בתורכיה זה לא היה קורה

נכון שהפוסט הקודם היה מוצלח? כמה שחשבתי שאני כותב מפוזר ושטויות אז אנשים נורא נהנו. זכרונות ילדות, קורטוב של רכילות, דפנה ארמוני. מה יכול להיות מושך יותר. אז עכשיו משהו קצת יותר הייתי אומר אקדמי אבל זה ממש לא, סתם כדי שלא תחשבו שירדתי ברמה והפכתי לפוסט הנוסטלגיה והרחמים העצמיים של אבו אלמוג, או סתם כדי שלא תיהנו יותר מדי. באנו לכאן לעבוד.

אז הנה זה משהו מגלובס מהימים האחרונים שצילום שלו רץ ברשתות החברתיות וכנראה נורא מצחיק –

%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a8%d7%91%d7%a8%d7%92

לא התכנסנו כאן בשביל פיירברג. גנבה – תשב. לא גנבה – לא תשב. בית משפט יחליט ומה שיוצא אני מרוצה וחזקת החפות וזה. אני רק רוצה להגיד שבתורכיה זה לא היה קורה. כי התורכים כותבים כמו בני אדם משמאל לימין ולא להיפך, אחרי שהסיקו את המסקנות לגבי הכתב הערבי שהיה נהוג אצלם בתקופת האימפריה העות'מאנית. אז הכיוונים של המספרים לא מתבלבלים אצלם.

קטע העיתון הזה יכול להיות דחקה נורא מצחיקה (חבר פייסבוק שלי הכתיר אותו בכותרת 'פיירברג הבת של יודה ממלחמת הכוכבים'), אבל זו יכולה להיות עדות נוספת לצורך הדחוף בליטון השפה העברית, שאי מימושו משאיר אותנו הרחק מאחור בעידן הדיגיטלי. בשנות העשרים הגיעו שני מנהיגים למסקנה שצריך ללטן את שפתם. ז'בוטינסקי ומוצטפא כמאל. יורשיו של ז'בוטינסקי שולטים בנו ביד רמה, אך עדיין נותרנו כותבים מימין לשמאל בניגוד לכל העולם. מורשתו של כמאל מוכחדת באכזריות, אך התורכים שומרים את מתנתו – הכתב התורכי הלטיני, ולא יימצאו טעויות כאלו בעיתוניהם. בקיצור – אם כבר פאשיזם אז עד הסוף. אם הולכים עם ז'בוטינסקי בשבירת האיגודים המקצועיים וחיסול מדינת הרווחה (יא ברעכען) ובזה שאין אף פעם עם מי לדבר (קיר הברזל) למה לעצור שם? תנו לנו עברית באותיות לטיניות!

אין לי מילים לספר כמה הדבר הזה מציק לי. ז'בוטינסקי, שעברית לא הייתה שפת אמו, רצה בליטון הכתב כדי להקל על אלו המגיעים מהשפות בהן נהוג כתב לטיני ללמוד את השפה. אני, שעברית היא שפת אמי, ואהובה עלי במיוחד, על כל בני תתי גוני הגוונים שבה, עדיין נתקל מדי יום בבעיית המימין לשמאל. לפעמים זה מטרד זניח כמו בעריכת אישורים נוטריוניים בעברית ובאנגלית, לפעמים מפריע קצת יותר, ולפעמים מפגע הגורם נזק של ממש, כמו בהערות שוליים אקדמיות שעל פי כללי האזכור האחיד דינן להיכתב מימין לשמאל ואחת היא באיזה שפה נכתבו. ניסיתם פעם לערוך הערת שוליים אקדמית בשתי שפות האחת נכתבת בלטינית והשנייה בעברית? זה לא כל כך קריא, וזה פי שבע עשרה עבודה. ועבודה מיותרת, ופגיעה ממשית בפריון של החוקר. הנה דוגמה ממאמר שהיה לי הכבוד והעונג להשתתף בכתיבתו, והוא 'מיניות מגדר ומשפט: חלק א' מכלכלת מין לקלקלת מין' מאת שולמית אלמוג וקארין כרמית יפת, משפטים מה 385, 389:

%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%aa-%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%9d

תנסו לכתוב את ההערה הזאת בוורד, ותראו כמה זמן לוקח לכם, וכמה התאמות מעצבנות אתם צריכים לעשות. לא חראם? לא כדאי להגיע למאה ה-21? ואפילו ה-22? תלוטן העברית לאלתר. וזה רק מדעי החברה. אני די בטוח שזה דופק את המדעים המדוייקים ומדעי החיים בערך פי עשר, בשל הצורך להשתמש בנוסחאות בטקסט.

אמרתי כאן משהו לא יפה על ז'בוטינסקי שהיה פשיסט. מה לעשות. מי שקורא 'דואר היום' משנות העשרים (אני לפעמים, כשנורא משעמם לי) יודע שהתפרסם שם המדור 'יומנו של פשיסטן' בו כונה ז'בוטינסקי 'הדוצ'ה שלנו'. אז ככה. אני מבקש מהחבר'ה שאחראים,במדורים הנמוכים של הגיהנום, להוריד קצת את כמות הגופרית. לזכותו של המנוח עומדות שתי נקודות זכות המחווירות אומנם אל מול הנזק שהוא גרם, אך יש בהן להביא להקלה – ולו זמנית, הנצח הוא נורא ארוך – בעונשו של המנוח. האחת היא כמובן קריאתו לליטון העברית – והשנייה תרגומיו הנהדרים לשירת א.א. פו (והדהודם המענג בתרגומה המופתי של דבורה שטיינהרט ל'לוליטה'). יש לי רשימה של ספרים ויצירות שהתרגום עולה על המקור. כך למשל 'חולית' בתרגומו של לוטם, או אפילו אעז ואומר שהנופך שאוסטרידן מוסיף ל'מאה שנות בדידות' מעלה עוד קצת את המקור העילאי בפני עצמו. אז ככה גם ז'בו ופו. תסכימו ש'מלכות על ים ערפילי' יפה יותר מ-'kingdom by the sea'. יפה לראות משפט כמו המשפט האחרון בו הנקודה לפני המילה הראשונה? לא – זה צורם בעין וכואב בלב. ככה זה בשפה לא מלוטנת. הבה נלטן לאלתר. ונשמע את יוסי בנאי שר ז'בו. באמת יפה.

15 מחשבות על “בתורכיה זה לא היה קורה

    • פרגון היה ועודו, רק לא רציתי לפגוע בפרטיות המתדיינים. יש דברים שאני לא בטוח שאנשים רוצים לקבל עליהם קרדיט גם אם מגיע… 🙂 אתה מזוהה בפייסבוק בשמך האמיתי ובתמונתך, אני לא סגור על זה שאתה רוצה את ההפניה לשם מכל מקום. (לידיעת הקוראים, הפוסט הזה הוא תמצית של דיון פייסבוק עם SYERET… )

      אהבתי

  1. אני בספק אם יש לזה סיכוי להצליח, אבל די מזדהה עם סבלותיך. גם וורדפרס, אגב, לא מצטיין בעריכה דו לשונית. ובכלל, 'תלוטן לאלתר' נשמע מרגש.

    אני לא יודעת למה ז'בוטינסקי תרגם ים ערפָּלִי ולא ערפִלִּי, כמקובל, אבל שיהיה. וברוח הליטון, הא לך גם זה:

    אהבתי

      • האמת שכבר ניסו כל מיני דברים, בכל מיני ארצות שיש בהן כתבים עתיקים, וגם אצלנו היו כל מיני הצעות (שלא התקבלו). זה לא קל לביצוע, ויש הרבה שאלות של תרבות שמעורבות בזה. אפשר לשער בבדיחות הדעת שבתורכיה זה הצליח אולי משום שאתא-תורכ איים לקצר בראש את מי שיתנגד לו – אבל בתקופה שלנו לא נראה לי שאפשר אפילו לחלום על שינוי מהסוג הזה. אני מאמינה שהרבה יותר קל ומעשי לפעול למען שינויים טכניים של תוכנה – ונוטה להאמין שעריכה דו-לשונית דו-צדדית תהיה קלה יותר במשך הזמן.

        אהבתי

        • הנסיון היחיד המוכר לי הוא התורכי. זה לא עניין של 'לקצר בראש' אלא של החלטה נחושה. אשמח לשמוע על נסיונות במקומות אחרים. 'לחלום על שינוי מהסוג הזה' – ככל שתגבר ההכרה שהשינוי דרוש, כך קרב היום שהוא יבוא. אני יכול לחשוב על שינוי דומה במדינה דמוקרטית בימינו, שהיה מורכב בהרבה ומסוכן בהרבה – ב-1967 שינתה שבדיה את כיוון הנהיגה משמאל לימין. אם זה אפשרי – הכל אפשרי.

          אהבתי

          • היו גם ניסיונות יפניים לעשות משהו עם הכתב שלהם (לאו דווקא ליטון). אני לא בקיאה במידת ההצלחה. ואצלנו כבר היו הרבה הצעות לפשט את שיטת הכתיב והניקוד, אבל זה לא מתקדם טוב. בינתיים אפילו בכל הנוגע לכתיב חסר הניקוד אין הצלחות ניכרות. ושוב – זה בעיקר עניין תרבותי. 'ליטון העברית' יחסום את היכולת לקרוא את נכסי צאן הברזל הלאומיים/דתיים בצורתם המקורית. בשלב זה יש אפילו התנגדות ל'תנ"ך בעברית ימינו', אתה מתאר לעצמך מה יגידו על תנ"ך באותיות לטיניות?

            בניגוד להחלטה אם לנסוע בצד ימין או שמאל, שאיננה קשורה בשום דבר אידיאולוגי, כתב ותרבות הם גם עניינים אידיאולוגיים. החלטה נחושה לא תספיק כאן – זה דבר שיצטרכו לכפות בכוח. אני לא בעד. לבעיות מחשב יש פתרון – מן הסתם יהיה כבר מתישהו איזה סטרט אפ שיעלה על זה וימצא אותו.

            אהבתי

            • החלום שלי הוא עברית בכתב לטיני, והחל מכיתה ג' או ד' כשמתחילים ללמוד תנ"ך ללמד גם את הכתב הקדום, כדי שכל תלמיד יצא עם ידיעה של שני הכתבים. הכתב העברי העתיק הוא נכס תרבותי, אך גם מכשלה, וצריך לחשוב היטב על המקום בו יביא את מיטב התועלת ולא יזיק. לא אוותר על האותיות המרובעות בעד שום הון שבעולם, השאלה היא מה המקום שלהן, בקדמת הבמה, או כמפתח לאוצרות תרבות מתקדמים, אגב התפקיד שהיה שמור להן וביצעו בהצלחה מרובה במשך אלפיים השנה שהעברית לא הייתה שפה חיה.

              אהבתי

    • פירסמתי גם בערבית, ויש לי פירסום באנגלית בשיפוט. אין כמו הכתיבה בעברית. אני מאמין שלו העברית הייתה נגישה יותר מבחינת הכתב, היא הייתה מקבלת מעמד גבוה יותר. נאמר לי שפרסומים בעברית לא יקדמו אותי לאף מקום וחייבים לפרסם באנגלית כדי להתקדם מבחיה אקדמית. נכון, אנגלית היא ה-LINGUA FRANCA, אבל גם לאיזוטריות של הכתב העברי חלק בעניין.

      אהבתי

      • והיי מניפה, ראיתי מה קורה בבלוג שלך. לא כל כך עשה לי טוב, וחבל. אם בכל אופן ידגדג לך לכתוב, אני מציע בשיא הרצינות לתת לך פוסט אורח כאן, או אפילו פינה קבועה, ויש מיליונת'לפים דרכים לעשות את זה תוך שמירה קפדנית על מסך האנונימיות החשוב לך כל כך.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s