אחד ליום על חוק הלאום – כרוז מספר 5

הבלוג הזה מפגר אחר החדשות. לא ממש רציתי להגיע לתפוח האדמה הלוהט הזה, אבל האירועים השוטפים מכתיבים והגיע הזמן להתייחס לנושא הדרוזי. זו פצצה רגישה שיש לפרק בהמון עדינות, שלא כמו המחוקק של 'חוק הלאום' שניגש לעניין בכל ההתלהבות והרגישות של מפגין להב"ה בחתונה בין יהודיה ומוסלמי.

אז מהרגע הראשון היה ברור שהחוק הזה מהבחינה הדרוזית הוא גול מרהיב בוולה לחיבורים, אבל גול עצמי. מדינת ישראל עשתה כל מה שיש לאל ידה כדי לבדל את הדרוזים מיתר האוכלוסייה הלא יהודית, ליצור להם זהות נפרדת, ולשמר אותה.  החוק הזה פשוט לוקח את כל המאמצים האלו (לטוב או לרע, והכתיבה האקדמית שלי מאוד ביקורתית על עיצוב זהות באמצעות מדיניות של 'הפרד ומשול' ו'מקלות וגזרים' כפי שנעשה באופן ברור ומפורש כלפי הדרוזים משנת 1957) וזורק אותם לפח. במקום להיות 'דרוזי' הם עכשיו 'לא דוברי עברית' ו'לא יהודים' כשאין שום הבדל בינם ובין המוסלמים והנוצרים, ובמדינת הקסטות שלנו, זה לא מקום טוב להיות בו. אז החוק זה נועד לדפוק את הערבים וזה ברור, ואני חושב שרוב הוגי החוק ותומכיו חושבים שזה די סבבה. אבל המקל בעין של הדרוזים, האוכלוסייה הכי פטריוטית והכי מזוהה עם המדינה, הוא תוצאת לוואי שהגאונים שעיצבו את החוק (ראש השב"כ לשעבר, מיינד יו. היה צריך להבין משהו באוכלוסיות לא יהודיות במדינה) לא לקחו בחשבון בהילולת השכרות הלאומנית הקטנה שלהם.

אז כשזה מגיע ממש למרד גלוי, וקצינים בצה"ל מתחילים לכתוב פוסטים בפייסבוק, הבינו המחוקקים שהם קצת הקדיחו את המנה, ויצרו בחופזה מתווה לפיוס הדרוזים. ועכשיו הם במשא ומתן עם ההנהגה הדרוזית על הפרטים. את העקרונות הבסיסיים של המתווה ניתן לראות כאן. העקרון הבסיסי הוא שיהיה חוק חדש של דרוזים וצ'רקסים שיכיר בתרומה שלהם עקב השירות הצבאי, וכן של אוכלוסיות נוספות שמשרתות בצה"ל. וכל מיני צ'ופרים בתחום התקציבים, תכנון ובנייה וכאלה.

אני לא רוצה להתייחס לכל המבנה שנוצר כאן מנקודת הראייה הדרוזית. מכיוון שאני חושב שכבעל הפריבלגיות, ולעזאזל, הפריבילגיות האלו מקובעות עכשיו בחוקה של המדינה שלי בחוק יסוד, אין לי את הזכות לומר לאוכלוסיות מיעוט איך לנהל את ענייניהן. ביני לבין עצמי אני סבור שמעמד של אזרח שווה זכויות עדיף על מעמד של שכיר חרב במדינה שנועדה עבור מישהו אחר, אבל זה רק אני, אל תשימו לב. השאלה היא איזה מין מדינה נוצרה לנו כאן. וזו שאלה נורא נורא מעניינת, שאפשר ממש אפשר להסתכל עליה בצורה אקדמית. כאן מתחילים קצת עם הפילוסופיה אבל תישארו איתי עד הסוף. בסדר?

אז מה שנוצר הוא בערך מבנה של ארבע קומות. היהודים שהם בעלי מלוא הזכויות ואזרחות מלאה למעלה. המשרתים בצבא שאינם יהודים בקומה שמתחתיהם. מתחת לזה ערבים שאינם משרתים בצבא, והכי למטה ההמון חסר הפנים וחסר האזרחות של מבקשי המקלט, פליטים וכיוצא בזה. מכיוון שזה רק מתווה ויש המון פרטים לא ברורים (החוק של הדרוזים יהיה חוק או חוק יסוד? מה יהיה הניסוח המדוייק? לאיזה אוכלוסיות החוק יתייחס? איזה זכויות יינתנו ואיזה זכויות יישללו?) אז קשה לשרטט את המפה של הבית המשותף הזה בצורה ממש מפורטת, אבל זה המתאר הכללי וגם עם זה אפשר לעבוד.

אז מה זה? בואו נתחיל מזה שזה לא ממש 'מדינת לאום ריבונית'.למרות שהחוק אומר ש'מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי'. זו הצהרה מאוד נחמדה, אבל לאור כל מה שקורה כאן לא מחזיקה מים. יירגן הברמס (שב ומצטער, אבל אם אנחנו רוצים להיות יסודיים ועמוקים אנחנו צריכים גם להגיע למקומות האלה) תיאר את התהליך של יצירת מדינת הלאום הריבונית באופן הבא – המדינה ההובסיאנית העניקה לנתיניה זכויות קניין, וחילקה ביניהם זכויות של אוטונומיה אישית במשורה, ובאופן לא שוויוני. המהפכות של המאה ה-18 שהתבססו על עקרונות של ריבונות עממית הפכו זכויות אלו לזכויות אדם במובן דומה לזה המוכר היום. העם קיבל לידיו את השליטה ותפס את עצמו כיוצרו של החוק. בשלב מאוחר יותר, באמצע המאה ה-19 ולמעשה עד לאחר מלה"ע I 'העם' קיבל צורה 'לאומית' ו'מדינת הלאום הריבונית' נוצרה כאשר עליה הורכבו לאחר התמוטטות האימפריות הגדולות של מרכז אירופה ומזרחה עקרונות של הגדרה עצמית נוסח וודרו וילסון.

בואו נסביר – מהפכות אמצע המאה ה-19 (ולמעשה אפשר לכלול גם את המאה ה-18, במיוחד המהפכה האמריקאית) היו מהפכות יוצרות אומה, שהתבססו גם על דרישה ליברלית לזכויות אדם, וגם על דרישה לאומית להגדרה עצמית. אלו שהצליחו – ארצות הברית, גרמניה, איטליה, במידה ידועה צרפת, יצרו אומה המתבססת על זכויות שוות לכל אזרחיה. ברגע ששוללים את הקטע של 'אזרחות שווה לכל' אנחנו כבר לא שם. אנחנו כבר לא צאצאים של הגנאלוגיה הפוליטית הזו. אנחנו במקום אחר. אנחנו לא 'מדינת לאום ריבונית' שהיא הצאצא הלגיטימי של ההשתלשלות ההיסטורית הזו, אלא משהו אחר.

תחומי העניין האישיים שלי לוקחים אותנו לשיטת המילט העות'מאנית בחיפוש אחר הגדרה מדויקת למה שנוצר כאן.  ולו רק מן הסיבה שמשטר מבוסס מילט (בצורה זו או אחרת. אני ואחרים חושבים שהמדובר בהסדר קולוניאלי בריטי) שורר כאן בענייני המעמד האישי מקום המדינה. אבל הבסיס של המילט באימפריה העות'מאנית הוא הסדרה אוטונומית של עניינים מסויימים (הנהגת קהילות, הסדר ענייני מעמד אישי) לעדות דתיות, כשפרט לעליונות הבסיסית של האסלאם העדות האחרות הלא מוסלמיות – יוונים אורתודוכסים, ארמנים, יהודים, הן להלכה שוות מעמד. בתקופת התנזימאת (אמצע המאה התשע עשרה ואילך) נעשה גם ניסיון להלביש על כל זה סוג של 'אזרחות עות'מאנית' שווה ועיוורת מילט. יש וויכוח היסטוריוגרפי אם אפשר לראות את הצעדים האלה כ'התמערבות' אבל זה לא ממין העניין כאן. ברור שבמילט העות'מאני אנחנו לא נמצאים.

איפה אנחנו כן? מה שנוצר כאן הוא משהו די קדם מודרני. מעין אטאביזם, דבולוציה. נסיגה של המבנה המודרני של 'מדינת הלאום הריבונית' שהיינו עד לפני שבוע וחצי (!) למבנה קדם מודרני. אז בגלל זה המאה העשרים על כל מוראותיה היא לא המקום לחפש בו את המקור לשיטה שלנו, והשוואה לנאצים (הילדים המופרעים של השיטה, אבל עדיין צאצאים לגיטימיים ומוכרים שלה) לא תתפוש, למרות הנטייה לחפש גם שם בשל ההיררכיה הגזעית העומדת בבסיס השיטה.

אנחנו מגיעים כאן ממש לעולם העתיק, ואפילו לפני יוון ורומא, כי המסלול הברור של 'דין טריטוריאלי אחיד לכל' בו הולך המערב מאז ימי יוון העתיקה, הוא מסלול שאנחנו פחות מקבלים. וזה בסדר, אנחנו לא לבד. מדינת ישראל היא תוצר של שלטון קולוניאלי בריטי שנסוג והותיר אחריו אדמה חרוכה חקיקתית. יש הרבה מדינות פוסט קולוניאליות שעמדו בפני המצב שלנו, עם הסדרים חוקיים ביזוריים שנועדו לשרת כובש חיצוני, ונעו במסלול משלהן כשהן מאמצות את הדין האישי השונה לכל אחד מחלקי האוכלוסייה. אנחנו פשוט לוקחים את זה הלאה ומעבירים את הדין השונה מהמישור של המעמד האישי למישור של הזכויות הקולקטיביות, ובקרוב – ועל זה אני מבטיח פוסט נפרד – האישיות. נאבדתם? לא נורא תחזיקו חזק. המודל שאני רואה לנגד עיני הוא האימפריה האחמנידית. אתם יודעים, כל החבר'ה האלה במאה הרביעית לפנה"ס, כורש ודריוש וחשיארש וכל אלו. אלו שלטו באימפריה רבת עממים. הפרסים המקוריים היו כמובן האדונים, והבסיס של הצבא, והיו להם קבלני משנה צבאיים מעמים שונים שקיבלו כל מיני צ'ופרים וסוג של אוטונומיה בשביל שירות צבאי, בערך כמו שעושה לנו מתווה הלאום.

הרודטוס מתאר את זה לא רע כשהוא מתאר  את מעבר צבאו של חשיארש על גשר הסירות בבוספורוס בדרך אל האסון במלחמה הפרסית ביוון. יש שם כמה וכמה עמודים שמתארים את צבא המיליונים של חשיארש בדרכו לאירופה, ומתוארים שם עשרות עמים כפופים ושכירי חרב שונים בערך בפורמט של – "לערבים היו סדינים עם חגורות, קשתות גדולות הדרוכות לצד ימין. הכושים היו עטופים עורות נמרים ואריות ולהם קשתות גדולות עשויות מענפי התומר, לא פחות מארבע אמות ועליהן חצים קטנים מקנים, במקום הברזל היתה בהם אבן חדה אשר בה הם חוקקים גם חותמות. מלבד אלה להם גם רמחים אשר בהם היתה צמודה קרן אילה חדה כדרך כידון. היו להם גם אלות בעלות גבני ברזל. בלכתם לקרב טחו את חצי גופם בגיפסוס ואת החצי השני בששר. את הערבים ואת הכושים ואת אלה היושבים מעל למצרים פקד ארסמיס בן דריוש וארטיסטוני, בת כורש, אשר אותה אהב דריוש מכל הנשים ועשה ממנה תמונה מזהב מקשה." מי שלא מחזיק מהרודטוס יכול לקבל תמונה פוליטית מדוייקת מתיאור המשתה של אותו חשיארש (בגן מכירים אותו כאחשוורוש, שרביט זהב לו ביד וכתר על הראש. הרודטוס קרא לו כסרכסס) באסתר א'. כשהאדם הזה, שקרא לעצמו 'מלך המלכים' (אל תגלו לביבי. אני כבר רואה את חוק היסוד הבא שתיצור עדת החנפים) שלט ב'שבע ועשרים ומאה מדינות' הכוונה הייתה לריבוד היררכי המבוסס על שירות צבאי, בדיוק כמו מה שיוצר לנו המתווה. כמובן עם עליונות לעם הפרסי על כל היתר כבסיס של השיטה. שימו לב לזה שהמפקד של הערבים והכושים הוא פרסי.

אם תשאלו את חשיארש – זה לא עובד. המודל השוויוני של הפולייס היוונית (שגם הוא היה מדיר, ולא לקח בחשבון עבדים ונשים, אבל תנו למודל הזה אלפיים, אלפיים חמש מאות שנה ותראו לאן הוא יכול להגיע) לקח בסיבוב הזה, והוא הפסיד את הצי בסלמיס ואת צבא היבשה בפלטיאה. אבל בסך הכל לאחמנידים היה סיבוב לא רע, מאתיים שנה מאוד נחמדות, ואלמלא התאונה ההיסטורית של אלכסנדר הגדול, אולי היו מגיעים רחוק יותר.

אז הרעיון הוא שלהתראות מדינת לאום, יהודית או לא, וברוכה הבאה האימפריה האחמנידית. אז זה נראה קצת מוזר ומנותק בקריאה הראשונה אבל תזרמו איתי. ככה בשביל לסבר את האוזן בואו נראה מה זה עושה לנשים. אז האזרחות שלנו מבוססת על שירות צבאי. הכל בסדר וסבבה. ויש אליס מילר ונשים יכולות להיות אפילו טייסות. באמת! אבל מה עם האוכלוסיות האלה שהנשים שלהן לא עושות צבא? לא מדבר על הערבים והחרדים שאף אחד לא גברים ולא נשים לא משרת. אני מדבר על חרדל"יות מבית היוצר של 'חותם' שסבורות שהפמיניזם הרדיקלי הזה שחיילת היא שוות זכויות לחייל ויכולה לשרת בכל תפקיד צריך למצוא את מקומו מחוץ לצה"ל וכך גם רוב הבנות המשרתות בו, וגם הנשים הדרוזיות הפטורות משירות? אלו כמובן תיבחנה בטיב רחמן היוצר חיילים פוטנציאליים.

עד לכאן הגעת, החברה הישראלית, באיוולת חוק הלאום. אישה היא קצת יותר מרחם. מנגנון רבייה לחיילים, פות מהלך. אני לא סגור על זה עד כמה האמירה הזו תהיה ממש ממש נכונה לאחר חקיקת המתווה, וזו רק סיבה אחת מיני רבות להתנגד לתועבה הזו.

אני לא יודע כמה זמן זה יחזיק, ונראה לי שהאחמנידים איבדו לי כמה קוראים, אבל עד עכשיו אני מחזיק חמישה ימים עם אחד ליום. וזה רק מראה עד כמה אני מודאג.

6 מחשבות על “אחד ליום על חוק הלאום – כרוז מספר 5

  1. כשבית המחוקקים תוקע בכוונה (ובבוּרוּת, ובגמישות מחשבתית ששואפת לאפס, ובחזירות לשמה, כמו בקריקטורה ההיא) אצבע בעין של כחמישית מאזרחי המדינה, וכשסרגל המדידה האולטימטיבי הוא השירות בצבא (אם כי לא ברור איך החרדים יוצאים בסדר מהסרגל הזה) – זה מה שקורה. ואז הקברניט המבוהל נבהל מן המחאה ומנסה לזגזג בחזרה באופן חלקי, ככה שלא ירגישו, ולהוסיף טלאי על טלאי לשמיכה שהייתה גרועה מלכתחילה. בושה.

    זוכר את הבלוג של 'אני לא הייתי מעז'? הייתה לו שם קטגוריה שהוא קרא לה 'גועל נפש'. הוא כבר לא כל כך כותב שם היום (עבר לפייסבוק), אבל תאר לך איך היה אפשר למלא עכשיו את הקטגוריה ההיא מכל טוב.

    אהבתי

    • אני דווקא חבר פייסבוק של יעקב, ועוקב אחרי מה שקורה שם. הוא ממשיך להיות מעניין גם בפייסבוק. אגב – הצלחתי להביא אותו לאחת ההרצאות שלי בחיפה לפני שנה וחצי.

      אהבתי

  2. את העניין של המילט גם אני חשבתי במיוחד שהתחילו את המתווה לדרוזים זה בעייני נסיגה לכל מי שבעד לאומיות ישראלית ליבראלית אזרחית

    אהבתי

    • ודאי. חוק הלאום מחזק את השיטה הקיימת בענייני המעמד האישי, ובסופו של דבר ממשיך את העיוות הקיים ביחסי דת ומדינה, ומרחיק את האפשרות ל'לאומיות ישראלית ליברלית אזרחית'.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s