה מפסיק לעניין אותם. זה הנושא ואין בלתו. זה גם הנושא שמעלה את טראמפ (וההצלחה הזו של הברקסיט למרות כל הסיכויים ולמרות ההגיון מסמלת רע, רע מאוד, גם שם). אנשים שונאים את כל מי שקצת שונה מהם, ומצביעים בהתאם.
אין באירופה בעיית פליטים אמיתית. ירדן קלטה ב-2015 את אותו מספר שקלטה אירופה הגדולה, עם קצת פחות כוח אדם, משאבים, ויציבות כלכלית ומדינית. מה שקורה עכשיו לא מדגדג את היכולת הכלכלית שלהם. הוא מדגדג את הניאנדרטל הגזעני שבהם, והנה – השד הגזעני הקטן יצא ממחבואו. זה הברקסיט, וטראמפ, אבל גם עליית מפלגות הימין הרדיקלי שונאות הזרים בכל רחבי אירופה. החל ממארין לה פן, וכלה בחברים הטובים של הליכוד ממפלגת החירות באוסטריה. הונגריה כבר שם מזמן, ועוד מעט היא לא תהיה לבד.
בצד, דרך אגב, עומד אדם רע באמת, ולדימיר פוטין, וחוכך כפיים בהנאה. אני רואה איך המדינות הבלטיות (כולל לטביה, מולדתם של שניים משלושת הפילוסופים הגדולים של הליברליזם במאה ה-20, שקלאר וברלין) רואות בדיוק מה הולך לקרות, ומה הן צריכות לעשות כדי לא לזכות לביקור חוזר של אלו שהגיעו לכמה ימים ב-1945 ונשארו עד 1990. ורמז – זה לא לשלוח שירים באנגלית לארוויזיון (אגב, אות מבשר רעות אם אי פעם היה כזה היה ניצחון השיר האוקראיני שכולו התרסה לאומנית כנגד הרוסים על רקע הג'נוסייד במיעוט הטטרי). הימים האלה חלפו. פוטין כבר מזמן לא מזיז לו הריבונות שפאראג' מדבר עליה. תשאלו את תושבי חצי האי קרים. ומזרח אוקראינה (הרשימה לא סופית). חזרנו למאה ה-19 או לימים הרעים של המאה ה-20. אירופה מפולגת, נמשלת על ידי כוחות ימין רדיקלי, משטר ריבונות בין לאומי של כל דאלים גבר.
ממתק? בואו ניזכר בשיר האסטוני החמוד לאירוויזיון 2001. היו ימים.
כשהתחיל השידור של 'בית הקלפים' בגירסה האמריקאית ב-2012 כתבתי פוסט די ארוך שהשווה את הסידרה למקור הבריטי וטען שהיא נחותה בכל קריטריון. השיטה הנשיאותית האמריקאית לא מתאימה לתככים מהסוג הזה, שמביאים חבר סנאט בעל שאיפות לכס הנשיא בלי בחירות בתוך כמה מהלכים מתוחכמים. זה מתאים יותר לשיטה פרלמנטרית כמו השיטה הבריטית. קווין ספייסי, טענתי, אינו מגיע לקרסוליו של איאן ריצ'רדסון, ופרנסיס אקהרט, ראש הממשלה הבריטי שגילם ריצ'רדסון היה אוכל את פרנק אנדרווד לארוחת הבוקר.
כמובן שטעיתי. החל מהעונה השנייה בערך, 'בית הקלפים' האמריקאית תפסה כיוון עצמאי, התרחקה מהמקור הבריטי (סימן מובהק לכך הוא שה-Catch phrase של ריצ'רדסון 'You might very well think that. I couldn't possibly comment', שנאמר במקור הבריטי מדי פרק, נאמר על ידי ספייסי / אנדרווד כמי שכפאו שד, פעם אחת במהלך העונה הראשונה ונזנח לתמיד), וכמובן שעקפה את הבריטים בסיבוב, קיבלה עצמאות והפכה לסידרה נהדרת בזכות עצמה. האמירה הפוליטית הבריטית, שהיא משהו נוסח 'הפוליטיקאים מאוד מושחתים, ואם מישהו נורא נחוש וחסר מעצורים הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה' פינתה את עצמה לאמירה מאוד מורכבת, שהתייחסה לא רק לפוליטיקה אלא גם לזוגיות, למיניות ולמגדר, ודמותה של אשת הנשיא, בגילומה המופתי של רובין רייט תפסה נפח משמעותי והפכה למעשה לגיבורת הסידרה, כשהיא מסמנת את הדמות הנשית המרתקת והמורכבת ביותר שראיתי אי פעם על מסך הטלוויזיה.
הפרק האחרון של העונה הרביעית היה יצירת מופת בפני עצמו. הנשיא אנדרווד נמצא שלושה שבועות לפני הבחירות. מזנב בו מועמד יריב צעיר וכריזמטי. עיתונאי נחוש ואמיץ מגלה את עקבות המזימות שזמם אנדרווד בעונה הראשונה והשנייה (שעיקרן הוא כי הנשיא קשר קשר פלילי עם מיליארדר מושחת) ומפרסם אותן. הזוג אנדרווד – מושמצים, שנואים, שקלונם נחשף ברבים, שולפים קלף אחרון. מלחמה. הם מכריזים מלחמה טוטאלית על ארגון ח'ליפות אסלאמית נוסח דאע"ש, שמוצג כחבורה של צעירים מבולבלים המונהגים על ידי קצין מודיעין עיראקי חילוני וציני, מתוך ידיעה שבכאוס שיתרחש, במלחמת הכל בכל הטוטאלית ברחבי העולם בה ימותו מאות אלפים ומיליונים, הם יוכלו להחזיק בשלטון.
מזכיר משהו? בסבבה. רק תראו את פרצופו מדושן העונג של מנהיגנו בפוזה הישנה שלו במתחם שרונה, שב ורוקד על הדם כמנהגו עתיק היומין. רעייתי שרה בפני כתב אישום? הקשרים שלי עם 'נוכל המאה' נחשפו? היי! יש טרור! אני מר ביטחון! אני מדביר את הטרור כבר עשרים שנה! ותראו את ארסנל הכלים החדשים שעווית הטירוף האחרונה של הפוליטיקה הישראלית סידרה לי ביחד עם אביגדור ליברמן שר הביטחון – כתר, סגר, ביטול הקלות, ומגוון כלים נוספים שבאמת אני לא יכול לפרט. שקוף?
נבצר מבינתי כיצד זה האיש הזה, שעד עתה כשל בכל מה שעשה מבחינה מדינית וביטחונית, שקלף 'איראן' אותו שיחק בהצלחה במשך כעשור הוצא מהחפיסה בכישלון הכי מהדהד של פוליטיקאי ישראלי מאז גולדה ומלחמת יום הכיפורים, שהביא למצב ביטחוני בו אין לשום אזרח ישראלי ערובה שישוב הבייתה מעמל יומו, נחשב ל'מר ביטחון'. אבל זה הולך לו, וכשהולך לא מפסיקים.
אז מה צפוי לנו השנה? בטוטו של שנה כן שנה לא, דרום מרכז צפון, (2006 לבנון, 2008 עופרת יצוקה, 2012 עמוד ענן, 2014 שובו אחים / צוק איתן) אני יכול רק לנחש. היורו הבא עלינו לטובה מזכיר לי את המונדיאל האיום, הכואב של 2014. זה לא יהיה בצפון, מסובך מדי, מסוכן מדי, ואפשר שם בטעות לדרוך על הבהונות של החבר הטוב פוטין. גם הרצועה לא תהיה סיפור קל ופשוט, כי ליברמן יצטרך לפרוע את השטר של לתפוס ולתלות את הנייה, ואפילו הוא יודע שאי אפשר לעשות את זה. אני צופה מבצע גדול בגדה. משהו לביעור קיני הטרור או ביעור ההסתה או משהו כזה. ליברמן מזמן סימן כמטרה את אבו מאזן, לביבי לא ממש איכפת, הוא יקבל בשמחה כל מה שיוריד ממנו את מנדלבליט. יתר הקיצונים בממשלה כבר מזמן רוצים לספח משהו, והתמוטטות הרשות תיתן להם את היכולת לעשות את זה. והכי חשוב – שכנינו החביבים מהרשות הפלסטינית מספקים לנו אחת לכמה זמן Casus beli שאפשר רק לחלום עליו. כל זאת בהנחה שאנחנו נהיה אלו שניזום את המתקפה ולא ניגרר בשמחה ובגיל לפרובוקציה של מישהו אחר, שבנסיבות אחרות הייתה מוכלת ומגודרת בלי להצית מלחמה.
וקווין ספייסי? הוא יכול לנוח בצד בשקט. העונה הבאה של 'בית הקלפים' לא תשודר ב-HBO אלא ב-CNN. אין שום דבר שהתסריטאים של 'בית הקלפים' יכולים לחשוב עליו, שלא מתרוצץ כבר בחלל הריק שמתחת לשיער הבלונדי הדליל של דונאלד טראמפ.
ממתק? למי ששכח או למי שלא הכיר, הנה איאן ריצ'רדסון בתפקיד פרנסיס אקהרט, אומר את הרפליקה הנצחית שלו. נכון, מאוד שונה ממה שאנחנו רואים ב-HBO, אבל עדיין נורא מענג ושווה צפייה.
ימבה זמן אולי איזה שבועיים לא כתבתי כאן. היה כנס דוקטורנטים וכאלו ולא היה שנייה זמן. ועכשיו – לפירסומות.
הקהילות הפלורליסטיות בכרמיאל עושות תיקון שבועות. זו השנה השנייה שאני מדבר (על אותו נושא ממש, אבל כאילו ברבאק, יש עוד נושא שאפשר לדבר עליו? המילט הוא חובק כל~!) ובכוונתי ליתן הרצאה מפורטת ביותר המכונה 'הנישואים מבועז ורות ועד ויליאם וקייט', בקהילת ידיד נפש, ברח' החבצלת 1 שזה הבניין של נעמת בכרמיאל בשעה תשע. כאילו באמת הכניסה חינם. יש לכם משהו יותר טוב לעשות במוצ"ש? אחרי כן יש דינה דוד על העצמה נשית וגדי רביב קורא בספר הזוהר (אסתיר ממנו את דעתי כי המדובר בזיוף בן המאה ה-15 של רבי שלמה די מודינא ולא ברליק אותנטי של רשב"י, וכל רציונליסט שפוי מוטב שימשוך ידו מן העיסוק בו. הרב של הקהילה שלי, ובחור טוב בדרך כלל. שיהיה לו את התחביב הקטן הזה. מה כבר יכול לקרות.) וזה ייגמר באחת שתיים בלילה בסבבה גדולה.
מבטיח שהרצאתי תעסוק גם בנושאים הבאים:
* איך הסטוץ ללילה אחד של ויליאם הרט בעת שצילם את 'החברים של אלכס' תבעה אותו על כל רווחיו מן הסרט בהסתמך על חקיקה סקוטית מהמאה ה-18.
* איך משיאה הכוהנת הגדולה של כת השטן באינדיאנה את צאן מרעיתה באופן חוקי, ולמה לספרנית ההומניסטית בספרייה בבית הספר היסודי אסור לחתן באינדיאנה.
* למה בשנות התשעים בפקיסטן היו 95% מהנשים האסירות בבתי הסוהר יושבות באשמת ניאוף.
* מה קורה בעיירה במערב הפרוע כשהכומר המקומי נהרג בקרב יריות, הבישוף על הפירדה מגיע למקום רק אחת לחצי שנה, וג'יין בהריון מתקדם וצריכה מייד להתחתן?
* מה קורה כשלהנרי השמיני נמאס מקתרינה מאראגון ושם את עינו בבתולה הנאווה אן בוליין, אבל האפיפיור לא ממש רוצה להכריז על בטלות הנישואים?
* מה קורה כשנין נינו של בן דודו של הנרי זה, אדוארד השמיני, מתאהב בגרושה אמריקאית, ושניהם ביחד מתאהבים באדולף היטלר?
* מי בדיוק הפסיד בקרב קאלודן 1746, שהיה הפעם האחרונה בו הוביל מלך אנגליה את חייליו לשדה הקרב כשהוא רכוב על סוסו, ואיך זה משפיע על הדרך שאנשים מתחתנים עד היום?
* איך שלח בית המשפט הפלילי בתורכיה את הזוג המתחתן והאימאם בעיירה פאסינלר אל בית הכלא לשנתיים באשמה של עריכת טקס נישואים דתי בניגוד לחוק, ואיך הוציא אותם משם בית המשפט החוקתי?
* איך ניצח אתא תורכ את הבריטים בקרב גליפולי, שם עינו בכוס, העביר את עמו תהליך של חילון, ביטל את החוק האיסלאמי והחליפו בשווייצרי, ואיך כל זה פסח עלינו כאן בפלסטינה ונשארנו תקועים עם החוק העות'מאני עד היום.
* איך הבחור ההוא בפתח תקווה התחתן והתגרש שבע פעמים בלי לעבור דרך הרבנות הראשית אפילו פעם אחת?
* מתי על פי הדין המוסלמי משמש בנה התינוק של האישה, היונק משדיה, כאפוטרופסה החוקי?
* מהו תהליך הטרנסבוטציה בו הופך לחם הקודש לבשרו של ישו ויין הקודש לדמו, ואיך זה קשור לשאלת הגירושין בדת הקתולית?
מספיק? יש כאן שעה הרצאה בסבבה. באמת! עם איזה דגש לא ממש מתבקש על היסטוריה אנגלית, והמון המון פיקנטריה עות'מאנית. סקס, סמים ומילט. תבואו בחייכם. אתם מוזמנים. לא צריך להודיע מראש. בטח יהיה גם עוגות גבינה. לא סגור על זה אבל בשנה שעברה היה.
אבו אלמוג בוורדפרס 