בקרוב אצלנו

ברוך שפטרנו סטיבן הרפר. זה מין נתניהו כזה רק ביותר מביך, ששלט בקנדה ב-2006, וסוף סוף האזרחים הקנדיים מצאו לנכון להעיף אותו. בקרוב אצלנו. וכן, זה יכול לקרות ולא לעולם חוסן. ב-2014 הייתי בסמינר עם פרופסור קנדי שלא אחשוף את שמו, ואחרי כמה בירות הוא פתח את הפה על סטיבן הרפר, וחשבתי לעצמי שצרת רבים נחמת טיפשים. בכל אופן הוא בחוץ. מחליף אותו ג'סטין טרודו שאני לא בטוח שגם כאן יש מציאה גדולה, אבל עושה רושם די בסדר. למשל כולם עפים על איך חצי מהממשלה שלו נשים. אצלנו יש שלוש נשים מתוך 21 (שביעית) אבל מה שמבעס הוא שללא פחות מחמישה שרים בממשלה (ראש הממשלה, שר התקשורת, השר לשיתוף פעולה אזורי, שר החוץ, ושר הכלכלה) קוראים בנימין נתניהו.

אז יש איזה פייסבוקאית קנדית בשם אלאנה פיליפס שמאוד מתגאה בממשלה שלה ועשתה מין רשימה כזו איזה שרים יש וכמה הם נפלאים ואיכותיים. ובא לי להשוות. אז אני אקח את הרשימה של פיליפס, ואשווה לרשימה שלנו. אתן נקודות לפי הרשימה (במקרה של תיקו לא יחולקו נקודות) ואראה מה התוצאה.

פיליפס – יש לנו שר לסביבה ושינוי אקלים. ישראל – יש לנו שר סביבה. מינוי פוליטי של כולנו שלא ממש חבר כנסת. מנכ"ל בזק לשעבר, כלכלן בהשכלתו. לא ברור מה הקשר שלו לנושאי סביבה. אין לו רקורד ממש ירוק. מה עם שינוי האקלים? מה עמדת ממשלת ישראל בנושא? לא ברור. ממשיכים לשרוף דלק מחצבים כמו משוגעים, והוויכוח על מתווה הגז הוא על השאלה כמה תשובה יוכל לשדוד, ולא מה מקור האנרגיה הטוב והירוק יותר. קנדה: 1. ישראל: 0.

פיליפס – יש לנו שר הגירה, אזרחות ופליטים. ישראל – נו באמת… לנו יש מחנות מעצר לפליטים וויכוח בין בג"צ לבין הכנסת כמה זמן פליט צריך לשבת במאסר ללא משפט. קנדה: 2. ישראל: 0.

פיליפס – ראש הממשלה שלנו הוא גיק של מדע בדיוני. ישראל – לא סגור על הטעם בקריאה של ראש הממשלה. חלק מהפעולות שלו באמת הזויות. אני לא בטוח מה יכול להביא נקודה בסיבוב הזה. נכריז על תיקו.

פיליפס – שר הבריאות שלנו הוא באמת דוקטור. ישראל – סוף סוף יש לנו שר בריאות! אבל ההישג הזה לא מסתיר את העובדה המביכה שהשר שסוף סוף מונה לנו הוא עסקן חרדי בלי שום קשר לרפואה שמומחה בלהזיז כספים מפה ומשם ולהתנגד לבניית חניונים בבתי חולים במקומות שהתגלו עצמות יהודים. קנדה – 3. ישראל – 0.

פיליפס – שר המשפחה, הילדים והפיתוח החברתי שלנו הוא כלכלן של עוני. אני לא יודע מה זה 'כלכלן של עוני'. הדבר הכי קרוב לדבר הזה אצלנו זה אולי שר הכלכלה. פעם זה היה לוקח השוחד דרעי. היום זה הניאו ליברל נתניהו. יש לנו כמה 'כלכלנים של עוני' בכנסת. יוסי יונה אולי יכול להחשב לכזה למרות שאינו כלכלן. או אלי אלאלוף. משום מה אף אחד מהם לא בממשלה. קנדה – 4. ישראל – 0.

פיליפס – שר המדע שלנו הוא אכן מדען! ישראל – שר המדע הוא אופיר אקוניס. בעל תואר ראשון במדע המדינה. אכן מדע, אבל לא מהסוג שמשרד המדע עוסק בו. בהשוואה, השרה הקנדית קירסטי דאנקן היא 'גיאוגרפית רפואית', בעלת תואר שלישי בגיאוגרפיה, שחקרה את הסיבות הגיאוגרפיות לתפוצת מגיפות. אגב, הדבר הכי קרוב למדען שהיה לנו בממשלה זה בני בגין, שנדחק לתפקיד שר ללא תיק והתפטר. קנדה – 5. ישראל – 0.

פיליפס – השרה למעמד האישה שלנו היא אכן אישה! ישראל – גילה גמליאל היא שרה במשרד השוויון החברתי, שאיכשהו עוסק גם בשוויון האישה. תיקו בדוחק.

פיליפס – השר שלנו לוותיקי המלחמה הוא נכה משותק בארבע גפיים, כי נורה בתקרית ירי מרכב. ישראל – שר לוותיקי מלחמה? שר נכה? למה? יש לנו כאן נכים? או מלחמות? קנדה – 6. ישראל – 0.

פיליפס – שר התעסוקה הפיתוח והעבודה אצלנו הוא גיאולוג. ישראל – ושר העבודה והרווחה שלנו הוא טכנאי אלקטרוניקה. מי לוקח? מכריז גם כאן על תיקו.

פיליפס – השר שלנו למוסדות דמוקרטיים הוא פליט מוסלמי. ישראל – שר למוסדות דמוקרטיים? שר פליט? שר מוסלמי? כאילו מה אנחנו, קנדה? קנדה – 7. ישראל – 0.

פיליפס -השר שלנו לספורט ולאנשים עם מוגבלויות הוא אתלט פאראלימפי. ישראל – שרת הספורט שלנו היא מירי רגב. אין לה קשר לספורט. אין לנו שר לאנשים עם מוגבלויות. נראה לי שעוד נקודה לקנדה. קנדה – 8. ישראל – 0.

פיליפס – שר ההגנה שלנו הוא גיבור מלחמה, ותיק המלחמה באפגניסטן וקצין במשטרה. ישראל – שר הביטחון שלנו הוא בוגי יעלון. לא מטיל ספק בגבורתו, ומכריז גם כאן על תיקו. דרך אגב, כדאי לכם להציץ ולראות מי שר ההגנה של קנדה. אותי לפחות זה מגניב. לנו בחיים לא יהיה כזה.

פיליפס – שר התחבורה שלנו הוא אסטרונאוט! ישראל – יש כמה אסטרונאוטים בממשלה. אבל שר התחבורה שלנו הוא ישראל כץ. מכריז גם כאן על תיקו.

פיליפס – חצי משרינו נשים. ישראל – שביעית משרינו נשים. למעשה, נתניהו מחזיק ביותר משרדים מאלו שמופקדים בידי נשים. קנדה – 9. ישראל – 0.

פיליפס. חצי משרינו גברים. הצד השני של אותה מטבע. לא נחשב בניקוד. (כמעט והתפתיתי לאמירה השוביניסטית – מי באמת גבר בממשלה שלנו?).

פיליפס – שניים משרינו הם אנשי 'האומות הראשונות'. המקבילה שלנו (בדוחק) היא שרים בני מיעוטים. אין לנו כאלה. קנדה – 10. ישראל – 0.

פיליפס – שלושה משרינו נולדו מחוץ לקנדה. ישראל – לא בדקתי עד הסוף. ספרתי ארבעה די בקלות – אלקין, שלום, דרעי ואזולאי. אז הנה הנקודה הראשונה לישראל, כמו הגול המביך אתמול שהבקיעה מכבי וחגגו עליו כאילו זכו באליפות. קנדה – 10. ישראל – 1.

פיליפס – שניים משרינו הם סיקים. ישראל – אין לנו סיקים בממשלה או מחוצה לה. אז למרות שסיקים הם מגניבים עם הכובעים והשפמים, אני לא רואה יתרון בנוכחותם בממשלה. תיקו.

פיליפס – לפחות אחד משרינו הוא מוסלמי . ישראל – אף אחד משרינו לא מוסלמי. אחוז המוסלמים בקנדה 3.2%. בישראל בערך 16.5%. עוד נקודה לקנדה. קנדה – 11. ישראל – 1.

פיליפס – לפחות שניים משרינו הם אתיאיסטים. ישראל – אף פוליטיקאי שפוי בישראל לא יצהיר שהוא אתיאיסט. אין להם בעייה להצהיר על מגוון אמונות קיצוניות ופונדמנטליסטיות. מצד שני אני לא סבור שאתיאיסטים הם חכמים או מוכשרים מאחרים, ולכן אני לא רואה איזה יתרון בנוכחותם בממשלה. פרט לאיזו אמירה נחמדה על גיוון מחשבתי. שיהיה תיקו, אבל בדוחק.

פיליפס – אחת מהשרות נלחמת בסרטן השד. ישראל – הבריאות של השרים בממשלה היא הסוד הכי שמור, וראש ממשלתנו נלקח לטיפול רפואי בקבינה של משאית לחם. מה גם שככל שמספר הנשים בממשלה עולה, כך גם הסיכוי שיהיה שרה שנאבקת בסרטן השד. בכל אופן, אני לא רואה סיבה לתת כאן ניקוד למרות השקיפות והפתיחות שהלוואי אצלנו.

פיליפס – אחד משרינו הוא בכיסא גלגלים. ישראל – לא. ככל הידוע לי. אבל בעניין הזה כבר ניקדנו, לא?

פיליפס – אחד משרינו עיוור. ישראל – נו… מתפתה לומר שכל שרינו לוקים בעיוורון. אבל לא צוחקים על דברים כאלו. הלוואי עלינו שרים שחוו בעצמם נכויות ויכולים לצאת מאמפתיה ורגישות והבנה מגוף ראשון של הצרכים. קנדה – 12. ישראל – 1.

פיליפס – אחד משרינו הוא גיי מוצהר. ישראל – ממשלתנו מלאה בהומופובים. קנדה – 13. ישראל – 1.

פיליפס – אחד משרינו הוא ג'ינג'י מוצהר. ישראל – אין לי כוח לבדוק. מה זה משנה? מצהיר על תיקו.

פיליפס – אחד משרינו הוא בעל שפם מסולסל מושלם. ישראל – יש לנו כמה וכמה בעלי שפמים וזקנים. למרות שהשפם של נאוודיפ ביינס הוא באמת מרשים, לא סגור מי לוקח באחד לאחד על ליצמן, למשל. אז סגרנו גם כאן על תיקו.

התוצאה היא כמובן 13:1 לטובת קנדה. ויש במה להתבייש. אבל לא נלקח בחשבון אורן חזן, שלמרות שהוא לא בממשלה, אז עברו כבר 150 יום מהתחקיר שבו הוא הואשם בכך שהוא סוחר סמים וסרסור זונות. והוא עדיין סגן יושב ראש הכנסת. אז בקנדה אין ולא יהיה דבר כזה. אז לקחנו בסל עם הבאזר בשנייה האחרונה או לא לקחנו?

הנה הדבר הכי טוב שיצא מקנדה, בשיר על ראש ממשלת ישראל.

שקוף

אחד הסיפורים שצצו ועלו שוב לאחרונה, עם מינוי הנפל של גל הירש, הוא איך צה"ל פתח בית ספר לפיקוד ומטה שפעל ברוח פוסט מודרנית, ולימד את באיו את כתבי ז'יל דלז ופליקס גואטרי מפי פילוסוף-חייל בשם שמעון נווה. כמובן שהכל התפוצץ להם בפרצוף במלחמת לבנון השנייה כשהסתבר שדלז וגואטרי זה לא בדיוק מה שצריך כשעומד לך חיזבאללון בלי תואר שני רב תחומי במדעי החברה, אבל עם המון נשק איראני מתוחכם. זה הפך לפקודות בלתי מובנות בעברית מטורללת, וסומן בתקשורת במשך שנים (וכאמור צץ עוד פעם לפני כמה שבועות) כאחד הגורמים לכישלון. ובאמת, תסתכלו על דלז וגואטרי. ותקראו גם את הציטוט שלמטה. מישהו באמת יכול לחשוב שלשניים האלה יש משהו להגיד בסיטואציה של לחימה נגד החיזבאללה? במיוחד המתולתל עם המשקפיים. כמה זמן הוא היה שורד בטירונות גולני?

BEN ARYE

לפירסומות – התמונה לקוחה מפרסום בפייסבוק להרצאה של רונן בן אריה 'טרנספורמציה מעבר לניגוד רפורמה / מהפכה'  שתינתן ביום 23.11 בפאנל 'פרשניזם: היסטוריה ופילוסופיה של הרעיונות' ביחד עם הרצאה של סתיו קאופמן על האנתרופולוגיה של המתימטיקה, והרצאה שלי על החקירה הגנאלוגיות של מונחים משפטיים (ספוילר – המונח המשפטי שיחקר גנאלוגית הוא 'המילט', אבל אני לא כותב את זה כדי שאנשים בכל אופן יבואו להרצאה) והיושבת ראש היא לא אחרת מאשר הפרופסורית שולמית אלמוג שאני כל כך אוהב. אז כל זה יהיה בכנס 'להשיח את הדעת' בקמפוס הנמל באוניברסיטת תל אביב. הפאנל שלי הוא בסשן שני באחת עשרה בבוקר, אבל יש עוד מיליונת'לפים סשנים והרצאות כל אחת יותר מעניינת מהשנייה ובערב כל מיני פעילויות אינטלקטואליות שמשלבות בירה בעיר התחתית. זה דף הפייסבוק של האירוע. תבואו, כדאי לכם. – אז זה היה הפרסומות ונחזור לשידור.

בקיצ-קיצור, מסתבר שיש מקומות שצריך לקחת את הפוסט מודרניזם בערבון מוגבל, ובכבדהו וחשדהו. לא כל תורה מנפיצה במדעי החברה היא משהו שאפשר ללכת אחריו באש ובמים, והדלזים והגואטריים הם הראשונים שיגידו לכם את זה, כי אלו תורות עם ספקנות מובנית. כשהחבר'ה האלה מגיעים לשחק בפוליטיקה הם בדרך כלל עושים טעויות של מאה שמונים מעלות ואחרי כן נורא מביך. דוגמה ממש ידועה? פוקו וחומייני. הולך? לא הולך בכלל. אם פוקו היה מעז להציב כף רגלו באיראן החומייניסטית הוא היה נתלה שם מעגורן באשמת הומוסקסואליות. וחוץ מזה כאילו כל הקטע הזה של אתם יודעים נו… הפנופטיקון ולפקח ולהעניש וכל זה, לא משהו שהחומייניסטים ממש צריכים. אמצעי הפיקוח וההענשה אצלם קצת יותר ישירים. ובכל אופן פוקו נדלק על חומייני ולמזלו מת לפני שהספיק לראות מה חומייני עשה מהמדינה שלו.

אז? אז פאקינג דרעי. הוא גם גילה שעל אינטלקטואלים אפשר לעבוד בעיניים. אם מדברים את השפה הנכונה והז'רגון הנכון ומוצאים משת"פים מספיק טובים, בקטע של דפוק וזרוק. אינטלקטואלים, דרך אגב, הם משת"פים נהדרים. הם כמו ילדים עזובים. רק צריך להחמיא להם קצת, והם איתך כל הדרך. תשאל את סטאלין. או את היידגר. בכל אופן גם דרעי למד את השיטה. קצת דיבור בשפה הנכונה, והעבריין בנעלי הגוצ'י וחליפת הוורסאצ'י (או להיפך. את הבגדים והנעליים שלי אני קונה בשוק בעפולה ואני אף פעם לא בטוח שהשמות של המותגים כמו RIBOK או LAKOST הם מדוייקים ומה הולך עם חליפות ומה עם נעליים) הופך לנציג המקופחים והמדוכאים המזרחיים עלי אדמות.

עכשיו, בכל הסיפור הזה יש גם בגידה בי, ושנאה עצומה כלפי, שאני פריבילג אשכנזי, מדכא ומרושע, ולא ראוי לבוא בחברת בני אדם מן היישוב עד שאכפר על הפשע שנולדתי בצבע הלא נכון. אז מחיתי את הרוק מהפרצוף (כי מי שהלך בדרך הזו, כולל אנשים שאני מאוד מעריך ומאוד אוהב, אמר לי בסך הכל שבמקום לעמוד איתי בשורה אחת ולהילחם במה שצריך להילחם, הוא מעדיף את ש"ס על כל מה שזה אומר, כי הם מהצבע הנכון) וישבתי וחיכיתי שזה ייפול. וראו זה פלא! מכר אתכם, אינטלקטואלים יקרים, בשלוש מאות מיליון פאקינג ש"ח שזה אולי הרבה מאוד כסף בשבילי אבל פינאטס בשביל ש"ס. שקופים מיין תוכעס. הטריק הזה היה שקוף.

אם היו עשרה כאלה שהצביעו ש"ס, אז זה אומדן יתר. אבל כל האנשים האלה הם אנשים נהדרים שיכולים היו לרתום את המרץ שלהם למטרה חיובית שמקדמת מטרות חשובות, ובמקום זה קידמו את האדם הזה שלדעתי זו בושה שהוא שר בממשלת ישראל. דרך אגב, גם לי לא ברור למה הוא השקיע בלדבר את השפה הזו, ולהריץ את הפירסומת הזו עם השקופים, וליצור 'מועצה כלכלית חברתית אזרחית' עם עשרה יושבי קרנות מבתי קפה בתל אביב, שמדברים דלז וגואטרי באופן שוטף, אבל נראה שהחיבור למציאות קצת רופף. (התייעץ אתכם לפני שמכר אתכם בשלוש מאות מיליון שקל? כמו שיהודה איש קריות התייעץ עם ישו לפני שמכר אותו בשלושים שקל כסף.) אז כמה לקחים וכמה הערות ונסיים –

אין לי מה לעשות שנולדתי אשכנזי. אם תדברו איתי במקום לשנוא אותי אולי יצא לכם משהו שהוא לא אריה דרעי.

אם זה לא נגד הכיבוש זה לא יעזור לכלום כי המאבק הוא אותו מאבק.

אם זה בעד נתניהו או רוצה לשבת בממשלת נתניהו זה לא יעזור לכלום כי נתניהו הוא – וזה הופגן טוב מאוד בקטע עם הגז – עושה דברו הנרצע של ההון הגדול / התגלמותו של ההון הגדול, ולא יכול לצאת שום דבר טוב מלשתף איתו פעולה. אגב זה לקח שטוב לא רק למי שהולך אחר השקוף דרעי, אלא גם אחר המנהיגה הסוציאליסטית יחימוביץ'. לא אכתוב כאן על היהיר כי התומכים שלו לא אינטלקטואלים, אז הלקח שלהם צריך לבוא מכיוון אחר.

אם זה מדיר נשים אז גם אם הוא מזרחי זה לא בסדר ולא צריך לשתף איתו פעולה.

אם זה עם תיק פלילי ולא בקטע של ז'אן ולז'אן שגנב כיכר לחם בשביל לחיות, אלא שגנב את משרד הפנים, זה לא ממש בסדר ומשהו דפוק כאן וצריך לחשוב פעמיים.

אם שונאים אותי על מה שמייחסים לסבא שלי (קורא מונים בחברת החשמל בעפולה או פועל במחצבת הקסטל תבחרו כל מספר זוכה) או בגלל שאני אשכנזי, שגם בזה אין לי בדיוק שליטה, לא יצא לכם מזה כלום. אתם יכולים לדבר איתי על איך מתקנים את החברה כאן והיום, וכאן אנחנו יכולים לשבת ולדבר. ונדבר גם על הכיבוש וגם על ד'אהר אל עומר, ותראו איך הכל מסתדר יפה ביחד, ונעמוד יד ביד, ואולי לא יצא מזה כלום, אבל אני לא ארגיש שאנשים שאני נורא מכבד ומעריך מעדיפים עלי את הגנב הזה סתם.

גם כשנורא כועסים לא יוצא מזה שירה. אם אין את המשהו הנוסף. גם כשבני ציפר עושה את אותו תרגיל שעשה לכם דרעי ונותן לכם סוכריות וממתקים. שירה זה משהו אחר, מצטער.

שכבר ימבה זמן בערך מאה ארבעים וארבעה ימים מאז התחקיר של ערוץ 2 ואורן חזן עדיין סגן יו"ר הכנסת, ולמרות שהוא מזרחי ועמית סגל אשכנזי, ראוי שתהיו בצד הנכון של המאבק הזה כי זה אפילו יותר בושה ממקבל שוחד שישב בכלא שהוא שר הכלכלה.

אז סיימנו בערך עם רשימת הלקחים והנה ממתק! הנה שיר נורא חמוד. נכון שזה בקטע הנורא גזעני של מינסטרל של צביעת הפנים בשחור, וחיקוי מבטאים, אבל אני מכיר מישהי שעובדת בכפר נוער במצוקה ששם באמת נמצאים שקופים ואומרת שזה שם להיט היסטרי, אז זה מחפה על כל הכשלים האידיאולוגיים. אז סך הכל זה מאבק אחד שדרעי לא יעשה בחיים. איילון דרום!

אופטימיות קוסמית

די ברור לי שחלק גדול מהמלחמה של המדינה שלי כרגע הוא בחזית ההסברה. ויש לי הרגשה שלשלוח את דני דנון לאו"ם שישים כיפה ויקריא מהתנ"ך במועצת הביטחון לא ממש עושה את העבודה. אבל עדיין אין משהו מאוס מסרטוני ההסברה האלה שמתרוצצים ברשת. בדרך כלל הם מביעים עמדה מטומטמת ומבוססת על שילוב של שקרים וצדקנות שאני לא הייתי מעלה בוויכוח פנימי בישראל, ובטח לא מפיץ בחוץ לארץ, אני חושב למשל מה הייתי חושב על סרטון שמנסה להראות את צדקת העמדה הסרבית בוויכוח על קוסובו, או מסביר למה הרוסים צודקים במזרח אוקראינה. לא הייתי מקדיש לזה את הדקה וחצי שזה דורש. שלא לדבר על הסרטונים המדממים של הפיגועים, וכל מיני דברים כאלה שפשוט מגעילים אותי ומזהמים לי את הפיד.

גם הפחות מגעילים הם עדיין מטומטמים במידה שקשה לתאר. המון חברים שלי שיתפו תמונה של גולדה שאומרת 'אם הערבים היו אוהבים את ילדיהם יותר ממה שהם שונאים את ילדינו, היה מגיע השלום'. גולדה. באמת. ראשת הממשלה הגרועה ביותר אי פעם, בהפרש של ערימות גוויות וטנקים שרופים מביבי. היא פשוט ישבה שם, סירבה לכל הצעת שלום, חיכתה שהערבים יפסיקו לשנוא את ילדיהם, ושלטה בדמיונה על אימפריה ישראלית מתעלת סואץ ועד קונייטרה, עד שהכל התפוצץ לנו בפרצוף. לשתף את האימרה הזאת שלה זה פשוט לירוק על הקברים של הרוגי מלחמת יום הכיפורים, שלא לדבר על הגזענות הדוחה.

אבל הנה סיפור קטן על הסברה שלא במתכוון. כאן המקום לווידוי קטן. אני מעריץ שוטה של הסידרה 'המפץ הגדול'. אין לי כוח להסביר למה, אבל זה פשוט קרה. אז במסגרת הזאת אני גם חבר פייסבוק של מיים ביאליק, השחקנית היהודיה הנפלאה שמשחקת את איימי פארה פאולר, חברתו הלא מסופקת של הגאון שלדון קופר (בעונה הזו האקס, אבל אני אופטימי בשביל שלדון שהם יחזרו להיות ביחד תוך פרק או שניים). בסידרה הם נקראים שלדון ואיימי, וביחד – שיימי. אז אתמול היא כתבה בפייסבוק שהם מצלמים פרק נורא מצחיק עם הרבה שיימי. הייתי בקטע של רחמים עצמיים אז כתבתי לה שבמצב הגרוע שיש בישראל הפרק השבועי של המפץ הגדול הוא בערך אחת ההפוגות היחידות שיש לנו מכל הזוועה שמסביב. תוך שנייה התחילו לזרום תגובות. מאות לייקים, ועשרות תגובות אוהדות. הנה הקישור, והנה צילום מסך למי שמתעצל.

BIALIK

כל התגובות – עשרות כאמור, היו אוהדות מאוד. חלק, כמובן, נשאו אופי דתי, יהודי או נוצרי, אבל חלק הביעו סתם סימפטיה והזדהות. אף אחד לא הביע כעס או שנאה, היה שם חיבור אנושי ברמה הכי בסיסית, לאדם שלא יכול לצאת מהבית בבוקר ולהבטיח לעצמו שיחזור בחתיכה אחת. אני חושב שהתוצאה הזו הייתה בגלל שלא יצאתי צדקן, או כועס, או מטיל אשמה, אלא סתם בנאדם שרוצה לחיות בשקט ולראות טלוויזיה. אגב, אני די בטוח שקהל הצופים של הסידרה (שהם כנראה קהל העוקבים של מיים ביאליק בפייסבוק) הוא לא אותו סוג של רפובליקן פונדמנטליסט שאצלו הקרב התקשורתי הוכרע מראש לטובתנו. המדובר בסדרה שיודעת לצחוק לא רע על האנשים האלו, ויש שם דמות (אמו של שלדון) שמגחיכה אותם באופן שלו הייתי נוצרי פונדמנטליסט, הייתי קצת מתעצבן.

אנ'לא יודע. לי זה עשה טוב. וזה ממשיך. התגובות ממשיכות לזרום ולהגיע. עדיין מחכה לתגובת אורן חזן, אבל אולי הוא עסוק בלחגוג מאה שלושים ושישה ימים לתחקיר של ערוץ 2 שהאשים אותו בכל מיני דברים איומים אבל זה לא הזיז את הצ'ופצ'יק של הקומקום לאף אחד, והוא עדיין סגן יושב ראש הכנסת. אבל יש המון תגובות נהדרות אחרות. חמוד.

הממתק הוא כמובן הקטע האהוב עלי בסדרה בכל הזמנים. אני לא סובל את REM. אף פעם לא קניתי את הפוזה הבכיינית שלהם, והמילים והמוזיקה יותר מדי שכלתנים בשבילי. אין שם רגש אמיתי. אבל מה שמיים ביאליק עושה מ'אבריבדי הרטס' הוא פשוט נהדר. היא מפגינה כאן יכולת קומית מדהימה, כמו גם יכולת נגינה מפתיעה בנבל. ארבעים ושלוש שניות של תענוג.

אתמול בלילה נישקתי

סך הכל המצב מביא לדברים די הזויים, שאחרי שכל הבלגן יעבור והעשן יתפזר לא נאמין שעינינו היו עדות להם, כמו הדבר הזה

אז אפשר לקחת מכאן לכל מיני מקומות. לקרב המזרחיים נגד גרבוז, ולפוסט סקולריזם של הברמס וכאלה, ואם הבוחרים של איתן כבל באמת רוצים באחדות העם סביב מזוזה עם מירי רגב, או שיש להם רעיונות אחרים איך ועם מי להפגין אחדות, ואם הקטע הזה לא מדיר יותר אנשים (לא יהודים, לא דתיים, סתם כאלה עם פוביה מחיידקים) ממה שהוא מאחד,  או איפה אורן חזן בעניין הזה (132 יום לתחקיר עם הזונות בבולגריה, והבחור עדיין סגן יור הכנסת) אבל יש לי תובנה נהדרת ומצילת חיים –

אם כל אחד יסתובב עם מזוזה ניידת, ואחת לכמה שניות ינשק אותה אז לא יהיה בעיות מי לנו ומי לצרינו, ואם הבחור שדקרו בגלל שהוא נראה ערבי בקריית אתא או האריתראי קורבן הלינץ' היו מנפנפים במזוזה ניידת כזו אז אולי מצבם היה יותר טוב.

אז כתבתי שיר. בעצם מיקי שביב כתב ומיקה קרני שרה. אני רק קלקלתי. בכל אופן –

מדוד מדוד

אני בודק אפשרויות

זה די נשמר בי

עוד משיעורי תלמוד

קצת התרגשתי

מפשטות ההיענות

זה מין מצב כזה

גובל ברוח שטות

גרבוז – אתה יודע שאני עוד בשבילך

אבל –

אתמול בלילה נישקתי מזוזה

נישקתי מזוזה.

זאב המים, לו שיניים.

היום הייתי צריך לעבור דרך איזה מקום בשטחים ככה עשרה קילומטר דרום מזרחית כזה לאום אל פחם, ולהגיע לכל מיני מקומות בתלביב באזור מנחם בגין, ולחזור לסולטנות לאחר מכן.

החוויה של לנסוע דרך ואדי עארה ולעלות שם על הכביש הזה 6513 או מה שזה לא יהיה ולנסוע שם עד חיננית שלא כשמה כן היא אין בה ולו טיפת חן, הייתה החוויה הרגילה של לנסוע במלוא העירנות ולחכות למה שיבוא מאחורי הסיבוב. אבל לא קרה כלום, והייתי שם היום פעמיים פעם בדרך הלוך פעם בדרך חזור. מחר אם ירצה השם אהמר שוב. לא משהו מיוחד מבחינתי ההימור הזה. אבל אני עדיין מנסה לאסוף את שאריות העוז ולאסוף את הפלאפון שלי מהסניף בסח'נין.

אחרי כן הגעתי לתלביב. זו המעטירה! עטורת הרכבת הקלה! הווייז לקח אותי דרך 471, כי יש ימבה פתח תקוואים וכאלה שרוצים להגיע לתלביב השד יודע למה, וסתמו את כביש חמש בבוקר, והגעתי למרכז העיר מדרום (הייתי צריך להגיע לאיזה חור במנחם בגין מאוד דרום ליד בית מעריב, ואחרי כן לנווט את דרכי צפונה לשאול המלך). כשהגעתי לאזור קרליבך ככה, אז הוייז אמר לי שיש לי תשע מאות ושישים מטר ועשרים דקות להגיע ליעד. הווייז בדרך כלל יודע מה הוא אומר אז חניתי בחניון יצחק שדה שזה מין מגרש ענקי כזה בגודל של שלוש פעמים אשחר או שלושים פעם נבי אל עוואדי, והכל מלא מלא מכוניות. לקח לי רבע שעה חצי שעה להסתובב שם רק למצוא מקום פנוי, אבל מצאתי בסוף והוא היה ליד איזה משאית שרופה כך שאפשר היה לראות מרחוק ולמצוא את המכונית איך שחזרתי למקום.

מסתבר שמה שהתלביבים עשו עם העיר שלהם זה לחפור אותה ולהפוך את כל הכבישים הראשיים לחד סטריים או מבוי סתום או לא נגישים, כך שאי אפשר להגיע משום מקום לשום מקום, כל הסדרי התנועה לא ברורים והכל מלא אבק ומאוד מאוד מגעיל. מה שכן מישהו הלך וחילק להם אופניים חשמליות, כך שגם ללכת על המדרכה זה לא גליק גדול. למעשה סכנת מוות וספרתי חמש או שש פעמים שהמטומטם כמעט דרס אותי. גם כשנוסעים ברכב ברחובות החד סטריים הצרים מאוד שאני זוכר כנתיבים ראשיים דו מסלוליים מהתקופה הפליאוליתית לפני שלושה חודשים, כל הקטנועים המגעילים האלה מסתובבים סביבך מימין ומשמאל כמו זבובים. שלא לדבר על זה שהתלביבים כמו הכפר מנדאים למדו להגיח מכל פינה. רומא, באמת. רק בלי המשמעת העצמית והחן של הרומאים.

אז כל דרכי מבגין לשאול המלך הייתה מרוצפת כמו שמרצפים את המסלול שהחתן והכלה עוברים בדרך לחופה בעלי כותרת של ורדים, כך היה כרטיסים של סחר בנשים. ואז חשבתי שאולי יש לחברה הישראלית עוד בעיות חוץ מהאינתיפאדה. אולי אפילו בעיות יותר גרועות. (חוץ מאורן חזן. 126 יום וסופר. בעצם זה גם עניין של סחר בנשים).

אם כבר אמרנו אינתיפאדה כולם מסתכלים על כולם כמו משוגעים. בחייכם, תלביב! שלשום הייתי בכנס בירושלים והסתובבתי לחפש את האוטו חצי שעה כי לא זכרתי אם החניתי אותו באלחריזי, באבן עזרא, באבן גבירול או באברבאנל, ובחיי שאנשים ברחוב היו שלווים ולא פחדו ככה כמו התלביבים. אני הייתי די בטוח כי הלכתי ככה ליד הקרייה והכל מלא ג'ובניקים (באמא שלי שלא הייתי בקרייה אפילו פעם אחת בסדיר. טוב היה לנו פעם יום הרצאה של רב או משהו. אבל חוץ מזה אפילו לא פעם אחת!) ואני בטוח שלו היה מחבל מגיע לשם הם היו מכלם בו את זעמם בטרם היה מספיק להזיק, לא? מה שכן מתחם שרונה תענוג. אם היה כזה בסדיר שלי אז הייתי בכל אופן הולך לקרייה. אפילו אם היו מבטיחים לי את הירח והכוכבים במוצבים בלבנון ובשטחים. בכל אופן, קניתי שם בשרונה מרקט הזה פסטה טריה ואני חושב להכין אותה הערב.

ושאול המלך – הפתעה! הכל מלא פוסטרים של הקאמרי. "איתי טיראן הוא מקי סכינאי". אפשר בבקשה ביותר מנותק? אבל זה אשקרה רעיון למחזמר אקטואלי – 'זאב המים, לו שיניים, לו שיניים שני טורים, ולמוסא, מצור באחר, יש סכין במסתרים."

עכשיו אני נושם את האוויר החופשי של הסולטנות הד'אהריסטית, ומודה לאל שלא עשאני תלביבי.

אז ברכט זה גם הממתק שלנו. המוריטט של מקי סכינאי, מתוך דריי גרושן אופרה, שמשום מה הפכה בעברית לאופרה בגרוש אחד. טוב, האינפלציה של ויימאר… יום טוב ותזהרו.

יוסאריאן קפץ. הזונה של נייטלי הסתתרה ממש מאחורי הדלת. הסכין נחת, מחטיא אותו בסנטימטרים, והוא יצא לדרך.

"הם מנסים להרוג אותי" אמר לו יוסאריאן בשלווה.

"איש אינו מנסה להרוג אותך," קרא קלווינג'ר.

"אז למה הם יורים בי?" שאל יוסאריאן.

"הם יורים בכולם," ענה קלווינג'ר. "הם מנסים להרוג את כולם."

"ומה זה משנה?"

"מי זה הם," רצה קלווינג'ר לדעת. "מי בדיוק, לדעתך מנסה לרצוח אותך?"

"כל אחד מהם," אמר לו יוסאריאן.

"כל אחד ממי?"

"כל אחד ממי לדעתך?"

"אין לי מושג."

"אז איך אתה יודע שהם לא?"

"מפני…" ליהג קלווינג'ר ונאלם בתסכול.

(לא שכחתי. א.חזן 125.)

מסימני הזמן

הדרך מהמשרד שלי ל'ארומה' בעפולה עוברת דרך שדרות ארלוזורוב הנטושות. מאתיים מטר שדרה כל מה שרואים זה בעלי חנויות עומדים בפתח החנות ומחכים ללקוחות. סוג של איש ביטחון בלי מדים אבל עם אפוד זוהר ואקדח יושב משועמם על ספסל באמצע השדרה. בארומה עצמה ספרתי חמישה אקדחים בתוך בית הקפה.

עד ראייה לאירועי יום שישי בעפולה כותב לי בפייסבוק – " לפני שפוצצו את צוות ערוץ 2 במכות, הם נהרו באמוק ממקום הדקירה כלפי מעלה. חשבתי שזה בטח כי השמועה אמרה שהמחבל בתחנת המשטרה וקדימה לתפוס אותו, אבל אז הבנתי שהמטרה היא אותו עסק שווארמה ליד פלאפל הנשיא שהרעיד את אמות הסיפים בעיר כששם שלט בערבית ליד השלטים בעברית ועתה היה מטרה נהדרת לפורקן הזעם. השוטרים באירוע הזה, אותו ראיתי מקרוב, ספגו היו בסיכון גבוה בהרבה מהפורעים היהודים מאשר מכל ערבי כלשהו. חטפו אבנים ונאלצו להשתמש בגז פלפל ממנו גם נפגעו. בסוף, אחרי שהמשטרה עשתה פלאות (כשצריך לפרגן להם אז צריך) בעצירת ההתפרעות, הם אצו רצו לסניף רמי לוי לחפש ערבים לכלות בהם זעמם. אפשר להבין את הכעס, אבל היה קשה להיות שם באותם רגעים. כמה קל להיות מוסת, כמה קל להפיץ שנאה וכמה התלהמות ריקה ומסוכנת היא נפיצה.

נוסע בכוונה דרך סח'נין. דרך נצרת. לפעמים נראה שהכל כרגיל. לפעמים יש שנייה של פחד. הטלפון שלי בתיקון בפלאפון סח'נין. המבחן האמיתי יהיה כשאקבל את האסמס לבוא לקחת אותו.

בכפר מנדא, על הכביש הראשי 784, סימני צמיגים שרופים על הכביש מספרים על משהו שהיה ולא סיפרו עליו בחדשות.

חבר ערבי שואל אותי בבית המשפט מה נשמע בעפולה. 'אל תבוא לבקר' אני צוחק. אבל אני מת מבפנים.

השוטרים שירו בערבייה המבולבלת בתחנה המרכזית בעפולה פעלו נכון. הם לא ידעו אם יש עליה או אין עליה חגורת נפץ. הטראגיות באירוע זה שאף אחד מהצדדים לא ידע לשחק את התפקיד שלו כמו שצריך. כולל המחבלת שלא בדיוק ידעה מה לעשות עם הסכין. וחיילת מג"ב שהיה לה יותר חשוב לשמור ביד על הגלידה מלשמור על המחסנית של הנשק. אם מישהו היה עוצר ומבקש מכולם שנייה לחשוב ולהבין שזה החיים שלהם, היה נגמר אחרת. אבל היא הייתה צריכה לשחק את התפקיד שלה עד הסוף. וכך גם החיילים והשוטרים שהיו שם. אני באמת הייתי רוצה לדבר איתה ולהבין מה הביא אותה עם סכין לתחנה המרכזית, ולא מול כיתה להוראת הביולוגיה בטכניון.

יינון מגל בתכנית הבוקר של אורלי וגיא. סיי נו מור.

בחמש קבוצות ווצאפ שונות שאני חבר בהן רצה ביום שישי בערב הבדיחה אם אני מגיע לפאב או שאני בהפגנה בסח'נין. לא הייתי לא בזה ולא בזה. הייתי עייף ודי בדיכאון מכל החרא הזה.

אם זה יימשך עוד יותר משבוע שבועיים זה דופק לי את העונה של מסיק הזיתים ואת הסיור השנתי בבתי הבד הפרטיים הקטנים.

דרך הערת שוליים של וסטרייך הגעתי לספר מ א מ ם שנקרא 'מגנזי קדם', שהוא תעודות עות'מאניות שתורגמו מתי שהוא לעברית. לפעמים עם צילום של התעודה המקורית, עם החותמת של הסולטאן. הראיתי את הספר הזה למנחה פ' במפגש האחרון ושנינו הזלנו עליו ריר. אז הנה –

"… כי הזכיות אשר זכו בהם כל האומות החוסות בצלי, כפי המאמר המהולל אשר נקרא בה ג'ולחנה – היכל השושנים – המה חלים בלי ספק גם באומת היהודים. והיתה האומה הזאת אשר התאחזה בכל מדינות מלכותי הרוממה ותתישב בהן לבטח כפי נדיבות רוח שלטוני הרם והמגן על החוסים בי, ראויה להשיג את החסות ואת השמירה המעולה כיתר האומות החוסות בצל ממשלתי הרוממה. ועתה רצון וחפץ שלטוני שלא יהיה לשום איש הזכות לערער עליהם בין בדבר מלאותם את מצוות דתם ובין בדבר בטחונם וחסותם אשר נתנו להם. ויצא דבר מלכותי זה כפי חפצי ורצוני המהולל אני מלך המלכים וינתן המאמר הנעלה הזה בידי האומה הזאת. כך יהיה וכך יקום ויסמך על חותמי המרומם. נכתב בראשית חודש רמדאן המבורך בשנת אלף ומאתיים חמישים ושש ברשיון הדת נעתק וקוים בפנקס בית המשפט בירושלים."

1256 כמובן ההיג'רית. אנחנו כאן באמצע המאה ה-19.

סך הכל רעיון טוב שיהיה שלום בירושלים ולא יפריעו ליהודים.

מחר אני מדבר ביד בן צבי בכינוס ה-11 של ההיסטוריונים של המשפט. הנושא הוא סימן 65א לדבר המלך במועצתו שזה תמיד להיט.

רחביה! לירושלים יש היום תדמית לא מי יודע מה, אבל לנווט קצת ברחובות הקטנים והחד סטריים עם שמות של רבני ספרד. א מחייע.

אם מישהו חושב שאני סתם נטפל לאורן חזן ויש דברים גרועים יותר שיקרא את רוגל אלפר היום בהארץ. איך חזן שר בסרטון? עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. גם אני. לא אניח. שמיני ביוני עד אחד עשר באוקטובר מאה עשרים ושלושה יום.

או משהו כזה. כשהייתי בתיכון אז שר החינוך לא היה בנט אז אין לי בגרות חמש נקודות.

 אופטימי לסיום? מה יש להיות אופטימי? ג'ו בונאמאסה סלו ג'ין. זה השיר הכי מדכא שאני מכיר, וג'ו עושה אותו אפילו יותר גרוע מטים קארי, למרות שהוא לא מעז להגיד 'איים סו פאקינ' לונלי'. אתה חושב שלהיות לבד בגשם זה מדכא? תנסה אינתיפאדה. שלישית.

לו הייתי שפמנון!

אתמול פירסמתי בפייסבוק פוסט בזו הלשון –

"בוקר טוב אינתיפאדת הושענה רבה. היום, כמו כל אזרחי ישראל, אצא לעבודה מבלי לדעת אם במהלך היום לא אתקל במחבל עם סכין נוסח פתח תקווה וקריית גת, או בפרעות לאומניות בנוסח יפו ולוד, בדרכי אל העבודה וממנה העוברת בהכרח דרך יישובים ערביים. אין לי שום אמון בהנהגות הכושלות של שני העמים שידעו לפתור את המצב. אין לי אמון בכוחות הביטחון שישכילו להרגיע ולא להסלים. יש לי אמון בעצמי ובמה שאני יכול לעשות. אל מול הקריאות להחרים עסקים של ערבים, אל מול השנאה, אני יכול להפיץ מעט אהבה. לקנות בעסק של ערבי, להרים טלפון לידיד ולשאול אותו מה שלומו, להדוף מעלי את השנאה. אם מספיק אנשים יצאו לדרך בהרגשה הזו, זה יכול להסתיים אחרת."

סך הכל היה די רגוע בטווח של מאה מטר ממני עד שיצאתי בחזרה הבייתה בסביבות שבע בערב. הסכינאי בעפולה ניסה לשחוט חייל במקום שנמצא נורא קרוב למשרד שלי. העפולאים הטובים לא הספיקו לעשות בו לינץ' כי מי שתפס אותו בהתחלה היו חבר'ה עם ראש על הכתפיים וקצת אחריות, אבל זה לא שלא ניסו. עפולה, אתם יודעים. מסורת זה מסורת. אבל סך הכל היו שם אנרגיות נהדרות שחבל שיתבזבזו, או במילים אחרות, כנופיית הלינצ'אים הגזענים שטרפם נשמט מבלעם החליטו לפוצץ במכות את צוות ערוץ 2 שהחליט לשדר מזירת הפיגוע עם שדר ערבי (!).

סך הכל הייתי בכמה סבבים של מהומות גזע בעפולה. זה זכור לי משהייתי ילד. הפעם האחרונה הייתה לפני שנה וחצי, אחרי רצח שלי דדון. מי שרוצה לדעת איך זה נראה אז שיקרא את זה. 'ארומה' בעפולה עליה צרו אנשי סדום שבעמק בדרישה לקבל את שני הערבים שהתבצרו בה, זה מקום שנמצא דקה הליכה מהמשרד שלי ואני אוכל שם צהריים לפחות פעם בשבוע (סלט שורשים משהו. עם סלמון. באמת!).

נראה לי שהולך להיות אצלנו שמח בימים הקרובים. בטח היום בבוקר. יום שישי אני מאמין שהמשטרה תהיה עסוקה במה שקורה כשיוצאים מהמסגדים בנצרת וזה. זמן טוב ללינצ'אים בריונים לצוד ערבים ברחובות הראשיים של עפולה, כמו שאנשי להב"ה עשו אתמול בירושלים, וכנופיות הגזע הנתנייתיות עשו בנתניה. מי שערבי וקורא את זה. אם מרביצים לך בארלוזורוב פשוט תחתוך באחד הרחובות ימינה. הרחוב המקביל זה הכנסת. אני בכנסת 3. תיכנס ותקבל כוס מים, ואסיע אותך לאן שצריך. באחד הסיבובים הקודמים, ב-1985, אחרי רצח שני המורים בגלבוע, עבדתי במכולת, וכשפוצצו ערבים ברחובות במכות, באו שני חבר'ה ערבים נורא מפחדים והמכולתניק הסתיר אותם מאחורי המקרר של החלב. לי אין מקרר של חלב. אבל יש לי מקל של טוריה שאני נושא עמי. אגן עליך בגופי.

זו האינתיפאדה של ההכרעה האישית. אין הנהגה מאורגנת גם אצלנו וגם אצלם. קבוצת הבריונים הפאתטים שדיברה אתמול בטלוויזיה התחזתה לממשלת ישראל, לראש ממשלתה, למפקד צבאה, למפקח הכללי של משטרתה. אין להם שליטה במה שקורה. לי ולך יש. בכל רגע נתון עלינו להכריע. להצטרף ללינצ'אים? לצאת לרחוב לדקור יהודי? לצאת להרביץ לערבי? לזרוק אבן על שוטר? לשתף פוסט שונא בפייסבוק? אם יותר אנשים יכריעו לא לעשות את הדברים האלה ממה שיכריעו כן לעשות, הטובים ינצחו. הטובים זה מי שרוצה לחיות ושאחרים יחיו ולא להרוג ושאחרים יהרגו.

סך הכל כרגע הטובים במיעוט. וזו הסיבה שהמיקרו הכרעה האישית היא לעיתים לא מוסרית קנטיאנית אלא הישרדותית גרידא. להגיע לעפולה דרך כפר מנדא או סח'נין? נזרוק מטבע. מה שיוצא אני מרוצה. אותו הימור גם בדרך חזרה. מה שכן, אם אספיק יש משמרת שלום בכרמיאל בצהריים, של 'נשים עושות שלום' ו'קשת כרמיאל לצדק חברתי'. ונחשו מה – התמונה שלהם בפוסט בפייסבוק זה אני מפגין ב'צוק איתן'. אני נראה עייף כי בדיוק חזרתי מהסמינר בצ'כיה והרדאגסט עוד זרמה בעורקי. לידי אולי נעמה כי אני לא סגור עם הכובע והמשקפי שמש, ואחריה ממש כוכב הקולנוע מוחמד בכרי. אולי הם יבואו גם היום? שווה להגיע לבדוק.

סך הכל הולך להסתיים בנימה אופטימית, לא? נאמר. יש עדיין כמה דברים טובים בחיים. אמנה שלושה דברים שכדאי לקום בשבילם בבוקר, גם אם לא סגור שתגיע בדיוק לאותה המיטה בערב –

זה שיש היום ממש בכל תחנת דלק משקפי קריאה בעשרים ש"ח מכל מיני סוגים כולל הסוג הזה שמתקפל נורא קטן. זה חידוש ששינה לי את החיים.

זה שיש לנו מדינה נהדרת שגם כאשר מועלים חשדות כנגד סגן יושב ראש הכנסת שהוא סרסור ומסומם, אז עדיין הוא מחזיק בתפקיד כאילו כלום כבר מאה ושלושים יום כי מה שחשוב באמת זה ארץ ישראל.

זה שיש בעולם בית הספר לרוק של שיקגו, ולפני כמה שנים למדה בו בחורה קריסטן קונץ, ותראו איזה קונצים היא עושה! הגעתי לקליפ הזה במקרה, כשחיפשתי קליפ נחמד של קטפיש הודג' לעטר פוסט קודם. הגברת הזו שרה קטפיש בלוז, או בעברית 'לו הייתי שפמנון'. הלהקה שלה די מזייפים, ועומדים כמו בולי עץ ודי מפחדים מעצמם, ולאורגניסט שם יש עתיד במסיבות יום הולדת של ילדים, ומגיע לו מכות, אבל קריסטן יודעת לשיר, ולזוז, ולעשות פרצופים כמו זמרת אמיתית. הייתי אומר שעוד נשמע עליה אבל הקליפ הזה כבר בן כמה שנים ולא שמעתי עליה עד היום. אבל זה יופי של דבר. אנ'לא מאמין שילדה כזו בת כמה? שש עשרה? יכולה לעשות כזה בלוז.

אז שיהיה לכם יום נפלא, שלא ידקרו אתכם. שלא תדקרו או תרביצו לאף אחד. וזכרו – עשו פעולתכם כך שהאנושות, הן שבכם והן שבכל איש אחר, תשמש לכם לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד.

מדריך קנטיאני להתנהגות באינתיפאדת הושענה רבא שתואם גם את ספר קוהלת.

אפילו בנאדם שהוא איך לומר לא העיפרון הכי מחודד בקלמר של הכנסת הזו, אורן חזן, שזה עתה מלאו 120 ימים מופלאים לתחקיר ערוץ 2 שהטיל ספק בכשירותו להיות לסגן יושב ראש הכנסת בשל חששות לסחר בסמים וסרסור לזנות, הבין  שאנו נמצאים בעידן האינתיפאדה השלישית, אינתיפאדת הושענה רבא. הוא מצייץ ציוץ, שלולא היה חבר מרכזי בקואליציה (כאילו סגן יושב ראש הכנסת וחבר וועדת ראש הביטחון) הייתה נשמעת בו משום פעולה לקריאה נמרצת, – "אינספור פיגועים בשעה האחרונה ברחבי הארץ! תפנימו! א-י-נ-ת-י-פ-א-ד-ה !!". מחרה מחזיק אחריו העיתון 'ישראל היום' שקורא ל'חומת מגן II".

סך הכל אני די מחובר לשתי הקריאות האלה, ומסכים שבאמת המצב בקאנטים וצריך לעשות משהו. לנו, תושבי הגליל הד'אהריסטי, יש פילטר שמסנן די הרבה ממה שקורה, כך שרק מעשי רצח שמסתיימים במשהו מאוד מזוויע כמו שני הרוגים, חודרים אותו דרך מסננת הדבש של החדשות אחת לשעה בגלגלצ או חוסר החדשות ב-88 FM. ועדיין יש תחושה שמשהו רע מאוד מאוד קורה, ולא כל כך מספרים לנו. הנה, אל מול דיווחים באתרי הפרא של הימין על התפרעויות משמעותיות של הפלסטינים בשטחים, אני בטוח שעוד יבוא היום ובחורינו המצויינים שורפי הילדים ישיבו מלחמה שערה, ושמה שקורה ביום יקבל תשובה ראויה בלילה וכיוצא בזה.

ושלא לטעות. אני מאוד כועס. יש לי איזה קשר חברתי עקיף ביותר לשני הנרצחים במכונית לעיני ילדיהם, והתרשמתי שהמדובר באנשים איכותיים ביותר, ואני כועס על רציחתם, כשם שאני כועס על כל רצח שהוא. אם מישהו סבור שהעובדה שמדובר ב'מתנחלים' משחקת תפקיד ושדמם של המתנחלים מותר, אז הוא כנראה לא מכיר אותי. אסור לרצוח. מתנחלים. ערבים. פלסטינים. יהודים. ילדים ששוכבים במיטה בדומה. ילדים ששוכבים במיטה באיתמר. ילדים ששוכבים במיטה בבית בעזה. אסור.

אז מה לעשות בעצם? 'חומת מגן II' לה קורא ישראל היום היא פנטזיה מטומטמת. מטומטמת כי בחומת מגן I (בוגר גאה! מגיע לי אות! היום מחלקים אותות לכל אחד. אני בוגר מלחמת ההתשה ברצועת הביטחון, האינתיפאדה הראשונה. מלחמת המפרץ הראשונה, חומת מגן, ולא קיבלתי כלום. זין קיבלתי.) נלחמו ב'תשתיות טרור' של ממש, בארגונים מסודרים, ובהנהגה עם היררכיה מאורגנת. כאן יש לנו בנאדם עם סכין. וילד עם אבן. ואכן כוחותינו נכנסו לכפר בו גר הסכינאי המנוח מאתמול, ועצרו את אביו ושני דודיו, פעולה שלו הייתה מתרחשת לפני ארבעים ושמונה שעות ייתכן שהייתה מונעת את הפיגוע וייתכן שלא. כרגע זה בגדר של לשפוך שמן על המדורה. ואמירה נורא ברורה שלכולם, מראש ממשלתנו ועד סגן ראש שבכ"נו המיועד למפכ"לות אין מושג מה לעשות.

כמובן, שעושים שרירים ואבו עלי איפה שאפשר, ועוצרים מבוקשים, ובצעד תמוה שחוקיותו מפוקפקת איפשרו כניסה לעיר העתיקה ל'אזרחי ישראל, תושבי העיר העתיקה, תיירים, בעלי עסקים ותלמידי בית ספר'. וירו טילים על בית של חמאסניק בג'נין ועושים קולות מאוד רמים. אבל היעילות של הצעדים האלה, איך לומר, קצת קלושה. מה שכן, בדרך כלל אני לא מתחבר למה שלנתניהו יש להגיד, אבל האמירה שלו על חברי ממשלה שמתנהגים כמו גדנע"ים בפייסבוק היא בדיוק במקום. בסך הכל חוץ מלהשתמש בכוח ועוד כוח ועוד כוח (ויש גבול בסך הכל, ואנחנו קרובים אליו מאוד אם לא עברנו) אז אין הרבה מה לעשות. והצעדים שהמטורפים האלה דורשים הם בלתי קבילים בעליל. והאמת היא שעד שהם יבינו שהבעייה היא לא שהשתמשו בעוד כוח אלא במילה הזו, המכוערת, שמתחילה ב'כי' ונגמרת ב'בוש', אז אין הרבה סיכויים שישתפר המצב. וההבנה הזו גדולה בכמה מספרים על כל חברי הממשלה הזו, מראש הממשלה ועד אחרון הגדנע"ים.

אז? אז הולך להיות רע מאוד, ולא להשתפר בזמן הקרוב. אני מחכה לרגע שזה יגלוש מהשטחים לכאן, וסך הכל היה לי די רע בכמה ימים האחרונים כי בכל מקום היו תהלוכות יום השנה לאירועי אוקטובר, וקצת נמנעתי מלהיכנס, עד שנשברתי היום כי הפלאפון התקלקל ואני מתקן רק בסח'נין כי בעפולה מחזיקים אותי בן ערובה עד שימכרו לי טלפון נורא יקר שאני לא רוצה ולא יכול להרשות לעצמי, ובסח'נין מתנהגים אלי כמו בנאדם.

מדריך קנטיאני להתנהגות באינתפיאדה זו?

הנה זה בא –

פעל באופן כזה, שלעולם לא תתייחס אל האנושות, הן זו שבך הן זו שבכל אדם אחר, כאל אמצעי בלבד, אלא תמיד ובאותו הזמן כאל תכלית.

קוהלת? כאילו בקטע של סוכות? אבל זה טוב תמיד ואשקרה משלים את קאנט –

כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ, לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ–עֲשֵׂה:  כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן, וְדַעַת וְחָכְמָה, בִּשְׁאוֹל, אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה.

זה בוב הודג' שקורא לעצמו קטפיש. חגשמח!

פסטיבלי חג הסוכות

לא ממש.

אלה כל מיני פאנלים שאני משתתף בהם בעתיד הקרוב.

3.10 – מועדון אשחר – 'איך הגלגל מסתובב, לא' – על בחירה, ידיעה ומה שביניהן

בתכנית – סרט קצר, לימוד משותף, פאנל בהשתתפות גל אמיר, שירי פריזנט ואודיה מלצר דיון בהנחיית ניר אשכול.

12.10 – יד בן צבי. הכנס השנתי ה-11 של הארגון הישראלי להיסטוריה ומשפט. מושב 3: ההיסטוריה המשפטית של הכנסת.

יו"ר:ניר קידר (מכללת ספיר)

גל אמיר (אוניברסיטת חיפה) -סימן 65א לדבר המלך  – מפלורליזם משפטי לצנטרליזם כופה

שלומי בלבן (אוניברסיטת חיפה) – תרומתם של אישים בעלי ניסיון פרלמנטרי להתפתחות הרשות המחוקקת.

לימור מלול (אוניברסיטת חיפה) – הבניית שדה הניסויים הרפואיים בבני אדם בישראל לאור דיוני וועדות הכנסת.

נועה קברטץ-אברהם (מכללת ספיר) – התווית הליך החקיקה בישראל – גורמים מעצבים והשלכות משטריות

23.11.2015 – 'להשיח את הדעת' – כנס של מדעי הרוח של אונ' חיפה (מקום ופרטים יימסרו בהמשך) – מסתמן הפאנל הבא (לא סגור שאני יכול לפרסם גם את השמות של מי שמופיע איתי אז אתן רק את הנושא) –

"מה זה אנתרופולוגיה של המתמטיקה ולמה צריך את זה?" 

"החקירה הגנאלוגית של מונחים משפטיים" – גל אמיר.

"טרנספורמציה מעבר לניגוד רפורמה/מהפכה" 

4 – 5 בדצמבר כנס דוקטורנטים למשפטים בייל. אם אתקבל ואם אצליח לקבל מימון אז גם אדבר כנראה על סוגי נישואים לפי סיווג עות'מאני או משהו. הודעה תבוא בהמשך.

הכנס באשחר הוא סבבה אם אתם גרים באשחר או ביובלים או משהו ד'אהריסטי כזה. הכנס ביד בן צבי הוא פחות מיועד לקהל הרחב לדעתי למרות שלשמוע את שלומי ונועה ולימור זה תמיד סבבה, והם מעניינים ומשתמשים פחות במילים בנות עשר אותיות ועשינו ביחד בערך אותו הפאנל בתל אביב בפברואר ואנשים אמרו שהיה מאוד מעניין. הכנס בחיפה הוא הכי סבבי כי הוא מיועד להנגיש רעיונות פילוסופיים לקהל הרחב יותר, ובמתכונת יותר פתוחה, ולדעתי גם יהיה באיזה מקום בעיר התחתית בחיפה אולי פאב או מסעדה משהו כזה, אז תשריינו כבר את ה-23 בנובמבר ובואו בהמוניכם.

ב-23 בנובמבר ימלאו בערך מאה שמונים יום לתחקיר של ערוץ 2 שהטיל ספק בהתאמתו של אורן חזן לתפקיד סגן יושב ראש הכנסת. זה לא סבבה בכלל כי אני מהמר שגם אם ישמע את הפאנל באשחר על רצון חופשי, גם אם ישמע על ההיסטוריה של הכנסת ביד בן צבי וגם לאחר שישמע על הגנאלוגיה של מונחים משפטיים בחיפה, הוא לא יסיק את המסקנה המתבקשת משלושת ההרצאות האלה לחוד ומן האפקט המצטבר (והקשה מנשוא) של שלושתן ביחד, ולא יתפטר, וגם אף אחד לא יפעל לפטר אותו. וכך אדם שהועלו כלפיו חשדות חמורים נותר בתפקיד הרם והנישא וחוץ ממני אין פוצה פה ומצפצף. אבל מה – העיקר שיש חוש הומור. תיירת יפנית נפגעה מאבן. זה היה מצחיק יותר רק לו הייתה מחליקה על קליפת בננה.

טוב, זה היה רק מילוי חובה. העיקר היה הקטע של הפאנלים. תשריינו ותבואו. יהיה דיסקו! אלא אם כן אתם הקוראים שלי בצ'כיה (אני יודע מי את!) ובאירלנד (אין לי מושג אבל טוב לראות את הדגל) ובסין (אני גם יודע מי אתה, אני חושב) ופעם פעמיים בשבוע האחרון בברזיל. אבל זה מספיק זמן לתכנן ביקור מולדת, לא?

או כמו ששר רוברט ל. ברנסייד, Someday, Baby.