אחד ליום על חוק הלאום – כרוז מס' 12

סעיף 6 לחוק הלאום קובע –

א) המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם.
(ב) המדינה תפעל בתפוצות לשימור הזיקה בין המדינה ובין בני העם היהודי.
(ג) המדינה תפעל לשימור המורשת התרבותית, ההיסטורית והדתית של העם היהודי בקרב יהדות התפוצות.
נו… כבר ראינו ש'יהודי' לא מוגדר בחוק הזה, ובהתחשב בכוונות הזדון של מנסחיו, סביר להניח שהמדובר ב'יהודי נכון', זאת אומרת כזה שהוא חבר נאמר בקהילה אורתודוכסית ולא כל הערב רב הרפורמי הזה. או למשל מתנגד כיבוש כמו פיטר 'טעות בשיקול הדעת' ביינרט. אז ככה. תעזבו את הערבים. הם, אתם יודעים, ערבים, דפוקים בכל מקרה. אבל אני יהודי! החוק נועד בשבילי! אז הסעיף הזה פחות או יותר אומר לי שבמדרג הפנימי בתוך 'דרג א', היהודים בישראל ובעולם, למדינת ישראל איכפת יותר מחסיד חב"ד בברוקלין ממה שאיכפת לה ממני, יהודי רפורמי בישראל, וסעיף ג' בעצם אומר שהיא תדאג להפוך כמה שיותר יהודים בחו"ל לחסידי חב"ד בברוקלין.
אבל למה לי לשפוך אש וגופרית על הסעיף המטומטם הזה כשהחבר הכי טוב של ביבי, איש הקשר שלו לחאפז אל אסד בימים הטובים של הקדנציה הראשונה שכמעט החזירו ביחד את הגולן, ומי שבטח גנב איתו לא מעט סוסים בהקשר של התחביב האהוב על שניהם – להרוס את התקשורת ולהפוך אותה לתקשורת מטעם, בקיצור, רון לאודר, עושה את זה כל כך הרבה יותר טוב ממני?
זה מאמר ממש טרי בניו יורק טיימס (אנטישמים! שונאי ישראל!) שאתם יכולים ללחוץ על הקליק ולקרוא או שאאמלק לכם, בשיא הקיצור.
לאודר, שפרט להיות חבר של ביבי הוא גם ראש הקונגרס היהודי העולמי, מונה את כל הדברים הנחמדים שקרו בקיץ הזה – הפרת ההסכמות במתווה הכותל, סערת אפליית הלהט"ב, מעצרו של הרב דובי חיון, וכמובן חוק הלאום, ואז קצת ידה ידה ידה זה לא ממש בסדר שאתם נהיים כאלה כולירות פשיסטים, ואני מתרגם את שתי הפיסקאות החשובות –
"אם המגמה הנוכחית תימשך, יהודים צעירים לא ירצו להיות מזוהים עם אומה המפלה יהודים לא אורתודוכסים, מיעוטים לא יהודיים ולהט"ב. הם לא יילחמו בבי די אס, אם לא יתמכו בישראל בוושינגטון ולא יתנו לה את התמיכה האסטרטגית שישראל כה צריכה. בואו לא נשכח – רוב גדול של יהודי העולם אינם מזדהים כאורתודוכסים. הם מסורתיים, חילוניים, קונסרבטיביים, רפורמים או אינם מזוהים לחלוטין. יש לכבד את האורתודוכסיה אך איננו יכולים לאפשר לפוליטיקה של מיעוט רדיקלי לנכר מיליוני יהודים ברחבי העולם. אנחנו עם אחד, מספרנו מועט, ואנו חייבים להפסיק ליצור חלוקות בינינו. אם נתאחד אין גבולות ליכולותינו."

וואלה? אז החוק המטומטם שעשיתם בשביל להפלות ערבים יוצר קרע בעם היהודי? מי היה חושב על זה?

ומה עוד לקחתי ואהבתי, אתם יודעים בתור המיעוט הכי שולי וזניח, רפורמים. שגם אותו, כך אני חש, החוק הזה לא ממש אוהב? ממשלת ישראל, כל הנתניהו והסמוטריץ' וחזן ואמיר אוחנה ובנט ומירי רגב, נו כל הדבר הזה, הגוש המאיים הזה שמחניק ובודק ומאפשר רק את הביטוי שהוא אוהב, וכל זה, הם 'מיעוט רדיקלי'. זה קצת שם בפרופורציות, נכון? ככה אתם נראים מבחוץ. ואתם מיעוט. רוצים קשר עם יהודי התפוצות, תבינו שמי שתמצאו שם זה פחות הבנטים והסמוטריצ'ים שזה פיתוח ישראלי די ייחודי, אלא את רון לאודר ופיטר ביינרט. והם הרוב בעם שלנו. ואתם נורא מעצבנים אותם.

מיעוט רדיקלי. אהבתי.

אז מיום שהסיוט הזה התחיל אני כותב. לא התעסקתי בשום דבר אחר למרות שקרו כל מיני דברים נורא מעניינים בכל מיני עניינים אחרים. בשבוע הראשון היה באמת אחד ליום, אבל אי אפשר להמשיך ככה לאורך זמן, וזה הפך לאחד ליומיים . וגם זה די מכביד. בקיצקיצור, אני יוצא לחופש באי מלטה כי אני ממש נגנב מזה שיש באמת אי שנקרא גוזו. אשוב לקראת סוף החופש ואולי אעשה חושבים כדי לראות איך מתקדמים בכתיבה בבלוג הזה, כמה צריך להקדיש לחוק הלאום וכמה לכל מיני עניינים אחרים. זה הזמן לתת משוב על תריסר הכרוזים האחרונים. מתאים הפורמט? לא מתאים? נמאס לשמוע על זה? השתכנעתם? הייתם משוכנעים מלכתחילה? מעניין לשמוע.

5 מחשבות על “אחד ליום על חוק הלאום – כרוז מס' 12

  1. לא נמאס, אם כי הטון ההיסטרי לא לגמרי לטעמי, אבל זה ויכוח ישן בינינו (בעניין הזעקות וכו'), וחוץ מזה זה הבלוג שלך ומותר לך.

    לעניין הפוסט הנוכחי – התיאוריה הזאת קשה להוכחה, כי, כפי שציינת, ההגדרה של מיהו יהודי די מעורפלת – וזה ייקח להם לפחות עוד עשר שנים להצליח לחוקק חוק יסוד בשאלה הזאת, ואפשר רק לקוות שבעוד עשר שנים הם כבר לא יהיו בשלטון (הלוואי).

    מה שכן: אכן, כדבריך, מיעוט רדיקלי. אגב, לא רק בארה"ב: גם בישראל, ישראלים רבים 'אינם מזדהים כאורתודוכסים. הם מסורתיים, חילוניים, קונסרבטיביים, רפורמים או אינם מזוהים לחלוטין'.

    איך שלא יהיה – תעשה חיים במלטה! יש להם שם שפה נורא מעניינת 🙂

    אהבתי

  2. לא נמאס, כי התסכול והבושה לא קהו. בכל פעם כשאני פוגשת ערבים (כל הזמן), אני מתביישת.
    מלטה: האי שבו אבדו עקבותיו של המיסטיקן האהוב עלי, ר' אברהם אבולעפיה. הוא הוגלה במאה ה-13 לאי שנקרא היום קומינו, שיש בו 3 תושבי קבע.

    אהבתי

  3. הסכמתי איתך מלכתחילה, אבל זה לא אומר שהייתי יכולה לנסח את עמדותיי מכיוון הניתוח שאתה מציע – של משפט ומדע המדינה. לכן לא נמאס וגם מחכים.

    אהבתי

  4. פינגבק: 1]שח-מט ב2 מסעים "ידיעות" 31/8 ו2] על המאבקים בעניין הגז טבעי. 3]"פנס בודד"? "בוסתן ספרדי". אך תחילה. | tiller bee

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s