אוזד טורם יזוס! מסע בעקבות ההמנון שלנו

כל האינטרנט מתפוצץ מזה שאחרי שארטיום שלנו ניגן התקווה בטוקיו, ההודים גילו לפתע ששיר אהוב עליהם מאחד הסרטים הכי בוליוודיים שיש, הוא בעצם ההמנון שלנו! היוצר של הסרט, איזה מאליק, חוטף מימין ומשמאל, ואם תסתכלו בווידאו הזה בטח תחשבו שמגיע לו, לא רק כי הוא גנב את ההמנון אלא כי זה אחד הקטעים הכי ביזאריים שיש, התקווה או לא התקווה. אז התחנה הראשונה שלו היא מרה מולקה מרה דש, בביצועו המרהיב של לא יודע מי, אבל המשופם הגוסס זה הגנב מאליק.

אבל… אבל… אבל כולנו יודעים שהרץ אימבר לא באמת חצב את המנגינה הזו מליבו הקודח, אכול הגעגועים למולדת או לאליס אוליפנט או למה שלא יהיה, אלא גנב אותה בלי בושה מהמלחין הצ'כי סמטנה, ויצירתו 'ולאטבה' או איך שהצ'כים לא אומרים את זה.

סמטנה באמת המלחין הכי צ'כי בעולם. אבל צ'כים הם חזקים בבירה ובסופרים שאוהבים בירה, ובפחות במלחינים, באמת. כי סמטנה גנב בלי בושה משיר עם איטלקי מהמאה ה-16 "לה מנטובנה". ובאמת בלי בושה. תשמעו!

אהבתם? גם אני. אז הנה עוד מנטובנה, על כלי מוזר שנקרא הרדי גרדי.

חשבתם שזה הכי ביזאר שהפוסט הזה מגיע? אז לא! המנטובנה הגיעה להונגריה, כנראה במאה ה-19 והפכה שם להמנון דתי נוצרי, "הצת את האש שלי, ישו!" או במבטא הונגרי כבד טוזד אורם יזוס!

טוב, ובמאה ה-20 הגרמנים כבשו את זה, טוב, לא בחלק הזה של המאה ה-20, אבל נא להכיר את התחנה האחרונה שלנו, זינדה אן דיין פויר. יצירתה של ברטה שמידט-הלר מ-1962. עכשיו זה היה כבר כשהייתה מדינת ישראל והתקווה, אבל אני די בטוח שברטה לא התכוונה לגנוב מאיתנו כל כך קצת זמן אחרי השואה, שתתבייש. או שכן? בכל אופן גם השיר הזה בטח מאוד אוהב את יזוס. בחור פופולרי.

אז? אז ההמנון שלנו גנוב מכל כך הרבה מקומות שכבר אי אפשר להחליט. אולי הגיע הזמן להחליף אותו? גם כי יהודים זה לא כל האזרחים במדינה ואולי כדאי משהו קצת יותר שמבטא, נו, את ארבע עשרה העדות הדתיות? וגם את חסרי הדת, נדמה לי שהארטיום שלנו בהגדרה הזאת של משרד הפנים ולכן לא נותנים לו להתחתן. צריך משהו שארטיום יוכל להזדהות איתו על הפודיום בקהיר 2028, כשבקהל אשתו הנשואה לו כדת וכדין בנישואים אזרחיים. אני, כרגיל, ממליץ על שחקי שחקי, גם בגלל המילים שהן נורא סבבה, וגם בגלל שהלחן גנוב לפחות כמו התקווה אם לא יותר, כך שלא נצטרך להתרגל הרבה.