חאלב

מה על אדם הגון לעשות אל מול הג'נוסייד בחאלב?

בסוף ספטמבר תחילת אוקטובר התחילה להתארגן בפייסבוק עצרת תפילה המונית. הרעיון היה לתקוע בשופרות מול הגבול עם סוריה. בסופו של דבר העצרת התקיימה בירושלים, תל אביב, חיפה, פרדס חנה, רמת הגולן, גוש עציון, אריאל, מעלה גלבוע ובאר שבע. כבר בזמן אמת תהיתי במה תסייע העצרת. כל אדם הגון מתנגד לרצח עם, והאמירה 'הפסיקו את הרצח' שאינה מגובה באיזו דרישה פוליטית ברורה היא חסרת טעם. המעשה לא יגיע לידיעת מי ממבצעי הרצח, ולא לקורבנותיו. הוא יכול מאוד לשפר את המצפון של מארגניו, וכמובן שיש בו פוטנציאל לקדם יחידים ועמותות מבחינה פיננסית ומבחינת הנראות הציבורית. יש זמנים שאל המצפון הממורק מתלווה גם איזה בונוס קטן. קורה. דרכו של עולם.

הסבירו לי שבתפילה יש הרבה ערך, ותקיעת שופרות היא בכלל עניין יהודי שכבר עובד אלפי שנים. משראיתי שגם התנועה הרפורמית בעסק התרציתי. אל העצרת עצמה לא יצאתי כי יש לי דברים יותר טובים לעשות בחיים, אבל היא התקיימה והתפילה לפחות מאוד הצליחה, ככל שכוונה להצלחתו של הנשיא אסד. לא חלפו חודשיים, אסד כבש את חאלב, והוא טובח ביושביה ללא רחמים.

תפילה לא תעזור. מחאה, ככל שאינה מכוונת לדבר מה מעשי, לא תעזור. שיתוף התמונות הנוראות ביותר בפייסבוק לא יעזור. פוסט בבלוג לא יעזור. מה כן יעזור? ייתכן שתרומות לאירגונים הנכונים יעזרו מעט לשפר מצבם של פליטים אחרים במקום אחר. רשימה של אירגונים שאפשר לתרום להם מתוך תקווה סבירה שהכסף יגיע בסופו של דבר לפליטים סורים מסוג כלשהו מצויה כאן. בכלל מומלץ לעקוב ולשמוע מה שיש לאליזבת צורקוב להגיד. הקשרים שלה עם הקהילות של הפליטים הסוריים בעולם ועם אנשים בתוך הלחימה בסורה הופכים אותה למקור היחיד כמעט לידע פנימי אובייקטיבי על המתרחש. שום דבר מאלה לא יפסיק את הטבח, לא יסייע לקורבנותיו לא יעניש את מבצעיו.

שני דברים שאפשר לעשות ואיש בישראל לא יעשה או ידרוש לעשות –

האחד – להתייחס למבצעת העיקרית של הטבח והאחראית לו – רוסיה- כמו שאנשי ה-BDS מתייחסים לישראל. לא לשתף פעולה עמה. לקיים עצרות מול השגרירות, להחרים מבחינה אקדמית, תרבותית, פוליטית. זה כמובן לא יקרה. ממשלת ישראל תמשיך להתייחס לרוסיה באופן בו התייחסה עד עתה. זה נובע בין היתר מהימצאות הצבא הרוסי כל כך סמוך אלינו, עם שליטה מודיעינית אלקטרונית מוחלטת במרחב שלנו. אף מטוס ישראלי לא יכול להמריא מהנגב ועד הצפון בלי שהמודיעין האלקטרוני הרוסי ידע על כך. שימו לב למערכת היחסים המוזרה. הרוסים מוכרים מערכות נשק מתקדמות לאיראן. זו מעבירה אותן לחיזבאללה. ישראל מגלה את ההעברה ושולחת מטוסים להפציץ את מערכות הנשק. מכיוון שאף מטוס לא יכול לעבור במרחב הזה מבלי שיקבל את אישורה מראש של מוסקבה, זו מאשרת את ההפצצה. זה בטוח משתלם לכל הצדדים. החיזבאללה מקבל מערכות נשק מתקדמות שיסייעו לו במערכה כנגד ישראל שתקרה כאשר יסיים את ענייניו בסוריה כשהמצב שם יתייצב, ונפילת חאלב מסמלת את קרבתו של היום הזה. יש להניח שעל כל מערכת נשק כזו שמופצצת על ידינו רבות אחרות מוצאות את דרכן ליעדיהן בלבנון. אנחנו מסמנים 'וי' על הצלחות מבצעיות, ממש טוב לשר הבטחון מלא הרהב שלנו. סוריה תחליף את המערכת שהופצצה בעוד מערכות אחרות, מה שיתרום עוד כמה מיליוני דולרים בנפט איראני לקופתה. וין וין סיטואיישן. אף אחד לא מפסיד במשחק הזה, ואף אחד לא יכול להרשות לעצמו להפסיק לשחק אותו.

דרישה אחרת שלא ניתן לקיים היא לפתוח את הגבול הישראלי ללא הגבלה לפליטים סוריים. כאן הגזמתי, נכון? חסרים לנו פליטים? אנחנו רוצים שיקרה לנו הדבר הנורא שקורה באירופה? ממדינה ששלחה את המעטים שהצליחו להגיע ממדינות כמו אריתריאה וסודאן, שם המצב אינו טוב בהרבה מזה שבסוריה, לכלא חולות, לאחר מערכת השמצה שקראה להם 'סרטן', קשה לדרוש יחס הולם לאנשים האלה המתדפקים על דלתנו. בואו לא נשכח גם שהמדובר בערבים. קל יותר ופשוט יותר לתקוע בשופר. אולי. לא ניסיתי. תמיד שאלתי את עצמי איך זה עובד בדיוק השופר הזה.

מסקנה פוליטית פנימית אחת – לא להצביע ולא לשתף פעולה לשום גוף שאינו מתנער מהמשטר האסדי ומגנה אותו בכל פה. כן, האנשים החמודים ברשימה המשותפת – הכוונה אליכם. יש לי הרבה מה לשמוע מכם, ועד עכשיו הגמגומים של ההנהגה, המלווים בזרם עכור של פירסומים פנימיים בערבית התומכים (!) ברוצח, לא עושים לי חשק להתייחס אליכם באופן שהתייחסתי בעבר.

סך הכל עם כל ההפחדות מצבנו לא רע. אם נסתכל על שנות השמונים למשל, כשאני הייתי בשירות סדיר, הרעיון היה שצבאות הענק בגבולנו המזרחי – בעיראק ובסוריה, יתחילו יום אחד לצעוד מערבה. כרגע הצבאות האלה שהיוו את האיום העיקרי על מדינת ישראל בעשורים שבין מלחמת יום הכיפורים ומלחמת המפרץ הראשונה לא קיימים עוד. האיראנים גילו את היכולת למרר לנו את החיים באמצעות שליח. וכמובן לשחק את המשחק הנהדר של 'תחזיקו אותנו עוד מעט נכין פצצות אטום' מה שתרם לא מעט להישרדות המשטרים הן באיראן והן בישראל, המוכרים צוללות זה לזה. אנחנו יכולים להשקיע את עיקר מרצנו בדיכוי הפלסטינים ואנחנו גם נהדרים בזה.

עוד מסקנה אחת אחרונה – עד עכשיו אמרנו שאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אז אנחנו לא. הדמוקרטיות בעולם הידרדרו למשטר של 'פוליארכיה פופוליסטית' (ובאמת אין לי כוח להסביר מה זה אבל דמוקרטיה זה לא) החל ממשטרו של ביבי ותאומו הארדואני בתורכיה, דרך משטרו הפופוליסטי של אויב האנושות ולדימיר פוטין, וכלה בממשלת הגנרלים והמיליונרים של טראמפ, שמזכירה יותר מכל דבר אחר את השליטים באימפריה של מלחמת הכוכבים. אלה שנלחמים נגד הטובים. שמנהיג אותם דארת' ויידר, מקור השראה מוכר של יועציו החדשים של נשיא ארצות הברית. הייתרון שלנו הוא שיש לנו מדינת לאום מתפקדת, עם משטר מרכזי שיכול לכפות את רצונו על פני כל הפלגים בחברה, ולקיים את ההגדרה המינימלית של מקס וובר למדינה ריבונית – זו שיש לה בגבולות שיטחה מונופול על האלימות הלגיטימית. יש איום אחד על הדבר הזה – שהוא נחמה קטנה מאוד, אבל עדיין נחמה – והוא מתרחש כיום בעמונה. אם יצליח קומץ גנבי הקרקעות לכפות את רצונו על ממשלת ישראל, זה הסוף שלנו גם כמדינת לאום ריבונית. הממשלה תהפוך לזרוע של מיליציה, וכך גם הכנסת עם 'חוק ההסדרה' שאין כמוהו בעולם. מכאן הדרך לחאלב מקומית קצרה ממה שנעים לחשוב.

מה על אדם הגון לעשות אל מול הג'נוסייד בחאלב? להבין שאנחנו נמצאים בעולם חדש, ורע בהרבה משהיה פעם. שהדוד מאמריקה לא יכול לסדר את הדברים בעולם אלא לפעמים למחוא כף לרעים בשמחה ובהילולה, כמו שמשדר המינוי של טילרסון למזכיר המדינה. ובכל הליכותינו לזכור את שני המצפנים שצריכים להוביל את דרכנו בחשיכה החדשה –

עשה פעולתך כך שהאנושות, הן שבך והן שבאנשים אחרים תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד.

כול אשר תמצא ידך, לעשות בכוחך–עשה:  כי אין מעשה וחשבון, ודעת וחכמה, בשאול, אשר אתה הולך שמה.

3 מחשבות על “חאלב

  1. המסקנה העגומה היא זו שידענו גם קודם – שאין לאדם ההגון כמעט שום דבר שהוא יכול לעשות. זה משחק בין כוחות גדולים מאתנו בהרבה – להוותנו, ובעיקר להוותם של תושבי חלב.

    אשר לחרמות – אנשי הBDS עצמם היו יכולים להתייחס אל רוסיה כמו שהם מתייחסים לישראל – אבל הם כבר הסבירו מזמן למה אין סיכוי שיעשו זאת: כי הם עושים רק במקום שהם מעריכים שהם יכולים – ומול רוסיה, הם (ורבים אחרים) יודעים שהם לא יכולים. אז הם ממשיכים לנקר בנו ולהרגיש צודקים, והסורים ממשיכים למות.

    ואשר לרשימה המשותפת – אני את הקריירה שלי אִתם גמרתי עוד כשלא מצאו כוח נפשי לעשות הסכם עודפים עם מרצ, כך שבעניינם אין לי עוד מה להוסיף.

    אהבתי

      • כמרקסיסט (מהזרם הגראוצ'ואיסטי) אני דווקא לא אוהב להיות חבר במועדונים שמקבלים אנשים כמוני למועדון. ולכן לא היתה לי בעיה עם הסכם עודפים בלי הסכם עודפים (שנועד מה? להעביר מנדט אחד מכחלון ללפיד? יש שם הבדל בפינצטה? אלה ואלה שונאים זועביז ורוצים שיעופו לנו מהעיניים. למרצ היה הסכם עם העבודה והמרכז הקיצוני של לפיד נשאר בלי הסכם, אם זכרוני אינו מטעני).
        היחס של המשותפת, ובעיקר של המק"יסטים ל"שחרור חלב" מטריד הרבה הרבה הרבה יותר.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s