פוקסטרוט – שמואל מעוז

אני לא כותב כאן הרבה ביקורות קולנוע, אבל משום מה שני הסרטים של שמואל מעוז זכו אצלי כאן לפוסט. על 'לבנון' כתבתי קצת אחרי שראיתי אותו ביום הזיכרון האחרון, ואת 'פוקסטרוט' ראיתי אתמול.

את הסרט ראיתי בפסטיבל הקולנוע בערבה ביישוב 'צוקים' שזו הייתה חוויה בלתי רגילה. שבתי לערבה אחרי די הרבה שנים שלא הייתי בה, והסתובבנו שם, וראינו שני סרטים, אחד על צרפתייה מטושטשת שמסתובבת בפריז עם חתול (משהו עם מונפרנס. אם זה מגיע לקולנוע אל תלכו שעתיים סרט הגברת לא סותמת את הפה. ראבק) ואחד 'פוקסטרוט'. ש' קנתה את הכרטיסים לפי טעמה. אני לא כל כך ידעתי על מה פוקסטרוט, חוץ מזה שמירי רגב לא אוהבת אותו. זה לא אומר הרבה כי יש המון דברים שהיא לא אוהבת, חלקם טובים וחלקם פחות. אבל הקולנוע מקסים, תחת כיפת השמיים, והמושבים זה מזרנים עם כירבוליות, ויש מקום שמוכר בירה שאפשר להיכנס לסרט עם הכוס, וליאור אשכנזי הסתובב בקהל ועישן ודיבר עם אנשים, ואיך שהסרט מתחיל מי מתיישב לידי? קרן מור ומנשה נוי! בחיי אלוהים אמת התורה. אז היו לסרט כל הנתונים מבחינתי להצליח. והוא כשל בזה. מכאן ספוילרים.

אז הסרט נקרא על שם הריקוד הזה שאתה מתחיל באיזה נקודה ותמיד חוזר אליה בסוף אז אני לא יודע למה הבמאי התכוון, אבל סך הכל הסרט מתחיל וממשיך ותמיד חוזר לאותה נקודה, הגבר הישראלי האשכנזי והזין שלו. הזין גם מופיע בשתי סצינות, אחת מצויירת והשנייה הריקוד של החייל עם הרובה שמופיע על הכרזה של הסרט. כגבר ישראלי אשכנזי בעל זין משלו, יש דברים שיותר מעניינים אותי. כמובן שהגבר הישראלי האשכנזי עם הזין שלו נורא סובל מ – השואה, השכול, הכיבוש, המלחמות, הדברים הנוראים שעשו לו, הדברים הנוראים שעשה לאחרים. ויוצאים מהסרט עם סלט של שואה ומלחמות שהוא כנראה סבבה למפיקים הגרמנים – שוויצים – צרפתים של הסרט לי הוא פחות סבבה כי אין קלישאה של מין שואה ומוות שהסרט הזה פיספס. מודיעי נפגעים? צ'ק. מחסום בשטחים? צ'ק. מודיעים על המוות הלא נכון? צ'ק. אמא בבית אבות מדברת רק גרמנית? צ'ק. מספר על הזרוע? צ'ק. חוברת פורנו מיוני 1970? צ'ק. טבח חסר משמעות בערבים אומללים? צ'ק. אחת הנטבחות היא חתיכה שעושה עיניים לטובח לפני הטבח? צ'ק. אפשר להמשיך. זה מעניין כמו שזה נשמע.

אז מעוז היה פעם במאי פירסומות וזה ניכר.  הכל בסרט מעוצב עד הפריט האחרון. הדירה של הגיבור, בית האבות של אמא, ואפילו המחסום בשטחים מעוצב בצורה ממש סוריאליסטית, והוא המחסום הכי יפה והכי מעוצב שתראו בחיים. ככה הוא כולל מגדל מים שפתחו בו פתח עגול, ובתוכו יושב בחור עם מחשב, מרגמה וזרקור. למטה יש מחסום עם זרוע חשמלית, ואוטו גלידה מפונצ'ר עם ציור של בחורה ושימשיה כחולה לבנה מאוד מלוכלכת. אז זה הולך ככה. אם מכונית מגיעה למחסום הבחור במגדל המים מאיר עליה את הזרקור. החבר'ה בפנים נותנים לבחור שמפעיל את המחסום למטה את תעודת הזיהוי שלהם. הפרטים שלה עוברים איכשהו לבחור למעלה עם המחשב. הוא מריץ את זה במחשב ואחרי כמה דקות עולה תמונה כזו ברזולוציה נמוכה כמו במחשבים בשנות השבעים, שורה שורה, וכתוב באנגלית 'CLEAR' ואז – תקשיבו כי זה סידור מעניין – הבחור מעיף לאוויר מהמרגמה פצצת תאורה וזאת מסמנת למי שנמצא למטה שאפשר להעביר את המכונית. זה במקום לצעוק לו או להגיד בקשר. זה לא נראה או נשמע או מתנהג כמו אף מחסום צה"לי שאי פעם הייתי בו, אבל זה מאוד אסתטי ומעוצב פיקס והכל סבבה, ואם הייתי אירופי הייתי מאוד מבסוט.

אז ככה. בואו נגיע לעניין של הכיבוש, כי זה המירירגב וזה מעניין. אני בעד חופש הדיבור וכל זה, אבל ללכת לעשות סרט עם כסף גרמני וצרפתי, זה משהו שמחייב איזה הסבר נכון שמשקף מציאות לאנשים באירופה שהולכים לראות את הסרט. הסרט לא משקף את המציאות של הכיבוש. הקשר בין הכיבוש שמוצג בסרט לבין מה שקורה באמת הוא כמו הקשר בין המחסום הצה"לי המוכר לכולנו לבין החלום המעוצב כפירסומת בטלוויזיה שיצר מעוז. כל עוד מראים את האינטראקציה הדפוקה בין החיילים לבין האוכלוסייה הפלסטינית, שדי משפילים ומתעללים, ומשאירים אישה נורא אלגנטית ובעלה בגשם – קטע יפה ואולי הכי נוגע בסרט שהיא עומדת בגשם מושפלת עם הידיים למעלה ובעלה מחייך אליה ומעודד אותה – סבבה, וביקורת ולגיטימי וזה. כשיש סתם טבח במקרה בטעות פותחים באש והורגים נוסעים של מכונית שלמה ואחרי כן קוברים את הראיות עם דחפור – פחות סבבה כי זה לא אמת, צה"ל לא פועל כך. זה מספיק גרוע מה שצה"ל כן עושה גם בלי להפיל עליו את התיק הזה. אבל יכול להיות שזו אמירה אומנותית, וגם הטבח הזה מסתבר אחרי זה חלק מהמעגל הנוראי של הדברים האיומים שעשיתי לאחרים חוזרים אלי בבומרנג שהסרט הזה אמור לדבר עליו, ובכלל אני חושב שענייני מימון לקולנוע ותרבות בכלל צריכים להיחתך לפי אומנות ואיכות ולא לפי פוליטיקה. אבל פחות אהבתי.

אז אומנותית כאמור הסרט מעוצב פיקס, אבל חוזרת כאן הבעייה מ'לבנון' של איך לצלם מרחב סגור קטן. ב'לבנון' מעוז צילם סרט שלם שמתרחש בתוך טנק, ולא תאמינו איזה מרחבים אדירים יש בטנק. כאן חוזרת אותה בעייה עם מכולה שאמורה להיות המגורים של החיילים. מרחבי ענק, גם מלמעלה (גובה שלושה מטר לפחות המכולה הזו) וגם בפנים מרחבים אדירים מדהימים. הוא קצת צריך לחשוב עד הסרט הבא איך פותרים את הבעייה הזאת, וההמלצה שלי היא לעשות סרט שאין בו מרחב 'סגור וקטן' שצריך לצלם בו כי שמוליק אתה לא יודע איך לעשות את זה ואולי לא צריך לנסות פעם שלישית? יש סרטים שמסתדרים בלי זה. תנסה סרט שמתרחש באיצטדיון כדורגל או בים הפתוח. לא צוללת, אל תלך לשם. משהו על סירת דייגים אולי?

וכמובן יש קטע מעניין של סצינת פתיחה שלא כל כך מבינים מיהי ומהי, ולאן היא לוקחת את הסרט, ואז היא זהה לסצינת הסיום והכל מתחבר ומבינים הכל. טכניקה מעניינת. רגע, איפה ראינו את זה קודם? הטנק בשדה החרציות ב'לבנון' כמובן.

וכמובן לפמיניסטיות שבינינו, סרט איום ונורא. לא שיש כאן איזה החפצה ממש זוועתית של נשים – טוב בעצם כל הסיפור עם השואה וחוברת הפורנו מבוסס על החפצה כזו – אלא ששתיים שלוש הדמויות הנשיות בסרט אין להן זכות קיום משל עצמן והן נורא עסוקות בלהסתובב סביב הגבר האשכנזי שהוא הגיבור הראשי ולהבליט אלמנטים שונים של המסכנות שלו. הסרט כושל במבחן בכדל ובגדול. שרה אדלר היא דווקא מקסימה, אבל אשכרה יותר מדי צעירה בשביל להיות אמא של חייל צה"ל. אגב כל הקטע של הגילאים בסרט הזה לא ברור. ליאור אשכנזי בן 49 משחק מישהו שהיה בן 13 ביוני 1970 זאת אומרת דמות זקנה ממנו ב-11 שנה. אשתו אדלר היא בת ארבעים. אמא שלו הייתה נערה באושוויץ זאת אומרת ילידת 1930 מה שאומר שבאיזה מקום פסחנו כאן דור, כי שום דבר לא מסתדר. אני נורא אוהב הגיון פנימי בסרטים. אגב אשכנזי נראה נורא זקן בסרט, ואדלר נורא צעירה, ועד שדברים התבררו לגמרי ברבע שעה הראשונה של הסרט הייתי בטוח שהיא בת שלו ולא אשתו.

נקודות אור? ככה. אשכנזי משחק נורא יפה וכך גם אדלר שהיא כנראה אישה מאוד נעימה שאפשר לשמוע אותה ולהרגיש אמפתיה. יונתן שוראי מתוק והוא גם אשכרה מכיר את הבת שלי. זהו בערך. מספיק לסחוב סרט? תחליטו אתם. אני פחות חושב. אבל קולנוע ישראלי ומירירגב וזה.

 

 

 

 

4 מחשבות על “פוקסטרוט – שמואל מעוז

  1. חוות הדעת ששמעתי על הסרט הזה נעות בין 'גאוני' (לא פחות) לבין 'ארכני, יומרני ומייגע'. אז אני אהיה חייבת לראות, כי ממש הסתקרנתי.
    בעניין פוקסטרוט: נדמה לי שזה היה הבמאי שהתוודה בריאיון בטלוויזיה שהם התבלבלו בשם הריקוד. זה בכלל לא היה אמור להיות הריקוד הזה. קשה לי לשפוט, בין השאר כי אין לי מושג איך רוקדים פוקסטרוט.

    אהבתי

    • לתומי חשבתי שהפוסט הזה אמור להוציא לאדם הסביר את החשק לראות את הסרט, אבל בבקשה, ושיהיה אכן מעניין, ומקווה שתיהני יותר ממני.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s