בתורכיה זה לא היה קורה

נכון שהפוסט הקודם היה מוצלח? כמה שחשבתי שאני כותב מפוזר ושטויות אז אנשים נורא נהנו. זכרונות ילדות, קורטוב של רכילות, דפנה ארמוני. מה יכול להיות מושך יותר. אז עכשיו משהו קצת יותר הייתי אומר אקדמי אבל זה ממש לא, סתם כדי שלא תחשבו שירדתי ברמה והפכתי לפוסט הנוסטלגיה והרחמים העצמיים של אבו אלמוג, או סתם כדי שלא תיהנו יותר מדי. באנו לכאן לעבוד.

אז הנה זה משהו מגלובס מהימים האחרונים שצילום שלו רץ ברשתות החברתיות וכנראה נורא מצחיק –

%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a8%d7%91%d7%a8%d7%92

לא התכנסנו כאן בשביל פיירברג. גנבה – תשב. לא גנבה – לא תשב. בית משפט יחליט ומה שיוצא אני מרוצה וחזקת החפות וזה. אני רק רוצה להגיד שבתורכיה זה לא היה קורה. כי התורכים כותבים כמו בני אדם משמאל לימין ולא להיפך, אחרי שהסיקו את המסקנות לגבי הכתב הערבי שהיה נהוג אצלם בתקופת האימפריה העות'מאנית. אז הכיוונים של המספרים לא מתבלבלים אצלם.

קטע העיתון הזה יכול להיות דחקה נורא מצחיקה (חבר פייסבוק שלי הכתיר אותו בכותרת 'פיירברג הבת של יודה ממלחמת הכוכבים'), אבל זו יכולה להיות עדות נוספת לצורך הדחוף בליטון השפה העברית, שאי מימושו משאיר אותנו הרחק מאחור בעידן הדיגיטלי. בשנות העשרים הגיעו שני מנהיגים למסקנה שצריך ללטן את שפתם. ז'בוטינסקי ומוצטפא כמאל. יורשיו של ז'בוטינסקי שולטים בנו ביד רמה, אך עדיין נותרנו כותבים מימין לשמאל בניגוד לכל העולם. מורשתו של כמאל מוכחדת באכזריות, אך התורכים שומרים את מתנתו – הכתב התורכי הלטיני, ולא יימצאו טעויות כאלו בעיתוניהם. בקיצור – אם כבר פאשיזם אז עד הסוף. אם הולכים עם ז'בוטינסקי בשבירת האיגודים המקצועיים וחיסול מדינת הרווחה (יא ברעכען) ובזה שאין אף פעם עם מי לדבר (קיר הברזל) למה לעצור שם? תנו לנו עברית באותיות לטיניות!

אין לי מילים לספר כמה הדבר הזה מציק לי. ז'בוטינסקי, שעברית לא הייתה שפת אמו, רצה בליטון הכתב כדי להקל על אלו המגיעים מהשפות בהן נהוג כתב לטיני ללמוד את השפה. אני, שעברית היא שפת אמי, ואהובה עלי במיוחד, על כל בני תתי גוני הגוונים שבה, עדיין נתקל מדי יום בבעיית המימין לשמאל. לפעמים זה מטרד זניח כמו בעריכת אישורים נוטריוניים בעברית ובאנגלית, לפעמים מפריע קצת יותר, ולפעמים מפגע הגורם נזק של ממש, כמו בהערות שוליים אקדמיות שעל פי כללי האזכור האחיד דינן להיכתב מימין לשמאל ואחת היא באיזה שפה נכתבו. ניסיתם פעם לערוך הערת שוליים אקדמית בשתי שפות האחת נכתבת בלטינית והשנייה בעברית? זה לא כל כך קריא, וזה פי שבע עשרה עבודה. ועבודה מיותרת, ופגיעה ממשית בפריון של החוקר. הנה דוגמה ממאמר שהיה לי הכבוד והעונג להשתתף בכתיבתו, והוא 'מיניות מגדר ומשפט: חלק א' מכלכלת מין לקלקלת מין' מאת שולמית אלמוג וקארין כרמית יפת, משפטים מה 385, 389:

%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%aa-%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%9d

תנסו לכתוב את ההערה הזאת בוורד, ותראו כמה זמן לוקח לכם, וכמה התאמות מעצבנות אתם צריכים לעשות. לא חראם? לא כדאי להגיע למאה ה-21? ואפילו ה-22? תלוטן העברית לאלתר. וזה רק מדעי החברה. אני די בטוח שזה דופק את המדעים המדוייקים ומדעי החיים בערך פי עשר, בשל הצורך להשתמש בנוסחאות בטקסט.

אמרתי כאן משהו לא יפה על ז'בוטינסקי שהיה פשיסט. מה לעשות. מי שקורא 'דואר היום' משנות העשרים (אני לפעמים, כשנורא משעמם לי) יודע שהתפרסם שם המדור 'יומנו של פשיסטן' בו כונה ז'בוטינסקי 'הדוצ'ה שלנו'. אז ככה. אני מבקש מהחבר'ה שאחראים,במדורים הנמוכים של הגיהנום, להוריד קצת את כמות הגופרית. לזכותו של המנוח עומדות שתי נקודות זכות המחווירות אומנם אל מול הנזק שהוא גרם, אך יש בהן להביא להקלה – ולו זמנית, הנצח הוא נורא ארוך – בעונשו של המנוח. האחת היא כמובן קריאתו לליטון העברית – והשנייה תרגומיו הנהדרים לשירת א.א. פו (והדהודם המענג בתרגומה המופתי של דבורה שטיינהרט ל'לוליטה'). יש לי רשימה של ספרים ויצירות שהתרגום עולה על המקור. כך למשל 'חולית' בתרגומו של לוטם, או אפילו אעז ואומר שהנופך שאוסטרידן מוסיף ל'מאה שנות בדידות' מעלה עוד קצת את המקור העילאי בפני עצמו. אז ככה גם ז'בו ופו. תסכימו ש'מלכות על ים ערפילי' יפה יותר מ-'kingdom by the sea'. יפה לראות משפט כמו המשפט האחרון בו הנקודה לפני המילה הראשונה? לא – זה צורם בעין וכואב בלב. ככה זה בשפה לא מלוטנת. הבה נלטן לאלתר. ונשמע את יוסי בנאי שר ז'בו. באמת יפה.