על תנינים ואזדרכות

אז היינו בפסטיבל סמיואל אדמס לונגשוט. שתינו המון ומכרנו המון תנינים, אבל לא זכינו בפרס. חבר השופטים המכובד חיווה את דעתו על התנין כדלהלן:

ארומה – ארומה פירותית בננה, ריח קרמל וציפורן.

מראה – צבע יפה, צלילות טובה, ראש קצף חלש.

טעמים – טעם קרמלי מרירות קצת חסרה.

הרגשת פה – רמת גיזוז מעט חלשה, חסר קצת גוף.

התרשמות כללית – טעם הבירה לא רע בכלל, מאוד מאוזנת. חסר קצת ריח גוף וריח כשות יותר בועט.

אז עקרונית זה סבבה, וסך הכל אהבו את הבירה, וזה מה שחשוב. כנראה קיבלו בקבוק שהיה קצת יותר חלש מבחינת התסיסה. קורה. האלטרנטיבה ל'ראש קצף חלש' בבירה ביתית יכולה להיות 'בקבוק התפוצץ לי ביד', ובסך הכל זה בסדר. סך הכל כדי להשיג את רמת האלכוהול הגבוהה (9%) של התנין, אנחנו מוסיפים סוכר ענבים מייד לפני שמבקבקים, אפשר קצת לשחק עם זה ולהוסיף קצת יותר כשות בפעם הבאה. לגבי 'חסר ריח גוף' אני מוכן לא להתרחץ שבועיים לפני הפעם הבאה, למרות שאם התחרות תהיה באוגוסט ויהיה כמו השנה גם יום יומיים יספיקו.

סך הכל ידענו שנהיה די שתויים אחרי התחרות, כי דגמנו קצת מכל עשרות המתחרים שלנו. בשלב שאבו אבשלום הגיע והסברתי לו את מה שהוא עוד לא הבין על המילט כבר הייתי במצב די חמור. אז אין מצב של נהיגה כמובן, אז לקחנו מלון בוטיק קטן ונחמד. הBOOKING.COM (מה עשינו לפני שהמציאו את הדבר הזה?) כיוון אותנו למלון בוטיק קטן ונהדר ביפו ושמו 'מרגוזה'.

המלון עצמו סבבה. יפה מבפנים כמו מבחוץ, בניין עתיק משוחזר אבל תשתית חדשה והכל דנדש ועובד ונחמד. מלון בוטיק כמו שצריך. מיזוג נהדר (וזה פחות או יותר הדרישה הכי חשובה), מקלחת נהדרת. חדר סבבי. קומקום קטן  לעשות קפה, הכל טוב. שלא לדבר על חנייה מיידית ונוחה וקרובה שזה בכלל נס בתל אביב. ארוחת בוקר ב'מאפיית מרגוזה' הסמוכה שזה בית קפה מעולה, וגם קנינו פיננסייר פיסטוק למחר בצהריים אבל אני לא יודע איך הוא, אבל אם הוא כמו כל יתר מה שאכלנו שם אז עשינו עסק טוב. המלון עצמו בקטע מאוד אוריינטלי עם ערבסקות וקשתות וכל זה, ועל הקירות תמונות שחור לבן מלפני הנכבה של ערבים ביפו שאז היה יותר מהם והיום יש באופן משמעותי פחות. עשה לי קצת רגשי, אבל התגברתי. על קיר המסדרון שליד החדר שלי הייתה תלויה תמונה של בחור שדומה נורא  לחאג' אמין הצעיר,  אולי מסוף שנות העשרים, ולמרות שאין לי דרך לבדוק הייתי די בטוח שזה הוא. משעשע במידה. בכלל יפו סיפור מורכב, אבל המלון הזה לא אשם. חבר'ה טובים, ובאמת מיקום מעולה שאחרי הפסטיבל עוד הסתובבנו הרבה בעיר ברגל וחזרנו והכל היה נורא קרוב.

מה שכן, מה זה המרגוזה הזה? אז ככה. הרחוב שהוא כנראה די מרכזי ביפו קרוי על שמו של רבי יהודה מרגוזה שהיה איזה ממקימי היישוב ביפו או משהו כזה והוא גם בחור יפה. (כמובן באדיבות ויקישיתוף)

RAGUSA

טוב, אז זה בחור ששמו רבי יהודה שהגיע מהעיר רגוזה. שזה כנראה השם האיטלקי העתיק של דוברובניק שבקרואטיה, וכותבים את זה כך – RAGUSA.

טוב, סך הכל אם אני בונה מלון בוטיק אז יפו ואנשים מאגניבים וקליינטורה צעירה ותוססת, אז הבחור הזה זה לא מה שהייתי רוצה למכור, נכון? למרות שהזקן של יהודה די היפסטרי, אתם חייבים להודות. אז הם קראו למלון שלהם MARGOSA, שזה לדעתי איזדרכת הודית. שזה באמת הברקה תודו, בקטע של לשון נופל על לשון ומיתוג מחדש וכאלה.

אבל לעיריית תל אביב יפו אין סליחה ואין מחילה.

RAGU1

WTF? העברית מנוקדת לא רע. ומבינים שזה יהודה מרגוזה. ME-RAGUSA. אבל מה זה לעזאזל ה-MARGOZA באנגלית? העיר נקראת RAGUSA באיטלקית. השלט היה צריך להיות YEHUDA OF RAGUSA או משהו כזה. אבל MARGOZA?

יהודה עצמו לא היה מבין את השם של הרחוב שנקרא על שמו.

בערבית לא הרבה יותר טוב. האיות مرغوزا הוא איכשהו סביר כי לפי הוויקיפדיה השם האיטלקי 'רגוזה' יכול להיכתב راغوزا,  رَغُوس או رغوص וזה בסדר. אבל מה זה המ' המטומטמת בהתחלה? עדיף כבר נכבה ולא לראות את זה, בחיי.

אז תלביבים! אני יודע שאתם מפחדים מחולדות והרכבת הקלה (כל תלביבי שדיברתי איתו, החל מחברים וכלה בנהגי מוניות היה בתחושה שהכל נגמר וזה ימי פומפיאה האחרונים. אבל כמה שרע לכם אל תבואו לגליל. לא כדאי לכם. נכון שאין כאן רכבת קלה, אבל הגברים בלי הזקן המצחיק הזה, אלא אם כן הם מהתנועה האסלאמית, והנשים מגלחות את בית השחי בדרך כלל, ולא צובעות אותו בטריקולור. לא תרגישו כמו בבית) אבל  הנושא הכי בוער על סדר היום זה השלט הזה.

אני לא יודע. יש לי הרגשה שכמו שאורן חזן יישאר סגן יושב ראש הכנסת עד סוף הקדנציה למרות שכולם יודעים שזה לא בסדר, כך גם השלט הזה יישאר עוד הרבה זמן.

שבצ'לום!

התנין מבקר בתל אביב

מחר, פסטיבל בירס מתחם התחנה. בין שש לשבע בערב. אנחנו בדוכן של בירדי עם עוד 7 סוגי בירה שונים – ביניהם יונתן גפן שאני ממש מקווה שזה בירה שלו כי אני אוהב להתחכך בסלבריטאים -אבל אנחנו הכי שווים. עד כמה שאני מבין זה מין עניין כזה שבאים עם קופון ואני יכול למזוג רק מאה מיליליטר לתוך כוס מפלסטיק, אבל מאה מיליליטר תנין זה כמו אוקיינוס של היינקן.

בניגוד לגולדסטאר השוביניסטים התנין הוא ד'אהריסט, דהיינו פמיניסטי, פלורליסטי, פוסט מרכסיסטי (אסכולת פרנקפורט המאוחרת. הברמאס וכאלה) ובאופן עקרוני הבירה טריפל הכי טובה והכי אידיאולוגית שאפשר להשיג בצד הזה של נהר הסכלדה. זו הפעם הראשונה שבקבוק של תנין יוצא דרומית לנהר החילזון השוצף, וזו התרגשות של ממש. הייתי כותב בואו בהמוניכם אבל יש רק ארבעה ליטר שזה ארבעים כוסות. בואו במידה. אבו אבשלום אין סליחה ואין מחילה אם לא תבוא, ותביא גם את נוח.

אני לא כותב כאן הרבה בזמן האחרון כי בסך הכל אני מקדיש את רוב הזמן (שאינו מוקדש לעבודה כעורך דין) לכתיבה. יש התקדמות משמעותית. רציתי להגיע ל-1 בספטמבר כשכל הטקסט של הדוקטורט כתוב (לפני שינוים, עריכה, הערות, הערות שוליים, וכו' שזה עוד עבודה של חצי שנה שנה), וזה הולך לקרות נורא בקרוב. מה שאומר שאני על דיאטה של שלוש שעות שינה כבר שבועיים וזה ניכר.

קורים עוד כל מיני דברים מעניינים כמו השנת שירות של אלמוג, ועוד איזה פרויקט שצץ פתאום מאף מקום, והזה וההוא, אבל לא כרגע. כרגע תקבלו ממתק. ותבואו. באמת יהיה סבבה.

ויליאם מונטגומרי ואט, סמואל אדמס, יונה וולך תוניסיה וחסדו של האל הטוב

בימים האחרונים הייתה לי הרגשה שהלכתי לעולמי ונידונתי לגיהינום והתחלתי לרצות את העונש, ושום דבר במזג האוויר או בחדשות או בעולם מסביב לא סתרו את ההרגשה הזאת.

אבל החיים ממשיכים, מזג האוויר הזוועתי הזה יעבור מתי שהוא ואני מנסה לכתוב פוסטים אופטימיים אחרי שכמה פוסטים זועמים במיוחד בימים האחרונים נכתבו והושלכו אל הפח.

אז ככה – התנין מתחרה בתחרות הבירה השנתית סמיואל אדמס לונגשוט. ניר קיפניס מסנהדרינק מספר ששלב השיפוט מאחורינו והשנה הייתה רמה נהדרת של מבשלות מיקרו בוטיק שזה אשקרה אני וש' והתנין. היום אנחנו נוסעים למפגש היכרות לטעום את הבירות של יתר המיקרו בוטיק או משהו כזה, ובשבוע הבא אנחנו ממש מפעילים דוכן של תנינים בפסטיבל הבירה ופרטים בהמשך. כן אנחנו ממש נוסעים לתלביב החמה והלחה שלכם, שיש בה מתקפת חולדות וכל כולה חסומה בגלל הרכבת הקלה הזאתי. זה רק שתבינו עד כמה אנחנו אוהבים בירה כי אנחנו שונאים את תלביב. לא את התלביבים כשהם בודדים ובנסיבות מיוחדות. אבו אבשלום אתה כמובן החריג. בכל אופן נתקלתי גם בשיר הבא של יונה וולך ואני חושב שהוא הולך על התווית הבאה של התנין, שזה גם בירה שמדברת לאינטלקט –

מלתעותיו הן פסוקת רגליה
טבורה עינו
הוא יכול להיות כל דבר התנין הזה

הדוקטורט הולך ונכתב והולך ונכתב ואשקרה אני ממש בפרק הסיכום ואחרי כן יוותר לי לכתוב רק את המבוא. הנס שהיה צריך להיות קרה אתמול. הלכתי כבר כמה פעמים לחפש אחרי הערת שוליים מהערך 'אומה' באנציקלופדיה של האיסלם, ולא מצאתי את הספר שאוזכר בהערה שהיה 'מוחמד במדינה' של איזה ויליאם מונטגומרי ואט. ואתמול אמרתי שלא אתייאש ואחפש אולי ליד כי לפעמים מישהו שם ספר במדף מעל או מתחת לאן שהוא צריך להיות ושם הוא היה. ואז פתחתי בעמ' 241 וחסדו של האל הטוב נגלה אלי, וזה לא הפעם האחרונה בפוסט הזה שזה קורה.

הוואט הזה ממזר וכתב בדיוק את הדבר שאני צריך בשביל לסגור הרמטית את הדוקטורט עם כל הקישורים מכל המקומות. כמו החתיכה האחרונה בפאזל. אני כבר עשרים וארבע שעות חושב איך אני אכתוב את זה ונורא מתלהב מעצמי. אחרי כן קצת גיגלתי עליו ומסתבר שמדובר בבחור נחמד, סקוטי פרסבטריאני מאוד דתי עם שריטה לנביא מוחמד שאשקרה כתב סדרת ספרים (מוחמד במכה ומוחמד במדינה) שמציגים את הנביא מוחמד כנביא מקראי ומוסרי ואפילו קצת סוציאליסט. אדוארד סעיד קורא לו אוריינטליסט, וביליתי כמה שעות מרתקות בספריה בלהוציא מאמרים שוצפים וקוצפים של חבר'ה שלא כל כך אוהבים את האוריינטליסטים וקוראים לו עוד בכל מיני שמות יותר גרועים, ואשקרה אם הוא היה נופל לידיים של דאעש או משהו הוא לא היה גומר טוב, אבל אני קורא לו חמוד. והוא חמוד. תודו שלא שמעתם עליו קודם. אני חושב לעשות פעם פוסט עם כל האנשים המעניינים שנפגשתי בהם בדוקטורט שלי כמו הבחור מפתח תקווה שהתחתן שבע פעמים והתגרש שבע פעמים ולא עבר דרך הרבנות, או זאת ששכבה עם השחקן ויליאם הרט בקולורדו וטענה שהם נשואים לפי חוק המדינה וכאלה. אז לוואט יהיה שם מקום של כבוד.

קצת קשה לעשות סנדביץ' של אלכוהול איסלאם ואלכוהול, אז אני פשוט אומר כמו בחדשות ונעבור לנושא אחר לגמרי, או כמו ביהדות להבדיל אלף אלפי הבדלות, ולהסביר שאני מאהל אל כיתאב ואני מגלה את הכבוד הרב ביותר לאסלאם, בערך ברמה של וואט שחשב שהנביא אכן היה עד להתגלות אלוהית, אם לא יותר אפילו אבל אני יהודי רפורמי ואני חייב אלכוהול בקטע של הקידוש לשבת, אז כבר אם שברנו את העיקרון, אז אני הולך עד הסוף. ובכל אופן תוניסיה היא גם מדינה מוסלמית, ומיצרים שם את הבוכא, וממש מצאתי חנות שמוכרת בוכא תוניסאית אוריגינל ושתיתי את זה בשבת על המרפסת והייתה בריזה קרירה וסבירה, וראיתי הקלטה של מיי קיצ'ן רולס שזה כמו מסטרשף האוסטרלי רק יותר מעניין, ושתיתי את הבוכא עם קרח וזה היה אות לחסדו של האל הטוב שמשום מה נסתר בשבועות האחרונים.

ממתק? אחד האלבומים האהובים עלי הוא צ'יילד איז דה פד'ר אוף מן של דם יזע ודמעות, בין היתר כי הוא יצא לאור ממש באותו יום שבו אני יצאתי לאור. אבל תמיד חשבתי שאל קופר קצת מתחכם ולא קניתי את הפוזה עד הסוף. בת' הארט מראה איך באמת עושים את זה וג'ו בונמאסה עוזר לה. תקשיבו ובסבבה.

שאלות ותשובות על תנינים

אפשר לקבל בקבוק?

לא.

למה לא?

כי אפשר להשיג רק בעיזה באר באשחר.

אז בכל אופן תביא אחד.

אנחנו מבשלים עשרים ליטר. כשהתהליך נגמר עם כל מה שנשפך ונטעם בדרך יוצא בין 15 ל-17 ליטר שזה בסביבות חמישים בקבוקים. אני מביא אותם לפאב באשחר כי כיף לי שחברים שותים את הבירה שהכנתי, וכיף כשהפאב פועל ויש חיים באשחר.  יותר ממה שהולך לשם אין. אם אתחיל לחלק לחברים מחוץ לאשחר, אפילו מאוד קרובים, לא יישאר כלום. זו כמות קטנה מאוד אבל נגמרת מהר מאוד.

אז נבוא.

תבואו, בסבבה. תרימו טלפון ותגיעו. מבטיח תנין אחד עלי, אם יהיה כשאתם מתקשרים.

מה זה אם יהיה?

לוקח שלושה שבועות להבשיל תנין. התהליך עצמו קשה ומסובך, וזו עבודה מטורפת. אני לא יכול להוציא מחזור יותר מפעם בחודשיים שלושה.

מה זה עבודה מטורפת?

ש' כמובן אחראית על הבישול. לקחה קורס מקצועי וכל זה. התפקיד שלי זה ביקבוק.

וזה כל כך קשה?

כן. כי צריך סטריליות אבסולוטית. כל מה שנוגע בבקבוק או בתערובת צריך להיות מחוטא. אנחנו ממחזרים בקבוקים. זה ימים שלמים של עבודה של חיטוי וניקוי. הביקבוק עצמו של הכמות הזו זו עבודה לשעתיים לשני אנשים.

וזה שווה את זה?

כן. הבירה הבלגית הטובה ביותר מהצד הזה של הסכלדה.

למה בלגית?

כי זה מה שאנחנו אוהבים. האהובה עלי אישית זה הדליריום טרמנס. ש' מתה על סן ברנרדוס. לקח לנו כמה מחזורים להגיע לשלמות, אבל הגענו.

וואלה?

וואלה. נרשמנו לתחרות אפילו.

בהצלחה!

תודה. אני יודע שהבירה טובה. מה זה טובה, מעולה. אם זה יתבטא בפרס אני לא יודע, אבל בא לי לבחון את עצמי ואת ש' מול אחרים שמתעסקים עם זה. מה שכן, המותג שלנו הכי מגניב לדעתי.

תנין, למה?

כמובן שיש סיפור, אבל לא ניכנס לזה. ככה זה הבירה הזו, התנין מסח'נין.

סח'נין ואלכוהול?

כמובן החלק הנוצרי. אגב, כמה חנויות לא רעות, כולל החנות הסודית שאפשר להשיג בה את עראק אחים חדאד מירדן. זה שהוא הכי טוב בעולם. זה דווקא החלק הטוב במילט, אני חושב.

איך ידעתי שתגיע למילט?

המילט חובק כל.

טוב, אין לי כוח לשמוע בפעם המיליון על המילט, אז נפסיק כאן. תן לי איזה ממתק.

מה הולך?

הצרפתייה ששמת בפעם הקודמת מגניבה. תן עוד משהו כזה.

לא הולך. חזרנו ל-1971. תשמעו עכשיו להקה שלא שמעתם עליה אף פעם שנקראת 'דה מומנטס'. החבר'ה האלה לקחו שיר די מעפן של הביטלס, מין התחכמות קאנטרי שמבוססת על משחק מילים עם 'גידיאונז בייבל' וקבור בצד השני שאף אחד לא שומע של הלבן הכפול, ועשו ממנו משהו שחור וכועס וזועם. מי שמכיר את המילים המקוריות מאוד יהנה ממה שדה מומנטס עשו מזה. זה מופיע בתקליט של שחורים שרים לנון מקרטני (שכה אני אחיה, זה הכותרת של התקליט הזה) שכל טראק שם זה פנינה. תשמע, לא יזיק לך.

אבל אני רוצה את הצרפתיה!

לא תקבל. דה מומנטס – רוקי רקון – גו.

רודוס

איך היה? די סבבה.

כמה תובנות –

* רודוס בנויה שכבות שכבות, עם שכבה עות'מאנית מוסלמית שעד כמה שרודוס היוונית-אורתודוכסית מבחינת הדת והיוונית מבחינת הלאום מנסה למחוק, היא צצה במקומות נורא לא צפויים. הדמיון המהמם בין רודוס לעכו (עכו לוקחת, אבל אני לא אובייקטיבי) רק נותן חומר למחשבה. על הארכיטקטורה של המילט והגסטרונומיה של המילט ובכלל מה זה הים התיכון הזה ועד איפה הוא מגיע, כי במרסיי, למשל, לא הרגשתי אותה הרגשה, ולשם העות'מאנים לא הגיעו. זה כנראה משהו מאוד עותמ'אני, וחוץ מההקשר של המילט שהוא זוועתי בכל ממד, בעיקר אפשר להגיד להקשר הזה 'תודה'. אבל זה מאוד מסובך ואני עוד צריך לארגן את המחשבות שלי בנושא.

* במלון היה ערוץ 2. ראיתי תכניות בוקר בעיקר, וגם מה שהם משדרים מאוחר בלילה. זה מדהים עד כמה שהערוץ הזה נשען על האח הגדול. לא רק בפרומואים, אלא גם באייטמים מאוד ארוכים ו'לגיטימיים' לכאורה בתכניות בוקר אחרות, ובתכניות מסביב ועל שמשובצות בשעות אקראיות מסביב לשעון. זה וואו כל כך הרבה כסף, ווואו אני כל כך שונא את זה יותר עכשיו.

* ראיתי גם דה ווייס ביוונית. התכנית עצמה הייתה ביוונית אבל השירים באנגלית, וניתן היה לשתול אותם בתכנית בארץ ואיש לא היה מרגיש. אותו מבטא לא ממש אמריקאי אבל משתדל, אותן העוויות אותן תנועות אותן מחוות. כשהייתי מאוד צעיר הייתי ביוון, ואישה מקומית אמרה לי כמה היא מעריצה את היהודים ששמרו על הדת שלהם, שלא כמו היוונים שזנחו את האלים שלהם לטובת אלים אחרים. אלפתרייה, אם את קוראת את זה (את לא) – שנינו זנחנו את האלים שלנו ומעלים עכשיו קורבן לאלילים אחרים.

* אוזו זה חמוד, אבל זה בערך עראק וכל שהוא כביצה ביצה טובה הימנו, או אם יש לי את האחים חדאד מירדן, אז מה אני צריך את גיאורגיאס פפקלידס מאתונה? מה שצריך לבקש כשמגיעים לרודוס זה ציקודיה. שזה ראקי, שזה מתנת האלים היווניים לבני האדם כדי שישובו לעבוד אותם. אפשר גם סומה שזה אותו דבר רק מתאנים – כמו הבוכא המקומית שלנו – שרק מי שמכיר את המקום הסודי יודע להשיג. הציקודיה חמודה, אבל חזרתי הבייתה עם בקבוק של סומה. וקצת אוזו בשביל העיזה באר. יש פתיחה חגיגית 'אסיאתית' ביום חמישי. אני מתכוון לאפשר ל'אסיאתים' (שזה כנראה תושבי אשחר עם בנדנות מצחיקות על הראש שמגלגלים סושי במקום או משהו כזה) לעשות בשלהם ולפתוח בצד פינה יוונית למביני דבר.

* ממתק? שום דבר יווני. למרות שסך הכל שמעתי שם קצת מוזיקה לתיירים בטברנות. תגידו, השיר 'יא מוסטפה' זה 'יא מוסטפה' שכולנו שרנו כילדים (יא מוסטפה יא מוסטפה אנא בחיבק יא מוסטפה) או שיש ל'יאמוס טפה' פירוש ביוונית? אני יודע ששלומיק עפיה בבית האח הגדול, אבל אולי סרנגה או סטלוס קוראים את הבלוג ויוכלו להאיר את עיני. בקיצור הנה מישהי שאני נגנבתי עליה קצת בשבועות האחרונים וחושף אותה כאן בחשיפת בכורה – ביג מאמא ת'ורנטון. ויש לה את התקליט הכי בעולם שזה Stronger than dirt, והנה הביצוע לבול אנד צ'יין שהוא הביצוע המקורי ואני לא יכול להגיד שהוא עולה על זה של ג'ניס, כי אין דבר כזה, אבל הוא בהחלט משתווה אליו, ומי שמכיר רק את ג'ניס מקבל עוד המון המון עצב ועומק בשיר הזה. יאסו מאמא!