על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על המילט?

אז ככה – המאמר שלי התפרסם במחקרי משפט (כשנתיים לאחר שהתקבל, אבל היה שווה כל רגע לחכות) והוא נקרא 'על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על המילט' ונורא סבבה לקרוא אותו.

סך הכל המאמר מספר שמה שחשבנו עד עכשיו שהמילט זה הסדר עות'מאני אז חיינו בסרט. ומסתבר שזה סרט הודי. ובשביל ממש להבין את זה צריך גם קצת לדעת מה המילים שנוצרו מהשורש STO בלטינית ולהבדיל בין 'סטטוס' ל'סטטוט' ובדרך לשמוע דברי חוכמה שכתבו מחנה ארנדט (מתלהב!) דרך אהרון ברק (פחות מתלהב!) עד בנדיקט אנדרסון (הכי מתלהב!). מי שיאתר את הבדיחה הקטנה על חשבון בתי הדין הכנסייתיים באנגליה, שחבויה איפשהו באמצע בהערת שוליים, יקבל בונוס. מי שיקרא עד הסוף יבין שעם פסנתר אי אפשר לרקוד ריקודי בטן. מי שחושב שהרפרנסים לכל דבר הסתיימו ברמיזה הקטנה בכותרת מחכה לו מבוך מראות קטן במאמר עצמו, ולחשוב שנמצא מישהו שממש פרסם את זה. יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע.

עשיתי לכם חשק? הדבר הבאמת עצוב שבאמת מחרפן אותי עד בלי די הוא שאני די בטוח שמכל מברכי בווצאפ ובפייסבוק אף אחד, אבל אף אחד לא יקרא את המאמר. וגם אתם תיפלו שדודים עוד באבסטרקט אם תלחצו על הקישור. וזה מעציב כי זה באמת מאמר סבבי וההברקה הכי מבריקה שהברקתי בחיים שלי, וגם אם לטינית ותורכית עות'מאנית זה לא הקטע שלכם, בסופו של דבר יש כאן אמירה מחקרית חדשנית ונועזת, אם אני יכול להעיד על עיסתי. למה להאמין לי? תקראו.

גאה? בטח. אבל אני יותר גאה שהבת שלי מסיימת היום טירונות. נכון שאתם מרגישים יותר בטוחים? זה והצוללות האיראניות בטוח מבטיח את שלומנו ובטחוננו כאן. אז תרגעו, שבו בצד, תלחצו על הקישור ותבינו סוף סוף על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על המילט.