אחד ליום על חוק הלאום – כרוז מס' 2

אני מה זה מת על סמדר שיר. הטעם שלה בגברים לא משהו (דודו טופז), אבל הייתה תקופה נורא שחורה בחיים שלי, נאמר לפני שלושים שנה, שבה נפרדתי מחברה שנורא אהבתי, נאמר באופן לא יזום. קוראי הבלוג הזה כבר מכירים את קווי המתאר של הסיפור, ושנת הפלאות 1987, והאמירה שלי שממרחק של שלושים שנה מה שלי נראה כאהבה הגדולה של החיים שלי שנקטעה פתע, ודאי נראה לגברת כאתנחתא קומית וכולי. אז מה שכן, ישבתי לי אז בנבי אל עוואדי, כולי יגון וייאוש, והדבר היחיד שהצליח לנחם אותי זה 'נפרדנו כך' בביצוע המרטיט של אבנר גדסי. הייתי שומע אותו נון סטופ עשרים וארבע שעות ביממה. זה שמר על השפיות שלי. אז אפשר לומר שאני חייב לה את החיים שלי פחות או יותר, כי המילים של השיר המופלא והמאוד מנחם ומרטיט הזה הן של סמדר שיר, שכמו שילר, שבגיל 19 כתב את 'Die Räuber' והתחיל את הדבר הזה שנקרא 'ספרות גרמנית מודרנית' אז היא בגיל 16 גם היה לה רומן עם דודו טופז וגם כתבה על זה שיר אלמותי שביצע אבנר גדסי, שפתח את הז'אנר שנקרא 'פסטיבל שירי דיכאון'. אני לא יודע איזה שיאים היו בחיים שלה מאז, אבל זה די פיק איך שלא תסתכלו על זה.

אז ככה. היא וגם אני חתומים על אותו מסמך, שהוא 'גילוי הדעת של אנשי הרוח נגד חוק הלאום וחוק הפונדקאות'. אני לא יודע איך הגיעו לסמדר שיר, אבל יוזם העצומה הוא אילן שיינפלד, שהוא סוג של חבר שלי. הוא גר בתובל, שזה כאילו אותה צ'כונה של אשחר, ופעם הזמנתי אותו להקריא שירים בערב טו באב בעיזה. אני לא יכול להגיד שההומואירוטיציזם המאוד בולט בשירים האלו ממש היה לרוחם של כל הנוכחים, אבל לי היה כבוד גדול מאוד שזוכה פרס ראש הממשלה מקריא אצלי בפאב שירים. ומאז אנחנו סוג של חברים. אז כך הגעתי אל גילוי הדעת, וכך גם סמדר שיר.

אז היא משוררת, והלב שלה במקום הנכון. אני קצת יותר שכלתני ועורכדין וכזה, ודוקטור למשפטים, אז אני מתנסח גם יותר במדוייק. אבל היא כנראה קצת פחות. אז ריאיין אותה אראל סג"ל ונורא ירד עליה שהיא לא ממש סגורה על עצמה על מה העצומה שחתמה. אז הנה התמליל של החקירה הנגדית הדי משפילה שהיא ספגה, רק בגלל שהעזה להביע דעתה על 'חוק הלאום'. אביא את הסוף, למרות שגם היתר מאוד קשה –

אם היה סעיף על הדרוזים לא היית חותמת?

"לא. יש גם בעיה של הלהט"בים. למה זוגות של נשים יכולות להיעזר בפונדקאות בארץ וגברים לא?"

זה לא קשור לחוק הלאום זה חוק הפונדקאות.

"חוק הפונדקאות נמצא בתוך חוק הלאום".

לא. חתמת על טופס מבלי לעשות שיעורי בית. חוק הפונדקאות הוא תיקון לחוק קיים ולא חוק יסוד והוא מבוסס על דיון רפואי. תודה רבה על השיחה.

אז ארא"ל סג"ל הוא קצת גס רוח וקצר סבלנות כאן, כי בסך הכל מדובר בשמאלנית אוייבת האומה שהעזה להתבטא נגד מדינת הלאום של העם היהודי, ונתפסה בקלקלתה, ואפילו כל הכספים שנותן לה ג'ורג' סורוס והקרן החדשה לא יצליחו לחפות על זה. אבל אם באמת עושים מה שסג"ל רצה שהיא תעשה, ועושים 'שיעורי בית' רואים שמי שצודק זה סמדר שיר ולא ארא"ל סגל. לא שחוק הפונדקאות הוא בתוך חוק הלאום, אלא שבאמת העצומה עוסקת בשניהם. אני דרך אגב בטוח שהוא עשה את שיעורי הבית האלה, אבל ראה שמולו יש משוררת ולא משפטנית ורצה לדפוק קופון. ילדים! אל תתראיינו אצל ארא"ל סגל. או אראל סג"ל. אני לא סגור על זה. הוא לא פיירי בכלל.

אבל מה המשותף באמת לחוק הלאום ולחוק הפונדקאות? סולידריות. שוויון. ערבות הדדית. זה מופיע בפירוש בגילוי הדעת. אלה הערכים ששני החיקוקים האיומים האלה לוקחים מאיתנו, ואלה הערכים שאנחנו ניקח בחזרה. כי אי אפשר אחרת.

בנוגע ל'סולידריות' – בעיית הפונדקאות היא לא פשוטה. יש פנים לכאן ולכאן. צריך לבחון את המודלים ולבדוק מה עובד, ומה מקדם את השוויון ומה מונע ניצול. אבל, וזה אבל גדול, במדינה שלי לא יהיה חוק שאומר – לכולם מותר ולהומואים אסור. כמו שלא יהיה חוק שאומר שערבים הם אזרחים סוג ב'. לא יעבור. No Pasaran.

וסמדר – לכי בראש מורם. הלב שלך במקום הנכון. מישהו עשה לך טריק. מישהו בלבל אותך ואחרי כן טרק את הטלפון. קורה. תקשורת. יום יבוא והנכדים שלך יהיו גאים שכשהמדינה הזו צעדה בכיוון הלא נכון, את הורית לה את הדרך הנכונה. זה הישג גדול בערך כמו 'נפרדנו כך'. אמנם לא מקבלים על זה תמלוגים, אבל מקבלים הרבה יותר.

4 מחשבות על “אחד ליום על חוק הלאום – כרוז מס' 2

  1. אני חושבת שחוק הפונדקאות הוא עניין מאוד מורכב
    מאידך האפליה היא לא במקום, בכלל לא במקום
    לא של הקהילה הגאה ולא של הדרוזים

    אחת הבעיות לדעתי שאין הפרדה בין דת ומדינה
    דת, כל דת (לא רק היהדות) נוגדת את הדמוקרטיה
    אין לי שום בעיה עם זה שמדינת ישראל מוגדרת כבית לאומי לעם היהודי כפי שכתוב במגילת העצמאות
    אבל למה חוקי הדת צריכים להיות אלה שקובעים את הטון במדינה ולא החוקים הדמוקרטיים
    ובכלל למה אין למדינה שלנו חוקה מסודרת – אבל זה כבר עניין אחר לגמרי

    החרדים משתלטים לנו על כל חלקה טובה במדינה שלנו
    זה בעיקר מה שמעציב אותי
    כי היום זה הדרוזים והקהילה הגאה
    ומחר זה יכול להיות אנחנו, החילונים
    גם ככה כופים עלינו חוקים דתיים מפה עד הודעה חדשה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s