אחד ליום על חוק הלאום – כרוז מספר ארבע

קצר ומהיר –

אורי אבנרי ב'צלב הקרס' מספר על טריק של גבלס להשתיק את השמאל בתקופה שבה הנאצים היו רק כנופיה קטנה שנאבקת על מעמדה בין המון מיליציות בימין ובשמאל ברחובות הפרועים של בוואריה. נאמר שעולה נואם מן השמאל ומתחיל לדבר בציבור בבית הבירה, בכיכר העיר, לא משנה. מספיק נאצי אחד שיעמוד ויתחיל לשיר את ההמנון. תוך שניות יצטרפו אליו כמה מן הקהל. הנואם על הבמה נמצא עכשיו בדילמה בלתי פתירה. ימשיך לנאום – הוא לא לאומי ומבזה את ההמנון. יפסיק לנאום – איבד את זכות הדיבור ואת הקהל.

אז כאן לא נאצים ודיכטר לא גבלס, אבל העיקרון הוא אותו עיקרון. עשינו חוק יפה שעיקרו סעיפים הצהרתיים שכבר נחקקו בחוקים אחרים (יש גם סעיפים עם משמעות מעשית קשה וכואבת, ולזה אגיע בהמשך). הנואמים של השמאל בדילמה – יתנגדו – הם מתנגדים לכל מה שטוב ויפה בעולם כחול לבן ירושלים המאוחדת והתקווה. יביעו הסכמה – הם נכנעו להיגיון הלאומני של החוק הזה ואיבדו את זכות הדיבור ואת הקהל.

אז? אז פרט לעניינים המעשיים והבעייתיים מאוד, החוק הזה הוא חלק מהשיסוי כלפי כל מה שלא 'ליכוד' או 'נתניהו' או מרים ראש לחשיבה עצמאית, או במילים אחרות ממשיך לנאום גם כשבקהל עומדים ושרים את ההמנון. וכבר התחיל הקמפיין שמי שמתנגד לחוק ממומן על ידי 'הקרן החדשה לישראל' וג'ורג' סורוס (גם בעניין הזה פוסט בהקדם) ואלוהים יודע מי כל האירופים האלה שרוצים לבחוש לנו כאן מדינת כל אזרחיה בכסף זר. אז זה אפקט צדדי אבל חמוד של החוק, לא רק דופקים את הערבים, אלא גם מסיתים נגד השמאלנים. ואם תקום מפלגה שתקרא להסיר את השיקוץ המשומם מספר החוקים, יטיחו בפניה מעתה ואילך ש'אינה ציונית' ובמדינת חוק הלאום אין עבירה גדולה מזו.

דרך אגב – מחוקקי החוק מבינים את הנקודה הזו טוב מאוד. שימו לב לציוץ הזה של דרור אידר. הוא נכנס באיזה ויכוח שירד לפסים קצת נמוכים בין אמיר אוחנה לנדב אייל – "אמיר, אל תתרגש. ילהגו המה, ואתה תמשיך בעבודתך החשובה. חוק הלאום הוא החוק החשוב ביותר שהתקבל מאז חוק השבות. הוא מחזק את זהותה היהודית של ישראל ומסמן חילופי אליטות. לכן ההיסטריה." אז כקורא ותיק של 'ישראל היום' למדתי להכיר את הניוספיק. 'חילופי אליטות' זה שם הקוד של הביביתון ל'בואו נשתיק את השמאלנים'. זו מטרה אחת יפה ומוצהרת של החוק.

זה עובד? נדמה לי שלא. נדמה לי שאנשים מבינים שיש כאן בעייה. לדרוזים ולמצוקה שלהם חלק גדול בזה כי שמאלנים וערבים הם הרי גיס חמישי בוגדים ועמלקים, אבל הדרוזים? גם על זה – השער העצמי המרהיב באמת שהחוק הזה הבקיע – צריך להרחיב, אך כרגע קצרה היריעה.

לא לאבד תקווה. להמשיך להתנגד. זה בסדר. גם אם כתוב בחוק 'התקווה' ו'כחול לבן'. זה ממש בסדר להתנגד לו.

 

6 מחשבות על “אחד ליום על חוק הלאום – כרוז מספר ארבע

  1. אחד ממנסחי החוק, נראה לי, הוא עדי ערבל. אני מכירו באופן אישי. הוא מגנה את נתניהו פעמים רבות והוא ימני נחמד מאוד שפעיל בשת"פ עם ארגונים אזרחיים רבים בירושלים כולל עם כאלו המשתייכים לצד השמאלי ולמגזר הערבי. איני חושב שמטרת החוק להוקיע את השמאל. הוא טוען אם אני זוכר נכון שמטרתו לסייע בקידום מדיניות ציונית שלפעמים מערכת המשפט חושבת שהיא בעייתית בהתאם לחוקים הקיימים. בכל מקרה צריך לבדוק בשטח האם חוק הלאום ימלכד שאת אנשי השמאל ואם זה יקרה צריך למצוא דרך לטפל בעניין. כאדם שאינו חסיד גדול של לאום העניין עדיין לא מפחיד אותי. לא נתקלתי בהשתקה על בסיס העניין.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s