הקוד האתי

אל האקדמיה הגעתי, כמעט במקרה, לפני כארבע שנים. זה היה שילוב של האינרציה של הסיום המאוד מוצלח של לימודי התואר השני, עם התחושה שיש לי עוד מה לומר במסגרת הנושא המאוד פוליטי של הסדר המילט, ודחיפה של כמה וכמה ממרצי שחשו שיש שם עוד כמה טיפות לסחוט בלימון, אם לא כוס שלמה אפילו. לו הייתי חושד שבתוך חצי שנה מקבלת הדוקטורט אהיה כפוף ל'קוד אתי' האוסר עלי לכתוב ולהורות את שאני מאמין בו, את מה שאני רואה כאמת המחקרית, לדון באופן חופשי במחקרי ובתוצאותיהם, לא הייתי טורח. את אלפי השעות שביליתי במחקר משפטי – פילוסופי – היסטורי – פוליטי בארבע השנים האחרונות הייתי מקדיש ללימוד סודות הבישול הרומני, או המין הטנטרי, וגורם לסביבתי את העונג במידה שהסבל שהעיסוק האינטנסיבי בשיטת המילט, שרובם של הסובבים אותי רואים בו מטרד מעיק, גרם לה.

שמעתי אתמול את עירית לינור, נביאת הבורות האקדמית מבית מדרשו של הימין החדש, שופכת בגלי צה"ל את חמתה על 'המרקסיסטים הארורים הדקונסטרוקטיביסטים (לא הצליחה ממש להגיד את המילה הזו, אבל זו מילה שקשה מאוד להגיד ועוד יותר להבין) שקוראים את מרקס ואת דרידה.' אני לא סגור על זה שהיא ממש קראה את מרקס שהוא מיושן פלאים ומאוד כבד ואת דרידה שבאמת אי אפשר להבין (הדקונסטרוקציה נעה, או מבצעת את תנועותיה, את קוויה ואת חלוקותיה לא רק בקורפוס של מחבר באופן כללי, אלא לעיתים במשפט אחד או במרכיב מיקרוסקופי של קורפוס. נו באמת) אבל זה מבטא איזה סנטימנט רווח שנציג תנועת 'אם תרצו' שפעם בית משפט אמר עליה שהיא פשיסטית ואחרי כן היה ערעור ואני לא סגור מה קרה שם (מדייק כדי לא לחטוף תביעת SLAPP מכוונת היטב) ביטא אצל 'אורלי וגיא' במילים 'אליטה פוסט ציונית', או בואו נעשה את זה יותר פשוט – החבר'ה האלה ממדעי הרוח והחברה שמזיינים את השכל במילים גבוהות ולא אוהבים את מה שציונים אוהבים.

אז הכי פשוט למשל זה לסגור את כל מדעי הרוח והחברה שרק יוצרים דורות של מובטלים, וגם אלו מובטלים אנטי ציוניים תומכי BDS, וללמד, נאמר, ביולוגיה. קל מאוד לעמוד בפני כיתה וללמד ביולוגיה בצורה הכי פשוטה, בלי שום פוליטיקה, ואחרי כן מגלים כל מיני ריבוזומים ואפשר לזכות בפרס נובל, נכון? אז זה לא בדיוק עובד ככה כי בניגוד לקוד האתי וזה אנחנו יודעים בדיוק מה הדעות של עדה יונת, שחטאה פה ושם בפעילות פוליטית מחוץ לקמפוס, ואולי לא עמדה בכל הכללים שאמורים להפריד בינה ובין המוסדות האקדמיים שהיא לימדה בהם. אבל בתוך הקמפוס עצמו, העניין הזה עם הריבוזומים נקי מפוליטיקה, נכון?

לא ממש – והניסיון ההיסטורי יוכיח. במשך עשרות שנים שלטה בברית המועצות הגישה של ליסנקו ומיצ'ורין שזה שני חבר'ה נחמדים שהחליטו שאין דבר כזה תורשה והכל סביבה. זה זרק את הביולוגיה הסובייטית איפשהו לימי הביניים, ועד היום האקדמיה הרוסית לא התאוששה מהקטע הזה. ביולוגיה יכולה להיות מאוד פוליטית. תשאלו את כל החבר'ה האלה שחטפו כדור בראש מהנ.ק.וו.ד. בשנות השלושים רק בגלל שניסו  ללמוד את הדבר הבורגני הזה שנקרא 'גנטיקה'.

בואו נעשה לזה קונקרטיזציה. לפי הקוד של כשר פעילות פוליטית היא פעילות שיש בה תמיכה ישירה בעמדה בנושא הנמצא במחלוקת ציבורית. והפעילות הזו מוגבלת בכמה דרכים. ראשית, אסור להתבטא בכיתה בעניינים כאלה, יש 'לטפח מגוון' זאת אומרת להביא את כל הדעות בעניין מסויים בסילבוס וגם בכנסים ופירסומים אקדמיים, ויש מגבלות על 'מגוון צר' וצריך להתרחק מפעילות פוליטית בכלל ומהזדהות עם עמדה פוליטית.

עכשיו, תורת האבולוציה למשל, היא בדיוק נושא כזה. זאת אומרת שמעכשיו מרצה לביולוגיה לא יוכל ללמד את הנושא שלו תוך הבעת תמיכה באבולוציה, לא יוכל לקיים כנס מדעי מבלי להביא 'מגוון דעות' בנושא האבולוציה, ויצטרך ללמד ביחד עם הביולוגיה גם קצת תנ"ך בסילבוס. בתוך חמש שנים האקדמיה שלנו בביולוגיה תיראה בדיוק כמו האקדמיה הסובייטית בימיו של החבר טרופים ליסנקו. וזו דוגמה עדינה. עלו לי בראש דוגמאות היסטוריות (בכל אופן, קצת למדתי מדעי הרוח כשעוד אפשר היה) אבל הן מאוד פויה ואסור לדבר עליהן. טוב, נרמוז שהן מתייחסות למה שקרה כאשר שטחים שלמים בפיזיקה ובמתימטיקה סומנו כ'מדע יהודי' ואסור היה להתעסק איתם. תשאלו את היטלר למה לא הייתה לו פצצת אטום ב-1942, והתשובה תהיה בטח הקטע הזה עם הקוד האתי של האוניברסיטאות, אם כי ראשיהם הערופים של הסטודנטים (הפעילים פוליטית, פויה!) מ'השושנה הלבנה' מראים שהוועדות לאכיפה שם נקטו באמצעים שחזקה על כשר (אם כי על בנט אני לא סגור) שלא התכוון להם.

אז זה דופק לא רק את המרקסיסטים הדקונסטרוקטיביסטים (תסלחי לי עירית אבל אני לא מתכוון לכתוב את המילה הזו פעם שלישית בפוסט) שקוראים את דרידה. וסך הכל אני באקדמיה די הרבה ומספר האנשים שבאמת קראו את דרידה שאני מכיר הוא חד ספרתי נמוך. גם אם כוללים אותי, כי הוא באמת באמת כותב נורא מסובך ובצרפתית וקשה מאוד להבין. אבל מעבר לדרידאיסטים זה דופק כל דיסציפלינה מדעית שמבוססת על חשיבה חופשית וללא מגבלות. זאת אומרת שבערך… נו… אני חושב שנישאר עם כלכלה רק כי זה לא מדע אמיתי והוא נשלט על ידי אמת מונוליטית הגמונית שאף אחד לא ממש מתווכח איתה ובנט ממש אוהב.

אז אני שמאלן דרידאיסט דקונסט… נו הדבר הזה, וגם קצת מרקסיסט. לא הרבה כי התקדמתי בחיים וקראתי את גרמאשי ואסכולת פרנקפורט וכאלה, ואני מבין בערך איפה מרקס טעה, אבל עדיין מאמין באמת הבסיסית של היהודי הגדול הזה. אבל אני אוהב את המדינה שלי. כפטריוט נאמן – אם מודדים את הפטריוטיזם שלי בבנטומטר אני יכול להגיע ביום טוב אפילו לכמה מאות מיקרו בנט שזה די הרבה סך הכל – אני אומר שאם מישהו מחפש את היתרון האיכותי שלנו, בכל שטח מדעי הוא יימצא בדיוק במקומות שהקוד האתי חונק, ולכן אני מתנגד לו לא רק כי אני רגיל לנשום אוויר של חופש ולחקור וללמוד וללמד את העולה על דעתי, אלא כי אני אוהב את המדינה שלי ולא רוצה לראות אותה הופכת למדינת עולם שלישי פשיסטית, כאשר את מקומם של מייסדי האקדמיה בישראל – בובר, מגנס, וייצמן ואיינשטיין תופס עדר של קרנפים.

אני בסך הכל בערך מלמד חצי קורס שיש בו שמונה סטודנטים. מצטיינים, כי זה העניין, אבל סטודנטים. אם וכאשר ייכנס הקוד לתוקף אין לי כוונה לכבד אותו ולו לרגע. הסטודנטים שלי ילמדו כל מה שאני יודע על המילט, כי זה מה שאני יודע ללמד, וכי זה חשוב ללמוד את זה. אם מישהו מהם ירצה להביע דעה, אקשיב לה רוב קשב. כי זה היופי שבדיאלקטיקה (נכון, מרקס, אבל לפניו הגל, והגל כשר) התיזה והאנטי תיזה שמהן עולה הסינתיזה. הדיאלוג הסוקרטי של שאלות ותשובות שמהן עולה האמת. ואם כסוקרטס, אצטרך לשתות את כוס התרעלה, אשתה אותה. אנא שלמו בשמי את התרנגול שאני חייב לאסקליפיוס.

8 מחשבות על “הקוד האתי

  1. כל העניין הזה מזכיר לי משום מה משטרים חשוכים וספרים כמו 1984
    זה גם לא קשור לבנט, זה קשור למשטר שמנסה למנוע מאנשים את זכויות דמוקרטיות בסיסיות
    לא באמת מעניינת אותי ואת חברי הסטודנטים מהי דעתו הפוליטית של מרצה זה או אחר
    וגם אם זה היה עולה בהרצאות, זה לא ישפיע כהוא זה על דעה פוליטית של סטודנט זה או אחר
    הפחד הזה מכך שמרצים יגידו את דעתם שהיא לא תואמת את המשטר בישראל
    באמת מזכירה לי משטרים חשוכים
    עוד שניה יתחילו להקליט גם כל דבר שאנחנו אומרים או כותבים ולא נוכל לומר את המחשבות שלנו אלא לעצמינו וגם זה בשקט… שאף אחד לא ישמע

    Liked by 1 person

  2. לא קראתי את הקוד בשלמותו אבל נדמה לי שאתה קצת מתפרץ לדלת פתוחה, כי על פי מה שקראתי (בעיתון) מוצהר בו בבירור שאין מניעה לדבר על פוליטיקה ולהשמיע דעות כאלה ואחרות בקורסים שמחייבים זאת (כנושקים למדע המדינה ומדעי החברה וכדומה). אני דווקא הכרתי היטב קורסים שבכלל אינם נוגעים לעניינים הנ"ל (למשל במקצוע שלי, בלשנות) ושמרצים מצאו בהם דרך להעלותם בדלת האחורית ושלא לצורך, עד כדי כך שגם תלמידים שהסכימו עם הדעות שהועלו סיפרו לי שיצאו מן השיעור כי לא יכלו לשאת את השיטה הזאת. ואני מדברת על מקרים שהיו, כמו גם על תלמידים (אחרים) שסיפרו שאינם מעזים להשמיע בשיעור את דעותיהם אם אינן עולות בקנה אחד עם אלה של המרצה. בעיה כזאת הייתה תמיד, ואין טעם להתעלם גם ממנה.

    מה שלא טוב בקוד הזה הוא הניסיון להכתיב לאקדמיה מדיניות מבחוץ, וגרוע מזה: מלמעלה, במקום להניח לכל מוסד אקדמי לקבוע את הקוד שלו בעצמו, בהסכמת מי שמלמדים בו. אני לא מאמינה שהקוד המדובר יתקבל כלשונו וגם לא מאמינה שישפיע, מלבד על אותם אנשים שפוחדים מהצל של עצמם וחוששים גם כיום מכל מי שעלול להתלונן עליהם, גם שלא בעניינים פוליטיים.

    נראה לי שאם השיטה שלך היא "אם מישהו מהם (=מהסטודנטים) ירצה להביע דעה, אקשיב לה רוב קשב. כי זה היופי שבדיאלקטיקה… הדיאלוג הסוקרטי של שאלות ותשובות שמהן עולה האמת", אתה בדרך הנכונה והטובה. כי זה תפקידך כמורה: לפתוח את הדלת, להניח למי שרוצה בכך להיכנס, לענות על מה שהוא שואל, ובעיקר לשאול את השאלות שהן לפעמים הרבה יותר חשובות מן התשובות.

    אהבתי

    • קראתי את הקוד בשלמותו. לדעתי הפרשנות שלך מקלה, והקוד בהחלט אוסר לדבר על נושאים פוליטיים בכל הקשר. אבל בואי נאמר שיש כאן עניין של פרשנות. קחי מרצה צעיר הרוצה קידום וקביעות וכל הדברים הטובים שהאקדמיה יכולה לתת. האם יוכל להסתכן בכך שהפרשנות שלך נכונה ושלי שגויה, או שפשוט יעדיף שלא להסתכן? זו סתימת פיות. ואכן, שאלות התלמידים יותר חשובות מהתשובות. בכל הפעמים בהן ניהלתי עם סטודנטים דיון פתוח ורציני בשאלות שנוגעות למחקר שלי קיבלתי תשובות שכיוונו אותי לדרכי חשיבה רעננות, ופתחו בפני דלתות, ואני בטוח שכך היה גם עם הסטודנטים ששאלו וקיבלו את התשובה. במשטר כשר בנט זה יהיה בלתי אפשרי.

      אהבתי

      • לא אתווכח על הפרשנות, כי אין לי זמן לקרוא את הקוד בשלמותו. בעניין ההפחדה של מרצים – כתבתי על זה בתגובתי הראשונה. וכן, הרוח המנשבת מקוד אתי שיורד מהממשלה היא רוח רעה.

        אשר לשאלות – כמובן שאלות של סטודנטים, בלי זה אי אפשר בכלל, אבל אני דיברתי על שאלות של מרצים. אני חושבת שמרצים מנוסים יכולים לנווט דיון גם בלי להנחית על הקהל את דעותיהם, ואני חושבת שזו הדרך הנכונה לעשות זאת (ולא בגלל שאני פוחדת מבנט). זה לא שאסור שתלמידים יידעו מה דעת המרצים, אבל צריך ללמוד לנהל דיון שבו יש מקום גם להשגות מנוגדות (ואני לא מדברת על שיעורי ביולוגיה). וזה לא שצריך להסכים לכל הדעות המנוגדות (אני לא ממליצה על שיטת 'כולם צודקים'), אלא שצריך לשאול שאלות על הדעות השונות (ולא תמיד חייבים לענות על השאלות), וצריך ללמד גם את הסטודנטים לשאול אותן. אני לא יודעת עד כמה יצא לך להכיר מרצים שאינם נותנים מקום גם לדעות שמנוגדות לשלהם, אבל יש כאלה, ובשנותיי הארוכות במקצוע יצא לי להכיר כאלה. בשיטה שלהם אין יותר חופש אקדמי מאשר בשיטה שבנט מבקש להנהיג עכשיו.

        אהבתי

        • ההבדל הוא שהם בודדים, ותלמיד יכול שלא לשבת בקורס שלהם. זו לא 'שיטה'. ואילו בנט רוצה לכפות על המערכת כולה את גישתו הפוליטרוקית וסתימת פיות. אין בי שום אהדה למרצים דוגמטיים שאין אצלם מקום לשאלת שאלות ולשיח פתוח, אבל גם מרצה צריך לדעת לשים את הגבול, כמו למשל אם סטודנט בא עם דעות 'בריאתניות' ללמוד ביולוגיה, כמה ראש פתוח צריך המרצה לעניין זה? או עם גישה פונדמנטליסטית לטקסטים ולהתעקש שהם 'היסטוריה'?
          ואגב, בין ה'בעיה' שציינת 'הבעת עמדות בלי קשר לנושא הקורס ולדיסציפלינה' ובין ה'קוד' (שקראתי היטב) אין דבר. גם אם זה לא נראה לועדה ממונה כלשהי, בראש של המרצה יש קשר, וזה מספיק.

          Liked by 1 person

  3. פינגבק: על הדלת הפתוחה | בלוגיעדה

כתיבת תגובה