גמביט המלכה

כל מיני חברים וחברות שלי עפו על הסידרה הזאת, ואודה שגם אני ראיתי אותה בשבת שבה נספרו לאיטם הקולות בג'ורג'יה – נכון שתפילה לאל הנכון, הרפורמי, עוזרת? – ולא היה משהו יותר טוב לעשות. אז אני פחות עפתי, ולטובת החברות שנפלו ברשת הג'ינג'ית הזאת גם אסביר למה. מי שלא רוצה ספוילרים שלא תקרא.

הסדרה מאוד בעייתית. היא נותנת תמורה ראויה לדמי המינוי לנטפליקס, מהבחינה שהיא סוג של מותחת ויוצרת הזדהות עם הגיבורה הראשית. אבל סך הכל אני משלם חמישים ₪ לחודש וזה בערך מה שזה שווה. אז ככה –

  1. פוליטיקה – הסידרה כמעט ונוגעת בכמה סוגיות פוליטיות חשובות של אותו הזמן, שמתבקש להציב אותן במרכז – זכויות נשים, יחסי גזע, המלחמה הקרה. הטיפול הוא שטחי מאוד לכל היותר. הדרמה של אישה המסתדרת לבדה בעולם, ומתחרה כנגד גברים מפוספסת לגמרי. כך לא היו פני הדברים בשנות השישים ושנות השבעים. הם גם לא כך היום. היא עוברת את כל החסמים שנשים עוברות בקלות מפתיעה, ופרט להרמת גבה, אין לה בעיות משמעותיות שנובעות מהמגדר שלה. מי שמתפעלת מזה אומרת בעצם – 'וואו, אישה יכולה להיות אלופת שחמט' – אם לא שמים לה רגל בכל מקום בגלל שהיא אישה היא יכולה להיות גם… לא יודע, רופאה או עורכת דין. באמת! למרות סט הבגדים של הגיבורה שנות החמישים כבר מאחורינו. זה ברור שאתן יכולות. השאלה שהסרט לא דן בה היא למה בדיוק אתן לא מצליחות. התשובה שלי זה כי אנחנו שמים לכן רגל. התשובה של הסרט מאוד שונה. מבחינת יחסי גזע יש איזו אידיליה של האישה השחורה עוזרת לאישה הלבנה ושתיהן מתחבקות והכול בסדר. אותו כנ"ל, מכריזים על הנושא בקול גדול, נותנים לו טיפול לא מספק וקלישאי, ומטאטאים אותו אל מתחת לשטיח. כל הנושא של תרבות הנגד בשנות השישים מקבל הצגה די מוזרה. הוא מופיע רק בשוליים, כאמתלה להראות את הגיבורה רוקדת בבגדיה התחתונים. ראבק! זה 1968 – מרד הסטודנטים, האלבום הלבן הכפול, מלחמת וייטנאם. איך הכול עובר לידה? מעצבן יותר המסר המאוד שמרני שכן עובר, ואפילו מודגש. אלכוהול יהרוג אותך. את יכולה גם לחשוב שסמים עוזרים לך אבל בעצם עדיף בלעדיהם. נו באמת.
  2. אה כן, והקטע האיין ראנדי של הגאון הייחודי הפועל לבדו בעולם ומצליח בכוח האינטלקט בלבד להיות עליון על סביבתו, זה רעל. שימו לב. במשחק האחרון היא נעזרת בחברים ומקבלת עצות. אבל בגלל שזה 'גאון מול גאון' החברים שהם אנשים רגילים לא מצליחים לחזות את המהלכים של הרוסי (המוצג כמעט כחלק מקולקטיב נוסח הבורג ב'מסע בין כוכבים') היא חייבת להפעיל את כוחותיה המנטליים המיוחדים כדי לגבור עליו. הקפיטליזם מעולם לא היה ג'ינג'י יותר.
  3. משחק – השחקנית הראשית היא בעלת פנים ייחודיות. אבל בערך שתי הבעות שמתחלפות לאורך כל פרקי הסדרה. יש לה מניירות ותנועות מעצבנות ביותר. אחרי שבעה פרקים די שמחים שנפטרו ממנה. יתר השחקנים? ג'וג'ן ריד ממשחקי הכס נותן דמות לא אמינה של שחמטאי נוסח אינדיאנה ג'ונס – על זה בהמשך – ויתר השחקנים משחקים דמויות סטראוטיפיות – מנהלת בית היתומים המרשעת, חנון שחמט, רוסי מרושע יותר, רוסי מרושע פחות. משהו דומה למשחק סביר יש מהאמא המאמצת, אבל גם היא נופלת קורבן לתסריט שמחייב אותה להיות – אישה נטושה עם חלומות על קריירה בפסנתר שננטשו בגלל פחד במה שמתמכרת לאלכוהול ויש לה מאהב מקסיקני והיא מאוד מתחברת ליתומה ומלמדת אותה את סודות החיים. גם מריל סטריפ הייתה נופלת כאן.
  4. עיצוב – יותר מדי. הכל מעוצב. החללים הפנימיים, התסרוקות, התלבושות. זה מעניין בהתחלה, ואחרי שני פרקים מתחיל לעצבן. ובואו, תראו לי יתומה בת 18 שחיה לבדה, מכורה לכדורים ואלכוהול, ובכל אופן הבית שלה נראה במקום המזבלה שהוא צריך להיות, כאילו יצא כרגע מז'ורנל לאחר שצוות של עקרות בית עשה לו ספונג'ה. זה יפה ויזואלית בפרק הראשון. בששת הפרקים האחרים זה כבר מתחיל להיות כמו רעש רקע לא נעים.
  5. ובואו נודה על האמת שחמט הוא משחק לא סקסי בעליל. יש בזה משהו מאוד משעמם אפילו. אז מה? שמים בחורה עם תסרוקת מאוד דרמטית, ובגדים שנמצאים בפאזה של עשור אחורה מול בחור שלובש בגדי עור וכובע של אינדיאנה ג'ונס וחוגר תמיד סכין (למשחק שחמט, כן?). בואו, נודה על האמת, אין שחמטאים שנראים כך או מתנהגים כך. ולא שאין שם דמויות מעניינות או מרתקות. סרט על החיים של בובי פישר יכול להיות מרתק ואמיתי. אבל לראות את פישר רוקד בתחתונים זה כנראה פחות אטרקציה. האמת שאני חושב שהקונפליקט בין בת' הרמון לרוגוב הרשע זה איזה עיבוד לא מאוד מוצלח למשחק בין פישר לבוריס ספאסקי. אבל אם נותנים רקע עמום מאוד למלחמה הקרה, ומטשטשים את היריבות המרה שהייתה בין המעצמות, ואת הקטע של 'אימפריית הרשע' שברית המועצות נראתה מהמערב (ודי בצדק), אז מה עשינו כאן בעצם?
  6. חורים בתסריט. על ספונג'ה כבר דיברנו? אז ככה. היא תמיד מנצחת כשהיא צריכה. היא תמיד מפסידה כשהיא צריכה ללמוד לקח (בדיוק פעם אחת בכל הסדרה). זה לכשעצמו מצדיק לפטר את התסריטאי. יש עוד הרבה, אבל ממילא תראו את זה, נסו למצוא בעצמכם. (רמז – למשל – אם אני הייתי מגלה שהשרת שלי מסתודד במרתפים חשוכים עם הבנות בבית היתומים, הדבר האחרון שהייתי חושב שהוא עושה שם זה לשחק שחמט. הוא לא היה מחזיק שנייה בעבודה אחרי זה. ותגידו – אין לו עבודה, שהוא יכול להשקיע שעות בללמד אותה שח? וזה רק השליש הראשון של הפרק הראשון).
  7. חוץ מזה – סבבה. כי זה מעוצב, כי לשחקנית יש פנים מעניינות (בכל שתי ההבעות שלהן), כי נורא מזדהים עם היתומה הקטנה והאומללה, וכי יש סוג של האפי אנד, וכי באמת כרגע קצת יבש בנטפליקס. אז? לכבות את המוח, לצפות, ולא לתת לרעל לחלחל. העולם לא עובד כך. יתומה קטנה וגאונה לא יכולה לנצח את העולם לבדה, גם אם התספורת שלה מאוד מוקפדת. מצטער.

3 מחשבות על “גמביט המלכה

  1. אתמול קיבלתי המלצה חמה על הסידרה, כך שהביקורת שלך באה לי בדיוק בזמן. בטרם הספיקותי לראות אותה אני אעיר שסידרה זה לא החיים, ולא צריכה להיות, לכן בעניין זה אני לא איתך. אני כן מבינה את ההשטחה של הבעיות הפמיניסטיות והגזעניות, ובכל זאת אם הצלחת לראות עד הסוף בבינג' (?) היא כנראה עושה את העבודה.

    אהבתי

    • יום שבת אצלי הוא יום של כביסה ובישולים. זמן נהדר לראות בינג' של לא משנה מה. ונכון, סידרה זה לא החיים, אבל זו קצת עלתה לי על העצבים. אשמח לשמוע כאן מה חשבת.

      אהבתי

  2. לא עלתה לי על העצבים, אבל שיעמם. הבנתי אחרי 2 פרקים, הצלחתי בכוח עוד 2. פרשתי אחרי שתפסתי את עצמי עם האצבע על ה-fast forward.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s