פיידון

מגיפת הקורונה האכזרית משפיעה על כולנו בדרך זו או אחרת. מכיוון שמובטחני שלא אשרוד אותה, החלטתי לקרוא כמה שיותר וכמה שיותר איכותי עד שיבוא הקץ הבלתי נמנע. אכן, מי שרוצה ראייה אלטרנטיבית לגבי מה שקורה מסביב חייב לקרוא את 'לפקח ולהעניש' של פוקו, במיוחד בקטעים המתארים את 'בית המגיפה' כצורה של משמוע, או להגיע לאגמבן וההומו סאקר שלו (מאמר מרתק שלו בהקשר של הקורונה התפרסם לפני כמה ימים בעיתון איטלקי נפוץ, וודאי מנחם מאוד בתיאוריות הקונספירציה שלו על פאניקה המשודרת מגבוה כאמצעי שליטה של המדינה את האיטלקים שמערכת הבריאות שלהם קרסה והם נופלים כזבובים, ובכל אופן קריאה ראויה ביותר ומומלצת מאוד, ודורש פוסט נפרד), או ללכת ישר לקרל שמיט ימ"ש ו'הריבון הוא הקובע את מצב החירום'. אך מכיוון שכל אלו היו לי כבר לזרא, ופרט לשעשוע אינטלקטואלי מסויים אינם יכולים לספק תובנות של ממש במצב החירום האמיתי מאוד המתרחש סביבנו, חיפשתי קריאה מנחמת, ובדרך לא דרך הגעתי אל פיידון מהדיאלוגים של אפלטון. ושמחתי לראות שהדיאלוג אכן נמצא בספריה הפילוסופית העשירה שהורישה לי שוש ז"ל, חמותי שהלכה לעולמה לפני כשנה.

למי שלא יודע פיידון הוא הדיאלוג בו מתאר אפלטון את מותו של סוקרטס, באמצעות שיחה בין פיידון שנכח באירוע התאבדותו של סוקרטס, ובין אכקראטס, שנעדר ממנו, שכן שהה באי פליאוס, מקום מולדתו של האל אפולו. מייד עם תחילת הקריאה תקפתני שמחה גדולה שלא למדתי אף פעם פילוסופיה באופן מסודר, ולא נאלצתי לשמוע הרצאות המנתחות טקסטים מסוג זה כקריאת חובה, אלא הגעתי באופן כמעט אוטודידקטי, במהלך התואר השני והשלישי, היישר לפוסט מודרניסטים האהובים עלי, מסוג אלו המוזכרים בפיסקה הקודמת, תוך שפסחתי על כל היוונים הקדמונים, שכן אלו כותבים הרבה פחות מעניין ומשעשע מהפוסט מודרניסטים הצרפתים, וכמעט אפשר להבין את מה שהם אומרים. אמנם, פ' המנחה הקשוחה הכריחתני להתייחס לאריסטו ואפלטון בדוקטורט, אבל זו הייתה קריאה מאוד ממוקדת בפיסקאות מאוד מסוימות מהפוליטיאה ומהפוליטיקה, במיוחד על מנת למצוא את השורשים הגנאלוגיים של מושג המדינה אצל מקיאוולי ודומיו, ולהשוותם לאלו של הנאו-פלטוניסטים המוסלמים מסוגם של פאראבי ואבן רושד. זו הייתה קריאה שהתעמקה ברובד הלשוני של פירוש מילים מסויימות, שיצרה את אחד החלקים העמומים ביותר בדוקטורט, ומובטחתני ששני הבודקים עיינו אך ברפרוף בעמודים מייגעים אלו. בקיצור, הרי אני כבן חמישים ושתיים שנים, ושלושה תארים מאחורי, וטרם קראתי ולו דיאלוג אפלטוני אחד מתחילתו ועד סופו. הגיע הזמן.

אודה שהתאכזבתי. קראתי באיזה מקום שאם אריסטו היה מגיש את התיאוריה שלו המחלקת את המשטרים לסוגיהם השונים כעבודה סמינריונית בתואר ראשון במדעי המדינה, הוא היה מקבל ציון 'כמעט טוב'. הדבר נכון גם לגבי פיידון. המדובר בהתייחסות פרימיטיבית למדי לבעייה הפסיכופיזית, וניתן למצוא ניתוחים טובים בהרבה אם אצל ישעיהו ליבוביץ, או אצל ג'ון סרל (בספר הנהדר נפש, מוח ומדע) או כמובן הופשטטר והגדל-אשר-באך שלו. אני גם בדעה שמי שכתב על הבעייה הפסיכופיזית לפני בואם לעולם של מחשבים ורובוטים, פשוט לא היו לו את הכלים להתייחס לבעייה בצורה שאנחנו יכולים להתייחס אליה. אני יודע שזרקתי כרגע לפח את כל היוונים, ביחד עם דקארט, לייבניץ, קאנט (!) ושות', אבל אין מה לעשות והאנושות מתקדמת עם הזמן. נסו להסביר לרמב"ם על חיידקים למשל. בהקשר הזה יוצא מן הכלל קארל מרכס שיצר כלי פילוסופי גס מאוד וברוטאלי מאוד בשם 'מטריאליזם דיאלקטי' שפשוט פותר את הבעייה הפסיכופיזית בכך שהוא מרביץ לה עם נבוט על הראש. אבל אנחנו עם אפלטון.

אכזבה חמורה מאוד נוספת הייתה לי משגיליתי שהאופן הסטואי בו שתה סוקרטס את כוס התרעלה לא נבע מאיזה שלווה נפשית והארה המביאה להשלמה עם המוות נוסח הזן בודהיזם, אלא מאמונתו הלא מאוד מבוססת (למרות שאפלטון עושה כמיטב יכולתו במשך תשעים עמוד לבססה) כי לכשימות יזכה להשארות הנשמה ותהא נשמתו לתבונה טהורה. כמי שהיה אמון במשך כמה עשורים על המטריאליזם הדיאלקטי, עד שנפל והפך לאגנוסטיקן כושל משגילה את אורה הזוהר של האמונה היהודית הרפורמית, אין לי אלא בוז לאמונות מסוג זה, וודאי שהטיעונים המובאים בשמו, אם רק היה יושב וחושב עליהם במקום להשוויץ בהם לתלמידיו, אינם מצדיקים שלווה זו, אלא מביאים לכשעצמם למועקה ראשונית, חרדתית, אנגסט במובנו ההיידגריאני הנוקשה. הטיעונים האפלטוניים האלו הם מעין חזרה על הטיעון הבסיסי בדבר הצורות הראשוניות, המושלמות, של הדברים, והסקה שאם אנו מכירים צורות אלו, שאינן קיימות בעולמנו בצורתן המושלמת, הרי שמן הסתם נחשפנו להן כאשר היינו אך נשמה תבונית טהורה, בטרם נדבקנו לגופינו הארציים, ומשנמות נשוב ונהיה לתבונה טהורה. על זה הייתה אומרת סבתי המנוחה, נו, שוין.

ובכל אופן שלווה גדולה נופלת על כל מי שקורא את פיידון. אישיותו הנהדרת של סוקרטס פועמת באור יקרות מכל דף. סוקרטס זה, שהיה הופליט, וודאי שראה את המוות מול עיניו פעמים רבות (ועם כל זאת אני מרחם על חבריו לאוהל. לו היו להם רובי אם-16 במקום חנית הדורי, ודאי שהיה זוכה בחוויה אותה מגדירים חיילי גולני כ'שמיכה' בה נעטף הקשקשן בשמיכה בעוד שחבריו מרביצים בו בינה בקתות רוביהם, מה שקשה מאוד לבצע עם חנית) מסתכל אל המוות  בעיניו שוב, ומקבל אותו כחבר ותיק. התיאור של שתיית כוס התרעלה עצמה הוא אחד היפים שבספרות, והוא מסתיים בפיסקה "זה היה סופו, אכראסטס, של חברנו; של איש שאנו נגיד עליו כי היה הטוב מכל בני דורו אשר נתנסינו בהם, ויתר על כן – הנבון והצדיק מכל" בין אם היה אכן בטוח שיגיע לאותו גן עדן תבוני, ובין אם לאו, הרי שלא נמצא מוות יפה מזה, מוקף בחברים, רגוע ושלו, וכל עניינו הוא כי חברו ישלם תרנגול לאסקלפיוס. בין אם אנו מקבלים את טיעוניו של סוקרטס, מפיו של אפלטון, אודות הנשמה, ובין אם אנו כופרים בהם, הרי שיש השראה רבה, ונחמה רבה, בתיאור זה.

האם נפלה עלי שלווה גדולה? לרגע, ואז שבתי לתזזית ימי הקורונה, ונגזר עלי לחפש ספר אחר, מרגיע יותר, ואם אוכל, אכתוב פוסט גם עליו. אך נפלה עלי גם השראה ולכן כתבתי שיר

אודה לפילוסוף הנמלט מן המגיפה בקריאת ספרים בחביון חדרו

======================================

אני שונא את אפלטון

ומעריץ את אפיון

אריסטו כלב פדופיל

וכך גם סטוארט פאקינג מיל

בחוץ מתחיל לו האביב

וציפורים שרות סביב

המגיפה בכל נגפה

אצא כשיבוא סופה

 

מחשבה אחת על “פיידון

  1. גם אני לא אהבתי את זה ואת זה, אבל אהבתי את הפרגמנטים של הרקליטוס, "הכל זורם" – איך שר אריק לביא ז"ל, את מלות עמוס קינן לשיר "שיר סתיו" [שהכיר גם הכיר היטב לפי 4 טורים אלה את פרמנידס והרקליטוס, אפלטון ואריסטו, אבל לא הכיר פוסטמודרניסטים ומגדר נזיל ]:
    כל הנחלים הולכים לים
    ולי כבר אין לאן ללכת
    אני עכשיו מצב קיים
    ואת היסטוריה מתמשכת
    אגב צורות טהורות וכו' – אני בטוח שכיהודי שמכיר את אגדות היהדות היותר פופולריות אתה גם יודע שישנו איזה מלאך שטופח על שפתנו העליונה, תחת האף על מנת שנשכח את כל הצורות הראשונות והטהורות הלוו. אהבתי מאוד את הקטע שכתבת.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s