על חשיבות מחאת הדגלים השחורים

מזה כמה שבועות שמחאת הדגלים השחורים צוברת תאוצה. זו מחאה עם מסר מאוד ברור ודרישה מאוד ברורה, שלה נמען אחד, ראש ממשלתנו. בה במידה ברור שלעולם ראש הממשלה לא ייעתר לדרישה הפשוטה, ולא יתפטר. אם כן – למה?

גרוע מכך – אם נסתכל על המחאה הקודמת, הדומה מאוד באנרגיה שלה ובקוויה הכלליים למחאה הזו, מחאת האוהלים מ-2011, הרי שזו לא השיגה דבר. פוליטיקאים ציניים השתלטו על המסר של המחאה וגבו את הצ'ק. יאיר לפיד, כמובן, אך גם 'דור המחאה' – איציק שמולי, כיום שר בממשלת בנימין נתניהו (ובקרוב, בכל תסריט שהוא בלשכת עבודה, או עושה מה שלא עושים אחשדרפנים בדימוס, ייעוץ אסטרטגי לרודנים במדינות חוץ וכאלה) סתיו שפיר שעשתה כל טעות אפשרית בשנים 2019-2020 ומצאה עצמה מחוץ למערכת, ודפני ליף שיש לה דף פייסבוק נחמד מאוד עם כמה מאות עוקבים. התוצאה בפועל – ועדת טרכטנברג. איך לומר – לא בשביל זה יצאנו לרחובות.

אז? אז המחאה כיום היא מאוד חשובה. וזו הסיבה –

דיבוריו של ביבי על מערכת בחירות קרבה ו'משבר התקציב' יכולים להיות שהוא משחק צ'יקן, עם הפחדן הפוליטי הגדול ביותר שקם אי פעם במדינת ישראל, בני גנץ. השאלה היא מי ימצמץ ראשון. אם נותרו לגנץ איזה שאריות של כבוד עצמי, הוא כמובן יעמוד על שלו ובעוד שבועיים הכנסת תתפזר מאליה. בחירות בנובמבר. אם יוותר, צפויים לו סיבובים נוספים מסוג זה עד לפירוקה של החבילה, כשכל פעם יידרס שוב ושוב עד ההשפלה האחרונה. הממשלה הזו, שהיום – לראשונה בתולדות מדינת ישראל – לא מתכנסת לישיבה בגלל חוסר הסכמה על סדר היום – גמרה את תפקידה. אם זה ייקח שלושה או ארבעה או חמישה שבועות או חודשיים, זו שאלה, אבל תעודת הפטירה כבר נחתמה.

בואו נראה איך תיראינה הבחירות האלה. למרות ההבטחות אני מנחש שהמגיפה לא תיעצר, ותסריט אופטימי אומר שבעוד שלושה חודשים, המצב יהיה כמו שהוא היום (בואו נבודד את נושא החורף והשפעת, זה התסריט הפסימי) – אלפיים נדבקים מדי יום. שכונות וערים 'אדומות', מאות אלפי מבודדים. איך אפשר לקיים בחירות במצב כזה? מי מטורף לשבת בוועדת קלפי, כשברור שיש כ-10% תלוי איפה חולי קורונה פעילים בכל קלפי נתונה, רובם לא מאותרים, א-סימפטומטיים, אבל מדביקים מאוד. מי מטורף לבוא להצביע בתנאים האלה? איזה תשלום יהיה ליו"ר ועדת קלפי או מזכיר שיודע בצורה ברורה שהתסריט האופטימי לגביו הוא שהוא רק ייכנס לבידוד בתוך כמה ימים כשיסתבר שאחד המצביעים היה חולה. איפה ואיך יצביעו חצי מיליון מבודדים? איפה ואיך יצביעו עשרים אלף חולים פעילים? ברור שבחירות לא תהיינה. כך שפיזור הכנסת משמעו פיזור הכנסת, והקמת ממשלת מעבר ללא תאריך תפוגה.

זה למעשה אומר הסוף של הדמוקרטיה הישראלית בצורה שאנחנו מכירים אותה.

ואז? אנחנו היום כמו בשלבים שלפני הקרב. תופסים עמדות, כשכל אחד מנסה לתפוס את העמדה הגבוהה, השלטת. הרחוב היום הוא העמדה הזו. ממשלת המעבר לא תוכרע בכנסת, כי זו סיימה את תפקידה ההיסטורי, לאחר שסורסה והפכה לזרוע של הממשלה והמושחת שעומד בראשה. היא תוכרע ברחוב. לא בלוחמה אלימה ופעילה, אלא במרי אזרחי נוסח התגובה העממית לפוטש של קאפ ב- 1923. נוכחות מתמדת ברחובות, שביתה כללית, גיוס מלא של כל הכוחות הדמוקרטיים. אם כך, לשליטה ברחוב, שאותה משיגים הכוחות הדמוקרטיים (אני בכוונה לא קורא להם 'שמאל' כי הם לא. הם פשוט מה שנותר ממי שרוצה דמוקרטיה בישראל ומאס בשלטונו של המושחת) בימים אלו, למנגנונים ורשתות הקשר שנוצרות, לתגובה לפעילות המשטרה, יש חשיבות עליונה. אנחנו עכשיו במטווח היבש, בניסוי הכלים, לקראת הדבר האמיתי בספטמבר עד נובמבר. זו הסיבה לפרישה הארצית הרחבה, לנוכחות המתמדת. אף אחד לא חושב שהוא יתפטר מרצונו. כולם יודעים שהם שם לשמור על הבית אם חלילה ייקח את חירויותינו, מה שצפוי בתוך שבועיים.

באופן זה מוסברות שתי תופעות – האחת, ההתעלמות המוחלטת של המחאה מהשטחים, והשנייה אי הצטרפות הציבור הערבי אל המוחים.

מי שראה את מפת המחאה, מפת הצמתים בהם מונפים דגלים שחורים ראה את ישראל בגבולות הקו הירוק. למה הציבור הדתי לאומי בשטחים לא מצטרף? כי הציבור הזה ומנהיגיו מכרו את נשמתם לעבריין זה מכבר. לא היה ראש ממשלה שבאורח חייו האישיים ובהתנהגותו היה רחוק מהיהדות כבנימין נתניהו. כל ראש ממשלה אחר שאלו חייו האישיים (למשל התחתן עם גיורת בגיור רפורמי בנישואים אזרחיים) היה מעלה עליו את זעמם של הדתיים. לא בנימין ידיד השם. זו חידה הסטורית (עם פתרון מאוד קל). שימו לב – גם גדולי המופרעים ב'ימינה' שפותחים פה על כל דבר אחר, לא אומרים מילה על העבריין. הם עומדים בצד וצוברים מנדטים תיאורטיים בסקרים על חשבון הליכוד כדי להשתתף בממשלת נתניהו הבאה לאחר 'הבחירות' שלא יהיו. אם כן, השטחים הם מסומנים. אין מה להיאבק על נוכחות של המוחים בשטחים הכבושים. גם 'הימנים' מבין המוחים (והשלטים אומרים – 'לא ימין, לא שמאל, ישר' זה המסר של המחאה) לא יגיעו לשם כי אין מה לחפש שם. ביום פקודה לדמוקרטיה הישראלית יתייצבו המתנחלים כאיש אחד בצד האנטי דמוקרטי. זה נתון. עברנו הלאה.

כך גם הערבים. שמתי לב לנוכחות אפסית של ערבים במחאה, להיעדרם של שלטים בערבית (חוץ מהשלט שאני נושא). היו לי לזה המון הסברים, את רובם קיבלתי משיחות עם חברים ערבים – הם כל כך דפוקים ומדוכאים שהם לא מאמינים שמחאה תעזור. הם מפחדים לצבוע את המחאה כמחאת שמאל, הם לא חושבים שכל אדם אחר שאינו ביבי יהיה יותר טוב ממנו במה שקשור אליהם, מבחינתם כולם אותו גזען וכו'. עם כל אלו אפשר וצריך כמובן להתווכח, ונוכחות ערבית במחאה הייתה צעד גדול קדימה לשילוב ראוי של הפוליטיקה הערבית בפוליטיקה הכלל ישראלית, אבל – למה בעצם לצרף אותם. ביום פקודה, כמו המתנחלים, ברור איפה הם יהיו. הם מאורגנים לא רע, יש להם מפלגות שיכולות להוציא קאדרים לרחוב ולארגן שביתות, הם מנוסים הרבה יותר מאיתנו באיך להתייחס לאלימות משטרתית, זו לא גבעה שצריך לכבוש. הגבעה הזו כבר נכבשה מזמן, ואין מה להילחם עליה.

אז? מזמן לא כתבתי פוסט שמאוד רציתי שכל מילה בו תתבדה, אבל מישהו באמת יכול להתווכח עם הנחות היסוד של הפוסט הזה? אנחנו במדרון שאפשר לעצור את ההדרדרות בו. התנהגות נכונה של נבחרי הציבור שלנו יכולה לגרום לכך שכל מילה בפוסט הזה תיראה כהזיה של חום השמש באוגוסט. אבל למדתי לא לצפות להתנהגות נכונה מאף נבחר. באמת. רובם בגדו בבוחריהם. אם בכך שחברו לעבריין מלכתחילה, או בכך שחברו לו בדיעבד. אנחנו שבויים בידיו ובגחמותיו, והוא לוקח אותנו לנקודת השפל הנמוכה ביותר שהמדינה הזו אי פעם הייתה בה. מה לעשות? כרגע המחאה בצמתים היא מחאה בורגנית נחמדה. לא יקרה לכם כלום. תצטרפו לקבוצת ווצאפ, תכינו דגל שחור, צאו לרחוב לפחות במוצ"ש. זה חשוב, ועכשיו אתם יודעים גם למה.

התיאוריה הגדולה של הכל

במערבולת הרגשית שכולנו חווים, בהרגשה של קץ העולם, של ספירה לאחור חוזרת ונשנית של ימים מחשיפה (אמיתית או מדומיינת) לנגיף, עלה בי הצורך לתמצת את ההסבר שמצאתי לכל התופעות מהזמן האחרון. איך זה שהכל התחרבש? איך זה שכבר היינו בחוץ והמגיפה חזרה? איך זה ששום דבר לא עובד? איך זה שהמדיניות היא הפכפכה ומשתנית מדי רגע? איך זה באמת ששום דבר לא עובד? אז מצאתי הסבר פשוט, ואני כותב אותו כאן, לפני שאספה במגיפה והוא ייספה עמי.

נתחיל מחנה ארנדט. יסודות הטוטליטריות. עמ' 692. "הנתין האידיאלי של השלטון הטוטליטרי איננו הנאצי המשוכנע או הקומוניסט המושבע, אלא בני אדם שלדידם ההבדל בין עובדה לבדייה (כלומר , המציאות של ההתנסות) וההבחנה בין אמת לכזב (כלומר אמות המידה של המחשבה) אינם קיימים עוד." אז זאת חנה, והיא קצת צפתה את עולם הפייק ניוז והאמת היחסית של היום, כי ככה הייתה חנה, צופה דברים. עישנה כמו קטר ומתה מזה, אבל בראבק, הייתה לה ראייה מרחיקת לכת בכל דבר אחר. והיא נותנת דוגמאות איך במשטרים טוטליטריים, 'האמת המדעית והמבוססת' – עד כמה שזו מבוססת על פסבדו מדע והגיגים ספק אינטלקטואליים של כל מיני מפוקפקים לפעמים (חוץ ממרקס, בסדר?) משנה את עורה והופכת לאמונה בתיאוריות קונספירציה הכי מופרכות – וזה עמוד 510 – "לא המטריאליזם הדיאלקטי של מרקס, אלא קנוניית 300 המשפחות; לא המדעיות הדמגוגית והמנופחת של גובינו ושל צ'מברליין אלא 'הפרוטוקולים של זקני ציון'; לא ההשפעה הניתנת לאיתור של הכנסייה הקתולית והתפקיד שמילאה האנטי-קלריקליות בראצות הלטינות, אלא ספרות השולים על הישועים והבונים החופשיים – אלה היו מקורות ההשראה למשכתבי ההיסטוריה, מטרתם של אותם פירושים מגוונים ומשתנים כל כך הייתה תמיד הוקעתה של ההיסטוריה הרשמית כבדיחה, וחשיפתו של מרחב שלם של השפעות סמויות, שהמציאות ההיסטורית הידועה, הגלויה והמתועעדת הייתה רק החזית החיצונית שלו, שהוקמה במיוחד כדי לתעתע בבריות."

אז אם שרדתם את חנה, אז הנה הפרשנות והיישום של א. אלמוג לחנה – הפוליטיקה נועדה לתת תשובה לבעיות אמת. אני רעב. אני חולה. אני מפחד להיות רעב. אני מפחד להיות חולה. מה יהיה כשאזדקן? השכן שלי לא מוצא חן בעיני. המדינה שלידנו אוספת המון נשק ואני מפחד שהיא תשתמש בו נגדי. כאלה דברים. לבעיות האלה יש טווח מסויים של תשובות, שאף אחת מהן לא מאוד טובה ולא מאוד מושכת את הלב. לבעייה של 'אני רעב' יש שני פתרונות בסיסיים – האחד הוא שאוספים ממך משאתה מתחיל לעבוד ועד גיל פרישה חלק מאוד משמעותי מהמשכורת שלך, ומשתמשים בו כדי להבטיח שאתה לא תהיה רעב, ואם אתה שבע, אז שהשכן שלך לא יהיה רעב. אפשרות שנייה היא שנותנים לך אפשרות להצליח, ואם נכשלת אז תדע שכנראה תהיה רעב, כי פיספסת את ההזדמנות שהייתה לך, אבל אז אולי השכן שלך שהצליח יוכל לתת לך קצת משלו, מרצונו הטוב. זה הטווח, ואף אחת מהאפשרויות האלה היא לא מאוד מושכת. וזה הופך את הפוליטיקה לדבר מאוד משעמם וצפוי מראש. אז יש כמה אנשים, ותנועות, שגילו שדווקא לתת תשובות לשאלות שלא שואלים, זה מה שעושה את ההבדל.

בואו נשים לרגע בצד את הנאצים והקומוניסטים שחנה כל כך אוהבת לדבר עליהם. אנחנו בכלל לא בקטע של טוטליטריות, בסדר? זה נגמר לגמרי מתי שהוא באמצע המאה ה-20. בואו נגיע לדמוקרטיה הפופוליסטית הלא ליברלית של המאה ה-21. מה שלוקח מערכות בחירות בכל הדמוקרטיות הגוועות האלה זה לתת תשובות לשאלות שאנשים לא שואלים. וזה, רבותי, נעשה באמצעות אימוץ תיאוריות קונספירציה. תהיו איתי, כי גם זו, באופן מטא-טקסטואלי תיאוריית קונספירציה, אבל כמו שתראו, די מבוססת.

אני רעב? אני חולה? אין לי עבודה? חמוד – הילארי קלינטון חוטפת ילדים ואונסת אותם במרתף של פיצריה. זה מה שלוקח היום. כי את כל היתר כבר ניסינו, ולא מי יודע מה הצלחנו. אבל הילארי קלינטון אונסת ילדים במרתף של פיצריה, זה עוד לא היה לנו. הרעיון ש'כל מה שסיפרו לכם עד היום היה שקר ואני אספר לכם את האמת, עד כמה שהיא תשמע מופרעת', לוקח בגדול. לקח את הבחירות של 2016. נסו לגגל פיצה גייט, קיו-אנון, או סת' ריץ'. זה לא השוליים. זה המיין סטרים. זה מה שהביא את היתרון לטראמפ ב-2016. יש כאן 'טובים' מול 'רעים' (הדיפ סטייט, כמובן. מושג שהפך לשגור ויום יומי גם אצלנו), ויש כאן הכל, חוץ מכמובן תשובה לשאלה שהתכנסנו לפתור – איך עושים שאני לא אהיה רעב, לא אהיה חולה, ואהיה בטוח. הפוליטיקה בוגדת בייעוד שלה, אבל לפוליטיקאים זה טוב.

נחזור שנייה לנאצים ולקומוניסטים ונראה איך זה עובד. בואו נאמר שלאנשים בגרמניה ב-1930 וברוסיה ב-1930 היו בעיות. הם היו רעבים, ועניים, וחולים. התשובה שנתנו הנאצים הייתה 'אתם עניים ורעבים וחולים כי היהדות הבינלאומית קשרה קשר כנגדכם'. התשובה של הקומוניסטים הייתה קצת יותר מורכבת – 'האנשים האלה שהאמנתם בהם, בוכארין, קמינייב, זינובייב וכל אלו, הם קשרו קשר להרוס את כל מה שבנינו." מה צריך לעשות? כמובן להכות באוייב הדמיוני. ולשעבד את כל המנגנון של המדינה בשביל זה, כמו למשל ליצור רשת ענקית של גולאגים ומחנות ריכוז, או לפתוח במלחמת עולם, או להוציא להורג שישים אחוז מהקצינים הבכירים בצבא, דברים כאלה. זה יכול לעבוד עד גבול מסויים, כי העיסוק בזה נותן אנרגיה מטורפת. באיזה שלב זה קורס, כי צריך לתת תשובה לשאלות הבסיסיות, והתשובה – 'בואו נשקיע הכל בגולאגים / מחנות ריכוז / פרויקט מטורף אחר / מלחמת עולם' היא לא תשובה ממש טובה, והיא הורסת את עצמה. אז עכשיו באלף אלפי הבדלות בואו נחזור אלינו.

אז אצלנו אולי זה התחיל עם תשובות אמיתיות לשאלות, ותגידו על ביבי מה שתגידו יש לו תשובה די סדורה לשאלות האלה. יש לו גם יכולות משמעותיות של ניהול וביצוע, ניתן לו את זה. אז איך זה שהכל הלך לעזאזל? כי מתי שהוא, אני חושב שבסביבות 2015, הוא עזב את הניהול הרציונלי והתחיל לנהל תיאוריית קונספירציה. וזה תפס כמו אש, את שני הצדדים. כל מערכות הבחירות האחרונות לא היו על שום שאלה שמעניינת את מדינת ישראל – לא שאלה של איך לא אהיה רעב, איך לא אהיה חולה, איך אהיה בטוח, איך אפתור את הסכסוך עם שכני, אלא בשאלה של הקונספירציה המדומיינת של 'לתפור תיק לראש הממשלה' של הדיפ סטייט של הפרקליטות, האם אתה לצד ראש הממשלה או לצד הפרקליטות. הא ותו לא. ארבע מערכות בחירות רק על השאלה הזו. מצד אחד קונספירצית ענק של פרקליטים ושוטרים להפיל ראש ממשלה מכהן. מצד שני קונספירציה לא פחות ענקית של צוללות. והקונספירציות מתחרות זו בזו.

ובדרך קרו כמה דברים. כמו למשל שמי שרצה להגיע לאיזה מקום היה צריך להראות כישורים לא בניהול או באני לא יודע מה זה שפוליטיקאים צריכים לעשות, אלא בתידלוק הקונספירציה אם 'מימין' ואם 'משמאל'. וגם שהפסקנו להתעסק בכל דבר אחר – ביטחון, רווחה, יחסי חוץ, והתעסקנו בתדלוק הקונספירציה. זה עובד? כן. זה מכניס לאנשים אנרגיה מטורפת, מביא מצביעים אל הקלפי, ובסך הכל עושה סידור עבודה נהדר לפוליטיקאים משני הצדדים של הקונספירציה. עכשיו, בניגוד לפרויקטים הבאמת ענקיים של הנאצים והקומוניסטים, התידלוק של הקונספירציה הזו לא דורש השקעה מי יודע מה. פרקליטות כבר יש. אלה רוצים להרוס, אלה רוצים לבנות, אלה מתנגחים עם אלה והכל בסדר. מדינה יכולה להתנהל כך. בעצם עד שקורה משהו.

אז קרה משהו ובאה המגיפה. וכולם היו עסוקים בהתחלה בתידלוק תיאוריית הקונספירציה, והייתה עוד מערכת בחירות, ואחר כך 'ממשלת חירום'. ואז הכל הלך לעזאזל. בהתחלה עשו סגר שמאוד הצליח, אבל הצליח גם לדרדר את המשק לתהום. אחרי כן במשך חודשיים החליטו החלטות מוטעות בצורה מטורפת, וזרקו לפח את כל ההישגים של הסגר. ובימים האחרונים די ברור שאין להם מושג מה לעשות, ואיך לעשות את זה, ואין יד מכוונת, והעולם משווע ל'פרויקטור' שהוא כמובן גנרל, שיבוא ויציל אותנו. ונראה לי שגם אם יבוא גנרל, אז אתם יודעים, כמו גנרלים, שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה. הכרתי המון גנרלים ואף אחד מהם לא היה מי יודע מה חכם. את יה-יה אהבתי, כי היה לו גורמט עם מגן דוד על חזה שעיר וג'ינג'י שראו דרך חולצה צבאית פתוחה, אבל עם זה לא בונים מדינה. תראו לי גנרל אחד שהצליח במשהו באזרחות, אולי מאז רבין. יאיר גולן זה לא תשובה, בסדר? אז גם גנרל לא יציל אותנו, והנבחרת הנוכחית של חסרי אונים היא פחות או יותר הדבר הכי גרוע שיש חוץ מגנרל.

למה? כי אנשים נבחרו לתפקידים ביצועיים לא על סמך חלילה היכולת שלהם בתפקידים ביצועיים, אלא על סמך היכולת שלהם לתדלק את תאוריית הקונספירציה, והתפקיד שהם מילאו בעולם ההזוי של תיאוריית הקונספירציה. תחשבו על אמיר אוחנה למשל. או יריב לוין. עכשיו הם לא יכולים להפסיק. עד לפני כמה ימים הם התעסקו עם השאלה הבאמת הזויה של ההחזרים של המס של ביבי (הוא לא ממש צריך את זה, יש לו. אבל הוא צריך לעשות את זה אחרת הקונספירציה תתייבש. צריך כותרת גדולה אחת לכמה ימים). התעסקו גם עם השאלה של המימון של מיליונר זר את ההוצאות המשפטיות. את זה עשו בזמן שכיתות הלימוד נפתחו, ואולמי האירועים חגגו, ואנשים התחילו להדביק זה את זה במגיפה. אני זוכר שבימים המטורפים ההם לפני חודש בערך, כשדיברו על החזרי המס אמרו שמאה נדבקים ביום הוא 'קו אדום'. היום יש אלפיים. מחרתיים יהיה ארבעת אלפים. ככה זה, אקספוננציאלי. ואם מה שמעניין אותך זה החזרי המס של ביבי (בעד או נגד, לא ממש משנה) אז מגפה שמתפשטת אקספוננציאלית זה לא ממש משהו שאתה יכול להתמודד איתו. כי זה משהו שקורה בעולם האמיתי, ואתה בעולם של מנדלבליט סגר את התיק של אשכנזי, והילארי אונסת ילדים במרתף של חנות פיצה. כן, גם ארצות הברית נדפקה בדיוק מאותה סיבה. אם אתה נבחרת והגעת לתפקיד שלך כשהכישור היחיד שלך הוא לספר את הסיפור ההזוי על הדיפ-סטייט, בעברית או באנגלית, וזה כל מה שאתה יודע לעשות, זה יכול לפעמים להספיק, אבל לא כשבחוץ משתוללת פנדמיה.

אז? אז עשינו מקח טעות. נגררנו אחרי מנהיגות טועה ומטעה. אני תוהה אם יש מישהו מהמון המובטלים המסתובב עם מסיכה בערים הריקות והסגורות, חרד שמא יגיע אליו הנגף, ולא מבין שטעינו טעות חמורה. טעות של מאה ושמונים מעלות בניווט. בכך שנתנו לאיש הזה, לאנשים האלה, להוביל אותנו למקומות הזויים, בכך שלא דרשנו תשובות לשאלות אמת, שנתנו להוביל אותנו באף למקומות הזויים, שהלכנו אחר תיאוריות קונספירציה.

ועכשיו? מה שהיה הוא שיהיה? אם מספיק אנשים יבינו מה קרה כאן, יהיה טוב אחרי המגיפה. אם לא – ימשיכו לספר לנו על פיצות ופרקליטות, ואנחנו נמות מרעב ומחלות. אני מקווה שאהיה כאן מספיק זמן בשביל לראות את זה. כל מה שאני רוצה כרגע זה יום אחד נקי מהשלטון המשחית הזה, והאג'נדה הקונספירטיבית שלו.

תחשבו על זה מחר, כשיהיה פסטיבל ה'משפט'. אין אף אחד בעולם – הפרקליטים, השופטים, הקלדנית, הנאשמים, השוטרים, המפגינים בעד ונגד בחוץ, שמאמין שמשהו יצא מהמשפט הזה. איזה שהיא תוצאה. וזה כל כך רחוק מהתשובות האמיתיות שאני רוצה מהמדינה שלי לשאלות האמיתיות של החיים שלי. מתי שהוא נמצא דרך לתת לעצמנו את התשובה, והיא לא תעבור דרך רחוב סלאח-א-דין בירושלים. וזה חבל. כי סלאח-א-דין זה חוק, ומדינת חוק, ומשפט, וכל הדברים הטובים שהחזיקו אותנו עד עכשיו. אז את זה זרקנו לפח, והכרזנו משני הצדדים שזה לא עובד. אני חושש מאוד מה יהיה מכאן והלאה. אולי עדיף לא לקרוא את ארנדט. יש לה תשובות מאוד לא טובות לשאלה הזאת בדיוק.

עד מתי

טוב אנשים.

יש לנו קורונה ועניינים וצחי הנגבי ואיראן וליטל סמדג'ה בהישרדות, אבל סטופ העולם עצרו את הכל, מישהו אמר משהו לא נכון באינטרנט!

בפעם המיליון שקיבלתי את הטקסט הזה במאה דפי פייסבוק שונים, ובהודעות ווצאפ, ובמסנג'ר, ומישהו כרז לי את זה מתחת לחלון ומטוס כתב את זה בשמיים, הייתי חייב להגיב. אז הנה זה –

"בסוף חייו כתב מרקוס טוליוס סיסרו על המצב באימפריה הרומית כלהלן:

1. העני עובד ועובד

2. העשיר מנצל את העני

3. החייל מגן על שניהם

4. מי שמשלם מיסים משלם עבור שלושתם

5. הנווד נח בשביל הארבעה

6. השיכור שותה עבור החמישה

7. הבנקאי גונב מהשישה

8. עורך הדין מרוויח מהשבעה

9. הרופא גובה מהשמונה

10. הקברן קובר את כל התשעה

11. והפוליטיקאי חי מאושר על חשבונם של העשרה

נכתב בשנת 43 לספירה"

מרקוס? טוליוס? קיקרו? אבי הפטריקים? סמל האצילות והמעמד ברפובליקה הרומית? כותב טקסט שנשמע כאילו הוא נכתב על ידי מדריך מתוסכל בנוער מרצ? משהו ככה סוציאליסטי אבל לא ממש רדיקלי, ולא מאוד חכם? מרקוס שלנו?

ברבאק. דבר ראשון קיקרו. (או ציצרו. יש את הסיפור ששפרינצק העיר לבגין שקוראים לו קיקרו ולא ציצרו, ומאז בגין קרא לו שפרינקק) אבל סיסרו זה מישהו שהסתכל על הערך שלו בוויקיפדיה האנגלית. דבר שני בנקאים ברומא? היה משהו, אבל הוא לא נקרא בנק ולא היו בנקאים. דבר שלישי – האדם עם הסגנון הכי מהולל בכתב ובעל פה בעולם העתיק לא כתב את הדבר הזה. באמת שלא. לא מסתדר עם הסגנון שלו, עם נושאי הכתיבה שלו, עם הדברים שהאמין בהם. דבר רביעי – בשנת 43 לספירה הוא היה מת כבר בערך שמונים וחמש שנים.

אז? מישהו כתב משהו וחשב שאם הוא ייחס את זה לסיסרו אז יקחו אותו ברצינות, ואתם יודעים מה? זה עבד. חיפוש בגוגל מעלה שהאחראי, כנראה, הוא עיתונאי הודי בשם וירנדה קאפור, שכתב בעיתון הודי שנקרא 'סאנדיי גארדיאן' את הדבר הזה, ייחס אותו לקיקרו, ובהגינותו הודה שקרא את זה ב'פוסט ויראלי באינטרנט'.

אז? הכל כשר נגד ביבי? לא ביבי לא חוקרים? בשביל לנגח את הטובה, החשובה וההגונה בממשלות ישראל וראשיה אפשר גם לזייף פילוסופים רומים מתים?

תעשו לי טובה, ואל תעצבנו אותי. קיקרו לא אמר את זה, וגרסיה מרקס לא באמת כתב את הצוואה הרוחנית, וצ'רצ'יל לא באמת אמר שההצלחה היא לעבור מכשלון לכשלון בלי לאבד את ההתלהבות. באמת! מישהו אמר את זה בפאב ביום שני, ובדקתי. זה נשמע צ'רצ'יל, יותר משהשטות הזאת נשמעת קיקרו, אבל זה לא הוא. זה האינטרנט. זו הסימולקרה הזדונית. אל תיפלו בשבי הסימולקרה הזדונית. חפשו לכל מסמן את המסומן. אל תתנו להם להתנתק.

דרך אגב, יש משהו שקיקרו באמת אמר, והטיח בפני קטילינה, שהוא הרבה יותר אלגנטי, יותר לעניין, יותר קיקרו, ורלוונטי לעניינינו היום כאילו נאמר זה עתה –

" "עד מתי עוד, קטילינה, תנצל את סבלנותנו? כמה זמן עוד ישטה בנו טירופך שלך? עד אנה תשתולל חוצפתך שלוחת הרסן? שמירת הפאלאטיום בלילה המשמרות בעיר, חרדת העם, התקהלותם של כל האזרחים ההגונים, ביצור של המקום הזה שבו מתכנס הסנאט, ארשת פניהם של הנוכחים כאן – כלום כל אלה לא עשו רושם עליך?"

תשמרו על בידוד חברתי, שני מטר לפחות, מסיכה על הפנים וגם על האף, כל הזמן אלכוג'ל, ונתראה בעוד פוסטים וגם בצד השני של המגיפה.

פיוס לאומי צו השעה

לא באמת. בגדו בי החארות, והולכים להקים את הממשלה המושחתת ביותר עלי אדמות, ולהמליך לנצח את העבריין, ולספח את הבקעה ולחרב כל מה שטוב ויפה בעולם. ובכל אופן, אני באמת אוהב את האחים שלי ואני לא יכול לעבור ברחוב ולחשוב שרובם תומכים בזוועה הזאת. החלטתי לנסות ולעמוד על הלך הרוח שמביא לזה, כאילו כדי לחוש אמפתיה לרוב האנשים שכן הצביעו ביבי או גנץ, ומאוד מרוצים ממה שהולך עכשיו לקרות. באמת כדי להיות מפויס ולא ממורמר. עד כמה שאפשר. לפחות לא באופן אישי על רוב האנשים שהביאו למצב הדפוק הזה שכולנו נמצאים בו.

נזכרתי שאת הדוקטורט כתבתי עם 'סוויט הום אלבמה' של לינרד סקינרד בלופ, כי אני אוהב את הריף גיטרות שם ויכול לשמוע אותו ככה שמונה תשע שעות רצוף או כמה שצריך כדי לכתוב דוקטורט. וזה אשקרה השיר הכי מגעיל והכי גזעני שנכתב אי פעם, ועם לינרד סקינרד המנוחים הסליחה. הם כולם ניספו באיזה תאונת מטוס נוראית ואנחנו אשקרה בתקופת השנה של אחרי מות קדושים אמור, אבל צריך גם להגיד את מה שצריך להגיד והם היו חבורה של רדנקס דרומיים מהסוג הכי שפל שאפשר, עם כל ההרלדיקה של דגל הקונפדרציה המתועב שצצה בכל מקום. גם הסוויט הום אלבמה עצמו הוא לא ממש שפתיים יישק מבחינת תוכן. זאת אומרת הם מתווכחים שם עם ניל יאנג, והאמת היא די צודקים כי מבחינת שיר 'סוויט הום אלבמה' עולה בכל פרמטר שלא מתייחס לטקסט על 'סת'רן מן' של יאנג שהוא נכתב כדי להתווכח איתו. אבל חוץ מזה הם תומכים בכל מעשה שפלות גזעני מתחת לשמיים הכחולים של אלבמה, ואשקרה מביעים תמיכה בנשיא ניקסון שאילולא טראמפ הייתי אומר שהוא המושחת והכושל בנשיאים אי פעם.

אז רוצה או לא רוצה הקשבתי למילים, ודי תפסה אותי שם שורה אחת שהיא רלוונטית גם לימינו – Now, Watergate does not bother me, Does your conscious bother you?

זאת אומרת – למה מי אתה כל כך רם ונישא שתגיד לי מה טוב ומה רע? אני אוהב את הנשיא שלי (וגם את המושל, הו, הו, הו כמילות השיר) ולא איכפת לי אם הוא שיקר ורימה את השמאלנים האלה בבית המשפט העליון, ותתחיל לחשוב על כל הדברים שאתה עשית, אתה לא הרבה יותר טוב.

אז לזה באיזה מקום אני יכול להתחבר ויכול להבין את זה (גם אם לא להסכים לזה כי ביביזם זה עבדות, ואני אדם חופשי ורוצה שכולם יהיו חופשיים כמוני). אז כתבתי למנגינה הזו הנהדרת גם מילים בעברית, ואני מזמזם אותן לעצמי כשאני עובר בעפולה. המשקל והחריזה די צולעים, אבל איך לומר, גם המקור לא משהו. רוני ואן זאנדט המנוח לא היה בדיוק חיים נחמן ביאליק, למרות שבלהמציא את ריף הגיטרה הגדול בכל הזמנים הוא לוקח את ביאליק בהליכה. איך אמר אבא של סבא ז"ל – אלוהים סוגר דלת ופותח חלון.  כל אחד עם סט הכישורים שלו. הכישורים שלי זה לא תרגום, אבל זו מחווה נאה ותיהנו מכל רגע ומי שרוצה לשמוע אותי שר את זה מוזמן להגיע אלי לעפולה.

הגלגלים מסתובבים לי

נוסע הביתה לאחוקים

מתגעגע לעפולה

ואסור לי להיות רחוק ממנה

בית חם בעפולה

שמי העמק הכחולים

בית חם בעפולה

חוזר אלייך ממרחקים

בעפולה אוהבים את ביבי

ועשינו כל מה שצריך

תיק ארבעת אלפים לא מזיז לי

ואיך המצפון שלך, תגיד?

יש ציפורים בפארק עפולה

והן שרות המון שירים

כמה שאני מתגעגע

מרים אותי מהקרשים

הספד לרב בקשי דורון

הלילה הלך לעולמו, קורבן למחלת הקורונה, הרב בקשי-דורון, שהיה 'הראשון לציון' בסוף המאה שעברה. קראתי היטב את ההספדים בטמקא ובמקומות אחרים שהספידו אותו מנהיגינו למיניהם מנפתלי בנט ועד אריה דרעי. איש חסד ונתינה, עמד בראש מהפכת הכשרות, ידען גדול, מנהיג רוחני של תנועת ש"ס. ואכן הדתיים והחרדים אבלים על לכתו של מנהיג, ולחילונים זה האיש עם הכובע המצחיק והשמלה, שקצת קשה להבחין בינו ובין אחרים שלבשו את הכובע המצחיק והשמלה. אני קצת מכיר את המנוח, לא באופן אישי אלא מפעילותו הציבורית, ומצאתי כי משני דברים מתעלמים ההספדים. האחד אולי מחמת 'אחרי מות קדושים אמור' והשני סתם כי רוצים להמשיך לשחק לכם בתודעה ולשעבד אותכם. אז כמובן שהראשון זה ההרשעה במרמה בנסיבות מחמירות. אבל באמת, היום זו תעודת כבוד לאיש ציבור. השני הוא תמיכתו בנישואים אזרחיים, וכאן בא הבלוג לעזרתכם בסקירה לעומק, ישר מעמודים 64-65 לתזה שלי לתואר שני. תחזיקו מעמד, כי זה קצת מסובך. ותיהנו כי זה פותח את הראש.

אז ככה – תמיד סיפרו לנו שהסיבה שאין בישראל נישואים אזרחיים היא החשש לשלמות העם. וכל זאת למה? אם אישה נישאת בנישואים אזרחיים, ומתגרשת בגירושין אזרחיים, ונישאת שוב ומולידה ילדים, אלו יהיו ממזרים. מהר מאוד לא יוכלו הרבנים לדעת מי מקרב האוכלוסייה שנישאת בנישואים אזרחיים הוא בחזקת ממזר ומי לא, ולכן המדינה תתחלק לשתי קבוצות – אלו שנישאים בנישואים אזרחיים ואלו שלא, ושומרי תורה ומצוות לא יוכלו להתחתן עם הקבוצה השנייה, ונמצא שהעם נחלק לשניים, ואוי ואבוי.

 כל מי שקצת קצת יחשוב, יגלה שהמדובר בשקר מטומטם, מהסיבה הפשוטה שנישואים אזרחיים וגירושים אזרחיים קיימים בחוץ לארץ כבר שנים רבות, ובנות ישראל הכשרות ככה לפעמים עושות את הדבר הנוראי הזה, והעם שלנו עודו מאוחד (זאת אומרת חוץ מזה שהאשכנזים שונאים את הספרדים ששונאים את האתיופים ששונאים את הרפורמים ששונאים את השמאלנים  ששונאים את המתנחלים ששונאים את הביביסטים חד גדיא חד גדיא) אבל זה ההסבר שנותנים לנו, ובגלל זה כולנו חייבים להירשם לנישואים ברבנות ולכפות על עצמנו דיני אישות פטריארכליים מתקופת האבן. אז רגע, הדתיים לא יודעים שזה שקר   מטומטם? יודעים באבוה. ויודעים גם שכפיית נישואים דתיים על אוכלוסייה חילונית היא דרך בטוחה ליצירת ממזרים. מכונת ממזרים של ממש. וכל זאת למה?

אישה דתיה, יהודיה כשרה, שעומדת תחת החופה, יודעת שלא משנה מה יקרה, עד שתקבל גט, או שבעלה יפגוש את בוראו, הוא האיש היחיד שאיתו תקיים יחסי מין. זאת אומרת, זו הכוונה המוצהרת. כולנו בני אדם, אחרת לא היו את הדינים הפטריארכליים האלה של הממזרים מלכתחילה, נכון? אבל היא יודעת מה יכול להתקבל בחברה שלה ומה לא. חילונית, לעומתה, יודעת שיש מגוון רחב של תרחישים בהם החברה שלה תקבל יחסי מין בעוד שהנישואים בתוקף, בלי גט ובלי הלוויה. ולא, לא הדבר הנוראי הזה שאתם חושבים. רוב הציבור החילוני לא ממש מתלהב מזה. יש המון אפשרויות חוץ מזה. למשל, והשכיח ביותר, חבר שצץ לפתע בתקופה שיכולה להיות כמה שנים בין הפרידה ובין הגט. או אם הבעל נכה או משותק – האם מישהו יאמר משהו לאישה המטופלת בבעל שנמצא בקומה בבית לווינשטיין, ומטפלת בו במסירות, אם תביא הבייתה חבר חדש? אני הייתי אומר מברוכ, וכמו פולניה שואל 'ומה ההורים שלו עושים?' אפשר לחשוב על עוד המון תרחישים מהסוג הזה. אז רוב הזוגות החילוניים שנישאים, לא ממש מתכוונים למה שהמוסד הזה מנסה להכתיב להם מבחינה דתית – בלעדיות של הבעל על המיניות של האישה לאורך כל תקופת הנישואים ולא משנה מה.

עכשיו בואו נלך צעד קדימה, וכאן תאמינו לי שזה נכון. ילד שנולד לאישה שהמתינה לגט ומצאה חבר חדש, ונוצר בתקופה שלפני שניתן הגט, הוא ממזר סופר דה לוכס, אסור לבוא בקהל ישראל עשרה דורות. ילד שנולד לאישה שנישאה בנישואיםאזרחיים, התגרשה בגירושין אזרחיים, והתחתנה שוב, הוא לכל היותר ספק ממזר, וגם כאן יש מיליון דרכים הלכתיות להכשיר אותו. אז אם אותה בחורה חילונית הייתה נישאת בנישואין אזרחיים, צאצאיה מהזיווגים שלאחר הבעל היו ספק ממזרים. מכיוון שכופים עליה נישואים דתיים, כל מה שיצא שם הוא ממזר מאה אחוז. נישואים דתיים הם הדרך היחידה ליצור ממזרים, וכפיית נישואים דתיים על אוכלוסייה חילונית זו מכונה משומנת ליצירת ממזרים. וזה מה שלישעיהו ליבוביץ היה לומר על זה בשנת 1975, בספר "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל":

"קשה לחשוב שהאישה שבא עליה איש על סמך רישום במשרד ממשלתי תהיה בחזקת מקודשת, לאחר שהללו גילו דעתם בפירוש שאינם מתכוונים לקידושין כדת משה וישראל. מצב זה, שמפחית את חשש הממזרות עד למינימום, יהיה בו שיפור עצום לעומת המצב של חוק הנישואין והגירושין הקיים, שאינו אלא חוק לריבוי ממזרים בישראל – שהרי איסור אשת-איש, החל על עובדות פיסיולוגיות שאינן נוגעות אלא לבעליהן, לא ניתן לביסוס מבחינה מוסרית או חברתית, ואינו אלא איסור דתי חמור; ולפיכך בחוגים רחבים של האוכלוסייה שנתערער בה תוקף החוק הדתי – ובכלל זה הרבה אנשים הגונים    מאד – אין הניאוף מוחזק איסור. נמצא שהכופים קידושין על הציבור שאינו מודה בקדושתם עוברים בצורה חמורה על 'לפני עיוור לא תיתן מכשול', ומתוך כפיית שמירה על איסור בעילת פנויה – שהעבירה עליו אינה עושה ממזר – הם מכשילים את הרבים באיסור מיתת בית דין."

אז תגידו, כן, אבל זה ליבוביץ, הוא היה שמאלני או משהו, לא? וכאן נכנס הרב בקשי דורון לתמונה. ואני לא יודע על המרמה והפרת האמונים, אבל מתוך כל הרבנים הראשיים והראשונים לציון, הוא גילה בנקודה הזו את היושר האינטלקטואלי הכי אמיץ. בשנת 2005 הוא פירסם מאמר בכתב עת שנקרא "תחומין" שנקרא "חוק נישואים וגירושים – היצא שכרו בהפסדו" ובו הוא מאמץ את נקודת הראות של ליבוביץ, וקורא להחלת נישואים אזרחיים בישראל.

בקשי-דורון קובע כי "חלק גדול מאלה שאינם שומרים תורה ומצוות אינם חוששים לאיסור אשת איש," ושואל – "מה נעשה לאחותנו המזלזלת באיסור אשת איש וחייבת להינשא על פי חוק נישואין וגירושין, והרבנות חייבת לחתן אותה ולהכשילה באיסורים? האם נשאיר לקדש את אלה רק לרבנים קלי דעת שאינם חוששים לאיסור?"

מסקנתו של בקשי-דורון היא כי יש מקום להנהגת נישואים אזרחיים במדינת ישראל. אך הדבר המעניין במאמר הוא כי הוא אינו יחיד במסקנה שהנהגת הנישואים הדתיים כחובה גם לאוכלוסייה שאינה שומרת מצוות היא 'שימת מכשול בעיני עיוור'. ישנה קבוצה משמעותית של רבנים, שכאשר הם משיאים זוגות שאינם שומרי מצוות הם דואגים לקדש אותם בעדים פסולים, כך שלנישואים לא יהיה תוקף מלכתחילה. בקשי-דורון תוקף מנהג זה, ומביא טעמים מעשיים והלכתיים לכך שהוא פסול ואין לנהוג בו, אך ברור גם כי המדובר במנהג רווח.

שימו לב למה שהוא מתריע עליו. עובדים עלינו בעיניים. מתחת לחופה שלושה. החתן והכלה, החילונים, שלא מתכוונים להיכנס למוסד שלא יאפשר להם יחסי מין עם כל אדם חוץ ממי שהם נישאים לו בשום נסיבות, ואם יקרה הדבר הלא טוב, פרידה, עגינות, אי כושר טרמינלי של בן הזוג, הם בהחלט מתכוונים למצוא זיווג אחר בעוד הנישואים בתוקף, והרב שיודע את זה, ולכן הוא מברך ברכה לבטלה, ודואג לשתול בתוך הטקס מנגנון השמדה עצמית שישמיד את הנישואים האלה עוד בטרם באו לעולם.

למנהג מסוג זה אין ולא יכול להיות כל הסבר הלכתי. בקשי-דורון מראה בבירור כי המדובר במנהג פסול מטעמים הלכתיים רבים – גניבת דעת, חילול השם וברכה לבטלה. נראה, אם כן, כי לדעת הממסד הרבני במדינת ישראל, הסדר העדה הדתית, לא רק שהוא אינו מחויב על פי ההלכה, אלא שהוא מביא לעימות אצל הרבנים בין החיוב להשיא את האוכלוסייה שאינה שומרת מצוות בטקס דתי במסגרת ההסדר, ובין הבנתם ההלכתית כי בכך הם מרבים ממזרים בישראל. סיפרו לכם משהו אחר? שיקרו לכם בלי בושה. הלילה הלך לעולמו אדם שאמר לנו את האמת. בואו נמשיך לומר את האמת הזו.

היה מסובך? יכול להיות. אבל אם אני לא הייתי כותב את זה, מי היה כותב את זה? אז תהיו ילדים טובים, ואל תצאו מהבית, ותשטפו ידיים כל הזמן, ותחזיקו מעמד, וניפגש שלמים ובריאים בצד השני של המגפה. יום נהדר לכולם.

.

מתוך הערך 'מגפת הקורונה במאה ה-21, ויקיפדיה, האנציקלופדיה הפתוחה, 2637

…במרץ 2020 ביקש בנימין הראשון מן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב להגיש לו דין וחשבון על המגפה הנוראה. הרופאים קבעו כי הגורם למגפה הוא 'וירוסים', סוג של חיות מאוד קטנות בהן האמינו בני המאה ה-21. לפי אמונה זו, מתרבות החיות הקטנות שאינן נראות לעין בגוף החולה, וכך גורמות למחלה. לטענתם הוירוסים חיו בעטלפים ועברו לבני אדם בסין. יש שהאשימו בכך את הפנגולין, סוג של חיה סינית שנכחדה בסמוך לאחר מכן, ודמתה לחתול משוריין.

את הטיפול שהציעו בני המאה ה-21 למחלה מתארת ההיסטוריונית ברברלה בספרה "ראי רחוק – המאה השחורה, המאה ה-21" – "בנוסף ל'תרופות' שלא היו שונות במידה רבה משיקויי המכשפות, ייחסו הרופאים חשיבות רבה לנוהגי תזונה, לבריאות הגוף ולמצב הנפש. מגוון התרופות שהציעו הרופאים במאה ה-21 היה רחב: החל מעצות מבוססות על מחקר אמפירי, וכלה במעשי קסמים וכישוף, בלא הבחנה מרובה בין אלו לאלו. האמונה בווירולוגיה מנעה מן הרופאים לבחון את האפשרות כי אכן יש לייחס את כל טיפוסי המזג האנושי לאחת מארבע ליחות (מרות) הגוף, ואת השינויים במערך גרמי השמיים שכל אחד מהם מופקד על חלק מוגדר בגוף, יחד עם ליחות הגוף, קובעים את מידת חום הגוף, לחותו והיחס בין היסוד הגברי ליסוד הנשי של כל אדם." חשוב להבין כי אף מקור בן הזמן לא זיהה את התלכדות הכוכבים אוראנוס, מאדים ונגה מדצמבר 2019 כגורם הישיר למגפה, כפי שאנו מבינים כיום.

אנשים בממסד הרפואי הבינו שהמחלה מידבקת, אך אמונתם בווירולוגיה לא איפשרה להם לעמוד על אופן ההידבקות המדוייק. מנכ"ל משרד הבריאות, תואר שאז עוד היה מינוי פוליטי ולא עבר בירושה, אסר על האנשים לצאת מביתם, ואף יצאו הוראות תברואה מצד הרשויות המקומיות – שריפת בגדים, איסור לעבור מעיר לעיר, ועוד הוראות כדי לצמצם את התפשטות המגפה. שמו של המנכ"ל, בר סימן טוב, נחשב לבעל משמעות חיובית מבחינה מיסטית, ומצויים טקסטים בהם חיפשו הכותבים סימנים טובים שונים (זה יירד בקיץ, זה ייגמר כמו בדרום קוריאה עם הבדיקות) כפי הנראה בהתבסס על מסורות עתיקות, שכיום קשה לדעת מה מקורן.

כדי לנסות למנוע את המגפה נשלחו אלו שנימצאו לוקים ב'וירוס' ונטען כי החיה הקטנה חיה בגופם למלון, עד ש'רופא' מצא כי החיה נעלמה. אוכלוסיית ישראל פעלה בדרכים שונות על מנת להתמודד עם המגפה. בנוסף ל'בידוד' נערכו 'בדיקות' נרחבות, שלא בדקו את איזון הליחות בגוף, אלא את המצאותה של ה'חיה' שאמורה הייתה להתגלות באמצעות 'מטושים'. כיום לא ניתן לדעת בדיוק מהם 'מטושים' אלו. העובדה כי מאות אלפים מהם הוברחו באמצעות ה'מוסד' ממדינות בחצי האי ערב, משמשת בסיס לדעה כי אלו קשורים באופן מיסטי למצוות העלייה לרגל, היא החאג', וייתכן כי אלו מחרוזות תפילה.

מבחר הקלטות משידורי הטלוויזיה ממרץ 2020, מראות כי באותו היום התקיים טקס יומי, בסביבות השעה שמונה בערב, בו הציג ראש הממשלה (קשה לדעת כיום מהי משמעותו המדוייקת של תואר זה, ונראה כי המדובר במינוי דתי של מעיון פונטיפקס מקסימוס. מינוי זה היה רב יוקרה באותם הימים ורבים היו הקופצים על התפקיד) את בריאותו לראווה, השתמש בטישו, התגאה בקשריו חובקי העולם, ואיים על שומעיו במיתות משונות אם לא ישמעו לדבריו. טקס זה היה האירוע היומי המרכזי בתקופה זו של בידוד חברתי כפוי, עד שכארבעה חודשים לאחר מכן התבססה 'המונרכיה של יולי', בה הופסקו טקסים אלו. קיים ויכוח משמעותי בין החוקרים אם 'יולי' הוא שם של אדם או תאריך בלוח הגריגוריאני הישן.

מטרת הצעדים שננקטו הייתה 'לשטח את העקומה'. כיום אין לדעת עקומה זו מהי ומיהי, אך יש הסבורים כי המדובר בכינוי גנאי שהוטח בדמות נשית דומיננטית, ייתכן אלגורית, שנתפסה כגורם המיסטי למחלה. אחרים סבורים כי המדובר בז'רגון וירולוגי, שנחשב אז כמדעי, וכי 'העקומה' היא סוג של ישות וירולוגית ערטילאית. הוויכוח בין המומחים בשאלה זו טרם הוכרע. תיאוריה חדשה קושרת את ה'עקומה' למיני חישובים מתימטיים שנועדו לחזות את שיעור החולים בכלל האוכלוסייה, אך קשה לדעת על מה הסתמכו מחשבי 'העקומה' בהיעדר ידע בסיסי על איזון ליחות ומהלך כוכבי הלכת.

בין המונחים הלא נהירים שנותרו מתקופה זו היו 'אלכוג'ל' שהכיל 70% אלכוהול, ושימש כנראה לניחומם של אלו שנדבקו במחלה, ושינוי מצב הכרתם, ו'מסכות' שתפקידן אינו ברור, וייתכן שהוא פולחני. אירועים כגון 'מעצר עולי הרגל לירושלים' ואישים כ'טום הנקס' או 'ליצמן' ואף הזוג 'טיילור ובן זיני' שנראו כבעלי תפקיד חשוב בחברה של אותם הימים, השאירו כנראה רושם רב, אך כיום אין לדעת מה טיבם. מרבית המידע אז נוצר באמצעות 'רשתות חברתיות' שהוכחדו באירועי הג'יהאד הבוטלריאני, ב-2037, ומאגרי הנתונים שלהם הושמדו. כל שנותר לחוקרי אותה תקופה הוא גזירי העיתון 'ישראל היום' שהחוקרים סבורים כי הכתוב בו מבוסס יותר על אמונתם של הכותבים בפולחן 'בנימין ידיד האל' מאשר באירועי המציאות. הקשר המדוייק בין כת מיסטית זו, לבין האמונה התפלה בווירולוגיה, גם הוא שנוי במחלוקת. נמצא כי האמונה בווירולוגיה הייתה רווחת ברוב האוכלוסייה (פרט לקבוצה מנודה בשם 'מתנגדי החיסונים') בעוד שמאמיני 'בנימין ידיד האל' היוו לכל היותר 'בלוק', שמשמעותו כנראה מיעוט באוכלוסיה. ישנו קשר ישיר בין מאמיני הכת לבין הטקס היומי ששודר בכל ערוצי התקשורת, ולפיכך רבים סבורים כי על אף שהיו מיעוט באוכלוסייה, החזיקו מאמיני הכת בעמדות כוח בשלטון וכפו את מרותם על כלל התושבים. מאפייניה המדוייקים של האמונה אינם נהירים, אך נראה כי היה מדובר בהאלהה של משפחה בה היו דמויות כ'שרה' (שתוארה כבעלת חרון אף, ומשכילה מאוד) ו'יאיר' שהיה קשור ל'טוויטר', ונראה כי התפרנס באופן פלא, בדומה למשל הלחם והדגים. לא ברור אם מאמיני הכת העריצו חתולים או כלבים, שכן על אף קיומה של 'קאיה' שמתה לפני פרוץ המגפה, ישנם גם טקסטים הקושרים את יאיר ל'פוסיקט'.

נראה כי דרכי ההתמודדות של בני התקופה עם המגפה אך החמירו את אי השקט החברתי וחוסר היציבות שאיפיינו את החברה העולמית במאה ה-21. העדרו של ידע מדעי, האמונה התפלה ב'וירולוגיה' וב'בנימין ידיד האל' חוסר העניין המופגן באסטרולוגיה, והסירוב לבדוק את הליחות, הביאו לתוצאות הטראגיות, שהשפיעו למשך שנים רבות על התקדמות החברה והתפתחותה, גם לאחר ששילוב הכוכבים נפטון, סיריוס ואלפא קנטאורי הביא להעלמותה המוחלטת של המגפה בספטמבר 2023.

 

 

 

דחיית המשפט של ביבי

אז באמצע הלילה אוחנה סגר לנו את בתי המשפט. זה צעד מגעיל מצד אדם מגעיל, אבל צעד מתבקש והגיוני. מגעיל כי הוא נעשה בחסות החשיכה. לא הייתה מסיבת עיתונאים, הנאשם וכלכלביו הנרצעים לא הופיעו בפנינו והסבירו שכך צריך, ובית משפט זה מסוכן בזמן מגיפה, ומצטערים שככה יצא שזה בדיוק על המשפט של ביבי. ואתם יודעים מה? הייתי מאמין להם. כי כך צריך, ובית משפט זה מסוכן בזמן מגיפה, ומצטערים שככה יצא שזה בדיוק על המשפט של ביבי.

כי בתי משפט הם מקומות צרים, דחוקים, והשמירה המתבקשת על מטר או שניים לא ממש עובדת שם. אני אישית חשבתי כל הזמן על כל מיני דיונים בלשכות הוצל"פ נידחות שאני צריך ללכת אליהן בשבוע הבא. אם אני צריך להידבק ממישהו שזה יהיה ממשהו אחר ולא מהדבר הזה.  ומצטערים שזה בדיוק על המשפט של ביבי – הבן אלף הזה הוא המזליקו הכי ממוזל שאי פעם נולד. בזה אפילו אני חייב להודות.

אז? אז מה שצריך לבחון בארבע עיניים זה שלא באמת גונבים לנו את המדינה. צריך לבדוק שמייד כשאפשר חוזרים לשגרה עם בתי המשפט, עוד לפני בתי הקפה ובתי הבושת, כי כרגע, אם מישהו לא מבין, רק אחת מתוך שלוש זרועות השלטון מתפקדות, ודווקא זו שיכורת הכוח המונהגת בידי עבריין. ואותו דבר לגבי המעקב האלקטרוני של השב"כ. שעת החירום לא מצדיקה את השימוש בכלי המטורף הזה. המגפה כבר שם בחוץ, והנזק שבשימוש בכלי הזה גדול מתועלתו. את זה אני אומר בתור משפטן ולא כאפידמיולוג. אפידמיולוג אולי היה מסביר את התועלת השולית שבדבר הזה, משפטן יכול לראות ולהסביר את הנזק הממשי.

וצריך לבדוק שהמזכירות של המחוזי קובעת את ההקראה המסויימת הזו בתיק המסויים הזה בתוך עשרים וארבע שעות מסיום הצו. אין סיבה שזה יידחה אפילו בשנייה נוספת. אין משהו יותר טוב שההרכב הזה יכול וצריך לעשות. כל דחייה מעבר לזה היא עילה לבג"צ.

ועוד משהו – שימו לב לתקנה 3 (ד) לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), תשנ"א-1991 " על אף האמור בתקנת משנה (א)(1) עד (5), רשאי נשיא בית משפט, מטעמים שיירשמו, לקבוע כי הליך מסויים הנמנה עם הענינים המפורטים בתקנת משנה (א)(1) עד (5) לא יידון, או שהליך מסויים שאינו נמנה עמהם – יידון." אז יש חריג בתקנות, ואם לפי שיקול דעת של נשיא בית המשפט המחוזי צריך לקיים דיון מסוים – כך יהיה.

מהיכרותי עם נשיאי בתי משפט מחוזיים, המדובר בחבורה שמרנית וזהירה. את המסויים הזה איני מכיר כי עדיף לי לחתוך את האשך הימני מלקחת תיק בבית משפט מחוזי בירושלים (אבל אם יש לכם בכל אופן משהו שווה תבואו. יש תיקים שאפשר לחתוך אשך בשבילם) אבל אני מנחש שהוא לא יחליט בכל אופן לקיים את המשפט של ביבי. כאן יכול להיכנס בג"צ, כי שיקול הדעת של הנשיא הוא במתחם מסויים וההחלטה צריכה להיות סבירה, ולעמוד בכל מיני כללים של המשפט המנהלי

זה יכול להיות דיון מרגש אבל עקר, כי הסיכוי שבג"צ יכפה על בית המשפט המחוזי לנהל את המשפט של ביבי הוא אחת למיליון, גם אם כולם שם ססססמולנים תומכי קונטאר והיבא יזבק. אבל זה יכול להיות משעשע ולהשאיר את המשפט הזה בכותרות.

אני ספציפית נוסע לעפולה לשבת קצת במשרד ריק. אם יגיע מישהו נשמור מרחק.  אם ישעמם לי אכתוב את העתירה לבג"צ. אבל לא ישעמם לי.

תהיו בריאים

ותשטפו ידיים עשרים שניות במים וסבון

ואל תשתעלו בטח לא עלי

ואם תשרדו את המגפה, אז בבקשה לשים עין שהמשפט הזה מתנהל, בסדר?

ג'ורג'יו אגאמבן – המצב החריג נוצר באמצעות מצב חירום שאין לו סיבה של ממש

עברית אחרי אנגלית

Hebrew after English

This is a translation of a short essay by leading Italian intellectual Giorgio Agamben, published here with the very kind permission of Positions. this essay first appeared as “Lo stato d’eccezione provocato da un’emergenza immotivata,” in il manifesto, 26 Feb, 2020.

The reader is invited to examine Agamben's thesis in view of the human tragedy unfolding now in Italy and elsewhere, and in view to the future, to the point in which governments will have to end the newly declared state of exception, once the plague is sufficiently restrained.

זה תרגום של מאמר קצר שנכתב על ידי האינטלקטואל האיטלקי המוביל ג'ורג'יו אגמבן, לאחר קבלת רשותו האדיבה של Positions. המאמר הופיע לראשונה בכתב העת האיטלקי il manifesto  ב-26 בפברואר 2020. הקורא מוזמן לבחון את התזה שמביע אגמבן במאמר לאור הטרגדיה האנושית הנגולה לנגד עינינו באיטליה ובעולם כולו, ובמבט לעתיד, לנקודה בה יהיה על הממשלות להסיר את מצב החירום שהוכרז לאחרונה, כאשר המגיפה תודבר די הצורך. ברצוני להודות לפרופסור שולמית אלמוג שהפנתה תשומת לבי למאמר זה.

 

על מנת להבין את צעדי החרום התזזיתיים, הלא הגיוניים והמיותרים לחלוטין שאומצו אל מול מגיפת נגיף הקורונה, עלינו להתחיל מהודעת מכון המחקר הלאומי (NRC) ולפיה "אין מגיפת SARS-CoV2 באיטליה."

ההודעה ממשיכה: בכל מקרה "הדבקה, על פי המידע האפידמיולוגי הזמין כיום ומבוסס על עשרות אלפי מקדים, גורם לסימפטמים קלים עד בינוניים (כוריאנט של שפעת) ב-80 עד 90 אחוזים מן המקרים. ב-10 עד 15 אחוזים, יש סיכוי לדלקת ריאות שתוצאתיה שפירות ברוב הגדול של המקרים. רק 4% מן המקרים זקוקים לטיפול נמרץ."

אם זה המצב לאשורו, מדוע המדיה והרשויות עושים כל שביכולתם כדי ליצור אקלים של פאניקה, ויוצרים מצב חריג אמיתי, עם מגבלות קשות על התנועה והשעייה של חיי היום יום והעבודה באיזורים שלמים?

שני גורמים יכולים להסביר תגובה לא פרופורציונלית זו.

בראש ובראשונה הדבר המופגן כאן הוא הנכונות הגוברת להשתמש במצב החריג כפרדיגמת השלטון הרגילה. הצו הממשלתי (decreto legge) שאושר על ידי הממשלה "מסיבות של היגיינה ובטחון הציבור," יוצר מיליטריזציה של ממש "של אותן רשויות מקומיות ואזורים שבהם יש לפחות אדם אחד שנמצא חיובי בבדיקה ושלא ידוע מקור הדבקתה, או שנמצא בו מקרה אחד לפחות שאינו קשור לאדם שהגיע לאחרונה מאזור שנמצא כבר כנגוע."

נוסחה עמומה ובלתי ברורה זו תאפשר [לממשלה] להגביר באופן מהירות את המצב החריג לכל האזורים, מכיוון שאין זה אפשרי שמקרים חדשים לא יופיעו בכל אזור.

הבה נבחן את המגבלות החמורות על החופש שהוטלו בצו ממשלתי זה:

  1. איסור לצאת מהאזור או הרשות המקומית הנגועה לכל תושבי האזור או הרשות המקומית.
  2. איסור להיכנס לאזור או לרשות המקומית הנגועה.
  3. השעיה של כל האירועים והיוזמות (בלי קשר לשאלה אם הם קשורים לספורט, דת או בידור) והשעיה של כל המפגשים הפומביים בכל מרחב ציבורי או פרטי, לרבות מרחבים מתוחמים אם הם פתוחים לציבור.
  4. סגירת כל המוזיאונים ומוסדות התרבות האחרים המצויינים בסעיף 101 לחוק המורשת התרבותית והנוף, ובצו הממשלתי מס' 42 מיום 22 בינואר 2004. כל התקנות המאפשרות גישה חופשית למקומות אלו הושעו אף הן.
  5. ביטול כל הנסיעות לצרכי השכלה, באיטליה ומחוצה לה.
  6. השעיה של כל הבחינות הציבוריות וכל הפעולות של משרדי הממשלה, מלבד שירותים חיוניים לציבור ותשתיות.
  7. אכיפת בידוד ומעקב פעיל על יחידים שהיו במגע עם מקרים מאושרים של הדבקה.

ברור מאליו שמגבלות אלו אינן יחסיות לאיום ממה שהוא, לפי ה-NRC מגיפת שפעת רגילה שאינה שונה מכל אלו התוקפות אותנו כל שנה.

ניתן לומר שמעת שאיום הטרור מוצה כהצדקה לצעדים חריגים, המצאתה של מגפה יכולה להיות התירוץ האידיאלי להרחבת צעדים כאלו מעבר לכל גבול.

הגורם האחר, המטריד לא פחות, הוא מצב החרדה, שבשנים האחרונות פעפע לתוך התודעה של היחיד ותורגם לצורך אמיתי במצבים של פאניקה קולקטיבית, עבורה סיפקה המגפה שוב את התרוץ המושלם.

לכן, במעגל קסמים שוטה, המגבלות שמטילות הממשלות על החופש מתקבלות בשם התשוקה לביטחון, שנוצרה על ידי אותן ממשלות המתערבות עתה כדי לספק אותה.

פיידון

מגיפת הקורונה האכזרית משפיעה על כולנו בדרך זו או אחרת. מכיוון שמובטחני שלא אשרוד אותה, החלטתי לקרוא כמה שיותר וכמה שיותר איכותי עד שיבוא הקץ הבלתי נמנע. אכן, מי שרוצה ראייה אלטרנטיבית לגבי מה שקורה מסביב חייב לקרוא את 'לפקח ולהעניש' של פוקו, במיוחד בקטעים המתארים את 'בית המגיפה' כצורה של משמוע, או להגיע לאגמבן וההומו סאקר שלו (מאמר מרתק שלו בהקשר של הקורונה התפרסם לפני כמה ימים בעיתון איטלקי נפוץ, וודאי מנחם מאוד בתיאוריות הקונספירציה שלו על פאניקה המשודרת מגבוה כאמצעי שליטה של המדינה את האיטלקים שמערכת הבריאות שלהם קרסה והם נופלים כזבובים, ובכל אופן קריאה ראויה ביותר ומומלצת מאוד, ודורש פוסט נפרד), או ללכת ישר לקרל שמיט ימ"ש ו'הריבון הוא הקובע את מצב החירום'. אך מכיוון שכל אלו היו לי כבר לזרא, ופרט לשעשוע אינטלקטואלי מסויים אינם יכולים לספק תובנות של ממש במצב החירום האמיתי מאוד המתרחש סביבנו, חיפשתי קריאה מנחמת, ובדרך לא דרך הגעתי אל פיידון מהדיאלוגים של אפלטון. ושמחתי לראות שהדיאלוג אכן נמצא בספריה הפילוסופית העשירה שהורישה לי שוש ז"ל, חמותי שהלכה לעולמה לפני כשנה.

למי שלא יודע פיידון הוא הדיאלוג בו מתאר אפלטון את מותו של סוקרטס, באמצעות שיחה בין פיידון שנכח באירוע התאבדותו של סוקרטס, ובין אכקראטס, שנעדר ממנו, שכן שהה באי פליאוס, מקום מולדתו של האל אפולו. מייד עם תחילת הקריאה תקפתני שמחה גדולה שלא למדתי אף פעם פילוסופיה באופן מסודר, ולא נאלצתי לשמוע הרצאות המנתחות טקסטים מסוג זה כקריאת חובה, אלא הגעתי באופן כמעט אוטודידקטי, במהלך התואר השני והשלישי, היישר לפוסט מודרניסטים האהובים עלי, מסוג אלו המוזכרים בפיסקה הקודמת, תוך שפסחתי על כל היוונים הקדמונים, שכן אלו כותבים הרבה פחות מעניין ומשעשע מהפוסט מודרניסטים הצרפתים, וכמעט אפשר להבין את מה שהם אומרים. אמנם, פ' המנחה הקשוחה הכריחתני להתייחס לאריסטו ואפלטון בדוקטורט, אבל זו הייתה קריאה מאוד ממוקדת בפיסקאות מאוד מסוימות מהפוליטיאה ומהפוליטיקה, במיוחד על מנת למצוא את השורשים הגנאלוגיים של מושג המדינה אצל מקיאוולי ודומיו, ולהשוותם לאלו של הנאו-פלטוניסטים המוסלמים מסוגם של פאראבי ואבן רושד. זו הייתה קריאה שהתעמקה ברובד הלשוני של פירוש מילים מסויימות, שיצרה את אחד החלקים העמומים ביותר בדוקטורט, ומובטחתני ששני הבודקים עיינו אך ברפרוף בעמודים מייגעים אלו. בקיצור, הרי אני כבן חמישים ושתיים שנים, ושלושה תארים מאחורי, וטרם קראתי ולו דיאלוג אפלטוני אחד מתחילתו ועד סופו. הגיע הזמן.

אודה שהתאכזבתי. קראתי באיזה מקום שאם אריסטו היה מגיש את התיאוריה שלו המחלקת את המשטרים לסוגיהם השונים כעבודה סמינריונית בתואר ראשון במדעי המדינה, הוא היה מקבל ציון 'כמעט טוב'. הדבר נכון גם לגבי פיידון. המדובר בהתייחסות פרימיטיבית למדי לבעייה הפסיכופיזית, וניתן למצוא ניתוחים טובים בהרבה אם אצל ישעיהו ליבוביץ, או אצל ג'ון סרל (בספר הנהדר נפש, מוח ומדע) או כמובן הופשטטר והגדל-אשר-באך שלו. אני גם בדעה שמי שכתב על הבעייה הפסיכופיזית לפני בואם לעולם של מחשבים ורובוטים, פשוט לא היו לו את הכלים להתייחס לבעייה בצורה שאנחנו יכולים להתייחס אליה. אני יודע שזרקתי כרגע לפח את כל היוונים, ביחד עם דקארט, לייבניץ, קאנט (!) ושות', אבל אין מה לעשות והאנושות מתקדמת עם הזמן. נסו להסביר לרמב"ם על חיידקים למשל. בהקשר הזה יוצא מן הכלל קארל מרכס שיצר כלי פילוסופי גס מאוד וברוטאלי מאוד בשם 'מטריאליזם דיאלקטי' שפשוט פותר את הבעייה הפסיכופיזית בכך שהוא מרביץ לה עם נבוט על הראש. אבל אנחנו עם אפלטון.

אכזבה חמורה מאוד נוספת הייתה לי משגיליתי שהאופן הסטואי בו שתה סוקרטס את כוס התרעלה לא נבע מאיזה שלווה נפשית והארה המביאה להשלמה עם המוות נוסח הזן בודהיזם, אלא מאמונתו הלא מאוד מבוססת (למרות שאפלטון עושה כמיטב יכולתו במשך תשעים עמוד לבססה) כי לכשימות יזכה להשארות הנשמה ותהא נשמתו לתבונה טהורה. כמי שהיה אמון במשך כמה עשורים על המטריאליזם הדיאלקטי, עד שנפל והפך לאגנוסטיקן כושל משגילה את אורה הזוהר של האמונה היהודית הרפורמית, אין לי אלא בוז לאמונות מסוג זה, וודאי שהטיעונים המובאים בשמו, אם רק היה יושב וחושב עליהם במקום להשוויץ בהם לתלמידיו, אינם מצדיקים שלווה זו, אלא מביאים לכשעצמם למועקה ראשונית, חרדתית, אנגסט במובנו ההיידגריאני הנוקשה. הטיעונים האפלטוניים האלו הם מעין חזרה על הטיעון הבסיסי בדבר הצורות הראשוניות, המושלמות, של הדברים, והסקה שאם אנו מכירים צורות אלו, שאינן קיימות בעולמנו בצורתן המושלמת, הרי שמן הסתם נחשפנו להן כאשר היינו אך נשמה תבונית טהורה, בטרם נדבקנו לגופינו הארציים, ומשנמות נשוב ונהיה לתבונה טהורה. על זה הייתה אומרת סבתי המנוחה, נו, שוין.

ובכל אופן שלווה גדולה נופלת על כל מי שקורא את פיידון. אישיותו הנהדרת של סוקרטס פועמת באור יקרות מכל דף. סוקרטס זה, שהיה הופליט, וודאי שראה את המוות מול עיניו פעמים רבות (ועם כל זאת אני מרחם על חבריו לאוהל. לו היו להם רובי אם-16 במקום חנית הדורי, ודאי שהיה זוכה בחוויה אותה מגדירים חיילי גולני כ'שמיכה' בה נעטף הקשקשן בשמיכה בעוד שחבריו מרביצים בו בינה בקתות רוביהם, מה שקשה מאוד לבצע עם חנית) מסתכל אל המוות  בעיניו שוב, ומקבל אותו כחבר ותיק. התיאור של שתיית כוס התרעלה עצמה הוא אחד היפים שבספרות, והוא מסתיים בפיסקה "זה היה סופו, אכראסטס, של חברנו; של איש שאנו נגיד עליו כי היה הטוב מכל בני דורו אשר נתנסינו בהם, ויתר על כן – הנבון והצדיק מכל" בין אם היה אכן בטוח שיגיע לאותו גן עדן תבוני, ובין אם לאו, הרי שלא נמצא מוות יפה מזה, מוקף בחברים, רגוע ושלו, וכל עניינו הוא כי חברו ישלם תרנגול לאסקלפיוס. בין אם אנו מקבלים את טיעוניו של סוקרטס, מפיו של אפלטון, אודות הנשמה, ובין אם אנו כופרים בהם, הרי שיש השראה רבה, ונחמה רבה, בתיאור זה.

האם נפלה עלי שלווה גדולה? לרגע, ואז שבתי לתזזית ימי הקורונה, ונגזר עלי לחפש ספר אחר, מרגיע יותר, ואם אוכל, אכתוב פוסט גם עליו. אך נפלה עלי גם השראה ולכן כתבתי שיר

אודה לפילוסוף הנמלט מן המגיפה בקריאת ספרים בחביון חדרו

======================================

אני שונא את אפלטון

ומעריץ את אפיון

אריסטו כלב פדופיל

וכך גם סטוארט פאקינג מיל

בחוץ מתחיל לו האביב

וציפורים שרות סביב

המגיפה בכל נגפה

אצא כשיבוא סופה

 

הסימולקרה היא תמיד זדונית

לשם השעשוע החלטתי לשמוע קצת תשדירי בחירות כי שמו אותם ברדיו בין שש וחצי לשבע וזו שעה שהייתי בכבישים כי האוטובוס לבהלצ יוצא בשש ורבע מהצומת והפלס שלי צריך להיות עליו. אז היו כמה תשדירים נחמדים וכמה פחות נחמדים. אהבתי את הבחור שרוצה לעצור את ההשתתפות שלנו ברצח עם, ואשקרה אם היו לי שבעה עשר קולות הוא היה בטוח בפנים. פחות התחברתי לקטע של יגאל עמיר לא רצח את רבין ועם מפלגת קצ הסליחה.

אבל כאילו ליבי נדם ונעצר כשאת טב הבית היהודי פירסמו עם לא פחות מצ'או בלה. המנון הפרטיזנים. אלה שלחמו נגד הפשיזם, הבושם שמפרסמת העלמה הענוגה שקד.

אז זו הסימולקרה והיא תמיד תמיד תמיד זדונית. זה אני אמרתי, ולא בודריאר, וזה כמובן מבוסס על אי הבנה עמוקה של כתביו, אבל הראיתם משהו זדוני יותר מסימולקרה זו?

תצ'מעו סיפור. באוקטובר, כאילו בין בחירות לבחירות לבחירות, הייתי עם ש' (שזה קיצור של שאהבה נפשי) באוקטוברפסט במינכן. לא התלהבתי בהתחלה כי יש לי עדיין את הקטע הזה שכל מילה בגרמנית נשמעת כמו אוברשטומפהאופטפיהרר וכאלה, אבל זרמתי כי אני אוהב בירה. וביני לבינכם הסיכויים לפגוש פול בלואון נאצי, כאילו אמיתי והשמדתי כשהולכים ברחוב בעפולה, הם גדולים בהרבה ממינכן.

אז לובשים שם את הלדרהוזן והדירנדל, שלגברים זה מכנסי עור נורא לא נוחים וקצרים, ולנשים זה מין שימלה כזו עם כל הציצי בחוץ נדחף החוצה, וזורמים עם כל ההמון למתחם. ושם יש אוהלים כאלה, של עשרת אלפים איש באוהל. מתיישבים שם ליד שולחנות שהוזמנו מראש ומתחילים לשתות. זה מגיע בכוסות של ליטר ולא מפסיק להגיע. מורידים איזה שלושה ארבעה ליטר בארוע כזה. זו הסיבה שרוב שוכני האוהל הם גרמנים שרגילים לקיבולות האלו, ורוב תלמידי הקולג' האמריקאים והתיירים היפנים פשוט שפוכים ומקיאים בכל מיני פינות אחרות.

ישבנו ליד שולחן עם חבורה נאה מאוד של מטרוניתות בנות חמישים בערך, ואני לא מתלונן כי זה שיא פריחתה הנשית של האישה, ואני ניחשתי שמדובר במורות בבית ספר יסודי, אבל הן לא רצו להגיד לי בדיוק ורק צחקו כששאלתי אותן. אז זה או מפקחות מס הכנסה, או ותיקות השטאזי למרות שעד כמה שאני זוכר הן היו מפרנקפורט שעל המיין, אבל יכול להיות שהתבלבלתי והן היו מפרנקפורט שעל האודר. הגברות היו עם קיבולת בלתי מוגבלת. אקדים את המאוחר ואציין שאני פרשתי מהאירוע המלבב בערך בשלוש כשכבר לא יכלתי לזכור את שמי, ובשש יצאתי מהמלון לשאוף אוויר וראיתי איך הן הולכות בטור ארוך וישר למלון שלהן, וכנראה שהו במקום עוד שלוש שעות ושישה ליטר אחרי.

אז האוהל הוא בנוי בצורה של שולחנות שולחנות שהם מסביב לבמה שעליה תזמורת עליזה. אחת לכמה זמן הם היו שרים איין פרוסיט דר גמיטלישקייט, שזה שיר חמוד ומהר מאוד למדתי את המילים וגם ידעתי מהשכלתי הקלאסית (או מהספר 'קיטש ומוות' של פרידלנדר) שגמיטלישקייט היא תכונת הידידות והחמימות שמייחסים לעם הגרמני, ושיהיה להם בסבבה. התזמור לא היה משהו כי זה היה התזמור הבווארי המוכר של כלי נשיפה ותופים, שאני מכיר מכל מיני מקומות, ואחת לכמה דקות הם היו צועקים "ציגן צאגן, ציגן צאגן" והקהל כולו היה משיק כוסות וצועק בקול אחד "הוי, הוי, הוי!" וזה כבר ממש ביקש שלני ריפנשטאהל תתעד את זה.

בקיצור כשהם לא ניגנו מוזיקה בווארית מזוויעה הם ניגנו להיטים זוועתיים של שנות השבעים, כמו ווי אם סי איי של אנשי הכפר או מבחר להיטי בוני אם, וזה היה די מגוחך כי עשרת אלפים גרמנים שיכורים עמדו והתנודדו ושרו את כל המילים בגרמנית. גם אירגון ותיקות השטאזי מאוד היה חזק בקטע הזה, ואחת מהן שאלה אותי אם אני מכיר את השירים והתביישתי לומר שכן, ואז השמיעו משהו נחמד, אז גם אני שרתי.

ואז הם התחילו עם צ'או בלה. באיטלקית, לא פחות. אז לעמוד במינכן, ולשמוע עשרת אלפים גרמנים שיכורים שרים את המנון הפרטיזנים כאיש אחד, זה היה יותר מדי לקיבולת שלי, ולקח לי באמת כמה זמן לעכל את זה כי בהתחלה לא האמנתי מה אני רואה ומה אני שומע.

אז הפרסומת של ימינה.

מסכימים שהסימולקרה תמיד זדונית?

תצביעו מחר לאנשים שלא אוהבים פשיזם.

אני מצביע משותפת הפעם, אבל זו המלצה ואתם לא חייבים. כל מה שמשמאל לגנץ תקין.

ותיזהרו מקורונה.

ותחשבו על סימולקרות. זה מפתח את המחשבה. והן תמיד זדוניות.