טוהר הוואגינה היהודית סיבוב נוסף – ארי שביט

מישהו כאן נפל מהכיסא כשהתברר שהעיתונאי הבכיר המטריד מינית הוא ארי שביט? מישהו ממש ממש ממש הופתע מהדרך שבה העיתון לאנשים חושבים טיפל בעניין? הכתבה של דניאל ברין, הכתבת המוטרדת, לא ממש השאירה מקום לספק. חוץ מלכתוב את השם המפורש הכל היה שם – תאריך של סיבוב פירסום בארצות הברית לספר שיצא באנגלית, תיאור חיצוני, תיאור של המצב האישי. הכל שם. הארץ בהתחלה התעלם מהפירסום, לאחר מכן פירסם גירסה מאוד ערוכה של סיפורה של דניאל ברין, ורק כשכלו כל הקיצין פירסם 'התנצלות' של שביט. לא הבנתי שאם אני מנסה לנשק מישהי בכפייה ומציע לה 'להתרבות' איתי, זו הטרדה. נו באמת…

בואו נוריד שני דברים מהשולחן לפני שממשיכים – חוסר החיבה שלי לשביט ולכתיבתו והבעיות שיש לי עם 'הארץ'. כל מומר שהיה פעם שמאלן וראה את האור (במקרה של שביט האור הוא זה הנובע מחריץ התחת של ביבי) אינו זוכה לסימפטיה שלי. אבל הוא אינו גרוע או טוב מאחרים. עם 'הארץ' יש לי חשבון ארוך, שנובע מהתנסות אישית לגבי פרשה שסיקרו, לדעתי באופן מוטה ומעוות, ששיקף את מערכת הערכים האמיתית שלהם, ורמה עיתונאית ירודה מאוד. כך שלא מפתיעה אותי הדרך הפחדנית בה הגנו על העשב השוטה שצמח בערוגתם. מילים גבוהות יש להם הרבה. מי שרוצה לקרוא תיאור מפורט ומבהיל של הדרך בה הארץ פעלו במקרה הזה מוזמן לקרוא את 'תיקון עולם'.  כבר כמה שנים שהעיתון הזה לא נכנס אלי הבייתה בגירסה המודפסת. בלי לקרוא קצת באינטרנט אי אפשר, ובכל אופן. אתמול העיתון ירד לרמות שקשה מאוד לרדת אליהן. שיספרו לי מעכשיו על אתיקה עיתונאית. מיליונת'לפים מאמרים של גברת מג'ונדרת לא יכסו על הערווה הגברית שנחשפה שם.

אבל לא לשם כך התכנסנו היום. לא לשם כך טרחתי לשחזר את הססמה של הבלוג. כידוע, מתחילת ימיו של הבלוג, אי שם בישראבלוג, יש לי עניין מיוחד בשמירת טוהר הגזע וטוהר הוואגינה היהודית, בקטע של להב"ות כאלה, שממש דואגים לכך שהוואגינה היהודית הטהורה לא תחולל על ידי זין שעדיין נושא עליו את העורלה. בהתחלה הייתי ממספר את הפוסטים, אבל איפשהו הספירה הזאת אבדה. זה משהו שכנראה טבוע עמוק מאוד בחברה שלנו והדוגמאות נמצאות בכל מקום. הליברל המתחסד שביט סיפק תובנות נהדרות בהקשר הזה.

אז הנה הקטע הרלוונטי מהתיאור המחריד של דניאל ברין על אחד הערבים הקשים בחייה-

“First,” he said, “I want to get to know you better.” He asked me a series of personal questions — about my Jewish background, my family, my personal life; he wanted to know if the man with whom I’d attended his book event the night before was my boyfriend. His questions made me uncomfortable, but they weren’t all that surprising, actually — I’ve learned that if you’re Jewish and younger than 35, your relationship status is typically the first thing another Jew will ask about."

ככה זה כנראה עובד. איני יודע מהו שעשה שביט, הטוען כי לו ולאשתו יש 'הסדר', על מנת להפיג את בדידותו לאחר שסורב על ידי ברין, ואם הקפיד עם אחרות שתהיינה אף הן ממוצא יהודי. אבל העובדה היא שבטרם החל במלאכה וידא היטב היטב מהו הרקע הגזעי של המיועדת. אבל למטבע הזו שני צדדים. הגברת הגיעה יום לפני כן למסיבה עם בחור. ומה אם הוא לא יהודי? ומה אם היא שוכבת עם גוי? אין פלא שאביר כשביט נחלץ להגנת הוואגינה הטהורה, ומציע את שירותיו על מנת לגאול את הנסיכה במצוקה משבי הגויים. לא פלא שהוא מציע לה 'להתרבות' באחד הקטעים המחרידים בעדות של ברין –

“Don’t you have children?” I asked, trying to wedge conversation in front of contact.

He looked at me with a sly smile. “Yes,” he said, “and I’m not done yet. … ”

Even in the midst of such a profoundly awkward situation, I remember thinking that this was the first time any man had made a pass at me by suggesting we procreate.

יחסי מין, כידוע, לא רק גורמים לעונג, אלא מטרתם הראשונית היא רבייה. שביט כנראה לא שוכח את זה. ודאי שכל אישה – יהודיה טובה – תעדיף להתרבות עם יהודי טוב כשביט, מאשר עם 'חבר' שמוצאו הגזעי לוט בערפל. יש בזה סוג של אבירות. מתן אפשרות לברין לגאול את עצמה, למלא את ייעודה. להביא לעולם עוד שביטים קטנים שאביהם וגם אמם יהודים.  איני מבין מדוע היא כה מופתעת מהצעה זו 'להתרבות'. זה הרי ייעודה בחיים. אישה, אחרי הכל. ולא סתם אישה. יהודיה. מתחת לגיל 35. ומה יקרה אם השעון הביולוגי ימשיך לתקתק וזה לא יקרה? איך תמשיך נצחיות העם היהודי? הוא בסך הכל דורש שתמלא את חובתה. אני מבין שעולם המושגים בניו יורק שונה קצת. כנראה ששביט שכח את זה. או לא ידע זאת מעולם. רק כשהתחלתי לחקור את המילט הבנתי עד כמה עולם המושגים של מי שגדל וחונך מחוץ להסדר המילטי שונה משלי. לא כל אחד מודע לדברים האלה.

אסיים בכמה מילים של שביט עצמו. מהארץ -שביט בילה זמן רב עם צעירים יהודים בארצות הברית (מקווה שלא יצוצו עוד עדויות מהכיוון הזה ושברין הייתה אירוע חד פעמי בו הדחף להרבות יהודים בעולם גבר על שיקול הדעת) וממש התרשם שיש להם בעייה עם מדינת ישראל זאת הנהדרת, האפופה בנצחון ובטרגדיה כשם כותרת ספרו של שביט. וכך הוא כותב –

"בה בשעה שעשיתי ככל יכולתי כדי לשמש מעין תפסן בשדה שיפון — המנסה להחזיר מן הצוק יהודים צעירים שהמדינה היהודית חדלה לדבר על לבם — הבנתי מהו האתגר הקיומי האמיתי הנשקף לנו: ההתנגשות החזיתית בין הציונות לבין רוח הזמן של המאה העשרים ואחת. העובדה שבעוד שרוב הצעירים בצפון אמריקה ובאירופה אימצו ערכים אוניוורסליים, ישראל נתפשת כשבטית. העובדה שבעידן שבו שלושת החטאים הגדולים הם כוח, יחסנות ופרטיקולריות אנחנו נתפשים — באופן מעוות למדי — ככוחניים, יחסניים ופרטיקולריים."

'תפסן' תרתי משמע.

טוהר הוואגינה היהודית – והפעם הידד למנהיג!

הפוסט שפירסם ביבי בנוגע לפלסטינים שאנסו יהודיה מוגבלת בשכלה מדאיג מסיבות רבות מאוד. האמת היא שאותי הוא יותר מדאיג ממינויו של ליברמן לשר הביטחון. הוא מסמן את הצטרפותו של ביבי למחנה הפולקיסטי הלהב"תי, מחנה מטהרי הגזע.

עד עכשיו נטיתי להאמין שביבי, איש העולם הגדול, נקי יחסית מהנטייה המסויימת הזו. ההיסטוריה האישית שלו – התחתן בנישואים רפורמיים עם גויה גמורה שעברה גיור רפורמי – כמו גם סובלנותו ליחסים של בנו יאיר עם סנדרה לייקנגר הנורבגית (כיכר השבת הכתיר את הכתבה עליהם בכותרת 'ההתבוללות נמשכת')  גרמו לי להאמין שהוא אינו רואה בטוהר הגזע היהודי את הערך העליון שרואים בו אנשי המחנה הפולקיסטי. אבל מסתבר שלא דקתי פורתא, וקצת שכחתי את מנגנוני השליטה הפטריארכליים. ליהודי מותר להפיץ את זרעו לכל עבר, ואפילו עד נורבגיה. אך אם יטמאו הזרים את הוואגינה היהודיה הכשרה, הם כבר יראו את נחת זרועו של המנהיג. במילים אחרות – הזין שלי הוא ענייני. הכוס שלך הוא העניין של כל עם ישראל.

הבנאדם ראש ממשלת ישראל ברציפות כבר שבע שנים. לא שמעתי אותו ממש פעיל או מתבטא בנושאים של נשים. אף מעשה אלימות כנגד נשים, ממקורבו לשעבר משה קצב, ועד לרצח אנסטסיה רוסנוב ובן זוגה בראשון לציון בתחילת השבוע לא ממש הביאו אותו לדיבור או פעולה. העובדה שהוא סובל בסביבתו את נתן אשל (מה זה סובל? בסבבה. האיש הזה הוא המוציא והמביא, מכתיר המשנים למלך בחצר הקיסרית) מראה שכאילו כל הקטע הזה של לצלם עובדת ואחרי כן להפיץ ועוד כל הדברים הנחמדים שהאיש הזה עשה, לא ממש נראים לנתניהו כמו משהו שצריך יותר מנזיפה. אבל כשערבי אונס יהודיה! ווהו! הוואגינה הכשרה חוללה!

ואם כבר – אז יש כאן הזדמנות נהדרת להסית ולפלג. מסתבר שלא כולם מגנים את הפשע. כמובן – יש ססססמולנים, שמבחינתם, לערבי מותר לאנוס יהודיה. זה פחות נורא. זו הרמיזה. שלא כמו מנהיגנו, ססססמולנים אמיתים רואים כאן גבר ואישה, ולא יהודיה וערבי. מבחינתו של ססססמולני זה מעשה נורא בדיוק כמו כל אונס אחר. כמובן שהנסיבות האחרות מחרידות, העובדה שהיא הייתה מוגבלת בשכלה, והעובדה שהאונס היה קבוצתי. אבל זה לא מה שהזיז לנתניהו. הרמיזה שלו שהתקשורת (הסססמולנית, אפילו בעידן ערוץ 20 ו'ישראל היום') והססססמול לא מגנים, מובילה רק לכיוון אחד. הם לא מגנים כי לא איכפת להם שערבי אונס יהודיה.

מה שמשעשע (תמיד יש איזו פארסה. ביבי, אחרי הכל) הוא שמישהו הסביר לו שמשהו לא בסדר בפוסט, והוא פירסם פוסט מתקן בו הוא מסביר ש'לא היה נכון שאתייחס לנושא לפני מיצוי החקירה ואני מצר על כך'. עכשיו אנחנו מאוד מקפידים על סוב יודיצה. תגיד, טילפנת כבר להורים של הפלסטינים החשודים באונס כמו שטילפנת להורים של החייל היורה?

בהידרדרות שלו למחוזות הימין הנורא נורא נורא קיצוני ההזוי מאוד (זוכרים את הבנאדם הרהוט והמתוחכם שהסביר לנו ב-1996 ש'עושים שלום בטוח'?) זו ממש אבן דרך משמעותית. דווקא ליברמן, בשל האלקטורט הלא ממש ממש יהודי על פי ההלכה במאה אחוז שלו נראה לי נקי יחסית מהקטע הזה, ובין הימין הפולקיסטי לימין הפוטיניסטי והאופורטוניסטי, תמיד אעדיף את האחרון. למרות שכמו שאמרו על דונלד טראמפ – זה כמו להחליט אם עדיף למות בהרעלה או ביריה.

ובנימה זו אסיים להיום. יצא שלא כתבתי כבר למעלה משבוע כי אני נורא עסוק עם כנס הדוקטורנטים, ועוד מיליונת'לפים דברים כמו מאמר ומחזה וכאלה. וגם אתם יודעים משרד עורכי דין וזה. אבל בשביל זה יש שישי בערב. ממתק? הקלאסי הוא כמובן 'מאמי' עם 'שיר האונס'. אבל אני חושב שזה קצת קצת סר טעם בנסיבות. תקבלו את 'השדות האדומים' מאותו מחזה, כי לשם לוקח גם הימין הפוטיניסטי, ושלא תחשבו שאני ליברמניסט. אני באמת לא. סך הכל אני כותב כאן כבר שבע שנים ולא הבאתי כלום של מזי כהן והיא הכי אהובה עלי בעולם! ראיתי את אורית שחף באותו תפקיד, וזה כאילו לא היה זה. היי הופ. איך חלפו שנים.

כל עפולה דודו מעפולה

הכותרת הזו נשמעת כמו איזה ניסוח נורא מתוחכם, נכון? משהו נוסח הפרדוקס של ראסל שהאם הקטלוג של כל הקבוצות שכוללות את עצמן צריך לכלול את עצמו. ובאמת אם מנתחים את המשפט הזה (לא מבחינה תחבירית. הוא לא תקין מבחינה תחבירית. אין שום דרך להפוך אותו לתקין מבחינה תחבירית. הוא לא אומר כלום. אנומליה פרגמטית) אז יש כאן איזה אמירה תיאולוגית כמעט על איזו מהות דודואית עפולאית שניתן לייחס אותה לכל מונאדה לייבניציאנית קנטיאנית שנמצאת באותו מרחב מטאפיסי / ממשי / וירטואלי הקרוי 'עפולה'. אז זהו שלא.

דודו הוא מתמודד באח הגדול וכל עפולאי באשר הוא מתבקש להצביע לו, וגם כל עפולה מלאה שלטים שהניחה העירייה עם הניסוח הזה, העילג משהו, רומזת שמי שאינו מצביע לדודו מעפולה אינו עפולאי.

סך הכל עולם הריאליטי הוא די מאוס, והוא הביא עלינו את הדונלד טראמפ, שזה סכנה עולמית ברמה של האנטיכריסט, ואלוהים ירחם עלינו אם זה יהיה נשיא ארצות הברית. אם מישהו נורא רוצה להשקיע בריאליטי אז הוא צריך לצפות גם בהישרדות (שני פרקים של שעתיים ועשרים כל שבוע) והאח הגדול (שידורים עשרים וארבע שעות ביממה) והדבר הזה שבוחרים זמר ואחרי כן אף אחד לא זוכר מיהו (לא יודע איפה זה משודר ומתי). וזה די נטל אם רוצים גם לנהל למשל חיי משפחה תקינים, או שהמוח לא יירקב לגמרי. אני אישית ויתרתי על שלושתם לטובת התכניות האלה בערוץ ההיסטוריה שקונים ומוכרים גרוטאות, אבל זו ההעדפה שלי וקשה לי להסביר אותה, ובקטע של באמת רלטיביזם תרבותי אין לי יכולת לנמק במה זה עדיף על זה (חוץ מזה שאת הגרוטאות מוכרים וקונים באשקרה חצי שעה והאח הגדול וההישרדות זה מינימום שעתיים) אז בכל אופן יש לזה בטח מיליונת'לפים צופים וכנראה שנורא חשוב שהזוכה של האח הגדול יהיה מעפולה.

זה משהו שלא הבנתי אף פעם. מי שזוכה במאסטר שף יודע לבשל, ומי שזוכה בכוכב נולד או איך שלא קוראים לזה היום יודע לשיר והזוכה בהישרדות יודע להדליק אש ולשרוד על אי בודד ולאכול ג'וקים או עיניים של פרות או מה שמסדרת שם ההפקה. מה יודע מי שזוכה באח הגדול?

מה אומר על תושבי עפולה שהזוכה באח הגדול הוא מעפולה? שהחינוך העפולאי משובח? שהעפולאים יודעים לכבוש לבבות? האם הוא 'רגיש' ו'אותנטי' יותר מאחרים וכך גם העפולאים? אותנטי, במובן של אידיאל הפרא האציל של רוסו? אדם שהולך עם האמת של עצמו, וכך גם כל העפולאים? רגישים, אותנטים? האם הכוונה ב'כל עפולה דודו מעפולה' הוא שכל העפולאים הם כדודו מעפולה?

אני לא סך הכל. לא רגיש. לא אותנטי. ובסך הכל עפולאי מאז שסבי נסחף לחופי הכרך הגדול בחיפושו אחר טחנת הקמח של קרמרמן שם שימש אחיינו כמנהל חשבונות, בשנת 1937. אבל אני מבין למה ראש העיר רוצה להשקיע בתדמית. וסך הכל יהיה ממש טוב לגאווה של העיר אם דודו מעפולה יזכה, וזה מצדיק את התקציב שהוצא לפירסום השלטים 'כל עפולה דודו מעפולה'.

אז זהו שאני לא ממש סגור על זה כי כאילו יש לעפולה בעייה תדמיתית מסויימת שנובעת מזה שלאחרונה היא עולה לכותרות בקטע של האנשים האלה שלא רוצים לגור עם ערבים, והערבים שזכו במכרז. והמון אנשים שמחוץ לעפולה שיודעים שאני עפולאי (סוג של. לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב.) שואלים אותי על הקטע הזה ונורא דואגים. וגם קצת מזלזלים. באמת. סך הכל גם לראש העיר זה מלכודת. אם הוא ידבר נגד זה ויגיד שכאילו זה בסדר שיהיו בעפולה תושבים ערבים, אז העפולאים לא יצביעו בעדו. מצד שני לבוא ממש ולהגיד שלא רוצים ערבים בעפולה… לא נעים. אז ככה מנסים ללכת בין הטיפות.

לא שזה מצליח. לפני כמה זמן היה חנוכה של היכל התרבות שעבר שיפוץ, והוציאו המון הזמנות והביאו את דני רובס שסך הכל אמנם שיאו מאחוריו אבל בכל אופן איך הוא שר וכל זה, וגם שלמה גרוניך שאין טענות ואל נא תלך מעמי דודי ומאוד מכובד. ופתאום במקום לחגוג ולשמוע את הזמרים הבאמת מכובדים, ולשתות את הקוקטיילים וליהנות מתאורת נורות הלדים המאממת, עומדים אנשים וצועקים ומניפים שלטים שרוצים צביון יהודי והחגיגה התקלקלה.

אז יש לי רעיון. כי כאילו גם אם יזכה דודו מעפולה אני לא ממש סגור שזה יעשה טוב לעפולאים ולתדמית שלהם. כי מי זוכר מאיפה מגיע כל זוכה מהאח הגדול? מי זוכר מי זכה בעונה הקודמת ומאיפה הגיע? אז היחס בין השקעה לתמורה בשלטי החוצות הוא ספקולטיבי משהו. אז יש לי רעיון ממש פיצוץ. שראש העיר של עפולה יחסוך את הכסף על השקלים ועל האסמסים (ככה מצביעים?) ויעשה מין אסיפה כזאת שיזמין את החבר'ה הערבים שזכו במכרז לגור בשכונה בעפולה, ויסביר יפה מאוד שעפולה היא עיר המקדמת בברכה כל אזרח שרוצה לגור בה, ושלא מבדילים בין יהודי וערבי, ויש מקום לכולם. וזה יעשה יופי של יחסי ציבור ולא צריך להשקיע אפילו שקל.

אבל זה לא יקרה. זה לא הבון טון, הצייטגייסט. אנחנו יותר בקטע אחר בישראל 2016 ובטח בעפולה 2016.

סך הכל אני לא אומר שלא צריך להצביע בעד דודו מעפולה, כי אין לו קשר לכל העניין הזה והוא נורא רוצה לזכות באח הגדול ולקבל את הפרס ואולי גם תכנית בערוץ 24 או משהו כזה ואני מפרגן לו כי סך הכל גם אני עפולאי אותנטי ורגיש עמוק עמוק בלב השחור שלי. זה לא שאני אצביע לו, כי אני לא רוצה לבזבז על זה את החצי שקל על האסמאס ומספיק לי מה שראש העיר בזבז על שלטי החוצות, אבל אני בהחלט מפרגן. אז סיימנו בצורה חיובית ומפרגנת ואפשר לסיים עם ממתק.

מי שחושב שנפטרנו מווילי דיקסון אז הוא טועה. זה הספונפול שהוא כתב להאולינ' וולף מתי שהוא בשנות השישים. יש בזה איזה תובנה שנוגעת באופן עקיף לאח הגדול. או שלא. תעשו חיים ותצביעו לדודו מעפולה. למה לא?

טוהר הוואגינה היהודית חלק מי יודע כמה ועוד אחד

כשכתבתי בישראבלוג הייתה לי סידרת פוסטים בשם 'טוהר הוואגינה היהודית', שהתייחסה בדרך כלל לכל מיני ניסיונות לשמור על טוהר הוואגינה היהודית, כמו ההוראה של הממונה על השירות  הלאומי לא לאפשר משמרות לילה לבנות בבית חולים פן יפתו אותן הרופאים הערבים, או הסרטון ההזוי של משרד הקליטה בו הערל השוגל את הבחורה בניו יורק לא מבין מדוע הדליקה נרות ביום הזכרון וחושב שזו אך הזדמנות נוספת לטמא את הפות העברי הקדוש, וכאלה. אז היום רביניאן.

הארץ כבר הסביר את הבעייתיות בעמדה של הסופרת עצמה, הרואה את 'ההתבוללות' באופן שלילי ואידך זיל גמור. אבל אין לי ויכוח עם רביניאן. היא כתבה יצירת ספרות, טובה יותר או פחות, ולא מניפסט פוליטי.

נכון, כמה וכמה מהסופרים שאצלי בפיד בפייסבוק (יש לי כמות גדולה ממה שניתן היה לחשוב) מיהרו והצביעו על היצירות שלהם ככוללות אלמנטים התבוללותיים, או הצהירו על כוונותיהם לכתוב רומן עב כרס הכולל מעשים שלא ייעשו בין בתולות בת ציון וערלים. וזאת כמובן במטרה שהיצירות תיפסלנה על ידי משרד החינוך, והם יעשו את הקופה שרביניאן עשתה על חשבון הטיפשות והגזענות של אחשדרפני בנט. וכך, גם אני יכול לספר על 'לילה אדום' המסתיים בנשיקה לוהטת בין מילאד הערבי הנוצרי לשרון ממן היהודיה הכשרה. אבל זה לא העניין. ספרות היא ספרות. פוליטיקה היא פוליטיקה. קו התפר הוא תמיד בעייתי. פוסט נפרד. נמשיך הלאה.

העניין הוא עם המצקצקים. עם כל חברי הכנסת מהשמאל ומהמרכז, מהרשימה המשותפת ועד ללפיד (איש המרכז הקיצוני) שיודעים לצקצק היטב בלשונם כאשר פוסלים ספר על 'התבוללות' אבל סובלים מזה שבעים שנה, מהן כמה וכמה עשרות שנים בשלטון, את שיטת המילט העות'מאנית המחלקת אותנו לארבע עשרה עדות דתיות שהמשויכים אליהם יכולים להתחתן אך ורק בינם ובין עצמם.

כן, הכוונה אליך איימן עודה. איפה במצע של המשותפת דרשתם את ביטול שיטת המילט? איפה עלתה הדרישה הזו במצע של כל אחת ואחת מהמפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת לפני שהתאחדתם? טוב לכם ערבים חביבים בתוך הקופסה שלכם. אתם לא רוצים לצאת. אולי אתם לא אוהבים ממש יהודים? או את הרעיון שיהודים יתחתנו עם ערביות או ערבים עם יהודיות או ערבים עם יהודים או ערביות עם יהודיות? לך תדע.

וכן הכוונה בוז'י ולפיד ובעצם גם ליברמן (האלקטורט שלו הוא הנפגע העיקרי מהמילט. עשרות אלפים מהם, אם לא יותר, מוגדרים חסרי דת וחייבים לנסוע לחוץ לארץ בשביל להתחתן). אם היה איכפת לכם זה כבר מזמן היה נגמר, המילט. בכמה ממשלות אחדות ישבתם? כמה דרישות אולטימטיביות העליתם? והמילט? מחייך כבר ארבע מאות שנה ועוד היד נטויה לעוד ארבע מאות כאלה.

אז סך הכל בנט הוא גזען של קיץ. כזה שנכנס לחדר וישר רואים גזען. עודה ובוז'י ולפיד וליברמן הם גזענים של חורף. כאלה שנכנסים לחדר, מורידים את המעיל, פושטים את הסוודר, חולצים את המגפיים – והנה – גזען. תפסיקו לצקצק. גם אם מיליוני בנות שבע עשרה חרמניות תקראנה את 'גדר חיה' ותרוצנה להתבולל, המילט ימנע את זה מהן. בנט אומר בעצם את מה שכולכם חושבים.

אז מה אתם באים בטענות לפקידה שפסלה את הספר? באמת. היא תוצר של השיטה. והיא אומרת מה שכולכם חושבים. נחמד ללמוד על זה בשיעורי ספרות. כמו 'החטא ועונשו'. אבל אף אחד לא ממש ילך להרוג זקנות עם גרזן, נכון? יש תמיד פער בין העולם הדמיוני של הספרות ובין עולם המעשה בו החוק אוסר את מה שהדמיון יוצר.

והנה מה שיהודיה כשרה וטובה, שחוללה על ידי היידגר הגוי הנאצי הטמא, ידעה להגיד, בספר שלה 'אייכמן בירושלים' על שיטת המילט שלנו. הדברים נכתבו לפני למעלה מחמישים שנה, והמילט עדיין חי, למרות הזעקה. אז אם ארנדט לא הצליחה, והיא משקל כבד, אז אתם מפחדים מרביניאן? מבחינה אינטלקטואלית ארנדט אוכלת אותה לארוחת צהריים בלי מלח. אז הנה מה שלחנה יש לומר -"אייכמן בירושלים – דו"ח על הבנאליות של הרוע" שתרגם אריה אריאל, בהוצאת בבל, שנת 2000 עמ' 16 –

"נראה שאזרחי ישראל, חילונים כדתיים, מסכימים שיש צורך בחוק האוסר נישואי תערובת… יש משהו עוצר נשימה בתמימות שבה גינתה התביעה את חוקי נירנברג הידועים לשימצה משנת 1935, אשר אסרו נישואי תערובת ומגע מיני בין יהודים לגרמנים. אלה מבין העיתונאים שהכירו את הנושא היו מודעים היטב לאירוניה שבדבר, אבל לא הזכירו זאת בדיווחיהם. זה לא הזמן המתאים, הם סברו, למנות בפני היהודים את הליקויים בחוקיה ובמוסדותיה של מדינתם."

תפסיקו לצקצק תתחילו לעשות. תבטלו את המילט, ותזדיינו עם ערבים. ועם יהודיות. ועם מי שבא לכם.

ממתק? הקלאש מגניפיסנט סבן. לא בגלל שזה קשור למשהו. סתם כי בא לי לשמוע.

מהנעשה במדינת המילט שלנו

הנה סיפור נהדר ומחמם נפש שעליתי עליו במקרה. המיליונר היהודי מוטי כהנא הפעיל כוח קומנדו לחלץ את היהודים האחרונים מחלב. וכך משפחה בת כמה וכמה יהודים חולצה מחלב הבוערת, לאחר שדאעש כבר סגרו עליהם, והועברה למקלט בטוח בתורכיה. שם יצר כהנא קשר עם הסוכנות היהודית ומשרד הפנים, במטרה להעלות את אחרוני יהודי חלב ארצה.

ואז הגיעו אנשי הסוכנות היהודית ומשרד הפנים. האם בת ה-88 נמצאה יהודיה כשרה והועלתה ארצה ביחד עם בתה הרווקה. הבת הנשואה למוסלמי וילדיה לא קיבלו אישור, ובסופו של דבר שבו לחלב. לא ידוע מה עלה בגורלם.

אני סתם מציע שיאתרו את כל מי שאחראי לעניין בסוכנות היהודית, החל מהבוס שרנסקי וכלה בפקיד הגזען והאטום ששלח את המשפחה היהודית בחזרה אל התופת. ויאתרו גם את מי שאחראי במשרד הפנים החל מהבוס האחראי מיניסטריאלית סילבן וכלה בפקיד הגזען והאטום ששלח את המשפחה היהודית בחזרה אל התופת. ויצניחו אותם מעל חלב, ולא יתנו להם לחזור בלי אחרון האנשים מהמשפחה הזו.

ואחרי כן שיספרו לנו שמדינת ישראל קמה על מנת לסייע ליהודים במצוקה ברחבי העולם, ושחוק השבות הוא לא סתם עניין גזעני שנועד לשים את הערבים במקום, אלא באמת כלי שנועד לסייע לאנשים שנרדפים בשל יהדותם.

סילבן, תתפטר.

שרנסקי, תתפטר.

Loving Day

היום ה-12 ביוני הוא בארצות הברית 'Loving Day', היום לציון הסרת המכשולים הבין גזעיים לנישואים, וחגיגת האפשרות להינשא גם למי שאינו בן הגזע שלך – ובקרוב כך אני מקווה גם למי שהוא בן אותו מין כמוך. פסיקת בית המשפט העליון בארצות הברית, מ-12 ביוני 1967, שאיפשרה לבני הזוג הבין גזעי מילדרד וריצ'רד לאבינג להינשא, על אף החוק הגזעני של מדינת וירג'יניה שלא איפשר נישואים בין גזעיים, אמרה את המובן מאליו – אין סיבה שאנשים בעלי צבע שונה לא יוכלו להינשא. הזוג לאבינג פתח את הדלת למיסוד האהבה של רבים, בני גזעים שונים, ולפריצת מחסומים של אפליה וגזענות.

ואצלנו? אצלנו שוררת שיטת המילט, פרי הגיגיו של ג'ורג' החמישי שישב במועצתו בשנת 1922, והגה את דבר המלך במועצתו המחלק את תושבי פלשתינה א"י ל-14 עדות שונות, היכולים להינשא ולהתגרש אך ורק בבתי הדין של עדתם הדתית. פרט למובן מאליו, הכפפת אוכלוסיה חילונית בעיקרה לשיפוטם של בתי דין דתיים הפועלים לפי הדין הדתי הארכאי והפטריארכלי (תחרות משמעותית בין השריעה, ההלכה והדין הביזנטי היווני אורתודוכסי, דיני הגירושים של מי ארכאיים ופטריארכליים יותר. הקתולים פרשו מן התחרות עוד בטרם החלה, שכן אצלם אסור להתגרש), תוצר הלוואי החמור של שיטה זו הוא אי האפשרות של בני העדות הדתיות (הסוואה דקה לחלוקה אתנית) להינשא אלא לבן עדתם. כן, יהודי אינו יכול להינשא למוסלמית, בהאי ליווניה אורתודוכסית, דרוזי לאוונגליסטית-אפיסקופלית. איש מהם אינו יכול להינשא לבן או בת הציבור הגדול של 'חסרי הדת', שלוש מאות אלף איש מאיתנו שהגיעו לארץ כזכאי שבות, אך אינם יהודים על פי ההלכה. לאלו אין מסגרת בה הם יכולים להינשא במדינת ישראל לאיש. יש להם חוק מיוחד מ-2010 המאפשר להם לבוא ב'ברית זוגיות' שמעמדה נחות מזה של הנישואים, אך רק עם 'חסר דת' כמותם. רוסי – בוא בברית הזוגיות עם רוסיה. הוואגינה היהודיה הכשרה (או הדרוזית, הבהאית, המוסלמית, האוונגליסטית אפיסקופלית, הכשדית אוניאטית וכיוצא בזה) אינה יכולה לסבול אותך ושכמותך.

הממד ההצהרתי הוא חמור. הוא מהווה בסיס לאפליה, ולחנה ארנדט הוא הזכיר את חוקי נירנברג (אייכמן בירושלים עמ' 16, תרגם מאנגלית אריה אוריאל, הוצאת בבל) –

"היה משהו עוצר נשימה בתמימות שבה גינתה התביעה את חוקי נירנברג הידועים לשמצה משנת 1935, אשר אסרו נישואי תערובת ומגע מיני בין יהודים לגרמנים. אלה מבין העיתונאים שהכירו את הנושא היו מודעים היטב לאירוניה שבדבר, אבל לא הזכירו זאת בדיווחיהם. זה לא הזמן המתאים, הם סברו, למנות בפני היהודים את הליקויים בחוקיה ובמוסדותיה של מדינתם."

ועדיין, תאמרו, יש זוגות מעורבים. אלו נישאים בקפריסין ובצ'כיה (פראג היא לאחרונה בירת הנישואים האזרחיים בישראל) ונרשמים במשרד הפנים על סמך תעודת נישואים זרה. נכון. אבל פרט לכך שאזרח צריך להיות בעל הזכות להינשא במדינתו, הרי שכל הנוהג הזה של נישואי חוץ לארץ מבוסס על פסיקת בית המשפט העליון בעניין פונק שלזינגר האומרת כי הרישום במשרד הפנים אינו הכרה בתוקף הנישואים, אלא 'לצרכי סטטיסטיקה בלבד'. נכון, מזה חמישה עשורים שמעניקים לזוגות זכויות מתוקף פסיקה זו, אבל – וזה אבל גדול – זו אינה אמירה משפטית על תוקף הנישואים, אלא החלטה מינהלית. הפה שהתיר הוא גם הפה שיכול לאסור. המהירות שבה השתלטו בנט ורגב על שדה הצנזורה על התרבות בארץ, והנוחות שהם חשים בהרס של בסיס הדמוקרטיה – חופש הביטוי, גורם לי לחשוש שלא ירחק הזמן ושר פנים זה או אחר יכריז שהגיע הזמן להפסיק להעניק לזוגות אלו מעמד של נשואים, ולבחון את תוקף הנישואים על פי ההלכה.

בקיצור – תנו לי קצת לאבינג!

Tiocfaidh ár lá

האמרה המופיעה בכותרת היא פתגם אירי בשפה הגאלית. המשמעות היא 'עוד יגיע יומנו'. (מבטאים את זה צ'אקי אר לה) בדרך כלל זו הייתה סיסמה ששימשה את הקתולים במאבק לאיחוד האי. היום, כאשר אירלנד העצמאית קיבלה במשאל עם תיקון לחוקה המאפשר נישואי להט"ב, אני אומר – צ'אקי אר לה! עוד יגיע יומנו.

או שמא?

פעמים רבות כתבתי בבלוג הזה כי שיטת המילט, המפרידה את תושבי ישראל בסגרגציה אתנית המוסווית כחלוקה לעדות דתיות, תכשיל גם מהלך לנישואי להט"ב. הדעת נותנת שהסדר כזה יהיה מחוץ לגבולות העדה הדתית. שכן אם רוצה זוג לעשות את אותו הדבר שבשלו תולים בכיכר המרכזית בטהרן, או מוציאים אל מחוץ לגדר ב'בית היהודי', מה עניין לבית דין דתי לענות בו כאן? הייתכן שזוג להט"ב מוסלמים יתגרשו זה מזה בכך שיאמרו זה לזה 'טלאק! טלאק! טלאק!', וכיצד זה יידון בית דין רבני בנישואי גאים, כאשר הנישואים עצמם הם אקט קנייני בו קונה הגבר את האישה? בשלוש דרכים אישה נקנית. בקניין, בסודר ובביאה. איך נקנה גבר? נישואי להט"ב הם מחוץ להגיון המילטי.

אם כך, כאשר תתבסס ברית הזוגיות בדיני ארצנו, אם אני, אבו אלמוג היהודי הכשר, אתאהב עד כלות בג'מיל, תקבל זוגיותנו את הכרת המדינה. אך אם אמאס בו, ואתאהב באחותו ג'מילה (היו דברים מעולם! תפתחו כל ערוץ טלנובלות) כי אז המדינה תמנע את זוגיותנו ולא תכיר בה. אף מערכת חוקית לא תוכל לסבול סתירה פנימית כזו. הכרה בנישואי גאים תנפץ את המילט.

או שמא?

זה בדיוק מה שקורה באירלנד. מדינה בה הנישואים ההטרוסקסואליים הם מסגרת פטריארכלית צרה ומלחיצה, בו עצם מוסד הגירושים התקבל אך במשאל עם ב-1995, וזאת במגבלות רבות מאוד.

הטיעון הלהט"בי הבסיסי היה – אני רוצה להצטרף למסגרת המלחיצה הזו. לא לשבור אותה, לא לנפץ אותה, לא ליצור מסגרת חופשית לכולם. אתם, ההטרוסקסואלים, עסוקים בלהכניס אחד את השני למסגרות מעיקות שאי אפשר לצאת מהן? גם אני רוצה. הווידאו קליפ הבא מציג גירסה נהדרת של הטיעון הזה. בחור לבוש בחליפה מסורתית דופק על דלתות הבתים, ומבקש מכל מי שפותח לו את הדלת את 'ידה של שינייד'. בסוף (תראו את הקליפ, דקה וחצי, אבל נורא מגניבה עם מוזיקת רקע של אם אני לא טועה השינייד האחת והיחידה) – 'תארו לכם שאם הייתם רוצים להינשא הייתם צריכים לבקש רשות מארבעה מיליון איש'. הסבטקסט הוא ברור – אם אתם, ההטרוסקסואלים פועלים לפי הדגם האולטרא שמרני של לבקש את ידה של הכלה כשאתם לבושים בחליפה – גם לנו מגיע. וזה בדיוק מה שהם קיבלו.

אז מה יכול לקרות? יכולים לקרות שני דברים. או שההומואים יקחו בדרכם העליזה את מוסד הנישואים באירלנד ויגררו אותו כשהוא בועט ומצווח אל המאה ה-21, ויביאו ליצירת מוסד נישואים חופשי וראוי לתושבי אירלנד כולה, להט"בים וסטרייטים, או שהנישואים הלהט"ביים יישארו מעין מסגרת חופשית למיעוט מצומצם, עם כללים מיוחדים, ולמעשה מעין מובלעת המפלה לטובה את הלהט"בים לעומת ההטרוסקסואלים. חידוש מרענן. אני אופטימי, אחרי המראות הנהדרים של משאל העם אתמול, שנראה אל מול עינינו את התממשות האפשרות הראשונה.

זה יכול לעבוד בארץ? אסיים בדוגמה. ב-2011 הייתה כאן 'מחאת אוהלים'. גם בספרד היה גל של מחאה. מה שקרה בספרד זה שהמחאה הזו הולידה תנועת המונים שמאלית בשם 'פודמוס' שסחפה את העם הספרדי, ואתמול זכתה בניצחון אדיר בבחירות המקומיות בדרך להשפעה משמעותית על הפוליטיקה הספרדית, אם לא כיבוש השלטון. אצלנו צעדו, התפרקו, הקימו את מפלגת היהיר והריקא, שסחפה את קולות המחאה, והשליכה אותם לרגליהם של שי פירון ורות קלדרון שפיזרו אותם לכל רוח. שתי מערכות בחירות מאז בחרנו שוב ושוב את ביבי הניאו ליברל, ולא רואים את הסוף. היום חיזק שלטון הטייקונים וההון את אחיזתו בכלכלה הישראלית בהתפוטרותו השערורייתית של דייויד גילה, שהיה אחד המחסומים האחרונים בין מדינת ישראל ואובדן ריבונותה לטייקוני הגז, שסימנה לכל פקיד ממשלתי שאם הוא רוצה לאחוז בתפקידו הוא צריך ליישר קו. לנו, הישראלים, יש דרך מיוחדת לעשות דברים.

אבל אני עוד אופטימי. צ'אקי אר לה.

ממתק? אחד ההמנונים ההומוסקסואליים הנהדרים ביותר הוא 'אהבה מוכתמת' של סופט סל מהאייטיז המוקדמות. רק לפני כמה שנים גיליתי את המקור הנפלא – ההו כה הטרוסקסואלי – של גלוריה ג'ונס, שלטעמי (הטרוסקסואל מזדקן) עולה בכל פרמטר אפשרי על הביצוע של התא הרך. ובכל אופן, בקטע של אחווה וסולידריות, קבלו את גלוריה ג'ונס. אגב, הקליפ שווה ביותר. שוב ממליץ לראות עד הסוף כולה שתי דקות.

כבשים לגן העדן עיזים לגיהינום

אחת לשנה אני נעלב מרבני צה"ר. להיעלב מרבני צה"ר זה כמו ללטף חתול ולהתפלא שהוא שורט אותך. הם יודעים לגרגר מאוד יפה כשמלטפים אותם, אבל זה בסך הכל חתולים. יצורים אנוכיים ומרושעים מטבעם. רבני צה"ר הם לא אנוכיים ומרושעים מטבעם, הם בסך הכל רבנים אורתודוכסיים ויש גבול למה שאפשר לצפות מהסוג המסוים הזה.

אז הם שוב לא רוצים לעשות תיקון שבועות עם רפורמים וקונסרבטיבים. אמאל'ה. מוישה לא רוצה לשחק איתי. מה שמצחיק זה שאותו תיקון מתיימר לייצג את 'מגוון הגוונים בפסיפס הזהות הישראלית' או משהו כזה. זה קצת מזכיר לי את הפלורליזם האשחרי המפורסם הנעצר בשער הצהוב שעיקרו סובלנות מופלגת לכל דעה, תהא אשר תהא, ובלבד שתהא זהה לדעתי.

אבל לזה יש להם הסבר נהדר – אנחנו מוכנים לשבת וללמוד תורה עם כל יהודי. מה לעשות שרפורמים וקונסרבטיבים אינם יהודים? ונמצא גם מי שניסח את זה לא רע ב-NRG.במאמר שאומר – הרפורמים והקונסרבטיבים בני דת אחרת. גם כאן אני לא מתווכח. הפוסט הזה יכול להיות מוקדש אם לדיון תיאולוגי עמוק (ולזה, חברים, איני מסוגל. כל רב צה"ר יכול להוריד אותי אל הרצפה בתיאולוגיה) אם לדיון היסטורי בדבר הדומה והשונה בין הקראים והרפורמים, או לדיון סוציולוגי בשאלה האם הרפורמה בארצות הברית היא 'הרס' כדבר המאמר, או שהיא הדבר היחיד המחזיק את יהודי ארצות הברית, ברובם, במסגרת יהודית. ועד כמה עמוק הקרע בין הרפורמים והאורתודוכסים מעבר לקרעים בין סוגים שונים של אורתודכסים כמו ליטאים וחסידי חב"ד, כמאמר הרב ש"ך זצוקלל"ה נבג"מ עזה"ה (זכר צדיק וקדוש לעולם ולעולמי העולמים, נשמתו בגנזי מרום, עזית הכלבה הצנחנית) – מכל הכתות בעולם הקרובה ביותר ליהדות היא חב"ד. וכמו שדרויאנוב אמר – כל יהודי צריך שיהיו לו שני בתי כנסת. האחד בו הוא מתפלל, והשני בו לא תדרוך כף רגלו. אבל לא אלך לשם.

אני מסכים איתו, אנחנו לא יהודים. אנחנו כמו הקראים, והבייתוסים, והצדוקים (הוא שכח את הפרנקיסטים, שם היה הכי כיף מבחינת הסקס הפרוע, אבל נסלח לו). דת חדשה שהורסת מבפנים את עם ישראל ומנתקת את הקשר של העם עם בורא עולם. אז תעזבו אותנו לעניינינו.

כי אם אנחנו עדה דתית – מגיע לנו בית דין של עדה דתית. אבל משום מה ממשיכים להכריח אותנו להסדיר את העניינים שלנו בנוגע לנישואים וגירושים בבתי הכנסת של האורתודוכסים. שם אין איש שמטיל ספק ביהדותנו, וגוררים אותנו לשם בעל כורחנו.

רגע, לא? אם אנחנו כל כך רעים, והרסנים, למה להתעקש ולהסדיר את חיי האישות (הפרועים. אין כמו קונסרבטיביות. ייגר אחד והן זורמות לכיוונים שלא ייאמנו. רפורמית בכלל משתוללת איך שהיא שומעת את הפקק של הבירה נפתח) שלנו בבתי הדין המוסריים כל כך שלכם? תנו לנו בית דין משלנו. ואם כבר אז גם לקראים. גם להם מגיע. היה להם בזמן התורכים, והבריטים לקחו את זה מהם, ומאז אתם מתעקשים לעשות להם את המוות ולדון בעניינים שלהם בניגוד לאמונה שלהם.

רגע, רגע, רגע! אבל זה יהיה פילוג בעם ישראל! אם נאמר הילד של הרפורמים לא ירצה להיות רפורמי ויחזור למורשת ישראל סבא אז אף אורתודוכסית אמיתית לא תרצה להתחתן איתו כי הוא יהיה חשוד בממזרות. אז כאן אני אומר – ממזרות היא תוצר של נישואים כדת משה וישראל. כאילו עם רב עבדקן שמקבל מעטפה עם דולרים, וממלמל את מה שהוא צריך למלמל וטקס שבו הבעל קונה את האישה כאילו הייתה חפץ. כל דבר אחר זה כאילו, וכאילו לא יוצר ממזר. תחליטו – אם מה שרבה רפורמית עושה זה בסדר וזה נישואים – תנו לנו בית דין. אם זה לא בסדר – תעזבו אותנו באמא שלכם. זה לא יוצר ממזרים. זה סתם השתוללות יצרים פרועה. רפורמים, קונסרבטיבים וחילונים ידועים בזה. עניין שלנו.

הסיבה האמיתית שבגללה אנחנו לא מקבלים בית דין רפורמי, היא כי כשזה יקרה אף אחד לא ירצה בחתונה של צה"ר. נכון, הרב ממלמל עברית יותר ברורה, ויש כל מיני צ'ופרים, והוא לא נראה ונשמע כאילו הרגע יצא מהשטעטל, ויש כמות אדירה של מתק שפתיים, אבל בבסיס זה אותו דבר, ואם הזוג חלילה מתגרש, הוא עובר דרך בית הדין הרבני, שם יש הרבה פחות צה"ר. כמובן שאף אחד לא אוהב לחשוב בחתונה על נקודת היציאה, אבל ברגע שיתנסו בדבר הזה שנקרא 'חתונה רפורמית', ויהיה גם בית דין רפורמי לגירושין, נשבור את השוק. זה די בטוח.

טוב. אני את תיקון שבועות שלי עושה עם פלורליסטים אמיתיים (רפורמים, אורתודוכסים, קהילת הלימוד החילונית) בכרמיאל. ב-23.5 בעשר. יש שני מוקדים – יש הרצאות בבית הכנסת של קהילת הכרם בכרמיאל, ואני מדבר אל מול כיסאות הפלסטיק באולם הריקודים בנעמ"ת  בואו בהמוניכם. אני כמובן מדבר על המילט, אבל אם לא הייתי מדבר על המילט, הייתי  מסביר לקהל את התגלית הדתית החשובה שנגלתה לי – כבשים לגן העדן, עיזים לגיהינום!