עדכונים, תכניות לעתיד, וכאלה

שמתם לב שהפסקתי לכתוב פה? זה כי הבת שיחקה לי עם המחשב איפסה את כל ההגדרות, ובשביל להיכנס לבלוג אני צריך סיסמה, מה שאני לא זוכר ולא בא לי לשחזר. כותב בין לקוח ללקוח ממחשב בעבודה שאיך שהוא שומר על הססמה הסודית. מה שגורם לזה שהקטע הבא יהיה מורכב מקטעים שברובם עדכונים ותכניות. וגם הרהורים והסברים.

* נתתי ואחד הרצאה על המילת. באמת כולם נהנו והשכילו. היה כנס סבבי. חבל שלא באתם. כשיעלה בווידאו אני אקשר. הכנס נקרא 'נשים במלכוד' ודיבר על נשים ודין דתי. נושא חשוב ועמוק מכדי להתייחס אליו בפוסט הזה, אבל אכתוב על זה עוד הרבה אם לא כאן אז במקומות אחרים.

* המתים המהלכים השאירו אותי במתח שנה שלמה. זה הסתיים שכולם עומדים בשורה ואיזה פסיכופט עושה אן דן דינו את מי מהטובים הוא יהרוג עם אלה. אז מי שספויילר לו שיעבור לפיסקה הבאה. בכל אופן הרג את אייברהם שלא כל כך היה לי איכפת ממנו, ואת היפני שממילא הרגו אותו כבר בעונה הקודמת, ובאיזה טריק תסריטאי החזירו אותו שוב, והניחוש שלי הוא שהשחקן העלה דרישות כספיות להפקה. אז בשביל זה קמתי בשלוש בבוקר? כן, בסבבה. ואחרי כן נהגתי שלוש שעות לתל אביב ודיברתי בכנס כמו אריה.

* משמש השנה כסגן עורך של 'הארת דין'. זו לא רק עבודת עריכה אלא ממש הוראה, ועבודה עם סטודנטים מצטיינים. ואני נורא מתרגש וזה מתחיל ביום שישי. אני רוצה להוציא מוצר על רמה מאוד גבוהה, וגם לתת כל מה שאני יכול לסטודנטים שלי.

* אז מתי יבדקו את הדוקטורט? אני חי בלימבו. כמו המתים המהלכים. לא מת ולא חי. אבל זה יקרה יום אחד. אני אפתח את המייל וזה יהיה שם. מקווה שלא אהיה אז זקן ועייף, או מת או משהו.

* שבע עשרה בחודש הסטרנגלרס! ש' החליטה שהולכים כי שמעה קצת ביוטיוב ובא לה. לא ממש ציפיתי, אבל אם זה קורה אני קופץ על ההזדמנות.

* יבול חדש של תנינים הולך ומבשיל. זה תנין של 'אוקטוברפסט' בנוסח בירת חיטה גרמנית.

* בניו אינגלנד אהבתי את סמיואל אדמס שיש להם IPA שחבל"Z. אבל יש גם מבשלה מקומית שנקראת 'סי דוג' שהיא משהו ממש טוב. האמריקאים אוהבים את הבירה שלהם הרבה יותר קלה ופחות אלכוהולית ממה שאני התרגלתי מהבירות הבלגיות והצרפתיות שאני אוהב, כנראה כי אחרת אי אפשר לשתות את כל הסיקס פאק, אבל בז'אנר הזה סמיואל אדמס שולטים, והסי דוג נותנים מוצר ממש טוב.

* אני חושב שהדרך הכי טובה להנציח את שמעון פרס זה לקרוא לכל דבר שהוא 'שמעון' על שמו. כמו למשל 'קבר רבי שמעון בר יוחאי על שם שמעון פרס'.

* בשמיני בחודש הבחירות. לא שאני לחוץ או משהו. אבל בכל אופן שיעבור כבר.

* בשישי בחודש חנוכה של בית הכנסת שלנו בכרמיאל. עד עכשיו התפללנו באולם ריקודים בנעמ"ת. עכשיו בנו לנו חת'כת בית כנסת עם ממש אתם יודעים כל מה שיש בבית כנסת. אנחנו מתפללים שם כבר כמה שבועות, ומה שכיף זה שמגיעים תושבים מקומיים משכונת המכוש ומתפללים איתנו, שזה הדבר הכי נהדר שהיה יכול לקרות לקהילה שלנו, אז בשישי בחודש יש חנוכת בית עם כל הגדוילים של התנועה הרפורמית גלעד קריב וכאלה. יהיה נחמד מאוד.

* הבת מתגייסת ב-14. אני התגייסתיב-12.11 והיינו באוהלים בשטחים המחורבנים וירד עלינו כל הזמן גשם. היא תעשה טירונות וקורס בעיר הבה"דים שזה חדרים עם תנור ומיזוג. שיהיה בסבבה בקולולולו ובמזל טוב. גם זה נושא שקצת קשה לי לכתוב כאן אבל אתם יכולים לנחש מה אני מרגיש.

* הסיסמה שלנו זה 'ראינו דם ראינו גם אש עד מתי נובמבר חמש'. זה עובד גם עם נובמבר שש. אני לא יודע מה עושים עם שש עשרה. מאחל לה שלא תראה דם ולא אש.

* המקום המסריח והמגעיל ביותר בעולם זה המטבח של בט"ר חת"ם בשבי שומרון, שאני מקווה שהחזירו לפלסטינים או הרסו עד היסוד או משהו כזה. בכל אופן משמרות שם היו נמשכות עשרים וארבע שעות נוראות של העבודות הכי קשות והכי שחורות שעבדתי בחיים, כשכל טבח שאתמול התגייס יכול להגיד לך מה לעשות, ולרוב לא בא לך לעשות את זה. ועשרים וארבע שעות מסביב לשעון השמיעו שם קלטת של פופ יורוטרשי גרמני זוועתי. שנת 85 הייתה שיא השפל שהאנושות ירדה אליו במוזיקה. 'מודרן טוקינג' זה רק ההתחלה. בקיצקיצור יש שלושה ארבעה שירים שאיך שאני שומע אותם אני חוזר ישר למטבח הזוועתי הזה, כאילו לא עברו שלושים ואחת שנה. זה אחד השירים האלה. בחורה ששמה סנדרה ששרה את השיר הזה ולא שמענו עליה כלום מאז מעניין למה. בטח היום בת שישים חיה מביטוח לאומי באיזה פרבר נידח של פרנקפורט או משהו. או שהיא חיה מהתמלוגים על השיר הזה. אז אם סידרתי לה עוד שלוש ארבע צפיות ביוטיוב שיהיה לה סבבה.

בורקיני פאסו

כל הרשת גועשת וסוערת סביב התמונה של השוטרים בניס מפשיטים אישה מוסלמית מהבורקיני שלה על החוף. 'בורקיני' למי שיקרא את המילים האלו בעוד שבוע, כשהסערה תשכח (או במילים אחרות 'בורקיני פאסו') הוא מין חליפת צלילה כזו, מגניבה, שנשים מוסלמיות באירופה לובשות בשביל ללכת לים. מישהו שם החליט שאם לא רואים פופיק וציצים אז זה לא בסדר וכופה את ההחלטה האווילית הזאת באמצעות משטרה על נשים בחוף.

סך הכל כמעט כל מי שאני מכיר די הזדעזע מהדבר הזה. יש כל מיני אנשים שניסו לקחת את זה לכיוון של ניגוח בין השמאל לימין בישראל או להיפך. זה לא עובד כי השורשים של זה הם שונים. לא מדובר באיזה התנגשות ציביליזציות בין הליברליזם המערבי לאיסלם הפונדמנטליסטי, אלא במשהו שהשורשים שלו הם בוויכוח בין האולטרמונטניסטים לאטטיסטים בצרפת במאה ה-19, שנלקח, ונתלש משורשיו, עבר שינוי, בדרך קרה מה שבדרך כלל קורה וכל המסמנים איבדו את כל המסומנים ולהיפך, ועכשיו הפרקטיקות האלה משמשות כסימולקרה פוליטית זדונית בידי זוללי המוסלמים לתיאבון בימין הצרפתי (ובשמאל אובד העצות שם). לא משהו שאנחנו (כמעט) יכולים להתייחס אליו.

מה שלא מפריע לאנשים לכתוב כמויות אדירות על הדבר הזה. והנה יש בנאדם ששמו אלון מזרחי, שברוב המקרים כותב דברי טעם (מי שלא עוקב אחר הדף שלו בפייסבוק אז שיתחיל. הבחור מעניין, רהוט, ונורא משעשע) שכתב על זה פוסט נורא ארוך עם עשר נקודות למה זה בסדר מה שקרה שם בניס. כל נקודה בפוסט הזה העלתה לי את הסעיף יותר, אבל זה נורא ארוך אז אני אנתח את הכי מעצבנת עם המשפט הכי מקומם, שמתייחסת אל דעתן של 'הפמיניסטיות הנרקיסיסטיות'. כפמיניסטית נרקיסיסטית, או כ'מחזיק תיק הפמיניזם הנרקיסיסטי במינוי בפועל' – באמת! עם קבלות! והערת שוליים אוהדת במאמר על כלכלת המין של שולמית וקארין במשפטים! – אני חייב להגיב. 

אז זה מה שאלון כותב

"הפמיניזם הנרקסיסטי: אולי הזווית הכי מעצבנת. "גם מהאישה המערבית מצופה ללכת עם עקבים" או "מלמדים אותה לחשוף את עצמה". וזה כל כך מטופש וכל כך נרקסיסטי. מה הקשר "האישה המערבית" עכשיו? למה היא צריכה להידחף לדיון? ומילא גישת "זה הכל עלי בעצם": גרועה ממנה ההשוואה בין תחושות של מי שמתלבשת לא נוח כי ככה החברה מלמדת אותה שהיא מושכת (נניח) לבין מי שסטיה מקוד הלבוש עלולה להביא לסיום חייה. "האישה המערבית" יכולה לבחור איך היא הולכת ואף אחד לא יהרוג אותה על לבוש מכוסה או גלוי מידי. אז אולי שתנוח קצת מהמאוהבות העצמית ותתמקד לרגע באחותה הנתונה לדיכוי אלים ואכזרי מאין כמותו."

טוב. עד כאן אלון. יש משהו בדברים? אז בואו נסתכל על זה קצת מנקודת ראות פמיניסטית. איך פמיניסטית צריכה להסתכל על המצב הזה? אז פמיניזם זה שחרור האישה, לא? יש משהו יותר משחרר מללכת עם ביקיני לים? אז זהו שזה לא עובד כך, ופמיניסטית טובה מסתכלת קודם כל על יחסי הכוחות הבסיסיים, וכשהיא רואה שלושה גברים לובשי מדים עומדים על אישה ומכריחים אותה להתפשט לא צריך להיות אנדריאה דבורקין כדי להבין שמשהו בסיסי כאן פגום מבחינה פמיניסטית. ומה עם ה'שחרור'? השאלה היא מה יותר משחרר, ללכת חצי עירומה בחוף או להשתחרר מהמבט הגברי לחלוטין בדרך שבה בחרה הגברת שבתמונה שעטפה את כל גופה בבד.

אז כאן הגענו ללב העניין, כי מזרחי מניח שהגברת מתלבשת כך כי אחרת הבעל שלה יהרוג אותה. וואלה. זו למעשה ההנחה הבסיסית העומדת מאחורי כל הפוסט הארוך על עשר הנקודות שהבאתי מהן רק אחת. ההנחה היא שאף אחת לא מתלבשת כך כי בא לה, או מטעמים של עצמה – החל מאמונה דתית, דרך קבלת הערך התרבותי של 'צניעות', עד העדפה אסתטית. מישהי מתלבשת כך כי הכריחו אותה וכי אחרת בעלה יהרוג אותה.

כל דעה קדומה על 'אסלאם' ו'מוסלמים' נמצאת כאן, כמו גם כל דעה קדומה על הדת. ואי הבנה למה זה 'דתי' ומה זה 'אישה'. 'דתי' זה לא אחד שהכריחו אותו, לרוב. אדם מקיים אחר מצווה דתית, החל מקודים של אכילה וכלה בקודים של לבוש ממגוון של טעמים, חברתיים, תרבותיים, ולפעמים גם מאמונה דתית אותנטית. כך גם האישה שבתמונה. ככלל, נשים לא מקיימות אחר קוד לבוש דתי כי הכריחו אותן. דתיות לאומיות לא לובשות את הטורבן האופנתי הזה כי מישהו עומד עליהן עם רובה. הן לובשות אותו דבר ראשון כסימון תרבותי (משהו שמקביל לכיפה הסרוגה. יש כאן מערכת של קודים שנורא ברורה למי שהיא צריכה להיות ברורה), דבר שני כי הן הפנימו את ערך הצניעות ואישה יהודיה דתיה נשואה באמת לא תרגיש בנוח בלי כיסוי ראש, ובדיוק זה שאליו הורגלה. דבר שלישי בגלל אמונה דתית אותנטית. כך, בהבדלים המחוייבים, האישה שבתמונה. ההנחה שבגלל שהיא מוסלמית אז הדבר נכפה עליה באיומי מוות היא הנחה מתנשאת, פטריארכלית, וחסרת קשר למציאות בצורה מאוד קשה.

נכון, יש מקומות שבהם נכפה קוד לבוש על נשים. חלק מהם מקומות מוסלמיים. אני מניח שמשמרות הצניעות בטהרן, וחבריהם במאה שערים אוכפים קוד נוקשה על אוכלוסייה שלא תמיד חפצה בו. בזה צריך להילחם, אבל לא באופן של 'משמרות הטבור' בניס. אלו שני צדדים של אותה מטבע. הכל מתחיל ונגמר במתן כבוד לאוטונומיה של האישה, והמנעות מהנחות מוקדמות לגביה. וכאן אין כבוד לאוטונומיה של האישה ויש יציאה מכל הנחה מוקדמת אפשרית, לרוב למקרי הקיצון הגרועים ביותר.

ואם כבר מדברים על כבוד לאוטונומיה, אז גם בדברים של פמיניסטית הקש שמביא אלון יש משהו תקף יותר מהטיעונים של אלון. 'מלמדים אותה ללכת עם עקבים' או 'מלמדים אותה לחשוף את עצמה'. האישה המערבית חשופה למגוון של פרקטיקות מסמנות ומגבילות ששומרות על המבנה הפטריארכלי לא פחות של החברה המערבית (והחברה הצרפתית בכללה) מאשר חברות מוסלמיות מסויימות. וכן, עקבים זה מסמן ומגביל (ניסית פעם, אלון, ללכת עם עקבים? זהו, שגם אני לא ניסיתי. זו הפריבילגיה שלי, כגבר, וכאן בדיוק הנקודה שאתה מפספס). הקיצונית ביותר והמגבילה ביותר היא כמובן ניתוחי הגדלת חזה, פרקטיקה דכאנית, מגבילה, פוגענית, חודרנית, מכאיבה באופן מאוד קשה, מסמנת, ונהוגה בחברה המערבית ובדרך כלל באה גם עם לבוש חושפני.

אז הגברת שהלכה לרופא ושילמה לו אי אלו עשרות אלפי שקלים, ועברה תהליך מאוד מכאיב שבסופו עוותה צורתה הטבעית, היא הסתכנה בכל מיני תוצאות בריאותיות ארוכות טווח, שהפחות מזיקה מביניהן (ותלונה שכיחה מאוד אצל מי שעברה את הניתוח) היא כאבי גב, והכל בשביל לעמוד בסטנדרט שנוצר עבורה על ידי המבט הגברי, היא בעיני עצמה קורבן של פרקטיקה מדכאת? לא. היא בעיני עצמה לרוב אישה מושכת שהגשימה את המיניות שלה, ומימשה את הזכות שלה כאישה להיראות איך שהיא רוצה, בלי שאף אחד יקבע לה. אז זה בדיוק הבורקיני, אבל בדיוק.

מה למדנו כאן? שום דבר על הבורקיני, כי מחר התמונה הזאת תישכח, כשתגיע תמונה מעניינת יותר. אבל כן על סולידריות, איך שמאל לא הולך עם דעות קדומות על מוסלמים, וששמאל זה לא 'ליברליזם' מושג שממש ממש קשה לתחם, ושאם לוקחים אותו בסיבוב הלא נכון אז מוצאים את עצמך מוריד בגדים מנשים בחוף הים, אלא דבר ראשון ודבר אחרון 'סולידריות'.

הרב לוינשטיין, אוונגליסטים אפיסקופלים, להט"בים ואחרים

סך הכל אני טיפוס די חיובי שאוהב לקחת את הדברים למקום הטוב והמכיל, ולא להיעלב. אלא אם כן ממש כאילו מכניסים לעניין את אמא שלי או משהו כזה. אבל אם זה לא אישי, ולרוב זה לא כי מי מאלה שמעליבים ציבורים כמו להט"בים או מזרחיים או כאלה מכיר אותי בכלל. אז אני מנסה לראות את הצד החיובי, ולפני שהרב או המבקר קולנוע או מי שזה לא יהיה אומר שדבריו הוצאו מהקשרם אני בא ומנסה להכניס אותם להקשר המתאים ולקחת אותם לכיוון החיובי האוהב אדם.

כך למשל אם הייתי הומו, והיו אומרים עלי שאני סוטה וחולה, אז הייתי מנסה לקחת את זה לכיוון הטוב, ואומר שלמשל דבר ראשון אם הרב לוינשטיין הזה היה אומר עלי משהו טוב אז יש לי מה לדאוג. כנראה שאני עושה משהו בסדר אם הוא יורד עלי ככה. תארו לכם שהיה אומר 'ברוכים הבאים למכינה הקדם צבאית בעלי'. שזה איך אומרים הלב של הכיבוש, והמאבק הוא אחד וסולידריות וזה. אז אם אני לא במיין סטרים הישראלי הבורגני והשבע מעצמו, שהמכינה של לוינשטיין אמורה באיזה מקום לסמל, אז אני בסבבה.

ובאמת, סך הכל, ההתברגנות היא דבר קצת מפחיד. פתאום יש ח"כ בליכוד, ומדברים על משפחה של בית צמוד קרקע בהתנחלות עם משכנתא ממשלתית שלושה וחצי ילדים וכלב. שזה דברים שבתור סטרייט אני מנסה כבר שנים להיפטר מהם. ובאמת תמיד חשבתי שאחד היתרונות שיש בנטייה ההומוסקסואלית זה האופציה שנראית כטבעית לצאת מהמסגרת הבורגנית של הקיום הקפיטליסטי וליצור מערכות שמבוססות על מה שפוקו קרא לו 'זכויות יחסיות' (Relational rights) אבל זה נושא תיאורטי נורא מורכב. בואו ניקח את זה למקום הכלכלי החיובי. הומואים הם חולים? לא צריך את לבנת פורן בשביל לדעת שלנכות במדינת ישראל מגיע ביטוח לאומי. אני כבר רואה 'דמי סדום', ואת התור העליז בבנק הדואר בכל חמישה עשר בחודש כשמחלקים שם את הצ'קים של דמי הסדום. רק בשביל זה הכל יהיה שווה. אפשר יהיה לזרוק את הטינדר לפח. בחיי. באמת לא בקטע שלהט"ב זה מחלת נפש, כי אנשי מדע רציניים יותר מלוינשטיין כבר הוציאו את ההומוסקסואליות מה-DSM מתי שהוא בשנות השבעים, אבל אם כבר אתה מתייג הומואים, אז תשלם. אפשר להצמיד את זה לקצבת הקיום של תלמידי הישיבה או משהו. באמת בקטע חיובי.

אז אותו דבר עם רפורמים. קל לי נורא לא להעלב בשם הלהטבים כי אני בסך הכל לא. נראה מה יהיה כשזה יגיע אלי אישית. אז אין מה לדאוג. לוינשטיין הרווי באהבת ישראל לא עוצר שם – גם הרפורמים לא משהו אצלו. הם זרם בנצרות. אז אני יכול להיעלב, וראש הכנסייה הרפורמית בארץ, הארכיבישוף גלעד קריב, באמת נעלב, ומדבר על קלקול קיבה מילולי ומוסרי. אבל אני אומר – אבונא, תירגע – ככה אנחנו הנוצרים קוראים לבישופים שלנו. אבונא. לפחות בגליל הד'אהריסטי – בוא ניקח את זה למקום טוב. מזלך שיש לך בכנסייה מומחה למילט. זרום איתי ותראה לאן אנחנו מגיעים.

אז ככה. כל הדוקטורט שלי בקליפת אגוז. לפחות החלק של הסקירה ההיסטורית. פעם פעם היו בארץ התורכים והם חילקו את מי שגר כאן לעדות דתיות שלכל אחת היה בית דין ששם הם סידרו את העניינים שלהם. שיטה תורכית כזאת, ישר מהקוראן. זה נקרא 'שיטת המילט' כי מילט זה בתורכית עדה דתית. זו גם המילה הכי אהובה עלי בעולם חוץ מ'שודרגת' בהקשר של חדר במלון או שכירת רכב בחו"ל. אבל זה לא העניין. בקיצור באו הבריטים עשו פריש מיש, וביטלו כמה עדות והמציאו חדשות. מה שהתגבש זה שבזמן המנדט הייתה עדה מוסלמית אחת (שכללה גם את הדרוזים והשיעים והאחמדים) עדה יהודית אחת שזה אומר שכל היהודים – חרדים, קראים, וכל מיני כאלה שהיו להם בתי דין נפרדים בזמן התורכים, כפופים לרבנות הראשית. ולא פחות מתשע עדות נוצריות. חלק מהן נורא קטנות וזניחות. אני לא סגור על זה כמה רפורמים היו בארץ בזמן המנדט, ויכול להיות שארתור בירם היה היחיד, ולכן הם לא קיבלו עדה דתית. אבל יש לי הרגשה שגם אם היו מיליונת'לפים רפורמים זה לא היה עוזר. הנה היו אז עשרות אלפי דרוזים, וכמה אלפי קופטים, ובהאים וכאלה וגם הם לא קיבלו עדה דתית. כי הבריטים חילקו עדה רק למי שהיה נחמד אליהם בקטע קולוניאלי של הפרד ומשול ומקל וגזר וכאלה. פוליטיקה של המנדט.

אבל מה? התורכים הלכו והבריטים הלכו והשיטה הנהדרת הזאת שנקראת 'שיטת המילט' עוד כאן! ויש רק עדה יהודית אחת שהיא כפופה לרבנות הראשית. ושם בבתי הדין שלהם יושבים אנשים שלידם הרב לוינשטיין הוא היפסטר תל אביבי, ומחליטים בדיני נפשות שלי ושלכם.

אז אני אומר שאם כבר יש פסק הלכה שאנחנו נוצרים, על אף שהוא שגוי על פניו כי קראתי כמה פעמים את הסידור הרפורמי 'העבודה שבלב' ולא מצאתי שם אפילו איזכור אחד לאותו האיש, אבל נשים את זה בצד לא נקלקל דבר טוב. אז אם יש דבר כזה בואו נפתח עדה?

סך הכל העדות הנוצריות העיקריות זה הקתולים והיוונים אורתודוכסים שזה כמה עשרות אלפי אנשים. כל היתר מאוד קטנות עם כמה אלפי אנשים מקסימום. עכשיו לפתוח עדה זה דבר שעושים ונעשה במדינת ישראל לפחות שלוש פעמים. קיבלנו עדה דרוזית שלא הייתה, עדה בהאית חדשה, ואוונגלים אפיסקופלים שהוכרו כעדה דתית מתי שהוא בתחילת שנות השבעים. אלה מאוד מעניינים משתי סיבות – ראשית, הם עדה נוצרית פרוטסטנטית, מה שלא היה קודם. למעשה הם מה שקוראים לו במקומות אחרים 'אנגליקנים'. כך שאם מישהו מדמיין למשמע המילה 'אוונגלים' את המטיפים הפונדמנטליסטים האלה מארצות הברית שנאבקים בתנינים ואוספים כספים בטלוויזיה ופעם בכמה זמן שערוריית מין, שיחשוב יותר בכיוון של תה של ערבית עם הארכיבישוף מקנטרברי. שנית – יש מעט מאוד מהם. אולי שלושת אלפים גג. אני מכיר כמה, ואפילו פעם הייתי בבית משפט עם הארכיבישוף שלהם. עדה סימפטית, אנשים נהדרים, אבל מאוד מעטים. סדר גודל של משפחה מורחבת.

אז אם שלושת אלפים אוונגלים אפיסקופלים מקבלים עדה, אז אני די סגור על זה שלרפורמים יש יותר. הרבה יותר. כמה? היו כמה סקרים מטורפים בשנים האחרונות שדיברו על 7 אחוזים מהאוכלוסייה היהודית. אבל אני לא ממש סגור על זה. אני הרבה פחות אופטימי. אבל גם אחוז לוקח. באמת! ואת זה יש לנו. בעוונותי הייתי לפני כחודשיים בכינוס השנתי של הרפורמים ורק המנהיגים של הקהילות שם היה שלושת אלפים איש. מבחינה מספרית אנחנו לוקחים את האוונגלים אפיסקופלים בהליכה. ואתם יודעים מה? בטח גם את המלכיתים והכשדים אוניאטים. מישהו כאן מכיר כשדי אוניאטי? אם מישהו מבין קוראי הוא מלכיתי או כשדי, הסליחה אתכם. אבל אני באמת חושב שאתם נורא נדירים. גם הגריגוריאנים הארמנים והסורים קתולים ככה. נורא מצטער, אבל יש מכם נורא מעט, ויש יותר רפורמים. אז אם אתם נוצרים ואנחנו נוצרים, גם לנו מגיעה עדה, ובית דין. ואשקרה אני די בטוח שגם בג"צ יחשוב כך. ג'יזס קרייסט!

אז בואו נעשה עדה! ונפתח בית דין! ונשיא שם כהנים לגרושות, וגברים לגברים ונשים לנשים, כמו שרפורמים יודעים ואוהבים! כי אם יש משהו שרפורמים אוהבים יותר מאת ישו, זה להשיא אנשים שאורתודוכסים חושבים שאסור להם בכלל להתקרב אחד לשני. ולגייר. בעצם לרפרם. כי סך הכל אמרנו שאנחנו רפורמים וזה לא יהודי. נרפרם כל מה שבא ליד! ונקבל חותמת כשרות של מדינת ישראל. לא סבבה? סבבה. סך הכל מעז יצא מתוק. תודה לך לוינשטיין. אתה מנהיג רוחני נורא דגול. לא ניקח את זה באמת לכיוון של ללכת למכינה בעלי כי כיבוש וזה, וגם שמעתי שיש לך קטע עם אלמנות של הבוגרים שלך, וכמה שאתה חמוד וכריזמטי אני לא רוצה לקחת סיכון עם ש', אבל באמת שאפו על הרעיון ושיהיה בסבבה וחג מולד שמח! אה, זה לא ביולי? טוב אני חדש בכל הקטע של הנצרות ועוד לא שוטף בחגים. שיהיה PAX VOBISCUM. זה עובד גם בימי חול. פקס ווביסקום כבוד הרב. נתראה בשמחות.

אשת יפת תואר

פעם פעם כשהייתי צעיר ועול בימים הייתי במין צינור כזה מגעיל שקראו לו הבופור. שלא תדעו! פצמרים ביום, מארבים בלילה, כל הבלגן, ומה, מוקף צנחנים ואפילו לא צנחנית אחת לרפואה בכל המוצב. רק גברים. כי ללבנון היה אסור להכניס נשים. רק פעם אחת קשאית בנבי אל עוואדי באיזה ביצוע, אבל ביום יום לא. ומה? מפקד האגד רשע מרושע. היה באיזה תצפית, ג'בל בלאט, שזה היה בית זונות של ממש, מטר מהגבול והמילואימניקים שם זרקו שם זין כמו שרק מילואימניקים יודעים, והתרשם מהבלגן, ועשה סגר יציאות שאף תצפית לא יוצאת הביתה בלי שהוא עובר תצפית תצפית ובודק שהכל בסדר. יימח שמם המילואימניקים בבלאט. הם גמרו את המילואים שבועיים אחרי כן וחזרו הבייתה שלהם, ואני נשארתי ותפרתי 42 יום. שזה אשקרה די הרבה. ובלי אף אישה בטווח של כמה קילומטרים.

מה שכן הייתה שם באיזה כפר מישהי שכל בוקר בשש בבוקר הייתה יוצאת ותופסת אוטובוס לעיר הקרובה שעבדה שם מורה או משהו. זו הייתה הנוכחות הנשית הכי משמעותית שהייתה לנו בבופור. אז הצנחנים ממש שהיו עושים את הפתיחת ציר היו עוברים ממש לידה, ואמרו שהגשש היה אומר לה מדי פעם שלום, וכך ידענו גם מה השם שלה אבל אנחנו שהיינו תותחנים לא עשינו את הפתיחת ציר וטוב שכך כי לא היה סגור בטוח במאה אחוז שכל מי שיוצא גם חוזר וכבר היו דברים מעולם. אז הסתפקנו בלראות אותה משלושה קילומטר במשקפת. איזה קרבות היו על מי יהיה במשמרת של שש בבוקר! עקרונית בתור הסמל עמדה אני הייתי מקבל איזה משמרת שאני רוצה, אז הייתי צריך לעשות את החישוב שאם אני בשש על המשקפת, אז אני כאילו ישן את המשמרת של שתיים עד שש, ואז בארבע יש כוננות עם שחר וצריך לרוץ ולצעוק כמו משוגעים איזה רבע שעה וזה די קוטע את השינה. אז הייתי עושה בדרך כלל לילה, ומשאיר את העונג של המשמרת של שש בבוקר לאחד הטירונים שממילא היו יותר לחוצים, ושהוא יראה כתם קטן מטושטש במשקפת ממרחק של שלושה קילומטר, וידמיין את מה שהצנחנים שחזרו מהפתיחת ציר סיפרו שבטח גם כן היה מוגזם בטירוף.

אז היום נמצא פיתרון לבעייה, וזו הלכת 'אשת יפת תואר' שיצאה מאיזה רב אייל קרים שמונה לרב הצבאי הראשי. מי שרוצה הנה קישור לתשובה שנתן לשאלה שהעלה מישהו כנראה גם כן הנושא הזה קצת בער לו, ושם מופיעה הפיסקה המרגשת ש"אף שהתחברות אל גויה הוא דבר חמור מאוד, אלא שהוא הותר במלחמה (בתנאים שהוא הותר), מתוך התחשבות בקשיי הלוחמים. ומאחר והצלחת הכלל במלחמה עומדת לנגד עינינו, התירה התורה לפרט לספק את היצר הרע בתנאים שהתירה, למען הצלחת הכלל." וואלה! אשקרה למען הצלחת הכלל. אתם יודעים מה זה להסתובב עם תותחנים לחוצים שלא ראו בית 42 יום? אני זוכר שרבתי עם אחד מאנשי הצוות ולא דיברתי איתו יותר כי היה לנו ויכוח עקרוני אם הייתי בחורה אם היה יוצא איתי, והוא אמר שלא. עם כל הלחץ וזה, עדיין שלל. באמת נעלבתי, אבל עכשיו אני די מבין אותו. אז אני לא מדבר ספציפית על הבחורה הזו – בטח עכשיו כבר סבתא. אני חושב שאפשר היה להוריד את הנגמ"ש. אחד ברתק עם המקלע, תמיד יש אחד כזה שלא מעוניין מכל מיני טעמים וסיבות. דופקים על הדלת, נכנסים לבית אקראי, ויאללה אשת יפת תואר, ומספקים את היצר הרע בתנאים שהתורה התירה למען הכלל.

אז הקרים הבין שהוא די הסתבך והבהיר ש"שמעולם לא התירה התורה אונס אישה. דין "אשת יפת תואר" נועד לגרום לחייל לחזור מכוונתו לקחת את השבויה לאישה, על ידי סדרת פעולות שמצניעות את יופייה ומדגישות את אישיותה ואת צערה. אם לאחר כל התהליך עדיין רצונו לשאת אותה לאישה, הוא מחויב לעשות זאת על ידי חופה וקידושין."

אז ככה. נבהיר. לא מראש, ולא בדיעבד, כשקיבלנו היתר הלכתי – כמובן רק בקטע שזה נועד לחזור בנו מכוונתנו לשאת את הגויה יפת התואר לאישה – אף אחד מאיתנו לא חשב אפילו בכיוון. לא בקטע הסוציולוגי של זה שאנחנו כאילו גזענים ובגלל זה לא נאנוס ערבייה. בשלב מסויים לקראת סיום ה-42 יום זממנו שם אפילו על כל מיני בולי עץ וכאלה. מה שיוצא אני מרוצה. לא, כי אונס לא היה בכלל בלקסיקון שלנו כחיילי צה"ל. זה לא משהו שעבר לנו בכלל במחשבה. לא משהו שעושים. לא משהו שחשבנו עליו, לא משהו שדיברנו עליו. לא משהו ששאלנו את הרב או המפ או את מפקד החיל. לא קיים.

אז נכון, זה דיון תיאורטי בשאלה הלכתית פרשנית וזה. וסך הכל רב אז כאילו זה מה שהוא מתעסק איתו, לא? אז ככה -חמוד – אתה הרבצ"ר. מאוד מעניין אותך כשרות. ואם מותר לדבר בקשר בשבת אם נופלים עליך פצמרים. וכאלה. או אפילו אם את הבחור הזה שלא סגורים אם אמא שלו יהודיה ובכל אופן היה הנעבעך בקו הראשון בעזה וחטף כדור בראש קוברים בתוך הגדר או מחוץ לגדר. זה גם המונופול שלך. אבל יש שאלות שאם אתה רוצה לדון בהן תחכה לפשוט את המדים ואז תדון בהן מבחינה תיאורטית. רוצה רשימה?

כל הקטע של אשת יפת תואר. זה ומחיית העמלק. בעצם כל הקטע של תורת המלך. ומלכים בכלל. אה… ודין רודף. אני יודע שזה לא להיט בערך מ-1995 אבל לפעמים מתחשק. רק בקטע התיאורטי. אז זהו שלא. אני יודע שזה נמצא שם וזה מאוד מפתה להתעסק. עזוב. זה יצר הרע. זה לא ייקח אותך לאף מקום. מספיק שזה זיהם את השיח הצהלי בקטע של אונס שלא היה שם קודם.

ושירת נשים? וגיוס נשים? טוב. כאן זה פררוגרטיבה שלו בתור רב אורתודוכסי להיות מיזוגן ושוביניסט. שיהיה לו לבריאות, ואולי מישהו יחשוב פעמיים על כל הקטע של דת וצבא, בקטע הלניניסטי של כמה שיהיה יותר רע ככה יהיה בסוף יותר טוב.

הבהרה מערכתית – יוצא לי לכתוב כאן הרבה פחות כי אני עסוק יותר, וגם החלפתי מחשב ואני מתעצל להתעסק עם הסיסמה של הוורדפרס במחשב החדש. אז תקבלו אחת לעשרה ימים עד שייגמרו כל הפרוייקטים אבל יהיה ממש איכותי כמו הקטע הזה. ממתק איכותי? אני לא נכנס לכל הקטע של אורשר ומירי רגב וזה, כי סך הכל אני מת על מזרחי. אז קבלו את סטטיק ובן אל תבורי בשירם 'כביש החוף'.

תיקון שבועות פלורליסטי 11.6

ימבה זמן אולי איזה שבועיים לא כתבתי כאן. היה כנס דוקטורנטים וכאלו ולא היה שנייה זמן. ועכשיו – לפירסומות.

הקהילות הפלורליסטיות בכרמיאל עושות תיקון שבועות. זו השנה השנייה שאני מדבר (על אותו נושא ממש, אבל כאילו ברבאק, יש עוד נושא שאפשר לדבר עליו? המילט הוא חובק כל~!) ובכוונתי ליתן הרצאה מפורטת ביותר המכונה 'הנישואים מבועז ורות ועד ויליאם וקייט', בקהילת ידיד נפש, ברח' החבצלת 1 שזה הבניין של נעמת בכרמיאל בשעה תשע. כאילו באמת הכניסה חינם. יש לכם משהו יותר טוב לעשות במוצ"ש? אחרי כן יש דינה דוד על העצמה נשית וגדי רביב קורא בספר הזוהר (אסתיר ממנו את דעתי כי המדובר בזיוף בן המאה ה-15 של רבי שלמה די מודינא ולא ברליק אותנטי של רשב"י, וכל רציונליסט שפוי מוטב שימשוך ידו מן העיסוק בו. הרב של הקהילה שלי, ובחור טוב בדרך כלל. שיהיה לו את התחביב הקטן הזה. מה כבר יכול לקרות.) וזה ייגמר באחת שתיים בלילה בסבבה גדולה.
מבטיח שהרצאתי תעסוק גם בנושאים הבאים:
* איך הסטוץ ללילה אחד של ויליאם הרט בעת שצילם את 'החברים של אלכס' תבעה אותו על כל רווחיו מן הסרט בהסתמך על חקיקה סקוטית מהמאה ה-18.
* איך משיאה הכוהנת הגדולה של כת השטן באינדיאנה את צאן מרעיתה באופן חוקי, ולמה לספרנית ההומניסטית בספרייה בבית הספר היסודי אסור לחתן באינדיאנה.
* למה בשנות התשעים בפקיסטן היו 95% מהנשים האסירות בבתי הסוהר יושבות באשמת ניאוף.
* מה קורה בעיירה במערב הפרוע כשהכומר המקומי נהרג בקרב יריות, הבישוף על הפירדה מגיע למקום רק אחת לחצי שנה, וג'יין בהריון מתקדם וצריכה מייד להתחתן?
* מה קורה כשלהנרי השמיני נמאס מקתרינה מאראגון ושם את עינו בבתולה הנאווה אן בוליין, אבל האפיפיור לא ממש רוצה להכריז על בטלות הנישואים?
* מה קורה כשנין נינו של בן דודו של הנרי זה, אדוארד השמיני, מתאהב בגרושה אמריקאית, ושניהם ביחד מתאהבים באדולף היטלר?
* מי בדיוק הפסיד בקרב קאלודן 1746, שהיה הפעם האחרונה בו הוביל מלך אנגליה את חייליו לשדה הקרב כשהוא רכוב על סוסו, ואיך זה משפיע על הדרך שאנשים מתחתנים עד היום?
* איך שלח בית המשפט הפלילי בתורכיה את הזוג המתחתן והאימאם בעיירה פאסינלר אל בית הכלא לשנתיים באשמה של עריכת טקס נישואים דתי בניגוד לחוק, ואיך הוציא אותם משם בית המשפט החוקתי?
* איך ניצח אתא תורכ את הבריטים בקרב גליפולי, שם עינו בכוס, העביר את עמו תהליך של חילון, ביטל את החוק האיסלאמי והחליפו בשווייצרי, ואיך כל זה פסח עלינו כאן בפלסטינה ונשארנו תקועים עם החוק העות'מאני עד היום.
* איך הבחור ההוא בפתח תקווה התחתן והתגרש שבע פעמים בלי לעבור דרך הרבנות הראשית אפילו פעם אחת?
* מתי על פי הדין המוסלמי משמש בנה התינוק של האישה, היונק משדיה, כאפוטרופסה החוקי?
* מהו תהליך הטרנסבוטציה בו הופך לחם הקודש לבשרו של ישו ויין הקודש לדמו, ואיך זה קשור לשאלת הגירושין בדת הקתולית?

מספיק? יש כאן שעה הרצאה בסבבה. באמת! עם איזה דגש לא ממש מתבקש על היסטוריה אנגלית, והמון המון פיקנטריה עות'מאנית. סקס, סמים ומילט. תבואו בחייכם. אתם מוזמנים. לא צריך להודיע מראש. בטח יהיה גם עוגות גבינה. לא סגור על זה אבל בשנה שעברה היה.

הקוראן בלשון אחר

בין דפי הפייסבוק החביבים יותר שאני מנוי עליהם נמצא 'חדית' ביום'. מכיוון שלדעתי עיקר גוף החדית' אינו נגיש לקורא העברי, אני מוצא בדף זה עניין רב. העורך הגראפי שלהם, והמתרגם שלהם גם מביאים להנאה אסתטית ורוחנית ממעקב אחר הדף. בקיצור לפני כמה חודשים החבר'ה האלה ערכו איזה שעשועון בקיאות בחדית', ואיכשהו יצא שנתתי את התשובה הנכונה וזכיתי בכך שיישלח למעני קוראן בתרגום החדש – 'הקוראן בלשון אחר'.

המשלוח עצמו התעכב מסיבה לא ברורה ולקח כמה שבועות שבמהלכן הייתי בקשר עם מישהי מאוד נחמדה ואלמונית בעלת עברית רהוטה, וחביבה להפליא (שעקב היותה קיימת במרחב הווירטואלי הייתה יכולה להיות בכל מקום מלאהור ועד עפולה) שבסופו של דבר הצליחה במעשה הרב שהקוראן יישלח למשרדי בעפולה, מרחק של 13 קילומטר בערך מהחנות בנצרת שמפיצה את הספר. מייד כשקיבלתי את הספר לידי נהניתי ממנו והתרשמתי ממנו עד כדי כך שרצתי אל החנות (ספריית מאזאיא בשכונת הוורדים בנצרת, היא השכונה ביציאה מכיוון מטה משטרת המחוז לכיוון שפרעם, הידוע גם כרח' עומר אל חטאב, על שם שורפה המהולל של ספריית אלכסנדריה בטענה שאם מה שיש בספרים נוגד את הקוראן הרי זו כפירה ודינה להישרף, ואם הוא תואם את הקוראן הרי שהוא מיותר ודינו להישרף) ורכשתי עותק נוסף על מנת להעניקו מתנה לאדם יקר לי שיש סיבה להעניק לו מתנה. במאזאיא קיבל את פני מוכר מזוקן ונחמד מאוד, ושוחחנו קצת על קוראן ותרגומיו, על השוואת התרגום הזה לקודמיו, ועל הצורך של כל אדם בן תרבות להכיר את היצירה הגדולה הזו. צער רב הצטערתי על כי הייתי צריך להגיע לבית המשפט ולא יכולתי להיענות להזמנתו לקפה. טוב, בסוף ניצחתי בבית המשפט המחוזי נצחון גדול, שמא בשל כך שהעותק של הקוראן שרכשתי עדיין נמצא בתיקי.

על הקוראן ותרגומיו כתבתי כאן לא פעם. אני מאוד אוהב את תרגומו של בן שמש, סולד מרובין אותו אני מכנה 'רואה החשבון של אללה' בשל היבשושיות האקדמית שבה בחר לתרגם את הקוראן, וסבור שתרגומו של ריבלין מיושן מאוד. בדוקטורט אני מביא כמובן מרובין שהפך לסטנדרט האקדמי, על אף שעז היה רצוני להביא את מילותיו הנשגבות של בן שמש. אני נעזר גם בתרגום לאנגלית שמצאתי באזור בספרייה בו מונחים ספרים שלספריית האוניברסיטה אין שימוש בהם. משנפל לידי עותק של תרגום נוסף, שמחתי מאוד. נהייה לי אוסף, וכרגע יש לא פחות מארבעה תרגומים שונים לשפות שונות על שולחני. אבהיר כי איני דובר ערבית ברמה המאפשרת לי להתקרב אפילו להבין את המקור.

הספר יצא לאור ביזמה של מרכז ירדני בשם בינאת, שפנה למלומד בשם סובחי עלי עדאווי מטורעאן שבגליל, שיתרגם את הקוראן באופן שימסור ישירות את המסר האלוהי שבדברים, ללא העיוותים והטעויות שמצא המרכז בתרגומים אחרים. מכיוון שאיני דובר ערבית איני יכול לדעת האם עמד הספר ביומרה משמעותית זו, והאם אכן הוא תרגום נאמן יותר למקור מהאחרים. אעיד על דבר אחד בו שונה מאוד הספר מיתר התרגומים – יהודים המתרגמים את הקוראן נוטים לחפש בו הדים לביטויים ומבנים לשוניים מהמקרא, המשנה והתלמוד. תרגומו של סובחי עלי עדאווי, המוסלמי הראשון שתרגם את הקוראן, נקי מנטייה זו, ולכן אני מאמין שהוא אכן מביא גירסה יותר נאמנה לכוונת הדברים, ולכל הפחות נקייה יותר מרעשי רקע.

הספר עצמו מקסים. הנייר עבה ומשובח, מעוטר ומקושט, הגרפיקה מזכירה קליגרפיה ערבית נהדרת, והכריכה עבה ויוקרתית. תרגומים אחרים מזכירים בצורתם ספרי לימוד, ואכן המגמה האקדמית של ספרו של רובין ניכרת גם בפורמט ובעטיפה, ובמידה ידועה נכונים הדברים גם באשר לבן שמש. המחזיק בספרים אלו מרגיש כי הוא מחזיק בספר לימוד. המחזיק בספר 'הקוראן בלשון אחר' מרגיש כי הוא מחזיק בספר קודש. המדובר ביצירת אמנות, לא פחות. הנה, לדוגמה, העמוד עם סורת הפתיחה, הפאתיחה שהוא אחד היפים ביותר בספר:

קוראן

המדובר לדעתי ביצירת אמנות המרחיבה את הדעת ומשרה השראה הרבה מעבר לתרגום רגיל. לא מצאתי משהו מיוחד בתרגום זה של הפאתיחה בהשוואה לתרגומים אחרים (בן שמש יוצא הדופן כאשר הוא קורא לאללה הרחום והאהוב, ותרגום זה מסתפק ב'רחמן והרחום' הסטנדרטי) אך הדרך בה מובאים הדברים אם מבחינת שילוב הטקסט הערבי באותיות ערביות, או מבחינת הקישוטים, היא נהדרת.

כל בן תרבות צריך להכיר את הקוראן. האסלאם היא דת חשובה, ובה מאמינים מיליארדים בכל העולם. ידיד שחזר לפני מספר שנים מן החאג' סיפר על כי כאשר הקיף את הכעבה הקיפה עמו קבוצה של מאלזים, שכפי הנראה אינם דוברים ערבית. מנהיגם הקריא פרקים מהקוראן בקול והם חזרו אחריו. בין היתר חזרו בקול על הפיסקה – 'יצא לאור בדפוס סאראווק ובניו, רח' פוטרג'איה 9, קואלה לומפור'. זה רק מראה על המגוון האנושי האדיר של המאמינים בדת בכל המרחב האדיר שבין מזרח אסיה ומערב אפריקה,והרבה מעבר לכך. העובדה שאנו נתקלים לעיתים בחלק אלים וברברי של אותו מגוון אנושי אדיר (גם אצלנו לא חסר, וגם אצל אחרים. למוסלמים אין קושאן על אלימות וברבריות) אינה צריכה להרתיע אותנו מלנסות ולהתחבר לזרם האנושי האדיר, ובסופו של דבר שוחר השלום, הקורא את הספר ומוצא בו את תמצית הוויתו. צריך להבין, צריך להכיר, צריך לדעת. מוסלמים זה לא רק דאעש. כמו שיהודים זה לא רק ברוך מרזל. 'הקוראן בלשון אחר' הופך את ההיכרות הזו לנעימה ומעניינת יותר. תודה לך סובחי עלי עדאווי, תודה לכם 'חדית' אחת ביום'.

גיליתי עולם חדש ומופלא

סך הכל טפו טפו טפו יצאתי בסדר. מה זה בסדר? מאה אחוז. בכל הטלה והטלה של המטבע היא נפלה בדיוק על הצד הנכון, הפריבילגי. גבר? צ'ק. יהודי? צ'ק. סטרייט? צ'ק. אשכנזי? צ'ק. שכחנו משהו? אה, כן. מעמד בינוני בורגני, צ'ק (אם ככה לקראת סוף החודש יש סיכוי שהוא יחזור אבל עדיין צ'ק).

אז ככה – אלו חיים די פריבילגיים, כמו שמי שלא נחן באותו מזל טוב ששפע עלי יודע. אני לא צריך להתלבט עם הזהות שלי, לא להתחבט, לא להסתיר, לא לפחד. סבבה אגוזים. כל המערכות שמסביבי עובדות רק בשבילי. הכל מסתנכרן כמו שצריך, הדלתות מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן, הכל סבבה.

לא שזה פשוט. יש את הקטע הזה של האליטה המשרתת שהיה רווח בחוגים הפריבילגיים של שנות השמונים, והיום פחות נהוג, שזרק אותי לכל מיני מקומות לא סימפטיים כמו לבנון או רמאללה, והיום האליטות מהסוג שלי למדו איך להימנע מזה, או המון רגשות אשם וקונפליקטים בלתי פתורים מהנכבה ועד ילדי תימן, אבל סך הכל עדיף להיות עם רגשות אשם על הנכבה מאשר להיעקר בנכבה.

אף פעם לא הייתי מיעוט בכלום, באמת! בכל מקום שהגעתי אליו הייתי הרוב והאליטה. כאילו דמיינו לעצמכם את התגלמות המילים 'הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית, הר הצופים'. זה אני.

אני יכול רק לדמיין איך זה להיות מודר, מנושל, מקופח, מסומן, מופלה. לא קרה לי עדיין, עד עכשיו.

את הזהות הרפורמית אימצתי בשלב די מאוחר בחיים. עד גיל עשרים לא שמעתי את המילה הזאת, באמת. הסתובבו מעט מאוד רפורמים בעפולה בשנות השמונים. כשפגשתי את ש' היא בדיוק הגיעה מגרעין של צופי תל"ם לקיבוץ לוטן, שמי שמכיר יודע שזה ההארד קור של הרפורמים בעולם. אז התחתנו אצל רב רפורמי והיה נחמד, אבל שמתי את זה בצד לאיזה חמש עשרה עשרים שנה. לפני כמה שנים הייתה אצלי תחייה של העניין, אולי הזדקנתי. אולי הפכתי בעקבות קריאה לא נבונה מאתיאיסט דוקינסאי זועם לאגנוסטיציסט פוסט מודרני רגוע, אולי הבנתי שיש יותר דברים בשמים ובארץ, הורציו, מאשר אתה חולם עליהם בפילוסופיה שלך. קורה. מי שמכיר אותי יודע שכשאני מתחיל משהו אני נכנס עד הסוף.

אז פרט לחוויה הרוחנית (באמת! שום ציניות כאן. בשביל זה אני עושה את זה) ולערך המוסף המסורתי והמשפחתי וכל זה, אז פתאום למדתי איך זה להיות מיעוט. מופלה, מודר, מסומן.

היום שר הדתות בממשלה שלי אמר עלי את הדברים הבאים, תוך כדי דיון בחוק שעבר בוועדת השרים לחקיקה, ונועד להדיר את הרפורמים משירותי דת ציבוריים בהקשר של מקוואות – "מי שאינו מקבל את סמכותה של התורה ורומס את מצוותיה ברגל גסה אינו יכול לטעון שהוא מייצג דת בישראל. התנועות האלה שרויות בנסיגה והמספרים שהם מציגות מנופחים. זכותם לנהל טקסים וכל פולקלור שהם ירצו אבל היהדות היא לא תיאטרון שבאים אליו באוטו בשביל ליהנות. הגופים הללו שמבקשים לשנות את התורה וההלכה הם אינם זרמים בדת ישראל. כמו שלא ניתן לרופא להתקרב לבית חולים באמצעות כישוף ולא נקרא לו רופא, כך לא ניתן לגופים האלה להתקרב לתורת ישראל. מאז קום המדינה הקפידו כולם על שמירת הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה. יש כאם מהלך שלא בר בידיים נקיות. עם כל הכבוד לציונות ולתמיכה שלהם במדינת ישראל, לא ניתן להם לנהל אותנו בשלט רחוק ולפגוע בצביונה היהודי של המדינה. אני מודיע לכם שכל ניסיון להתערב ולשנות כללים שלא על פי ההלכה לא יהיה”

 לא יהודי, לא דת, רופא אליל. ואת זה אומרת עלי ממשלת ישראל. הגוף שצריך לייצג אותי ולהגן עלי. לדאוג לזכויותי.

נעלב? כן, קצת. אבל גם מפחד. סימנו אותי. לא נותנים לי מה שמגיע לי לא בגלל נימוק ענייני (אין נימוק ענייני בדברים האלה) אלא בגלל מי שאני. מפלים אותי לרעה. רוצים שאתבייש בזהות שלי ואשים אותה בצד. וסך הכל זו רטוריקה די רגועה לעומת חברו לחרדיות אייכלר שקרא לנו 'חולי נפש' וכאלה. והיי, כולנו למדנו מה מילים יכולות לעשות.

אז כאן כל הפריבילגיות לא עוזרות לי. אני עומד בצד מושפל ומבוייש. הגבר האשכנזי הסטרייט הבורגני, פתאום מופשט מכל מנגנוני ההגנה, ומישהו בא ואומר לו עד כאן. הדבר הזה שאתה רוצה ומגיע לך, אתה לא תקבל אותו. כי אתה מיעוט ואני הכוח של הרוב. אבל… אבל… אבל… אני אשכנזי! שירתתי פה והייתי שם! אני גבר, באמת, תראה! לא עוזר. רפורמי. לא תקבל. שב בצד ותתבייש. כן, שם, איפה שהלא יהודים.

אז ככה – אי אפשר להשוות את החוויה הזו למה שעוברות נשים (מודרות, מופלות, נאנסות, מוטרדות מינית, מקבלות שכר נמוך יותר על עבודה שוות ערך, אם רק להתחיל את הרשימה) או ערבים או מזרחים או להט"ב. זה סדק קטן מאוד בשריון הפריבילגיות שאני עדיין עוטה, אבל מה, לא נעים. פתאום אני מרגיש את זה מבפנים, ופתאום זה נוגע בי. נכון. אמשיך עדיין לקבל שכר גבוה יותר מאישה, מזרחי או ערבי. הילדים שלי יקבלו חינוך טוב יותר, ואני יכול ללכת במקומות חשוכים בלי לפחד. זה לא שווה ערך. אבל זה שם.

מה אני רוצה?

ראשית, להגיד שהייתי צריך את החוויה הזו כדי להבין. להרגיש מופלה, מודר, מושפל, מוקע בפומבי. להבין איך זה כשהממשלה שלך פועלת נגדך. מסמנת אותך. אני מבין עכשיו טוב יותר, ואולי אתקרב קצת להיות יותר 'גבר טוב דיו' או 'אשכנזי טוב דיו' בהקשר של הרגישות שלי לרצונות והצרכים והנרטיב של מי שלא נולד עם הפריבילגיות שאני נולדתי, בכל הקשר שאינו הזהות הדתית שאימצתי לעצמי.

שנית – קצת סולידריות. מאוד אשמח לקבל. שמישהו יכעס על הדברים האלה קצת גם בשבילי.

שלישית –

זה לו ריד, והוא היה יהודי אמריקאי, אללה ירחמו, וישמרהו וינצרהו. אז רוב הסיכויים שהיה גם רפורמי. אז זה בערך מתאים. וגם בא לי לשמוע את זה.