עד מתי

טוב אנשים.

יש לנו קורונה ועניינים וצחי הנגבי ואיראן וליטל סמדג'ה בהישרדות, אבל סטופ העולם עצרו את הכל, מישהו אמר משהו לא נכון באינטרנט!

בפעם המיליון שקיבלתי את הטקסט הזה במאה דפי פייסבוק שונים, ובהודעות ווצאפ, ובמסנג'ר, ומישהו כרז לי את זה מתחת לחלון ומטוס כתב את זה בשמיים, הייתי חייב להגיב. אז הנה זה –

"בסוף חייו כתב מרקוס טוליוס סיסרו על המצב באימפריה הרומית כלהלן:

1. העני עובד ועובד

2. העשיר מנצל את העני

3. החייל מגן על שניהם

4. מי שמשלם מיסים משלם עבור שלושתם

5. הנווד נח בשביל הארבעה

6. השיכור שותה עבור החמישה

7. הבנקאי גונב מהשישה

8. עורך הדין מרוויח מהשבעה

9. הרופא גובה מהשמונה

10. הקברן קובר את כל התשעה

11. והפוליטיקאי חי מאושר על חשבונם של העשרה

נכתב בשנת 43 לספירה"

מרקוס? טוליוס? קיקרו? אבי הפטריקים? סמל האצילות והמעמד ברפובליקה הרומית? כותב טקסט שנשמע כאילו הוא נכתב על ידי מדריך מתוסכל בנוער מרצ? משהו ככה סוציאליסטי אבל לא ממש רדיקלי, ולא מאוד חכם? מרקוס שלנו?

ברבאק. דבר ראשון קיקרו. (או ציצרו. יש את הסיפור ששפרינצק העיר לבגין שקוראים לו קיקרו ולא ציצרו, ומאז בגין קרא לו שפרינקק) אבל סיסרו זה מישהו שהסתכל על הערך שלו בוויקיפדיה האנגלית. דבר שני בנקאים ברומא? היה משהו, אבל הוא לא נקרא בנק ולא היו בנקאים. דבר שלישי – האדם עם הסגנון הכי מהולל בכתב ובעל פה בעולם העתיק לא כתב את הדבר הזה. באמת שלא. לא מסתדר עם הסגנון שלו, עם נושאי הכתיבה שלו, עם הדברים שהאמין בהם. דבר רביעי – בשנת 43 לספירה הוא היה מת כבר בערך שמונים וחמש שנים.

אז? מישהו כתב משהו וחשב שאם הוא ייחס את זה לסיסרו אז יקחו אותו ברצינות, ואתם יודעים מה? זה עבד. חיפוש בגוגל מעלה שהאחראי, כנראה, הוא עיתונאי הודי בשם וירנדה קאפור, שכתב בעיתון הודי שנקרא 'סאנדיי גארדיאן' את הדבר הזה, ייחס אותו לקיקרו, ובהגינותו הודה שקרא את זה ב'פוסט ויראלי באינטרנט'.

אז? הכל כשר נגד ביבי? לא ביבי לא חוקרים? בשביל לנגח את הטובה, החשובה וההגונה בממשלות ישראל וראשיה אפשר גם לזייף פילוסופים רומים מתים?

תעשו לי טובה, ואל תעצבנו אותי. קיקרו לא אמר את זה, וגרסיה מרקס לא באמת כתב את הצוואה הרוחנית, וצ'רצ'יל לא באמת אמר שההצלחה היא לעבור מכשלון לכשלון בלי לאבד את ההתלהבות. באמת! מישהו אמר את זה בפאב ביום שני, ובדקתי. זה נשמע צ'רצ'יל, יותר משהשטות הזאת נשמעת קיקרו, אבל זה לא הוא. זה האינטרנט. זו הסימולקרה הזדונית. אל תיפלו בשבי הסימולקרה הזדונית. חפשו לכל מסמן את המסומן. אל תתנו להם להתנתק.

דרך אגב, יש משהו שקיקרו באמת אמר, והטיח בפני קטילינה, שהוא הרבה יותר אלגנטי, יותר לעניין, יותר קיקרו, ורלוונטי לעניינינו היום כאילו נאמר זה עתה –

" "עד מתי עוד, קטילינה, תנצל את סבלנותנו? כמה זמן עוד ישטה בנו טירופך שלך? עד אנה תשתולל חוצפתך שלוחת הרסן? שמירת הפאלאטיום בלילה המשמרות בעיר, חרדת העם, התקהלותם של כל האזרחים ההגונים, ביצור של המקום הזה שבו מתכנס הסנאט, ארשת פניהם של הנוכחים כאן – כלום כל אלה לא עשו רושם עליך?"

תשמרו על בידוד חברתי, שני מטר לפחות, מסיכה על הפנים וגם על האף, כל הזמן אלכוג'ל, ונתראה בעוד פוסטים וגם בצד השני של המגיפה.

פיוס לאומי צו השעה

לא באמת. בגדו בי החארות, והולכים להקים את הממשלה המושחתת ביותר עלי אדמות, ולהמליך לנצח את העבריין, ולספח את הבקעה ולחרב כל מה שטוב ויפה בעולם. ובכל אופן, אני באמת אוהב את האחים שלי ואני לא יכול לעבור ברחוב ולחשוב שרובם תומכים בזוועה הזאת. החלטתי לנסות ולעמוד על הלך הרוח שמביא לזה, כאילו כדי לחוש אמפתיה לרוב האנשים שכן הצביעו ביבי או גנץ, ומאוד מרוצים ממה שהולך עכשיו לקרות. באמת כדי להיות מפויס ולא ממורמר. עד כמה שאפשר. לפחות לא באופן אישי על רוב האנשים שהביאו למצב הדפוק הזה שכולנו נמצאים בו.

נזכרתי שאת הדוקטורט כתבתי עם 'סוויט הום אלבמה' של לינרד סקינרד בלופ, כי אני אוהב את הריף גיטרות שם ויכול לשמוע אותו ככה שמונה תשע שעות רצוף או כמה שצריך כדי לכתוב דוקטורט. וזה אשקרה השיר הכי מגעיל והכי גזעני שנכתב אי פעם, ועם לינרד סקינרד המנוחים הסליחה. הם כולם ניספו באיזה תאונת מטוס נוראית ואנחנו אשקרה בתקופת השנה של אחרי מות קדושים אמור, אבל צריך גם להגיד את מה שצריך להגיד והם היו חבורה של רדנקס דרומיים מהסוג הכי שפל שאפשר, עם כל ההרלדיקה של דגל הקונפדרציה המתועב שצצה בכל מקום. גם הסוויט הום אלבמה עצמו הוא לא ממש שפתיים יישק מבחינת תוכן. זאת אומרת הם מתווכחים שם עם ניל יאנג, והאמת היא די צודקים כי מבחינת שיר 'סוויט הום אלבמה' עולה בכל פרמטר שלא מתייחס לטקסט על 'סת'רן מן' של יאנג שהוא נכתב כדי להתווכח איתו. אבל חוץ מזה הם תומכים בכל מעשה שפלות גזעני מתחת לשמיים הכחולים של אלבמה, ואשקרה מביעים תמיכה בנשיא ניקסון שאילולא טראמפ הייתי אומר שהוא המושחת והכושל בנשיאים אי פעם.

אז רוצה או לא רוצה הקשבתי למילים, ודי תפסה אותי שם שורה אחת שהיא רלוונטית גם לימינו – Now, Watergate does not bother me, Does your conscious bother you?

זאת אומרת – למה מי אתה כל כך רם ונישא שתגיד לי מה טוב ומה רע? אני אוהב את הנשיא שלי (וגם את המושל, הו, הו, הו כמילות השיר) ולא איכפת לי אם הוא שיקר ורימה את השמאלנים האלה בבית המשפט העליון, ותתחיל לחשוב על כל הדברים שאתה עשית, אתה לא הרבה יותר טוב.

אז לזה באיזה מקום אני יכול להתחבר ויכול להבין את זה (גם אם לא להסכים לזה כי ביביזם זה עבדות, ואני אדם חופשי ורוצה שכולם יהיו חופשיים כמוני). אז כתבתי למנגינה הזו הנהדרת גם מילים בעברית, ואני מזמזם אותן לעצמי כשאני עובר בעפולה. המשקל והחריזה די צולעים, אבל איך לומר, גם המקור לא משהו. רוני ואן זאנדט המנוח לא היה בדיוק חיים נחמן ביאליק, למרות שבלהמציא את ריף הגיטרה הגדול בכל הזמנים הוא לוקח את ביאליק בהליכה. איך אמר אבא של סבא ז"ל – אלוהים סוגר דלת ופותח חלון.  כל אחד עם סט הכישורים שלו. הכישורים שלי זה לא תרגום, אבל זו מחווה נאה ותיהנו מכל רגע ומי שרוצה לשמוע אותי שר את זה מוזמן להגיע אלי לעפולה.

הגלגלים מסתובבים לי

נוסע הביתה לאחוקים

מתגעגע לעפולה

ואסור לי להיות רחוק ממנה

בית חם בעפולה

שמי העמק הכחולים

בית חם בעפולה

חוזר אלייך ממרחקים

בעפולה אוהבים את ביבי

ועשינו כל מה שצריך

תיק ארבעת אלפים לא מזיז לי

ואיך המצפון שלך, תגיד?

יש ציפורים בפארק עפולה

והן שרות המון שירים

כמה שאני מתגעגע

מרים אותי מהקרשים

הספד לרב בקשי דורון

הלילה הלך לעולמו, קורבן למחלת הקורונה, הרב בקשי-דורון, שהיה 'הראשון לציון' בסוף המאה שעברה. קראתי היטב את ההספדים בטמקא ובמקומות אחרים שהספידו אותו מנהיגינו למיניהם מנפתלי בנט ועד אריה דרעי. איש חסד ונתינה, עמד בראש מהפכת הכשרות, ידען גדול, מנהיג רוחני של תנועת ש"ס. ואכן הדתיים והחרדים אבלים על לכתו של מנהיג, ולחילונים זה האיש עם הכובע המצחיק והשמלה, שקצת קשה להבחין בינו ובין אחרים שלבשו את הכובע המצחיק והשמלה. אני קצת מכיר את המנוח, לא באופן אישי אלא מפעילותו הציבורית, ומצאתי כי משני דברים מתעלמים ההספדים. האחד אולי מחמת 'אחרי מות קדושים אמור' והשני סתם כי רוצים להמשיך לשחק לכם בתודעה ולשעבד אותכם. אז כמובן שהראשון זה ההרשעה במרמה בנסיבות מחמירות. אבל באמת, היום זו תעודת כבוד לאיש ציבור. השני הוא תמיכתו בנישואים אזרחיים, וכאן בא הבלוג לעזרתכם בסקירה לעומק, ישר מעמודים 64-65 לתזה שלי לתואר שני. תחזיקו מעמד, כי זה קצת מסובך. ותיהנו כי זה פותח את הראש.

אז ככה – תמיד סיפרו לנו שהסיבה שאין בישראל נישואים אזרחיים היא החשש לשלמות העם. וכל זאת למה? אם אישה נישאת בנישואים אזרחיים, ומתגרשת בגירושין אזרחיים, ונישאת שוב ומולידה ילדים, אלו יהיו ממזרים. מהר מאוד לא יוכלו הרבנים לדעת מי מקרב האוכלוסייה שנישאת בנישואים אזרחיים הוא בחזקת ממזר ומי לא, ולכן המדינה תתחלק לשתי קבוצות – אלו שנישאים בנישואים אזרחיים ואלו שלא, ושומרי תורה ומצוות לא יוכלו להתחתן עם הקבוצה השנייה, ונמצא שהעם נחלק לשניים, ואוי ואבוי.

 כל מי שקצת קצת יחשוב, יגלה שהמדובר בשקר מטומטם, מהסיבה הפשוטה שנישואים אזרחיים וגירושים אזרחיים קיימים בחוץ לארץ כבר שנים רבות, ובנות ישראל הכשרות ככה לפעמים עושות את הדבר הנוראי הזה, והעם שלנו עודו מאוחד (זאת אומרת חוץ מזה שהאשכנזים שונאים את הספרדים ששונאים את האתיופים ששונאים את הרפורמים ששונאים את השמאלנים  ששונאים את המתנחלים ששונאים את הביביסטים חד גדיא חד גדיא) אבל זה ההסבר שנותנים לנו, ובגלל זה כולנו חייבים להירשם לנישואים ברבנות ולכפות על עצמנו דיני אישות פטריארכליים מתקופת האבן. אז רגע, הדתיים לא יודעים שזה שקר   מטומטם? יודעים באבוה. ויודעים גם שכפיית נישואים דתיים על אוכלוסייה חילונית היא דרך בטוחה ליצירת ממזרים. מכונת ממזרים של ממש. וכל זאת למה?

אישה דתיה, יהודיה כשרה, שעומדת תחת החופה, יודעת שלא משנה מה יקרה, עד שתקבל גט, או שבעלה יפגוש את בוראו, הוא האיש היחיד שאיתו תקיים יחסי מין. זאת אומרת, זו הכוונה המוצהרת. כולנו בני אדם, אחרת לא היו את הדינים הפטריארכליים האלה של הממזרים מלכתחילה, נכון? אבל היא יודעת מה יכול להתקבל בחברה שלה ומה לא. חילונית, לעומתה, יודעת שיש מגוון רחב של תרחישים בהם החברה שלה תקבל יחסי מין בעוד שהנישואים בתוקף, בלי גט ובלי הלוויה. ולא, לא הדבר הנוראי הזה שאתם חושבים. רוב הציבור החילוני לא ממש מתלהב מזה. יש המון אפשרויות חוץ מזה. למשל, והשכיח ביותר, חבר שצץ לפתע בתקופה שיכולה להיות כמה שנים בין הפרידה ובין הגט. או אם הבעל נכה או משותק – האם מישהו יאמר משהו לאישה המטופלת בבעל שנמצא בקומה בבית לווינשטיין, ומטפלת בו במסירות, אם תביא הבייתה חבר חדש? אני הייתי אומר מברוכ, וכמו פולניה שואל 'ומה ההורים שלו עושים?' אפשר לחשוב על עוד המון תרחישים מהסוג הזה. אז רוב הזוגות החילוניים שנישאים, לא ממש מתכוונים למה שהמוסד הזה מנסה להכתיב להם מבחינה דתית – בלעדיות של הבעל על המיניות של האישה לאורך כל תקופת הנישואים ולא משנה מה.

עכשיו בואו נלך צעד קדימה, וכאן תאמינו לי שזה נכון. ילד שנולד לאישה שהמתינה לגט ומצאה חבר חדש, ונוצר בתקופה שלפני שניתן הגט, הוא ממזר סופר דה לוכס, אסור לבוא בקהל ישראל עשרה דורות. ילד שנולד לאישה שנישאה בנישואיםאזרחיים, התגרשה בגירושין אזרחיים, והתחתנה שוב, הוא לכל היותר ספק ממזר, וגם כאן יש מיליון דרכים הלכתיות להכשיר אותו. אז אם אותה בחורה חילונית הייתה נישאת בנישואין אזרחיים, צאצאיה מהזיווגים שלאחר הבעל היו ספק ממזרים. מכיוון שכופים עליה נישואים דתיים, כל מה שיצא שם הוא ממזר מאה אחוז. נישואים דתיים הם הדרך היחידה ליצור ממזרים, וכפיית נישואים דתיים על אוכלוסייה חילונית זו מכונה משומנת ליצירת ממזרים. וזה מה שלישעיהו ליבוביץ היה לומר על זה בשנת 1975, בספר "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל":

"קשה לחשוב שהאישה שבא עליה איש על סמך רישום במשרד ממשלתי תהיה בחזקת מקודשת, לאחר שהללו גילו דעתם בפירוש שאינם מתכוונים לקידושין כדת משה וישראל. מצב זה, שמפחית את חשש הממזרות עד למינימום, יהיה בו שיפור עצום לעומת המצב של חוק הנישואין והגירושין הקיים, שאינו אלא חוק לריבוי ממזרים בישראל – שהרי איסור אשת-איש, החל על עובדות פיסיולוגיות שאינן נוגעות אלא לבעליהן, לא ניתן לביסוס מבחינה מוסרית או חברתית, ואינו אלא איסור דתי חמור; ולפיכך בחוגים רחבים של האוכלוסייה שנתערער בה תוקף החוק הדתי – ובכלל זה הרבה אנשים הגונים    מאד – אין הניאוף מוחזק איסור. נמצא שהכופים קידושין על הציבור שאינו מודה בקדושתם עוברים בצורה חמורה על 'לפני עיוור לא תיתן מכשול', ומתוך כפיית שמירה על איסור בעילת פנויה – שהעבירה עליו אינה עושה ממזר – הם מכשילים את הרבים באיסור מיתת בית דין."

אז תגידו, כן, אבל זה ליבוביץ, הוא היה שמאלני או משהו, לא? וכאן נכנס הרב בקשי דורון לתמונה. ואני לא יודע על המרמה והפרת האמונים, אבל מתוך כל הרבנים הראשיים והראשונים לציון, הוא גילה בנקודה הזו את היושר האינטלקטואלי הכי אמיץ. בשנת 2005 הוא פירסם מאמר בכתב עת שנקרא "תחומין" שנקרא "חוק נישואים וגירושים – היצא שכרו בהפסדו" ובו הוא מאמץ את נקודת הראות של ליבוביץ, וקורא להחלת נישואים אזרחיים בישראל.

בקשי-דורון קובע כי "חלק גדול מאלה שאינם שומרים תורה ומצוות אינם חוששים לאיסור אשת איש," ושואל – "מה נעשה לאחותנו המזלזלת באיסור אשת איש וחייבת להינשא על פי חוק נישואין וגירושין, והרבנות חייבת לחתן אותה ולהכשילה באיסורים? האם נשאיר לקדש את אלה רק לרבנים קלי דעת שאינם חוששים לאיסור?"

מסקנתו של בקשי-דורון היא כי יש מקום להנהגת נישואים אזרחיים במדינת ישראל. אך הדבר המעניין במאמר הוא כי הוא אינו יחיד במסקנה שהנהגת הנישואים הדתיים כחובה גם לאוכלוסייה שאינה שומרת מצוות היא 'שימת מכשול בעיני עיוור'. ישנה קבוצה משמעותית של רבנים, שכאשר הם משיאים זוגות שאינם שומרי מצוות הם דואגים לקדש אותם בעדים פסולים, כך שלנישואים לא יהיה תוקף מלכתחילה. בקשי-דורון תוקף מנהג זה, ומביא טעמים מעשיים והלכתיים לכך שהוא פסול ואין לנהוג בו, אך ברור גם כי המדובר במנהג רווח.

שימו לב למה שהוא מתריע עליו. עובדים עלינו בעיניים. מתחת לחופה שלושה. החתן והכלה, החילונים, שלא מתכוונים להיכנס למוסד שלא יאפשר להם יחסי מין עם כל אדם חוץ ממי שהם נישאים לו בשום נסיבות, ואם יקרה הדבר הלא טוב, פרידה, עגינות, אי כושר טרמינלי של בן הזוג, הם בהחלט מתכוונים למצוא זיווג אחר בעוד הנישואים בתוקף, והרב שיודע את זה, ולכן הוא מברך ברכה לבטלה, ודואג לשתול בתוך הטקס מנגנון השמדה עצמית שישמיד את הנישואים האלה עוד בטרם באו לעולם.

למנהג מסוג זה אין ולא יכול להיות כל הסבר הלכתי. בקשי-דורון מראה בבירור כי המדובר במנהג פסול מטעמים הלכתיים רבים – גניבת דעת, חילול השם וברכה לבטלה. נראה, אם כן, כי לדעת הממסד הרבני במדינת ישראל, הסדר העדה הדתית, לא רק שהוא אינו מחויב על פי ההלכה, אלא שהוא מביא לעימות אצל הרבנים בין החיוב להשיא את האוכלוסייה שאינה שומרת מצוות בטקס דתי במסגרת ההסדר, ובין הבנתם ההלכתית כי בכך הם מרבים ממזרים בישראל. סיפרו לכם משהו אחר? שיקרו לכם בלי בושה. הלילה הלך לעולמו אדם שאמר לנו את האמת. בואו נמשיך לומר את האמת הזו.

היה מסובך? יכול להיות. אבל אם אני לא הייתי כותב את זה, מי היה כותב את זה? אז תהיו ילדים טובים, ואל תצאו מהבית, ותשטפו ידיים כל הזמן, ותחזיקו מעמד, וניפגש שלמים ובריאים בצד השני של המגפה. יום נהדר לכולם.

.

מתוך הערך 'מגפת הקורונה במאה ה-21, ויקיפדיה, האנציקלופדיה הפתוחה, 2637

…במרץ 2020 ביקש בנימין הראשון מן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב להגיש לו דין וחשבון על המגפה הנוראה. הרופאים קבעו כי הגורם למגפה הוא 'וירוסים', סוג של חיות מאוד קטנות בהן האמינו בני המאה ה-21. לפי אמונה זו, מתרבות החיות הקטנות שאינן נראות לעין בגוף החולה, וכך גורמות למחלה. לטענתם הוירוסים חיו בעטלפים ועברו לבני אדם בסין. יש שהאשימו בכך את הפנגולין, סוג של חיה סינית שנכחדה בסמוך לאחר מכן, ודמתה לחתול משוריין.

את הטיפול שהציעו בני המאה ה-21 למחלה מתארת ההיסטוריונית ברברלה בספרה "ראי רחוק – המאה השחורה, המאה ה-21" – "בנוסף ל'תרופות' שלא היו שונות במידה רבה משיקויי המכשפות, ייחסו הרופאים חשיבות רבה לנוהגי תזונה, לבריאות הגוף ולמצב הנפש. מגוון התרופות שהציעו הרופאים במאה ה-21 היה רחב: החל מעצות מבוססות על מחקר אמפירי, וכלה במעשי קסמים וכישוף, בלא הבחנה מרובה בין אלו לאלו. האמונה בווירולוגיה מנעה מן הרופאים לבחון את האפשרות כי אכן יש לייחס את כל טיפוסי המזג האנושי לאחת מארבע ליחות (מרות) הגוף, ואת השינויים במערך גרמי השמיים שכל אחד מהם מופקד על חלק מוגדר בגוף, יחד עם ליחות הגוף, קובעים את מידת חום הגוף, לחותו והיחס בין היסוד הגברי ליסוד הנשי של כל אדם." חשוב להבין כי אף מקור בן הזמן לא זיהה את התלכדות הכוכבים אוראנוס, מאדים ונגה מדצמבר 2019 כגורם הישיר למגפה, כפי שאנו מבינים כיום.

אנשים בממסד הרפואי הבינו שהמחלה מידבקת, אך אמונתם בווירולוגיה לא איפשרה להם לעמוד על אופן ההידבקות המדוייק. מנכ"ל משרד הבריאות, תואר שאז עוד היה מינוי פוליטי ולא עבר בירושה, אסר על האנשים לצאת מביתם, ואף יצאו הוראות תברואה מצד הרשויות המקומיות – שריפת בגדים, איסור לעבור מעיר לעיר, ועוד הוראות כדי לצמצם את התפשטות המגפה. שמו של המנכ"ל, בר סימן טוב, נחשב לבעל משמעות חיובית מבחינה מיסטית, ומצויים טקסטים בהם חיפשו הכותבים סימנים טובים שונים (זה יירד בקיץ, זה ייגמר כמו בדרום קוריאה עם הבדיקות) כפי הנראה בהתבסס על מסורות עתיקות, שכיום קשה לדעת מה מקורן.

כדי לנסות למנוע את המגפה נשלחו אלו שנימצאו לוקים ב'וירוס' ונטען כי החיה הקטנה חיה בגופם למלון, עד ש'רופא' מצא כי החיה נעלמה. אוכלוסיית ישראל פעלה בדרכים שונות על מנת להתמודד עם המגפה. בנוסף ל'בידוד' נערכו 'בדיקות' נרחבות, שלא בדקו את איזון הליחות בגוף, אלא את המצאותה של ה'חיה' שאמורה הייתה להתגלות באמצעות 'מטושים'. כיום לא ניתן לדעת בדיוק מהם 'מטושים' אלו. העובדה כי מאות אלפים מהם הוברחו באמצעות ה'מוסד' ממדינות בחצי האי ערב, משמשת בסיס לדעה כי אלו קשורים באופן מיסטי למצוות העלייה לרגל, היא החאג', וייתכן כי אלו מחרוזות תפילה.

מבחר הקלטות משידורי הטלוויזיה ממרץ 2020, מראות כי באותו היום התקיים טקס יומי, בסביבות השעה שמונה בערב, בו הציג ראש הממשלה (קשה לדעת כיום מהי משמעותו המדוייקת של תואר זה, ונראה כי המדובר במינוי דתי של מעיון פונטיפקס מקסימוס. מינוי זה היה רב יוקרה באותם הימים ורבים היו הקופצים על התפקיד) את בריאותו לראווה, השתמש בטישו, התגאה בקשריו חובקי העולם, ואיים על שומעיו במיתות משונות אם לא ישמעו לדבריו. טקס זה היה האירוע היומי המרכזי בתקופה זו של בידוד חברתי כפוי, עד שכארבעה חודשים לאחר מכן התבססה 'המונרכיה של יולי', בה הופסקו טקסים אלו. קיים ויכוח משמעותי בין החוקרים אם 'יולי' הוא שם של אדם או תאריך בלוח הגריגוריאני הישן.

מטרת הצעדים שננקטו הייתה 'לשטח את העקומה'. כיום אין לדעת עקומה זו מהי ומיהי, אך יש הסבורים כי המדובר בכינוי גנאי שהוטח בדמות נשית דומיננטית, ייתכן אלגורית, שנתפסה כגורם המיסטי למחלה. אחרים סבורים כי המדובר בז'רגון וירולוגי, שנחשב אז כמדעי, וכי 'העקומה' היא סוג של ישות וירולוגית ערטילאית. הוויכוח בין המומחים בשאלה זו טרם הוכרע. תיאוריה חדשה קושרת את ה'עקומה' למיני חישובים מתימטיים שנועדו לחזות את שיעור החולים בכלל האוכלוסייה, אך קשה לדעת על מה הסתמכו מחשבי 'העקומה' בהיעדר ידע בסיסי על איזון ליחות ומהלך כוכבי הלכת.

בין המונחים הלא נהירים שנותרו מתקופה זו היו 'אלכוג'ל' שהכיל 70% אלכוהול, ושימש כנראה לניחומם של אלו שנדבקו במחלה, ושינוי מצב הכרתם, ו'מסכות' שתפקידן אינו ברור, וייתכן שהוא פולחני. אירועים כגון 'מעצר עולי הרגל לירושלים' ואישים כ'טום הנקס' או 'ליצמן' ואף הזוג 'טיילור ובן זיני' שנראו כבעלי תפקיד חשוב בחברה של אותם הימים, השאירו כנראה רושם רב, אך כיום אין לדעת מה טיבם. מרבית המידע אז נוצר באמצעות 'רשתות חברתיות' שהוכחדו באירועי הג'יהאד הבוטלריאני, ב-2037, ומאגרי הנתונים שלהם הושמדו. כל שנותר לחוקרי אותה תקופה הוא גזירי העיתון 'ישראל היום' שהחוקרים סבורים כי הכתוב בו מבוסס יותר על אמונתם של הכותבים בפולחן 'בנימין ידיד האל' מאשר באירועי המציאות. הקשר המדוייק בין כת מיסטית זו, לבין האמונה התפלה בווירולוגיה, גם הוא שנוי במחלוקת. נמצא כי האמונה בווירולוגיה הייתה רווחת ברוב האוכלוסייה (פרט לקבוצה מנודה בשם 'מתנגדי החיסונים') בעוד שמאמיני 'בנימין ידיד האל' היוו לכל היותר 'בלוק', שמשמעותו כנראה מיעוט באוכלוסיה. ישנו קשר ישיר בין מאמיני הכת לבין הטקס היומי ששודר בכל ערוצי התקשורת, ולפיכך רבים סבורים כי על אף שהיו מיעוט באוכלוסייה, החזיקו מאמיני הכת בעמדות כוח בשלטון וכפו את מרותם על כלל התושבים. מאפייניה המדוייקים של האמונה אינם נהירים, אך נראה כי היה מדובר בהאלהה של משפחה בה היו דמויות כ'שרה' (שתוארה כבעלת חרון אף, ומשכילה מאוד) ו'יאיר' שהיה קשור ל'טוויטר', ונראה כי התפרנס באופן פלא, בדומה למשל הלחם והדגים. לא ברור אם מאמיני הכת העריצו חתולים או כלבים, שכן על אף קיומה של 'קאיה' שמתה לפני פרוץ המגפה, ישנם גם טקסטים הקושרים את יאיר ל'פוסיקט'.

נראה כי דרכי ההתמודדות של בני התקופה עם המגפה אך החמירו את אי השקט החברתי וחוסר היציבות שאיפיינו את החברה העולמית במאה ה-21. העדרו של ידע מדעי, האמונה התפלה ב'וירולוגיה' וב'בנימין ידיד האל' חוסר העניין המופגן באסטרולוגיה, והסירוב לבדוק את הליחות, הביאו לתוצאות הטראגיות, שהשפיעו למשך שנים רבות על התקדמות החברה והתפתחותה, גם לאחר ששילוב הכוכבים נפטון, סיריוס ואלפא קנטאורי הביא להעלמותה המוחלטת של המגפה בספטמבר 2023.

 

 

 

דחיית המשפט של ביבי

אז באמצע הלילה אוחנה סגר לנו את בתי המשפט. זה צעד מגעיל מצד אדם מגעיל, אבל צעד מתבקש והגיוני. מגעיל כי הוא נעשה בחסות החשיכה. לא הייתה מסיבת עיתונאים, הנאשם וכלכלביו הנרצעים לא הופיעו בפנינו והסבירו שכך צריך, ובית משפט זה מסוכן בזמן מגיפה, ומצטערים שככה יצא שזה בדיוק על המשפט של ביבי. ואתם יודעים מה? הייתי מאמין להם. כי כך צריך, ובית משפט זה מסוכן בזמן מגיפה, ומצטערים שככה יצא שזה בדיוק על המשפט של ביבי.

כי בתי משפט הם מקומות צרים, דחוקים, והשמירה המתבקשת על מטר או שניים לא ממש עובדת שם. אני אישית חשבתי כל הזמן על כל מיני דיונים בלשכות הוצל"פ נידחות שאני צריך ללכת אליהן בשבוע הבא. אם אני צריך להידבק ממישהו שזה יהיה ממשהו אחר ולא מהדבר הזה.  ומצטערים שזה בדיוק על המשפט של ביבי – הבן אלף הזה הוא המזליקו הכי ממוזל שאי פעם נולד. בזה אפילו אני חייב להודות.

אז? אז מה שצריך לבחון בארבע עיניים זה שלא באמת גונבים לנו את המדינה. צריך לבדוק שמייד כשאפשר חוזרים לשגרה עם בתי המשפט, עוד לפני בתי הקפה ובתי הבושת, כי כרגע, אם מישהו לא מבין, רק אחת מתוך שלוש זרועות השלטון מתפקדות, ודווקא זו שיכורת הכוח המונהגת בידי עבריין. ואותו דבר לגבי המעקב האלקטרוני של השב"כ. שעת החירום לא מצדיקה את השימוש בכלי המטורף הזה. המגפה כבר שם בחוץ, והנזק שבשימוש בכלי הזה גדול מתועלתו. את זה אני אומר בתור משפטן ולא כאפידמיולוג. אפידמיולוג אולי היה מסביר את התועלת השולית שבדבר הזה, משפטן יכול לראות ולהסביר את הנזק הממשי.

וצריך לבדוק שהמזכירות של המחוזי קובעת את ההקראה המסויימת הזו בתיק המסויים הזה בתוך עשרים וארבע שעות מסיום הצו. אין סיבה שזה יידחה אפילו בשנייה נוספת. אין משהו יותר טוב שההרכב הזה יכול וצריך לעשות. כל דחייה מעבר לזה היא עילה לבג"צ.

ועוד משהו – שימו לב לתקנה 3 (ד) לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), תשנ"א-1991 " על אף האמור בתקנת משנה (א)(1) עד (5), רשאי נשיא בית משפט, מטעמים שיירשמו, לקבוע כי הליך מסויים הנמנה עם הענינים המפורטים בתקנת משנה (א)(1) עד (5) לא יידון, או שהליך מסויים שאינו נמנה עמהם – יידון." אז יש חריג בתקנות, ואם לפי שיקול דעת של נשיא בית המשפט המחוזי צריך לקיים דיון מסוים – כך יהיה.

מהיכרותי עם נשיאי בתי משפט מחוזיים, המדובר בחבורה שמרנית וזהירה. את המסויים הזה איני מכיר כי עדיף לי לחתוך את האשך הימני מלקחת תיק בבית משפט מחוזי בירושלים (אבל אם יש לכם בכל אופן משהו שווה תבואו. יש תיקים שאפשר לחתוך אשך בשבילם) אבל אני מנחש שהוא לא יחליט בכל אופן לקיים את המשפט של ביבי. כאן יכול להיכנס בג"צ, כי שיקול הדעת של הנשיא הוא במתחם מסויים וההחלטה צריכה להיות סבירה, ולעמוד בכל מיני כללים של המשפט המנהלי

זה יכול להיות דיון מרגש אבל עקר, כי הסיכוי שבג"צ יכפה על בית המשפט המחוזי לנהל את המשפט של ביבי הוא אחת למיליון, גם אם כולם שם ססססמולנים תומכי קונטאר והיבא יזבק. אבל זה יכול להיות משעשע ולהשאיר את המשפט הזה בכותרות.

אני ספציפית נוסע לעפולה לשבת קצת במשרד ריק. אם יגיע מישהו נשמור מרחק.  אם ישעמם לי אכתוב את העתירה לבג"צ. אבל לא ישעמם לי.

תהיו בריאים

ותשטפו ידיים עשרים שניות במים וסבון

ואל תשתעלו בטח לא עלי

ואם תשרדו את המגפה, אז בבקשה לשים עין שהמשפט הזה מתנהל, בסדר?

ג'ורג'יו אגאמבן – המצב החריג נוצר באמצעות מצב חירום שאין לו סיבה של ממש

עברית אחרי אנגלית

Hebrew after English

This is a translation of a short essay by leading Italian intellectual Giorgio Agamben, published here with the very kind permission of Positions. this essay first appeared as “Lo stato d’eccezione provocato da un’emergenza immotivata,” in il manifesto, 26 Feb, 2020.

The reader is invited to examine Agamben's thesis in view of the human tragedy unfolding now in Italy and elsewhere, and in view to the future, to the point in which governments will have to end the newly declared state of exception, once the plague is sufficiently restrained.

זה תרגום של מאמר קצר שנכתב על ידי האינטלקטואל האיטלקי המוביל ג'ורג'יו אגמבן, לאחר קבלת רשותו האדיבה של Positions. המאמר הופיע לראשונה בכתב העת האיטלקי il manifesto  ב-26 בפברואר 2020. הקורא מוזמן לבחון את התזה שמביע אגמבן במאמר לאור הטרגדיה האנושית הנגולה לנגד עינינו באיטליה ובעולם כולו, ובמבט לעתיד, לנקודה בה יהיה על הממשלות להסיר את מצב החירום שהוכרז לאחרונה, כאשר המגיפה תודבר די הצורך. ברצוני להודות לפרופסור שולמית אלמוג שהפנתה תשומת לבי למאמר זה.

 

על מנת להבין את צעדי החרום התזזיתיים, הלא הגיוניים והמיותרים לחלוטין שאומצו אל מול מגיפת נגיף הקורונה, עלינו להתחיל מהודעת מכון המחקר הלאומי (NRC) ולפיה "אין מגיפת SARS-CoV2 באיטליה."

ההודעה ממשיכה: בכל מקרה "הדבקה, על פי המידע האפידמיולוגי הזמין כיום ומבוסס על עשרות אלפי מקדים, גורם לסימפטמים קלים עד בינוניים (כוריאנט של שפעת) ב-80 עד 90 אחוזים מן המקרים. ב-10 עד 15 אחוזים, יש סיכוי לדלקת ריאות שתוצאתיה שפירות ברוב הגדול של המקרים. רק 4% מן המקרים זקוקים לטיפול נמרץ."

אם זה המצב לאשורו, מדוע המדיה והרשויות עושים כל שביכולתם כדי ליצור אקלים של פאניקה, ויוצרים מצב חריג אמיתי, עם מגבלות קשות על התנועה והשעייה של חיי היום יום והעבודה באיזורים שלמים?

שני גורמים יכולים להסביר תגובה לא פרופורציונלית זו.

בראש ובראשונה הדבר המופגן כאן הוא הנכונות הגוברת להשתמש במצב החריג כפרדיגמת השלטון הרגילה. הצו הממשלתי (decreto legge) שאושר על ידי הממשלה "מסיבות של היגיינה ובטחון הציבור," יוצר מיליטריזציה של ממש "של אותן רשויות מקומיות ואזורים שבהם יש לפחות אדם אחד שנמצא חיובי בבדיקה ושלא ידוע מקור הדבקתה, או שנמצא בו מקרה אחד לפחות שאינו קשור לאדם שהגיע לאחרונה מאזור שנמצא כבר כנגוע."

נוסחה עמומה ובלתי ברורה זו תאפשר [לממשלה] להגביר באופן מהירות את המצב החריג לכל האזורים, מכיוון שאין זה אפשרי שמקרים חדשים לא יופיעו בכל אזור.

הבה נבחן את המגבלות החמורות על החופש שהוטלו בצו ממשלתי זה:

  1. איסור לצאת מהאזור או הרשות המקומית הנגועה לכל תושבי האזור או הרשות המקומית.
  2. איסור להיכנס לאזור או לרשות המקומית הנגועה.
  3. השעיה של כל האירועים והיוזמות (בלי קשר לשאלה אם הם קשורים לספורט, דת או בידור) והשעיה של כל המפגשים הפומביים בכל מרחב ציבורי או פרטי, לרבות מרחבים מתוחמים אם הם פתוחים לציבור.
  4. סגירת כל המוזיאונים ומוסדות התרבות האחרים המצויינים בסעיף 101 לחוק המורשת התרבותית והנוף, ובצו הממשלתי מס' 42 מיום 22 בינואר 2004. כל התקנות המאפשרות גישה חופשית למקומות אלו הושעו אף הן.
  5. ביטול כל הנסיעות לצרכי השכלה, באיטליה ומחוצה לה.
  6. השעיה של כל הבחינות הציבוריות וכל הפעולות של משרדי הממשלה, מלבד שירותים חיוניים לציבור ותשתיות.
  7. אכיפת בידוד ומעקב פעיל על יחידים שהיו במגע עם מקרים מאושרים של הדבקה.

ברור מאליו שמגבלות אלו אינן יחסיות לאיום ממה שהוא, לפי ה-NRC מגיפת שפעת רגילה שאינה שונה מכל אלו התוקפות אותנו כל שנה.

ניתן לומר שמעת שאיום הטרור מוצה כהצדקה לצעדים חריגים, המצאתה של מגפה יכולה להיות התירוץ האידיאלי להרחבת צעדים כאלו מעבר לכל גבול.

הגורם האחר, המטריד לא פחות, הוא מצב החרדה, שבשנים האחרונות פעפע לתוך התודעה של היחיד ותורגם לצורך אמיתי במצבים של פאניקה קולקטיבית, עבורה סיפקה המגפה שוב את התרוץ המושלם.

לכן, במעגל קסמים שוטה, המגבלות שמטילות הממשלות על החופש מתקבלות בשם התשוקה לביטחון, שנוצרה על ידי אותן ממשלות המתערבות עתה כדי לספק אותה.

פיידון

מגיפת הקורונה האכזרית משפיעה על כולנו בדרך זו או אחרת. מכיוון שמובטחני שלא אשרוד אותה, החלטתי לקרוא כמה שיותר וכמה שיותר איכותי עד שיבוא הקץ הבלתי נמנע. אכן, מי שרוצה ראייה אלטרנטיבית לגבי מה שקורה מסביב חייב לקרוא את 'לפקח ולהעניש' של פוקו, במיוחד בקטעים המתארים את 'בית המגיפה' כצורה של משמוע, או להגיע לאגמבן וההומו סאקר שלו (מאמר מרתק שלו בהקשר של הקורונה התפרסם לפני כמה ימים בעיתון איטלקי נפוץ, וודאי מנחם מאוד בתיאוריות הקונספירציה שלו על פאניקה המשודרת מגבוה כאמצעי שליטה של המדינה את האיטלקים שמערכת הבריאות שלהם קרסה והם נופלים כזבובים, ובכל אופן קריאה ראויה ביותר ומומלצת מאוד, ודורש פוסט נפרד), או ללכת ישר לקרל שמיט ימ"ש ו'הריבון הוא הקובע את מצב החירום'. אך מכיוון שכל אלו היו לי כבר לזרא, ופרט לשעשוע אינטלקטואלי מסויים אינם יכולים לספק תובנות של ממש במצב החירום האמיתי מאוד המתרחש סביבנו, חיפשתי קריאה מנחמת, ובדרך לא דרך הגעתי אל פיידון מהדיאלוגים של אפלטון. ושמחתי לראות שהדיאלוג אכן נמצא בספריה הפילוסופית העשירה שהורישה לי שוש ז"ל, חמותי שהלכה לעולמה לפני כשנה.

למי שלא יודע פיידון הוא הדיאלוג בו מתאר אפלטון את מותו של סוקרטס, באמצעות שיחה בין פיידון שנכח באירוע התאבדותו של סוקרטס, ובין אכקראטס, שנעדר ממנו, שכן שהה באי פליאוס, מקום מולדתו של האל אפולו. מייד עם תחילת הקריאה תקפתני שמחה גדולה שלא למדתי אף פעם פילוסופיה באופן מסודר, ולא נאלצתי לשמוע הרצאות המנתחות טקסטים מסוג זה כקריאת חובה, אלא הגעתי באופן כמעט אוטודידקטי, במהלך התואר השני והשלישי, היישר לפוסט מודרניסטים האהובים עלי, מסוג אלו המוזכרים בפיסקה הקודמת, תוך שפסחתי על כל היוונים הקדמונים, שכן אלו כותבים הרבה פחות מעניין ומשעשע מהפוסט מודרניסטים הצרפתים, וכמעט אפשר להבין את מה שהם אומרים. אמנם, פ' המנחה הקשוחה הכריחתני להתייחס לאריסטו ואפלטון בדוקטורט, אבל זו הייתה קריאה מאוד ממוקדת בפיסקאות מאוד מסוימות מהפוליטיאה ומהפוליטיקה, במיוחד על מנת למצוא את השורשים הגנאלוגיים של מושג המדינה אצל מקיאוולי ודומיו, ולהשוותם לאלו של הנאו-פלטוניסטים המוסלמים מסוגם של פאראבי ואבן רושד. זו הייתה קריאה שהתעמקה ברובד הלשוני של פירוש מילים מסויימות, שיצרה את אחד החלקים העמומים ביותר בדוקטורט, ומובטחתני ששני הבודקים עיינו אך ברפרוף בעמודים מייגעים אלו. בקיצור, הרי אני כבן חמישים ושתיים שנים, ושלושה תארים מאחורי, וטרם קראתי ולו דיאלוג אפלטוני אחד מתחילתו ועד סופו. הגיע הזמן.

אודה שהתאכזבתי. קראתי באיזה מקום שאם אריסטו היה מגיש את התיאוריה שלו המחלקת את המשטרים לסוגיהם השונים כעבודה סמינריונית בתואר ראשון במדעי המדינה, הוא היה מקבל ציון 'כמעט טוב'. הדבר נכון גם לגבי פיידון. המדובר בהתייחסות פרימיטיבית למדי לבעייה הפסיכופיזית, וניתן למצוא ניתוחים טובים בהרבה אם אצל ישעיהו ליבוביץ, או אצל ג'ון סרל (בספר הנהדר נפש, מוח ומדע) או כמובן הופשטטר והגדל-אשר-באך שלו. אני גם בדעה שמי שכתב על הבעייה הפסיכופיזית לפני בואם לעולם של מחשבים ורובוטים, פשוט לא היו לו את הכלים להתייחס לבעייה בצורה שאנחנו יכולים להתייחס אליה. אני יודע שזרקתי כרגע לפח את כל היוונים, ביחד עם דקארט, לייבניץ, קאנט (!) ושות', אבל אין מה לעשות והאנושות מתקדמת עם הזמן. נסו להסביר לרמב"ם על חיידקים למשל. בהקשר הזה יוצא מן הכלל קארל מרכס שיצר כלי פילוסופי גס מאוד וברוטאלי מאוד בשם 'מטריאליזם דיאלקטי' שפשוט פותר את הבעייה הפסיכופיזית בכך שהוא מרביץ לה עם נבוט על הראש. אבל אנחנו עם אפלטון.

אכזבה חמורה מאוד נוספת הייתה לי משגיליתי שהאופן הסטואי בו שתה סוקרטס את כוס התרעלה לא נבע מאיזה שלווה נפשית והארה המביאה להשלמה עם המוות נוסח הזן בודהיזם, אלא מאמונתו הלא מאוד מבוססת (למרות שאפלטון עושה כמיטב יכולתו במשך תשעים עמוד לבססה) כי לכשימות יזכה להשארות הנשמה ותהא נשמתו לתבונה טהורה. כמי שהיה אמון במשך כמה עשורים על המטריאליזם הדיאלקטי, עד שנפל והפך לאגנוסטיקן כושל משגילה את אורה הזוהר של האמונה היהודית הרפורמית, אין לי אלא בוז לאמונות מסוג זה, וודאי שהטיעונים המובאים בשמו, אם רק היה יושב וחושב עליהם במקום להשוויץ בהם לתלמידיו, אינם מצדיקים שלווה זו, אלא מביאים לכשעצמם למועקה ראשונית, חרדתית, אנגסט במובנו ההיידגריאני הנוקשה. הטיעונים האפלטוניים האלו הם מעין חזרה על הטיעון הבסיסי בדבר הצורות הראשוניות, המושלמות, של הדברים, והסקה שאם אנו מכירים צורות אלו, שאינן קיימות בעולמנו בצורתן המושלמת, הרי שמן הסתם נחשפנו להן כאשר היינו אך נשמה תבונית טהורה, בטרם נדבקנו לגופינו הארציים, ומשנמות נשוב ונהיה לתבונה טהורה. על זה הייתה אומרת סבתי המנוחה, נו, שוין.

ובכל אופן שלווה גדולה נופלת על כל מי שקורא את פיידון. אישיותו הנהדרת של סוקרטס פועמת באור יקרות מכל דף. סוקרטס זה, שהיה הופליט, וודאי שראה את המוות מול עיניו פעמים רבות (ועם כל זאת אני מרחם על חבריו לאוהל. לו היו להם רובי אם-16 במקום חנית הדורי, ודאי שהיה זוכה בחוויה אותה מגדירים חיילי גולני כ'שמיכה' בה נעטף הקשקשן בשמיכה בעוד שחבריו מרביצים בו בינה בקתות רוביהם, מה שקשה מאוד לבצע עם חנית) מסתכל אל המוות  בעיניו שוב, ומקבל אותו כחבר ותיק. התיאור של שתיית כוס התרעלה עצמה הוא אחד היפים שבספרות, והוא מסתיים בפיסקה "זה היה סופו, אכראסטס, של חברנו; של איש שאנו נגיד עליו כי היה הטוב מכל בני דורו אשר נתנסינו בהם, ויתר על כן – הנבון והצדיק מכל" בין אם היה אכן בטוח שיגיע לאותו גן עדן תבוני, ובין אם לאו, הרי שלא נמצא מוות יפה מזה, מוקף בחברים, רגוע ושלו, וכל עניינו הוא כי חברו ישלם תרנגול לאסקלפיוס. בין אם אנו מקבלים את טיעוניו של סוקרטס, מפיו של אפלטון, אודות הנשמה, ובין אם אנו כופרים בהם, הרי שיש השראה רבה, ונחמה רבה, בתיאור זה.

האם נפלה עלי שלווה גדולה? לרגע, ואז שבתי לתזזית ימי הקורונה, ונגזר עלי לחפש ספר אחר, מרגיע יותר, ואם אוכל, אכתוב פוסט גם עליו. אך נפלה עלי גם השראה ולכן כתבתי שיר

אודה לפילוסוף הנמלט מן המגיפה בקריאת ספרים בחביון חדרו

======================================

אני שונא את אפלטון

ומעריץ את אפיון

אריסטו כלב פדופיל

וכך גם סטוארט פאקינג מיל

בחוץ מתחיל לו האביב

וציפורים שרות סביב

המגיפה בכל נגפה

אצא כשיבוא סופה

 

הסימולקרה היא תמיד זדונית

לשם השעשוע החלטתי לשמוע קצת תשדירי בחירות כי שמו אותם ברדיו בין שש וחצי לשבע וזו שעה שהייתי בכבישים כי האוטובוס לבהלצ יוצא בשש ורבע מהצומת והפלס שלי צריך להיות עליו. אז היו כמה תשדירים נחמדים וכמה פחות נחמדים. אהבתי את הבחור שרוצה לעצור את ההשתתפות שלנו ברצח עם, ואשקרה אם היו לי שבעה עשר קולות הוא היה בטוח בפנים. פחות התחברתי לקטע של יגאל עמיר לא רצח את רבין ועם מפלגת קצ הסליחה.

אבל כאילו ליבי נדם ונעצר כשאת טב הבית היהודי פירסמו עם לא פחות מצ'או בלה. המנון הפרטיזנים. אלה שלחמו נגד הפשיזם, הבושם שמפרסמת העלמה הענוגה שקד.

אז זו הסימולקרה והיא תמיד תמיד תמיד זדונית. זה אני אמרתי, ולא בודריאר, וזה כמובן מבוסס על אי הבנה עמוקה של כתביו, אבל הראיתם משהו זדוני יותר מסימולקרה זו?

תצ'מעו סיפור. באוקטובר, כאילו בין בחירות לבחירות לבחירות, הייתי עם ש' (שזה קיצור של שאהבה נפשי) באוקטוברפסט במינכן. לא התלהבתי בהתחלה כי יש לי עדיין את הקטע הזה שכל מילה בגרמנית נשמעת כמו אוברשטומפהאופטפיהרר וכאלה, אבל זרמתי כי אני אוהב בירה. וביני לבינכם הסיכויים לפגוש פול בלואון נאצי, כאילו אמיתי והשמדתי כשהולכים ברחוב בעפולה, הם גדולים בהרבה ממינכן.

אז לובשים שם את הלדרהוזן והדירנדל, שלגברים זה מכנסי עור נורא לא נוחים וקצרים, ולנשים זה מין שימלה כזו עם כל הציצי בחוץ נדחף החוצה, וזורמים עם כל ההמון למתחם. ושם יש אוהלים כאלה, של עשרת אלפים איש באוהל. מתיישבים שם ליד שולחנות שהוזמנו מראש ומתחילים לשתות. זה מגיע בכוסות של ליטר ולא מפסיק להגיע. מורידים איזה שלושה ארבעה ליטר בארוע כזה. זו הסיבה שרוב שוכני האוהל הם גרמנים שרגילים לקיבולות האלו, ורוב תלמידי הקולג' האמריקאים והתיירים היפנים פשוט שפוכים ומקיאים בכל מיני פינות אחרות.

ישבנו ליד שולחן עם חבורה נאה מאוד של מטרוניתות בנות חמישים בערך, ואני לא מתלונן כי זה שיא פריחתה הנשית של האישה, ואני ניחשתי שמדובר במורות בבית ספר יסודי, אבל הן לא רצו להגיד לי בדיוק ורק צחקו כששאלתי אותן. אז זה או מפקחות מס הכנסה, או ותיקות השטאזי למרות שעד כמה שאני זוכר הן היו מפרנקפורט שעל המיין, אבל יכול להיות שהתבלבלתי והן היו מפרנקפורט שעל האודר. הגברות היו עם קיבולת בלתי מוגבלת. אקדים את המאוחר ואציין שאני פרשתי מהאירוע המלבב בערך בשלוש כשכבר לא יכלתי לזכור את שמי, ובשש יצאתי מהמלון לשאוף אוויר וראיתי איך הן הולכות בטור ארוך וישר למלון שלהן, וכנראה שהו במקום עוד שלוש שעות ושישה ליטר אחרי.

אז האוהל הוא בנוי בצורה של שולחנות שולחנות שהם מסביב לבמה שעליה תזמורת עליזה. אחת לכמה זמן הם היו שרים איין פרוסיט דר גמיטלישקייט, שזה שיר חמוד ומהר מאוד למדתי את המילים וגם ידעתי מהשכלתי הקלאסית (או מהספר 'קיטש ומוות' של פרידלנדר) שגמיטלישקייט היא תכונת הידידות והחמימות שמייחסים לעם הגרמני, ושיהיה להם בסבבה. התזמור לא היה משהו כי זה היה התזמור הבווארי המוכר של כלי נשיפה ותופים, שאני מכיר מכל מיני מקומות, ואחת לכמה דקות הם היו צועקים "ציגן צאגן, ציגן צאגן" והקהל כולו היה משיק כוסות וצועק בקול אחד "הוי, הוי, הוי!" וזה כבר ממש ביקש שלני ריפנשטאהל תתעד את זה.

בקיצור כשהם לא ניגנו מוזיקה בווארית מזוויעה הם ניגנו להיטים זוועתיים של שנות השבעים, כמו ווי אם סי איי של אנשי הכפר או מבחר להיטי בוני אם, וזה היה די מגוחך כי עשרת אלפים גרמנים שיכורים עמדו והתנודדו ושרו את כל המילים בגרמנית. גם אירגון ותיקות השטאזי מאוד היה חזק בקטע הזה, ואחת מהן שאלה אותי אם אני מכיר את השירים והתביישתי לומר שכן, ואז השמיעו משהו נחמד, אז גם אני שרתי.

ואז הם התחילו עם צ'או בלה. באיטלקית, לא פחות. אז לעמוד במינכן, ולשמוע עשרת אלפים גרמנים שיכורים שרים את המנון הפרטיזנים כאיש אחד, זה היה יותר מדי לקיבולת שלי, ולקח לי באמת כמה זמן לעכל את זה כי בהתחלה לא האמנתי מה אני רואה ומה אני שומע.

אז הפרסומת של ימינה.

מסכימים שהסימולקרה תמיד זדונית?

תצביעו מחר לאנשים שלא אוהבים פשיזם.

אני מצביע משותפת הפעם, אבל זו המלצה ואתם לא חייבים. כל מה שמשמאל לגנץ תקין.

ותיזהרו מקורונה.

ותחשבו על סימולקרות. זה מפתח את המחשבה. והן תמיד זדוניות.

 

לא במפץ אלא ביבבה

די נטשתי את הבלוג הזה, מכל מיני סיבות שהעיקרית שבהן היא שאני מחוייב כלפי צדדים שלישיים לכתיבת ספר מרגש בנושא 'עורכי דין פלסטינים במדינה היהודית 1948 – 1966' שלוקח את כל זמני הפנוי והלא פנוי, וגם שנורא מבעס מה שקורה כאן, וכיוצא בזה.

אז הקוראים הוותיקים של הבלוג יודעים שיש בדיוק דבר אחד שיכול להוציא אותי מתרדמת החורף ששקעתי בה וזה בית המלוכה האנגלי. והנה התעוררנו כולנו לידיעה המרעישה שהמייגן מרקל וההארי ויתרו על כל התארים שלהם ועוברים לקנדה.

יש משהו מאוד עצוב בזה שבמאה ה-21, שלוש מאות שנה ומעלה לאחר אותה איבחת גיליוטינה שהשמידה את האנשיין רז'ים וסימנה לעולם כולו את הדרך שראוי ללכת בה – ליברטה, אגליטה, פרטרניטה – עדיין יש משמעות לכך שאדם מוותר על תאריו הפיאודליים. על הממון שמשפחתו עשקה מן העם האנגלי, ומן העמים המדוכאים קורבנות השלטון הקולוניאלי מהודו ועד כוש, לא ויתר. אז על מה הוא מוותר? על התואר הריק מתוכן של 'הדוכס מסאסקס?' למה יש עוד תואר כזה בכלל? רובספייר וסן ז'וסט, לו היו יודעים שאנו דנים בעניינים אלו גם עתה, בעמדם בפני הגיליוטינה באותו תרמידור של שנת הטרור 1794, היו מרגישים שקורבנם זה היה לשווא, או שמא היה עליהם להמשיך את הטרור ולו עוד מעט קצת.

העם האנגלי לא השכיל ללכת בה הלכו הצרפתים (הוצאה להורג פומבית בכיכר העיר) והרוסים (ירי מידי קומיסר אלמוני במרתף מואר באור קלוש אי שם בירכתי סיביר) ועודו סובל את עדת הטפילים לבית זקסה קובורג גותה מטעמים שלעולם לא אוכל להבין. ייתכן שהייתה זו המתינות הטבועה בעם זה, או סלידתם משפיכות דמים, שתי תכונות שיש להלל, ייתכן שנסיונם קצר המועד ב'רפובליקה האנגלית' בימי הלורד פרוטקטור קרומוול היה כה טראומתי עד שלא רצו לחזור על כך שוב, או שהמגבלות שהציבה 'המהפכה המהוללת' בפני אותם הנוברים גולים שמינו עצמם למלכי בריטניה לאחר הדחת השליטים החוקיים מבית סטיוארט ב-1688 מנעו מהם את התנהגותם של הבורבונים, ומתינותם כשליטים לא הביאה לצורך בצעדים כה נמרצים. תמיד סברתי שאת בית המלוכה יש להכרית באמצעות שלילת תאריהם וחילוט רכושם לטובת הכלל, ואת הילדים הרכים, שטרם עמדו על דעתם, לשלוח לאימוץ למשפחת מהגרים פקיסטניים, רצוי מוסלמים. אך זו פנטזיה הרחוקה מלהתגשם. מה שכן, יש לראות בהתנערותם של המרקלים מתאריהם הפאודליים לטובת קריירת משחק בארצות הברית למרקלית והמשך טפילות פרזיטית למרקל הזכר -שכן לא יעלה על הדעת שאדם שדם הנובר הטמא זורם בעורקיו ממש יעבוד למחייתו – אמירה שבימינו אלו אין מקום לפאודליזם, למשפחות מלוכה וכיוצא בזה, ושהמוסד הזה הוא אסון לבני משפחת המלוכה עצמם, כשם שהוא אסון לעמם. זו אמירה שרצוי שכל השושלת תלך בעקבותיה, ותתנער אחד אחד מהתארים. האם לא תקנא קייט מידלטון בחופש של גיסתה לומר כל מה שעולה על ראשה, להצטלם לסידרת טלוויזיה ולקבל את גלובוס הזהב, בלי כללי האתיקט הזוועתיים המחייבים אותה? האם לא יקנא ויליאם באחיו המשחק גולף מדי יום בלי החובה הזו ללכת לבקר ילדים מנוזלים בבית יתומים ביורקשייר עילית?

אם כן, כך תיפול המלוכה האנגלית, לא במפץ אלא ביבבה.

קול צף

אני אשכרה קול צף! נכון, חבר במרצ ושילמתי את ה-80 שקל, ואפילו חבר בבית הדין של התנועה, אבל ההכנסה של ברק וחבורתו העליזה למפלגה שלי די הוציאה לי את החשק להצביע להם. אז? אין אופציה טובה יותר, נכון? או אולי יש? אולי אכנע לקסם המשופם של אורלי לוי, או לעיניים הכחולות של גנץ? או אלך אחר נטיית הלב ואצביע המשותפת? אני ממש לא יכול להחליט ונראה לי שההחלטה תתקבל לפי מי שיעצבן אותי יותר בדרך לקלפי. ככה למשל אתמול ראיתי את הסרטון של ביבי מסית נגד איימן עודה ובא לי נורא לרוץ ולחבק אותו ולהצביע לו (לעודה, לא לביבי). מצד שני שמו את הרב הראשי שלי גלעד קריב מקום 11 בדמוקרטית. אז אני לא אצביע לו? אז טבלה עם נקודות, והכל יכול להשתנות אבל זה המצב כרגע לפי קטגוריות. נתחיל ממה שהכי איכפת לי ונמשיך הלאה.

שיתוף יהודי-ערבי – הכי איכפת לי כי החיים שלי זה שותפות יהודית ערבית. בקטגוריה הזו יש לנו חמש נקודות אפשריות לקבל. נתחיל מהמשותפת. כל מערכת בחירות יש להם יהודי מחמד. בדרך כלל מאוד מוצלח, למשל בשנים האחרונות דב חנין שהיה הפרלמנטר הכי טוב בהיסטוריה של הכנסת. אז הפעם יש להם את עופר כסיף שעוד נגיע לזה. אז יש אחד. וזה לא מספיק. מצד שני הוא מביא איתו בערך עשירית מנדט, וזה שנותנים לו מקום מלכתחילה זה בסדר גמור. ניתן שתיים מתוך חמש אפשריות. הדמוקרטית – יש את עיסאווי איפשהו במקום ריאלי. זו התחלה טובה, אבל בכלל לא מספיק. בבחירות הקודמות היו את עיסאווי ועלי סלאלחה בשניים מתוך חמשת המקומות הראשונים, וזה התקרב לשותפות יהודית ערבית. הפעם הלכנו צעד אחורה כי היינו צריכים להביא שני גנרלים. שתיים מחמש וגם זה בחסד. העבודה – עשיתם צחוק? הבאנו את אורלי לוי ישר ממפלגת ליברמן. שיהיו שם גם ערבים? הם יחטפו מייד טרנספר על הראש או חילופי אוכלוסין או מה שלא תומכים בו בימין ההזוי. מינוס נקודה. כחול לבן – יש שם את חברת הכנסת הדרוזית ר'דיר מריח'. שזה סוג של ייצוג לערבים. 'סוג של' לא בגלל שהיא דרוזית. אלא בגלל שהיא אחת בין שלושים ומשהו יהודים. לא מספיק, לא קרוב להספיק. נקודה בחסד. תוצאות ביניים – משותפת 2 דמוקרטית 2 עבודה 1- כחול לבן 1.

זחילה לממשלת נתניהו – הדבר שהכי מפחיד אותי זה שמישהו ייקח את הקול שלי ויזחל לממשלת נתניהו. בקטגוריה הזו שוב חמש נקודות. משותפת – לא נראה לי. חמש נקודות בליינד. דמוקרטית – ברק היה שם, ואני לא מאמין למילה של האיש הזה. תמורת אתנן נאות הוא יוכל להתפצל ולזחול לממשלת נתניהו עם הקול שלי. וכן, הרטוריקה נגד ביבי בסרטונים זה נחמד אבל נמצא תירוץ, תכנית טראמפ, מלחמה בעזה, פצצה איראנית, משהו. סבירות נמוכה אבל בואו נוריד על זה נקודה. ארבע נקודות. עבודה – אורלי לוי הייתה שם וזה לא הפריע לה. גם פרץ היה שם וזה לא הפריע לו. השמועות על דיל נשיאותי כזה – ממשלת ליכוד תמורת נשיאות לפרץ – רק מתחזקות בכל פעם שאני שומע את ההצהרות המגומגמות והניסוחים המפותלים של פרץ. 'לא נשב עם ראש ממשלה תחת כתב אישום'. יא מצחיק. יש עוד המון זמן עד כתב אישום, ואם גם תיתן את היד כמו שאומרים שהבטחת לכל מיני חוקים צרפתיים, לא יהיה כתב אישום. על מי אתה חושב שאתה עובד? בוא ניתן עוד פעם מינוס אחד, כי זה קולות שמאל אנטי נתניהו מובהק שהאנשים האלה רוצים לגנוב. כחול לבן – סבירות בינונית להצטרף לאיזה ממשלה עם נתניהו. נעמיד אותם על שלוש נקודות סולידי כי הם באמת שונאים אותו. בואו נאמר שיש שם 35 אנשים ותמיד אפשר לקנות כמה במשהו. סיכום ביניים – משותפת 7 דמוקרטית 6 עבודה 2- כחול לבן 4.

ייצוג נשים – זה באמת חשוב מאוד מאוד. בואו נראה – משותפת – יש להם ארבע נשים בין 15 המקומות הריאליים. שוב חמש נקודות בקטגוריה. יש ייצוג נשי לכל הזרמים שם מעאידה תומא סלימאן שהיא אלילה אישית שלי, ועד לאימאן חטיב יאסין מהתנועה האסלאמית הדרומית. זה טוב מאוד, ודאי בהשוואה לרשימות קודמות. רחוק מלהיות האידיאל של 50% אבל זו התקדמות. שלוש נקודות. דמוקרטית – עד כמה שהבנתי יש שם 50% ייצוג או קרוב לזה, ואפילו הגנרלים מביאים את נועה רוטמן ויפעת ביטון. חמש נקודות בסבבה. עבודה – גם שם ייצוג נשי נאה (אם כי פחות טוב אחרי הפרישה של שלי יחימוביץ וסתיו שפיר, ואי אפשר לדעת מי תביא איתה אורלי לוי) חמש נקודות. כחול לבן – לא ספרתי כמה כמה שם. ארבעת הראשים של המפלצת הארבע ראשית הזו הם זכרי אלפא מהסוג שבא לי לתת לו אגרוף בפרצוף (והיי, יש מצב שלפיד אפילו ייהנה מזה. תשאלו את צדוק טייסון). אז ניתן להם שלוש נקודות ככה בגלובלי. סיכום ביניים – משותפת 9 דמוקרטית 11 עבודה 3 כחול לבן 7.

בטחוניזם – אני בעד מפלגה שלא תיזום מהלכים התקפיים בגיזרה הסורית / איראנית / חיזבללאית. אני בעד מפלגה שלא תהרוג ילדים על הגדר בעזה. אני בעד מפלגה שלא תפלוש לעזה אף פעם בשום צורה משום סיבה. אני בעד מפלגה שתחשוב להסיר את המצור על עזה. כאן גם חמש נקודות על השולחן. משותפת – חמש נקודות בלי לחשוב יותר מדי. מרצ – שני הגנרלים שם הם ברק שהיה האבא החמוד של עופרת יצוקה, ויאיר גולן שלא מזמן התבטא בעד 'פשיטה על עזה'. אז נכון יש את הורוביץ ושפיר שיאזנו קצת, וכמובן מוסי רז, אבל כשהתותחים רועמים יש קולות שנשמעים יותר מאחרים. שתי נקודות. עבודה – לא אשכח לפרץ את המלחמה הכושלת ב-2006. אורלי לוי מגיעה מהליברמניזם שחיסל את הנייה בתוך 48 שעות וכאלה. נקודה בשביל אולי מרב מיכאלי או מישהו כזה שאולי יצקצקו בלשון אם יקרה משהו. כחול לבן – אתם צוחקים איתי? אפס נקודות. סיכום ביניים – משותפת 14 דמוקרטית 13 עבודה 4 כחול לבן 7.

הסכם מדיני וכאלה – בואו נהיה אופטימיים. איכשהו ניפטר מביבי בישראל ב-2019, ואז יעלה דמוקרט בבית הלבן ב-2020 (אני בעד אליזבת' וורן, וזה בגלל שאני עוקב כמו משוגע אחרי הדיבייט הדמוקרטי. כדאי גם לכם) וזה יתניע איזה סוג של תהליך עם אבו מאזן או יורשו. אפשרות אחרת – ממשלת אחדות בלי ביבי עם כחולבן בראש, ועיסקת המאה של טראמפ. גם כן מתניע סוג של תהליך מדיני. משותפת – אני לא סגור בדיוק אם קול למשותפת זה קול למשא ומתן מדיני, או להתעקשות על קוצו של יוד לפתרונות בלתי אפשריים. אפשר לדבר על ארבע נקודות. הם לא ירימו את היד בכנסת נגד הסכם. או שמא? דמוקרטית – רק אתמול מוסי ותמר הצטלמו עם ראש הממשלה הפלסטיני ברמאללה. חמש נקודות. עבודה – אני באמת לא יודע מה קורה שם. מה אורלי לוי מביאה איתה, ומה העמדות של שמולי ושות'. יש שם שמאל מובהק לצד סימני שאלה. ניתן שלוש נקודות סולידיות. כחול לבן – אלוהים יודע. יש שם את הבוגיסטים, הלפידיסטים והגנציסטים, ובין כל החבר'ה האלה לא ברור מי מוביל מה ולאן. ניתן נקודה בחסדי שמיים. סיכום ביניים – משותפת 18 דמוקרטית 18 עבודה 7 כחול לבן 8.

כלכלי / חברתי – משותפת – חמש נקודות. למה לחשוב יותר מדי? קומוניסטים, וגם מייצגים את המגזר הכי דפוק במדינת ישראל. דמוקרטית? עקרונית מגיע להם גם ניקוד גבוה, בטח בגלל אילן גילאון (וגם הורוביץ נושא את הדגל הזה ברמה) בפועל החבירה שלהם לאיש מגדלי אקירוב מורידה את הניקוד כי זה החדרת יחסי הון שלטון בהזרקה ישר לתוך הוורידים של המפלגה. ניתן ארבע כי בכל אופן. עבודה – טוב, מי יותר חברתי מפרץ ומאורלי לוי? בערך כל מי שאני יכול לחשוב עליו. עם כל הססמאות אורלי לוי הייתה במקום הנמוך ביותר בכנסת במדד החברתי, ולפרץ לא אשכח איך ב-2006 רץ לתפקיד שר הביטחון (ונחל כישלון מהדהד) במקום לקבל שר אוצר או אם אי אפשר אז רווחה או משהו שאפשר לעשות איתו משהו. השניים האלה זה הרבה מאוד דיבורים ומעט מעט מאוד מעשים. לא מאמין לאף מילה. ואחרי שיחימוביץ' עזבה יש שם די שממה בכיוון הזה. ניתן שתי נקודות בגלל ההיסטוריה. כחול לבן – טוב, יש שם את ניסנקורן. רגע, מה זה אומר בדיוק? אני לא יודע. ניתן נקודה. סיכום ביניים – משותפת 23 דמוקרטית 22 עבודה 9 כחול לבן 9.

מילט – כאן שלוש נקודות על השולחן. כל המפלגות ברטוריקה של הפרדת דת ומדינה (בעצם המשותפת פחות). בואו נדבר על הפרדת דת ומדינה, והיפטרות משיטת המילט. ואם מישהו מתייחס יפה לרפורמים אז זה בונוס. אז המשותפת מקבלת כאן נקודה אחת מתוך שלוש. גם בגלל האיסלאמית, גם בגלל שזה לא ממש הקטע שלהם, וגם בגלל שבטח יש להם כל מיני קומבינות עם החרדים בעניינים האלה. דמוקרטית – ארבע מתוך שלוש. שלוש כי הם באמת בעניינים האלה. נקודה בונוס בגלל מקום 11 הרב הרפורמי גלעד קריב. אם יש משהו שיכול להחזיר אותי לשם זה האיש הזה. זה כמו איש ש"ס שחושב להצביע ביבי או משהו כזה ואז מראים לו תמונה של הרב עובדיה, והוא בוכה ושם שס בקלפי. מותר לי, נכון? עבודה – לא ממש יודע. זה לא דברים שאני באמת מכיר התבטאויות של פרץ או לוי אבקסיס עליהם. ניתן שתי נקודות בגלל מרב מיכאלי. כחול לבן – זה אוסף אקלקטי של אני לא יודע מה. והלפידיזם היה באופן היסטורי תמיד החבר הכי טוב של הכפייה הדתית. פעם אני אסביר יותר על המנגנון הזה. אבל אין שם דאגה אמיתית לזכויות אדם בהקשר של חופש הדת, אלא רק שנאת חרדים לשמה. בואו ניתן נקודה, ככה גלובלי. סיכום ביניים – משותפת 24 דמוקרטית 26 עבודה 11 כחול לבן 10.

דיל ברייקרס – כאן אפשר להפסיד נקודות. אם יש משהו שממש מפריע לי, מורידים נקודות. כאן בגלל העצבים והעצבנות יש עשר נקודות שאפשר להפסיד. כך שעוד הכל פתוח. משותפת – לא מת על התנועה האסלאמית, ולא על בל"ד. אני סוג של קצין בצה"ל. איכשהו בתרגילים אינטלקטואליים שאני מתאמן עליהם מבוקר עד ערב זה הסתדר לי עם הצבעה בעבר לחד"ש. המשותפת זה סיפור אחר. גם הקטע שהם לא רוצים הסכם עודפים עם ציונים זה לא עושה לי טוב. נוריד להם כאן חמש נקודות סולידיות. הדמוקרטית – גם אם הוא יהיה במקום עשרים, וברשימה ישימו בריצ'רץ' ערבי ורב רפורמי אחד אחרי השני, עדיין היד שלי תרעד מלהצביע בעד אהוד ברק. יש לי אפס אמפתיה ואפס אמון באיש הזה. מינוס עשר. עבודה – אין שם משהו שמאוד מפריע לי. את אורלי לוי אני אפילו אוהב. גם היתר סימפטיים. כלפי פרץ אין לי טינה ברמה של ברק, כל עוד לא מימש את מה שאני מפחד שיקרה וחבר לביבי. לא מוריד נקודות כאן. כחול לבן – בוגי לדעתי אידיוט וקצת פשיסט, אבל סימפטיקו כזה. כמו הרפתן מהקיבוץ שנתנו לו דרגות רב אלוף בטעות. הבעייה שלי היא עם לפיד. אני חושב שהוא באמת באמת סתום בלחץ. אני לא יכול לשמוע אותו בלי לחוש תחושה של בוז וחרדה. נוריד שבע נקודות על הלפיד. גנץ דווקא חמוד, ואשכנזי גם. סיכום ביניים – משותפת 19. דמוקרטית – 16 עבודה 11 כחול לבן 3.

חברים שלי – אם יש מישהו שהוא חברשלי אז מוסיפים נקודות – משותפת – אני אותו מחזור באוניברסיטה כמו עופר כסיף, והוא הכיר את אשתי לפני שאני הכרתי אותה באיזה קורס של עורכי עיתונים בקיבוץ. יש לנו דיבור, והיינו פעם גם די חברים בפייסבוק. קשה לי להאמין שיש לנו פלמנטר ברמה של קודמיו חנין וגוז'נסקי, ונראה לי יותר בקטע של פרובוקטור עם פה גדול, אבל שיהיה, בסבבה. את יוסף ג'בארין אני מכיר כי למד שנה או שנתיים מתחתי, והייתי ממש חבר טוב של אחותו. נפגשנו לפני שנה בסוכת אבלים לידיד משותף שהלך לעולמו והעלינו זכרונות. לא סגור שאם תגידו את שמי הוא ידע מי אני. מצד שני פוליטיקאי, אז אולי. לסיכום שתי נקודות. דמוקרטית – שם אני מכיר את כל הגווארדיה. מוסי ואני זה בערך אותו סיפור כמו עופר ואני. יש לי גם דיבור עם היתר בהנהגת מרצ, ברמה של שיחות טלפון ומפגשים אישיים פה ושם. זה כי אני די פעיל שם. בקיצקיצור – ניתן שלוש נקודות. עבודה – הייתי ב-1986 בנבי אל עוואדי עם מישהו שטען שמרב מיכאלי שהייתה אז השדרנית הכי לוהטת בגל"צ הייתה חברה שלו ועזבה אותו כי הוא תקוע בנבי אל עוואדי. אז דווקא האמנתי לזה כי הוא נשמע קרוע לב. היום אני קצת בספק אבל לך תדע. אורלי לוי היא משבט לוי שיש לי איתם איזה סוג של ידידות, אבל לא חושב שממש נפגשנו, אולי דיברנו פעם בטלפון. אני חושב שהסוג הזה של היכרות לא ממש מזכה בנקודה. כחול לבן – תעזבו אותי. למה מאיפה צריכים להיות לי חברים שם? אין לי חברים כאלה.

סיכום סופי – משותפת 21. דמוקרטית 19. עבודה 11. כחול לבן 3.

אז משותפת? יש עוד חודש עד הבחירות. נראה. חבר'ה אם אתם קוראים את זה בחלק מהדברים אתם יכולים להשתפר. קצת מאמץ ותזכו בקול שלי. תעבדו על זה חזק ותראו שזה משתלם. נכון, הצבעתי כבר באיזה עשר מערכות בחירות ובערך פעמיים יצא מה שרציתי, וכשזה היה ברק אפילו די הצטערתי על זה באיזה שלב, וזה לא סיכויים משהו, אבל היום כל קול קובע. תהיו נחמדים אלי אהיה נחמד אליכם. באמת.