בורקיני פאסו

כל הרשת גועשת וסוערת סביב התמונה של השוטרים בניס מפשיטים אישה מוסלמית מהבורקיני שלה על החוף. 'בורקיני' למי שיקרא את המילים האלו בעוד שבוע, כשהסערה תשכח (או במילים אחרות 'בורקיני פאסו') הוא מין חליפת צלילה כזו, מגניבה, שנשים מוסלמיות באירופה לובשות בשביל ללכת לים. מישהו שם החליט שאם לא רואים פופיק וציצים אז זה לא בסדר וכופה את ההחלטה האווילית הזאת באמצעות משטרה על נשים בחוף.

סך הכל כמעט כל מי שאני מכיר די הזדעזע מהדבר הזה. יש כל מיני אנשים שניסו לקחת את זה לכיוון של ניגוח בין השמאל לימין בישראל או להיפך. זה לא עובד כי השורשים של זה הם שונים. לא מדובר באיזה התנגשות ציביליזציות בין הליברליזם המערבי לאיסלם הפונדמנטליסטי, אלא במשהו שהשורשים שלו הם בוויכוח בין האולטרמונטניסטים לאטטיסטים בצרפת במאה ה-19, שנלקח, ונתלש משורשיו, עבר שינוי, בדרך קרה מה שבדרך כלל קורה וכל המסמנים איבדו את כל המסומנים ולהיפך, ועכשיו הפרקטיקות האלה משמשות כסימולקרה פוליטית זדונית בידי זוללי המוסלמים לתיאבון בימין הצרפתי (ובשמאל אובד העצות שם). לא משהו שאנחנו (כמעט) יכולים להתייחס אליו.

מה שלא מפריע לאנשים לכתוב כמויות אדירות על הדבר הזה. והנה יש בנאדם ששמו אלון מזרחי, שברוב המקרים כותב דברי טעם (מי שלא עוקב אחר הדף שלו בפייסבוק אז שיתחיל. הבחור מעניין, רהוט, ונורא משעשע) שכתב על זה פוסט נורא ארוך עם עשר נקודות למה זה בסדר מה שקרה שם בניס. כל נקודה בפוסט הזה העלתה לי את הסעיף יותר, אבל זה נורא ארוך אז אני אנתח את הכי מעצבנת עם המשפט הכי מקומם, שמתייחסת אל דעתן של 'הפמיניסטיות הנרקיסיסטיות'. כפמיניסטית נרקיסיסטית, או כ'מחזיק תיק הפמיניזם הנרקיסיסטי במינוי בפועל' – באמת! עם קבלות! והערת שוליים אוהדת במאמר על כלכלת המין של שולמית וקארין במשפטים! – אני חייב להגיב. 

אז זה מה שאלון כותב

"הפמיניזם הנרקסיסטי: אולי הזווית הכי מעצבנת. "גם מהאישה המערבית מצופה ללכת עם עקבים" או "מלמדים אותה לחשוף את עצמה". וזה כל כך מטופש וכל כך נרקסיסטי. מה הקשר "האישה המערבית" עכשיו? למה היא צריכה להידחף לדיון? ומילא גישת "זה הכל עלי בעצם": גרועה ממנה ההשוואה בין תחושות של מי שמתלבשת לא נוח כי ככה החברה מלמדת אותה שהיא מושכת (נניח) לבין מי שסטיה מקוד הלבוש עלולה להביא לסיום חייה. "האישה המערבית" יכולה לבחור איך היא הולכת ואף אחד לא יהרוג אותה על לבוש מכוסה או גלוי מידי. אז אולי שתנוח קצת מהמאוהבות העצמית ותתמקד לרגע באחותה הנתונה לדיכוי אלים ואכזרי מאין כמותו."

טוב. עד כאן אלון. יש משהו בדברים? אז בואו נסתכל על זה קצת מנקודת ראות פמיניסטית. איך פמיניסטית צריכה להסתכל על המצב הזה? אז פמיניזם זה שחרור האישה, לא? יש משהו יותר משחרר מללכת עם ביקיני לים? אז זהו שזה לא עובד כך, ופמיניסטית טובה מסתכלת קודם כל על יחסי הכוחות הבסיסיים, וכשהיא רואה שלושה גברים לובשי מדים עומדים על אישה ומכריחים אותה להתפשט לא צריך להיות אנדריאה דבורקין כדי להבין שמשהו בסיסי כאן פגום מבחינה פמיניסטית. ומה עם ה'שחרור'? השאלה היא מה יותר משחרר, ללכת חצי עירומה בחוף או להשתחרר מהמבט הגברי לחלוטין בדרך שבה בחרה הגברת שבתמונה שעטפה את כל גופה בבד.

אז כאן הגענו ללב העניין, כי מזרחי מניח שהגברת מתלבשת כך כי אחרת הבעל שלה יהרוג אותה. וואלה. זו למעשה ההנחה הבסיסית העומדת מאחורי כל הפוסט הארוך על עשר הנקודות שהבאתי מהן רק אחת. ההנחה היא שאף אחת לא מתלבשת כך כי בא לה, או מטעמים של עצמה – החל מאמונה דתית, דרך קבלת הערך התרבותי של 'צניעות', עד העדפה אסתטית. מישהי מתלבשת כך כי הכריחו אותה וכי אחרת בעלה יהרוג אותה.

כל דעה קדומה על 'אסלאם' ו'מוסלמים' נמצאת כאן, כמו גם כל דעה קדומה על הדת. ואי הבנה למה זה 'דתי' ומה זה 'אישה'. 'דתי' זה לא אחד שהכריחו אותו, לרוב. אדם מקיים אחר מצווה דתית, החל מקודים של אכילה וכלה בקודים של לבוש ממגוון של טעמים, חברתיים, תרבותיים, ולפעמים גם מאמונה דתית אותנטית. כך גם האישה שבתמונה. ככלל, נשים לא מקיימות אחר קוד לבוש דתי כי הכריחו אותן. דתיות לאומיות לא לובשות את הטורבן האופנתי הזה כי מישהו עומד עליהן עם רובה. הן לובשות אותו דבר ראשון כסימון תרבותי (משהו שמקביל לכיפה הסרוגה. יש כאן מערכת של קודים שנורא ברורה למי שהיא צריכה להיות ברורה), דבר שני כי הן הפנימו את ערך הצניעות ואישה יהודיה דתיה נשואה באמת לא תרגיש בנוח בלי כיסוי ראש, ובדיוק זה שאליו הורגלה. דבר שלישי בגלל אמונה דתית אותנטית. כך, בהבדלים המחוייבים, האישה שבתמונה. ההנחה שבגלל שהיא מוסלמית אז הדבר נכפה עליה באיומי מוות היא הנחה מתנשאת, פטריארכלית, וחסרת קשר למציאות בצורה מאוד קשה.

נכון, יש מקומות שבהם נכפה קוד לבוש על נשים. חלק מהם מקומות מוסלמיים. אני מניח שמשמרות הצניעות בטהרן, וחבריהם במאה שערים אוכפים קוד נוקשה על אוכלוסייה שלא תמיד חפצה בו. בזה צריך להילחם, אבל לא באופן של 'משמרות הטבור' בניס. אלו שני צדדים של אותה מטבע. הכל מתחיל ונגמר במתן כבוד לאוטונומיה של האישה, והמנעות מהנחות מוקדמות לגביה. וכאן אין כבוד לאוטונומיה של האישה ויש יציאה מכל הנחה מוקדמת אפשרית, לרוב למקרי הקיצון הגרועים ביותר.

ואם כבר מדברים על כבוד לאוטונומיה, אז גם בדברים של פמיניסטית הקש שמביא אלון יש משהו תקף יותר מהטיעונים של אלון. 'מלמדים אותה ללכת עם עקבים' או 'מלמדים אותה לחשוף את עצמה'. האישה המערבית חשופה למגוון של פרקטיקות מסמנות ומגבילות ששומרות על המבנה הפטריארכלי לא פחות של החברה המערבית (והחברה הצרפתית בכללה) מאשר חברות מוסלמיות מסויימות. וכן, עקבים זה מסמן ומגביל (ניסית פעם, אלון, ללכת עם עקבים? זהו, שגם אני לא ניסיתי. זו הפריבילגיה שלי, כגבר, וכאן בדיוק הנקודה שאתה מפספס). הקיצונית ביותר והמגבילה ביותר היא כמובן ניתוחי הגדלת חזה, פרקטיקה דכאנית, מגבילה, פוגענית, חודרנית, מכאיבה באופן מאוד קשה, מסמנת, ונהוגה בחברה המערבית ובדרך כלל באה גם עם לבוש חושפני.

אז הגברת שהלכה לרופא ושילמה לו אי אלו עשרות אלפי שקלים, ועברה תהליך מאוד מכאיב שבסופו עוותה צורתה הטבעית, היא הסתכנה בכל מיני תוצאות בריאותיות ארוכות טווח, שהפחות מזיקה מביניהן (ותלונה שכיחה מאוד אצל מי שעברה את הניתוח) היא כאבי גב, והכל בשביל לעמוד בסטנדרט שנוצר עבורה על ידי המבט הגברי, היא בעיני עצמה קורבן של פרקטיקה מדכאת? לא. היא בעיני עצמה לרוב אישה מושכת שהגשימה את המיניות שלה, ומימשה את הזכות שלה כאישה להיראות איך שהיא רוצה, בלי שאף אחד יקבע לה. אז זה בדיוק הבורקיני, אבל בדיוק.

מה למדנו כאן? שום דבר על הבורקיני, כי מחר התמונה הזאת תישכח, כשתגיע תמונה מעניינת יותר. אבל כן על סולידריות, איך שמאל לא הולך עם דעות קדומות על מוסלמים, וששמאל זה לא 'ליברליזם' מושג שממש ממש קשה לתחם, ושאם לוקחים אותו בסיבוב הלא נכון אז מוצאים את עצמך מוריד בגדים מנשים בחוף הים, אלא דבר ראשון ודבר אחרון 'סולידריות'.

8 מחשבות על “בורקיני פאסו

  1. העניין הזה הוא כמעט בלתי נתפס בעיניי: איך קרה שהאומה שהמציאה (נניח) את החרות, האחווה והשוויון הגיעה למצב שבו היא אומרת לא/נשים מה מותר ומה אסור ללבוש.

    כל השבוע אני חושבת על תלמידתי לשעבר מסח'נין, שברגע של שיחה לא לימודית סיפרה לי שהיא בוחרת בלבוש המסורתי לגמרי מבחירה, מתוך הזדהות עם הקבוצה שלה וההיסטוריה שלה (ולדעתי גם קצת מתוך התרסה). הכרתי אותה מספיק טוב כדי להבין את חשיבותה של ההזדהות הזאת בעיניה, ואני תוהה מה היא אומרת עכשיו על הקרקס הזה.

    והעיקר הוא התמיהה שלי על כך שאנשים מתעסקים בקליפה (ומהו לבוש אם לא קליפה) במקום במהות שנמצאת תמיד הרבה יותר עמוק מתחת לפני השטח.

    אהבתי

    • ודאי שמסכים לחלק השני, ומכיר היטב את בנות סח'נין המגיעות לבריכת משגב וטובלות בלבוש צנוע. לגבי צרפת – עניין מסובך, שבבסיסו שאלת התפיסה מהי 'חירות' ואיך 'מדינה' גורמת למצב של 'חירות'. התשובה הצרפתית מאוד שונה מתשובות אחרות, וכאמור השורשים ההיסטוריים נמצאים בתחילת המאה ה-19.

      אהבתי

  2. עם כל הכבוד לשורשים העתיקים שאתה מוצא, כל מה שאני מצליח לראות – זו תנועת מטוטלת. מרגע, שהמטוטלת עברה את ה"אזור הנורמלי" בדרכה אל אחד הקצוות – מתחילה מגמה של לעצור אותה ולהחזיר אותה אל הצד השני.
    אתן לך מספר דוגמאות, ברשותך:
    1. הבורקיני בצרפת: לאחר שהצרפתים קיבלו אל תוכם הגירה איסלאמית בכמויות גדולות – הם גילו שהמהגרים האלה אינם מתעָרים בחברה הצרפתית. לא רק שהם שומרים על הציביון המוסלמי שלהם, הם משנים את פני החברה הצרפתית. עוד מסגדים, עוד שכונות מוסלמיות סגורות, עוד איטליזים שמוכרים בשר "כשר" חלאל. ועכשיו, לא רק שכל זה קיים – אלא שהתפוצץ להם בפרצוף גל טרור איסלאמי. הצרפתים מרגישים כועסים, מפוחדים, נבגדים. וזו אחת התגובות שלהם. ותהיינה עוד תגובות, בקלפיות. מארי לה פן תזכה בעוד תמיכה – אנגלה מרקל, בגרמניה, עלולה לאבד את הכיסא.
    2. אלאור עזריה: אם היו מעמידים אותו לדין צבאי "קטן", לא מתייחסים אליו כרוצח – הוא היה מקבל עונש קטן, וכל המערכת היתה שלווה. העובדה, שחלקים נרחבים בציבור רואים את מה שקרה לו כהפקרת חייל בשטח, רואים אותו כמי שנזרק לכלבים ע"י המערכת והעומדים בראשה – גורמת לתגובה בציבור. אישית, אני מאד מעריך את העובדה שהציבור תרם לו מאות אלפי שקלים למימון הגנתו המשפטית. כי אם היה דחוף לצבא לגייס למילואים פרקליט צמרת כדי להרשיע אותו – מין הראוי היה לגייס עוד מילואימניק אחד, לניהול הגנתו המשפטית. קרב בחוסר שיוויון משפטי כמו שהמדינה ניסתה ליצור – מעיד בבירור על כוונותיה. עכשיו יש קצינים בדרגות גבוהות במילואים שמצהירים על מלחמה למען עזריה ועל חוסר נכונותם להתגייס למילואים לצבא, שזורק את חייליו לכלבים תמורת תדמית אוהדת בחו"ל. המטוטלת הלכה רחוק מדי, עכשיו מנסים להחזירה.
    3. "חזקת הגיל הרך": זה עוד לא הצליח, אבל אין לי ספק שחזקת הגיל הרך תשונה, בסופו של דבר. לדעתי, זה מה שיקרה עם חוקים פמיניסטיים – מפלים באופן ברור, תחת הכותרת "אפליה מתקנת" – נוספים. אין כזו חיה, "אפליה מתקנת". אפליה היא אפליה היא אפליה. אי אפשר להילחם בעוול ע"י יצירת עוולה אחרת. גם כאן, המטוטלת הרחיקה לכת. היא תוחזר.

    נשים שהולכות על עקבים בלתי נסבלים, שתוחבות שתלי סיליקון לחזה? יש לזה שם פשוט: מטומטמות.
    הבחירה בידיהן בכל רגע נתון, זה מה שהן בוחרות לעשות. הן ראויות לעונש הזה: הן ראויות לכאב, לסיבוכים הבריאותיים. הן ראויות לגברים שהן מצליחות להשיג בדרך זו – וגם הגברים האלו ראויים לעונש שמגיע בדמות הנשים האלה.

    אהבתי

    • נאום ארוך ולא ממש מובן, שמתייחס בצורה מאוד עקיפה למשהו שכתבתי, תוך כדי בחירת ארבעה נושאים שדעתי בהם ידועה והבעת דעה נוגדת. את המתודולוגיה הזו לא הבנתי ולכן קשה לי להתייחס רק אומר שבמקרה עזריה (איך הגענו לכאן תזכיר לי?) קשה לי לראות התייחסות שונה של המערכת למי שיורה למוות באדם מנוטרל שוכב על הרצפה.

      אהבתי

      • אתה יודע מה? – אני מטומטם. הנה, אני מודה.
        אפילו איינשטיין טוען כך: אני חוזר על אותה פעולה, בתקווה שהדבר יחָלץ ממך תגובה אחרת. עניינית יותר. אבל, כמו שאיינשטיין טען, זה לא עובד.
        הנה, אני שומע בקולו של איינשטיין: שלום לך.

        אהבתי

        • לא כתבתי מטומטם, לא גירשתי אותך. לא ממש בא לי לענות לנאומים הארוכים שלך שלא קשורים מי יודע מה למה שכתבתי, ואני לא מתלהב מהתוכן שלהם. זה הבלוג שלי וזכותי. רוצה תגיב לא רוצה אל תגיב.

          אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s