וונדר וומן – דקונסטרוקציה פמיניסטית עות'מאניסטית

אז כולם שואלים אותי איך היה וונדר וומן ומאוד מתפלאים שאני לא כל כך אהבתי. הפוסט הזה חיכה משהו כמו שבוע (ובינתיים היה הקוד האתי וגם התביעה שלי ממשרד הפנים) אבל הגיעה שעתו. אז ים ספוילרים מי שלא רוצה שלא תקרא.

סך הכל אני לא סובל קומיקס ולא מבין בני אדם מבוגרים שמתעסקים עם זה. אבל מכיוון שהרבה מאוד מאוד מהתוצר של הוליווד בימים האלה מתעסק עם החומרים האלה אני מוכן לקנות שזה משהו עמוק מאוד ומטאפורי מאוד (מה שיכול להיות נכון לגבי אלאן מור או 'המתים המהלכים' אבל אני בשום פנים ואופן לא קונה לגבי רוב הז'אנר הזה) ולהשקיע ככה שעתיים שלוש עם הילד במיזוג עם משקפי 3D על העיניים. אז במגבלות האלה שמתי לב שיש שתי חברות – מארוול ו-DC. מארוול יכול להיות פאן. אהבתי את דדפול, וגם את אנטמן מהסיבה המאוד מאוד פשוטה שהם לא לוקחים את עצמם ברצינות, האקשן סביר, סקס במידה, מינימום קישקושים ואפשר להעביר כמה שעות במזגן ולהרגיש שקיבלת בערך תמורה עבור הכסף כולל המזגן לא כולל הפופקורן. על DC השתלט אידיוט פשיסט בשם זאק סניידר, שפגיעתו הרעה ניכרה כבר ב-300 שהוא מתחרה עם 'סופרמן נגד באטמן שחר הצדק' על תואר הסרט הגרוע ביותר בהיסטוריה. אז העלילה של 300, סופרמן נ' באטמן וגם וונדר וומן שבו ניכרת ידו המסורבלת של סניידר הנ"ל (עוד נגיע) היא משהו כמו אקספוזיציה נורא ארוכה ולא נורא מעניינת. בלה בלה בלה, ידה ידה ידה, קרב נוראי. הטוב מת. כולם עצובים. מסך. הוא גם לא יודע לעשות את זה קצר. 300 היה 116 דקות, איש הפלדה 143 דקות, שחר הצדק 151, וונדר וומן 141. אז וונדר וומן לא ממש חורג מהתבניות הסניידריות האלה, וזה 141 דקות מבוזבזות לאללה גם בניכוי אפקט גל גדות שאני נורא אוהב והיא חתיכה עולמית ושורפת את המסך.

אז זה העיקר. אבל יש כמה דברים קשים בסרט שבכל אופן אני רוצה להעיר. אז ככה – אני לא מחפש היגיון בסרט קומיקס. אבל אני מחפש היגיון פנימי. אם לסופרמן יש עיני רנטגן זה לא משהו שיש לי איתו בעייה, אבל אם נאמר שהוא לא יכול לראות דרך דיקט,אבל יכול לראות דרך שכבה של עופרת, אז כאן יש איזה סתירה והעניין נופל. אז ההערות שלי מתחלקות לשלוש – חורים בעלילה שמנוגדים גם להיגיון הפנימי של הקומיקס. עניינים היסטוריים שמוצגים בצורה מטומטמת ומגוחכת. וכמובן הדקונסטרוקציה הפמיניסטית שהבטחתי בהתחלה.

אז ככה – וונדר וומן היא בתו הבלתי חוקית של ארס אל המלחמה או משהו והיא גדלה לה בתוך עם האמזונות שמסוגרים כבר אלפי שנים על אי. אז עקרונית היא גם צריכה להיות בת אלפי שנים. זאת אומרת שבאיזה שלב ההזדקנות שלה נעצרת. כי רואים אותה כילדה, נערה ואז גלגדות. אז למה ההזדקנות שלה נעצרה כשהיא בגיל של גלגדות, נאמר שלושים מינוס כזה למרות שהגיברת בת שלושים ושתיים, אבל נפרגן, ושל אמא שלה ודודה שלה (רובין רייט המאממת. עוד סיבה לראות את הסרט אם לא השתכנעתם ממני כמה הוא גרוע) נעצרה בגילאי חמישים שישים כזה?

אותה וונדר וומן עצמה לא בזבזה את הזמן על האי. היא קראה לא פחות משנים עשר ספרים על סקס והבינה שלשם עונג לא צריך גברים, וזה די מובן כי את הגבר הראשון ראתה כשהיא בגיל כמה אלפים ומשהו, וסך הכל בנאדם לא עשוי מעץ ואני נורא מפרגן לה וליתר האמזונות זו עם זו. אבל היא גם למדה מאות לשונות ולכן היא מקשקשת עם הטייס האמריקאי שנוחת בחוף שלה באנגלית מעולה במבטא לא ברור. אז מאיפה לך האנגלית גברת אי בודד? ודווקא במשלב הלשוני האמריקאי? למה לא אנגלית של צ'וסר או שייקספיר? או שאת מנותקת מהעולם או שאת לומדת את השפות הוורנקולריות כמו שקרא להן הדוקטורט שלי, ומתעדכנת בחידושים שוטפים. היא גם יודעת עות'מאנית. עות'מאנית מיי אס! אין שפה כזאת. יש אימפריה עות'מאנית שבה היה נהוג דיאלקט עות'מאני של השפה התורכית שעיקר השוני בינו ובין התורכית המודרנית הוא הכתב הערבי לעומת הכתב הלטיני שהנהיג אתא תורכ. אבל האימפריה העות'מאנית עוד קיימת בסרט (גם לזה נגיע) ולכן מה שמדובר שם ב-1918 הוא 'תורכית'. כמו שלא תקרא למלחמה 'מלחמת העולם הראשונה' כי אתה לא יודע שתבוא עוד אחת.

וכמובן שהגרמנים רעים ואויבי האנושות ויחד איתם התורכים. זה קצת כאב לי כי יש לי סימפטיה לתורכים במלחמת העולם הראשונה (למרות שאבי סבי נשא נשק נגדם, אני לא סגור על זה שהוא והמחתרת של החברים שלו לא לחמו בצד הלא נכון). אז על אדמת תורכיה היה מפעל סודי ביותר לגזים רעילים שניהלה איזה אחת מכוערת עם פרצוף מתקלף איזבל מרו, וצריך לעצור אותו לפני שמשהו נורא יקרה. אז האיזבל מרו הזו משחקת בתפקיד פריץ הבר (הכימאי היהודי שהיה איש הגזים הרעילים של הגרמנים במלחמת העולם, דמות שממש אבל ממש ממש שווה סרט) והיא רעה כמו  שרע יכול להיות. אבל הבוס שלה הוא הגנרל אריך לודנדורף. וזה כבר שיאים של גיחוך ועירבוב ואנ'לא יודע מה. הסצינה שבה לודנדורף פורץ למטכ"ל הגרמני רגע לפני הכניעה והורג את כולם עם גז חרדל כדי להמשיך את המלחמה על פי תכניותיו נראית כמו חלום רטוב של טר"ש אדולף היטלר בבית החולים בבואריה אחרי הכניעה. באמת. היטלר לא היה כותב את הסצינה הזו טוב יותר. אגב, בניגוד לזה שהוא נהרג על ידי וונדר וומן ב-1918, לודנדורף האריך ימים ופצח בפוטש חביב עם היטלר זה עצמו ב-1921. רק ככה שתדעו. אי אפשר לקרוא לדמות של גנרל גרמני במלה"ע הראשונה 'אריך לודנדורף' ולהרוג אותו ב-1918. זה כמו לקרוא לדמות בסרט על מלחמת העצמאות 'משה דיין' ולהרוג אותה ב-1948. אגב לודנדורף היה לאומן גרמני מהסוג הלא משהו, וגם חבר להיטלר, אבל לא היה הפסיכופט הרצחני שמציירים אותו בסרט. למעשה הוא היה גנרל מוכשר בעל חשיבה חדה, ועל שמו רשום אחד הנצחונות הגדולים בהיסטוריה, מערכת טאננברג. אז למה סתם ללכלך?

בכלל אם יש כאן מסר אידיאולוגי הוא נאבד. וונדר וומן היא נגד מלחמות. היא נלחמת בארס אל המלחמה שמתחפש לאיזה סיר פטריק מונטגיו או משהו (ברגע שרואים את הפרצוף העקום של דייוויד תיוליס שמשחק אותו מבינים מי הרע האמיתי), והמזימה שלו היא להביא למשא ומתן לשלום, שאחרי כמה שנים יתפוצץ וכך ינציח את המלחמה. רגע – זה לא שיש כבר מלחמה? יש כאן כמה שלבים מיותרים והלוגיקה לא נורא ברורה. אז משא ומתן לשלום זה טוב? אז האנשים האלה – כמו המונטגיו – שכל הזמן אומרים בואו נעשה שלום הם בעצם בעד מלחמה? אז האמרה Fighting for peace is like fucking for virginity היא בעצם מה שהסרט הזה רוצה להגיד? מה הקטע? סך הכל ממה שאני מכיר את סניידר הוא נורא אוהב קרבות ומלחמות, וזה עושה לו את זה אני מנחש ברמה גופנית ממש, כי הוא מראה את כל מנעד הרגשות והיכולת האינטלקטואלית של מתבגר בן 16 אחרי המבורגר מאוד כבד. לא יודע. כאן באמת לא הבנתי מה רוצים מהחיים שלי. ברצינות. מה שכן, אמירה אנטי מלחמתית נהדרת יש בחבורה שסובבת את וונדר וומן, ביניהם דמות מופלאה ממש של צלף סקוטי עם טראומת חפירות. המקום היחיד שהסרט הזה נגע בי, ועורר איזה שהוא משהו שקרוב לרגש אנושי. הקטעים הנדירים מדי של האינטראקציה בין החבורה של וונדר וומן שכוללת מבריח ערבי, צלף סקוטי שסובל מ-PTSD וגשש אינדיאני, הם נקודות אור קטנות באפלה מאוד גדולה.

  נעבור לפמיניזם? אז בקצרה – נתחיל מקצת התנצלויות וכאלה שממש מתבקש. רוב הנשים שראו את הסרט הזה חשו העצמה משמעותית, והזדהו עם וונדר וומן וראו בה איזה מודל מעצים לבנות שלהן. עם זה קשה מאוד להתווכח, וודאי שלי כגבר. אז אני לא יכול לומר ממש את מה שאני הולך להגיד – וונדר וומן מייצגת מודל פמיניסטי מיושן וליברלי, והדבר האמיתי הוא משהו אחר, אלא רק, כמו בית הדין הרבני בעניין הרחקות רבנו תם והעגונות, להמליץ. מי שמאוד תתעצבן ותקרא לזה הסגברה, אז אני בכל אופן אמלמל מתחת לפה שהוויכוח שלי הוא לא עם גלגדות שהיא אישה, או עם הבמאית פטי ג'נקינס, אלא עם חבורה של לא פחות משלושה גברים שאחראים לתסריט, והם זאק סניידר, אלן היינברג וג'ייסון פוקס, אז זה דווקא מותר.

בקיצ קיצור אם מישהי חושבת שלראות אישה עם מכנסונים ומחשוף וכתר מצחיק מרביצה זה מעצים, לא מתווכח, כי בתור גבר יש לי את הפריבילגיה לראות על המסך המון מודלים שונים של גבריות ולבחור את מה שמתאים לי, מה שלנשים יש פחות. אבל בשורה תחתונה יש עם זה כמה בעיות. בואו נקרא לזה מודל אליס מילר. דבר ראשון זה מקבל מודלים של כוח ומיליטריזם גבריים בעליל, שאני גם כגבר לא מקבל, ומנציח אותם בחברה במקום להילחם בהם. דבר שני, גם אם יש וונדר וומן אחת, וכמות מסויימת של טייסות בצה"ל (בכל מחזור שכולל כמה עשרות גברים יש אחת או שתיים). נכון, זה מראה שגם נשים יכולות וכל הכבוד וכך צריך, אבל בשורה התחתונה יחסי הכוחות נשארים על פי הפרדיגמה הפטריארכלית.

והנה סיפור קטן שמדגים את זה – ביבי טס לו לקפריסין כשמאחורי ההגה אחת 'הטייסת החרדית הראשונה'. הם נפגשו והוא בירך אותה, ויפה מאוד – גם טייסת אישה וגם חרדית, באמת שוברת כל הסטיגמות ומנפצת כל המגבלות, כמו וונדר וומן. אבל אז יצא השמוק השוביניסטי הקטן שכולנו ידענו שנמצא שם והוא שאל אותה 'מה את עושה עם ארבעת הילדים שלך כשאת מטיסה את המטוס'? טייסת טייסת, אבל כשזה מגיע ליחסי הכוחות האמיתיים, חייבים לשים אותה במקום.

אז זו הבעייה שלי עם הפמיניזם הליברלי, ועם וונדר וומן, ועם ביבי. מי ששרדה עד כאן זה פוסט שאני יותר מאשמח לתגובות.

 

5 מחשבות על “וונדר וומן – דקונסטרוקציה פמיניסטית עות'מאניסטית

  1. לא ראיתי את וונדר וומן, אבל ביקשת תגובות. אני אשמח אם ראית ותגיב על כל עשרת הפרקים של העונה הראשונה סיפורה של שפחה. הייתי כותבת על זה פוסט בעצמי, אבל יש לי הרגשה שאתה תעשה את זה הרבה יותר טוב ממני.

    אהבתי

    • לצערי אני מנוי על יא (ברעכען) ולא על האט (ער געזוגט) ולכן לא ראיתי את הסידרה הזו. אם אי פעם אראה אותה, אזכור את בקשתך. ואולי עדיף שתכתבי את, לי דווקא יש הרגשה שאת תעשי את זה טוב יותר.

      אהבתי

      • תודה על ההצעה. אני חושב שהילדים שלי יכולים להוריד את זה מכל מיני מקומות. אנסה להיעזר בהם ואם לא אצליח אפנה אלייך.

        אהבתי

  2. טוב, קודם כל זה כן אלאן מור אז אולי כבר קראת, אבל אם לא אז נא לרוץ לקרוא Transmetropolitan. לשפוט קומיקס לפי סדרות שיצאו בהן אלפי פרקים מאז שנות הארבעים זה כמו לשפוט טלוויזיה כמדיום לפי "היפים והאמיצים".

    לגבי הסרט, אני קצת איתך. ראשית, זאק סניידר הוא במאי נתעב שמתמחה בלקחת חומר מקור עם המון פוטנציאל ולהפוך אותו לדייסה פטריוטית מלאת הוד והדר שאמריקאים כנראה נורא אוהבים אבל אני קצת פחות. שנית, אני באמת חושב שמתלהבים מהסרט בעיקר בגלל שעד עכשיו סרטים של דיסי (שלא נכתבו על ידי נולאן) היו מביכים כשלא היו משעממים, והסרט הזה הוא סוג של בסדר אז באופן יחסי זה וואו.
    שלישית, הדבר שהכי הפריע לי זה כמה מחורבנים היו הטיעונים של כולם. כל הדיון בין האמא והדודה לגבי האם ללכת כן או לא היה ממש מטופש, הנימוקים שלה בסוף למה ללכת היו על הפרצוף, זאק סניידר פשוט לא מסוגל לתת שורות משכנעות לרעיונות שבסוף לא מתקבלים כי זה יותר מדי מאמץ מנטאלי לאדם שמסוגל להחזיק בפן אחד של נושא בו"ז, וגם זה כי אני נדיב.

    לגבי המזימה של ארס, זה הכי זאק סניידר עושה זאק סניידר לתסריט. הרי היה הרבה יותר מעניין אילו ארס אמר לה בפנים "שמעי, את חושבת שלהכניע את גרמניה עכשיו זה גליק גדול אבל חכי חכי מה יבוא לך בעקבות זה*" ולראות איך בכל זאת העקרונות הקשיחים שחונכה עליהם גורמים לה ללכת דוך. אז בסרט מאוחר יותר היא יכולה לריב עם סופרמן כי תראה זה לא כזה פשוט להתערב בבני אדם האלה והם באמת אוהבים להלחם אחד בשני וקשה לכפות עליהם שלום ואידיאלים שלנו. לפחות, ככה אני הייתי כותב את הסרט הזה, עם נצחון פירי שנובע מיצר לב האדם (ואם בכלל תקציב אינסופי ותוכנית להגנת עדים, סרט המשך שבו היא מנסה להגן על העולם מפצצת האטום של בעלות הברית עם אותה דילמה בסוף, וכמובן שארס לא באמת מת כי אי אפשר להרוג את יצר האלימות של האדם).

    אבל כשזה לא נולאן אין מה לצפות לאמירות, וכשזה לא מארוול אין מה לצפות להומור עצמי, ותחת שתי המגבלות האלה הסרט בסדר גמור לסוגו.

    * ידוע לי שהדעה הרווחת היום בקרב היסטוריונים היא שלא באמת היה קשר בין הסכם הכניעה לפרוץ מלחה"ע 2, אבל קומיקס וחירות אומנותית וזה.

    אהבתי

    • קצת ארוך, אבל יש בינינו הסכמה על הנושאים העיקריים (אם כי לא התייחסת לנקודה הפמיניסטית). בקיצור – כל מה שסניידר מבשל מתקלקל.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s