שמיט, טראמפ, רגב

הליכודיאדה באילת! איזה אירוע קסום. הדימויים קשים. נחשפתי שלא לטובתי לתמונה של אורן חזן מפזז בין שפנפנות לבושות במדי מלחים. נראה כמו סצינה סליזית במיוחד שהורדה בעריכה מסרט פורנו זול. השיא היה כמובן הנאום של רגב – בגלל הליכודיאדה מסקרים הרבה יותר את יום השואה הבינלאומי! מה שמביא את הרעיון לקיים ליכודיאדה גם ביום השואה והגבורה הישראלי וכך לתת לו עוד רייטינג. היה שם גם טקס הדלקת נרות או משהו שעד כמה שאני מבין התפרצה אליו תושבת עמונה וחירבה אותו. שמח ביהופיץ.

אז מה גורם לאנשים האלה לשמוח דווקא ביום השואה הבינלאומי? מה גורם לשרת התרבות שלנו, תוצר של אינדוקטרינציה רבת שנים – בבית הספר, בצבא, בתנועה, אינדוקטרינציה שמשאירה בגוף הפיזי שלנו ממש את הצורך הזה לעמוד דום ולהרכין ראש ב'יום שואה' בינלאומי או לאומי – מה גורם לה להשליך הצידה את האינדוקטרינציה, להפוך עורה, להופיע באירוע הזה שנערך ביום הזה? אני בטוח שכל אחד ואחת מהמשתתפים ב'ליכודיאדה' הוא באמת יהודי עם לב חם שמאוד מעריך את זכר השואה ודואג להנצחת קורבנותיה. מה גורם לאנשים הטובים באמת האלה לחגוג באותו היום מתחת לשלט גדול שכתוב עליו 'לא היה כלום'?

והליכוד. המפלגה של בגין, האנשים שכמעט עשו כאן מהפיכה עממית, עם אופנועים ו'היום אתן את הפקודה' כשבן גוריון העביר את הסכם השילומים. ההסכם הזה שבנה לנו את המדינה. בגין לקח את זה קשה יותר מכשבן גוריון דיכא בכוח הזרוע את המרד המזוין שלו נגד צה"ל. "כאשר יריתם בי בתותח אמרתי: לא. היום אתן את הפקודה: כן!". אם יש דבר אחד בתנועה המאוסה והמושחתת הזו שאני יכול להתחבר אליו זה הסנטימנט הזה, ועכשיו הוא מת.

כבוד והדר בית"רי. זה למשל לא להתכופף ולהגיד לא לאנטישמיות. ועוד פעם השאלה איך זה שהאנשים האלה שכל כך רגישים לכל צל של אנטישמיות אמיתי או מדומה בכל מקום כל כך שמחים על עלייתו של השסאי האנטישמי הגרוע ביותר מאז יוליוס שטרייכר לנשיאות ארצות הברית?

מגזים? תנסו. דקה עשרים ושתיים. סרט אמיתי של תומכי טראמפ מראשית נובמבר שנה זו. וכן, בין היהודונים השולטים בעולם בכוח קשריהם והכסף שלהם מופיע גם נתניהו. סורפרייז סורפרייז. זה לא שממש יצא להם להיפגש כי עוד חודש נתניהו לא יהיה במצב לקיים את הפגישה המתוכננת, אבל אם כן, אני לפחות הייתי מבקש הסברון.

 אז? בקיצקיצור. יש לנו כאן תנועה לאומית רבת הוד והדר שמתכופפת בפני שסאי אנטישמי. שזורקת לפח את המסורת הבאמת מפוארת של קידוש זכר השואה. למה בעצם? מישהו שם אנטישמי? מישהו שם מכחיש שואה? בטח לא. אנשים טובים. קצת מושחתים וקצת  הרסו לנו את המדינה, אבל בהקשר הזה של ההוד וההדר בדרך כלל אין טענות. איפה טעינו בניווט? איך זה קורה?

התשובה כמובן אצל קארל שמיט. תיאולוגיה פוליטית. תקראו. מחריד אבל סבבה, ולמרות שלי יש סלידה נוראית משמיט, לפעמים הוא מאוד הגיוני. אנשים כמו שנטל מוף ואיך קוראים לו לקלאו לקחו אותו דווקא לכיוון של שמאל קיצוני, ניהיליסטי. בעיני תמיד היה נאצי קטן ולא מאוד חכם. אבל לפעמים יש שם הסבר שאפשר להשתמש בו. אצל שמיט הפוליטיקה מצטמצמת ליכולת להבדיל בין ידיד ואויב. במדינת ישראל כיום ההבחנה היא ברורה. מי שבעד הבנייה בשטחים – יהא זה אחרון השסאים האנטישמיים מסניף ממפיס של הקו קלוקס קלאן, הוא ידיד. היתר אויבים. מכיוון שהערובה להמשך הכיבוש היא המשך שלטונו של נתניהו, אחרת הכל ייפול לשמאלנים קיצוניים נוסח אנשי 'בצלם' לפיד וכחלון, מי שבעד נתניהו הוא ידיד והיתר אויבים. זה עד כדי כך פשוט.

אז כשצריך לחזק את הידיד נתניהו, ולחגוג תחת הססמה 'לא היה כלום' (וגם להם ברור שהיה. זו גם אמירה שמיטיאנית, שהרי הריבון הוא הקובע את מצב החירום. גם זה המשפטי. בעצם אנחנו כאן יותר במצב פוסטמודרני בודריארי, או אפילו במצב אורווליאני – מלחמה היא שלום, בערות היא כוח, לא היה כלום כי אין כלום. בעצם זה דורש פוסט נפרד.) שמים בצד כל מיני עניינים פחות מהותיים כמו הכבוד, והשכל הישר, והשואה. נורא פשוט. ידיד – אויב. כל היתר לא קובע.

וימשיכו לקדש את טראמפ. עד שיהיה ברור שהמדיניות הלא ברורה שלו ביחס למזרח התיכון זה הדבר הגרוע ביותר שקרה למדינת ישראל מאז מלחמת יום כיפור. או יותר גרוע. ניצנים של האסון הזה אפשר היה לחוש בסוף השבוע האחרון, בהכרזה הנוראית שלו על 'אזורי הביטחון' בסוריה, שלוותה באיסור כניסה לאזרחים משבע מדינות באזור. מתחיל להתגבש אסון. אבל יהיה בסדר. הכרזנו שנבנה זיליונת'לפים יחידות דיור באיזה חור בשטחים, וטראמפ עדיין לא גינה. אבל בשביל להבין את גודל האסון צריך קצת יותר מדיכוטומיה של – ידיד בעד הכיבוש אויב מתנגד לכיבוש. וזה, עם כל הכבוד לחוגגי הליכודיאדה, קצת מסובך מדי בשבילם. לא נורא ניפגש ביום השואה והגבורה. זה רק עוד ארבעה חודשים, ונראה לי שנתניהו יצטרך את העידוד אפילו יותר ממה שהוא צריך אותו עכשיו.

5 מחשבות על “שמיט, טראמפ, רגב

  1. נבואות זה אחלה.

    במיוחד מפי מי שהתנבא:
    "האיום של טראמפ הוסר (עובדה מוגמרת. וזו לא הפעם הראשונה שאני כותב את זה כאן) והילרי קלינטון היא פחות או יותר עוד מאותו הדבר של ממסד וושינגטוני עם אינטרסים אפלים במסדרונות וול סטריט. גם אחרי הבחירות מה שהיה הוא שיהיה."
    וגם: "הבחירות בארצות הברית הוכרעו למעשה. אנחנו מספיק קרובים אל הבחירות כדי שניתן יהיה לבצע הערכה רצינית. הסקרים שמראים לקלינטון יתרון של 10% הם לא הנקודה. בשיטת הבחירות בארצות הברית יש משמעות מועטה לסקרים כאלה. מה שמשנה זה האלקטורים, ואתם מוזמנים ללחוץ על הקישור הבא כדי לראות למה בעצם הילרי ניצחה."
    ולסיכום: "סגור מנוי וחתום שהנשיאה הבאה של ארצות הברית היא הילרי קלינטון."

    הכל כאילו נורא מדעי, מבוסס על עוּבדות (היי, תיכנסו לקישור פה. תראו כמה שאני חכם וגם צודק). רק המציאוּת, אפעס, מסרבת להתיישר לפי ה"כאילו עוּבדות" האלה. בעיה.

    אז אנחנו נמצאים בעידן של אסון נורא. בסדר.
    רק שהמציאות היא, שיש מספיק אנשים ששמחים על כך, שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. ומה שהיה – הוא בהחלט לא מה שיהיה. ורואים את זה אחרי שבוע – רק שבוע! – שבו טראמפ מכהן כנשיא. לא רק שהוא עשה בשבוע יותר ממה שאובאמה עשה משך שנים – אלא הוא גם מעז לעשות בדיוק את מה שהבטיח שיעשה! איזו חוצפה, נשיא שממלא אחר הבטחותיו בקמפיין הבחירות! הוא לא שמע על זה, שבקמפיין רק מברברים, ואח"כ ממשיכים לעשות רק את זה – לברבר?
    טוב, אבל מה הם כבר מבינים האנשים האלו – הבוּרים, הגזענים, ההומופובים, האנטישמים, כמחצית מהמצביעים בארה"ב – שהעזו להצביע עבור טראמפ ודווקא שמחים על בחירתם? אחרי הנשיא, שלא היה מוכן להעלות את המילים "טרור איסלאמי" על לשונו – הגיע נשיא שמתכוון להילחם בדבר הזה, שלא קיים, ורק הורג אנשים. המון אנשים (כמה אנשים היו במגדלי התאומים?).
    הנה, קץ העולם מגיע פה, בסיבוב: "לא קץ האנושות, סתם נשיא שלא רואה אף אחד ממטר, שונא יהודים ואוהב את פוטין. אתה יודע מה? גם קץ האנושות בא בחשבון. לא קרה עדיין? בוא נדבר שוב ב-21.1 אחרי היממה הראשונה שלו כנשיא". הנה, גם ה – 21.1 כבר עבר לו, העולם עדיין מסתובב כרגיל. הרושם שלי הוא, שהוא ימשיך להסתובב. כהרגלו.

    אהבתי

    • לא נבואה, נשמה. מבט בעיניים של השמוק האנטישמי שהתיישב על כס נשיאות ארצות הברית, וחרדת אמת ממה שאני מוצא בעיניים האלה. מבט שכנראה אתה לא מסוגל לו, מסיבות שכנראה מוסברות בפוסט הזה, או דומות להן.

      Liked by 1 person

      • אח שלי, מה שאתה מסביר בעיקר בפוסט הזה – זה על הליכוד. אני מתעב את הליכוד לא פחות – אולי אפילו יותר – מכפי שאתה מתעב אותו. אני עדיין זוכר, שהסברת לי, שביבי (עוד מישהו, שאני מתעב בכל ליבי) הוא לא נורא – כי הוא "מגלה יכולת משילוּת"…

        אני לא אוהד של טראמפ כי אולי הוא יאפשר לבנות בשטחים או אולי יעביר את השגרירות לירושלים. אני בעיקר מתעב (הרבה תיעוב, אה?) את מה שאובאמה עשה משך שמונה שנות שילטונו. הדם של מאות אלפי ההרוגים בסוריה נמצא על ידיו של אובאמה – לא פחות מאשר על ידיו של פוטין, שלא לדבר על ידיו של אסד.

        אה, ואני גם שונא את ה"פוליטיקלי קורקט". כזה אני.

        בכל מקרה, מה שאתה מוצא בעיניים של טראמפ נמצא רק במוח שלך. זו רק הפרשנות שלך למה שנמצא בעיניים של טראמפ. כל אחד יכול למצוא שם את מה שהוא מחפש ורוצה למצוא.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s