גילדענע ברוין

הרבה זמן לא כתבתי כאן כי פוסט דוקטורט וכאלה, ואין לי זמן לנשום. אבל יו קורנוול עצבן אותי, אז הנה אני כאן.

אז ככה. בשנות השבעים קורנוול ייסד את להקת הפאנק הכי בועטת בשטח שנקראה 'החונקים'. מכיוון שבזמן אמת העדפתי את הבי ג'יז וג'ון טרוולטה על אקדחי הסקס וג'וני ליידון (כיתה ה' ב- 1978. מצטער), הלהקה הזו הגיעה לתשומת לבי רק מתי שהוא בשנת 1983 עם הלהיט שלהם 'חום זהוב'. זו יצירה די מורכבת, גם מבחינת המילים, אבל גם מבחינת המוזיקה שהייתה מבחינתי עילאית. משהו נורא מורכב, רחוק מאוד מפאנק כמו שהכרתי אותו (שלושה מסוממים עם גיטרות, מסומם עם תופים, כולם עם תספורות מוהוק וסיכת ביטחון באף). עיינתי מעט ביצירותיהם המוקדמות, ולא מצאתי שם לרוב את המורכבות הזו, אז הסקתי שמה שקרה להם זה הסיפור המעניין שקוטנר סיפר לי אז על הביטלס, שהם היו חבורה מאוד בסיסית של גיטרה מובילה, גיטרה בס, מתופף וסולן, שתוך כדי תנועה למדו בהתחלה לנגן, אחרי כן הראש שלהם נפתח ממנת יתר של סמים פסיכדליים או של ג'ורג' מרטין שזה בערך אותו דבר, והם התחילו לכתוב דברים נורא מורכבים.

אחרי כן גדלתי קצת וכזה, והבנתי שמדובר באחלה להקה שמבוססת על חטיבת קצב בת זונה בהנהגת בסיסט מהגיהינום בשם ז'אן ז'אק ברונל, שאני מעריץ כמו שהדור של היום מעריץ את נועה קירל, והתאהבתי בכל מכלול יצירתם לדורותיו, ואפילו הלכתי להופעה שלהם בתל אביב לפני כמה שנים.

קורנוול יימח שימו, תיכף נגיע אליו, כבר לא איתם, אבל ברונל היה עוד על הבמה ועשה את תנועות הקרטה שמשום מה הולכות לו עם נגינת באס והיה סבבה אגוזים. השיא של ההופעה היה שבמהלך השיר 'מה אירע לגיבורים' הקלידן שהיה על במה מוגבהת זרק בקבוק מים לברונל, שהעיף אותו בבעיטת קרטה על הקהל, וזה פחות או יותר החוויה המוזיקלית הכי מעשירה שהייתה לי בחיים. אחרי כן ראיתי בווידאואים שלהם שתמיד בשיר הזה באותה שורה הם עושים את אותו טריק. זה מאוד עצוב כי מתי שהוא ב-2020 הקלידן הזה שקוראים לו דייב גרינפילד מת מקורונה ועכשיו הוא בגן עדן של קלידים ומים מינרליים. אז ישבתי שבעה, והאזנתי למוזיקה, והכל היה בסדר עד לפני כמה ימים.

איפשהו בטוויטר צץ העניין ש'חום זהוב' זה קאבר לדייב ברובק. בדקתי ומצאתי שאכן כך הדבר. פאק יו – קורנוול! מי הרשה לך לשמוע ברובק, אתה פאנקיסט למען השם. כל האגדות היפות שסיפרתי לעצמי על התפתחות מוזיקלית וביטלס ושטויות הלכו לעזאזל. מי ששומע ברובק ועושה קאברים לברובק הוא לא פנקיסט בהגדרה. כל האלבומים המוקדמים שלהם (עכבר נורבגי, לא עוד גיבורים) היו זיוף, שנועד להביא אותם למצב שהם יכולים לעשות קאבר לברובק. זה פאנק זה? זה שוליים זה? זה תרבות הצריכה במופעה הגרוע ביותר. תחזירו את הכסף! תחזירו את נעורי!

אז עכשיו גם אני שומע ברובק כי זקן וזה. הבחור באמת מגניב, ואני שונא ג'אז. כאילו טייק פייב שזה היה מבחינתי עד עכשיו מוזיקת מעליות פתאום מגלה רבדים שלא הכרתי. זה תהליך נורא ואני שונא את עצמי. ואת ברובק. ואת קורנוול. ואני מנסה לצאת מזה ולא מצליח דוקטור תעזור.

אז ככה. תקשיבו. יש כאן את המקור של ברובק משנות השישים, ואחרי כן החונקים משנות השמונים, שאני חייב להודות שזה קאבר לא רע. יש עוד ביצוע של קורנוול לגולדן בראון בתזמורת מאריאצ'י שנועד להוכיח שכל מה שמנגנים אותו עם מריאצ'י יוצא יותר טוב מהמקור. בסוף יש שיר של פייגן על בחור שמציע לבחורה לברוח מהמלחמה האטומית למקלט בו יאכלו בשר בקר מיובש וישמעו ברובק, שזו הצעה שעד עכשיו הייתי מעדיף להיספות באסון גרעיני, אבל עכשיו הייתי שוקל.

He is an artist, a pioneer, gotta have some music at the new frontier.

ילדים, הזהרו מקוטנר. הסיפורים שלו לא תמיד נכונים.