אחד ליום על חוק הלאום

כבר שבוע בערך שאני מסתובב בעולם ולא יודע את נפשי. חורבן הבית קטן על התחושה שלי לגבי מה שקרה עם 'חוק הלאום'. אז? אז חתמתי ותרמתי וכתבתי וזעקתי. ואמשיך לחתום ולתרום ולכתוב ולזעוק. המטרה שלי היא להעלות כאן לבלוג אחת לתקופה קצרה  – לא מתחייב ל'אחת ליום' הרהורים על החוק. החוק הזה עושה המון דברים מעניינים, הכי מעניינות ההשלכות המילטיות שלו, אבל על זה אני חושב אולי אפילו מאמר אקדמי או משהו כזה. בכל אופן נתחיל. איפה הבעייה – כרוז מס' 1 – אחת ליום על חוק הלאום צא לדרך.

הסעיף יוצא הדופן ביותר בספר החוקים שלנו מסתתר בחיקוק שאני חושב שאני היחיד שקראתי מ-1984, והוא סעיף 3 לחוק לביטול דינים שנושנו, התשמ"ד – 1984. אז הסעיף אומר דבר כזה – "דבר המלך במועצה על ארץ ישראל (הכתל המערבי), 1931, אין לו ומעולם לא היה לו כל תוקף." וואלה. מי שרוצה לשמוע על ההיסטוריה של הסעיף הזה ושל החוק לביטול דינים שנושנו בכלל, שזה אשקרה החוק הכמעט הכי מעניין שחוקקו כאן אי פעם חוץ מחוק הלאום, מוזמן להרצאה שלי באגודה של ההיסטוריונים של המשפט אולי באוקטובר. אבל בינתיים תסתפקו בזה שיש סעיף כזה.

מה הבעייה? הבעייה היא שחוק לא יכול לקבוע דבר כזה. חוק יכול להגיד "דבר המלך על הכותל המערבי – בטל". או אם מאוד מתחשק – "דבר המלך על הכותל המערבי בטל, וכל זכות או חובה שקמו מכוחו בטלים אף הם". זה כבר חקיקה רטרואקטיבית, שזה דבר מאוד מאוד בעייתי, אבל היו דברים מעולם, בכל מיני מקומות, במפתיע, לרוב בהקשרים של מיסוי.

אבל להגיד 'אין לו ומעולם לא היה לו כל תוקף' זו אמירה שחוק לא יכול להגיד כי חוק לא יכול לקבוע עובדות היסטוריות. פשוט זה לא משהו שחוק עושה. חוק קובע נורמות התנהגות, מסדיר זכויות וחובות מכוח הנורמות האלה. חוק לא קובע עובדות היסטוריות, או שום עובדה אחרת. לא מסדיר ויכוחים במדע המדינה, ולא מסדר ניתוח גורמים כמותני במחקר סוציולוגי. זה לא העבודה של חוק. גם אם החוק יאמר "ד'אהר אל עומר ניצח במלחמה כנגד הסולטאן ב-1775" זה לא יעזור, מהסיבה המאוד פשוטה שהוא הפסיד, גם את המלחמה וגם את הראש שלו, ושום דבר שהכנסת תעשה או לא תעשה ב-2018 לא יכול לשנות את זה. אותו דבר לגבי דבר המלך על המקומות הקדושים – מה שעשה המלך ג'ורג' ימ"ש ב-1931 נעשה כבר, והכנסת לא יכולה לשנות את זה ב-1984.

נכון, חוק יכול לקבוע תודעה, לקדם נורמה רצויה, ומיליון דברים אחרים בכיוון הזה, ואני שכתבתי תזה שהמטרה של הסדר המילט היא מנגנון שליטה הראשון שאכיר בזה. אבל הוא לא יכול לעשות את זה באופן ישיר אלא רק כתוצאה, מכוונת או לא, ישירה או עקיפה, של חקיקה שמכוונת נורמה התנהגותית. אז למשל הסעיפים הבאים לא יכולים לעבוד כי זה לא דברים שקובעים בחוקים באופן ישיר –

"ב-1948 עזבו כל הערבים את ביתם מרצונם ולא הייתה בכלל נכבה"

"במדינת ישראל יש ותמיד יהיה רוב יהודי"

"הבידיאס נורא מגעיל ושום חרם לא יעזור! נחזיק מעמד מכוח צידקתנו ההיסטורית"

"המשטר הנוהג במדינת ישראל הוא דמוקרטיה"

האחרון הוא קצת טריקי. אבל תסכימו איתי שאם יש סעיף כזה, אבל למשל מקבלים חוק שמבטל את הבחירות, או שקובע שבבחירות ינצח מי ששמו הפרטי בנימין ושם משפחתו נתניהו, אז הסעיף הזה פחות תופס.

אז?

אז הבעיה עם חוק הלאום היא הרצון לקבע דברים שהם לא דברים שמסדירים בחוק.

"ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי שבה קמה מדינת ישראל" זו עובדה היסטורית. אם העובדה הזו הייתה נכונה לפני חקיקת החוק, היא נכונה גם אחריו. אם לא הייתה נכונה לפני חקיקת החוק, אינה נכונה גם אחריו.

"מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית". זו כבר אמירה אינטרדיסציפלינרית. ככל שמדובר באמירה היסטורית, כבר ראינו שזה לא עובד כי חוק לא קובע עובדות היסטוריות. יש כאן גם משחק די מטומטם בהגדרות ממדע המדינה. למשל, יש זכות דתית להגדרה עצמית? כל הקטע של הגדרה עצמית זה לא משהו שהמציא וילסון מתי שהוא ב-1917, או אם נלך נורא רחוק אחורה לאביב העמים ב-1848? קצת אחרי שמרבית הדתות המעורבות בעניין כבר גיבשו דוקטרינות ודוגמות? ומה זה לאום? ומה זה 'העם היהודי'? יש כאן משהו סגור? או שזה נושא לוויכוח מהיום שאברהם אבינו יצא מערבה מחרן?

רגע, אז למה זה בסדר שאמרו דברים כאלה במגילת העצמאות? זה בסדר גמור כי מגילת העצמאות היא לא חוק. והיא לא חוקה. היא הכרזה. ולהכריז אפשר מה שרוצים. אפשר להכריז שהיום יום שלישי. אחת לשבע פעמים זה גם תופס. לחוקק חוק שהיום יום שלישי זה יותר בעייה. בואו נאמר שיש לנו הכרזת עצמאות עם מצפן מוסרי וחברתי חזק. התפקיד של המחוקק זה לקחת את ההכרזה הזו ולפרוט אותה לפרוטות, לסעיפי חוק מכווני התנהגות. לחוקק חוקים שיוצרים את אותו מרחב שבו יש 'שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל האזרחים'. להכריז על זה אפשר מהיום עד הודעה חדשה. זה לא יוצר את זה. וחוק הוא דבר ראשון מעשה של יצירה.

טוב, אז אם זה לא באמת עושה משהו איפה הבעייה? הבעייה היא ביומרה לקבוע מסמרות בדברים האלה, לתת כיוון שלא ניתן לסטות ממנו, לקבוע עובדות רק בכוח רוב פרלמנטרי, נוסח 1984 של אורוול. איראסיה היא במלחמה עם איסטאסיה. תמיד הייתה. מעולם לא היינו בשלום עם איסטאסיה או במלחמה עם אוקיאניה. מי שיאמר אחרת יאוייד.

היומרה הזו, הגדולה, המקיפה, היא סימן היכר של משטר טוטליטרי. משטר שבו אסור לחשוב אחרת. לא ייתכן לחשוב אחרת. ואנחנו כמעט שם.

מחשבה אחת על “אחד ליום על חוק הלאום

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s