ובשורת ישועה

אחת התופעות המכוערות ביותר בפוליטיקה הישראלית היא החבירה של הימין הדתי לימין הכלכלי האנטי חברתי. זה הראה את ראשו המכוער ב-J14 ב-2011, או יותר נכון אז שמתי לזה לב, וזה ממשיך בכל מיני מקומות שדתיים לאומיים כותבים שם על נושאים חברתיים כמו האתר 'מידה'. זה נורא לא מסתדר לי עם הסולידריות האנושית שאני בדרך כלל משייך ליהדות, גם זו האורתודוכסית, או לפחות גם לזו האורתודוכסית כשמדובר ביהודים, בנוסח 'לגר ולאביון ולדל' וכאלה. אז אי אפשר לדבר על 'מכרם בכסף אביון ועני בעבור נעליים' ולתמוך בכלכלה ניאו ליברלית שמוכרת בכסף אביון ועני בעבור נעליים, או שבעצם אפשר וזה קורה כל יום וזה כיוון זוועתי שהחבר'ה האלה לקחו וחבל.

על רקע זה באה כהפתעה נעימה הצעת 'חוק שמיטת חובות' של שרת המשפטים שלנו, שעל אף היותה חילונית מחללת שבת להנאה, היא משמשת בכנסת זו כנציגת הקב"ה עלי אדמות (או לפחות הסגמנט שלו שלובש כיפה סרוגה).

וכך כתבה השרה – 

"חברים, העברנו כעת בוועדת שרים הצעת חוק חשובה ביותר שהגשתי. אני קוראת לה "מבצע שמיטה".כיום קיימים במדינת ישראל עשרות אלפי אנשים אשר נמצאים תחת הגדרת "חייבים מוגבלים באמצעים". אלו הם אנשים אשר חייבים כספים רבים ונמצאים בהליך הוצאה לפועל, אך בפועל אינם מצליחים לסגור את חובותיהם לחברה.

חייב מוגבל באמצעים לא מצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית אליה נקלע. מצד אחד הוא ממשיך לשלם במשך שנים תשלומים אשר מכסים רק את ריביות חובותיו, ומצד שני נתון תחת סנקציות כאלו שלא מאפשרות לו להיות חלק יצרני משוק העבודה הישראלי- הוא אינו יכול להקים עסק,להחזיק בחשבון בנק , או בכרטיס אשראי למשל. הוא נתון במעין מעגל אינסופי שבו הוא אסור שאינו מצליח להתיר עצמו מבית אסוריו.

ביהדות קיימת מצוות שמיטה. כל שבע שנים עם ישראל מקיים את שנת השמיטה. בשנה זו העם שובת ממלאכתו, ובין היתר ישנו ציווי לשמוט חובות כספיים. שמיטה היא שחרור.

החוק יאפשר מחיקה חד פעמית של חובות לאותם חייבים מוגבלים באמצעים ( בין 30-40 אלף איש) במידה והם עומדים בקריטריונים שקבע המחוקק.. כל זאת על מנת לתת לאותם אנשים אפשרות להתחיל מחדש ולהכניס אותם שוב למעגל הכלכלי הישראלי. השנה אנו נמצאים בשנת שמיטה. אין זמן טוב מזה להכריז על מבצע שמיטה. זה חברתי, זה נכון וזה חשוב.

**חברות הכנסת רות קלדרון ומירב מיכאלי העלו נוסחים דומים בכנסת שעברה להצעת החוק ופעלו לקידומו**"

אז ככה. אני לא מאמין בקטע של 'ובשורת גאולה לא אובה אם מפי מצורע היא תבוא'. אם מי שהייתה ידועה עד עתה כמובילת הסיעה הכי אנטי חברתית בכנסת מביאה הצעה סבבה אגוזים, אני זורם איתה. ובכל אופן כבדהו וחשדהו.

טוב בהתחלת החיים של הפוסט הזה היה כאן קטע שקצת פקפק בזה שזו הצעת חוק ממש של שקד, כי לא מצאתי קישור אליה, ומכל מיני סיבות אחרות, אבל אז המון אנשים תקנו אותי ומסתבר שזו באמת הצעה של שקד.

לא מצאתי את ההצעה הזו, אז מצאתי את הצעת החוק פ/20/937 של חברי הכנסת חנין, מיקי לוי, פרי, שלח, גרמן, פירון, זנדברג, ורוזין, המכונה הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מתן הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ה–2015, ואני מנחש שיש דמיון בין ההצעות. אני גם מתנצל על שפקפקתי בשקד. יצאתי קצת בטטה.

אבל, לגופו של עניין, לא מדובר במהפכה כה גדולה, ולא בהצעת חוק נורא 'חברתית'. ביחד עם ההצעה הזו היו עוד כמה הצעות מעניינות יותר שהגישה אותה קבוצת ח"כים עצמה כמו לא לאפשר עיקולים לחייב שעומד בצו התשלומים לאחר מתן אזהרה, או להחיל את כללי הסמכות המקומית על הוצאה לפועל (היום אפשר לנקוט כנגדך בכל הליך בכל לשכה מדן ועד אילת. לא ממש פייר לדעתי), או להעביר את סמכויות הרשם להוצאה לפועל ל'שופט אכיפה'. אבל האפיל הפופוליסטי של שמיטת החובות הוא גדול בהרבה, ואת ההצעות האחרות קצת קשה להבין אם לא מבינים ממש הליכי הוצאה לפועל.

אז זה טוב? אולי. וקצת רע. ולא ממש חברתי. ובעצם לא ממש משנה. לא עומדת בפני הצעת החוק של שקד אז אנתח את הצעת החוק של חנין ושות' מתוך הנחה שאם אינה זו ששקד העבירה בוועדה, אז היא מאוד דומה לה.

נכון שמי שנקלע למצב של 'חייב מוגבל באמצעים' הוא בבעייה, והחוב שלו גדל ותופח בריבית של הוצל"פ ולא ישולם לעולם, כשעליו חלות כל המגבלות כמו כרטיס אשראי ואיסור יציאה לחו"ל. אז הפטר זה רעיון סביר. זה עוזר לחייב, ולא ממש פוגע בזוכה שממילא לא רואה את הכסף שלו. אבל –

ראשית – יש כבר מסלול כזה. זה נקרא 'פשיטת רגל'. נכון זה קצת יותר מסובך, קצת פחות נגיש, קצת יותר קשה לחייב, אבל האם יש באמת הצדקה לשני מסלולים זהים כמעט (המסלול מאמץ את מרבית ההוראות המהותיות של חוקי פשיטת הרגל) בשני חוקים שונים? או שכדאי קצת להתאמץ ולהנגיש את הליכי פשיטת הרגל?

שנית, התנאים. ההפטר מותנה בתנאים – צריך לחכות חמש שנים, סך החובות פחות מ-400,000 ש"ח, אין נכסים הניתנים לעיקול ולמימוש, התשלום החודשי שנקבע לא יאפשר פרעון 10% מהקרן בתוך שלוש שנים, והכי הכי חשוב – החייב עמד בתשלומים שנקבעו לו.

מנסיון שלי כעורך דין בהוצאה לפועל, הכלל האחרון לעולם אינו מתקיים. אמנם, ניתנת סמכות לרשם להורות על הפטר גם למי שלא עמד בתשלומים, אם התקיימו 'נסיבות מיוחדות' אבל רוב החייבים המוגבלים באמצעים לא משלמים, פשוט כי אין להם תמריץ לשלם (הצעת חוק חכמה הייתה מסדרת להם תמריץ כזה).

אני מנחש שמספר האנשים שעומדים בקריטריונים האלו הוא מאוד קטן, ושלא מדובר בעשרות אלפי אנשים ומיליארדי שקלים מחיקת חוב.

ושלישית והכי חשוב – בואו נציץ בצד השני. מיהם בדרך כלל החייבים המוגבלים באמצעים? כאן אפתיע אתכם. אלו שמצבם גרוע באמת, אלו שאין להם נגישות לשירותים משפטיים, אלו שיש להם חובות קטנים לרשויות, לחברות סלולריות, לחברות משכנות, לא מוכרזים בדרך כלל 'מוגבלים באמצעים'. בשביל זה צריך קצת יותר חובות וקצת יותר נגישות לשירותים משפטיים. פשוט בגלל שצריך להגיש בקשה מסודרת נתמכת בתצהיר כדי להגיע למעמד הזה. מנסיון שלי המדובר בדרך כלל בבעלי עסקים קטנים שקרסו והותירו אחריהם חובות. אנשי המעמד הבינוני לשעבר.

אז למי אדם כזה מותיר חוב? לבנקים ולבנקים למשכנתאות יש דרכים להבטיח תשלום. כמו בטוחות וערבים וכיוצא בזה. יש גם חובות לרשויות המס. אבל בדרך כלל עסק קטן שקורס מותיר אחריו חובות לעסקים קטנים אחרים – ספקים, בעלי הנכס בו שכן העסק, וכיוצא בזה. או אפילו לחברים וקרובים שהלוו על מנת למנוע את נפילת העסק. או סתם למי ששכר את שירותי העסק, שילם מראש ולא קיבל את התמורה.

כשאנחנו 'נחמדים' ו'הוגנים' ו'נותנים צ'אנס' לחייבים המוגבלים, אנחנו שוללים מהחבר'ה האלה – ספקים, צרכנים וכיוצא בזה, האדם הקטן באותה מידה של החייב המוגבל (רק שהם טורחים לשלם חובותיהם והחייב המוגבל אינו טורח) את הצ'אנס לקבל את הכסף בחזרה. אם למשל שילמתי בבניית דירה שלושים אלף ש"ח לקבלן אלומיניום, והוא לא סיפק לי את הסחורה, והייתי צריך לשלם עוד פעם לקבלן אחר בשביל להשלים את הבנייה, ולהיאבק איתו שנה בבית המשפט בשביל לקבל פסק דין ואחרי כן הוא הכריז על עצמו חייב מוגבל, אז אני לא רואה את ההוגנות שהוא יצא מהמצב הזה סתם כי בא לו, ולא יחזיר לי לפחות חלק מהחוב. אין בזה שום דבר 'חברתי'.

ולמרות שהחייב המוגבל בדרך כלל אינו משלם, יש רבים מהם שעושים 'מבצעים' לתשלום. אוספים סכום כסף, מציעים לכל אחד מהנושים חלק מסויים מהחוב, ומסיימים את ההגבלה. ראיתי את זה קורה יותר מפעם אחת. אני תמיד אומר ללקוח – הוצאה לפועל היא אומנות הסבלנות. אם ירצה לחזור לחיים נורמליים הוא חייב לעבור אצלי ולשלם לפחות חלק מהחוב. הצעת החוק לוקחת ממני את הצ'אנס הזה.

אז נכון, גם כאן יש לרשם ההוצאה לפועל (לפי הצעת החוק של חנין) סמכות להתחשב בנושה. אבל זה עוד הליך משפטי, ועוד זמן, כסף, טירחה ועורכי דין.

מקורי של שקד – כן. וצריך לתת לה את כל הקרדיט והכבוד. 'חברתי'? לא ממש. 'עוזר' לא כל כך. סבבה? כנראה שלא.

ממתק? בלי קשר להוצאה לפועל או לעורכי דין. ג'ו בונאמאסה מגיע להופיע בארץ מתי שהוא בספטמבר או משהו כזה, אם רוג'ר ווטרס לא יתערב ואם לא תהיה מלחמה טפו טפו טפו. זה בתלביב כנראה אז הסיכויים שאגיע לא משהו, אבל הוא באמת גדול ומומלץ וכל זה. זה עתה שילמו לו אז כנראה הוא לא יהיה חייב מוגבל באמצעים.

עד לאן תגיע השחיתות!

הידד ל'הארץ' חושף השחיתויות. מה היינו עושים בלעדיו?  איך היינו יודעים שהפרקליטה שמייצגת את נתניהו בתביעה שהגיש מני נפתלי קודמה לפרקליטת מחוז ירושלים? וואו! המושחת הזה נתניהו. ושרה. דוחפים את אנשי שלומם לכל מקום אפשרי. תיכף ימנו את מושיק גלאמין להיות נשיא בית המשפט העליון.

אז זהו, שלא.

גילוי נאות כזה? אני בעל קשרים כאלה ואחרים למילייה החברתי של עו"ד כוכבית נצח-דולב, וקשר משפחה מסויים לקודמתה בתפקיד ליאורה חביליו. משזה נאמר, אני בטוח שאם יעמידו אותי במסדר זיהוי הן לא תדענה לזהות אותי ושמי, לכשעצמו, לא יאמר להן דבר. את נצח-דולב לא פגשתי מעודי. עם חביליו אני נפגש פעם בעשרים שנה כשהקצוות המשפחתיים הרחוקים מאוד מתחברים, נאמר בחתונה של החוליה המשותפת. אפשר להמשיך?

נתחיל מאי הדיוקים בכותרת שכולה רמיזה מכוערת. לא, היא לא 'מייצגת את נתניהו'. המדובר בעובדת מדינה שכירה, עורכת דין בפרקליטות, שקיבלה לטיפולה תיק שהגיש עובד כנגד משרד ראש הממשלה, וכן נגד עזרא סיידוף העובד במשרד ראש הממשלה ונגד ראש הממשלה עצמו. אין לה כל רווח אישי מניהול התיק, היא מקבלת את משכורתה, אין לה מי יודע מה בחירה איזה תיק לקבל, וגם אם היא מייצגת את נתניהו באופן אישי, אני בספק אם נפגשה עמו מעודה. היא גם לא מונתה ל'פרקליטת מחוז ירושלים", אלא ל'פרקליטת מחוז ירושלים (אזרחי) שזו משרה בעלת סמכויות קטנות יותר וצוות אדם קטן יותר מ'פרקליט מחוז' סתם. אבל למה לדייק אם אפשר סתם לרמוז?

הכתבה ממשיכה ומתארת את מעלליה האיומים של הגב' נצח דולב בעת שחקרה את מני נפתלי. שומו שמים. היא בחרה שלא להגיש תצהיר של שרה נתניהו, ושופטת בית הדין לעבודה מתחה ביקורת על קו ההגנה שלה כשחקרה את נפתלי. איך הגיעה אישה כה מושחתת וחסרת יכולת למעמד כה רם?

אני מניח שהכתבת היא בעלת נסיון מועט יותר בניהול תיק אזרחי גדול מהגב' כוכבית נצח, וכך גם רוב קהל הקוראים. האישה עורכת דין בפרקליטות כבר 21 שנה. אז ככה – ניהול קו חקירה והגשת תצהירים זה פררוגטיבה של עורך הדין שמנווט את הספינה. ירצה – יגיש. ירצה – לא יגיש. ירצה – ישאל שאלה בחקירה נגדית, ירצה – לא ישאל. אם יפעל נכון – ינצח. אם ישגה – יפסיד. לדברים שנאמרים במהלך הדיון חשיבות נמוכה בהרבה בעניין הזה מהתוצאה הסופית.

נאמר שחקירה מסויימת, לאו דווקא החקירה של מני נפתלי, אורכת שעות רבות. נאמר שהשופטת, וגם הקלדנית, הן בסך הכל בני אדם. הן רעבות. לפעמים צריך פיפי. אולי יש ילד חולה בבית ורוצים לדאוג לשלומו. אולי סתם השופטת קבעה עם חברה לבלות בערב והיא מבינה שככל שהחקירה הזו תימשך, כך הזמן שיהיה לה להתקלח ולהתרענן בבית לפני יפחת. לך תדע. אז החקירה – שחשפה עניינים מהותיים וחשובים והתמשכה באופן מזהיר עד עכשיו פתאום נראית לא רלוונטית, כי הקיבה מקרקרת והשלפוחית לוחצת, והמקלחת קורצת. אז מעירים איזה הערה כדי לקטוע קו חקירה שמתמשך, ולאפשר להזיז את התיק הלאה. אם זה באחד ממיליון תיקים שבהם שרה נתניהו לא מעידה, ההערה – שמטיבם של דברים לא נרשמת בפרוטוקול – נשכחת אחרי שנייה. בתיק הזה הכל נרשם, ומחר כותרת ראשית – בית המשפט מתח ביקורת על הפרקליטה.

ואתם יודעים מה? אני רוצה פרקליטה שתייצג את המדינה שלי ששואלת שאלות קשות ולא צפויות. שמגיעה למקומות שלמי שתובע מיליוני שקלים מהמדינה לא נעים לענות עליהם. שעושה לצד השני חיים קשים. שנלחמת בשבילי. שמוכנה לספוג ביקורת של בית משפט ובלבד שתדגיש נקודה. כשקראתי את הדיווחים מבית המשפט הרגשתי שעושים בשמי עבודה טובה. גם עכשיו אני מרגיש כך.

כי כשמני נפתלי תובע את המדינה, אז כמה שאני לא סובל את נתניהו, האינטרס הישיר שלי הוא שהוא לא יקבל מהמדינה כספים שלא מגיעים לו. נכון, כולנו רצינו (כולנו -השמאלנים הבוגדנים, אלה שהצביעו המחנה הציוני וגרוע מכך) שכל עלילות שרה תחשפנה, בדיוק יומיים לפני הבחירות. אבל כשעל הפרק כמה מיליוני שקלים שיכולים לשמש היטב את המדינה במקום אחר, אני רוצה לצד המדינה פרקליטה קשוחה ורעה, שתוודא שהכסף הזה לא יוצא סתם.

ולא שהיא כזו קשוחה ורעה. אלו שאלות די חלביות. אני עצמי שאלתי עדים שאלות גרועות מאלה, וגם קיבלתי נזיפות גרועות מאלה.

אז מה הבעיה? הבעיה היא שמישהי שעושה בשבילי כבר עשרים ואחת שנים את העבודה ומייצגת את כולנו בבית המשפט, שיכולה הייתה בטח לעשות הון במגזר הפרטי, אבל בחרה בשירות הציבורי, שנבחרה בוועדת מכרזים של אנשים טובים והגונים כולם על סמך יכולת ורקורד מקצועי, מישהי שכנראה הייתי מאוד רוצה לראות לצידי כשתובעים אותי, מוכפשת סתם, ואפילו לא באמירה מפורשת אלא ברמיזה מרושעת, המבוססת על אי דיוקים משמעותיים.

זה כל מה שהיה לכתוב על 21 שנות קריירה של כוכבית נצח בשירות המדינה? עיון בתכנה המשפטית 'נבו' מעלה ששמה מופיע 110 פעמים במשפטים שונים. סקירה מהירה מראה שהיא ניצחה שם בכמה משפטים חשובים ומשמעותיים. זה טוב, כי היא ייצגה את המדינה ובטח חסכה לנו המון כסף. לא שהמדינה תמיד צודקת. אבל אנחנו לא במשפט הפלילי. זה משפט אזרחי. דיני תכנון ובנייה. מכרזים. דיני עבודה. אני רוצה תוצאה צודקת והוגנת שהתקבלה אחרי שפרקליט מוכשר ייצג את הצד של המדינה.

ולא שאין שם מה לחקור, בסביבה של נתניהו ומינויים וכאלה. זה מה שמעצבן בכתבה הזו. יש כאן אפקט כפול. מחפשים במקום הקל, מתחת לפנס, במינוי מאוד פומבי שנעשה בשקיפות מלאה, עם קשר מינימלי לנתניהו, במקום לחקור במקומות קשים יותר ואפלים יותר, ובטח יש מה ואיפה. והצד השני של העניין זה שבפעם הבאה שהעיתון הזה יצעק 'זאב, זאב' לא יאמינו לו. ואיך שאני מכיר את נתניהו ואת 'הארץ' תהיה הפעם הבאה.

אבל צריך למכור עיתונים כי נתניהו מחלק אותם חינם. זה סבבה, אבל למה על הגב של כוכבית שלא עשתה לכם שום דבר רע?

ממתק? לא מגיע לכם. קוראי הארץ שכמותכם. אני כועס עליכם.

One free shave

בוקר טוב לך איילת שקד. כשהלכתי לישון אתמול עוד קיוותי שאקום ומישהו יאמר שהכל התפוצץ, והממשלה הרעה הזו לא קמה, וחזון העיוועים שלך כשרת משפטים לא התגשם, אבל את יודעת, לא הייתה לאף אחד מכם אופציה אחרת.

מילה אישית – נפגשנו פעם, באולפן טלוויזיה לפני הבחירות הקודמות. הייתה שם עוד מתמודדת שהתראיינה. אני התראיינתי על משהו שקשור בעבודה שלי. לא החלפנו מילה. ישבתי והצצתי בך. הזכרת לי קצת את הבת שלי בזה שכשלא התאפרת או דיברת למצלמה היית שאובה לתוך הפלאפון. זה משהו מאוד צעיר. כמעט חינני אפילו. המתמודדת השנייה הייתה בערך בגילי, מבוגרת ממך בעשור וחצי. מורה. היא דיברה יפה על חינוך, ועל מה שצריך לעשות. אותי היא שכנעה. אבל ידעתי שהיא, שנראתה לי מאוד ראויה, לא תיבחר, ואת כן. בשעות האחרונות מתרוצצות כל מיני אמירות מיזוגניות כלפייך בפייסבוקים ובדברים. בקטע של מה שעושים לכל אישה צעירה ונאה שמתקבלת לתפקיד גבוה. זה מגעיל. אני באמת רוצה לתת לך צ'אנס. יש סיפור על קריקטוריסט מפורסם בוושינגטון פוסט שהיה תמיד מצייר את ניקסון לא מגולח. כשניקסון נבחר לתפקיד הוא צייר אותו מגולח למשעי עם הכותרת 'One free shve". הנה הצ'אנס שלך. קחי אותו. הנה הגילוח האחד בחינם.

הרבה נזק מהסוג שאת נורא רוצה לגרום – חוקי לאום וחוקי עקיפת בג"צ והחלשת בג"צ – לא תוכלי. בקואליציה של 61 הכי רחוק שתוכלי להגיע זה עד כמה שייתן לך הח"כ הכי ליברל בליכוד (נאמר בני בגין) או הח"כ הכי ליברל ב'כולנו'. וזה לא מאוד רחוק. נכון, ליוזמות חקיקה מטורפות תמיד יש גיבוי של שישה אנשי ליברמן, אבל כמו שראינו אי אפשר לבנות על זה, וגם לא יתנו לך לפוצץ על זה את הקואליציה.

אז מה נשאר? נשאר משרד מאוד טכני. את מהנדסת חשמל, נכון? תארי לך שמשפטן היה מגיע לפירמה גדולה מאוד של הנדסת חשמל וצריך להזיז פרוייקט. זה דורש יכולת ניהול אבל גם הבנה. לא רק הפרקליטות על כל מחלקותיה, אגפיה, וסניפיה אלא גם את האפוטרופוס הכללי, רשות התאגידים, לשכת רישום המקרקעין, רשם הפטנטים, הסניגוריה הציבורית, הרשות לאיסור הלבנת הון (מה את אומרת, גברת שקד, על מה שהם עשו אתמול לבנק הבינלאומי הראשון), המחלקה לרישוי נוטריונים, מח"ש, נציבות זכויות לאנשים עם מוגבלויות, וזו רק התחלה. נכון, שמי שמבקשת את תיק המשפטים מלא מלא לא בדיוק חושבת על לשכת רשם המקרקעין בחיפה או מתי פתוח הסניף של רשם התאגידים בנצרת, אבל זה בדיוק מה שמשפיע על האזרח. שם הוא נפגש עם המערכת. לקונה דירה בעפולה פחות איכפת – ביום יום – מי ימונה לבית המשפט העליון. נורא איכפת לו שהטאבו סגור כבר שבועיים בגלל שידרוג של מערכת המחשבים, ואם עורך הדין שלו הספיק לרשום את הערת האזהרה לפני הסגירה. דרך אגב, אם זה אני אז הספקתי, כי זה מה שאני עושה. יש לך מערכת ענקית שאת לא מכירה, ובכל פינה שתגעי תמצאי משהו שנורא משנה את החיים של מישהו, לא בקטע אידיאולוגי, בקטע מאוד ארצי ומאוד מעשי.

ותדעי לך שהמערכת שלך תקועה, מיושנת, וצריכה מישהו חזק ואמביציוזי שיזיז אותה. אתמול נפגשתי עם לקוח שיש לו תביעה נהדרת, שאמר שהוא לא רוצה להגיש אותה כדי 'לא להתקע שנים בבתי המשפט'. לא יכולתי להגיד לו שהוא ממש טועה, כי מה שהוא רוצה לעשות דורש הגשת תביעה שתדון במשך שנים בבית המשפט. תיקים תקועים, שופטים עמוסים (כן, איילת. גם שופטי שלום, גם שופטים מחוזיים. העולם המשפטי לא מתחיל ונגמר בעליון, עד כמה שזה יפתיע אותך.) מערכת שהאזרח מאוד רוצה להאמין בה, אבל לא יכול. מה את מתכוונת לעשות בהקשר הזה, חשבת?

על האתגר הכי גדול שלך לא שמעת ואת לא מכירה. משרד המשפטים מכין לנו מהפיכה של ממש בשנים האחרונות. תקנות סדר הדין האזרחי, מ-1984, שהן גלגול שני של תקנות מ-1963 שמבוססות על חקיקה עות'מאנית. אלו תקנות ישנות ומסובכות, שהתפקיד העיקרי שלהן זה לסבך את החיים, ולעשות רע למתמחים שלומדים לבחינות הלשכה. אלו למשל צריכים להבדיל בין סדר דין רגיל, סדר דין מהיר, סדר דין מקוצר, סדר דין מנהלי, סדר דין פלת"ד וסדר דין בתביעה לפינוי מושכר. יש כ-500 תקנות כאלו ויחד עם תקנות משנה אולי קרוב לאלף. משרד המשפטים העלה הצעה לאיחוד סדרי הדין והפשטתם ויצירת 170 תקנות. זו יכולה להיות מהפכה שתשפיע לדורות. ודורשת החלטה מושכלת ואמיצה בהמון שאלות, ומישהי עם הרבה כוח שתקדם. צריך גם ראיית עולם משפטית. למשל – האם הליך צריך להתחיל במשא ומתן בין הצדדים, ורק לאחר ארבעה חודשים שבהם באו הצדדים במגעים ניתן יהיה להגיש תביעה? זה נראה לך טוב? רע? זה מקטין את העומס מבתי המשפט? אולי מגדיל אותו? אולי זה מונע מאנשים לקבל סעדים המגיעים להם בזמן? אולי זה נותן יתרון לאנשים עשירים וחזקים על גבי עניים וחלשים? אולי להיפך? ואולי מה שטוב לעשירים זה טוב?

תרשי לי לנחש שהכישורים שלך בעניין המסויים הזה הם כמו הכישורים שלי לראות איפה בדיוק נדפק המעגל המודפס ולמה הוא לא עושה את מה שהוא צריך לעשות. בשבילי זה חלק כזה מפלסטיק עם שפריצים כאלה ממתכת שמושפרצים עליו.

אבל את כבר כאן. מהנדסת חשמל בראש מערכת המשפט. קורה. מה את יכולה לעשות?

עזבי פוליטיקה. יש בדיוק במנגנון שאת מופקדת עליו נקודה כואבת. אתמול עצרו את פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר. זה שבר גדול ורעידת אדמה. עכשיו הזמן ללכת לשם ולהגיד – אני איתכם. אני מגבה אתכם. אני יודעת את העבודה הגדולה והחשובה שאתם עושים. אדם הוא חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו, אבל גם אם היא אשמה, תפוח רקוב אחד לא אומר כלום על המערכת בכללותה. אתם אנשים טובים שעושים עבודה נהדרת שאי אפשר בלעדיה. אתם הלוחמים שלנו בחזית נגד הפשע. נגד הפשיעה החמורה, היורים ברחובות, האנסים, הרוצחים, הפשע המאורגן. אני יודעת כמה זה קשה וכמה זה מסוכן, ואני מגבה אתכם עד הסוף. ודרך אגב – למה אתם שובתים כבר שלושה חודשים? מה בדיוק הדרישות של האירגון? טוב שבאתי. בואו נשב ונקשיב. נדבר בצורה הגיונית. עכשיו יש לכם עם מי לדבר.

זה יקרה? זה יכול לקרות.

זה הגילוח החופשי האחד שלך. קחי אותו.

ודרך אגב, עכשיו זה זמן טוב להתנצל בפני משפחת פוגל על את יודעת מה. את כבר ילדה גדולה. הבנת שטעית.

ואם את רוצה לדבר על המילט יש לי כמה רעיונות נהדרים. נכון הבית היהודי וכל זה, אבל אחרי שאתן לך את הפרזנטציה של ארבעים דקות שנתתי בסמינר הדוקטורנטים גם את תשתכנעי. מה זה מילט? רגע, את שרת המשפטים? זה מונח משפטי. תפתחי ספר. יש לך הרבה קריאה. עוד רמז דק – הספרים האלה מאוד משעממים. המקצוע המשפטי הוא לא גליק גדול. אולי היה בכל אופן נחמד לקבל הצעה חלופית? מאוחר מדי.

אתן לך ממתק. משהו שאני אוהב. ואן מוריסון, ארלי אין דה מורנינ'. לא קשור לשום דבר שכתבתי כאן עלייך, אבל אני רוצה להיות נחמד אלייך ולתת לך מוזיקה טובה שתנעים את יומך הראשון כשרת המשפטים המיועדת. סבבה? נראה לי שניפגש כאן הרבה, אבל אז זה כבר יהיה פחות נחמד, אני חושש. והלוואי שאתבדה.