מלחמת האזרחים השנייה

הבחירות האלה הן החשובות ביותר במאה השנים האחרונות, אולי החשובות ביותר מאז מערכת הבחירות המכריעה של 1860. והתוצאה שלהן היא הדבר הפחות חשוב בהן, כמו גם המתמודדים. האיום של טראמפ הוסר (עובדה מוגמרת. וזו לא הפעם הראשונה שאני כותב את זה כאן) והילרי קלינטון היא פחות או יותר עוד מאותו הדבר של ממסד וושינגטוני עם אינטרסים אפלים במסדרונות וול סטריט. גם אחרי הבחירות מה שהיה הוא שיהיה (בניגוד לאם היה עולה מועמד רדיקלי מהשמאל כסאנדרס, כקונטרה לטראמפ, למרות שאי אפשר לקרוא לטראמפ ימין רדיקלי, הוא פשוט חומק מהגדרות), ולכן התוצאה פחות חשובה מהדרך. והדרך מרתקת.

נייט סילבר, גורו הסקרים האמריקאי, פירסם מאמר ובו שתי מפות החוזות את מפת האלקטורים אם רק נשים היו בוחרות, ואת מפת האלקטורים אם רק גברים היו בוחרים. התוצאה מדהימה. לו רק נשים היו בוחרות קלינטון הייתה מנצחת ברוב ענקי, וההיפך – אם רק גברים היו בוחרים טראמפ היה מנצח בלנדסלייד. אחת התופעות המוזרות שבאו בעקבות הפירסום הזה הייתה תנועה של אזרחים שקראו לבטל את התיקון ה-19 לחוקה, שהעניק לפני כמאה שנים את הזכות לנשים להצביע. ההאשטג "REPEAL TH 19TH" (בכל מיני צורות ווריאציות, הקישור הבא מוביל רק לאחד המקומות) הוא מקום מפגש משונה בין אנשים שבאמת רוצים לבטל את זכות הבחירה לנשים, נשים זועמות על אנשים כאלה, ותומכי טראמפ שטוענים שההשטאג הזה הוא מזימה שטנית של השמאלניות והפמיניסטיות כדי להכפיש את טראמפ.

ב-1860 האמריקאים הצביעו על העבדות. אחרי כן הייתה מלחמת אזרחים, הדרום הפסיד והעבדות בוטלה. רק מאה שנה לאחר מכן התחיל הביטול האמיתי של העבדות, עם תנועת זכויות האזרח של מרטין לותר קינג. מאה שנה היה הביטול של העבדות בדרום פורמלי, והמשטר הגזעני והמדכא שהבחין בין שחורים ולבנים נותר על כנו, על אף  השינוי בחוקה. התהליך הוא איטי בהרבה. תנועת 'בלאק לייווס מאטר' של היום מראה שהמאבק עוד לא תם, וששבירת המבנה הגזעי בחברה האמריקאית עוד רחוקה מהשלמה.

כך גם עם התיקון ה-19. מתן זכות ההצבעה לנשים הוא פורמלי. המשטר עדיין פטריארכלי. נשים עדיין מופלות, נאנסות, מודרות, חשופות להטרדה על בסיס יום יומי. התנועה הזו צריכה את המרטין לותר קינגית שלה כדי להתחיל ולהביא לשינוי אמיתי. המועמדות של הילרי קלינטון הייתה יכולה לעשות לטובת מעמד האישה בארצות הברית את מה שגולדה עשתה למעמד האישה בישראל או תאצ'ר באנגליה, זאת אומרת כלום, ועוד מאותו דבר. אבל מישהו הציב מולה שוביניסט מהגיהינום, וזה הזיז את הגלגלים.

השיח על מבני העומק האמיתיים, על מה המשמעות של הטרדה מינית, על מה זה להיות אישה, ומה זה להיות גבר, ואיך גבר צריך להתנהג עם אישה תפס את הכותרות הראשיות ולא רוצה לרדת משם. כל הנסיונות להעביר אותו שוב לנושאים הגבריים של דאעש וטרור ומלחמות ומזרח תיכון לא יעזרו. השיח נהיה פתאום נשי במובן העמוק של המילה. פתאום הסתבר שיש איומים על דרך החיים של כל אמריקנית ואמריקאי שנמצאים כאן הרבה לפני דאעש ויהיו כאן הרבה אחריו. לא לשווא ניסה טראמפ להעביר את הדיון לדאעש כשנשאל על התבטאויותיו בענייני התקיפה המינית. את ההתבטאויות עצמן פטר כ'שיחת מלתחה'. הגיע הזמן באמת לדבר על מה גברים מדברים במלתחה, על מה הם צריכים לדבר, ומה הגבולות של השיח הגברי, איפה הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר, ואיפה זה מתנגש עם האוטונומיה של האישה להיות מה שהיא בלי לפחד ממה שנובע מהשיח הגברי הזה.

זו המהפכה הנשית השנייה, והיא רק מתחילה. הבחירות האלו שיחררו משהו מאוד עמוק שישנה, כך אני מקווה, את מבני העומק הפטריארכליים בחברה האמריקאית. הציבו מול החברה האמריקאית מראה, והיא נחרדה. משהו יזוז. ומה שיפה זה שלא הילארי תזיז אותו. היא רק פיון בעניין הזה. זה גדול ממנה.

שני סירטונים חמודים להדגמה. וזה רק מה שעלה בדיג קצר מאוד ברשת. האחד הוא שיר מאוד חמוד המתבסס על ציטוטים של טראמפ על נשים. השני קצת יותר קשור לתימה של הפוסט הזה, שתי נשים מראות בשיר של שתי דקות בערך איזה אמריקה נהדרת הייתה פעם ולאן דונלד טראמפ רוצה להחזיר את ארצות הברית בסיסמה "מייק אמריקה גרייט אגיין". באמת תלחצו לפחות על אחד, שניהם נהדרים ונורא מצחיקים, ואין לי מושג איך להטמיע אותם בפוסט הזה.

אז זה היה פוסט לא ארוך אבל עם רעיון נורא מאמם. לא שלא קורה בחיים שלי כלום שאני צריך לכתוב על הבחירות בארצות הברית, אבל זה נורא מעניין, וסוכות נורא משעמם. נחזור לעניינים הרגילים ב-9 בנובמבר. חקשמח!

4 מחשבות על “מלחמת האזרחים השנייה

  1. הקשבתי לאחרונה למשדר של הביביסי על ראשית תנועת הפנתרים השחורים בארה"ב. למדתי המון על המאבק בן חמישים השנים, על הקשר בין האירועים שהולידו את "Black Lives Matter" לבין האירועים שהולידו את הפנתרים.
    הנה קישור למשדר: http://www.bbc.co.uk/programmes/p04c0kts
    תקציר מקוצר מאוד של התובנות שלי עקב הפודקאסט: המצב כרגע דומה מאוד למצב ב-1966. הרבה מאותם הלחצים מופיעים בארה"ב כיום, כולל מלחמה ושינויי תרבות (אז זה היה קשור לשגשוג ולתנועה ולכבישים הבין-מדינתיים, היום זה קשור יותר לאינטרנט ולשינויים הנובעים מקיומו). המשטרה ממשיכה להיאבק בתושבים לפי גזע, דת, ומוצא. והמצב נפיץ – ונפיצות אינה דבר שארה"ב יודעת להכיל, במיוחד.

    ומשהו מתעורר בי ותוהה על התבנית הזו של התקדמות שוויון בארה"ב. זה לא חייב להיות נשים-על-חשבון-שחורים אבל לפעמים זה ממש מרגיש כך.

    אהבתי

  2. הילארי קלינטון היא באמת 'מור אוף ד'ה סיים', אבל בכל זאת יש משהו מרתק בעובדה שבראש שלוש הדמוקרטיות המרכזיות תעמודנה נשים אחרי שהיא תבחר. אפילו אם זה רק סימבולי ונשים עדין מופלות ומוטרדות ומוחפצות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s