על חוק הפורנו, והחירות

פעם כשהייתי נורא צעיר, והאינטרנט רק בא לעולם, נכנס אלי שכן שהתעניין בחומר איטום, וביקש לערוך חיפוש במנוע חיפוש איך בדיוק מכינים את התערובת (אלטה ויסטה! המנוע שהשתמש בו ההומו ארקטוס כדי לחפש אתר שמסביר איך מסתתים את ראשי החץ האלה מאבן צור). בשיא התמימות הקשנו את שמו של חומר החיפוש – WET LAID, וקיבלנו הצצה לעולם המופלא של האינטרנט. רוב האתרים לא עסקו באיטום.

ואכן, האינטרנט הוא מקום בו הפורנוגרפיה נדחפת אליך בכל מקום, בפרסומות או בתוצאות של מנועי חיפוש, אם אתה רוצה ואם לא. דעתי על פורנוגרפיה ידועה – זו תעשייה של עבדות אנושית שיש לחשוב על דרכים לעקרה מן העולם, בדומה לזנות. ואכן לעזרתי באה חברת הכנסת שולי מועלם (ורשימה של רבים אחרים, ביניהם כמה מאוד אהובים עליכעאידה תומא סלימאן שזה עתה לפני שבוע בדיוק לחצתי את ידה בהתרגשות בבית הפרקליט בנצרת)והציעה את חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – חובת סינון אתרים פוגעניים). הרעיון הוא מאוד פשוט – כל ספק יסנן אתרים פוגעניים במין מנוע כזה כמו 'רימון'. אם מישהו לא רוצה, שירים טלפון לספק האינטרנט ויסביר שהוא נורא רוצה לראות את אינגה המתהפכת. טריק דומה הרג את אזור חיוג 056 שיחות ארוטיות בשנות התשעים. מעט מאוד אנשים אוהבים לדבר על הרגלי צריכת המין הווירטואלי שלהם עם הנציג של הספק.

מה הבעייה? הבעייה היא שהחוק לא מדבר על פורנו אלא על 'תוכן פוגעני'. מה זה תוכן פוגעני? אני נורא נפגע, למשל, מכל הקטע של יהדות-דם-אדמה שכל כך עושה טוב לשולי מועלם. אני בטוח שכל מה שאני כותב נראה לה פוגעני. אבל היא לא לבד שם. אמרנו שיש שם גם את עאידה תומא סלימאן שגם היא כמוני לא משתגעת על הכיבוש. אז נאמר שאם לוקחים את רשימת חברי הכנסת מימין ומשמאל שחתומים על ההצעה, אפשר לחשוב שפוגעני זה באמת אתרים שמציגים תוכן פורנוגרפי ונאמר אפשר לראות בהם תחת.

כאן יש בעייה. כי הספק לא יכול להחליט מה זה אומנות או ביטוי לא פורנוגרפי, ומה זה פורנוגרפיה. 'אימפריית החושים' היה נפסל ביחד עם 'צעירות ולוהטות II' או 'שולי ואיילת עושות את עמונה'.

הפוסט הקודם שלי היה פוסט בסידרת 'טוהר הוואגינה היהודית'. נושא הדגל שלי כאן, שמראה איך הלהב"יסט הקטן שנורא רוצה שיהודיות תזדיינה רק עם יהודים קופץ מכל מיני מקומות כמו המכנסיים של ארי שביט. אז הפוסטים האלו כוללים מטבע הדברים ביטויים די קשים, ונהגתי בימים היפים של ישראבלוג לסיים אותם באיור אנטישמי ופורנוגרפי, שמראה את היהודי השפל עם האף הארוך מזיין את הארית התמימה עם השיער הבלונדיני. יש כאלה די הרבה ברשת. בקיצור התוצאה הייתה שאינטרנט רימון פסל אותי. בזמנו התייחסתי לזה כאות כבוד, עכשיו אני מבין שזו צנזורה, ושאם החוק יתקבל אלו שיוכלו לקרוא את המילים האלה ממש שאתם קוראים יהיו רק החרמנים שהתגברו על הבושה וביקשו מספק האינטרנט שימשיך להזרים אליהם ציצים. והיי, רק לפני שבועיים פירסמתי כאן ממש תמונה של בחורה עם הציצים בחוץ, בהקשר של התכנית של פרס לקנות את גיאנה הצרפתית, ששם מה לעשות הבחורות עוד לא למדו ללבוש את החלק העליון, וזו הייתה באמת תמונה של תושבת המושבה הזאת, בלי שום כוונה אירוטית.

תקראו את הפוסט הזה ממש בעיניים של מנוע סינון אינטרנטי. יש בו המון מילים גסות, ואני עוד באמצע הכתיבה אבל הוא יסתיים בקריקטורה פורנוגרפית ואנטישמית. תוכן פוגעני פאר אקסלנס – נכון? אבל זה בדיוק חופש הביטוי שלי שהחוק הזה הורג. החוק הזה הוא חוק נגד חופש הביטוי נטו. אוכל להמשיך לכתוב, אבל לעצמי.

דרך אגב, האדם שבדיוק החוק הזה מתכוון אליו, בני בן ה-15, ימצא דרך לעקוף את הסינון בתוך שתי דקות. הוא מתכנת אתרים בג'אווה וכל מיני דברים כאלה שאני לא מבין. קטן עליו שולי מועלם.

בואו ניקח את שרת המשפטים. זאת שכתבה את המאמר הנפלא ב'השילוח' על איך זה שכל חקיקה תהא הטובה והראויה ביותר פוגעת בחירות. הגברת נורא עסוקה בחקיקה. אני לא יכול לפתוח חדשות בלי לשמוע על יזמת חקיקה שלה. אתמול כמדומני היא העלתה את הרעיון שזכות הווטו שיש לנשיאת העליון על מינויים לעליון תוסר. כנראה כדי שניתן יהיה להציף את העליון במינויים פוליטיים מהזן שאיילת כל כך אוהבת. עכשיו, הגברת שקד שהיא שרת המשפטים העבירה את החוק הזה בוועדת השרים לחקיקה. יש עוד כמה דברים נורא מגבילי חירות כמו חוק הטרור הליברמניסטי וכל מיני כאלה שצצו בימים האחרונים, וגם שם שרת המשפטים אוהבת החירות שלנו מעורבת עד מאוד.

כשהאנשים האלה מדברים על חירות הם מתכוונים לדבר אחד – לדרוויניזם חברתי ליברטריאני שנותן לך את החירות למות מרעב ברחוב בלי התערבות של המדינה. הא ותו לא. זו 'החירות'. אני לא רוצה לדבר במילים גבוהות של פרידריך פון האייק וכאלה, אבל יש זרם חשיבה מאוד מסויים שנוקט בעמדות האלה. כשהאנשים האלה אומרים 'חירות' הם מדברים על מדינה נוסח סינגפור – קפיטליזם מוחלט, תוך אכיפה מטורפת של נורמות מוסריות דכאניות ושלילת חוקי אזרח באמצעות מנגנוני משטרה חזקים. זה יגיע גם למלקות בכיכר העיר למי שלועס מסטיק ברחוב. זו 'חירות' נוסח הבית היהודי.

איך הסולידריות והלכידות החברתית שליוו את הציונות הדתית והיו תמיד הפנים היפות שלה, פינו את מקומם לדרוויניזם של 'אכול או היאכל'? איך את מוסר הנביאים של 'על מכרו בכסף עני ואביון בעבור נעליים' החליף פרידריך פון האייק? יש לי ניחוש שמישהו שם קרא יותר מדי והבין פחות מדי, ואיך שהוא הם קושרים את הרעיון של סולידריות ולכידות חברתית עם 'שמאל' שזה הדבר הזה שמתנגד לכיבוש שהוא הפטיש שלהם והם לא יכולים בלעדיו. אבל זה בנורא קצר. הבטחתי קריקטורה פורנורפית אז הנה. תיהנו כל עוד שולי מועלם נותנת לכם. זו קריקטורה שליוותה פוסט שלי מלפני שלוש שנים שעסקה בזה שאנשים שחושבים כמו שולי מועלם או אפילו ממש מהמפלגה שלה לא אישרו לבנות שירות לאומי לעשות משמרות לילה מחשש שאלו תנצלנה את ההזדמנות ממש להזדיין עם ערבים. אז הנה לכם האמנות הנהדרת של האנטישמי הרומני מיכאי זיכי שלקחתי בהשאלה מוויקישיתוף. תיהנו כל עוד שולי מועלם מאפשרת לכם

pforn

האחרת הגדולה, ג'ודי, חנין, דאנג'ן

ללא שם

לא רק שהיא אומרת את הדבר האיום והנורא שלא יעלה על דל שפתיים ולכן צריך להעיף אותה מייד מהכנסת, היא גם בקטע של מיניות סוטה חנין זועבי. לא מספיק שהיא ערביה, שמאלנית, פלסטינית לאומית. זה לא די כדי לסמן אותה. היא צריכה גם להיות סוטה. המיניות שלה היא נושא לספקולציות ולניתוח. אם עד עכשיו חשבנו שהיא רק לסבית, אז זה לא מספיק. היום לרדת על להט"ב ולקרוא להם 'סוטים' זה ממש לא לעניין. ל-BSDM מותר. המשונים האלה שהולכים למועדון הזה בתל אביב ומוציאים לפועל את הסטיות שלהם.

תבינו, זה הולך ביחד. שבנאדם אומר את מה שאסור להגיד. אז הוא עושה גם את מה שאסור לעשות. במיטה. סקס סוטה. עם שוטים ועקרבים. שמקבלים ממש טיזר מיני מזה שצווחים ומקללים. אין לזה מקום בכנסת. זה לאחרים. למי שלא כמונו. עם מיניות נורמלית. את כל היתר צריך לדחוף למקום הזה בדרום תל אביב שלא יראו ולא ייראו. שיעשו שם סקס עם חנין זועבי. כל עוד מותר להם זאת אומרת.

לא כמו אנחנו שמחזיקים בדעות הנכונות, הלאומיות.  שגם המיניות שלנו נורמטיבית במאה עשרים אחוז. עושים סקס רק עם בן או בת המין השני. מקשרים סקס עם עונג, כמו שצריך, ולא עם כאב. אוהבים את זה תחום טוב במסגרת המרובעת שצריך לתחום את זה. ולא נותנים לזה להתפרץ. או ללכת למקום שלא צריך. כמו להטריד מינית, או לעשות את זה בכל מיני מקומות מוזרים כמו בשירותים בקפה דובנוב.

קריניזמים

מעטים הפוסטים בהם מראש אפשר לחזות מראש שהכותב ייפול לכל מלכודת פוליטיקלי קורקט אפשרית, מעניינים של דימוי גוף ועד ענייני מגדר, ובכל אופן, בואו ננסה?

אז ככה – הבייקאוף וקרין גורן. דבר ראשון – ראיתי פרק אחד ולא אראה את השאר. למקור האנגלי (המשודר נדמה לי ב-BBC או בערוץ האוכל) אני מכור. ההבדל בין הגירסה הישראלית לזו הבריטית הוא כמובן כמו הבדל בין כוס תה אנגלית עם קיוקמבר סנדביץ' לבין מנה שווארמה. לא רק שהתכנית ארוכה פי שתיים ומספיקים חצי, מחלה מוכרת של התאמת פורמטים לישראליות הגרגרנית, לא רק שהאנדרסטייטמנט הבריטי הידוע שהוא שנותן לתכנית את קסמה נעלם לגמרי במעבר לישראל, אלא שפשוט העוגות נראות לא טעימות. המקור הבריטי משאיר אותי מרייר, רעב לפחמימות, ועם ריח של עוגות טריות. הגירסה הישראלית השאירה אותי אדיש. לו גם היו כל העוגות שנאפו שם מונחות לידי לא הייתי נוגע ולו באחת מהן. הן נראות מלאכותיות, לא טעימות, מתוקות מדי, לא מאתגרות. כאילו כולן נוצרו באותו פורמט לא מאוד מוצלח. ממש לא בא לי. לא נורא – כרגע אני צופה במקביל בשלוש עונות של ריאליטי בישול (הבייקאוף, המטבח המנצח 6 שאני רואה רק כדי ללמוד את התרבות והגיאוגרפיה של אוסטרליה, נשבע! ומשחקי השף) אפשר להוריד אחת.

אז קרין גורן. – שהופיעה כמנחה בגירסה הישראלית וספגה טוקבקים מעליבים ומשפילים שהתייחסו למשקלה. אגב, התגובה הכי נחמדה לעניין הייתה של אחת מחברות הפייסבוק שלי – 'קרין, תעשי לי עוגה!'

אז זה נורא לא בסדר שירדו עליה בטוקבקים ובפייסבוק. דבר ראשון – אין שום סיבה שאדם בשום משקל שהוא לא יופיע בפריים טיים טלוויזיוני. מבחינת דימוי הגוף יש פלוס אדיר שהצופים והצופות במיוחד בגילאים הרגישים, יראו אדם שלא מתבייש במשקל שלו, שגאה בגוף שלו, שחוגג את אורח החיים שלו.

כמובן שיש כבר כמה כאלה, והבולט ביניהם הוא כמובן מושיק רוט מ'משחקי השף'. גם רושפלד מ'מאסטרשף' סוחב איזה כרס קטנה. זה בא עם הג'וב. הסיבה שאף אחד לא מדבר על זה היא שהם גברים. לאישה אפשר לעשות את הביוש הפומבי הזה. כי אישה צריכה להיות רזה. לגבר מותר לעשות עם הגוף שלו מה שהוא רוצה ואף אחד לא יגיד על זה כלום.

אז יצאנו נורא פוליטקלי קורקט ובסדר, הערונת אחרוננת לסיום כדי לקלקל את הטעם הטוב – בכל אופן יש קשר בין אפיה ומשקל גוף. 'בישול' באופן כללי יכול להיות בריא. יכול לכלול איזון בין אבות המזון, להיות מגוון, ובאופן עקרוני לא לשדר את השחיתות הדקדנטית שתכנית העוגות משדרת. אפיה זה דבר אחר. זה מבוסס פחמימות, וספציפית לגבי המתכונים שהופיעו בתכנית – כמויות של סוכר וחמאה שרק מלצפות בהן עולים קילו והעורקים נסתמים. נכון, יש שוני עקרוני. 'בישול' יכול להיות על פי חוש. אפייה היא מדע מדוייק של זמנים וכמויות. אבל זה עניין של פורמט טלוויזיוני. באופן עקרוני קשה לי לראות תכנית אפייה שמשדרת בריאות או איזון. כל העוגות שנאפו בתכנית שראיתי היו מתכונים עשירים בסוכרים ובחמאה (ובקצפת, ובאבקת סוכר ובשוקולד ומי יודע מה עוד). משקל הוא לא רק עניין של דימוי גוף. משקל הוא גם עניין של בריאות. מה לעשות שיש קשר בין צריכת סוכר ובין סוכרת, שבאותו יום הכריז עליה אירגון הבריאות העולמי כמגיפה בינלאומית. מה לעשות שיש קשר בין עורקים בריאים וכמויות החמאה שצורכים. זה לא עניין אסתטי. קרין היא לדעתי אישה מאוד אסתטית. צריך ואפשר לבוא ולהגיד – כל אחד, גבר או אישה, שצורך את מה שרוקחים שם בתכנית, צפוי לכך שיעלה במשקל. יש קשר ישיר בין איך שנראים ומה שאוכלים. אי אפשר למכור לעולם עוגות קצפת באבקת סוכר עם חמאה ושוקולד, ולהוריד לגמרי את שאלת המשקל העודף מהשולחן. אפשר להגיד – אפשר להגיד – 'אני חיה בגוף שלי ונהנית ממנו וטוב לי עם זה'. אבל זה משהו שחייבים לדון בו. נגדיר את זה אחרת – העלאת הנושא כשמדובר במגישת חדשות, מגישת תכנית אירוח, או אפילו מגישת תכנית בישול היא שילוב של גסות רוח ושוביניזם. כשמדובר בתכנית אפייה, יש מקום לדיון. יש מקום לבוא ולאמר – יש קשר בין מה שאת עושה ומה שאת מוכרת לצופים לבין איך שאת נראית, ואיך שהצופים ייראו. לא כדחקה על חשבון אישה שמנה. לא כאמירה שוביניסטית או מתנשאת. כחלק מהאחריות של הזכיין כלפי הצופים שלו.

כמובן שמתבקש ממתק של מאמא קאס או קארן קרפנטר, שני הקורבנות האיקוניים של אכילה לא מאוזנת. אבל אני מביא לכם את בובי בראון גואינ' דאון של זאפה מתוך האלבום הקלאסי "Have I offended someone?" שאסף את כל השירים הפוגעניים של פרנק זאפה לחבילה מושלמת אחת. העלבתי כאן מישהו? מקווה שלא.

לא גזעני, לא משפיל, אנושי

מכל האנשים שבעולם נכנסתי לוויכוחי טוויטר דווקא עם הפרופיל של עמוס שוקן. התוצאה – שרשור מרתק, שהבהיר לי ים של דברים שעד עכשיו לא הבנתי. אני די מעריץ של עמוס שוקן עוד מימי 'חדשות'. התרומה שלו לחברה הישראלית ולעיתונאות הישראלית היא מעבר למילים. אבל כך גם השרשור שאני הולך להביא. כמה מילות הבהרה. זו שיחה שהתנפצה לכמה שיחות משנה. המשוחחים אני, אנשים נוספים שמזדהים בכינויים שונים (אצרף לינק לכל דף טוויטר) שאני לא סגור על זה שאני יודע מי הם, ועמוס שוקן. כשאני מביא שיחה – אני מצרף לינק. מובאה מפרופיל טוויטר – לינק. המדובר בשיחה שהתחילה בהערה אחת והתפצלה לכמה שיחות. אני מביא תעתיק של שני הענפים העיקריים.

אני חושב שזה מסמך מאיר עיניים. אני לא מפרשן. לא מצנזר. מביא דברים בשם אומרם. שפטו בעצמכם.

עוד משהו לפני שמתחילים – הנושא הוא הטור של בני ציפר בנושא עפולה. מי שלא קרא את הפוסט שלי מאתמול צריך לקרוא אותו, וגם אולי את הכתבה המקורית של ציפר, בשביל להבין במה מדובר.

ואחרון חביב – אין בשיחה הזו שום דבר חסוי. היא התנהלה בטוויטר, מקום בו יש לשוקן 7291 עוקבים, וגם מי שאינו עוקב (כמוני) יכול לראות את השיחה ולהצטרף אליה. לא חושף כאן שום דבר ששני קליקים לא יכולים לחשוף. אגב, ייתכן שהשיחות האלה ממשיכות תוך כדי כתיבה. זו תמונת מצב נכון לעכשיו.

דבר אחרון – הפרופיל המזדהה כ'עמוס שוקן' נחזה להיות הפרופיל הרשמי של עמוס שוקן. כך זה נראה לי ואני מצרף לינק. אם זה מתחזה -הוא די מתוחכם. כשאני כותב 'עמוס שוקן' הכוונה היא למי שכתב את הדברים בפרופיל הטוויטר 'עמוס שוקן'.

אז אחרי כל ההקדמות הנה –

שיחה ראשונה

Why not– ציפר לא אמר שהוא מפסיק לכתוב את הטור? אז מה פתאום הוא כותב נגד העפולאים?

המזכיר- מה יש לו נגד עפולאים? גם הוא לא אוהב את הטרנינג אדידס?

ויי נוט – כמה שהבנתי מהפוסט של אבו אלמוג הבעיה היא שעפולה רחוקה מתל אביב ואנשים שם הולכים להתפלל. קרא בעצמך.

המזכיר – אני באמת מתפלל כל יום שהממשלה תיפול, זה נחשב?

ויי נוט – כל עוד אתה לא הולך לבית כנסת זה בסדר מבחינת הארץ כנראה.

עמוס שוקן – דייויד לנדאו ז"ל, העורך הראשי של הארץ בשנים 2004-2008, חבש כיפה שחורה והלך לבית כנסת כמעט כל יום.

אבו אלמוג – באמת? כאחרון המובטלים העפולאים? לתפילת שחרית כשצריך לעבוד? וציפר אישר לו? אז למה הוא לא מאשר לי?

עמוס שוקן – תגיש בקשה מנומקת ונשקול.

אבו אלמוג – I am not amused.

עמוס שוקן – And why should you be? Neither am I

אבו אלמוג – העיתון שלך בחר לתקוף את עירי ואת תושביה. מישהו כאן צריך להיות משועשע אחרת אני לא רואה לזה סיבה טובה.

עמוס שוקן – העיתון לא בחר, בטח שלא לתקוף. עיתונאי אחד תיאר מה הרגיש בכמה שעות שבילה במקום מסוים בעפולה, ובמפגש עם כמה אנשים.

המזכיר – אם אני אתפלל שתעזוב אותנו בשקט זה יעזור? טוב הבנו שזה אפוס רחב יריעה בעל ערך ספרותי נדיר על עפולה.

עמוס שוקן – תציע לבני. אני לא מחליט בשבילו. אני מבין שהוא עבר לגור חלק מהזמן בעמק. אולי האפוס דווקא יהיה מעניין. בני כותב יפה.

המזכיר – אני אבקש מהקופאית בשופרסל לבקש ממנו, היא הרי מעריצה אותו מהטלוויזיה בטח לא מהעיתון.

שיחה שנייה – התפצלה באיזה שלב מהשיחה הראשונה. מביא מהקטע שפוצל בו נכנס שוקן לשיחה עם ההערה על דייויד לנדאו ז"ל.

עמוס שוקן – דייויד לנדאו ז"ל, העורך הראשי של הארץ בשנים 2004-2008, חבש כיפה שחורה והלך לבית כנסת כמעט כל יום.

המזכיר – אה, אז תגיד לבני ציפר שהוא יכול להמשיך.

עמוס שוקן – בטח אגיד לו. אם כל שבוע נקבל תרגום מקסים של שיר של פרנסיס ז'ם כמו שקיבלנו השבוע בטח כדאי שימשיך.

ויי נוט – דברים שלא נגמרים: היקום, תקוות האדם, התמיכה שלך בכותבים פוגעניים. אפשר לחשוב שאין עוד אנשי ספרות בישראל.

עמוס שוקן: בטח יש. העולם מלא מהם. לא מבין מה יש לך עם ציפר. יש אחרים מעולים.

ויי נוט: הבנאדם כותב דברים פוגעניים ומקבל במה ויד חופשית. השאלה היא מה יש לך עם ציפר.

עמוס שוקן: תקפיד לקרוא מדי שבוע את 'תרבות וספרות' שהוא עורך, ותבין בעצמך. מדור מעניין, מלוטש וברמה גבוהה.

ויי נוט: א. אפשר לערוך בלי לפרסם את הגיגיו. ב. מכירה את המדור, רענון השורות היה עושה לו רק טוב.

עמוס שוקן: מעניין אם יש לך הצעות גם לרענון מנתחי לב, למשל, או שרק בספרות ועריכה כל אחד מבין ובעל מקצוע.

ויי נוט: מסוכן להניח הנחות על אנשים שאתה לא מכיר. ספרות זה המקצוע שלי ומכירה די טוב מה קורה בישראל בתחום הזה.

עמוס שוקן: רבים אומרים לי את זה. כנראה בספרות ועיתונות כולם מבינים.

ויי נוט: עשה כטוב בעיניך זה לא ענייני. רק כשאתה נותן במה לאנשים שעיקר כוחם לפגוע באחרים אל תתפלא שהנפגעים מתלוננים.

עמוס שוקן: מצחיק. אייל גולן חוזר להתראיין בערוץ 2 ובידיעות וציפר פוגע באנשים. אבדן פרופורציות מוחלט.

ויי נוט: איך אייל גולן קשור לעניין? עובדה שאנשים נפגעים מציפר. עובדה שהוא כתב על עצמו שהוא פוגעני, ועובדה שהוא ממשיך.

עמוס שוקן: כתב טור חביב כמו טורים רבים אחרים שכתב במשך השנים בתרבות וספרות.

ויי נוט: הטור החביב שלו גזעני ומשפיל. אבל זה שיח חירשים. שיהיה לילה טוב.

עמוס שוקן: לא גזעני ולא משפיל. אנושי. לילה טוב.

יש עוד כמה שיחות ברוח זו, ואפשר לחפור בטוויטר כדי להוציא אותן. אני חושב שאני נותן לציבור (המאוד מצומצם שקורא את הבלוג הזה, ודאי מצומצם בהרבה מאלפי העוקבים של שוקן) שירות שכאני מביא את הדברים בפורמט הזה ובמקום הזה. מעתה אקרא את 'הארץ' קצת אחרת, אם אקרא אותו. אבל כמו שאמרתי, שפטו בעצמכם.

 

הידד לרבנות!

בשבוע האחרון הפייסבוק התמלא בתמונות של בחור סימפטי וחובש כיפה ולצידן טקסט של הרבנות הראשית המסביר כי הבחור, ד"ר עודד גז, הוא סרבן גט, ולפיכך יש להחרימו. התגובות התחלקו לשני גורמים – לאנשים ונשים שבאמת הפיצו את הפוסט על מנת לעודד את הד"ר הטוב לעשות מעשה וליתן גט לאשתו, בדרך של אם בית דין רבני לא עוזר, בית הדין של הפייסבוק הגוזר את עונש השיימינג שכמותו לא היה בימי התלמוד, אולי יעזור. בפיד שלי היו אלו בעיקר פמיניסטית דתיות, טיפוס אנושי מאוד רווח בין חברות וחברי הפייסבוק שלי מסיבה שעד היום אינה ברורה לי. אחרים יצאו בשצף קצף נגד מוסד הנישואים הדתיים, נגד הרבנות, וטענו בעוז כי זהו שורש כל רע, ושהבעייה היא הכפיפות לשירותי הגוף המסואב הזה בנישואים וגירושים.

אז ככה. מתמונתו של הבעל אני מניח שהזוג שייך למגזר הדתי לאומי. החבר'ה האלה לא מתחתנים ברבנות כי מישהו מכריח אותם, אלא כי הם באמת מאמינים שזה המקום בשבילם להתחתן בו. זה שהם חושבים שזה גם המקום בשבילי להתחתן בו זה כבר סיפור אחר וויכוח אחר. כך שהגעתו של הזוג למקום הייתה מבחירה. ולכן גם דרך היציאה שלהם מהקשר היא מבחירה דרך הרבנות. ולכן הבעייה כאן היא לא עם הרבנות. הרבנות כאן דווקא בסדר.

אומר את זה בצורה הרבה יותר ברורה – הרבה פעמים שאלתי את עצמי למה בעצם ההחמרות האלה בנישואים וגירושים. למה הרבנים עושים כאלה חיים קשים, מקפידים על קלה כחמורה, ולמה הציבור שלהם משחק את המשחק הזה ולא מעיף אותם לעזאזל? הרי הציבור הדתי לאומי, תגידו עליו מה שתגידו, הוא ציבור מאוד מודרני בדברים מסויימים. לא חי בגטו המחשבתי של הציבור החרדי. התשובה שלי שהגעתי אליה אחרי המון שיחות ומחשבה היא חד משמעית – הם באמת באמת מאמינים שאם כתוצאה מפעילות של בית הדין יבוא לעולם ממזר זהו חטא נוראי שלא ניתן לכפרה. גם הרבנים וגם בני הזוג מאמינים באמת ובתמים שלפעילות בית הדין יש ממד מטאפיזי שהוא מעבר להכרעה המאוד אנושית בסכסוך בין בני זוג שנישואיהם לא עלו יפה, ושאם הם עושים משהו לא נכון הם חוטאים ומחטיאים ומביאים לעולם שיקוץ שאסור לו לבוא לעולם.

אני לא מזלזל באמונה הזו, כשם שאיני מזלזל בשום אמונה. מי שמאמין ובוחר להכפיף עצמו מרצון לסט של כללים ותוצאות אפשריות שנובעים מהאמונה הזו, יש לי את כל הכבוד כלפיו. הגב' גז מסורבת הגט יכולה להלכה לחיות חיים שלמים ומלאים גם בלי לקבל את הגט, ולו הייתה חילונית הייתה מן הסתם עושה כן. אבל היא לא חילונית, היא דתייה, ואינה יכולה להמשיך בחיים, מבחינתה, בלי שבעלה ייתן לה גט. אז כאן צריך בית הדין לתת יד כמה שאפשר, אבל גם הוא לא יכול להגמיש את הכללים. יש כללים ברורים מאוד, הלכתיים, מתי ניתן לתת פסק דין של גירושין, והם חייבים מבחינתם לעמוד בהם.

שוב – צריך להפריד בין השאלה הזו לבין השאלה האם צריך לכפות גם על הציבור החילוני הרוצה לנהל את חיי האישות שלו ללא הממד המטאפיזי ואינו חושש מייצורם ובואם לעולם של ממזרים את הכללים האלה. כאן אני חושב שהתשובה די ברורה, לפחות לקוראי הבלוג הזה. אבל האמירה 'תכבדו את הדרך בה אני בוחר לנהל את חיי האישות שלי' צריכה ללכת לשני הכיוונים. אני צריך גם לכבד את אלו שרוצים לחיות לפי הכללים האלה. ולכן טוב עשתה הרבנות שהשתמשה בכלי המודרני של הפייסבוק לצורך אליו שימשו בעבר כתלי הבתים בשכונות החרדיות. השיימינג בפייסבוק יעיל ומהיר יותר מהשיימינג בפשקוויל, כנראה.

מה שכן, לא הכל סבבה אגוזים ברבנות. זה גוף דוחה, מגעיל, ארכאי ומסואב. צריך לתת להם אפשרות להשתפר ולשנות, וצריך לתת להם את הכלים לעזור לסרבניות גט במסגרת כללי המשחק. בעבר, כשעונש המלקות היה נהוג, הדברים היו קצת יותר פשוטים. כמו שכתב הרמב"ם – "מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש. בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר." אי אפשר לקחת מבית הדין הרבני את עונש המלקות, ואחרי כן להתלונן שהמדובר במוסד לא יעיל. זה כנראה פיצ'ר הכרחי של המערכת, וככל שאני חושב יותר על סרבני גט, כך אני תוהה יותר ויותר אם אין מקום לאיזה גירסה מודרנית שלו – בפיקוח רופא וכאלה. במדינה שמאפשרת לשירות הביטחון הכללי שלה עינויים, לתת סמכות למלקות לבית דין רבני בנסיבות האלה זה לא איזה צעד יוצא דופן. וביני לבינכם – שיימינג באינטרנט כנראה כואב יותר.

אבל גם מי שנפשו סולדת מעונש המלקות צריך לחשוב איך לתת לרבנים את האפשרות לפתור את בעיית סרבנות הגט. יש דווקא כמה דרכים שמדברים עליהם, שאם תהיינה שגורות יותר, אז הבעייה תהיה כנראה קטנה פחות. אז כך, למשל, לדעתי אסור לזוג להתחתן בלי 'הסכם לכבוד הדדי' שפחות או יותר הופך סרבנות גט למאוד בלתי כדאית מבחינה כלכלית. הדף שאני מפנה הוא של ארגון 'קולך' שמקדם מאוד את הפתרון הזה, וגם נשען על בסיס הלכתי מוצק. יש רבנים שאוהבים את זה יותר, ויש רבנים שאוהבים את זה פחות, אבל כמה שההסכם הזה יהיה שגור יותר בבתי הדין הרבניים, ויגיעו יותר זוגות שיבקשו לאכוף אותו, ככה יהיה עוד כלי לגיטימי ועובד לבית הדין למנוע סרבנות גט.

וכן – שיימינג בפייסבוק. הרבנות הגיעה למאה ה-21 וזה סבבה. זה ממש נהדר. ומסתבר שזה אשקרה עובד כי הבחור עתר לבג"צ נגד זה. הו – מי יתנני שופט בהרכב שידון בעתירה! ד"ר תומר פרסיקו כתב – "אין לי שום סימפטיה למי שמתעלל באשתו, אבל האם אף אחד לא שם למחזה הגרוטסקה שהמהלך הזה מעלה? מיילא שההלכה האורתודוקסית עדיין לא מצאה שיטה להתיר אישה מנישואים ללא הסכמת בעלה, זאת היתה יכולה להישאר הבעיה של מי שבוחר להתחתן כך. אבל שרשות ממלכתית במדינה מודרנית מגיעה למצב שאין לה שום מוצא אלא לפנות לציבור כדי לערוך שיימינג קולקטיבי על אדם פרטי? זה הפתרון שלכם?" למה גרוטסקה? במה זה נבדל ממשטרת ישראל המעלה באופן שגור לפייסבוק תמונות של נעדרים? גם זו רשות ממלכתית במדינה מודרנית המבינה את הכוח העצום של המדיום הזה ומשתמשת בו לצרכיה. להיפך. שיפתחו דף ובו פוסט יומי עם תמונות של סרבני גט ונראה כמה זמן הם יחזיקו מעמד בסרבנותם. אני אישית מתחייב לשתף את כל התכנים של הדף הזה.

ממתק? זה כב' האדמו"ר חצקעל רבינוביץ' זצוקלל"ה נבג"מ זיע"א המכונה בפי הגויים לו ריד, שכנראה הבין משהו בפירוק של קשרים, וזה אחד מהשירים היפים יותר שאני מכיר שגבר כתב לאישה שנמאסה עליו. כך צריך לפרק קשר. תן לה גט וכתוב עליה שיר –

The Ozone lair has no Ozone anymore, and you're gonna leave me for the guy next door? I'm sick of you!

פלשתינה – א"י

אני מאוד אוהב להחליף 'תמונת נושא' ו'תמונת פרופיל' בפייסבוק. לאחרונה עברה העיזה באר מהמשכן הזמני העשוי מעץ, שהיה בלתי אפשרי להפעיל בחורף, למשכן חדש בבית הכנסת הישן. אז עשינו פתיחה חגיגית, ולכבוד זה שיניתי את 'תמונת הנושא שלי' לאיזה פירסומת לעיזה (עזר. באו ארבעים אנשים לערב הפתיחה. היה גם יומולדת של ש'. נורא שמח) והיום כשזה נגמר והעיזה שוב פתוח שיניתי חזרה.

האמת אם אני כותב כאן כבר אחד הדברים המגעילים בחיים שלי שעשיתי זה להעביר את העיזה לפאב החורף אחרי שהצריף היה סגור משהו כמו שלושה חודשים. בית שימוש לעכברים, בחיי! אני באמת לא מבין את זה. חרא של עכברים בכל מקום. מרימים כוס, ומתחתיה יש. איך זה נכנס לשם? ובתוך המקרר. שלא לדבר על התכולה. אנשים פשוט זרקו לשם כל מיני דברים שכבר לא היו כל כך מזוהים. זה מזכיר לי שכשהייתי צעיר ויפה ובן 17 בקיץ שלפני הגיוס עבדתי במושב בערבה בתור גנן בגן ילדים בחופשה. הייתי שם עם אורית ב'י' ועם שאהבה נפשי דאז, ועם עוד מישהי, וסידרו לנו איזה בית שעמד שם ריק. מסתבר שחודשיים לפני כן בעל הבית נורא התעצבן על הבעלת בית והיכה אותה בפטיש בראש בארוחת הבוקר, וכשהגענו לשם אז ארוחת הבוקר עוד הייתה על השולחן. אז את העיזה העברתי ביחד עם חני ועם שאהבה נפשי דהיום, ואשקרה היה לי חתיכת דז'ה וו מהסרטים, למרות שאת העיזה העברנו בקור המקפיא של אשחר בפברואר, והחוויה הקודמת התרחשה בערבה ביולי וזה סרט לגמרי אחר.

ולעייננו. אז אחרי שכאילו הייתה הפתיחה החגיגית וזה, החלפתי את התמונת נושא לתמונת הנושא הרגילה שלי שהיא בעצם זה –

TANZIMAT

טוב. התמונה הזו אומרת לי המון המון דברים על עצמי ועל הדוקטורט שלי. על העיסוק שלי בפסיקה עתיקה ובהיסטוריה של המשפט וכל זה. וזה החזיק מעמד כתמונת הנושא שלי כמה וכמה חודשים אם לא יותר, ואף אחד לא אמר כלום. אבל עכשיו כשהעליתי את זה שוב זה הקפיץ את זה, ורצה הגורל שזה קרה בסוף השבוע ובו הדוקטור הטובה עינת ברקו קישקשה את השטות שלה על הפלסטינים ( דוקטור לקרימינולוגיה! כי סך הכל הקרימינולוגיה ממש מסמיכה בנאדם לקבוע כל מיני דברים בהיסטוריה ובמדע המדינה כמו להעלות את התמיהה אם אין פ' בערבית אז איך זה שיש פלסטינים?).

אז פתאום העלאת התמונה התמימה הזו נראתה כמו איזה אמירה פוליטית נועזת, אוונגרדית. המטורף השמאלן הזה ממש העלה תמונה שיש בה את המילה האסורה! וכך גם הייתה ההתכתבות הדי מוזרה בפייסבוק על הרקע של התמונה, שבה אני מנסה להסביר שזה כאילו הדבר הכי תמים בעולם, ולא התרסה כנגד היהדות, הציונות, הסדר הנכון של הדברים, אם תרצו ושרה נתניהו. שוין.

אז זה לא אמירה פוליטית מתריסה. זה חלק מההיסטוריה. באמת! פעם למקום הזה קראו ככה. לא יעזור בית דין. תעשו עם זה מה שאתם רוצים. אגב, בערבית זה היה ממש הרבה יותר גרוע, כי בערבית השם הרשמי של הטריטוריה שניתנה תחת חסות מנדט בריטי על ידי חבר הלאומים ב-1922 היה ממש כאילו הדבר הנוראי עצמו – فلسطين.

אז הרגשתי לרגע שאני במין עולם מצחיק כזה של 1984 שבו כאילו אמירת העובדה הטריוויאלית ההיסטורית הכי פשוטה היא משהו אמיץ ואוונגרדי, התרסה נגד האח הגדול וכל זה. שהעיסוק בעבר הוא בעצם חתרנות. כי אפשר ממש לגלות דברים שהם נגד כאילו הגירסה הרשמית. ואין את האנשים הטובים במיניסטריון האמת שישתלו את העובדות הנכונות במקומות הנכונים. ואעמוד לבדי, עירום בכיכר העיר ואצעק – פלשתינה! וההרגשה הזו לא חלפה. חי ד'אהר! אלוהים יודע אם איזה קרימינולוג אחר או קרימינל אחר מהליכוד – האמת היא שבליכוד ובכלל בקואליציה לד"ר לקרימינולוגיה יש ימבה עבודה – לא יתחיל לדבר על ד'אהר ואלוהים יודע איזה סוג של שמאלן עוכר ישראל ייראה מי שעוסק בענייניו. לא אבל ברצינות. האנשים האלה לא מפחדים להחזיק עם שלם תחת כיבוש, לא מפחדים ממלחמת נצח, מטרור יחידים ואלוהים יודע מה. אבל הם מפחדים ממילה אחת קטנה. מצחיק. עצוב. מפחיד. לאי'ודע. קחו אותי החוצה ותירו בי על שכתבתי את המילה فلسطين. אם לא אמות מצחוק קודם לכן.

ממתק? נכון שלא נמאס לכם מווילי דיקסון? עקרונית לי לא נמאס, וזה ייקח לי עוד יום יומיים אז תסבלו בסבלנות. אז הינה ההוצ'י קוצ'י מן. בשעה השביעית ביום השביעי בחודש השביעי שבעת הרופאים אמרו –

גל בק

בימים האחרונים משתפים חברים שלי בפייסבוק תמונה של צעירה נחמדה וחייכנית עם פוסט שמאשים אותה בהריגת אדם בנהיגה בשכרות ולאחר מכן שימוש בקשרים של אביה לטייח את העניין. כל אדם סביר היה נחרד מהתנהגות כזו, מגנה אותה, ותומך בחשיפתה. אז לייק או שייר? ואם רואים אותה במקרה ברחוב או שהיא יושבת בבית קפה לידך אולי לגשת לשם ולהגיד לה בדיוק מה חושבים עליה? ואולי אפילו לנסות ליצור איתה קשר ולדרוש ממנה להתוודות?

ואז צריך לשאול. קראתי את חומרי הבסיס? את תיק החקירה? את פסק הדין? אני מכיר אישית את המעורבים? או שאני חי מתכנים בתקשורת ושופט לפי פייסבוק? אדם סביר בודק וחוקר לפני שהוא חורץ  דין. בואו נתחיל מהשאלה פרקליטות או תקשורת.

זה שסגרו את התיק – פעמיים – יכול להוביל למסקנה של טיוח. יכול להיות. טיוח זה לא דבר בלתי סביר במציאות שלנו. התחקיר ששודר בטלוויזיה היה מאוד קשה. גם זה נכון. אז למי להאמין, לפרקליטות שבטח הפעילו שם לחצים וקשרים או לתקשורת האובייקטיבית? לאיילה חסון שכבר הראתה כמה פעמים שהיא עיתונאית חוקרת שאין לה אלוהים וחשפה את פרשת בראון-חברון?

בואו נתחיל מכאן. עובדות. הקישור הזה, שאני מתחנן בפני הקורא שילחץ עליו, מוביל להחלטת פרקליט המדינה בערר על סגירת התיק. חייבים להתחיל כל דיון מקריאה ביקורתית של החלטת הפרקליטות שסוגרת את התיק. והנה כבר הפתעה ראשונה. שי נשר, בעלה של איילה חסון, היה שותף עסקי של האב של הדורסת, והיחסים התערערו. אז האובייקטיביות של התקשורת כבר לא מה שהייתה. ויכול להיות שהפרקליטות היא לא המקום היחידי שיש שם אינטרסים ולחצים. אופסי.

עוד משהו? כן, מי שקורא את ההחלטה רואה בדיוק את שיטות העבודה של התחקיר. הגירסה של נהגת המונית שהייתה עדה לתאונה ונטען כי עדותה לא הייתה אמת היא כי "למחרת בלילה התייצבו אצלה בפיצוציה איילה חסון, יפעת גליק ורוני, הטיחו בה האשמות שקריות לפיהן היא תודרכה על ידי המשטרה, רצחה ילד וכי היא קשורה למשפחה העשירה (משפחת החשודה), הגם שכלל אינה מכירה את משפחת החשודה. עוד סיפרה, כי דרשה מהם לעזוב את המקום, אך הם לא עשו זאת ואיילה חסון אף ניגשה לנהגי מוניות ששהו במקום, סיפרה להם כי נהגת המונית משתמשת בסמים ומעורבת בפלילים, ושאלה אותם האם נהגת המונית קשורה לקציני משטרה ו/או לעולם התחתון. בהמשך, כשלא שמה לב, חיטטה לה יפעת גליק בפלאפון ללא רשותה." אז? אז יכול להיות שהיא משקרת עוד הפעם. מה שכן, עובדה שלא ניתן לערער עליה היא שהצוות הזה של תכנית הטלוויזיה יצר קשר עם עדים עוד לפני שיצרה איתם המשטרה קשר, וזה מערער מאוד את הערך של העדות שלהם.

אבל… אבל… איילה חסון היא לא עורכת דין! היא חוקרת ובודקת את האמת! כן, אבל בהחלטה להעמיד לדין כן לוקחים בחשבון שיקולים משפטיים. וכאן הפייסבוקיסט עם היד על כפתור השייר צריך לשאול את עצמו, אני באמת בקיא במה שקורה בתיק מהרגע שהאירוע מתרחש עד ההחלטה להעמיד לדין? כך, למשל, האם אני באמת יודע הליכים של בדיקת אלכוהול? אני באמת יודע מה קורה ומה צריך לקרות לבדיקה כדי שתחזיק בבית משפט? אני יודע מי צריך לדבר עם עד ועל מה מותר לדבר ומה אסור? אני יודע איך עובד בוחן תנועה? אני יודע מה בדיוק קורה בצומת מרומזרת?

אם אין לי תשובה לכל השאלות האלה, אני באמת לא יכול להחליט שהיה טיוח. אני לא חייב לקבל את העמדה של הפרקליטות. אני לא חייב להאמין לכל מילה שאומרים אנשי החוק. להיפך – ראוי להטיל ספק. אבל בין הטלת ספק לחריצת דין יש הבדל ענקי. ברגע שלחצתם 'לייק' או 'שייר' חרצתם דין. ועשיתם את זה בלי לדעת את העובדות, על סמך דעה – שיכולה להיות נכונה או לא – למי יש חיוך יפה יותר לאיילה חסון או לשי ניצן. תזכרו שבבסיס יש ילד שמת, עם משפחה. אבל יש גם אישה שהייתה מעורבת בטרגדיה וודאי תסבול מכך כל חייה. ויש ים של אינטרסים. והמון המון אנשים שרוצים שתחשבו כך ולא אחרת, ולפעמים קצת משחקים גם ברגשות שלכם, וגם קצת מטפסים על הגב של המשפחות האלה שאיבדו את יקיריהם. וכן, זה ממש מועיל למשפחה וצדק דמוקרטי מהמדרגה הראשונה שאוהדים של קבוצת ספורט אחת מקנטרים את הקבוצה השנייה תוך שימוש בתמונות של הילד שנהרג בתאונה. וואלה. כך אני רוצה לראות את החברה הישראלית.

אז כללי הבסיס הם נורא נורא פשוטים – מכיר את העניין באופן אישי? ספר לנו מה שאתה יודע. קראת את התיק ויש לך תובנה? אהלן וסהלן. לא מכיר, לא קראת, ניזון משמועות? אל תשתתף בשיימינג באינטרנט עד כמה שזה נראה מפתה. אני לא רוצה לדבר על מה שאנשים שמכירים אותי בטח מנחשים שעומד ברקע הדברים, אבל בואו נאמר שלהיות הקורבן של שיימינג באינטרנט זה לא החוויה הכי נעימה שאפשר לעבור. גם כשאתה חזק. גם כשאתה בן של בנאדם מאוד עשיר. גם כשאתה למשל פרקליט שסגר תיק. או שניהל תיק. זה באמת באמת אחת החוויות הכי קשות שאפשר לעבור. אני לא מוכן להעביר מישהו את החוויה הזאת. לא על סמך פוסטים בפייסבוק. לא על סמך תחקירים בתקשורת. אף פעם.