כנס הדוקטורנטים והדוקטורנטיות

שוב לקחתי על עצמי אירגונו של כנס, שיתקיים ב-31.5.2016 בחדר 3044 בפקולטה למשפטים בחיפה. בין יתר ההרצאות תהיה הרצאתי המרתקת 'על החקירה הגנאלוגית של מונחים משפטיים'. אסור להפסיד וגם יגיב עו"ד הרן רייכמן מהקליניקות שזה בכלל ערך מוסף. לאור התרגשותי מהכנס הקרב ובא גאלתי פוסט נשכח שפירסמתי ביוני 2013 בבלוג הקודם שנקרא 'יוצא מארון הספרים' ואני שב ומפרסם אותו כאן:

– אמא, אבא, יש לי משהו לספר לכם.

– אתה יודע, חמוד, שלא משנה מה זה, אנחנו אוהבים אותך.

– זה מאוד מקל עלי. אני… אני…

– תוציא את זה, חמוד. זה לא יכול להיות דבר רע.

– אני אינטרדיסציפלינרי.

– (בדמעות) – אבריימל'! זה אשמתך! זה הכל אשמתך! אתה רשמת אותו לספריה כשהיה קטן. אתה לקחת אותו למוזיאון. אתה!

– אמא!

– זה בסדר, חמוד. זה בסדר. אנחנו אוהבים אותך איך שאתה. זה כבר הרבה זמן?

– אתם יודעים. אחרי התואר הראשון לקח 13 שנים עד שנרשמתי לתואר השני. ונשבע לכם שאפילו לא הסתכלתי כל הזמן על…

– אף פעם?

– פעם אחת. קורס קטן קטנטן באוניברסיטה הפתוחה. 'אירופה ערש הלאומיות'.

– היסטוריה?

– כן, אבל הרבה יותר רחב. עם נגיעות במדע המדינה ובלימודי תרבות. רק רציתי להתנסות, אמא, רק פעם אחת.

– פעם אחת, הא?

– אבל… אבל… לימדו שם על הלאומיות לפי המוזיקה של סמטנה ושל ואגנר, והתמונות של קספר דוד פרידריך…

– מדעי הרוח?

– לגמרי. אבל זה היה רק פעם אחת.

– ואחרי כן?

-באמת כמה שנים הכל היה בסדר. הקורס בפתוחה היה עוד ב-1997. אבל הייתי כותב ביום טענות לבית המשפט בסדר דין מקוצר, וחוזר הביתה וכאילו הכל בסדר, אבל מתחת לכר – 'לאומים ולאומיות' של ארנסט גלנר.

– גלנר זה לא נשמע נורא.

– אבל זה הלך והחמיר. אחרי כן באו פוקו, וז'יז'ק, וגרמשי, ודרידה והברמס.

– פוסט מרקסיסטים ופוסט מודרניסטים?

– מאיפה את יודעת, אמא?

– הבן של השכנה סיפר לי. אל תסיט את הנושא!

– ונשבע לך שלא יכולתי יותר.

– מילא תגיד רולס או דוורקין, הם דיברו על צדק וזכויות שזה נושא משפטי מובהק. אבל ז'יז'ק? אתה וז'יז'ק?

– כן. נשברתי ורכשתי את 'ברוכים הבאים למדבר של הממשי' ב-2003 בשבוע הספר. בדוכן של רסלינג.

– תגיד, למה בכלל חשבת להגיע לשם? לדוכן של רסלינג? מה חשבת שתמצא שם? פסקי דין של אהרון ברק?

– הרגליים לקחו אותי לשם מעצמן. לא רציתי. נאבקתי. ונשברתי.

– ואז מה?

– ואז נרשמתי ללימודי דמוקרטיה רב תחומיים באוניברסיטה הפתוחה.

– רב תחומיים?

– רב תחומיים.

– וכל הזמן הזה אתה עובד כעורך דין פעיל ומופיע בבית המשפט. ואמא שלך המסכנה חושבת שהכל בסדר. אין לך רחמים?

– הייתי מופיע בבית המשפט, וטוען בתביעות פינוי, אבל בלב ניתחתי את כל הסיטואציה לפי תיאוריית השדות של בורדייה.

– סוציולוג? אין לך רחמים על האמא שלך? אין?

– וכתבתי תזה. באמת. אני מצטער אמא.

– אל תגיד לי שפירסמת משהו.

– מאמר ב'זמנים' ב-2011, ועכשיו עומד לצאת אחד נוסף ב'פוליטיקה' הקרוב.

– היסטוריה ומדע המדינה. יפה יפה. כך גידלתי אותך? כך?

– אבל אמא, זה פעם היה מאוד מקובל, בתרבויות אחרות.

– כן, אריסטו ואפלטון. עם כל הצעירים האלה באקדמיה. אבל הזמנים השתנו מאז.

– אבל גם ליאונרדו דה וינצ'י!

– הוא ברנסנס.

– ובמאה העשרים ויטגנשטיין, ואפילו טיורינג.

– טיורינג – תראה מה עשו לטיורינג! אתה רוצה להיות כמו טיורינג?

– אמא, הוא היה מתימטיקאי ופילוסוף. אני לא מתעסק עם מתימטיקה. מעט מאוד סטטיסטיקה בתזה ב-MA. לא יותר ממה שבאמת צריך.

– ואתה חושב שזה מרגיע אותי? טיורינג? ולחשוב שהאמא הזקנה שלך לא תראה אותך דוקטור. מי יסכים להנחות אותך עכשיו, מי?

– דווקא מצאתי מנחה נהדרת.

– משפטנית?

– מלמדת בפקולטה למשפטים.

– משפטנית???

– היסטוריונית.

– אוי א-ברוך!

– אמא, לא לבכות. יכול להיות יותר גרוע.

– איך יכול להיות יותר גרוע?

– כשחיפשתי מנחה הגשתי מועמדות גם למילגה של האיחוד האירופי בפקולטה לגיאוגרפיה בבאר שבע.

– גיאוגרפיה? באר שבע?

– אבל המנחה היה כל כך נחמד! והיה לי ממש סיכוי! והנושא של המילגה ממש התאים לתיאוריה שלי! והראיון הלך כל כך יפה!

– אני לא מכירה אותך יותר.

– אמא!

– טוב. בוא הנה. בוא. חיבוקי. הנה. כך יותר טוב. תשמיע לי שיר לסיום?

– מוזיקה אינטרדיסציפלינרית את אוהבת?

– יש לי ברירה?

– טוב, את קווין את מכירה?

– מה, הם אינטרדיסציפלינרים?

– הגיטריסט שלהם, בריאן מיי, הוא גם דוקטור לאסטרופיזיקה וכתב ספר על ההיסטוריה של היקום.

– דווקא עליו לא הייתי מאמינה.

בנדיקט אנדרסון

שלשום, 13.12.2015, הלך בנדיקט אנדרסון לעולמו באי ג'אווה. האבידה גדולה, גדולה מאוד. לא שהיה עול בימים, הוא היה בן 79, ואת ספרו המשפיע ביותר (וכמדומני היחיד שתורגם לעברית) 'קהילות מדומיינות', הוציא לאור בשנת 1983, ועדיין על פי ההספד שפירסם בית ההוצאה שלו (שלא התבייש לכתוב שהספר 'קהילות מדומיינות' מחזיק את ההוצאה מבחינה אינטלקטואלית ופיננסית) עדיין היה כותב פורה ועבד על ספר זכרונות בשם 'Life beyond the Boundaries'.

מהו 'הלאום'? מהי 'לאומיות'? האם 'הלאום הבריטי' או 'הצ'כי' או אף 'הקונגולזי' הן ישויות פרימורדיאליות, עתיקות יומין, מוחשיות, או המצאה מדומיינת, שנועדה לצרכים מעמדיים / קולוניאליים / מגדריים ועוצבה אי שם בין המאה ה-19 למאה ה-20? על עצם העובדה שאנחנו יכולים להעלות את השאלה אנו חייבים תודה לאנדרסון. התשובה שלו הייתה מרתקת, אבל הוא לא היה היחיד שניסה לתת תשובה. אפשר להזכיר כאן גם את גלנר, אלי כדורי, אריק הובסבאום, ואנתוני ד' סמית'.

גלנר זיהה את יצירת הלאום עם הופעתה של 'תרבות גבוהה'. אנדרסון, האמון על המרקסיזם, דיבר על 'קפיטליזם של הדפוס'. מי שרוצה לעשות לעצמו סדר בראש שיקרא את 'האומה בהיסטוריה' של סמית', מי שרוצה להתפרע קצת שיקרא את הובסבאום. ועדיין לא ניתן לכתוב או לחשוב היום בצורה רצינית על 'לאום', 'לאומיות', 'קהילה' בלי להכיר את אנדרסון ואת עולם המושגים שיצר.

הנה מה שהיה לאנדרסון לומר על ישראלים וציונות (קהילות מדומיינות עמ' 184)-

"משמעותן של הופעת הציונות ושל לידת מדינת ישראל היא, שהראשונה מציינת את הדמיון מחדש (reimagining) של קהיליה דתית עתיקה בתור אומה, אחת מני רבות – ואילו השנייה משרטטת את התמורה האלכימית, שהפכה את בעל האמונה הנודד לפטריוט מקומי."

חמוד, נכון? את הציטוט הזה אני מביא בחלק מהמאמר שלי 'על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על המילט' שהולך להתפרסם בקרוב מאוד במחקרי משפט, וטוען, בעקבות אנדרסון, כי הייחוס של שיטת המילט לסולטן עות'מאני ולא לפקיד בריטי הוא חלק מיצירת הקהילה המדומיינת שהפכה את בעל האמונה הנודד לפטריוט מקומי. ועל זה אני אסיר תודה לך, בנדיקט אנדרסון, נוח על משכבך בשלום.

ממתק? כמובן ג'תרו טול (בין הפותרים נכונה מדוע תוגרל עדה דתית). הם גם באים לבקר בארץ. אבל אני חושש שאם הם לא יופיעו ממש בעיזה באר לא יימצא לי התקציב או החברותא לראות את איאן והחבר'ה. לפחות ניהנה כאן מהלוקומוטיב ברת'.