מהרהוריו של נתין – סיבוב נוסף

יום ספטמבר חם ומעיק, השעונים מצלצלים שלוש עשרה.

וינסטון סמית הלך ברחובות עירו מוכת המגיפה, פניו מכוסות במסיכה, והרהר על מה ששמע זה עתה מעל מסך הטלסקרין. הוא ידע כי האח הגדול עושה כל שהוא יכול כדי למנוע את המגיפה, ולפני כמה חודשים אף הצליח בכך, וזכה להצלחה עולמית, כאשר אף מנהיגי איראסיה ואוקיאניה התקשרו אליו כדי לשאול לסוד הצלחתו, אך אנרכיסטים מפיצי מחלות שכל מטרתם לפגוע באח הגדול מתכנסים – מכל המקומות שבעולם מול מעונו של האח הגדול – ומפיצים את המגיפה במכוון. עליו להישמר. בעירו אין אנרכיסטים רבים, שכן עפולה ידועה מאוד בנאמנותה לאח, ובשנאתה היוקדת לכל מה שריח של אנרכיה נודף ממנו, ובכל זאת. גם בעפולה יש להיזהר.

הערבים! הערבים! הנוהרים באוטובוסים! אלו שמצטרפים לדאעש. כמו אותו מחבל, יעקוב אבו אלקיעאן, שהצטרף לדאעש, וביצע פיגוע דריסה. מזל שכוחות הביטחון הצליחו לנטרלו. הוא הביט בחשש בפני העוברים ושבים. אמנם המגורים בעפולה נמנעו מן הערבים, אך עדיין יש רבים מהם העובדים בה, ומורשים ללכת ברחוב ככל אדם. וינסטון היה אסיר תודה לאח הגדול על שחשף את הסכנות (ראשון תמיד לזהות את הסכנה האח הגדול) אך היה מודע לכך שאלו אורבות מכל עבר. הוא הביט בריכוז בפני העוברים מולו ברחוב. חלקם ודאי ערבים! מי יודע מתי אחד מהם ינהג כאותו יעקוב אבו אלקיעאן, המחבל הנבזה, ויפגע בחפים מפשע, או בכוחות הביטחון?

והנה, מסך הטלסקרין הגדול המוצב בכיכר העיר מודיע על מבזק חדשות מיוחד. מקולו של הקריין ניכרת התרגשות. המדובר באירוע חשוב! וינסטון עוצר ומביט במסך. האם יש הצלחות למבצרים הצפים בחזית האיראנית? לא, טוב מזה. המדענים בהנחיית המדענית המהוללת והפסיכולוגית בי.איי. אם. איי. מצאו את החיסון למגיפה! או שמא היה זה האח הגדול שהנחה אותם בעצמו, והרי הוא האדם השישי בחוכמתו בעולם. (כיצד זה לא מאתרים ומאיידים את חמשת החכמים יותר, לא הבין וינסטון, אך ייתכן שהאח הגדול נתן למידת החמלה לגבור עליו). אולי אותרו מנהיגי האנרכיסטים והובאו לדין? אולי נכרת הסכם שלום חדש עם מדינה רחוקה שאיש לא שמע עליה קודם? האפשרויות רבות.

קולו של הקריין היה חמור סבר. 'מרגלים ובוגדים, בשירותה של איסטאסיה, הצליחו לשתול ידיעות מזוייפות בעיתונות, ולפיהן יעקוב אלקיעאן היה מחבל. לא! הוא נרצח בידי זדים, חף מפשע היה. והמרגלים והבוגדים טענו שהוא מחבל רק כדי לפגוע באח הגדול!"

האימה! הו האימה! וינסטון סמית נתקף באימה ממנגנון החושך האכזרי שנחשף לפתע. במשך שלוש שנים סבר כי היה מדובר במחבל אכזר, והנה אדם תמים וחף מפשע. מיהם המרגלים? מיהם הבוגדים? הייתכן שהמדובר במפקד המשטרה לשעבר, אלשייך? והרי היה איש אמונו של האח הגדול. האם גם בחוג הפנימי פשה הנגע?

הוא לא היה צריך להמתין הרבה. 'שלוש דקות השנאה' נפתחו אומנם, כמקובל, בדיוקנו של עמנואל מנדלבליט, הסוטה האידיאולוגי והתככן שפתח את כל מהדורות 'שלוש דקות השנאה'. אך מייד הגיעו גם לאלשייך. מסתבר שזה זמם עם מנדלבליט, ועם הגרוע ממנו, שי ניצן, להציג את אלקיעאן כמחבל, ובכך לפגוע באח הגדול. פניו השמנמנות והמשופמות של אלשייך הוצגו בתקריב על המסך. כה כעור הוא, שלא כאח הגדול, הנאה כלכך עם רעמת השיער הסגולה.

הנה הם האשמים בכל, במגיפה, בהרס הכלכלה, בכל תחלואי החברה – המשטרה והפרקליטות. אך וינסטון ידע שהאח הגדול, בחכמתו (ואולי מת פתאום אחד החכמים במגיפה, והאח הגדול הוא הרביעי בחכמתו, או השלישי? אולי כולם מתו והאח הגדול הוא החכם בעולם?) ידע לסתור את המזימות, לחשוף אותן, ולהביא צדק לאשמים, כפי שהביא עד עכשיו. הנה נעשה צדק עם אבו אלקיעאן. דמעה גדולה, ספוגת ג'ין, נזלה מלחיו של וינסטון. האם ייתכן שהמזימה גדולה יותר? האם ייתכן שכוחות הביטחון נשלחו להרוס את כפרו של אלקיעאן לשווא, סתם כדי להכפיש את האח הגדול? שכל האירוע בטעות יסודו? במזימה שפלה?

הנה הגיע כבר לשערי סניף מיניסטריון האמת בעפולה, והוא כבר נחפז ונכנס בדלתות-הזכוכית של המיניסטריון, והוא כבר נבדק במד החום לראות אם לא הדביקו אותו האנרכיסטים במגיפה, וחומו עלה. אנשים חרוצים כבר הסירו את כרזות התעמולה של אתמול, שהתיישנו לפתע, והחלו תולים אחרות במקומן, עם דיוקנו של יעקוב אבו אלקיעאן, וסרט שחור, ורק כרזה אחת נותרה מתגלגלת ברוח ברחוב העפולאי המהביל – מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות, בערות היא כוח.

היריקה

לפני שבועיים פחות יום עמדתי בצומת יודפת, עם דגל ישראל, דגל שחור ושלט שכתובות בו שתי מלים, בעברית ובערבית – דמוקרטיה. עמדתי שם עם עוד חבר. בהפגנות במוצ"ש מגיעים לצומת משגב בסביבות מאה איש בשבוע חלש (אתמול היה חם מאוד, ואשר ספר תשעים. זה היה השבוע הכי חלש שאני זוכר). אני משתדל להחזיק צומת גם באמצע השבוע. יש חשיבות לרציפות ולנראות.

אנחנו עומדים שם שניים, ובינינו, יש מקומות יותר מאתגרים. מי שעובר בצומת יודפת בחמש בערב, זה בעיקר חבר'ה שחוזרים מהעבודה ברפאל, שהם נוטים להיות לא מאוד אלימים גם אם אתה מניף שלט שהם לא אוהבים, וחבר'ה מעראבה, שעב וסח'נין. גם שם יש ביביסטים, אבל הם לא מאוד רבים ולא מאוד מסוכנים. ובכל אופן, לעמוד כמעט לבד בצומת, חשוף, זו הרגשה קצת מפחידה. רובם, כשבעים שמונים אחוז, מביעים תמיכה. יש כאלה שצועקים 'רק ביבי'. סך הכל אני מביע את דעתי, הם מביעים את דעתם, סבבה. זה בדיוק הסוג של דמוקרטיה דיונית שאני אוהב, למרות שבואו נאמר שיכול להיות דיון יותר מעמיק.

הייתי במקומות ובמצבים יותר גרועים. המחאה הזו משקפת את הדעה של יותר מ-50% מהישראלים, ובואו נאמר שבאזור משגב אנחנו מגיעים למקומות של בחירות בסוריה. שמונים תשעים אחוז, בהערכה גסה. אני עמדתי עם שלט נגד המבצע בצוק איתן, בצומת כרמיאל ובביג כרמיאל, ושם באמת הרגשתי סכנה פיזית. תמונות שלי שפורסמו בפייסבוק בכל מיני דפים מההפגנות בתקופת צוק איתן חטפו איומים וקללות. שום דבר שבנאדם שעומד עם שלט מיום שעמד על דעתו לא מכיר. והאמת – הפעם קשה לי להיות עם הרוב, קשה לי להיות בקונצנזוס, אבל אני משתדל. הרגשה מוזרה. יעבור.

אז לפני שבועיים ויום, אנחנו עומדים כך בכיכר. זה מעגל תנועה די גדול באמצע כביש 874, ואפשר ממש להאיט עד כמעט עצירה לידנו. עוצר בחור עם משאית, ומתחיל לקלל אותנו באבי אבינו. הכל, כל הרפטואר. סודנים, תחת, סרטן. כל מה שצריך ולא צריך. אבל מה – סיים ביריקה עסיסית לכיווני.

גם יריקות זה משהו שהייתי שם ועשיתי את זה. לא נדיר. לא נעים בדרך כלל, אבל עובר. אבל מה – קורונה. מי שקורה כאן יודע שאני בדעה שהדבר הזה רק מתקרב אלי ואני מת. אבל מה, גם להיות אסימפטומטי לא סבבה כשאתה נמצא כל יום עם הורים בשנות השבעים לחייהם.

אז ככה ודאי שהייתי עם מסיכה, והנתזים הכי עזים נחתו ככה חצי מטר ממני, כי סך הכל הוא היה במשאית ודי גבוה מעלי, ואני עמדתי בערך שני מטר ממנו, אבל לא נעים. אני לא וירולוג, אבל אני לא סגור על זה איך יריקות מכוונות היטב מפיצות וירוס. הכל סבבה. איך אמר ניית'ן הייל?  I only regret that I have but one life to give for my country. למרות שסך הכל אני יכול להיות פחות נדיב עם החיים של ההורים שלי או של אנשים אחרים בקבוצות סיכון לידי.

הוא רצה להרוג אותי? אם באמת הייתי מת, אני חושב שלפי התיקון החדש לחוק העונשין הוא היה צריך לשבת מאסר עולם על היריקה. זה שילוב של הגדרת 'אדישות' בסעיף 20 לחוק העונשין –  אדישות – בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות; סעיף 300 – הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם, דינו – מאסר עולם. האדם הזה ודאי שלא שנא אותי מספיק כדי להרוג אותי, אבל מספיק שונא אותי כדי להיות אדיש למותי.

אבל זה לא העניין. אני ראיתי רק פנים מעוותות משנאה שיורקות כלפי. אבל זה בנאדם עם משפחה, שעובד קשה. היריקה הייתה בשש בערב. הוא בטח היה בדרך הביתה. שם יפגוש את אשתו וילדיו. אולי הורים בגיל של ההורים שלי. הוא יכול להיות הלקוח הבא שלי לאישור נוטריוני, ואז באמת נשב ואני אסביר לו למה צריך לחתום על נוטריון בשביל לקבל משכנתא, והוא יגיד תודה רבה, ואם לא הייתה קורונה היינו לוחצים יד. אם יראה את אבא שלי במשרד אולי ישאל לשלומו. האמת – לא ממש ראיתי את הפנים. יש מצב שהיה לקוח מזדמן במשרד שלי בשבועיים האחרונים. הכל יכול לקרות. ועדיין הוא אדיש לחיי ולבריאותי במידה כזו שבחר לסכן אותי ואת משפחתי במחלה, רק בגלל שהחזקתי שלט שכתוב בו 'דמוקרטיה'.

לכאן הגענו. אחרי שניפתר מהמושחת נצטרך לבנות הכל מהתחלה. נצטרך לחשוב מחדש על כל מה שנאמר בשנים האחרונות שהביא אדם טוב בדרך כלל, נורמטיבי, עובד קשה לפרנסתו, להיות אדיש לחיי או למותי. זה הקלקול שהביא המושחת לחיים שלנו. קלקול שהיה קודם, אבל לא חדר כל כך עמוק. יש הבדל בין אדם כמו יונה אברושמי, לבין אדם נורמטיבי, מן היישוב, שפשוט מבצע בצומת נסיון רצח אגבי כמעט. נסיון הרצח האגבי הוא החידוש הנפלא שהביא המושחת לעולמנו. חיי אינם שווים. אני אנרכיסט, הקרן החדשה, מפיץ מחלות (!). אבל המושחת ילך, והתיקון יבוא.ויום אחד אני אשב עם נהג המשאית הזה, או מישהו כמותו, ונוכל לדבר כמו אזרחים, ולא כמו נתין שטוף מוח שמנסה לרצוח מי שמעז לדבר נגד המנהיג.

אז מחר עוברים שבועיים, ואני די בטוח שלא נדבקתי מהיריקה. כאילו עד מחר אני לא אדע, נכון?? אבל אני אופטימי. הסכנה נמצאת מסביבנו ושום דבר לא בטוח, ומאז ההידבקות הנורא בטוחה הזו נדבקתי ממיליון דברים אחרים, ואני חי באינטרוולים של ספירה לאחור של שבועיים מכל אירוע נתון. אבל האירוע הספיציפי הזה כמעט מאחורי. אם אראה את הצד השני של המגיפה, ואת הצד השני של הביביזם, יהיה ממש טוב. אם לא – תהיו אתם בסדר. מרחק חברתי, תשטפו ידיים, שני מטר, כל זה. ותפגינו – זה חשוב. ותיזהרו מיורקים.

אפקט מנדלה

מבקש שתקראו עד הסוף כי זה פוסט עם שאלה, וכמה שיותר יקראו וכמה שיותר יפיצו אז הסיכוי שאקבל תשובה ושאוכל לישון בלילה טוב יותר. נכון, יש דברים יותר חשובים, כמו למשל שהיום גילו 3000 חולי קורונה, וממילא העולם הלך פקאקט אז מה שמדאיג אותי זה מה שתקראו כאן, כי היתר מפחיד מדי.

נכון שלפעמים אתם מגלים משהו שהוא לא בדיוק בסדר, לא בדיוק כמו שהיה, ואז אתם מגלים שאתם במיעוט, ורוב האנשים חושבים שכך היה מאז ומתמיד? נאמר שאתם זוכרים את השיר של רגע ודודלי – "לי חבר קוראים לו רגע, הוא אסון הוא ממש פגע" ואז אתם מגלים שבכל הגירסאות המוקלטות, אפילו אלו משנות השבעים זה הולך "לי חבר קוראים לו רגע, בוב שובב הוא ממש פגע". רגע, מה זה הבוב השובב הזה, מאיפה זה בא? ואז אתם מגלים שאתם לא יחידים שלא זוכרים את הבוב השובב, ושיש עוד המון אנשים שזוכרים כמוכם את השיר. מה קרה כאן?

זה נקרא המנדלה אפקט. מתי שהוא ב-2010 יש איזה עיתונאית שבדית או משהו, שגילתה שנלסון מנדלה לא מת לפני שלושים שנה כמו שחשבה, אלא חי וקיים ונשיא דרום אפריקה בכיף ובסבבה. והיא דווקא חשבה שהוא מת, וזכרה את ההלוויה ואת הנאום, ובגלל שהיה אפרטהייד היו גם הפגנות ומהומות. כי הוא מת בכלא. בסדר, יכול להיות שטעיתי, חשבה, אבל אז היא גילתה שיש עוד אנשים שחושבים כמותה, וכתבה את זה בבלוג שלה וגילתה שיש אלפי אנשים שחושבים כמוה.

יש לזה המון דוגמאות. רובן מתרבות פופולרית. אמנה רק שתיים – האיש של המונופול הוא עם משקף על עין אחת או בלי? מיקי מאוס עם או בלי שלייקס? בקיצור יש מיליונת'לפים דוגמאות.

מה ההסבר? אז כמובן שזה גליץ' במטריקס, זאת אומרת שכשהרובוטים עידכנו לכולנו את התוכנה יש עוד כאלה שנשארו משום מה בגירסה הישנה. אפשרות אחרת זה איזה עניין עם יקומים מקבילים שמתערבבים אחד עם השני, ואיכשהו התודעה של כמה אנשים נשארת ביקום אחד כשכולם כבר עברו ליקום אחר. יש אנשים שקושרים את תחילת התופעה בשנת 2010 להפעלה של מאיץ החלקיקים סרן ב-2008. אז היקומים התחילו להתפצל וכל זה. תרצו – תאכלו, לא תרצו – לא תאכלו. אני לא מתחייב.

זה ככה בשתי מילים. הספר החדש שאני כותב מסתובב באזורים האלה (אבל הוא נורא מצחיק ויש בו מרגלת איראנית סקסית שהיא גם ראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה, והכל כמו שאתם רגילים) ולכן התחלתי לחקור ומייד מצאתי דוגמה מקפיאת דם. אני רוצה שתקראו. אם אתם זוכרים כמוני – תגיבו. אם אתם זוכרים את זה בצורה אחרת – תגיבו. אם אתם זוכרים את השורה שאני מצטט – תגיבו. אם אתם זוכרים רק את 'הגירסה הרשמית' אל תגיבו.

אז ככה – יש את השיר 'ערב עירוני' של יוסי בנאי, שהוא דווקא יפה וסבבה והלבנה חולצת שד וכל זה. אני אוהב שירים שחולצים שד. מי זוכר את הביצוע של רוני ידידיה מסוף שנות השמונים? שהוא במנגינה אחרת לגמרי מהביצוע של יוסי בנאי, ומנגינה הרבה יותר יפה לטעמי? אז ככה. לא מצאתי את זה באף רשימת שירים של התקליטים הישנים של רוני ידידיה. זה לא נמצא גם ביוטיוב. לעומת זאת הוויקיפידה בערך 'ערב עירוני' טוענת שרוני ידידיה שר אותו, וכך גם שירונט. אבל הביצוע הזה לא נמצא באף מקום. אז כנראה שאני, ומי שערך את הערך בוויקיפדיה ומי שכתב בשירונט הם מיקום אחד, ויוטיוב וכל תחנות הרדיו בעשרים השנים האחרונות, ובכלל גם הגוגל נמצאים ביקום אחר?

ומה שעוד מוזר זה שהשיר שאני זוכר הוא עם השורה המאוד אלתרמנית "אני יכול להאמין לכל אדם רק לעצמי לא". זה מסתדר יופי עם השיר, יש בזה ניחוח של אלתרמן, וזה לא מופיע באף מקום ודוד גוגל לא מכיר את זה מאף מקום אחר!

אז? כולם עברו עידכון במטריקס לגירסה 2.0 שהחליפה את רוני ידידיה ביוסי בנאי מטעמים מסתוריים ביותר (אני יכול לבנות את התיאורייית קונספירציה שמסבירה את זה בדיוק, רק חבל על הזמן שלכם) או שאני זוכר לא נכון? או שמישהו כאן זוכר כמוני? מי שיוכיח שיש או אין שיר כזה בביצוע רוני ידידיה יזכה לתהילת עולם. מי שיגיד לי שהוא זוכר כמוני וגם לא מצליח למצוא – גם סבבה. מי שזוכר את השורה – נחמד מאוד.

אנא הגיבו והפיצו כי רבה המצוקה.

כת המטען הביביסטית, והשלום עם האמירויות

המונח 'כת מטען' הוא מונח אנתרופולוגי שנועד לתאר תופעה מדהימה, ולא מספיק ידועה. בימי מלחמת העולם השנייה, היו האמריקאים נוהגים להכשיר מסלולי תעופה באיים נידחים באוקיינוס השקט, שרגלו של איש המערב לא דרכה בהם מעולם, ובהם הייתה תרבות של תקופת האבן. האמריקאים, כדרכם, הביאו איתם המון המון מטען – אוכל, קופסאות שימורים, סתם מתכות וכל מיני דברים טובים שחיילים אמריקאים מביאים איתם. המלחמה נגמרה, שדות התעופה ננטשו, והדברים הטובים הפסיקו להגיע. או אז שאלו עצמם הילידים – מהו שהביא לנו את כל הטוב הזה, שהפסיק. ואז התפתחה אצלם מערכת של פרקטיקות דתיות, שנסובה סביב האל 'ג'ון פרום' (כי כשהחיילים נשאלו לשמם הם אמרו ג'ון פרום אמריקה). ג'ון זה בא אלינו, הביא את כל הטוב, והלך. אבל הוא יחזור, אם רק נעשה את הדברים שהוא אוהב. אז בנו לג'ון מגדלי פיקוח מקני במבוק וקש, כבשו לכבודו מסלולי טיסה נרחבים, והכינו לעצמם אזניות מחצאי קליפות קוקוס. ועד היום עומד השמאן על מגדל הפיקוח העשוי מבמבוק, מהדק לאוזניו את קליפות הקוקוס, וקורא לג'ון פרום, שיגיע ויביא איתו את קופסאות הבשר המשומר.

אז ככה. הפוליטיקה הישראלית היא פוליטיקה של כת מטען. מתי שהוא עשינו משהו שהצליח, ולכן אם נעשה בדיוק אותו דבר עוד הפעם (לא משנה שהמלחמה נגמרה, האי שלנו כבר לא מעניין את ג'ון, מגדלי הפיקוח שלנו עשויים מבמבוק, והאזניות עשויות מקוקוס) יקרו בדיוק אותן תוצאות. כך, למשל, משוכנע השמאל כי אם רק יימצא לו גנרל גבוה, כחול עיניים ועילג משהו, כי אז יגיע להישגים ההיסטוריים להם הגיע רבין. כת המטען הזו העמידה בראשה את גנץ, וכשלה כישלון מביך. הסתבר שהאזניות עשויות מקוקוס, והמשיח ג'ון פרום לא הגיע, וכל קופסאות הבשר המשומר, וגם הסיגרים והשמפניה הוורודה נשארו אצל ביבי.

היום היה מעשה עילאי של 'כת מטען'. ביבי הביא את השלום. חתם על הסכם עם האמירויות. ההסכם הזה אין בו ממש. אין ממש סכסוך בין ישראל לאמירויות, שתי מדינות שמבחינת האינטרסים המדיניים שלהן יש זהות של 100%. היחסים עם האמירויות כבר מזמן יחסי שלום פורמלי כמעט. ההסכם הזה אינו מעלה ואינו מוריד דבר. הוא מוריד את ביבי מהעץ של ה'סיפוח' שלא היה ולא נברא, ולא יכול היה לבוא לעולם. והנה – מנהיג ימין חותם על הסכם שלום עם מדינה ערבית, תמורת ויתור מדיני משמעותי. מזכיר לנו משהו? את בגין? לא בטוח. יותר את שרון.

על פי התעמולה הביביסטית, שרון הפך את עורו ויזם את ההתנתקות, כאשר הבין כי השמאלנים בפרקליטות ירדו ממנו ולא יגישו נגדו כתב אישום אם יהיה שמאלן כמותם. ההתנתקות הייתה מהלך שרוני טיפוסי – ברוטאלי שלא לצורך, עם חוסר התייחסות לצד השני. עקירה ללא הסכם. אין לדעת מה חשב לעצמו, ואם רצה למצוא חן בעיני כנופיית השמאלנים האגדית בפרקליטות, אם זה עזר לו. העובדה היא כי לקה בשבץ כאשר החקירות בעיצומן, ולא היה כנגד מי להגיש כתב אישום לאחר מכן. אבל האגדה ש'עומק החקירה כעומק העקירה' נותרה בעינה.

ביבי כנראה קנה את התעמולה של עצמו. בצר לו, בלילות הארוכים בהם הוא רואה את ההמון צר על ביתו (בתיו?) הוא שואל עצמו כיצד לצאת מזה. הפתרון הפשוט הוא 'להפוך לשמאלני' ולהביא שלום תמורת ויתור טריטוריאלי. הוא יוותר על הסיפוח, יביא 'שלום' ואז השמאלנים ירדו ממנו כשם שירדו משרון. רק שזו חשיבה של כת מטען. מגדל הפיקוח עשוי מבמבוק, והאזניות מקוקוסים.

יש כמה הבדלים בין ה'שלום' שפרץ לפתע היום (ועד כמה המעשה הזה מזיק ומרחק את הפתרון המדיני עם הפלסטינים זה נושא לפוסט נפרד, כמו גם זהותו של הידיד החדש שלנו, משטר המבוסס עד צוואר במלחמה אבודה בתימן, ובה הוא מבצע פשעי מלחמה נוראים) לבין ה'שלום' שהביא שרון –

אז ככה – האמירויות הם המקום הזה שאלופי ג'ודו שלנו נוסעים אליו, ויש ויכוח אם ינוגן ההמנון או לא. רצועת עזה לפני ההתנתקות הייתה המקום הזה בו נהרגו לנו עשרות חיילים מדי שנה; נגד שרון הייתה חקירה בשלבים לא מאוד מתקדמים. נגד ביבי יש שלושה כתבי אישום ומשפט הקבוע להוכחות בינואר; שרון ניהל מאבק ציבורי להוכחת חפותו שכלל גם אספקטים של ביקורת על הפרקליטות (זכרו את פרשת גלאט-ברקוביץ) אבל לא הידרדר למלחמת הכל בכל, ביבי מנהל מלחמת חורמה נגד שלטון החוק, כולל מאבק אישי בליאת בן ארי, מנדלבליט ואחרים, וכל הצדדים כבר עברו את הנקודה שאין ממנה חזרה. שרון היה מנהיג פופולרי, שבתקופת ההתנתקות נהנה מקונסנזוס בעם על מנהיגותו, גם אצל מי שרק זמן קצר לפני כן ראה בו אויב מר. ביבי הוא מנהיג של 'בייס' מתמעט והולך, ששומר על כס ראש הממשלה רק בתעלולים פרלמנטריים שעיקרם כניעה מבישה של 'כחול לבן' שקמו נגדו. וכמובן 'הוויתור הטריטוריאלי' הוא ויתור על סיפוח פיקטיבי שלא היה, לא נברא, ולא יכול היה לבוא לעולם, ושאמרו עליו כבר קדיש עוד ב-1 ביולי. צריך להוסיף?

אז ג'ון פרום לא יבוא עם עסקת טיעון מקלה. לא בגלל 'הסכם השלום'. ההפגנות יימשכו, כי עם הסכם שלום פיקטיבי לא מביאים אוכל הבייתה, לא הולכים למכולת, לא נלחמים בקורונה, לא פותחים כיתות לימוד.

אז ביבי עומד על מגדל הפיקוח העשוי מבמבוק וקורא לג'ון פרום באוזניות מקוקוס. ג'ון כמובן לא יגיע. מי שיגיע זה בנט וליברמן, שיסבירו – 'הבטיחו לכם סיפוח, עבדו עליכם בעיניים, רק אני יכול'. זה כבר משהו שיכול לתפוס גם את הבייס של ביבי. וביבי יודע – כשהבייס אבוד הכל אבוד.

סופו הפוליטי קרב? נקווה שנוכל כולנו לראות את זה. שמרו על בידוד חברתי, שמרו על מרחק, אלכוג'ל בכמויות, מסיכות, רעשנים, ונתראה בצד השני של הביביזם, כן יהי רצון.

על חשיבות מחאת הדגלים השחורים

מזה כמה שבועות שמחאת הדגלים השחורים צוברת תאוצה. זו מחאה עם מסר מאוד ברור ודרישה מאוד ברורה, שלה נמען אחד, ראש ממשלתנו. בה במידה ברור שלעולם ראש הממשלה לא ייעתר לדרישה הפשוטה, ולא יתפטר. אם כן – למה?

גרוע מכך – אם נסתכל על המחאה הקודמת, הדומה מאוד באנרגיה שלה ובקוויה הכלליים למחאה הזו, מחאת האוהלים מ-2011, הרי שזו לא השיגה דבר. פוליטיקאים ציניים השתלטו על המסר של המחאה וגבו את הצ'ק. יאיר לפיד, כמובן, אך גם 'דור המחאה' – איציק שמולי, כיום שר בממשלת בנימין נתניהו (ובקרוב, בכל תסריט שהוא בלשכת עבודה, או עושה מה שלא עושים אחשדרפנים בדימוס, ייעוץ אסטרטגי לרודנים במדינות חוץ וכאלה) סתיו שפיר שעשתה כל טעות אפשרית בשנים 2019-2020 ומצאה עצמה מחוץ למערכת, ודפני ליף שיש לה דף פייסבוק נחמד מאוד עם כמה מאות עוקבים. התוצאה בפועל – ועדת טרכטנברג. איך לומר – לא בשביל זה יצאנו לרחובות.

אז? אז המחאה כיום היא מאוד חשובה. וזו הסיבה –

דיבוריו של ביבי על מערכת בחירות קרבה ו'משבר התקציב' יכולים להיות שהוא משחק צ'יקן, עם הפחדן הפוליטי הגדול ביותר שקם אי פעם במדינת ישראל, בני גנץ. השאלה היא מי ימצמץ ראשון. אם נותרו לגנץ איזה שאריות של כבוד עצמי, הוא כמובן יעמוד על שלו ובעוד שבועיים הכנסת תתפזר מאליה. בחירות בנובמבר. אם יוותר, צפויים לו סיבובים נוספים מסוג זה עד לפירוקה של החבילה, כשכל פעם יידרס שוב ושוב עד ההשפלה האחרונה. הממשלה הזו, שהיום – לראשונה בתולדות מדינת ישראל – לא מתכנסת לישיבה בגלל חוסר הסכמה על סדר היום – גמרה את תפקידה. אם זה ייקח שלושה או ארבעה או חמישה שבועות או חודשיים, זו שאלה, אבל תעודת הפטירה כבר נחתמה.

בואו נראה איך תיראינה הבחירות האלה. למרות ההבטחות אני מנחש שהמגיפה לא תיעצר, ותסריט אופטימי אומר שבעוד שלושה חודשים, המצב יהיה כמו שהוא היום (בואו נבודד את נושא החורף והשפעת, זה התסריט הפסימי) – אלפיים נדבקים מדי יום. שכונות וערים 'אדומות', מאות אלפי מבודדים. איך אפשר לקיים בחירות במצב כזה? מי מטורף לשבת בוועדת קלפי, כשברור שיש כ-10% תלוי איפה חולי קורונה פעילים בכל קלפי נתונה, רובם לא מאותרים, א-סימפטומטיים, אבל מדביקים מאוד. מי מטורף לבוא להצביע בתנאים האלה? איזה תשלום יהיה ליו"ר ועדת קלפי או מזכיר שיודע בצורה ברורה שהתסריט האופטימי לגביו הוא שהוא רק ייכנס לבידוד בתוך כמה ימים כשיסתבר שאחד המצביעים היה חולה. איפה ואיך יצביעו חצי מיליון מבודדים? איפה ואיך יצביעו עשרים אלף חולים פעילים? ברור שבחירות לא תהיינה. כך שפיזור הכנסת משמעו פיזור הכנסת, והקמת ממשלת מעבר ללא תאריך תפוגה.

זה למעשה אומר הסוף של הדמוקרטיה הישראלית בצורה שאנחנו מכירים אותה.

ואז? אנחנו היום כמו בשלבים שלפני הקרב. תופסים עמדות, כשכל אחד מנסה לתפוס את העמדה הגבוהה, השלטת. הרחוב היום הוא העמדה הזו. ממשלת המעבר לא תוכרע בכנסת, כי זו סיימה את תפקידה ההיסטורי, לאחר שסורסה והפכה לזרוע של הממשלה והמושחת שעומד בראשה. היא תוכרע ברחוב. לא בלוחמה אלימה ופעילה, אלא במרי אזרחי נוסח התגובה העממית לפוטש של קאפ ב- 1923. נוכחות מתמדת ברחובות, שביתה כללית, גיוס מלא של כל הכוחות הדמוקרטיים. אם כך, לשליטה ברחוב, שאותה משיגים הכוחות הדמוקרטיים (אני בכוונה לא קורא להם 'שמאל' כי הם לא. הם פשוט מה שנותר ממי שרוצה דמוקרטיה בישראל ומאס בשלטונו של המושחת) בימים אלו, למנגנונים ורשתות הקשר שנוצרות, לתגובה לפעילות המשטרה, יש חשיבות עליונה. אנחנו עכשיו במטווח היבש, בניסוי הכלים, לקראת הדבר האמיתי בספטמבר עד נובמבר. זו הסיבה לפרישה הארצית הרחבה, לנוכחות המתמדת. אף אחד לא חושב שהוא יתפטר מרצונו. כולם יודעים שהם שם לשמור על הבית אם חלילה ייקח את חירויותינו, מה שצפוי בתוך שבועיים.

באופן זה מוסברות שתי תופעות – האחת, ההתעלמות המוחלטת של המחאה מהשטחים, והשנייה אי הצטרפות הציבור הערבי אל המוחים.

מי שראה את מפת המחאה, מפת הצמתים בהם מונפים דגלים שחורים ראה את ישראל בגבולות הקו הירוק. למה הציבור הדתי לאומי בשטחים לא מצטרף? כי הציבור הזה ומנהיגיו מכרו את נשמתם לעבריין זה מכבר. לא היה ראש ממשלה שבאורח חייו האישיים ובהתנהגותו היה רחוק מהיהדות כבנימין נתניהו. כל ראש ממשלה אחר שאלו חייו האישיים (למשל התחתן עם גיורת בגיור רפורמי בנישואים אזרחיים) היה מעלה עליו את זעמם של הדתיים. לא בנימין ידיד השם. זו חידה הסטורית (עם פתרון מאוד קל). שימו לב – גם גדולי המופרעים ב'ימינה' שפותחים פה על כל דבר אחר, לא אומרים מילה על העבריין. הם עומדים בצד וצוברים מנדטים תיאורטיים בסקרים על חשבון הליכוד כדי להשתתף בממשלת נתניהו הבאה לאחר 'הבחירות' שלא יהיו. אם כן, השטחים הם מסומנים. אין מה להיאבק על נוכחות של המוחים בשטחים הכבושים. גם 'הימנים' מבין המוחים (והשלטים אומרים – 'לא ימין, לא שמאל, ישר' זה המסר של המחאה) לא יגיעו לשם כי אין מה לחפש שם. ביום פקודה לדמוקרטיה הישראלית יתייצבו המתנחלים כאיש אחד בצד האנטי דמוקרטי. זה נתון. עברנו הלאה.

כך גם הערבים. שמתי לב לנוכחות אפסית של ערבים במחאה, להיעדרם של שלטים בערבית (חוץ מהשלט שאני נושא). היו לי לזה המון הסברים, את רובם קיבלתי משיחות עם חברים ערבים – הם כל כך דפוקים ומדוכאים שהם לא מאמינים שמחאה תעזור. הם מפחדים לצבוע את המחאה כמחאת שמאל, הם לא חושבים שכל אדם אחר שאינו ביבי יהיה יותר טוב ממנו במה שקשור אליהם, מבחינתם כולם אותו גזען וכו'. עם כל אלו אפשר וצריך כמובן להתווכח, ונוכחות ערבית במחאה הייתה צעד גדול קדימה לשילוב ראוי של הפוליטיקה הערבית בפוליטיקה הכלל ישראלית, אבל – למה בעצם לצרף אותם. ביום פקודה, כמו המתנחלים, ברור איפה הם יהיו. הם מאורגנים לא רע, יש להם מפלגות שיכולות להוציא קאדרים לרחוב ולארגן שביתות, הם מנוסים הרבה יותר מאיתנו באיך להתייחס לאלימות משטרתית, זו לא גבעה שצריך לכבוש. הגבעה הזו כבר נכבשה מזמן, ואין מה להילחם עליה.

אז? מזמן לא כתבתי פוסט שמאוד רציתי שכל מילה בו תתבדה, אבל מישהו באמת יכול להתווכח עם הנחות היסוד של הפוסט הזה? אנחנו במדרון שאפשר לעצור את ההדרדרות בו. התנהגות נכונה של נבחרי הציבור שלנו יכולה לגרום לכך שכל מילה בפוסט הזה תיראה כהזיה של חום השמש באוגוסט. אבל למדתי לא לצפות להתנהגות נכונה מאף נבחר. באמת. רובם בגדו בבוחריהם. אם בכך שחברו לעבריין מלכתחילה, או בכך שחברו לו בדיעבד. אנחנו שבויים בידיו ובגחמותיו, והוא לוקח אותנו לנקודת השפל הנמוכה ביותר שהמדינה הזו אי פעם הייתה בה. מה לעשות? כרגע המחאה בצמתים היא מחאה בורגנית נחמדה. לא יקרה לכם כלום. תצטרפו לקבוצת ווצאפ, תכינו דגל שחור, צאו לרחוב לפחות במוצ"ש. זה חשוב, ועכשיו אתם יודעים גם למה.

התיאוריה הגדולה של הכל

במערבולת הרגשית שכולנו חווים, בהרגשה של קץ העולם, של ספירה לאחור חוזרת ונשנית של ימים מחשיפה (אמיתית או מדומיינת) לנגיף, עלה בי הצורך לתמצת את ההסבר שמצאתי לכל התופעות מהזמן האחרון. איך זה שהכל התחרבש? איך זה שכבר היינו בחוץ והמגיפה חזרה? איך זה ששום דבר לא עובד? איך זה שהמדיניות היא הפכפכה ומשתנית מדי רגע? איך זה באמת ששום דבר לא עובד? אז מצאתי הסבר פשוט, ואני כותב אותו כאן, לפני שאספה במגיפה והוא ייספה עמי.

נתחיל מחנה ארנדט. יסודות הטוטליטריות. עמ' 692. "הנתין האידיאלי של השלטון הטוטליטרי איננו הנאצי המשוכנע או הקומוניסט המושבע, אלא בני אדם שלדידם ההבדל בין עובדה לבדייה (כלומר , המציאות של ההתנסות) וההבחנה בין אמת לכזב (כלומר אמות המידה של המחשבה) אינם קיימים עוד." אז זאת חנה, והיא קצת צפתה את עולם הפייק ניוז והאמת היחסית של היום, כי ככה הייתה חנה, צופה דברים. עישנה כמו קטר ומתה מזה, אבל בראבק, הייתה לה ראייה מרחיקת לכת בכל דבר אחר. והיא נותנת דוגמאות איך במשטרים טוטליטריים, 'האמת המדעית והמבוססת' – עד כמה שזו מבוססת על פסבדו מדע והגיגים ספק אינטלקטואליים של כל מיני מפוקפקים לפעמים (חוץ ממרקס, בסדר?) משנה את עורה והופכת לאמונה בתיאוריות קונספירציה הכי מופרכות – וזה עמוד 510 – "לא המטריאליזם הדיאלקטי של מרקס, אלא קנוניית 300 המשפחות; לא המדעיות הדמגוגית והמנופחת של גובינו ושל צ'מברליין אלא 'הפרוטוקולים של זקני ציון'; לא ההשפעה הניתנת לאיתור של הכנסייה הקתולית והתפקיד שמילאה האנטי-קלריקליות בראצות הלטינות, אלא ספרות השולים על הישועים והבונים החופשיים – אלה היו מקורות ההשראה למשכתבי ההיסטוריה, מטרתם של אותם פירושים מגוונים ומשתנים כל כך הייתה תמיד הוקעתה של ההיסטוריה הרשמית כבדיחה, וחשיפתו של מרחב שלם של השפעות סמויות, שהמציאות ההיסטורית הידועה, הגלויה והמתועעדת הייתה רק החזית החיצונית שלו, שהוקמה במיוחד כדי לתעתע בבריות."

אז אם שרדתם את חנה, אז הנה הפרשנות והיישום של א. אלמוג לחנה – הפוליטיקה נועדה לתת תשובה לבעיות אמת. אני רעב. אני חולה. אני מפחד להיות רעב. אני מפחד להיות חולה. מה יהיה כשאזדקן? השכן שלי לא מוצא חן בעיני. המדינה שלידנו אוספת המון נשק ואני מפחד שהיא תשתמש בו נגדי. כאלה דברים. לבעיות האלה יש טווח מסויים של תשובות, שאף אחת מהן לא מאוד טובה ולא מאוד מושכת את הלב. לבעייה של 'אני רעב' יש שני פתרונות בסיסיים – האחד הוא שאוספים ממך משאתה מתחיל לעבוד ועד גיל פרישה חלק מאוד משמעותי מהמשכורת שלך, ומשתמשים בו כדי להבטיח שאתה לא תהיה רעב, ואם אתה שבע, אז שהשכן שלך לא יהיה רעב. אפשרות שנייה היא שנותנים לך אפשרות להצליח, ואם נכשלת אז תדע שכנראה תהיה רעב, כי פיספסת את ההזדמנות שהייתה לך, אבל אז אולי השכן שלך שהצליח יוכל לתת לך קצת משלו, מרצונו הטוב. זה הטווח, ואף אחת מהאפשרויות האלה היא לא מאוד מושכת. וזה הופך את הפוליטיקה לדבר מאוד משעמם וצפוי מראש. אז יש כמה אנשים, ותנועות, שגילו שדווקא לתת תשובות לשאלות שלא שואלים, זה מה שעושה את ההבדל.

בואו נשים לרגע בצד את הנאצים והקומוניסטים שחנה כל כך אוהבת לדבר עליהם. אנחנו בכלל לא בקטע של טוטליטריות, בסדר? זה נגמר לגמרי מתי שהוא באמצע המאה ה-20. בואו נגיע לדמוקרטיה הפופוליסטית הלא ליברלית של המאה ה-21. מה שלוקח מערכות בחירות בכל הדמוקרטיות הגוועות האלה זה לתת תשובות לשאלות שאנשים לא שואלים. וזה, רבותי, נעשה באמצעות אימוץ תיאוריות קונספירציה. תהיו איתי, כי גם זו, באופן מטא-טקסטואלי תיאוריית קונספירציה, אבל כמו שתראו, די מבוססת.

אני רעב? אני חולה? אין לי עבודה? חמוד – הילארי קלינטון חוטפת ילדים ואונסת אותם במרתף של פיצריה. זה מה שלוקח היום. כי את כל היתר כבר ניסינו, ולא מי יודע מה הצלחנו. אבל הילארי קלינטון אונסת ילדים במרתף של פיצריה, זה עוד לא היה לנו. הרעיון ש'כל מה שסיפרו לכם עד היום היה שקר ואני אספר לכם את האמת, עד כמה שהיא תשמע מופרעת', לוקח בגדול. לקח את הבחירות של 2016. נסו לגגל פיצה גייט, קיו-אנון, או סת' ריץ'. זה לא השוליים. זה המיין סטרים. זה מה שהביא את היתרון לטראמפ ב-2016. יש כאן 'טובים' מול 'רעים' (הדיפ סטייט, כמובן. מושג שהפך לשגור ויום יומי גם אצלנו), ויש כאן הכל, חוץ מכמובן תשובה לשאלה שהתכנסנו לפתור – איך עושים שאני לא אהיה רעב, לא אהיה חולה, ואהיה בטוח. הפוליטיקה בוגדת בייעוד שלה, אבל לפוליטיקאים זה טוב.

נחזור שנייה לנאצים ולקומוניסטים ונראה איך זה עובד. בואו נאמר שלאנשים בגרמניה ב-1930 וברוסיה ב-1930 היו בעיות. הם היו רעבים, ועניים, וחולים. התשובה שנתנו הנאצים הייתה 'אתם עניים ורעבים וחולים כי היהדות הבינלאומית קשרה קשר כנגדכם'. התשובה של הקומוניסטים הייתה קצת יותר מורכבת – 'האנשים האלה שהאמנתם בהם, בוכארין, קמינייב, זינובייב וכל אלו, הם קשרו קשר להרוס את כל מה שבנינו." מה צריך לעשות? כמובן להכות באוייב הדמיוני. ולשעבד את כל המנגנון של המדינה בשביל זה, כמו למשל ליצור רשת ענקית של גולאגים ומחנות ריכוז, או לפתוח במלחמת עולם, או להוציא להורג שישים אחוז מהקצינים הבכירים בצבא, דברים כאלה. זה יכול לעבוד עד גבול מסויים, כי העיסוק בזה נותן אנרגיה מטורפת. באיזה שלב זה קורס, כי צריך לתת תשובה לשאלות הבסיסיות, והתשובה – 'בואו נשקיע הכל בגולאגים / מחנות ריכוז / פרויקט מטורף אחר / מלחמת עולם' היא לא תשובה ממש טובה, והיא הורסת את עצמה. אז עכשיו באלף אלפי הבדלות בואו נחזור אלינו.

אז אצלנו אולי זה התחיל עם תשובות אמיתיות לשאלות, ותגידו על ביבי מה שתגידו יש לו תשובה די סדורה לשאלות האלה. יש לו גם יכולות משמעותיות של ניהול וביצוע, ניתן לו את זה. אז איך זה שהכל הלך לעזאזל? כי מתי שהוא, אני חושב שבסביבות 2015, הוא עזב את הניהול הרציונלי והתחיל לנהל תיאוריית קונספירציה. וזה תפס כמו אש, את שני הצדדים. כל מערכות הבחירות האחרונות לא היו על שום שאלה שמעניינת את מדינת ישראל – לא שאלה של איך לא אהיה רעב, איך לא אהיה חולה, איך אהיה בטוח, איך אפתור את הסכסוך עם שכני, אלא בשאלה של הקונספירציה המדומיינת של 'לתפור תיק לראש הממשלה' של הדיפ סטייט של הפרקליטות, האם אתה לצד ראש הממשלה או לצד הפרקליטות. הא ותו לא. ארבע מערכות בחירות רק על השאלה הזו. מצד אחד קונספירצית ענק של פרקליטים ושוטרים להפיל ראש ממשלה מכהן. מצד שני קונספירציה לא פחות ענקית של צוללות. והקונספירציות מתחרות זו בזו.

ובדרך קרו כמה דברים. כמו למשל שמי שרצה להגיע לאיזה מקום היה צריך להראות כישורים לא בניהול או באני לא יודע מה זה שפוליטיקאים צריכים לעשות, אלא בתידלוק הקונספירציה אם 'מימין' ואם 'משמאל'. וגם שהפסקנו להתעסק בכל דבר אחר – ביטחון, רווחה, יחסי חוץ, והתעסקנו בתדלוק הקונספירציה. זה עובד? כן. זה מכניס לאנשים אנרגיה מטורפת, מביא מצביעים אל הקלפי, ובסך הכל עושה סידור עבודה נהדר לפוליטיקאים משני הצדדים של הקונספירציה. עכשיו, בניגוד לפרויקטים הבאמת ענקיים של הנאצים והקומוניסטים, התידלוק של הקונספירציה הזו לא דורש השקעה מי יודע מה. פרקליטות כבר יש. אלה רוצים להרוס, אלה רוצים לבנות, אלה מתנגחים עם אלה והכל בסדר. מדינה יכולה להתנהל כך. בעצם עד שקורה משהו.

אז קרה משהו ובאה המגיפה. וכולם היו עסוקים בהתחלה בתידלוק תיאוריית הקונספירציה, והייתה עוד מערכת בחירות, ואחר כך 'ממשלת חירום'. ואז הכל הלך לעזאזל. בהתחלה עשו סגר שמאוד הצליח, אבל הצליח גם לדרדר את המשק לתהום. אחרי כן במשך חודשיים החליטו החלטות מוטעות בצורה מטורפת, וזרקו לפח את כל ההישגים של הסגר. ובימים האחרונים די ברור שאין להם מושג מה לעשות, ואיך לעשות את זה, ואין יד מכוונת, והעולם משווע ל'פרויקטור' שהוא כמובן גנרל, שיבוא ויציל אותנו. ונראה לי שגם אם יבוא גנרל, אז אתם יודעים, כמו גנרלים, שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה. הכרתי המון גנרלים ואף אחד מהם לא היה מי יודע מה חכם. את יה-יה אהבתי, כי היה לו גורמט עם מגן דוד על חזה שעיר וג'ינג'י שראו דרך חולצה צבאית פתוחה, אבל עם זה לא בונים מדינה. תראו לי גנרל אחד שהצליח במשהו באזרחות, אולי מאז רבין. יאיר גולן זה לא תשובה, בסדר? אז גם גנרל לא יציל אותנו, והנבחרת הנוכחית של חסרי אונים היא פחות או יותר הדבר הכי גרוע שיש חוץ מגנרל.

למה? כי אנשים נבחרו לתפקידים ביצועיים לא על סמך חלילה היכולת שלהם בתפקידים ביצועיים, אלא על סמך היכולת שלהם לתדלק את תאוריית הקונספירציה, והתפקיד שהם מילאו בעולם ההזוי של תיאוריית הקונספירציה. תחשבו על אמיר אוחנה למשל. או יריב לוין. עכשיו הם לא יכולים להפסיק. עד לפני כמה ימים הם התעסקו עם השאלה הבאמת הזויה של ההחזרים של המס של ביבי (הוא לא ממש צריך את זה, יש לו. אבל הוא צריך לעשות את זה אחרת הקונספירציה תתייבש. צריך כותרת גדולה אחת לכמה ימים). התעסקו גם עם השאלה של המימון של מיליונר זר את ההוצאות המשפטיות. את זה עשו בזמן שכיתות הלימוד נפתחו, ואולמי האירועים חגגו, ואנשים התחילו להדביק זה את זה במגיפה. אני זוכר שבימים המטורפים ההם לפני חודש בערך, כשדיברו על החזרי המס אמרו שמאה נדבקים ביום הוא 'קו אדום'. היום יש אלפיים. מחרתיים יהיה ארבעת אלפים. ככה זה, אקספוננציאלי. ואם מה שמעניין אותך זה החזרי המס של ביבי (בעד או נגד, לא ממש משנה) אז מגפה שמתפשטת אקספוננציאלית זה לא ממש משהו שאתה יכול להתמודד איתו. כי זה משהו שקורה בעולם האמיתי, ואתה בעולם של מנדלבליט סגר את התיק של אשכנזי, והילארי אונסת ילדים במרתף של חנות פיצה. כן, גם ארצות הברית נדפקה בדיוק מאותה סיבה. אם אתה נבחרת והגעת לתפקיד שלך כשהכישור היחיד שלך הוא לספר את הסיפור ההזוי על הדיפ-סטייט, בעברית או באנגלית, וזה כל מה שאתה יודע לעשות, זה יכול לפעמים להספיק, אבל לא כשבחוץ משתוללת פנדמיה.

אז? אז עשינו מקח טעות. נגררנו אחרי מנהיגות טועה ומטעה. אני תוהה אם יש מישהו מהמון המובטלים המסתובב עם מסיכה בערים הריקות והסגורות, חרד שמא יגיע אליו הנגף, ולא מבין שטעינו טעות חמורה. טעות של מאה ושמונים מעלות בניווט. בכך שנתנו לאיש הזה, לאנשים האלה, להוביל אותנו למקומות הזויים, בכך שלא דרשנו תשובות לשאלות אמת, שנתנו להוביל אותנו באף למקומות הזויים, שהלכנו אחר תיאוריות קונספירציה.

ועכשיו? מה שהיה הוא שיהיה? אם מספיק אנשים יבינו מה קרה כאן, יהיה טוב אחרי המגיפה. אם לא – ימשיכו לספר לנו על פיצות ופרקליטות, ואנחנו נמות מרעב ומחלות. אני מקווה שאהיה כאן מספיק זמן בשביל לראות את זה. כל מה שאני רוצה כרגע זה יום אחד נקי מהשלטון המשחית הזה, והאג'נדה הקונספירטיבית שלו.

תחשבו על זה מחר, כשיהיה פסטיבל ה'משפט'. אין אף אחד בעולם – הפרקליטים, השופטים, הקלדנית, הנאשמים, השוטרים, המפגינים בעד ונגד בחוץ, שמאמין שמשהו יצא מהמשפט הזה. איזה שהיא תוצאה. וזה כל כך רחוק מהתשובות האמיתיות שאני רוצה מהמדינה שלי לשאלות האמיתיות של החיים שלי. מתי שהוא נמצא דרך לתת לעצמנו את התשובה, והיא לא תעבור דרך רחוב סלאח-א-דין בירושלים. וזה חבל. כי סלאח-א-דין זה חוק, ומדינת חוק, ומשפט, וכל הדברים הטובים שהחזיקו אותנו עד עכשיו. אז את זה זרקנו לפח, והכרזנו משני הצדדים שזה לא עובד. אני חושש מאוד מה יהיה מכאן והלאה. אולי עדיף לא לקרוא את ארנדט. יש לה תשובות מאוד לא טובות לשאלה הזאת בדיוק.

עד מתי

טוב אנשים.

יש לנו קורונה ועניינים וצחי הנגבי ואיראן וליטל סמדג'ה בהישרדות, אבל סטופ העולם עצרו את הכל, מישהו אמר משהו לא נכון באינטרנט!

בפעם המיליון שקיבלתי את הטקסט הזה במאה דפי פייסבוק שונים, ובהודעות ווצאפ, ובמסנג'ר, ומישהו כרז לי את זה מתחת לחלון ומטוס כתב את זה בשמיים, הייתי חייב להגיב. אז הנה זה –

"בסוף חייו כתב מרקוס טוליוס סיסרו על המצב באימפריה הרומית כלהלן:

1. העני עובד ועובד

2. העשיר מנצל את העני

3. החייל מגן על שניהם

4. מי שמשלם מיסים משלם עבור שלושתם

5. הנווד נח בשביל הארבעה

6. השיכור שותה עבור החמישה

7. הבנקאי גונב מהשישה

8. עורך הדין מרוויח מהשבעה

9. הרופא גובה מהשמונה

10. הקברן קובר את כל התשעה

11. והפוליטיקאי חי מאושר על חשבונם של העשרה

נכתב בשנת 43 לספירה"

מרקוס? טוליוס? קיקרו? אבי הפטריקים? סמל האצילות והמעמד ברפובליקה הרומית? כותב טקסט שנשמע כאילו הוא נכתב על ידי מדריך מתוסכל בנוער מרצ? משהו ככה סוציאליסטי אבל לא ממש רדיקלי, ולא מאוד חכם? מרקוס שלנו?

ברבאק. דבר ראשון קיקרו. (או ציצרו. יש את הסיפור ששפרינצק העיר לבגין שקוראים לו קיקרו ולא ציצרו, ומאז בגין קרא לו שפרינקק) אבל סיסרו זה מישהו שהסתכל על הערך שלו בוויקיפדיה האנגלית. דבר שני בנקאים ברומא? היה משהו, אבל הוא לא נקרא בנק ולא היו בנקאים. דבר שלישי – האדם עם הסגנון הכי מהולל בכתב ובעל פה בעולם העתיק לא כתב את הדבר הזה. באמת שלא. לא מסתדר עם הסגנון שלו, עם נושאי הכתיבה שלו, עם הדברים שהאמין בהם. דבר רביעי – בשנת 43 לספירה הוא היה מת כבר בערך שמונים וחמש שנים.

אז? מישהו כתב משהו וחשב שאם הוא ייחס את זה לסיסרו אז יקחו אותו ברצינות, ואתם יודעים מה? זה עבד. חיפוש בגוגל מעלה שהאחראי, כנראה, הוא עיתונאי הודי בשם וירנדה קאפור, שכתב בעיתון הודי שנקרא 'סאנדיי גארדיאן' את הדבר הזה, ייחס אותו לקיקרו, ובהגינותו הודה שקרא את זה ב'פוסט ויראלי באינטרנט'.

אז? הכל כשר נגד ביבי? לא ביבי לא חוקרים? בשביל לנגח את הטובה, החשובה וההגונה בממשלות ישראל וראשיה אפשר גם לזייף פילוסופים רומים מתים?

תעשו לי טובה, ואל תעצבנו אותי. קיקרו לא אמר את זה, וגרסיה מרקס לא באמת כתב את הצוואה הרוחנית, וצ'רצ'יל לא באמת אמר שההצלחה היא לעבור מכשלון לכשלון בלי לאבד את ההתלהבות. באמת! מישהו אמר את זה בפאב ביום שני, ובדקתי. זה נשמע צ'רצ'יל, יותר משהשטות הזאת נשמעת קיקרו, אבל זה לא הוא. זה האינטרנט. זו הסימולקרה הזדונית. אל תיפלו בשבי הסימולקרה הזדונית. חפשו לכל מסמן את המסומן. אל תתנו להם להתנתק.

דרך אגב, יש משהו שקיקרו באמת אמר, והטיח בפני קטילינה, שהוא הרבה יותר אלגנטי, יותר לעניין, יותר קיקרו, ורלוונטי לעניינינו היום כאילו נאמר זה עתה –

" "עד מתי עוד, קטילינה, תנצל את סבלנותנו? כמה זמן עוד ישטה בנו טירופך שלך? עד אנה תשתולל חוצפתך שלוחת הרסן? שמירת הפאלאטיום בלילה המשמרות בעיר, חרדת העם, התקהלותם של כל האזרחים ההגונים, ביצור של המקום הזה שבו מתכנס הסנאט, ארשת פניהם של הנוכחים כאן – כלום כל אלה לא עשו רושם עליך?"

תשמרו על בידוד חברתי, שני מטר לפחות, מסיכה על הפנים וגם על האף, כל הזמן אלכוג'ל, ונתראה בעוד פוסטים וגם בצד השני של המגיפה.

עשרים שנה לנסיגה מלבנון

בשבועות האחרונים יש איזה קמפיין לגבי עשרים שנה ליציאה מלבנון, וכל הזכרונות מרצועת הביטחון שבים ועולים. הייתה כבר קבוצת פייסבוק שהייתי בה יומיים, ויצאתי כנשוך נחש, כי זה הקפיץ לי לבנון לפיד אחת לשתי דקות ובאמת אני לא צריך את זה. אז כדי להסביר את הפוסט, הייתי שם בפעם הראשונה בנבי אל-עוואדי יולי 1986 ואחרי כן בסדיר ובמילואים בכל מיני מקומות (בופור, בלאט, שקיף אל חרדון, עיישיה לדקה וחצי אבל זה הכי צפוני שהייתי אז אני סופר את זה) כשהפעם האחרונה הייתה ראס ביאדה 1990 שזו הייתה חופשה נהדרת על הים. אחרי כן היחידה שלי במילואים מצאה את עצמה יותר בעזה / שטחים, ולא ראיתי יותר את לבנון. ב-2006 הייתה אפיזודה שמכל מיני סיבות ביורוקרטיות הייתי במעבר בין יחידות וכך לא גוייסתי, וסהדי במרומים שאיני מצטער על כך ולו לדקה.

אחותי שנורא דואגת לי אמרה שהיא שמעה שלכל מי שהיה שם יש טראומה. אז הרגעתי אותה (ואתכם קוראים יקרים) שלא ממש, והכל טוב, ויש לי ים טראומות מהשירות הסדיר אבל אני מסתדר בסבבה, ודווקא לבנון כ'לבנון' לא משחק אצלי תפקיד. לפני כמה ימים דיברתי עם הבן שלי שהוא כרגע חייל, והוא חזר על איזה סיפור ששמע ממני כשהיה יותר צעיר שהשורה התחתונה שלו היא "ואז רבתי עם המפ אז כשהסוללה עלתה ללבנון הוא השאיר אותי את החודש האחרון של השירות לעשות סמל תורן בבסיס, ובהתחלה מאוד כעסתי אבל אז האגד ספג משאית תופת בפאטמה ושבעה אנשים נהרגו." ואיכשהוא זה נשמע לו איום ונורא ולי זה נשמע טבעי כאילו דיברתי על ארוחת בוקר. אז טראומה? לא. היו שם אנשים שהיכרתי ואהבתי, וכשאני חושב על זה אני די נחרד, במיוחד מהמחשבה מה היה קורה אם לא הייתי רב עם המפ, אבל לא הייתי שם ולא ספגתי את המשאית בעצמי, אז האבדן נשאר ברמה קצת מופשטת, ואני לא שוכב ער בלילה וחושב על זה. יש לי פלאשבקים יותר קשים לליל הגילשונים, שכל הלילה ישבנו ושמענו איך רודפים אחריהם, ואיך המספרים של ההרוגים עולים, אבל זה וגם וזה היה דבר שקורה אז. שבעה הרוגים במשאית תופת זה חריג, ועד היום יש אנשים שזוכרים כך את אוקטובר 1988, אבל אם היו סופרים הרוגים לפי חודש, אני לא סגור על זה שאוקטובר הייתה סטיית תקן.

אני רוצה לסכם – ולעבור לניתוח היותר מעניין כי מה שאני מרגיש באופן אישי הוא עניין שלי בלבד – שאין לי 'טראומה' וחלקים גדולים מהשהות שלי בלבנון אני זוכר בחיבה, כי הייתי צעיר ובריא ויפה (מישהי אמרה לי את זה אז פעם) והרגשתי שאני עושה משהו חשוב (כי כך אמרו לי ועל זה בהמשך) ועשיתי את הדבר המקצועי שאני יודע לעשות והרגשתי באלמנט שלי, ואם היו מציעים לי לחזור לגיל עשרים ועוד כמה שבועות בבופור הייתי לוקח בסבבה. כי בין היתר הייתי טיפש בצורה שקשה לתאר.

אז הרגשנו טוב כי שיקרו לנו. היה כל יום בכל מוצב תדריך מוצב שהיינו יושבים והיה שם שלט גדול 'המטרה – הגנה על יישובי הצפון'. זו לא הייתה המטרה. מי שהמציא את הסיסמה שיקר, ומי שכתב את השלט שיקר, ומי שאמר את זה פעם אחר פעם בתדריך (כולל אותי) שיקר. אז כשאני שומע שקר שחוזרים עליו אני נוטה להאמין בו. זה טבע האדם. אני נורא הפנמתי את זה, ובכל פעם שהייתי יורד ומגיע לאוטובוס בקריית שמונה (או בנהריה) הייתי מרגיש שכל מי שאני רואה בדרך חייב לי את החיים שלו באופן אישי. זה היה שקר. הרגנו ונהרגנו במשך שמונה עשרה שנים, דור שלם התבזבז שם סתם. וממה שראיתי בשתי דקות שהייתי בקבוצת הפייסבוק יש שם אנשים שלקחו את זה קצת יותר קשה ממני. יש גם אנשים שלא חזרו משם או שחזרו עם פגיעות גופניות קשות. שלא לדבר על החורבן וההרס שהותרנו אחרינו ואין ספור חיים של לבנונים שנגדעו ונהרסו בשמונה עשרה שנים של כיבוש (כי זה מה שזה היה) מיותר.

היה לנו נורא קל להאמין לשקר הזה מסיבה אחת מאוד מאוד פשוטה. היינו כשלפנינו החיזבאללה (ואמל.  מישהו זוכר אותם? השיעים החילונים נדמה לי של נביה ברי.) והם ירו עלינו והפגיזו אותנו, ומאחורינו היו האורות של קריית שמונה ודן ודפנה. והיה ברור מאוד לכל מי שהיה שם שאם לא היינו שם לא היו יורים עלינו אלא יורים ישר על קריית שמונה ודן ודפנה. זה הגיון קצת בעייתי, כי במשוואה הזאת לא נמצא העניין שאנחנו יושבים על האדמה שלהם והורגים את האנשים שלהם, וגם העניין הקטן שאם הם רוצים הם יכולים לירות על קריית שמונה ישירות, ולא צריכים לעבור דרכנו קודם. אבל בלענו את השקר הזה כי הוא נאמר מאנשים עם המון סמכות, מפקדים ופוליטיקאים, וגם כי זה היה יותר קל מלהאמין שאנחנו שם סתם כי נכנסנו ואנחנו לא יכולים לצאת ודור שלם של ילידי 1962 עד 1980 נטחן שם במוצבים בלי סיבה.

בואו נדבר על 'דור שלם'. כי אלו האנשים שמתבטאים עכשיו בפייסבוק. ועושים עליהם את כל הכתבות וכל זה. אז לדור הזה שיקרו שקר מגעיל, ואין היום אדם אחד מכל מי שהיה במוצבים בלבנון שמאמין לשקר הזה, או במילים אחרות שהייתה איזה סיבה שקשורה בביטחון תושבי הצפון שהצדיקה את החברים שלנו שמתו על ידנו, ואת הלבנונים שהרגנו. מה עשינו עם זה? כלום. נאדה. הדור שלנו הוא זה שמנהל עכשיו כאן את העניינים. נכון, אנחנו במונרכיה של העבריין, אבל העבריין אינו יכול לשלוט לבד. הוא הדור שלפנינו, אבל כל היתר כולל גנץ (יליד 1958, גבולי אבל בפנים) ואשכנזי, ויהיר לפיד, הם הדור שלנו.

האם קמה מפלגת המונים שנשענת על התובנה הזו ושמה את אמירת האמת על דגלה? או כל לקח פוליטי או אישי שלקחנו מלבנון? האם מישהו מהשרים בממשלה החדשה אי פעם דיבר על הניסיון שלו בלבנון כמשהו מעצב? לא. הדור שלנו המליך עלינו את השקרן הגדול ביותר שאי פעם היה, וטאטא את  לבנון אל מתחת לשטיח.

מזכיר לי את נשיאי ארצות הברית. מכל הדור שספג את וייטנאם היו רק שלושה נשיאים, ורגלו של אף אחד מהם לא דרכה שם. קלינטון המשתמט, ג'ורג' וו. בוש ששירת כטייס במשמר הלאומי בפלורידה או משהו, ודונלד טראמפ – פטור בשל לימודיו האקדמיים. נכון, היה גם את מקקיין הגיבור האמיתי שכמעט הגיע, אבל רק כמעט. גם לנו קרה אותו דבר. אף אחד ממי שהיה שם במוצבים וספג את הפצמרים לא נושא את הדגל הזה, ולא לקח את זה לשום מקום פוליטי משמעותי. לי יש לזה הסבר נהדר – מי שהיה ממש ילד טוב כמוני והלך לשם, יישאר ילד טוב. צריך להיות היום בנאדם שקרן ונבזה בשביל להיות פוליטיקאי, ובני אדם שקרנים ונבזים לא היו במוצבים כי אם היית שקרן ונבזה ולמשל היית שומע ברדיו שזה נורא מסוכן שם ואנשים מתים, היית מוצא את הדרך לא להגיע לשם.

אז? רוצים תתנו לי אות. לא אומר לא. יש לי מדי א' שאני לובש כחלק משירות מילואים, ויהיה סבבה לקבל עוד סיכה. תעשו כתבות וסרטים בסבבה. לבקש מכם שלא תשקרו לי זה מוגזם, כי אנחנו בעידן הפוסט-אמת. האמת איבדה את המשמעות שלה. גם כל הדברים היפים שאני אומר לעצמי, שכשמדינת ישראל ביקשה ממני לעשות את הדבר הקשה והמסוכן עשיתי אותו, לא שווים כלום כי אני שמאלן מניאק ישראל הראשונה, ומי שלא הולך אחרי ביבי הוא בוגד. אז בעצם סתם הרגנו ונהרגנו ואין לזה ערך לשום דבר, וזה לא השאיר חותם באף מקום, ועולם כמנהגו נוהג, ומי שהיה אז ילד טוב הוא גם היום ילד טוב, אלא אם כן הוא מת או משהו כזה, ולא זכה להגיע לגילי המופלג. וזה מאוד עצוב, אבל בכלל המדינה שלנו תחת שלטון החונטה של העבריין והגנרלים היא מקום עצוב.

פיוס לאומי צו השעה

לא באמת. בגדו בי החארות, והולכים להקים את הממשלה המושחתת ביותר עלי אדמות, ולהמליך לנצח את העבריין, ולספח את הבקעה ולחרב כל מה שטוב ויפה בעולם. ובכל אופן, אני באמת אוהב את האחים שלי ואני לא יכול לעבור ברחוב ולחשוב שרובם תומכים בזוועה הזאת. החלטתי לנסות ולעמוד על הלך הרוח שמביא לזה, כאילו כדי לחוש אמפתיה לרוב האנשים שכן הצביעו ביבי או גנץ, ומאוד מרוצים ממה שהולך עכשיו לקרות. באמת כדי להיות מפויס ולא ממורמר. עד כמה שאפשר. לפחות לא באופן אישי על רוב האנשים שהביאו למצב הדפוק הזה שכולנו נמצאים בו.

נזכרתי שאת הדוקטורט כתבתי עם 'סוויט הום אלבמה' של לינרד סקינרד בלופ, כי אני אוהב את הריף גיטרות שם ויכול לשמוע אותו ככה שמונה תשע שעות רצוף או כמה שצריך כדי לכתוב דוקטורט. וזה אשקרה השיר הכי מגעיל והכי גזעני שנכתב אי פעם, ועם לינרד סקינרד המנוחים הסליחה. הם כולם ניספו באיזה תאונת מטוס נוראית ואנחנו אשקרה בתקופת השנה של אחרי מות קדושים אמור, אבל צריך גם להגיד את מה שצריך להגיד והם היו חבורה של רדנקס דרומיים מהסוג הכי שפל שאפשר, עם כל ההרלדיקה של דגל הקונפדרציה המתועב שצצה בכל מקום. גם הסוויט הום אלבמה עצמו הוא לא ממש שפתיים יישק מבחינת תוכן. זאת אומרת הם מתווכחים שם עם ניל יאנג, והאמת היא די צודקים כי מבחינת שיר 'סוויט הום אלבמה' עולה בכל פרמטר שלא מתייחס לטקסט על 'סת'רן מן' של יאנג שהוא נכתב כדי להתווכח איתו. אבל חוץ מזה הם תומכים בכל מעשה שפלות גזעני מתחת לשמיים הכחולים של אלבמה, ואשקרה מביעים תמיכה בנשיא ניקסון שאילולא טראמפ הייתי אומר שהוא המושחת והכושל בנשיאים אי פעם.

אז רוצה או לא רוצה הקשבתי למילים, ודי תפסה אותי שם שורה אחת שהיא רלוונטית גם לימינו – Now, Watergate does not bother me, Does your conscious bother you?

זאת אומרת – למה מי אתה כל כך רם ונישא שתגיד לי מה טוב ומה רע? אני אוהב את הנשיא שלי (וגם את המושל, הו, הו, הו כמילות השיר) ולא איכפת לי אם הוא שיקר ורימה את השמאלנים האלה בבית המשפט העליון, ותתחיל לחשוב על כל הדברים שאתה עשית, אתה לא הרבה יותר טוב.

אז לזה באיזה מקום אני יכול להתחבר ויכול להבין את זה (גם אם לא להסכים לזה כי ביביזם זה עבדות, ואני אדם חופשי ורוצה שכולם יהיו חופשיים כמוני). אז כתבתי למנגינה הזו הנהדרת גם מילים בעברית, ואני מזמזם אותן לעצמי כשאני עובר בעפולה. המשקל והחריזה די צולעים, אבל איך לומר, גם המקור לא משהו. רוני ואן זאנדט המנוח לא היה בדיוק חיים נחמן ביאליק, למרות שבלהמציא את ריף הגיטרה הגדול בכל הזמנים הוא לוקח את ביאליק בהליכה. איך אמר אבא של סבא ז"ל – אלוהים סוגר דלת ופותח חלון.  כל אחד עם סט הכישורים שלו. הכישורים שלי זה לא תרגום, אבל זו מחווה נאה ותיהנו מכל רגע ומי שרוצה לשמוע אותי שר את זה מוזמן להגיע אלי לעפולה.

הגלגלים מסתובבים לי

נוסע הביתה לאחוקים

מתגעגע לעפולה

ואסור לי להיות רחוק ממנה

בית חם בעפולה

שמי העמק הכחולים

בית חם בעפולה

חוזר אלייך ממרחקים

בעפולה אוהבים את ביבי

ועשינו כל מה שצריך

תיק ארבעת אלפים לא מזיז לי

ואיך המצפון שלך, תגיד?

יש ציפורים בפארק עפולה

והן שרות המון שירים

כמה שאני מתגעגע

מרים אותי מהקרשים

הספד לרב בקשי דורון

הלילה הלך לעולמו, קורבן למחלת הקורונה, הרב בקשי-דורון, שהיה 'הראשון לציון' בסוף המאה שעברה. קראתי היטב את ההספדים בטמקא ובמקומות אחרים שהספידו אותו מנהיגינו למיניהם מנפתלי בנט ועד אריה דרעי. איש חסד ונתינה, עמד בראש מהפכת הכשרות, ידען גדול, מנהיג רוחני של תנועת ש"ס. ואכן הדתיים והחרדים אבלים על לכתו של מנהיג, ולחילונים זה האיש עם הכובע המצחיק והשמלה, שקצת קשה להבחין בינו ובין אחרים שלבשו את הכובע המצחיק והשמלה. אני קצת מכיר את המנוח, לא באופן אישי אלא מפעילותו הציבורית, ומצאתי כי משני דברים מתעלמים ההספדים. האחד אולי מחמת 'אחרי מות קדושים אמור' והשני סתם כי רוצים להמשיך לשחק לכם בתודעה ולשעבד אותכם. אז כמובן שהראשון זה ההרשעה במרמה בנסיבות מחמירות. אבל באמת, היום זו תעודת כבוד לאיש ציבור. השני הוא תמיכתו בנישואים אזרחיים, וכאן בא הבלוג לעזרתכם בסקירה לעומק, ישר מעמודים 64-65 לתזה שלי לתואר שני. תחזיקו מעמד, כי זה קצת מסובך. ותיהנו כי זה פותח את הראש.

אז ככה – תמיד סיפרו לנו שהסיבה שאין בישראל נישואים אזרחיים היא החשש לשלמות העם. וכל זאת למה? אם אישה נישאת בנישואים אזרחיים, ומתגרשת בגירושין אזרחיים, ונישאת שוב ומולידה ילדים, אלו יהיו ממזרים. מהר מאוד לא יוכלו הרבנים לדעת מי מקרב האוכלוסייה שנישאת בנישואים אזרחיים הוא בחזקת ממזר ומי לא, ולכן המדינה תתחלק לשתי קבוצות – אלו שנישאים בנישואים אזרחיים ואלו שלא, ושומרי תורה ומצוות לא יוכלו להתחתן עם הקבוצה השנייה, ונמצא שהעם נחלק לשניים, ואוי ואבוי.

 כל מי שקצת קצת יחשוב, יגלה שהמדובר בשקר מטומטם, מהסיבה הפשוטה שנישואים אזרחיים וגירושים אזרחיים קיימים בחוץ לארץ כבר שנים רבות, ובנות ישראל הכשרות ככה לפעמים עושות את הדבר הנוראי הזה, והעם שלנו עודו מאוחד (זאת אומרת חוץ מזה שהאשכנזים שונאים את הספרדים ששונאים את האתיופים ששונאים את הרפורמים ששונאים את השמאלנים  ששונאים את המתנחלים ששונאים את הביביסטים חד גדיא חד גדיא) אבל זה ההסבר שנותנים לנו, ובגלל זה כולנו חייבים להירשם לנישואים ברבנות ולכפות על עצמנו דיני אישות פטריארכליים מתקופת האבן. אז רגע, הדתיים לא יודעים שזה שקר   מטומטם? יודעים באבוה. ויודעים גם שכפיית נישואים דתיים על אוכלוסייה חילונית היא דרך בטוחה ליצירת ממזרים. מכונת ממזרים של ממש. וכל זאת למה?

אישה דתיה, יהודיה כשרה, שעומדת תחת החופה, יודעת שלא משנה מה יקרה, עד שתקבל גט, או שבעלה יפגוש את בוראו, הוא האיש היחיד שאיתו תקיים יחסי מין. זאת אומרת, זו הכוונה המוצהרת. כולנו בני אדם, אחרת לא היו את הדינים הפטריארכליים האלה של הממזרים מלכתחילה, נכון? אבל היא יודעת מה יכול להתקבל בחברה שלה ומה לא. חילונית, לעומתה, יודעת שיש מגוון רחב של תרחישים בהם החברה שלה תקבל יחסי מין בעוד שהנישואים בתוקף, בלי גט ובלי הלוויה. ולא, לא הדבר הנוראי הזה שאתם חושבים. רוב הציבור החילוני לא ממש מתלהב מזה. יש המון אפשרויות חוץ מזה. למשל, והשכיח ביותר, חבר שצץ לפתע בתקופה שיכולה להיות כמה שנים בין הפרידה ובין הגט. או אם הבעל נכה או משותק – האם מישהו יאמר משהו לאישה המטופלת בבעל שנמצא בקומה בבית לווינשטיין, ומטפלת בו במסירות, אם תביא הבייתה חבר חדש? אני הייתי אומר מברוכ, וכמו פולניה שואל 'ומה ההורים שלו עושים?' אפשר לחשוב על עוד המון תרחישים מהסוג הזה. אז רוב הזוגות החילוניים שנישאים, לא ממש מתכוונים למה שהמוסד הזה מנסה להכתיב להם מבחינה דתית – בלעדיות של הבעל על המיניות של האישה לאורך כל תקופת הנישואים ולא משנה מה.

עכשיו בואו נלך צעד קדימה, וכאן תאמינו לי שזה נכון. ילד שנולד לאישה שהמתינה לגט ומצאה חבר חדש, ונוצר בתקופה שלפני שניתן הגט, הוא ממזר סופר דה לוכס, אסור לבוא בקהל ישראל עשרה דורות. ילד שנולד לאישה שנישאה בנישואיםאזרחיים, התגרשה בגירושין אזרחיים, והתחתנה שוב, הוא לכל היותר ספק ממזר, וגם כאן יש מיליון דרכים הלכתיות להכשיר אותו. אז אם אותה בחורה חילונית הייתה נישאת בנישואין אזרחיים, צאצאיה מהזיווגים שלאחר הבעל היו ספק ממזרים. מכיוון שכופים עליה נישואים דתיים, כל מה שיצא שם הוא ממזר מאה אחוז. נישואים דתיים הם הדרך היחידה ליצור ממזרים, וכפיית נישואים דתיים על אוכלוסייה חילונית זו מכונה משומנת ליצירת ממזרים. וזה מה שלישעיהו ליבוביץ היה לומר על זה בשנת 1975, בספר "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל":

"קשה לחשוב שהאישה שבא עליה איש על סמך רישום במשרד ממשלתי תהיה בחזקת מקודשת, לאחר שהללו גילו דעתם בפירוש שאינם מתכוונים לקידושין כדת משה וישראל. מצב זה, שמפחית את חשש הממזרות עד למינימום, יהיה בו שיפור עצום לעומת המצב של חוק הנישואין והגירושין הקיים, שאינו אלא חוק לריבוי ממזרים בישראל – שהרי איסור אשת-איש, החל על עובדות פיסיולוגיות שאינן נוגעות אלא לבעליהן, לא ניתן לביסוס מבחינה מוסרית או חברתית, ואינו אלא איסור דתי חמור; ולפיכך בחוגים רחבים של האוכלוסייה שנתערער בה תוקף החוק הדתי – ובכלל זה הרבה אנשים הגונים    מאד – אין הניאוף מוחזק איסור. נמצא שהכופים קידושין על הציבור שאינו מודה בקדושתם עוברים בצורה חמורה על 'לפני עיוור לא תיתן מכשול', ומתוך כפיית שמירה על איסור בעילת פנויה – שהעבירה עליו אינה עושה ממזר – הם מכשילים את הרבים באיסור מיתת בית דין."

אז תגידו, כן, אבל זה ליבוביץ, הוא היה שמאלני או משהו, לא? וכאן נכנס הרב בקשי דורון לתמונה. ואני לא יודע על המרמה והפרת האמונים, אבל מתוך כל הרבנים הראשיים והראשונים לציון, הוא גילה בנקודה הזו את היושר האינטלקטואלי הכי אמיץ. בשנת 2005 הוא פירסם מאמר בכתב עת שנקרא "תחומין" שנקרא "חוק נישואים וגירושים – היצא שכרו בהפסדו" ובו הוא מאמץ את נקודת הראות של ליבוביץ, וקורא להחלת נישואים אזרחיים בישראל.

בקשי-דורון קובע כי "חלק גדול מאלה שאינם שומרים תורה ומצוות אינם חוששים לאיסור אשת איש," ושואל – "מה נעשה לאחותנו המזלזלת באיסור אשת איש וחייבת להינשא על פי חוק נישואין וגירושין, והרבנות חייבת לחתן אותה ולהכשילה באיסורים? האם נשאיר לקדש את אלה רק לרבנים קלי דעת שאינם חוששים לאיסור?"

מסקנתו של בקשי-דורון היא כי יש מקום להנהגת נישואים אזרחיים במדינת ישראל. אך הדבר המעניין במאמר הוא כי הוא אינו יחיד במסקנה שהנהגת הנישואים הדתיים כחובה גם לאוכלוסייה שאינה שומרת מצוות היא 'שימת מכשול בעיני עיוור'. ישנה קבוצה משמעותית של רבנים, שכאשר הם משיאים זוגות שאינם שומרי מצוות הם דואגים לקדש אותם בעדים פסולים, כך שלנישואים לא יהיה תוקף מלכתחילה. בקשי-דורון תוקף מנהג זה, ומביא טעמים מעשיים והלכתיים לכך שהוא פסול ואין לנהוג בו, אך ברור גם כי המדובר במנהג רווח.

שימו לב למה שהוא מתריע עליו. עובדים עלינו בעיניים. מתחת לחופה שלושה. החתן והכלה, החילונים, שלא מתכוונים להיכנס למוסד שלא יאפשר להם יחסי מין עם כל אדם חוץ ממי שהם נישאים לו בשום נסיבות, ואם יקרה הדבר הלא טוב, פרידה, עגינות, אי כושר טרמינלי של בן הזוג, הם בהחלט מתכוונים למצוא זיווג אחר בעוד הנישואים בתוקף, והרב שיודע את זה, ולכן הוא מברך ברכה לבטלה, ודואג לשתול בתוך הטקס מנגנון השמדה עצמית שישמיד את הנישואים האלה עוד בטרם באו לעולם.

למנהג מסוג זה אין ולא יכול להיות כל הסבר הלכתי. בקשי-דורון מראה בבירור כי המדובר במנהג פסול מטעמים הלכתיים רבים – גניבת דעת, חילול השם וברכה לבטלה. נראה, אם כן, כי לדעת הממסד הרבני במדינת ישראל, הסדר העדה הדתית, לא רק שהוא אינו מחויב על פי ההלכה, אלא שהוא מביא לעימות אצל הרבנים בין החיוב להשיא את האוכלוסייה שאינה שומרת מצוות בטקס דתי במסגרת ההסדר, ובין הבנתם ההלכתית כי בכך הם מרבים ממזרים בישראל. סיפרו לכם משהו אחר? שיקרו לכם בלי בושה. הלילה הלך לעולמו אדם שאמר לנו את האמת. בואו נמשיך לומר את האמת הזו.

היה מסובך? יכול להיות. אבל אם אני לא הייתי כותב את זה, מי היה כותב את זה? אז תהיו ילדים טובים, ואל תצאו מהבית, ותשטפו ידיים כל הזמן, ותחזיקו מעמד, וניפגש שלמים ובריאים בצד השני של המגפה. יום נהדר לכולם.

.