מתוך הערך 'מגפת הקורונה במאה ה-21, ויקיפדיה, האנציקלופדיה הפתוחה, 2637

…במרץ 2020 ביקש בנימין הראשון מן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב להגיש לו דין וחשבון על המגפה הנוראה. הרופאים קבעו כי הגורם למגפה הוא 'וירוסים', סוג של חיות מאוד קטנות בהן האמינו בני המאה ה-21. לפי אמונה זו, מתרבות החיות הקטנות שאינן נראות לעין בגוף החולה, וכך גורמות למחלה. לטענתם הוירוסים חיו בעטלפים ועברו לבני אדם בסין. יש שהאשימו בכך את הפנגולין, סוג של חיה סינית שנכחדה בסמוך לאחר מכן, ודמתה לחתול משוריין.

את הטיפול שהציעו בני המאה ה-21 למחלה מתארת ההיסטוריונית ברברלה בספרה "ראי רחוק – המאה השחורה, המאה ה-21" – "בנוסף ל'תרופות' שלא היו שונות במידה רבה משיקויי המכשפות, ייחסו הרופאים חשיבות רבה לנוהגי תזונה, לבריאות הגוף ולמצב הנפש. מגוון התרופות שהציעו הרופאים במאה ה-21 היה רחב: החל מעצות מבוססות על מחקר אמפירי, וכלה במעשי קסמים וכישוף, בלא הבחנה מרובה בין אלו לאלו. האמונה בווירולוגיה מנעה מן הרופאים לבחון את האפשרות כי אכן יש לייחס את כל טיפוסי המזג האנושי לאחת מארבע ליחות (מרות) הגוף, ואת השינויים במערך גרמי השמיים שכל אחד מהם מופקד על חלק מוגדר בגוף, יחד עם ליחות הגוף, קובעים את מידת חום הגוף, לחותו והיחס בין היסוד הגברי ליסוד הנשי של כל אדם." חשוב להבין כי אף מקור בן הזמן לא זיהה את התלכדות הכוכבים אוראנוס, מאדים ונגה מדצמבר 2019 כגורם הישיר למגפה, כפי שאנו מבינים כיום.

אנשים בממסד הרפואי הבינו שהמחלה מידבקת, אך אמונתם בווירולוגיה לא איפשרה להם לעמוד על אופן ההידבקות המדוייק. מנכ"ל משרד הבריאות, תואר שאז עוד היה מינוי פוליטי ולא עבר בירושה, אסר על האנשים לצאת מביתם, ואף יצאו הוראות תברואה מצד הרשויות המקומיות – שריפת בגדים, איסור לעבור מעיר לעיר, ועוד הוראות כדי לצמצם את התפשטות המגפה. שמו של המנכ"ל, בר סימן טוב, נחשב לבעל משמעות חיובית מבחינה מיסטית, ומצויים טקסטים בהם חיפשו הכותבים סימנים טובים שונים (זה יירד בקיץ, זה ייגמר כמו בדרום קוריאה עם הבדיקות) כפי הנראה בהתבסס על מסורות עתיקות, שכיום קשה לדעת מה מקורן.

כדי לנסות למנוע את המגפה נשלחו אלו שנימצאו לוקים ב'וירוס' ונטען כי החיה הקטנה חיה בגופם למלון, עד ש'רופא' מצא כי החיה נעלמה. אוכלוסיית ישראל פעלה בדרכים שונות על מנת להתמודד עם המגפה. בנוסף ל'בידוד' נערכו 'בדיקות' נרחבות, שלא בדקו את איזון הליחות בגוף, אלא את המצאותה של ה'חיה' שאמורה הייתה להתגלות באמצעות 'מטושים'. כיום לא ניתן לדעת בדיוק מהם 'מטושים' אלו. העובדה כי מאות אלפים מהם הוברחו באמצעות ה'מוסד' ממדינות בחצי האי ערב, משמשת בסיס לדעה כי אלו קשורים באופן מיסטי למצוות העלייה לרגל, היא החאג', וייתכן כי אלו מחרוזות תפילה.

מבחר הקלטות משידורי הטלוויזיה ממרץ 2020, מראות כי באותו היום התקיים טקס יומי, בסביבות השעה שמונה בערב, בו הציג ראש הממשלה (קשה לדעת כיום מהי משמעותו המדוייקת של תואר זה, ונראה כי המדובר במינוי דתי של מעיון פונטיפקס מקסימוס. מינוי זה היה רב יוקרה באותם הימים ורבים היו הקופצים על התפקיד) את בריאותו לראווה, השתמש בטישו, התגאה בקשריו חובקי העולם, ואיים על שומעיו במיתות משונות אם לא ישמעו לדבריו. טקס זה היה האירוע היומי המרכזי בתקופה זו של בידוד חברתי כפוי, עד שכארבעה חודשים לאחר מכן התבססה 'המונרכיה של יולי', בה הופסקו טקסים אלו. קיים ויכוח משמעותי בין החוקרים אם 'יולי' הוא שם של אדם או תאריך בלוח הגריגוריאני הישן.

מטרת הצעדים שננקטו הייתה 'לשטח את העקומה'. כיום אין לדעת עקומה זו מהי ומיהי, אך יש הסבורים כי המדובר בכינוי גנאי שהוטח בדמות נשית דומיננטית, ייתכן אלגורית, שנתפסה כגורם המיסטי למחלה. אחרים סבורים כי המדובר בז'רגון וירולוגי, שנחשב אז כמדעי, וכי 'העקומה' היא סוג של ישות וירולוגית ערטילאית. הוויכוח בין המומחים בשאלה זו טרם הוכרע. תיאוריה חדשה קושרת את ה'עקומה' למיני חישובים מתימטיים שנועדו לחזות את שיעור החולים בכלל האוכלוסייה, אך קשה לדעת על מה הסתמכו מחשבי 'העקומה' בהיעדר ידע בסיסי על איזון ליחות ומהלך כוכבי הלכת.

בין המונחים הלא נהירים שנותרו מתקופה זו היו 'אלכוג'ל' שהכיל 70% אלכוהול, ושימש כנראה לניחומם של אלו שנדבקו במחלה, ושינוי מצב הכרתם, ו'מסכות' שתפקידן אינו ברור, וייתכן שהוא פולחני. אירועים כגון 'מעצר עולי הרגל לירושלים' ואישים כ'טום הנקס' או 'ליצמן' ואף הזוג 'טיילור ובן זיני' שנראו כבעלי תפקיד חשוב בחברה של אותם הימים, השאירו כנראה רושם רב, אך כיום אין לדעת מה טיבם. מרבית המידע אז נוצר באמצעות 'רשתות חברתיות' שהוכחדו באירועי הג'יהאד הבוטלריאני, ב-2037, ומאגרי הנתונים שלהם הושמדו. כל שנותר לחוקרי אותה תקופה הוא גזירי העיתון 'ישראל היום' שהחוקרים סבורים כי הכתוב בו מבוסס יותר על אמונתם של הכותבים בפולחן 'בנימין ידיד האל' מאשר באירועי המציאות. הקשר המדוייק בין כת מיסטית זו, לבין האמונה התפלה בווירולוגיה, גם הוא שנוי במחלוקת. נמצא כי האמונה בווירולוגיה הייתה רווחת ברוב האוכלוסייה (פרט לקבוצה מנודה בשם 'מתנגדי החיסונים') בעוד שמאמיני 'בנימין ידיד האל' היוו לכל היותר 'בלוק', שמשמעותו כנראה מיעוט באוכלוסיה. ישנו קשר ישיר בין מאמיני הכת לבין הטקס היומי ששודר בכל ערוצי התקשורת, ולפיכך רבים סבורים כי על אף שהיו מיעוט באוכלוסייה, החזיקו מאמיני הכת בעמדות כוח בשלטון וכפו את מרותם על כלל התושבים. מאפייניה המדוייקים של האמונה אינם נהירים, אך נראה כי היה מדובר בהאלהה של משפחה בה היו דמויות כ'שרה' (שתוארה כבעלת חרון אף, ומשכילה מאוד) ו'יאיר' שהיה קשור ל'טוויטר', ונראה כי התפרנס באופן פלא, בדומה למשל הלחם והדגים. לא ברור אם מאמיני הכת העריצו חתולים או כלבים, שכן על אף קיומה של 'קאיה' שמתה לפני פרוץ המגפה, ישנם גם טקסטים הקושרים את יאיר ל'פוסיקט'.

נראה כי דרכי ההתמודדות של בני התקופה עם המגפה אך החמירו את אי השקט החברתי וחוסר היציבות שאיפיינו את החברה העולמית במאה ה-21. העדרו של ידע מדעי, האמונה התפלה ב'וירולוגיה' וב'בנימין ידיד האל' חוסר העניין המופגן באסטרולוגיה, והסירוב לבדוק את הליחות, הביאו לתוצאות הטראגיות, שהשפיעו למשך שנים רבות על התקדמות החברה והתפתחותה, גם לאחר ששילוב הכוכבים נפטון, סיריוס ואלפא קנטאורי הביא להעלמותה המוחלטת של המגפה בספטמבר 2023.

 

 

 

דחיית המשפט של ביבי

אז באמצע הלילה אוחנה סגר לנו את בתי המשפט. זה צעד מגעיל מצד אדם מגעיל, אבל צעד מתבקש והגיוני. מגעיל כי הוא נעשה בחסות החשיכה. לא הייתה מסיבת עיתונאים, הנאשם וכלכלביו הנרצעים לא הופיעו בפנינו והסבירו שכך צריך, ובית משפט זה מסוכן בזמן מגיפה, ומצטערים שככה יצא שזה בדיוק על המשפט של ביבי. ואתם יודעים מה? הייתי מאמין להם. כי כך צריך, ובית משפט זה מסוכן בזמן מגיפה, ומצטערים שככה יצא שזה בדיוק על המשפט של ביבי.

כי בתי משפט הם מקומות צרים, דחוקים, והשמירה המתבקשת על מטר או שניים לא ממש עובדת שם. אני אישית חשבתי כל הזמן על כל מיני דיונים בלשכות הוצל"פ נידחות שאני צריך ללכת אליהן בשבוע הבא. אם אני צריך להידבק ממישהו שזה יהיה ממשהו אחר ולא מהדבר הזה.  ומצטערים שזה בדיוק על המשפט של ביבי – הבן אלף הזה הוא המזליקו הכי ממוזל שאי פעם נולד. בזה אפילו אני חייב להודות.

אז? אז מה שצריך לבחון בארבע עיניים זה שלא באמת גונבים לנו את המדינה. צריך לבדוק שמייד כשאפשר חוזרים לשגרה עם בתי המשפט, עוד לפני בתי הקפה ובתי הבושת, כי כרגע, אם מישהו לא מבין, רק אחת מתוך שלוש זרועות השלטון מתפקדות, ודווקא זו שיכורת הכוח המונהגת בידי עבריין. ואותו דבר לגבי המעקב האלקטרוני של השב"כ. שעת החירום לא מצדיקה את השימוש בכלי המטורף הזה. המגפה כבר שם בחוץ, והנזק שבשימוש בכלי הזה גדול מתועלתו. את זה אני אומר בתור משפטן ולא כאפידמיולוג. אפידמיולוג אולי היה מסביר את התועלת השולית שבדבר הזה, משפטן יכול לראות ולהסביר את הנזק הממשי.

וצריך לבדוק שהמזכירות של המחוזי קובעת את ההקראה המסויימת הזו בתיק המסויים הזה בתוך עשרים וארבע שעות מסיום הצו. אין סיבה שזה יידחה אפילו בשנייה נוספת. אין משהו יותר טוב שההרכב הזה יכול וצריך לעשות. כל דחייה מעבר לזה היא עילה לבג"צ.

ועוד משהו – שימו לב לתקנה 3 (ד) לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), תשנ"א-1991 " על אף האמור בתקנת משנה (א)(1) עד (5), רשאי נשיא בית משפט, מטעמים שיירשמו, לקבוע כי הליך מסויים הנמנה עם הענינים המפורטים בתקנת משנה (א)(1) עד (5) לא יידון, או שהליך מסויים שאינו נמנה עמהם – יידון." אז יש חריג בתקנות, ואם לפי שיקול דעת של נשיא בית המשפט המחוזי צריך לקיים דיון מסוים – כך יהיה.

מהיכרותי עם נשיאי בתי משפט מחוזיים, המדובר בחבורה שמרנית וזהירה. את המסויים הזה איני מכיר כי עדיף לי לחתוך את האשך הימני מלקחת תיק בבית משפט מחוזי בירושלים (אבל אם יש לכם בכל אופן משהו שווה תבואו. יש תיקים שאפשר לחתוך אשך בשבילם) אבל אני מנחש שהוא לא יחליט בכל אופן לקיים את המשפט של ביבי. כאן יכול להיכנס בג"צ, כי שיקול הדעת של הנשיא הוא במתחם מסויים וההחלטה צריכה להיות סבירה, ולעמוד בכל מיני כללים של המשפט המנהלי

זה יכול להיות דיון מרגש אבל עקר, כי הסיכוי שבג"צ יכפה על בית המשפט המחוזי לנהל את המשפט של ביבי הוא אחת למיליון, גם אם כולם שם ססססמולנים תומכי קונטאר והיבא יזבק. אבל זה יכול להיות משעשע ולהשאיר את המשפט הזה בכותרות.

אני ספציפית נוסע לעפולה לשבת קצת במשרד ריק. אם יגיע מישהו נשמור מרחק.  אם ישעמם לי אכתוב את העתירה לבג"צ. אבל לא ישעמם לי.

תהיו בריאים

ותשטפו ידיים עשרים שניות במים וסבון

ואל תשתעלו בטח לא עלי

ואם תשרדו את המגפה, אז בבקשה לשים עין שהמשפט הזה מתנהל, בסדר?

ג'ורג'יו אגאמבן – המצב החריג נוצר באמצעות מצב חירום שאין לו סיבה של ממש

עברית אחרי אנגלית

Hebrew after English

This is a translation of a short essay by leading Italian intellectual Giorgio Agamben, published here with the very kind permission of Positions. this essay first appeared as “Lo stato d’eccezione provocato da un’emergenza immotivata,” in il manifesto, 26 Feb, 2020.

The reader is invited to examine Agamben's thesis in view of the human tragedy unfolding now in Italy and elsewhere, and in view to the future, to the point in which governments will have to end the newly declared state of exception, once the plague is sufficiently restrained.

זה תרגום של מאמר קצר שנכתב על ידי האינטלקטואל האיטלקי המוביל ג'ורג'יו אגמבן, לאחר קבלת רשותו האדיבה של Positions. המאמר הופיע לראשונה בכתב העת האיטלקי il manifesto  ב-26 בפברואר 2020. הקורא מוזמן לבחון את התזה שמביע אגמבן במאמר לאור הטרגדיה האנושית הנגולה לנגד עינינו באיטליה ובעולם כולו, ובמבט לעתיד, לנקודה בה יהיה על הממשלות להסיר את מצב החירום שהוכרז לאחרונה, כאשר המגיפה תודבר די הצורך. ברצוני להודות לפרופסור שולמית אלמוג שהפנתה תשומת לבי למאמר זה.

 

על מנת להבין את צעדי החרום התזזיתיים, הלא הגיוניים והמיותרים לחלוטין שאומצו אל מול מגיפת נגיף הקורונה, עלינו להתחיל מהודעת מכון המחקר הלאומי (NRC) ולפיה "אין מגיפת SARS-CoV2 באיטליה."

ההודעה ממשיכה: בכל מקרה "הדבקה, על פי המידע האפידמיולוגי הזמין כיום ומבוסס על עשרות אלפי מקדים, גורם לסימפטמים קלים עד בינוניים (כוריאנט של שפעת) ב-80 עד 90 אחוזים מן המקרים. ב-10 עד 15 אחוזים, יש סיכוי לדלקת ריאות שתוצאתיה שפירות ברוב הגדול של המקרים. רק 4% מן המקרים זקוקים לטיפול נמרץ."

אם זה המצב לאשורו, מדוע המדיה והרשויות עושים כל שביכולתם כדי ליצור אקלים של פאניקה, ויוצרים מצב חריג אמיתי, עם מגבלות קשות על התנועה והשעייה של חיי היום יום והעבודה באיזורים שלמים?

שני גורמים יכולים להסביר תגובה לא פרופורציונלית זו.

בראש ובראשונה הדבר המופגן כאן הוא הנכונות הגוברת להשתמש במצב החריג כפרדיגמת השלטון הרגילה. הצו הממשלתי (decreto legge) שאושר על ידי הממשלה "מסיבות של היגיינה ובטחון הציבור," יוצר מיליטריזציה של ממש "של אותן רשויות מקומיות ואזורים שבהם יש לפחות אדם אחד שנמצא חיובי בבדיקה ושלא ידוע מקור הדבקתה, או שנמצא בו מקרה אחד לפחות שאינו קשור לאדם שהגיע לאחרונה מאזור שנמצא כבר כנגוע."

נוסחה עמומה ובלתי ברורה זו תאפשר [לממשלה] להגביר באופן מהירות את המצב החריג לכל האזורים, מכיוון שאין זה אפשרי שמקרים חדשים לא יופיעו בכל אזור.

הבה נבחן את המגבלות החמורות על החופש שהוטלו בצו ממשלתי זה:

  1. איסור לצאת מהאזור או הרשות המקומית הנגועה לכל תושבי האזור או הרשות המקומית.
  2. איסור להיכנס לאזור או לרשות המקומית הנגועה.
  3. השעיה של כל האירועים והיוזמות (בלי קשר לשאלה אם הם קשורים לספורט, דת או בידור) והשעיה של כל המפגשים הפומביים בכל מרחב ציבורי או פרטי, לרבות מרחבים מתוחמים אם הם פתוחים לציבור.
  4. סגירת כל המוזיאונים ומוסדות התרבות האחרים המצויינים בסעיף 101 לחוק המורשת התרבותית והנוף, ובצו הממשלתי מס' 42 מיום 22 בינואר 2004. כל התקנות המאפשרות גישה חופשית למקומות אלו הושעו אף הן.
  5. ביטול כל הנסיעות לצרכי השכלה, באיטליה ומחוצה לה.
  6. השעיה של כל הבחינות הציבוריות וכל הפעולות של משרדי הממשלה, מלבד שירותים חיוניים לציבור ותשתיות.
  7. אכיפת בידוד ומעקב פעיל על יחידים שהיו במגע עם מקרים מאושרים של הדבקה.

ברור מאליו שמגבלות אלו אינן יחסיות לאיום ממה שהוא, לפי ה-NRC מגיפת שפעת רגילה שאינה שונה מכל אלו התוקפות אותנו כל שנה.

ניתן לומר שמעת שאיום הטרור מוצה כהצדקה לצעדים חריגים, המצאתה של מגפה יכולה להיות התירוץ האידיאלי להרחבת צעדים כאלו מעבר לכל גבול.

הגורם האחר, המטריד לא פחות, הוא מצב החרדה, שבשנים האחרונות פעפע לתוך התודעה של היחיד ותורגם לצורך אמיתי במצבים של פאניקה קולקטיבית, עבורה סיפקה המגפה שוב את התרוץ המושלם.

לכן, במעגל קסמים שוטה, המגבלות שמטילות הממשלות על החופש מתקבלות בשם התשוקה לביטחון, שנוצרה על ידי אותן ממשלות המתערבות עתה כדי לספק אותה.

פיידון

מגיפת הקורונה האכזרית משפיעה על כולנו בדרך זו או אחרת. מכיוון שמובטחני שלא אשרוד אותה, החלטתי לקרוא כמה שיותר וכמה שיותר איכותי עד שיבוא הקץ הבלתי נמנע. אכן, מי שרוצה ראייה אלטרנטיבית לגבי מה שקורה מסביב חייב לקרוא את 'לפקח ולהעניש' של פוקו, במיוחד בקטעים המתארים את 'בית המגיפה' כצורה של משמוע, או להגיע לאגמבן וההומו סאקר שלו (מאמר מרתק שלו בהקשר של הקורונה התפרסם לפני כמה ימים בעיתון איטלקי נפוץ, וודאי מנחם מאוד בתיאוריות הקונספירציה שלו על פאניקה המשודרת מגבוה כאמצעי שליטה של המדינה את האיטלקים שמערכת הבריאות שלהם קרסה והם נופלים כזבובים, ובכל אופן קריאה ראויה ביותר ומומלצת מאוד, ודורש פוסט נפרד), או ללכת ישר לקרל שמיט ימ"ש ו'הריבון הוא הקובע את מצב החירום'. אך מכיוון שכל אלו היו לי כבר לזרא, ופרט לשעשוע אינטלקטואלי מסויים אינם יכולים לספק תובנות של ממש במצב החירום האמיתי מאוד המתרחש סביבנו, חיפשתי קריאה מנחמת, ובדרך לא דרך הגעתי אל פיידון מהדיאלוגים של אפלטון. ושמחתי לראות שהדיאלוג אכן נמצא בספריה הפילוסופית העשירה שהורישה לי שוש ז"ל, חמותי שהלכה לעולמה לפני כשנה.

למי שלא יודע פיידון הוא הדיאלוג בו מתאר אפלטון את מותו של סוקרטס, באמצעות שיחה בין פיידון שנכח באירוע התאבדותו של סוקרטס, ובין אכקראטס, שנעדר ממנו, שכן שהה באי פליאוס, מקום מולדתו של האל אפולו. מייד עם תחילת הקריאה תקפתני שמחה גדולה שלא למדתי אף פעם פילוסופיה באופן מסודר, ולא נאלצתי לשמוע הרצאות המנתחות טקסטים מסוג זה כקריאת חובה, אלא הגעתי באופן כמעט אוטודידקטי, במהלך התואר השני והשלישי, היישר לפוסט מודרניסטים האהובים עלי, מסוג אלו המוזכרים בפיסקה הקודמת, תוך שפסחתי על כל היוונים הקדמונים, שכן אלו כותבים הרבה פחות מעניין ומשעשע מהפוסט מודרניסטים הצרפתים, וכמעט אפשר להבין את מה שהם אומרים. אמנם, פ' המנחה הקשוחה הכריחתני להתייחס לאריסטו ואפלטון בדוקטורט, אבל זו הייתה קריאה מאוד ממוקדת בפיסקאות מאוד מסוימות מהפוליטיאה ומהפוליטיקה, במיוחד על מנת למצוא את השורשים הגנאלוגיים של מושג המדינה אצל מקיאוולי ודומיו, ולהשוותם לאלו של הנאו-פלטוניסטים המוסלמים מסוגם של פאראבי ואבן רושד. זו הייתה קריאה שהתעמקה ברובד הלשוני של פירוש מילים מסויימות, שיצרה את אחד החלקים העמומים ביותר בדוקטורט, ומובטחתני ששני הבודקים עיינו אך ברפרוף בעמודים מייגעים אלו. בקיצור, הרי אני כבן חמישים ושתיים שנים, ושלושה תארים מאחורי, וטרם קראתי ולו דיאלוג אפלטוני אחד מתחילתו ועד סופו. הגיע הזמן.

אודה שהתאכזבתי. קראתי באיזה מקום שאם אריסטו היה מגיש את התיאוריה שלו המחלקת את המשטרים לסוגיהם השונים כעבודה סמינריונית בתואר ראשון במדעי המדינה, הוא היה מקבל ציון 'כמעט טוב'. הדבר נכון גם לגבי פיידון. המדובר בהתייחסות פרימיטיבית למדי לבעייה הפסיכופיזית, וניתן למצוא ניתוחים טובים בהרבה אם אצל ישעיהו ליבוביץ, או אצל ג'ון סרל (בספר הנהדר נפש, מוח ומדע) או כמובן הופשטטר והגדל-אשר-באך שלו. אני גם בדעה שמי שכתב על הבעייה הפסיכופיזית לפני בואם לעולם של מחשבים ורובוטים, פשוט לא היו לו את הכלים להתייחס לבעייה בצורה שאנחנו יכולים להתייחס אליה. אני יודע שזרקתי כרגע לפח את כל היוונים, ביחד עם דקארט, לייבניץ, קאנט (!) ושות', אבל אין מה לעשות והאנושות מתקדמת עם הזמן. נסו להסביר לרמב"ם על חיידקים למשל. בהקשר הזה יוצא מן הכלל קארל מרכס שיצר כלי פילוסופי גס מאוד וברוטאלי מאוד בשם 'מטריאליזם דיאלקטי' שפשוט פותר את הבעייה הפסיכופיזית בכך שהוא מרביץ לה עם נבוט על הראש. אבל אנחנו עם אפלטון.

אכזבה חמורה מאוד נוספת הייתה לי משגיליתי שהאופן הסטואי בו שתה סוקרטס את כוס התרעלה לא נבע מאיזה שלווה נפשית והארה המביאה להשלמה עם המוות נוסח הזן בודהיזם, אלא מאמונתו הלא מאוד מבוססת (למרות שאפלטון עושה כמיטב יכולתו במשך תשעים עמוד לבססה) כי לכשימות יזכה להשארות הנשמה ותהא נשמתו לתבונה טהורה. כמי שהיה אמון במשך כמה עשורים על המטריאליזם הדיאלקטי, עד שנפל והפך לאגנוסטיקן כושל משגילה את אורה הזוהר של האמונה היהודית הרפורמית, אין לי אלא בוז לאמונות מסוג זה, וודאי שהטיעונים המובאים בשמו, אם רק היה יושב וחושב עליהם במקום להשוויץ בהם לתלמידיו, אינם מצדיקים שלווה זו, אלא מביאים לכשעצמם למועקה ראשונית, חרדתית, אנגסט במובנו ההיידגריאני הנוקשה. הטיעונים האפלטוניים האלו הם מעין חזרה על הטיעון הבסיסי בדבר הצורות הראשוניות, המושלמות, של הדברים, והסקה שאם אנו מכירים צורות אלו, שאינן קיימות בעולמנו בצורתן המושלמת, הרי שמן הסתם נחשפנו להן כאשר היינו אך נשמה תבונית טהורה, בטרם נדבקנו לגופינו הארציים, ומשנמות נשוב ונהיה לתבונה טהורה. על זה הייתה אומרת סבתי המנוחה, נו, שוין.

ובכל אופן שלווה גדולה נופלת על כל מי שקורא את פיידון. אישיותו הנהדרת של סוקרטס פועמת באור יקרות מכל דף. סוקרטס זה, שהיה הופליט, וודאי שראה את המוות מול עיניו פעמים רבות (ועם כל זאת אני מרחם על חבריו לאוהל. לו היו להם רובי אם-16 במקום חנית הדורי, ודאי שהיה זוכה בחוויה אותה מגדירים חיילי גולני כ'שמיכה' בה נעטף הקשקשן בשמיכה בעוד שחבריו מרביצים בו בינה בקתות רוביהם, מה שקשה מאוד לבצע עם חנית) מסתכל אל המוות  בעיניו שוב, ומקבל אותו כחבר ותיק. התיאור של שתיית כוס התרעלה עצמה הוא אחד היפים שבספרות, והוא מסתיים בפיסקה "זה היה סופו, אכראסטס, של חברנו; של איש שאנו נגיד עליו כי היה הטוב מכל בני דורו אשר נתנסינו בהם, ויתר על כן – הנבון והצדיק מכל" בין אם היה אכן בטוח שיגיע לאותו גן עדן תבוני, ובין אם לאו, הרי שלא נמצא מוות יפה מזה, מוקף בחברים, רגוע ושלו, וכל עניינו הוא כי חברו ישלם תרנגול לאסקלפיוס. בין אם אנו מקבלים את טיעוניו של סוקרטס, מפיו של אפלטון, אודות הנשמה, ובין אם אנו כופרים בהם, הרי שיש השראה רבה, ונחמה רבה, בתיאור זה.

האם נפלה עלי שלווה גדולה? לרגע, ואז שבתי לתזזית ימי הקורונה, ונגזר עלי לחפש ספר אחר, מרגיע יותר, ואם אוכל, אכתוב פוסט גם עליו. אך נפלה עלי גם השראה ולכן כתבתי שיר

אודה לפילוסוף הנמלט מן המגיפה בקריאת ספרים בחביון חדרו

======================================

אני שונא את אפלטון

ומעריץ את אפיון

אריסטו כלב פדופיל

וכך גם סטוארט פאקינג מיל

בחוץ מתחיל לו האביב

וציפורים שרות סביב

המגיפה בכל נגפה

אצא כשיבוא סופה

 

הסימולקרה היא תמיד זדונית

לשם השעשוע החלטתי לשמוע קצת תשדירי בחירות כי שמו אותם ברדיו בין שש וחצי לשבע וזו שעה שהייתי בכבישים כי האוטובוס לבהלצ יוצא בשש ורבע מהצומת והפלס שלי צריך להיות עליו. אז היו כמה תשדירים נחמדים וכמה פחות נחמדים. אהבתי את הבחור שרוצה לעצור את ההשתתפות שלנו ברצח עם, ואשקרה אם היו לי שבעה עשר קולות הוא היה בטוח בפנים. פחות התחברתי לקטע של יגאל עמיר לא רצח את רבין ועם מפלגת קצ הסליחה.

אבל כאילו ליבי נדם ונעצר כשאת טב הבית היהודי פירסמו עם לא פחות מצ'או בלה. המנון הפרטיזנים. אלה שלחמו נגד הפשיזם, הבושם שמפרסמת העלמה הענוגה שקד.

אז זו הסימולקרה והיא תמיד תמיד תמיד זדונית. זה אני אמרתי, ולא בודריאר, וזה כמובן מבוסס על אי הבנה עמוקה של כתביו, אבל הראיתם משהו זדוני יותר מסימולקרה זו?

תצ'מעו סיפור. באוקטובר, כאילו בין בחירות לבחירות לבחירות, הייתי עם ש' (שזה קיצור של שאהבה נפשי) באוקטוברפסט במינכן. לא התלהבתי בהתחלה כי יש לי עדיין את הקטע הזה שכל מילה בגרמנית נשמעת כמו אוברשטומפהאופטפיהרר וכאלה, אבל זרמתי כי אני אוהב בירה. וביני לבינכם הסיכויים לפגוש פול בלואון נאצי, כאילו אמיתי והשמדתי כשהולכים ברחוב בעפולה, הם גדולים בהרבה ממינכן.

אז לובשים שם את הלדרהוזן והדירנדל, שלגברים זה מכנסי עור נורא לא נוחים וקצרים, ולנשים זה מין שימלה כזו עם כל הציצי בחוץ נדחף החוצה, וזורמים עם כל ההמון למתחם. ושם יש אוהלים כאלה, של עשרת אלפים איש באוהל. מתיישבים שם ליד שולחנות שהוזמנו מראש ומתחילים לשתות. זה מגיע בכוסות של ליטר ולא מפסיק להגיע. מורידים איזה שלושה ארבעה ליטר בארוע כזה. זו הסיבה שרוב שוכני האוהל הם גרמנים שרגילים לקיבולות האלו, ורוב תלמידי הקולג' האמריקאים והתיירים היפנים פשוט שפוכים ומקיאים בכל מיני פינות אחרות.

ישבנו ליד שולחן עם חבורה נאה מאוד של מטרוניתות בנות חמישים בערך, ואני לא מתלונן כי זה שיא פריחתה הנשית של האישה, ואני ניחשתי שמדובר במורות בבית ספר יסודי, אבל הן לא רצו להגיד לי בדיוק ורק צחקו כששאלתי אותן. אז זה או מפקחות מס הכנסה, או ותיקות השטאזי למרות שעד כמה שאני זוכר הן היו מפרנקפורט שעל המיין, אבל יכול להיות שהתבלבלתי והן היו מפרנקפורט שעל האודר. הגברות היו עם קיבולת בלתי מוגבלת. אקדים את המאוחר ואציין שאני פרשתי מהאירוע המלבב בערך בשלוש כשכבר לא יכלתי לזכור את שמי, ובשש יצאתי מהמלון לשאוף אוויר וראיתי איך הן הולכות בטור ארוך וישר למלון שלהן, וכנראה שהו במקום עוד שלוש שעות ושישה ליטר אחרי.

אז האוהל הוא בנוי בצורה של שולחנות שולחנות שהם מסביב לבמה שעליה תזמורת עליזה. אחת לכמה זמן הם היו שרים איין פרוסיט דר גמיטלישקייט, שזה שיר חמוד ומהר מאוד למדתי את המילים וגם ידעתי מהשכלתי הקלאסית (או מהספר 'קיטש ומוות' של פרידלנדר) שגמיטלישקייט היא תכונת הידידות והחמימות שמייחסים לעם הגרמני, ושיהיה להם בסבבה. התזמור לא היה משהו כי זה היה התזמור הבווארי המוכר של כלי נשיפה ותופים, שאני מכיר מכל מיני מקומות, ואחת לכמה דקות הם היו צועקים "ציגן צאגן, ציגן צאגן" והקהל כולו היה משיק כוסות וצועק בקול אחד "הוי, הוי, הוי!" וזה כבר ממש ביקש שלני ריפנשטאהל תתעד את זה.

בקיצור כשהם לא ניגנו מוזיקה בווארית מזוויעה הם ניגנו להיטים זוועתיים של שנות השבעים, כמו ווי אם סי איי של אנשי הכפר או מבחר להיטי בוני אם, וזה היה די מגוחך כי עשרת אלפים גרמנים שיכורים עמדו והתנודדו ושרו את כל המילים בגרמנית. גם אירגון ותיקות השטאזי מאוד היה חזק בקטע הזה, ואחת מהן שאלה אותי אם אני מכיר את השירים והתביישתי לומר שכן, ואז השמיעו משהו נחמד, אז גם אני שרתי.

ואז הם התחילו עם צ'או בלה. באיטלקית, לא פחות. אז לעמוד במינכן, ולשמוע עשרת אלפים גרמנים שיכורים שרים את המנון הפרטיזנים כאיש אחד, זה היה יותר מדי לקיבולת שלי, ולקח לי באמת כמה זמן לעכל את זה כי בהתחלה לא האמנתי מה אני רואה ומה אני שומע.

אז הפרסומת של ימינה.

מסכימים שהסימולקרה תמיד זדונית?

תצביעו מחר לאנשים שלא אוהבים פשיזם.

אני מצביע משותפת הפעם, אבל זו המלצה ואתם לא חייבים. כל מה שמשמאל לגנץ תקין.

ותיזהרו מקורונה.

ותחשבו על סימולקרות. זה מפתח את המחשבה. והן תמיד זדוניות.

 

לא במפץ אלא ביבבה

די נטשתי את הבלוג הזה, מכל מיני סיבות שהעיקרית שבהן היא שאני מחוייב כלפי צדדים שלישיים לכתיבת ספר מרגש בנושא 'עורכי דין פלסטינים במדינה היהודית 1948 – 1966' שלוקח את כל זמני הפנוי והלא פנוי, וגם שנורא מבעס מה שקורה כאן, וכיוצא בזה.

אז הקוראים הוותיקים של הבלוג יודעים שיש בדיוק דבר אחד שיכול להוציא אותי מתרדמת החורף ששקעתי בה וזה בית המלוכה האנגלי. והנה התעוררנו כולנו לידיעה המרעישה שהמייגן מרקל וההארי ויתרו על כל התארים שלהם ועוברים לקנדה.

יש משהו מאוד עצוב בזה שבמאה ה-21, שלוש מאות שנה ומעלה לאחר אותה איבחת גיליוטינה שהשמידה את האנשיין רז'ים וסימנה לעולם כולו את הדרך שראוי ללכת בה – ליברטה, אגליטה, פרטרניטה – עדיין יש משמעות לכך שאדם מוותר על תאריו הפיאודליים. על הממון שמשפחתו עשקה מן העם האנגלי, ומן העמים המדוכאים קורבנות השלטון הקולוניאלי מהודו ועד כוש, לא ויתר. אז על מה הוא מוותר? על התואר הריק מתוכן של 'הדוכס מסאסקס?' למה יש עוד תואר כזה בכלל? רובספייר וסן ז'וסט, לו היו יודעים שאנו דנים בעניינים אלו גם עתה, בעמדם בפני הגיליוטינה באותו תרמידור של שנת הטרור 1794, היו מרגישים שקורבנם זה היה לשווא, או שמא היה עליהם להמשיך את הטרור ולו עוד מעט קצת.

העם האנגלי לא השכיל ללכת בה הלכו הצרפתים (הוצאה להורג פומבית בכיכר העיר) והרוסים (ירי מידי קומיסר אלמוני במרתף מואר באור קלוש אי שם בירכתי סיביר) ועודו סובל את עדת הטפילים לבית זקסה קובורג גותה מטעמים שלעולם לא אוכל להבין. ייתכן שהייתה זו המתינות הטבועה בעם זה, או סלידתם משפיכות דמים, שתי תכונות שיש להלל, ייתכן שנסיונם קצר המועד ב'רפובליקה האנגלית' בימי הלורד פרוטקטור קרומוול היה כה טראומתי עד שלא רצו לחזור על כך שוב, או שהמגבלות שהציבה 'המהפכה המהוללת' בפני אותם הנוברים גולים שמינו עצמם למלכי בריטניה לאחר הדחת השליטים החוקיים מבית סטיוארט ב-1688 מנעו מהם את התנהגותם של הבורבונים, ומתינותם כשליטים לא הביאה לצורך בצעדים כה נמרצים. תמיד סברתי שאת בית המלוכה יש להכרית באמצעות שלילת תאריהם וחילוט רכושם לטובת הכלל, ואת הילדים הרכים, שטרם עמדו על דעתם, לשלוח לאימוץ למשפחת מהגרים פקיסטניים, רצוי מוסלמים. אך זו פנטזיה הרחוקה מלהתגשם. מה שכן, יש לראות בהתנערותם של המרקלים מתאריהם הפאודליים לטובת קריירת משחק בארצות הברית למרקלית והמשך טפילות פרזיטית למרקל הזכר -שכן לא יעלה על הדעת שאדם שדם הנובר הטמא זורם בעורקיו ממש יעבוד למחייתו – אמירה שבימינו אלו אין מקום לפאודליזם, למשפחות מלוכה וכיוצא בזה, ושהמוסד הזה הוא אסון לבני משפחת המלוכה עצמם, כשם שהוא אסון לעמם. זו אמירה שרצוי שכל השושלת תלך בעקבותיה, ותתנער אחד אחד מהתארים. האם לא תקנא קייט מידלטון בחופש של גיסתה לומר כל מה שעולה על ראשה, להצטלם לסידרת טלוויזיה ולקבל את גלובוס הזהב, בלי כללי האתיקט הזוועתיים המחייבים אותה? האם לא יקנא ויליאם באחיו המשחק גולף מדי יום בלי החובה הזו ללכת לבקר ילדים מנוזלים בבית יתומים ביורקשייר עילית?

אם כן, כך תיפול המלוכה האנגלית, לא במפץ אלא ביבבה.

קול צף

אני אשכרה קול צף! נכון, חבר במרצ ושילמתי את ה-80 שקל, ואפילו חבר בבית הדין של התנועה, אבל ההכנסה של ברק וחבורתו העליזה למפלגה שלי די הוציאה לי את החשק להצביע להם. אז? אין אופציה טובה יותר, נכון? או אולי יש? אולי אכנע לקסם המשופם של אורלי לוי, או לעיניים הכחולות של גנץ? או אלך אחר נטיית הלב ואצביע המשותפת? אני ממש לא יכול להחליט ונראה לי שההחלטה תתקבל לפי מי שיעצבן אותי יותר בדרך לקלפי. ככה למשל אתמול ראיתי את הסרטון של ביבי מסית נגד איימן עודה ובא לי נורא לרוץ ולחבק אותו ולהצביע לו (לעודה, לא לביבי). מצד שני שמו את הרב הראשי שלי גלעד קריב מקום 11 בדמוקרטית. אז אני לא אצביע לו? אז טבלה עם נקודות, והכל יכול להשתנות אבל זה המצב כרגע לפי קטגוריות. נתחיל ממה שהכי איכפת לי ונמשיך הלאה.

שיתוף יהודי-ערבי – הכי איכפת לי כי החיים שלי זה שותפות יהודית ערבית. בקטגוריה הזו יש לנו חמש נקודות אפשריות לקבל. נתחיל מהמשותפת. כל מערכת בחירות יש להם יהודי מחמד. בדרך כלל מאוד מוצלח, למשל בשנים האחרונות דב חנין שהיה הפרלמנטר הכי טוב בהיסטוריה של הכנסת. אז הפעם יש להם את עופר כסיף שעוד נגיע לזה. אז יש אחד. וזה לא מספיק. מצד שני הוא מביא איתו בערך עשירית מנדט, וזה שנותנים לו מקום מלכתחילה זה בסדר גמור. ניתן שתיים מתוך חמש אפשריות. הדמוקרטית – יש את עיסאווי איפשהו במקום ריאלי. זו התחלה טובה, אבל בכלל לא מספיק. בבחירות הקודמות היו את עיסאווי ועלי סלאלחה בשניים מתוך חמשת המקומות הראשונים, וזה התקרב לשותפות יהודית ערבית. הפעם הלכנו צעד אחורה כי היינו צריכים להביא שני גנרלים. שתיים מחמש וגם זה בחסד. העבודה – עשיתם צחוק? הבאנו את אורלי לוי ישר ממפלגת ליברמן. שיהיו שם גם ערבים? הם יחטפו מייד טרנספר על הראש או חילופי אוכלוסין או מה שלא תומכים בו בימין ההזוי. מינוס נקודה. כחול לבן – יש שם את חברת הכנסת הדרוזית ר'דיר מריח'. שזה סוג של ייצוג לערבים. 'סוג של' לא בגלל שהיא דרוזית. אלא בגלל שהיא אחת בין שלושים ומשהו יהודים. לא מספיק, לא קרוב להספיק. נקודה בחסד. תוצאות ביניים – משותפת 2 דמוקרטית 2 עבודה 1- כחול לבן 1.

זחילה לממשלת נתניהו – הדבר שהכי מפחיד אותי זה שמישהו ייקח את הקול שלי ויזחל לממשלת נתניהו. בקטגוריה הזו שוב חמש נקודות. משותפת – לא נראה לי. חמש נקודות בליינד. דמוקרטית – ברק היה שם, ואני לא מאמין למילה של האיש הזה. תמורת אתנן נאות הוא יוכל להתפצל ולזחול לממשלת נתניהו עם הקול שלי. וכן, הרטוריקה נגד ביבי בסרטונים זה נחמד אבל נמצא תירוץ, תכנית טראמפ, מלחמה בעזה, פצצה איראנית, משהו. סבירות נמוכה אבל בואו נוריד על זה נקודה. ארבע נקודות. עבודה – אורלי לוי הייתה שם וזה לא הפריע לה. גם פרץ היה שם וזה לא הפריע לו. השמועות על דיל נשיאותי כזה – ממשלת ליכוד תמורת נשיאות לפרץ – רק מתחזקות בכל פעם שאני שומע את ההצהרות המגומגמות והניסוחים המפותלים של פרץ. 'לא נשב עם ראש ממשלה תחת כתב אישום'. יא מצחיק. יש עוד המון זמן עד כתב אישום, ואם גם תיתן את היד כמו שאומרים שהבטחת לכל מיני חוקים צרפתיים, לא יהיה כתב אישום. על מי אתה חושב שאתה עובד? בוא ניתן עוד פעם מינוס אחד, כי זה קולות שמאל אנטי נתניהו מובהק שהאנשים האלה רוצים לגנוב. כחול לבן – סבירות בינונית להצטרף לאיזה ממשלה עם נתניהו. נעמיד אותם על שלוש נקודות סולידי כי הם באמת שונאים אותו. בואו נאמר שיש שם 35 אנשים ותמיד אפשר לקנות כמה במשהו. סיכום ביניים – משותפת 7 דמוקרטית 6 עבודה 2- כחול לבן 4.

ייצוג נשים – זה באמת חשוב מאוד מאוד. בואו נראה – משותפת – יש להם ארבע נשים בין 15 המקומות הריאליים. שוב חמש נקודות בקטגוריה. יש ייצוג נשי לכל הזרמים שם מעאידה תומא סלימאן שהיא אלילה אישית שלי, ועד לאימאן חטיב יאסין מהתנועה האסלאמית הדרומית. זה טוב מאוד, ודאי בהשוואה לרשימות קודמות. רחוק מלהיות האידיאל של 50% אבל זו התקדמות. שלוש נקודות. דמוקרטית – עד כמה שהבנתי יש שם 50% ייצוג או קרוב לזה, ואפילו הגנרלים מביאים את נועה רוטמן ויפעת ביטון. חמש נקודות בסבבה. עבודה – גם שם ייצוג נשי נאה (אם כי פחות טוב אחרי הפרישה של שלי יחימוביץ וסתיו שפיר, ואי אפשר לדעת מי תביא איתה אורלי לוי) חמש נקודות. כחול לבן – לא ספרתי כמה כמה שם. ארבעת הראשים של המפלצת הארבע ראשית הזו הם זכרי אלפא מהסוג שבא לי לתת לו אגרוף בפרצוף (והיי, יש מצב שלפיד אפילו ייהנה מזה. תשאלו את צדוק טייסון). אז ניתן להם שלוש נקודות ככה בגלובלי. סיכום ביניים – משותפת 9 דמוקרטית 11 עבודה 3 כחול לבן 7.

בטחוניזם – אני בעד מפלגה שלא תיזום מהלכים התקפיים בגיזרה הסורית / איראנית / חיזבללאית. אני בעד מפלגה שלא תהרוג ילדים על הגדר בעזה. אני בעד מפלגה שלא תפלוש לעזה אף פעם בשום צורה משום סיבה. אני בעד מפלגה שתחשוב להסיר את המצור על עזה. כאן גם חמש נקודות על השולחן. משותפת – חמש נקודות בלי לחשוב יותר מדי. מרצ – שני הגנרלים שם הם ברק שהיה האבא החמוד של עופרת יצוקה, ויאיר גולן שלא מזמן התבטא בעד 'פשיטה על עזה'. אז נכון יש את הורוביץ ושפיר שיאזנו קצת, וכמובן מוסי רז, אבל כשהתותחים רועמים יש קולות שנשמעים יותר מאחרים. שתי נקודות. עבודה – לא אשכח לפרץ את המלחמה הכושלת ב-2006. אורלי לוי מגיעה מהליברמניזם שחיסל את הנייה בתוך 48 שעות וכאלה. נקודה בשביל אולי מרב מיכאלי או מישהו כזה שאולי יצקצקו בלשון אם יקרה משהו. כחול לבן – אתם צוחקים איתי? אפס נקודות. סיכום ביניים – משותפת 14 דמוקרטית 13 עבודה 4 כחול לבן 7.

הסכם מדיני וכאלה – בואו נהיה אופטימיים. איכשהו ניפטר מביבי בישראל ב-2019, ואז יעלה דמוקרט בבית הלבן ב-2020 (אני בעד אליזבת' וורן, וזה בגלל שאני עוקב כמו משוגע אחרי הדיבייט הדמוקרטי. כדאי גם לכם) וזה יתניע איזה סוג של תהליך עם אבו מאזן או יורשו. אפשרות אחרת – ממשלת אחדות בלי ביבי עם כחולבן בראש, ועיסקת המאה של טראמפ. גם כן מתניע סוג של תהליך מדיני. משותפת – אני לא סגור בדיוק אם קול למשותפת זה קול למשא ומתן מדיני, או להתעקשות על קוצו של יוד לפתרונות בלתי אפשריים. אפשר לדבר על ארבע נקודות. הם לא ירימו את היד בכנסת נגד הסכם. או שמא? דמוקרטית – רק אתמול מוסי ותמר הצטלמו עם ראש הממשלה הפלסטיני ברמאללה. חמש נקודות. עבודה – אני באמת לא יודע מה קורה שם. מה אורלי לוי מביאה איתה, ומה העמדות של שמולי ושות'. יש שם שמאל מובהק לצד סימני שאלה. ניתן שלוש נקודות סולידיות. כחול לבן – אלוהים יודע. יש שם את הבוגיסטים, הלפידיסטים והגנציסטים, ובין כל החבר'ה האלה לא ברור מי מוביל מה ולאן. ניתן נקודה בחסדי שמיים. סיכום ביניים – משותפת 18 דמוקרטית 18 עבודה 7 כחול לבן 8.

כלכלי / חברתי – משותפת – חמש נקודות. למה לחשוב יותר מדי? קומוניסטים, וגם מייצגים את המגזר הכי דפוק במדינת ישראל. דמוקרטית? עקרונית מגיע להם גם ניקוד גבוה, בטח בגלל אילן גילאון (וגם הורוביץ נושא את הדגל הזה ברמה) בפועל החבירה שלהם לאיש מגדלי אקירוב מורידה את הניקוד כי זה החדרת יחסי הון שלטון בהזרקה ישר לתוך הוורידים של המפלגה. ניתן ארבע כי בכל אופן. עבודה – טוב, מי יותר חברתי מפרץ ומאורלי לוי? בערך כל מי שאני יכול לחשוב עליו. עם כל הססמאות אורלי לוי הייתה במקום הנמוך ביותר בכנסת במדד החברתי, ולפרץ לא אשכח איך ב-2006 רץ לתפקיד שר הביטחון (ונחל כישלון מהדהד) במקום לקבל שר אוצר או אם אי אפשר אז רווחה או משהו שאפשר לעשות איתו משהו. השניים האלה זה הרבה מאוד דיבורים ומעט מעט מאוד מעשים. לא מאמין לאף מילה. ואחרי שיחימוביץ' עזבה יש שם די שממה בכיוון הזה. ניתן שתי נקודות בגלל ההיסטוריה. כחול לבן – טוב, יש שם את ניסנקורן. רגע, מה זה אומר בדיוק? אני לא יודע. ניתן נקודה. סיכום ביניים – משותפת 23 דמוקרטית 22 עבודה 9 כחול לבן 9.

מילט – כאן שלוש נקודות על השולחן. כל המפלגות ברטוריקה של הפרדת דת ומדינה (בעצם המשותפת פחות). בואו נדבר על הפרדת דת ומדינה, והיפטרות משיטת המילט. ואם מישהו מתייחס יפה לרפורמים אז זה בונוס. אז המשותפת מקבלת כאן נקודה אחת מתוך שלוש. גם בגלל האיסלאמית, גם בגלל שזה לא ממש הקטע שלהם, וגם בגלל שבטח יש להם כל מיני קומבינות עם החרדים בעניינים האלה. דמוקרטית – ארבע מתוך שלוש. שלוש כי הם באמת בעניינים האלה. נקודה בונוס בגלל מקום 11 הרב הרפורמי גלעד קריב. אם יש משהו שיכול להחזיר אותי לשם זה האיש הזה. זה כמו איש ש"ס שחושב להצביע ביבי או משהו כזה ואז מראים לו תמונה של הרב עובדיה, והוא בוכה ושם שס בקלפי. מותר לי, נכון? עבודה – לא ממש יודע. זה לא דברים שאני באמת מכיר התבטאויות של פרץ או לוי אבקסיס עליהם. ניתן שתי נקודות בגלל מרב מיכאלי. כחול לבן – זה אוסף אקלקטי של אני לא יודע מה. והלפידיזם היה באופן היסטורי תמיד החבר הכי טוב של הכפייה הדתית. פעם אני אסביר יותר על המנגנון הזה. אבל אין שם דאגה אמיתית לזכויות אדם בהקשר של חופש הדת, אלא רק שנאת חרדים לשמה. בואו ניתן נקודה, ככה גלובלי. סיכום ביניים – משותפת 24 דמוקרטית 26 עבודה 11 כחול לבן 10.

דיל ברייקרס – כאן אפשר להפסיד נקודות. אם יש משהו שממש מפריע לי, מורידים נקודות. כאן בגלל העצבים והעצבנות יש עשר נקודות שאפשר להפסיד. כך שעוד הכל פתוח. משותפת – לא מת על התנועה האסלאמית, ולא על בל"ד. אני סוג של קצין בצה"ל. איכשהו בתרגילים אינטלקטואליים שאני מתאמן עליהם מבוקר עד ערב זה הסתדר לי עם הצבעה בעבר לחד"ש. המשותפת זה סיפור אחר. גם הקטע שהם לא רוצים הסכם עודפים עם ציונים זה לא עושה לי טוב. נוריד להם כאן חמש נקודות סולידיות. הדמוקרטית – גם אם הוא יהיה במקום עשרים, וברשימה ישימו בריצ'רץ' ערבי ורב רפורמי אחד אחרי השני, עדיין היד שלי תרעד מלהצביע בעד אהוד ברק. יש לי אפס אמפתיה ואפס אמון באיש הזה. מינוס עשר. עבודה – אין שם משהו שמאוד מפריע לי. את אורלי לוי אני אפילו אוהב. גם היתר סימפטיים. כלפי פרץ אין לי טינה ברמה של ברק, כל עוד לא מימש את מה שאני מפחד שיקרה וחבר לביבי. לא מוריד נקודות כאן. כחול לבן – בוגי לדעתי אידיוט וקצת פשיסט, אבל סימפטיקו כזה. כמו הרפתן מהקיבוץ שנתנו לו דרגות רב אלוף בטעות. הבעייה שלי היא עם לפיד. אני חושב שהוא באמת באמת סתום בלחץ. אני לא יכול לשמוע אותו בלי לחוש תחושה של בוז וחרדה. נוריד שבע נקודות על הלפיד. גנץ דווקא חמוד, ואשכנזי גם. סיכום ביניים – משותפת 19. דמוקרטית – 16 עבודה 11 כחול לבן 3.

חברים שלי – אם יש מישהו שהוא חברשלי אז מוסיפים נקודות – משותפת – אני אותו מחזור באוניברסיטה כמו עופר כסיף, והוא הכיר את אשתי לפני שאני הכרתי אותה באיזה קורס של עורכי עיתונים בקיבוץ. יש לנו דיבור, והיינו פעם גם די חברים בפייסבוק. קשה לי להאמין שיש לנו פלמנטר ברמה של קודמיו חנין וגוז'נסקי, ונראה לי יותר בקטע של פרובוקטור עם פה גדול, אבל שיהיה, בסבבה. את יוסף ג'בארין אני מכיר כי למד שנה או שנתיים מתחתי, והייתי ממש חבר טוב של אחותו. נפגשנו לפני שנה בסוכת אבלים לידיד משותף שהלך לעולמו והעלינו זכרונות. לא סגור שאם תגידו את שמי הוא ידע מי אני. מצד שני פוליטיקאי, אז אולי. לסיכום שתי נקודות. דמוקרטית – שם אני מכיר את כל הגווארדיה. מוסי ואני זה בערך אותו סיפור כמו עופר ואני. יש לי גם דיבור עם היתר בהנהגת מרצ, ברמה של שיחות טלפון ומפגשים אישיים פה ושם. זה כי אני די פעיל שם. בקיצקיצור – ניתן שלוש נקודות. עבודה – הייתי ב-1986 בנבי אל עוואדי עם מישהו שטען שמרב מיכאלי שהייתה אז השדרנית הכי לוהטת בגל"צ הייתה חברה שלו ועזבה אותו כי הוא תקוע בנבי אל עוואדי. אז דווקא האמנתי לזה כי הוא נשמע קרוע לב. היום אני קצת בספק אבל לך תדע. אורלי לוי היא משבט לוי שיש לי איתם איזה סוג של ידידות, אבל לא חושב שממש נפגשנו, אולי דיברנו פעם בטלפון. אני חושב שהסוג הזה של היכרות לא ממש מזכה בנקודה. כחול לבן – תעזבו אותי. למה מאיפה צריכים להיות לי חברים שם? אין לי חברים כאלה.

סיכום סופי – משותפת 21. דמוקרטית 19. עבודה 11. כחול לבן 3.

אז משותפת? יש עוד חודש עד הבחירות. נראה. חבר'ה אם אתם קוראים את זה בחלק מהדברים אתם יכולים להשתפר. קצת מאמץ ותזכו בקול שלי. תעבדו על זה חזק ותראו שזה משתלם. נכון, הצבעתי כבר באיזה עשר מערכות בחירות ובערך פעמיים יצא מה שרציתי, וכשזה היה ברק אפילו די הצטערתי על זה באיזה שלב, וזה לא סיכויים משהו, אבל היום כל קול קובע. תהיו נחמדים אלי אהיה נחמד אליכם. באמת.

 

 

 

 

 

 

 

פייגלין, דוגין, שפנגלר, אגמון, ריש לקיש

'הומוסקסואליות מבשרת את שקיעתן של אומות' מבשר לנו משה פייגלין, ובה בעת מרגיע אותנו שלא כמו בעת שכתב את הדברים בספרו, כרגע אינו רואה בקהילה הלהט"בית איום. נרגעתי. אפשר בהחלט להפקיד בידיו את מדינתנו, ואת שוויון הזכויות לכל אזרחיה כולל להט"ב.

הדברים עצמם הם כמובן קשקוש מקושקש. אין שום טעם לבדוק אותם באספקלריה היסטורית, כי בסך הכל זהות 'הומוסקסואלית' היא יצירה של המאה ה-19, ולקדמונינו הזהות המינית שאנחנו מרגישים בכל רמ"ח עצמותינו ושס"ה גידינו היום, הייתה דבר הרבה יותר פלואידי. זה לא רק היוונים הקדמונים עם אפלטון ונעריו, מוסד הפדרסט, ואשקרה כל מה שזז שם – מי שראה את 'אלכסנדר' של אוליבר סטון יודע למה אני מתכוון, או בעקבותיהם הרומאים עם יוליוס קיסר 'בעלם של כל הנשים ואשת כל הגברים' ויחסיו עם ניקומדס מלך ביתיניה, או הדריאנוס עם ההתאהבות המטורפת שלו בטינאייג'ר יווני בשם אנטינואוס. זה גם אצלנו מדוד המלך ויונתן עד ריש לקיש (יום אחד היה רבי יוחנן רוחץ בירדן. ראהו ריש לקיש וקפץ לירדן אחריו. אמר לו: "כוחך – לתורה". אמר לו: "יופיך – לנשים". אמר לו: אם אתה חוזר בך, אני נותן לך את אחותי, שהיא יפה ממני"). החבר'ה האלה פשוט חשבו אחרת מאיתנו.

מה שמדאיג כאן זו הראייה המאוד מסויימת של היסטוריה כמעין זירת התגוששות של אימפריות או תרבויות, כאשר יש דברים שמחזקים את האימפריה או התרבות, ויש דברים שמחלישים אותה. הומוסקסואליות (או עירוב גזעים, וגם לזה נגיע) ה. מי שחושב כך הוא לטעמי מאוד בעייתי.

אני מחזיק בדעות מאוד מסויימות בקשר להיסטוריה, ומה היא, ולמה ואיך, ומבחינתי השאלות האלו של עליית ונפילת אימפריות הן חסרות משמעות. אני מביא כאן אמירה של אישה מאוד חכמה, פרופסור איריס אגמון במאמר שנקרא "כרוניקה של קץ ידוע מראש, המלחמה הגדולה וארגז הכלים של ההיסטוריונית" שעוסק באירוע מאוד דומה לזה שפייגלין מדבר עליו, קיצה של האימפריה העות'מאנית (גם כן מקום עם מיניות פלואידית. אבל זו בהחלט לא הסיבה שהאימפריה לא קיימת כיום) –

"להיסטוריה אין קיום אפריורי. היא אינה "עושה" דברים ואין "עושים לה" דברים, לא קרע ולא עצירה. חשיבה כזאת על ההיסטוריה, גם אם בדרך משל, מעודדת ראיפיקציה שלה — תפיסת ההיסטוריה כמרחב ממשי הנמצא אי־שם בחוץ, או כישות שעוצרת ומתקדמת, רצה או דוהרת, כאילו יש בה חיים משל עצמה, או לחלופין כאילו כוח חיצוני כלשהו מניע אותה. היסטוריה לדידי היא מושג מופשט, מסגרת חשיבה דיסציפלינרית. בדומה לחוקרים בתחומי ידע אחרים, אלה העוסקים בהיסטוריה באופן מקצועי ובה בעת חוקרים את דפוסי המחקר הנהוגים במסגרתה הם המעצבים את כלליה ומנסחים אותם מחדש באמצעות כתיבתם. היא תלויה אפוא לחלוטין בכותביה־יוצריה, ובהיותה דיסציפלינה פרשנית היא בהכרח רוויה במחלוקות פרשניות. הנטייה של היסטוריונים ופילוסופים של היסטוריה לנתח ולבקר את המגמות השונות של הכתיבה ההיסטורית (ההיסטוריוגרפיה) מבטאת בהקשר זה עמדה הרואה בכתיבת היסטוריה יצירה אינטלקטואלית מורכבת ורבת־פנים, שיש בה יותר ממה שהעין רואה. עמדה זו מייחסת חשיבות לתובנות שהיסטוריונים עשויים להפיק מניתוח שדות השיח שהִ בנו את הכתיבה ההיסטורית בתקופות ובמקומות מסוימים ועל סוגיות מסוימות, ומזיהוי הקשר בין שדות שיח אלה לנסיבות ההיסטוריות שבהן הם נוצרו. מעבר לכך, מחקר היסטוריוגרפי נובע מהנחת היסוד של הדיסציפלינה שלכל אירוע, יצירה, תהליך או תופעה יש היסטוריה, ולפיכך כל אלה הם מושאים למחקר היסטורי ולהיסטוריזציה. בקטגוריה זו נכללת גם ההיסטוריוגרפיה. בהיותה תוצר של נסיבות היסטוריות, אף היא נושא למחקר היסטורי, ממש כמו אירוע חד־פעמי או תהליך ממושך."

חכם, נכון? רק בשביל זה היה שווה לקרוא את הפוסט, נכון? אבל היא פרופסור למזרח תיכון, ופייגלין לא ממש עם השכלה אקדמית בהיסטוריה או במזרח תיכון, או בעצם בשום דבר. את הדעות שלו קטף, כמו אדם אחר שתיכף נגיע אליו, מכאן ומשם בתהליך של אוטודידקט. לא חייבים לצפות שיקרא דווקא את תיאוריה וביקורת חוברת 49 ששם מופיע המאמר של איריס, נכון?

אז מאיפה זה לקוח? אישהו זה מגיע לאוסוולד שפנגלר עם 'שקיעת המערב' ולכל הנושא של גיאופוליטיקה, שמגיע למקומות ממש רעים. בואו נעשה את הקישור – שפנגלר, קרל האוזהופר, רודולף הס, היטלר. לא טוב, נכון? סך הכל ב-48 השעות האחרונות אני בוויכוחים אינסופיים עם פייגלינאים בפייסבוק וטוויטר שמנסים להגן על מה שהבוס אמר בראיון לפני 25 שנים "הנאציזם קידם את הנאציזם קידם את גרמניה  ממצב של שפל למצב פנטסטי מבחינה פיסית ואידיאולוגית – נוער האשפתות בלויי הסחבות נהפך למצוחצח, מסודר, וגרמניה זכתה למשטר מופת, משפט תקין וסדר ציבורי. היטלר התרפק על מוסיקה טובה, צייר. לא מדובר בחבורת בריונים, הם רק השתמשו בבריונים ובהומוסקסואלים." נו שוין.  אני חושב שלא משם לקוח הרעיון הזה של פייגלין, לפחות לא ישירות. בין היתר כי השואה עשתה המון דיסקרדיטציה לראיית העולם הזו, וכל הרעיונות של 'לבנסראום' וכו' שמילאו את אוצר המילים של ה'גיאופוליטיקה' בשנות העשרים והשלושים העליזות של המאה העשרים נשמעים היום לא איי איי איי.

מה שכן הרעיונות האלה מקובלים היום במקום אחר, ודווקא מאוד קרוב ונגיש. ברוסיה הפוטינית. את היחס של החבר'ה האלה לקהילה הגאה אנחנו מכירים. זה לפעמים יכול להיות משעשע כמו הכרזת ראש העיר סוצ'י ש'אין הומואים בסוצ'י' לפני אולימפיאדת החורף, מה שהזכיר הכרזה דומה מימי ברית המועצות – We have no sex in the USSR. לרוב זה הרבה פחות משעשע, ובאמת קשה להיות מיעוט נרדף במציאות פוסט דמוקרטית (בקרוב, מ-10.4 אצלנו, אם לא ניזהר), והומואים באמת סובלים ונרדפים שם. ואנחנו יודעים ומכירים את זה. אבל מאיפה זה מגיע?

את הבסיס האידיאולוגי לפוטיניזם (ומסתבר שגם לכל מיני חבר'ה בסביבה של טראמפ וארדואן) נותן בחור חמוד בשם אלכסנדר דוגין. דוגין הוא סוג של הוגה דעות מסוג מאוד מסויים שאפשר לסכם את משנתו ככה בקצרה (כמו שכותב חברבוקי החכם יגאל ליברנט ב'תכלת')  "מחזיק בהשקפת עולם קיצונית, שבה נמזגו פוליטיקה אוטוריטרית וחזון אסטרטגי אימפריאלי, ומתרפק על תהילת העבר של ברית־המועצות הסובייטית. בהשראת הוגי דעות בעלי קשר הדוק לפאשיזם ולנאציזם, הוא קורא תיגר על הקפיטליזם, על הדמוקרטיה הליברלית ועל הסדר הבורגני"

נשמע בעייתי ובלתי אכיל, נכון? אבל כל כך הרבה דברים שם מסתדרים עם הפייגלינאות שזה חייב להיות אחד המקורות. הדוגינאים מאוד לא אוהבים הומואים. הם מפריעים להם במאבק הבין תרבותי, בחיזוק הגזע וכל זה. אירופה המערבית, לדעתם, נדונה לכליה, כי ההומוסקסואלים אוכלים אותה מבפנים. גם בזה שהם מחלישים אותה עם הליברליזם הדקדנטי, וגם כי הם גורמים להפסד במאבק הדמוגרפי נגד האסלאם. למעשה קיים דימוי של 'רוסיה' גברית, חזקה, מאוחדת, נוצרית מול 'גיירופה' להט"בית, חלשה, מפורדת, ליברלית. מי שרוצה לקרוא מאמר מרתק בעניין הזה, עם המון מקורות מדוגין עד פוטין וכל מה שבאמצע, שילחץ על הקישור.

נשמע מוכר, נכון? איין ראנד מוכרים לכם? פוטין תקבלו. לא שאיין ראנד זו מציאה כל כך גדולה. כל הליברטריאניזם הזה הוא תיאוריה חצי אפויה של ילדים בני 16 שלא ממש מאמינים שיכול לקרות מצב שהם יהיו זקנים וחולים ולא יוכלו לקבל עזרה מביטוח לאומי, אבל גם זה לא מה שיקבלו מפייגלין. יקבלו עוד מדינה במרחב הטוטאליטרי הפוסט סובייטי. החברות שלנו עם מצורעי וישיגרד שראש ממשלתנו כל כך אוהב, היא רק קדימון.

 

 

 

שירות לבוחר – מצע פייגלין בעניין נישואים אזרחיים

מכל התופעות שקשורות במערכת הבחירות הזו 'זהות' היא בעיני המקוממת ביותר. השילוב הזה של ליברטריאנים, מתנגדי חיסונים, קנאי הר הבית וכל היתר (חברות התרופות קשרו עלינו להשמידנו, ולכן הבאזזז נגדנו ברשתות החברתיות. אמ'אלה. ביחד עם הוועדים הגדולים, שכחתי) הוא פחות או יותר כמו צבא האורקים שעולה על מינאס טירית או משהו כזה, כאילו כל כוחות השחור חברו יחד להשמיד ולאבד כל מה שטוב ויפה בעולם. ובכל אופן, חשבתי לבדוק מה הדעה של הבחור בעניין נישואים אזרחיים. יש המון מפלגות שאני לא סובל שנמצאות במקום טוב מבחינת התמיכה בנישואים אזרחיים, ואחת שאני די אוהב שנמצאת במקום הכי חשוך (חד"ש תע"ל אם תהיתם). יכול להיות שיש לו שם הברקה, משהו שיקהה את המכה כשיסתבר שהוא שר בממשלה הבאה או משהו. ניסיתי להיות הכי אובייקטיבי. התוצאה קצת ארכנית, אבל גם המצע שלהם אללה יוסתור מאות עמודים. אז הנה, ד"ר מילט מנתח את מצע הפייגלינאים בעניין נישואים אזרחיים –

אז זה המצע שמועתק ישירות מהדף שלהם

'זהות' מאמינה כי המדינה אינה צריכה לקבוע מה הם נישואין, מי נשוי ומי לא. החלטות אלה שייכות לחברה ולקהילה שאליהן משתייך האדם.

'זהות' תבטל את רישום הנישואין הממלכתי המתקיים כיום. כל זוג יוכל להתחתן כפי שירצה, בסוג הטקס שיבחר ובאופן שיתאים לו. ההשלכה המשפטית של חתונה תהיה תלויה בהסכם המשפטי שהמתחתנים יבחרו, והסכם זה יהיה הממשק של הנישואין שלהם עם המדינה, אם וכאשר הם יצטרכו את התערבותה. יתר על כן, 'זהות' מתכוונת לערוך רפורמה כללית בחקיקה כך שלא תהיה שום השלכה חקיקתית על מעמדו האישי של האדם.

במציאות זו של הפסקת רישום הנישואין, הרבנויות המקומיות, בדמות בתי הדין, יוכלו להמשיך להציע לציבור שירות עריכת חופות, אך ללא המונופול השמור בידיהן כעת. מי שירצה יהיה רשאי באופן חוקי לערוך חופות ו"להתחרות" בחופות אלו. עם זאת שיווק חופות יוסדר על פי התקן המפורט במטרה למנוע את הונאת הציבור.

הרווח ממהלך כזה הוא גדול מכמה בחינות שונות:

_ אחרי הסרת המונופול של הרבנות, רבים יבחרו להתחתן דווקא כדת משה וישראל.

_ הוויכוח הציבורי על הכרה ממשלתית בנישואים חד-מיניים ייפסק.

_ תישמר חירותו של האזרח לבחור כיצד להינשא.

_ קרנה של הרבנות הראשית תעלה בעיני הציבור.

_ לא יופעלו לחצים פוליטיים על הרבנות על מנת לעוות את פסיקת ההלכה.

וואלה! יופי! יש כאן הכל, כל אחד יתחתן עם מי שהוא רוצה איך שהוא רוצה! נישואי גאים, הסרת המונופול של הרבנות הראשית, וחירות חירות חירות! לרוץ ולשים ז' בקלפי. מה, לא?

אז זהו, שלא.

כראוי למפלגה פייגלינאית שאיך אומרים לא מתים על ערבים, אז כמובן שהתכנית הזו מתעלמת מקיומן של עוד 13 עדות דתיות פרט לעדה היהודית. אבל כאן אני לא מאשים את פייגלין, הראייה הרווחת של הוויכוח על נישואים אזרחיים היא כעניין יהודי פנימי, עימות בין חילונים ודתיים. אז זה קצת יותר מזה, מה שהופך את הדברים להרבה יותר מורכבים.

מה זה נישואים בעצם? כאן יש כמה וכמה גישות. המצע של פייגלין רומז על אחת, אבל באופן מאוד אופייני בכלל לדרך הלא ישרה שהמפלגה הזו מציגה את העמדות שלה הוא לוקח סיבוב חד קיצוני לכיוון השני. המצע אומר ש'ההשלכה המשפטית של חתונה תהיה תלויה בהסכם המשפטי שהמתחתנים יבחרו', שזו גישה יפה מאוד. הגישה החוזית. הגישה הזו, בווריאנט מסויים שלה היא הגישה האסלאמית, אבל פייגלין מתכוון יותר לנוסח הפרוטסטנטי, שהקרין על הנישואים האזרחיים במערב. המדובר בגישה ולפיה הנישואים הם הסכם בין שני צדדים (אצל הפרוטסטנטים שווים, אצל המוסלמים פחות) שאפשר לתת לו תוכן כזה או תוכן אחר, והבסיס שלו הוא הסכמי. אגב, אין לי בעייה עם גישה כזו, והיא המקובלת ברוב מדינות המערב.

איפה הבעייה? שיש עוד כמה גישות. נאמר שאצל הקתולים, הנישואים הם סקרמנט, מעשה מקודש המקרב את האדם אל האלוהים, ולכן הקטע של ההסכם פחות משחק תפקיד. זו הסיבה, למשל, שאסור להם להתגרש. אבל כמה קתולים יש כבר בישראל? זו נקודה זניחה (אלא אם כן יצא במקרה שאתה ישראלי קתולי, אבל כאמור פייגלין לא סופר אותם. לרוב הם ערבים, אתם יודעים) אצל היהודים המדובר במעשה קניין (בשלוש דרכים אישה נקנית…) והמשמעויות שלו הן רחוקות מאוד מהסכמיות. בני זוג הנישאים כדת משה וישראל נכנסים למערכת חיובים לא הדדיים, מאוד סבוכה, עם השפעות על צאצאיהם עד לדור עשירי. החיוב הוא לא חוזי אלא מעין קנייני. מה שמקרין גם על הזכויות של הצדדים, וגם על הדרך שמפרקים את הקשר הזה.

אז מה זה נישואים? קניין? סקרמנט? חוזה? גם וגם וגם, אבל בעיקר, נישואים זה מה שהמדינה מכירה בו כנישואים. הוצאנו את המדינה מהמשוואה, אין נישואים. חד וחלק. כי אם אין בסיס משותף לאנשים שונים בשאלה מה זה המוסד הזה שנכנסים אליו, צריך את המדינה שנותנת לזה מסגרת, קובעת מי יכול ומי לא, ומה בעצם מקבל מי שמתחתן. המדינה היא שהופכת את ההסכמה / הטקס / הסקרמנט / הקניין לנישואים. אין להם משמעות מחוץ להכרת המדינה.

נמשיך הלאה. פייגלין מתעקש להוציא את המדינה מהמשחק. הוא קורא לזה 'הפסקת רישום הנישואים'. אבל, ואני בטוח שגם פייגלין יודע את זה, מה שקובע תוקף של נישואים במדינת ישראל הוא לא הרישום שלהם. השאלה היחידה שנשאלת על תוקף נישואים היא אם העדה הדתית של הזוג הנישא מכירה בהם. אדם יכול להתחתן בנישואים פירטיים אצל רב מחתרתי, ולא לדווח על זה לשלטונות (אגב עבירה שעונשה שנתיים מאסר, ילדים אל תנסו את זה בבית) ועדיין הנישואים יהיו תקפים, אם העניין ייבחן בבית המשפט. רישום הנישואים הוא הדרך של המדינה לדעת מי נשוי ומי לא, כדי לתת את החבילה של הזכויות והחובות שנותנים נישואים (הטבות פיסקליות, ענייני אזרחות למיניהם, הגנה מפני ביגמיה, אימוץ, פונדקאות, טיפולי הפריה, הזכות לשאת את שם בן הזוג, ועוד הרבה מאוד דברים).

אם הפסקנו את רישום הנישואים, הכוונה היא מן הסתם גם להפסיק את ההתערבות של המדינה בכל אלו. זאת אומרת שהמדינה תפסיק להעניק נקודות זיכוי במס, להתערב במי מאמץ ומי עושה פונדקאות (מנחש שממילא פייגלין רוצה להפריט את הנושאים האלה), לא תיתן זכויות אזרחות לבני זוג של אזרחים, וכו'. הנישואים יהיו חוזה בין צדדים בלי מעורבות המדינה. כי אם אין רישום, איך נדע למי להעניק זכות לאמץ או נקודות זיכוי במס או משכנתא מסובסדת?

עכשיו, אני חושב שיש אנשים שבסדר עם זה, שלא רוצים שהמדינה תתערב להם, ומוכנים אולי לוותר על נקודות הזכות במס בשביל זה, למרות שאם נלחץ מאוד חזק גם הם יסכימו שלמשל המדינה צריכה להסדיר אימוץ, או להגן על נשים מפני ביגמיה (הסדר סבבה אם אתם שלושה היפסטרים תל אביבים חובבי קנביס, פחות סבבה אם את בדואית בת 17 מהנגב שמשמשת כאשתו השלישית של בדואי בן שישים). אבל מה שיוצא מהמצע של פייגלין זה לא נישואים, זה סוג של הסכם שמחייב רק את הצדדים. עדיין סבבה? פחות. בין היתר כי בהסכם כזה יש צד חזק לפעמים (מי שיותר עשיר, מי שיכול להרשות לעצמו ללמוד או לעבוד כשבן הזוג השני בבית וכו') וצד חלש. במערכת הסכמית לא תהיה את ההגנה המובנית בדיני המשפחה בישראל על הצד החלש. אפשר יהיה להיכנס ולצאת מקשר כזה כרצונך, זאת אומרת שאם למשל אני נכנס להסכם כזה כשאני וזוגתי בני עשרים, ובמשך עשרים שנה היא מטפלת בילדים ואני צובר עושר ונכסים, ואז רוצה להחליף מודל ולזרוק אותה אל הכפור בלי כלום, במערכת כזו זה יהיה לי הרבה יותר קל כי מגנונים שמובנים בדיני המשפחה בישראל – כן, בהתערבות המדינה – שממתנים את האפקט הזה, לא יהיו קיימים במערכת חוזית טהורה. לא סבבה לדעתי, אבל זה גם לא 'נישואים' שגם פייגלין יסכים שזה דבר יותר רציני.

והמצע שלו בהחלט אומר את זה. כי מה יקרה? מי שהתחתן עד עכשיו ברבנות, ובמערכת בתי הדין הדתיים, ימשיך להתחתן שם. וזה רובם הגדול של אזרחי המדינה, כולל יורס' טרולי. ומה שעשינו זה ששמרנו את המערכת של בתי הדין הרבניים, שימשיכו לשלוט ביד רמה באוכלוסייה שלהם, רק הסרנו מהם את הפיקוח. או בלשונו של פייגלין – "לא יופעלו לחצים פוליטיים על הרבנות על מנת לעוות את פסיקת ההלכה." אז מה יהיה לנו? יהיו לנו שני מעמדות. האחד של מי שיבחר להתחתן ברבנות, שיקבל את כל מה שקיים שם היום פלוס פלוס פלוס (אני לא רוצה לדמיין איך המוסד הזה יפעל מחוץ לגדרות החוק ללא הפיקוח של בג"צ ומשרד הדתות ומשרד המשפטים) וכל ההומואים והחילונים הקיצוניים וכל אלו שיוכלו להתרבות ולפרות ולהזדיין במסגרת חוזית כאוות נפשם באופן פרא, והמדינה לא תתערב.  נשמע כיף? פחות. העוולות שבני זוג עושים זה לזה וממררים זה את חיי זה במסגרת הקיימת זה כלום לעומת מה שיוכלו לעשות זה לזה אם המדינה תצא מהמשחק.

אם מישהו כאן סאקר של נישואים אזרחיים, או חד מיניים, אני יכול לומר לו שאין בהסדר הזה בשורה גדולה. להיכנס למסגרת חוזית עם בן זוג או בת זוג אפשר גם עכשיו, לא צריך את פייגלין בשביל זה. לא מקבלים זכויות מהמדינה אם עושים את זה? הרי גם בשיטה של פייגלין לא תקבלו כלום מהמדינה. מה שיהיה זה שגם אחרי כן אפשר יהיה לכרות חוזה כזה (בלשון המשפטית של היום זה נקרא 'ידועים בציבור') רק הציבור הגדול שמהווה את עיקר האוכלוסייה של מדינת ישראל שנזקק לשירותי בתי הדין הרבניים והמילטיים (חלקם הגדול מרצון ואמונה, אגב) ישועבד בשיעבוד נורא לרשות שהוסר ממנה כל פיקוח, וגם כל ההטבות שמעמד הנישואים מקנה יישללו ממנו.

אומר זאת כך, יונית, אין תחום שדורש יותר רגולציה ופיקוח מתחום הנישואים. רוצים נישואים אזרחיים? בשביל זה יש מרצ. רוצים לעשן ג'וינט על הר הבית מגולגולת של הומו שנסקל בטקס לפי ספר ויקרא? פייגלין הוא האיש שלכם.

על כל חוק חדש נבטל חוק ישן

כנסו כנסו. כאן יש וידאו של איילת שקד, שמבטיחה באופן עקרוני שכשתחזור להיות שרת המשפטים, על כל חוק חדש שהכנסת תחוקק יהיה עליה לבטל חוק ישן. זה נעשה לפי מה שהיא מסבירה בווידאו כדי להקל על המשק את נטל הרגולציה. אני חושב שרגולציה זה טוב, אבל שיהיה. אתם יודעים, בארבעים השנים האחרונות, ובמיוחד בעשור האחרון, שולטת כאן ממשלה בולשביקית מטורפת שמטילה מגבלות רגולטיביות בלי הכרה. מילא.

המנגנון שהיא מציעה הוא לא שיא החוכמה. זאת אומרת, מה זה 'לבטל חוק ישן'? לא שאין חוקים שצריך לבטל (חלקם הגדול חקיקה פשיסטית של הגב' הנהנית כל כך מריחו של הפשיזם), אבל לבטל חוק, כמו לחקוק חוק, זה תהליך מסובך שדורש המון המון תכנון ומחשבה. התניית חקיקת חוק בביטול חוק, תיצור פקק כל כך נוראי בחקיקה, שלמעשה אפשר לבטל את הכנסת כמוסד מחוקק. תבינו, 'לבטל חוק'. רוב החקיקה היא לא חקיקת הסדר שלם מהתחלה עד הסוף (מה ששקד עשתה כמה פעמים ונגיע לזה) אלא לשנות סעיף או אפילו מילה או פסיק בחוק קיים. אז מה, בשביל לשנות הסדר לגימלאים של שירות הביטחון שדורש שינוי מילה בסעיף נצטרך לבטל חוק שלם? ואיזה חוק? חוק החוזים? פקודת הנזיקין? חוק בתי המשפט? חוק איסור אפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה? או שזה יהיה פסיק נגד פסיק, מילה נגד מילה, כמו בטוויטר עם מגבלה של 240 תווים? לשקד הפתרונים.

אז בואו נאמר שהדבר המפגר שהיא מציעה הוא ניתן ליישום (והוא לא) ושהוא יקל על הרגולציה (ממש לא) ושזה דבר טוב (לא אם אתה לא ליברטריאן פייגלינאי. אנשים אחרים מבינים שבמדינה מודרנית יש צורך ברגולציה ואי אפשר לחיות באנרכיה של שוק). עדיין שקד היא אחת מגדולות הפועלות בניגוד למה שהיא מציעה ואסביר –

הרעיון המפגר הזה (תרשו לי. זה רעיון מפגר) הוא בסך הכל ניסוח מחדש שלה במילים קצת פחות רמות למשהו שהיא כתבה במאמר בשם 'מסילות אל המשילות' שהתפרסם ב'השילוח' שזה כתב עת די מכובד לכל מיני עניינים ב-2016. אני קצת חושד שאולי היא לא ממש כתבה כל מילה שם כי כל הניסוח מריח מאיזה ת'ינק טאנק ניאו ליברלי נוסח פורום קוהלת,  אבל בעצם למה לא, יכול להיות שהיא באמת באמת חשבה על הדברים בעצמה, ולמה לחשוד בכשרים? אז שם היא כותבת  "בכל פעם שהכנסת תומכת בחוק שאמור לשרת תכלית ראויה ולפתור בעיה חברתית או כלכלית; בכל פעם שהמחוקק בוחר להביע אמון במנגנון נורמטיבי חדש; בכל פעם כזו – אנחנו למעשה מרימים את ידנו כדי לתמוך בהצבעת אי אמון המתרחשת באותו רגע. אי אמון ביכולת שלנו כיחידים וכקהילות לנהל את עצמנו באופן שהוא טוב דיו בלי שהמדינה תקבע בעבורנו את מסלול חיינו. אי אמון בחכמתו של המון העם ליצור ולשמר מנגנונים מוצלחים בהרבה מאלה המעוצבים באופן מלאכותי, באמצעות ועדות מומחים, או כתוצאה מלחצים פוליטיים. זו גם הצבעת אי אמון בתפיסה הרואה את האדם כשופט העליון של מטרותיו; בהכרה שלנו בכל יחיד כשליט על חייו, וככזה שבמידת האפשר השקפותיו שלו הן שצריכות לכוון את מעשיו; ובכוחן של קהילות משפחתיות, חברתיות וכלכליות לנהל את חייהן בכוחות עצמן ולחתור בהצלחה להשגת מטרותיהן."

דברים כדורבנות. אנחנו כקהילות יכולים לקיים עצמנו בעצמנו בלי שמישהו יגיד לנו מה לעשות. די סבבה אם שוכחים כמה מאות שנים של מדע המדינה ואת הובס שהסביר שהאדם במצב המקורי או במצב הטבע שבו בדיוק אף אחד לא אומר לנו מה לעשות ואנחנו שליטים על חיינו, חי חיים שהם "solitary, poor, nasty, brutish, and short". מת על הובס. אבל זה ויכוח אחר. היא שרת המשפטים ואני בסך הכל אבו אלמוג. אז בואו נלך על זה שיחוקקו כמה שפחות.

אז לאיילת שקד יש שתי קדנציות. אחת כחברת כנסת מהשורה, ואחת כשרת משפטים. בואו נראה כמה היא הולכת לפי העיקרין שלה של לחוקק כמה שפחות –

בכנסת ה-19 שאורכה שנה וחצי חתומה השרה החביבה על לא פחות מ-131 הצעות חוק פרטיות. הספק נאה לכל הדעות. נכון, לא כל הצעת חוק שהיא חתומה עליה היא יזמה, רובן יוזמה קבוצתית, ובכל אופן, מאה חמישים ואחת הצעות בין פברואר 2013 (השבעת הכנסת) לדצמבר 2014 (פיזורה) זה די הרבה. בכל הכנסת ה-19 היו 3100 הצעות חוק פרטיות. היא חתומה על כארבעה וחצי אחוז מהן. זאת אומרת קצת פחות מאחת לעשרים. יש מאה ועשרים חברי כנסת. היא פעילה בערך פי שישה מן הממוצע. טוב, יש בטח המון כשלים מתימטיים בניתוח הזה, כי אני לא מתימטיקאי (אבל בואו נזכור ששקד היא מהנדסת מחשבים, ובכל אופן חושבת שהיא יכולה להביע דעה בסוגיות של מדע המדינה. אז גם לי יש דעה במתימטיקה) אבל בואו נסכים שהיא פעילה מאוד, ולא נמנעה להצביע אי אמון 131 פעמים בתפיסה הרואה את האדם כשופט עליון על מטרותיו.

טוב, אז בואו נאמר שהמאמר ב'השילוח' מבטא איזה שינוי שחל בה ב-2015, אחרי שמונתה לשרה. יכול להיות, נכון? דברים שרואים משם לא רואים מכאן, ואין דומה ח"כית צעירה שרוצה להטביע חותמה על העולם לשרה בשלה ובוגרת שמבינה שזה ממש לא בסדר לחוקק כי האדם הוא שליט על עצמו וכל זה. אז איך היא בתור שרת משפטים בכנסת ה-20? נגמלה מההרגל לחוקק? לאו דווקא.

לא נגמלה ובגדול הייתי אומר. היא חתומה על כמה מהמפלצות המיתולוגיות שהשאירה אחריה הכנסת הזו כחקיקה לדורות הבאים. בואו נראה את החקיקה המסובכת, המגבילה את החירות, והמאוד מאוד מתערבת בענייני הפרט השליט לעצמו שהעביר משרד המשפטים. לא מדבר על כל החקיקה, רק על חקיקה שמשרד המשפטים יזם או היה מעורב בה באופן עמוק. לא מדבר גם על הצהרות נוסח חוק הלאום. מדבר על חוקים שהמדינה דורכת לך על הצוואר, נכנסת לך לכיס וכובלת אותך באזיקים. בואו נשים בצד מפלצות כמו חוק ההסדרה, או חובת גילוי לעמותות. בואו נדבר על חקיקה לא פוליטית כי אתם יודעים עת לעשות לה' הפרו תורתך, וגם הליברטריאן הכי קיצוני כשהוא רואה שאפשר לגנוב אדמה בשטחים או לדפוק את הערבים הוא מרכך קצת. דרך אגב – חלק מהחקיקה הזו חיובי מאוד מאוד בעיני, כמו החוק להפללת צרכני זנות. רק אומר שהגברת מאוד אוהבת לחוקק ובואו תראו מה הספיקה בקדנציה אחת –

חוק איסור השימוש במזומן

חוק חדלות פרעון

חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט

חוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות

חוק איסור צריכת זנות

אני אומר לכם שכל אחד ואחד מהחוקים האלו הוא מפלצת של חוק שמאוד מתערב בחיים של אנשים. המדובר בחקיקה מאסיבית, חשובה, שכל אחד ואחד מן החוקים הללו דרש תכנון ומחשבה, וכל שר משפטים היה מתגאה שכל אחד מהם התקבל בעת כהונתו, ורואה בזה הישג שמהווה שיא של תקופת כהונה. ויש עוד – חוק המאבק בטרור, רפורמה בעבירות ההמתה, ועוד.

כמו בדברים אחרים, אין תוכה כברה. היא מאוד אוהבת לחוקק. זה ההובי שלה, והיא עושה את זה בכמות ובאיכות (לא מבחינת איכות החוקים אלא מבחינת חשיבותם ומידת השפעתם) גדולה בהרבה מחברי כנסת אחרים. שלא תבינו לא נכון, זה מה ששר משפטים באמת באמת צריך לעשות. אבל מה שלא בסדר זה שהיא אומרת לא לעשות את זה, ועושה את זה הכי הרבה מכולם.

אבל היי, בכנסת הבאה בואו נעשה מאמץ שהיא לא תהיה שרת משפטים? כי מי שמשקרת לנו ככה בפנים בלי למצמץ, אולי כדאי שתשמש בתפקיד אחר. כמו למשל חברת כנסת מאחרון ספסלי האופוזיציה. אם תרצו אין זו אגדה.