בורקיני פאסו

כל הרשת גועשת וסוערת סביב התמונה של השוטרים בניס מפשיטים אישה מוסלמית מהבורקיני שלה על החוף. 'בורקיני' למי שיקרא את המילים האלו בעוד שבוע, כשהסערה תשכח (או במילים אחרות 'בורקיני פאסו') הוא מין חליפת צלילה כזו, מגניבה, שנשים מוסלמיות באירופה לובשות בשביל ללכת לים. מישהו שם החליט שאם לא רואים פופיק וציצים אז זה לא בסדר וכופה את ההחלטה האווילית הזאת באמצעות משטרה על נשים בחוף.

סך הכל כמעט כל מי שאני מכיר די הזדעזע מהדבר הזה. יש כל מיני אנשים שניסו לקחת את זה לכיוון של ניגוח בין השמאל לימין בישראל או להיפך. זה לא עובד כי השורשים של זה הם שונים. לא מדובר באיזה התנגשות ציביליזציות בין הליברליזם המערבי לאיסלם הפונדמנטליסטי, אלא במשהו שהשורשים שלו הם בוויכוח בין האולטרמונטניסטים לאטטיסטים בצרפת במאה ה-19, שנלקח, ונתלש משורשיו, עבר שינוי, בדרך קרה מה שבדרך כלל קורה וכל המסמנים איבדו את כל המסומנים ולהיפך, ועכשיו הפרקטיקות האלה משמשות כסימולקרה פוליטית זדונית בידי זוללי המוסלמים לתיאבון בימין הצרפתי (ובשמאל אובד העצות שם). לא משהו שאנחנו (כמעט) יכולים להתייחס אליו.

מה שלא מפריע לאנשים לכתוב כמויות אדירות על הדבר הזה. והנה יש בנאדם ששמו אלון מזרחי, שברוב המקרים כותב דברי טעם (מי שלא עוקב אחר הדף שלו בפייסבוק אז שיתחיל. הבחור מעניין, רהוט, ונורא משעשע) שכתב על זה פוסט נורא ארוך עם עשר נקודות למה זה בסדר מה שקרה שם בניס. כל נקודה בפוסט הזה העלתה לי את הסעיף יותר, אבל זה נורא ארוך אז אני אנתח את הכי מעצבנת עם המשפט הכי מקומם, שמתייחסת אל דעתן של 'הפמיניסטיות הנרקיסיסטיות'. כפמיניסטית נרקיסיסטית, או כ'מחזיק תיק הפמיניזם הנרקיסיסטי במינוי בפועל' – באמת! עם קבלות! והערת שוליים אוהדת במאמר על כלכלת המין של שולמית וקארין במשפטים! – אני חייב להגיב. 

אז זה מה שאלון כותב

"הפמיניזם הנרקסיסטי: אולי הזווית הכי מעצבנת. "גם מהאישה המערבית מצופה ללכת עם עקבים" או "מלמדים אותה לחשוף את עצמה". וזה כל כך מטופש וכל כך נרקסיסטי. מה הקשר "האישה המערבית" עכשיו? למה היא צריכה להידחף לדיון? ומילא גישת "זה הכל עלי בעצם": גרועה ממנה ההשוואה בין תחושות של מי שמתלבשת לא נוח כי ככה החברה מלמדת אותה שהיא מושכת (נניח) לבין מי שסטיה מקוד הלבוש עלולה להביא לסיום חייה. "האישה המערבית" יכולה לבחור איך היא הולכת ואף אחד לא יהרוג אותה על לבוש מכוסה או גלוי מידי. אז אולי שתנוח קצת מהמאוהבות העצמית ותתמקד לרגע באחותה הנתונה לדיכוי אלים ואכזרי מאין כמותו."

טוב. עד כאן אלון. יש משהו בדברים? אז בואו נסתכל על זה קצת מנקודת ראות פמיניסטית. איך פמיניסטית צריכה להסתכל על המצב הזה? אז פמיניזם זה שחרור האישה, לא? יש משהו יותר משחרר מללכת עם ביקיני לים? אז זהו שזה לא עובד כך, ופמיניסטית טובה מסתכלת קודם כל על יחסי הכוחות הבסיסיים, וכשהיא רואה שלושה גברים לובשי מדים עומדים על אישה ומכריחים אותה להתפשט לא צריך להיות אנדריאה דבורקין כדי להבין שמשהו בסיסי כאן פגום מבחינה פמיניסטית. ומה עם ה'שחרור'? השאלה היא מה יותר משחרר, ללכת חצי עירומה בחוף או להשתחרר מהמבט הגברי לחלוטין בדרך שבה בחרה הגברת שבתמונה שעטפה את כל גופה בבד.

אז כאן הגענו ללב העניין, כי מזרחי מניח שהגברת מתלבשת כך כי אחרת הבעל שלה יהרוג אותה. וואלה. זו למעשה ההנחה הבסיסית העומדת מאחורי כל הפוסט הארוך על עשר הנקודות שהבאתי מהן רק אחת. ההנחה היא שאף אחת לא מתלבשת כך כי בא לה, או מטעמים של עצמה – החל מאמונה דתית, דרך קבלת הערך התרבותי של 'צניעות', עד העדפה אסתטית. מישהי מתלבשת כך כי הכריחו אותה וכי אחרת בעלה יהרוג אותה.

כל דעה קדומה על 'אסלאם' ו'מוסלמים' נמצאת כאן, כמו גם כל דעה קדומה על הדת. ואי הבנה למה זה 'דתי' ומה זה 'אישה'. 'דתי' זה לא אחד שהכריחו אותו, לרוב. אדם מקיים אחר מצווה דתית, החל מקודים של אכילה וכלה בקודים של לבוש ממגוון של טעמים, חברתיים, תרבותיים, ולפעמים גם מאמונה דתית אותנטית. כך גם האישה שבתמונה. ככלל, נשים לא מקיימות אחר קוד לבוש דתי כי הכריחו אותן. דתיות לאומיות לא לובשות את הטורבן האופנתי הזה כי מישהו עומד עליהן עם רובה. הן לובשות אותו דבר ראשון כסימון תרבותי (משהו שמקביל לכיפה הסרוגה. יש כאן מערכת של קודים שנורא ברורה למי שהיא צריכה להיות ברורה), דבר שני כי הן הפנימו את ערך הצניעות ואישה יהודיה דתיה נשואה באמת לא תרגיש בנוח בלי כיסוי ראש, ובדיוק זה שאליו הורגלה. דבר שלישי בגלל אמונה דתית אותנטית. כך, בהבדלים המחוייבים, האישה שבתמונה. ההנחה שבגלל שהיא מוסלמית אז הדבר נכפה עליה באיומי מוות היא הנחה מתנשאת, פטריארכלית, וחסרת קשר למציאות בצורה מאוד קשה.

נכון, יש מקומות שבהם נכפה קוד לבוש על נשים. חלק מהם מקומות מוסלמיים. אני מניח שמשמרות הצניעות בטהרן, וחבריהם במאה שערים אוכפים קוד נוקשה על אוכלוסייה שלא תמיד חפצה בו. בזה צריך להילחם, אבל לא באופן של 'משמרות הטבור' בניס. אלו שני צדדים של אותה מטבע. הכל מתחיל ונגמר במתן כבוד לאוטונומיה של האישה, והמנעות מהנחות מוקדמות לגביה. וכאן אין כבוד לאוטונומיה של האישה ויש יציאה מכל הנחה מוקדמת אפשרית, לרוב למקרי הקיצון הגרועים ביותר.

ואם כבר מדברים על כבוד לאוטונומיה, אז גם בדברים של פמיניסטית הקש שמביא אלון יש משהו תקף יותר מהטיעונים של אלון. 'מלמדים אותה ללכת עם עקבים' או 'מלמדים אותה לחשוף את עצמה'. האישה המערבית חשופה למגוון של פרקטיקות מסמנות ומגבילות ששומרות על המבנה הפטריארכלי לא פחות של החברה המערבית (והחברה הצרפתית בכללה) מאשר חברות מוסלמיות מסויימות. וכן, עקבים זה מסמן ומגביל (ניסית פעם, אלון, ללכת עם עקבים? זהו, שגם אני לא ניסיתי. זו הפריבילגיה שלי, כגבר, וכאן בדיוק הנקודה שאתה מפספס). הקיצונית ביותר והמגבילה ביותר היא כמובן ניתוחי הגדלת חזה, פרקטיקה דכאנית, מגבילה, פוגענית, חודרנית, מכאיבה באופן מאוד קשה, מסמנת, ונהוגה בחברה המערבית ובדרך כלל באה גם עם לבוש חושפני.

אז הגברת שהלכה לרופא ושילמה לו אי אלו עשרות אלפי שקלים, ועברה תהליך מאוד מכאיב שבסופו עוותה צורתה הטבעית, היא הסתכנה בכל מיני תוצאות בריאותיות ארוכות טווח, שהפחות מזיקה מביניהן (ותלונה שכיחה מאוד אצל מי שעברה את הניתוח) היא כאבי גב, והכל בשביל לעמוד בסטנדרט שנוצר עבורה על ידי המבט הגברי, היא בעיני עצמה קורבן של פרקטיקה מדכאת? לא. היא בעיני עצמה לרוב אישה מושכת שהגשימה את המיניות שלה, ומימשה את הזכות שלה כאישה להיראות איך שהיא רוצה, בלי שאף אחד יקבע לה. אז זה בדיוק הבורקיני, אבל בדיוק.

מה למדנו כאן? שום דבר על הבורקיני, כי מחר התמונה הזאת תישכח, כשתגיע תמונה מעניינת יותר. אבל כן על סולידריות, איך שמאל לא הולך עם דעות קדומות על מוסלמים, וששמאל זה לא 'ליברליזם' מושג שממש ממש קשה לתחם, ושאם לוקחים אותו בסיבוב הלא נכון אז מוצאים את עצמך מוריד בגדים מנשים בחוף הים, אלא דבר ראשון ודבר אחרון 'סולידריות'.

הקוראן בלשון אחר

בין דפי הפייסבוק החביבים יותר שאני מנוי עליהם נמצא 'חדית' ביום'. מכיוון שלדעתי עיקר גוף החדית' אינו נגיש לקורא העברי, אני מוצא בדף זה עניין רב. העורך הגראפי שלהם, והמתרגם שלהם גם מביאים להנאה אסתטית ורוחנית ממעקב אחר הדף. בקיצור לפני כמה חודשים החבר'ה האלה ערכו איזה שעשועון בקיאות בחדית', ואיכשהו יצא שנתתי את התשובה הנכונה וזכיתי בכך שיישלח למעני קוראן בתרגום החדש – 'הקוראן בלשון אחר'.

המשלוח עצמו התעכב מסיבה לא ברורה ולקח כמה שבועות שבמהלכן הייתי בקשר עם מישהי מאוד נחמדה ואלמונית בעלת עברית רהוטה, וחביבה להפליא (שעקב היותה קיימת במרחב הווירטואלי הייתה יכולה להיות בכל מקום מלאהור ועד עפולה) שבסופו של דבר הצליחה במעשה הרב שהקוראן יישלח למשרדי בעפולה, מרחק של 13 קילומטר בערך מהחנות בנצרת שמפיצה את הספר. מייד כשקיבלתי את הספר לידי נהניתי ממנו והתרשמתי ממנו עד כדי כך שרצתי אל החנות (ספריית מאזאיא בשכונת הוורדים בנצרת, היא השכונה ביציאה מכיוון מטה משטרת המחוז לכיוון שפרעם, הידוע גם כרח' עומר אל חטאב, על שם שורפה המהולל של ספריית אלכסנדריה בטענה שאם מה שיש בספרים נוגד את הקוראן הרי זו כפירה ודינה להישרף, ואם הוא תואם את הקוראן הרי שהוא מיותר ודינו להישרף) ורכשתי עותק נוסף על מנת להעניקו מתנה לאדם יקר לי שיש סיבה להעניק לו מתנה. במאזאיא קיבל את פני מוכר מזוקן ונחמד מאוד, ושוחחנו קצת על קוראן ותרגומיו, על השוואת התרגום הזה לקודמיו, ועל הצורך של כל אדם בן תרבות להכיר את היצירה הגדולה הזו. צער רב הצטערתי על כי הייתי צריך להגיע לבית המשפט ולא יכולתי להיענות להזמנתו לקפה. טוב, בסוף ניצחתי בבית המשפט המחוזי נצחון גדול, שמא בשל כך שהעותק של הקוראן שרכשתי עדיין נמצא בתיקי.

על הקוראן ותרגומיו כתבתי כאן לא פעם. אני מאוד אוהב את תרגומו של בן שמש, סולד מרובין אותו אני מכנה 'רואה החשבון של אללה' בשל היבשושיות האקדמית שבה בחר לתרגם את הקוראן, וסבור שתרגומו של ריבלין מיושן מאוד. בדוקטורט אני מביא כמובן מרובין שהפך לסטנדרט האקדמי, על אף שעז היה רצוני להביא את מילותיו הנשגבות של בן שמש. אני נעזר גם בתרגום לאנגלית שמצאתי באזור בספרייה בו מונחים ספרים שלספריית האוניברסיטה אין שימוש בהם. משנפל לידי עותק של תרגום נוסף, שמחתי מאוד. נהייה לי אוסף, וכרגע יש לא פחות מארבעה תרגומים שונים לשפות שונות על שולחני. אבהיר כי איני דובר ערבית ברמה המאפשרת לי להתקרב אפילו להבין את המקור.

הספר יצא לאור ביזמה של מרכז ירדני בשם בינאת, שפנה למלומד בשם סובחי עלי עדאווי מטורעאן שבגליל, שיתרגם את הקוראן באופן שימסור ישירות את המסר האלוהי שבדברים, ללא העיוותים והטעויות שמצא המרכז בתרגומים אחרים. מכיוון שאיני דובר ערבית איני יכול לדעת האם עמד הספר ביומרה משמעותית זו, והאם אכן הוא תרגום נאמן יותר למקור מהאחרים. אעיד על דבר אחד בו שונה מאוד הספר מיתר התרגומים – יהודים המתרגמים את הקוראן נוטים לחפש בו הדים לביטויים ומבנים לשוניים מהמקרא, המשנה והתלמוד. תרגומו של סובחי עלי עדאווי, המוסלמי הראשון שתרגם את הקוראן, נקי מנטייה זו, ולכן אני מאמין שהוא אכן מביא גירסה יותר נאמנה לכוונת הדברים, ולכל הפחות נקייה יותר מרעשי רקע.

הספר עצמו מקסים. הנייר עבה ומשובח, מעוטר ומקושט, הגרפיקה מזכירה קליגרפיה ערבית נהדרת, והכריכה עבה ויוקרתית. תרגומים אחרים מזכירים בצורתם ספרי לימוד, ואכן המגמה האקדמית של ספרו של רובין ניכרת גם בפורמט ובעטיפה, ובמידה ידועה נכונים הדברים גם באשר לבן שמש. המחזיק בספרים אלו מרגיש כי הוא מחזיק בספר לימוד. המחזיק בספר 'הקוראן בלשון אחר' מרגיש כי הוא מחזיק בספר קודש. המדובר ביצירת אמנות, לא פחות. הנה, לדוגמה, העמוד עם סורת הפתיחה, הפאתיחה שהוא אחד היפים ביותר בספר:

קוראן

המדובר לדעתי ביצירת אמנות המרחיבה את הדעת ומשרה השראה הרבה מעבר לתרגום רגיל. לא מצאתי משהו מיוחד בתרגום זה של הפאתיחה בהשוואה לתרגומים אחרים (בן שמש יוצא הדופן כאשר הוא קורא לאללה הרחום והאהוב, ותרגום זה מסתפק ב'רחמן והרחום' הסטנדרטי) אך הדרך בה מובאים הדברים אם מבחינת שילוב הטקסט הערבי באותיות ערביות, או מבחינת הקישוטים, היא נהדרת.

כל בן תרבות צריך להכיר את הקוראן. האסלאם היא דת חשובה, ובה מאמינים מיליארדים בכל העולם. ידיד שחזר לפני מספר שנים מן החאג' סיפר על כי כאשר הקיף את הכעבה הקיפה עמו קבוצה של מאלזים, שכפי הנראה אינם דוברים ערבית. מנהיגם הקריא פרקים מהקוראן בקול והם חזרו אחריו. בין היתר חזרו בקול על הפיסקה – 'יצא לאור בדפוס סאראווק ובניו, רח' פוטרג'איה 9, קואלה לומפור'. זה רק מראה על המגוון האנושי האדיר של המאמינים בדת בכל המרחב האדיר שבין מזרח אסיה ומערב אפריקה,והרבה מעבר לכך. העובדה שאנו נתקלים לעיתים בחלק אלים וברברי של אותו מגוון אנושי אדיר (גם אצלנו לא חסר, וגם אצל אחרים. למוסלמים אין קושאן על אלימות וברבריות) אינה צריכה להרתיע אותנו מלנסות ולהתחבר לזרם האנושי האדיר, ובסופו של דבר שוחר השלום, הקורא את הספר ומוצא בו את תמצית הוויתו. צריך להבין, צריך להכיר, צריך לדעת. מוסלמים זה לא רק דאעש. כמו שיהודים זה לא רק ברוך מרזל. 'הקוראן בלשון אחר' הופך את ההיכרות הזו לנעימה ומעניינת יותר. תודה לך סובחי עלי עדאווי, תודה לכם 'חדית' אחת ביום'.