מותו הבודד של הצדק השיפוטי

הפוסט הזה מתחיל בקטע מוזיקלי. אפילו די ארוך. מי שמכיר את 'מותה הבודד של האטי קרול' מוזמן להגיע לגוף הפוסט. אז זה שיר של דילן, מ-1964, שמספר על רצח שאירע בבולטימור, מרילנד, כמה שבועות לפני שהוקלט השיר.

השיר מספר על בחור לבן צעיר בשם ויליאם זנזינגר, שהיה בן להורים עשירים ורבי השפעה, שבאירוע חברתי נוצץ היכה למוות משרתת שחורה במקל, ולאחר מכן נדון לשישה חודשי מאסר. אין ספק למי ששומע את השיר שהמדובר בעוול שאין דומה לו, ושזנזינגר יצא בעונש קל מאוד על עבירה חמורה רק בגלל הנסיבות – לבן עשיר שרצח 'סתם כי הרגיש כך' שחורה ענייה. דילן לא חוסך את שבטו מהשופט. אנסה את כוחי בתרגום –

כבוד בית המשפט בפטיש הלם / להראות שהחוק הוא שווה לכולם;

ושאת לשון הספרים לא ניתן להטות / וגם עשירים כפופים למרות;

ואם נתפסו על ידי השוטרים / אין בחוק עליונים ותחתונים;

הביט באדם שרצח בלי סיבה / רק כי הרגיש כך בלי אזהרה;

ובקול עמוק עטוף בגלימה / דיבר על עונש ועל כפרה;

ודן את זנזינגר לחצי שנה.

מקומם, נכון? אז זהו שיש כאן כמה בעיות. אחרת לא הייתי כותב את הפוסט הזה. זנזינגר לא היכה בהאטי קרול למוות. האירוע האמיתי, שהתרחש ב-9 בפברואר 1963, באירוע חברתי במרילנד, היה מאוד שונה מהטקסט הדילני. דילן עומד כמה פעמים על כך שהרצח היה באמצעות הכאה במקל. כך בשורה הפותחת – William Zanzinger killed poor Hattie Carrol With a cane that he twirled round his diamond ring finger. זה תיאור מוחשי עד כדי כך שניתן לראות את הסצינה אל מול העינים. כך גם בהמשך מספר פעמים (Got slain by a cane). האמת היא קצת שונה. זנזינגר הגיע לאירוע חברתי כשהוא מחופש לרקדן סטפס ועמו מקל צעצוע. במהלך האירוע שתה בכבדות, ואז תקף כמה אנשים במלון באמצעות המקל, וקילל אותם באופן גזעני וביניהם האטי קרול. קרול, שהייתה בת 51,  חזרה למטבח והתלוננה בפני חבריה שאינה מרגישה טוב. לאחר מכן אושפזה ומתה כעבור כמה שעות משבץ. שלושה שופטים במשפטו של זנזינגר קבעו כי סיבת המוות הייתה שבץ, שאולי אירע בשל ההתעללות שהתעלל בה זנזינגר ואולי לא.

הבאתי את עובדות המקרה בפני כמה עורכי דין פליליים (סוג של אדם שמסיבה לא ברורה נפוץ מאוד בסביבתי הקרובה) והם אמרו שלו היה זנזינגר נדון בישראל, סביר להניח שהאשמה בה היה נאשם היא 'תקיפה סתם', עבירה שעונשה שלוש שנות מאסר. הבעייה העיקרית בתיק הזה היא כמובן קביעת הקשר הסיבתי בין ההכאה במקל ובין השבץ, אותו יש להוכיח מעבר לספק סביר, דבר שהוא כנראה בלתי אפשרי. אם נשלל הקשר הזה, לא ניתן להאשים בעבירת המתה. מה שיש לנו זה מכה עם מקל צעצוע, שלוותה בקללות גזעניות. העונש המתקבל ב'תקיפה סתם' לו היה העניין נדון בבית משפט בישראל, היה כנראה דומה מאוד לחצי השנה שישב זנזינגר בבולטימור.

אז? אין ספק שזנזינגר היה חרא של בנאדם. בשנות התשעים בילה עוד זמן מה במאסר לאחר שרימה דיירים עניים שחורים בבית דירות שהיה בבעלותו. אין לי גם ספק שדילן היה בטוח שהוא ממלא תפקיד חברתי חשוב ומייצג את הצדק עלי אדמות, צדק שחמק מהשופטים בבלטימור. רק יש בעייה קטנה – דילן מעוות את האמת. זנזינגר לא היכה בהאטי קרול למוות. במשך קרוב לארבעים שנה, עד מותו ב-2009, רדף השיר הזה את זנזינגר, שריצה את עונש המאסר שהוטל עליו, ויצא לחופשי כשהוא קורבן למסע שלילי שגרם לו להיות אחת הדמויות השנואות ביותר באמריקה. בית המשפט של דילן, בלי ראיות, בלי הליך הוגן, בלי זכות להישמע ולהיות מיוצג, דן את זנזינגר בהיעדרו, ושפט אותו למאסר עולם בכלא הבושה והנידוי החברתי. האלבום 'The Times They Are a-Changin מכר מיליוני עותקים, ונחשב לאחד הטובים והקלאסיים של דילן. השירים מושמעים עד היום ברדיו, ובהופעותיו של דילן, חמישים ושתיים שנים לאחר צאת האלבום.

דילן הוא לוחם. הוא ענק. מאבקים אחרים שנאבק היו הרואיים ממש, כמו המאבק נגד הרשעתו של רובין קרטר, 'ההוריקן'. אבל אסור להשאיר לדילן, ולדילנים, את זכות המילה האחרונה. אסור להאמין לדילן, ולדילנים, בלי לבדוק את העובדות. הדילנים לפעמים קצת מעוותים את העובדות, כי הם כל כך בטוחים שהם צודקים. יש לנו מנגנונים אחרים בשביל זה, כמו בית המשפט. בית המשפט שומע ראיות בצורה אובייקטיבית. בוב דילן לא אובייקטיבי ולא שומע ראיות. הוא מציג את העובדות איך שנוח לו. בוחר מה להכניס לפורמט המצומצם של שיר בן שלוש דקות, ומה להשמיט. באיזה קישוטים רטוריים להציג את הדברים. ולפעמים, אם עובדה קטנה לא ממש מסייעת לנרטיב, כמו זה שזנזינגר לא ממש הרג את האטי קרול עם מקל, אז אפשר פשוט לשקר. אל תאמינו לדילנים. תקשיבו להם. זה חשוב. לפעמים הם באמת מצליחים להאיר אמת שחמקה מהמערכות הממוסדות. אבל תזכרו שהם לא אחראים כלפי אף אחד, כותבים פחות או יותר מה שהם רוצים, ותפעילו את חוש הביקורת.

REDEMPTION!

כאשר נבחר טראמפ לנשיאות ארצות הברית הדבר לא בא בהפתעה. מזה חודשים היה ברור שתופעת טראמפ אינה ניתנת לעצירה, וסגנית שרת החוץ הורתה כבר בחודש יוני לעובדי המשרד להכין תכנית פעולה מסודרת ליום שאחרי, אם כי זו, משפורסמה, זכתה לביקורת שכן היא סבבה סביב רעיון של מפגש בו יינתן לנשיא החדש מודל של בית המקדש על הר הבית, תוך ניסיון לשכנעו בשלט פירסומת מניאון שיוצב בחזית הבניין ל'מלון טראמפ' שייבנה כדי לקלוט את עולי הרגל.

השבועות הראשונים לא הראו על הסערה שעתידה להתחולל. נאום הכניסה לתפקיד בינואר 2017 היה מתון להפליא, ודיבר על איחוד, אחדות, ושלום עולמי. בשבת הראשונה בה שימש בתפקיד הנשיא הלך, בלוויית בתו איוונקה הנשואה ליהודי, לבית כנסת, וצולם כשהוא עם כיפה גדולה על ראשו, ואף לחץ את ידו של רב הקהילה. העניינים התחילו להתערער כשנחשפה עיסקה סיבובית בה איפשר לאיראן יד חופשית בכל מקום במזרח התיכון אם זו תאפשר למיעוטים האתניים החיים בה שאינם מוסלמים את  צריכת האלכוהול, ותייבא כמותג בלעדי את 'וודקה טראמפ'. כשניסה נתניהו לנאום בקונגרס בנסיון לשכנע להצביע כנגד העיסקה, הכריז טראמפ כי הוא 'אישיות לא רצויה' ואסר על כניסתו לתחומי ארצות הברית.

הבעייה העיקרית הייתה במדיניות הפנים שלו. כשנחשפו ההקלטות בהן דיבר על ה'פאקינג בלידינג הארט ג'ואיש ליברלז' בהקשר של תנועת המחתרת שאיפשרה תפילה אסלאמית בחשאי, והסתירה היספנים ומוסלמים שסומנו לגירוש, היה ברור כי על אף ההקשר המשפחתי של טראמפ, הוא אינו נרתע מאמירות קשות כנגד היהודים. כשנחשף תא המחתרת שפוצץ פיצוצים אסטרטגיים בחומה ההולכת ונבנית בין ארצות הברית למקסיקו, והסתבר כי מרכזו הוא בבית כנסת קונסרבטיבי בעיירה פורדס' מדואוז בסמוך ליוסטון, טקסס, הבינו רבים כי הכתובת נמצאת על הקיר.

וודי אלן היה הראשון שניצל את זכותו על פי חוק השבות. הוא נקלט בקיבוץ לוטן שבערבה, והיה למעשה לאזרח הישראלי הראשון שזכה באוסקר על הרימייק שלו ל'דליה והמלחים' הקלאסי שצולם כולו בדיר העיזים של הקיבוץ, במצלמת כתף אחת שלושים וחמישה מילימטר, ונחשב כמופת סגנוני וכשירת הברבור של היוצר המהולל. קליטתו של בוב דילן בבית אלפא לא איחרה לבוא. אם כי האלבום 'אלפא ביתא' שכלל השפעה של מוזיקה מזרחית ומאוואלים של אייל גולן נכשל כישלון חרוץ בעולם, על אף ששני שירים הצליחו להיכנס לפלייליסט של גלגלצ. שניים אלו סימנו את הדרך לגל העלייה הגדול ביותר שהגיע לישראל מאז שנות התשעים.

קליטת העלייה האמריקאית הייתה קלה בהרבה מזו של קליטת העלייה הרוסית בשנות התשעים. העולים היו ברובם מבוססים, דוברי עברית בחלקם, רבים מהם תושבים חוזרים. שנתו השלישית של טראמפ כנשיא ראתה כבר שניים וחצי מיליון אזרחים יהודים שעזבו את ארצות הברית, כחציים הגיעו לישראל.

האיום הקואליציוני שאם לא יעבור 'חוק הרפורמים' יפרשו הבית היהודי ויהדות התורה מהקואליציה עשה את שלו. לא רק שהמקוואות עברו להשגחתה הבלעדית של הרבנות הראשית, ו'רחבת ישראל' בכותל נסגרה, היו גם איסורים משונים יותר כמו האיסור לקרוא לרבנים ולרבות הרפורמים בשם 'רב' או 'רבה' אלא 'רבאיי', וכינויו של בית הכנסת הרפורמי רק כ'טמפל'. העתירה כנגד חוק איסור הנחת תפילין לנשים הייתה תלויה ועומדת בבג"צ כשמשפטה של ענת הופמן נמשך. העובדה שנהגה להגיע לדיונים כשהיא עטויה בטלית ותפילין רק הלהיטה את הרוחות, וגזר הדין המתון יחסית – שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס של עשרת אלפים ש"ח, לא סייע להרגיען. העובדה כי הקהילה הרפורמית בישראל מנתה כבר כמיליון נפשות, לא ממש נקלטה אצל מקבלי ההחלטות בליכוד.

כשברני סנדרס התפקד למרצ, כולם אמרו שזה גימיק. אבל הסקרים התחילו להראות על שינוי דמוגרפי עמוק ושינוי דפוסים אצל הבוחר הישראלי. האיחוד עם מפלגת העבודה לא איחר לבוא. סנדרס סימן את שלי יחימוביץ' כמספר 2 שלו וכיורשתו העתידית. ואכן, הרטוריקה הסוציאליסטית של השניים לא הייתה מאוד שונה. המפלגה החדשה שהקים נקראה 'גאולה' או באנגלית הסנדרסית החיננית כל כך – רידמפשן! כשקיבל סנדרס פרס נובל לשלום בשל בריחתו ההירואית ממחנה המעצר בגואנטנמו והתנגדותו לעריצות הרודן טראמפ, בערך שלושה חודשים לפני הבחירות, הדבר שימש כבום של יחסי ציבור שאפילו הקרב בין שלושה מטוסי F-35 של חיל האוויר, לבין חיל האוויר המשותף האיראני רוסי אמריקאי מעל שמי סוריה לא הצליח לעמעם.

ביומו הראשון כראש ממשלה ביטל סנדרס את שיטת המילט, בטענה כי היא ארכאית ואינה דמוקרטית. לוועידת השלום שיזם הגיעו מנהיגי מצרים, סעודיה ויתר מדינות ערב המתונות. אך חיבוקו החם את אבו מאזן סימן את הכיוון אליו הוביל מבחינה מדינית. נאומו בוועידה נחשב לנאום גטיסבורג הישראלי וסימן עידן חדש. עם הדחתו של טראמפ על ידי הקונגרס בשל הסתבכותו בפרשת 'פוטין גייט' והשוחד בן מאתיים מיליארד הדולרים, ששולם לכיסו האישי תמורת העלמת העין מכיבושה של בלגיה על ידי רוסיה, ניתן היה להתחיל ולהעריך את התנועות הטקטוניות ששלוש השנים בין 2017 ל-2020 יצרו במדיניות החוץ העולמית. החיבוק החם בין הנשיאה קלינטון שזכתה סוף סוף בבחירות של 2020, ובין ראש הממשלה סנדרס הראה כי על אף שהפצעים היו עמוקים, הם היו בדרך להחלמה.

יום הכיפורים התשע"ו

את יום הכיפורים הזה לא אעביר בחברת אחי לאמונה ולתפילה חברי הקהילה הרפורמית 'ידיד נפש' בכרמיאל מהסיבה שהם נמצאים במרחק של עשרה קילומטרים בקו אווירי ממני (עשרים ומשהו בכבישי הגליל הפתלתולים), ועל אף שאין משהו שאוסר עלי לתפיסתי לנסוע ביום הכיפורים, לא אסע להתפלל עמם מטעמים מובנים. חלקם החשש מפני זריקת אבנים במקומות בהם טרם הציב ראש ממשלתנו צלפים, וחלקם כבוד למי שאינו מצפה לראות רכב נוסע ביום הכיפורים.

בשנים קודמות חשבתי שיש משהו יפה בעצירה המוחלטת של החיים ביום הכיפורים. השנה אני חושב שזה מנגנון נוסף לשימור ההגמוניה האורתודוכסית / יהודית / מילטית שבינו ובין שמירה על מצוות היהדות אין ולו דבר. מחמיר את המצב העובדה שמצאתי עצמי בשל שגגת נעורים נצור מאחורי שער צהוב ביישוב 'פלורליסטי'. עד כמה הייתי רוצה לחיות ביישוב ד'אהריסטי מעורב, בו יתאפשר לי לעבוד את אלוהי בדרכי, נאמר מאחורי ההגה, מבלי שהדבר יימנע ממני על ידי תרבות הגמונית כופה!

הגזמתי, נכון? לא ממש. אני חושב על כמה וכמה מחברי הקהילה, עולים מארצות הברית ומדינות אחרות, שיימנע מהם להגיע לתפילה ביום הקדוש להם ביותר, חלקם קשישים שגם הליכה של כמה מאות מטרים קשה עליהם, בשל אורתודוכסיה זרה לרוחם הנאכפת עליהם הר כגיגית.

על אף רצוני העז לעבוד את אלוהי ביום הקדוש, לא אתפלל באשחר, מן הסיבה שאני ממש חושב שעל אף ההיתר המפורש להתפלל עם העבריינים, יקשה על בית הכנסת להכיל עבריין חמור כמותי, וחוץ מזה איני מתפלל במקום המפריד בין גברים ונשים ושם את האחרונות בצד ומאחורי פרגוד.

אז? הקלטתי כמה סרטים בטלוויזיה, הדוקטורט יכול לעבור כמה שיפוצים, וג'ון בארת כתב את סוף הדרך / האופרה הצפה, שהוא הבא ברשימת הקריאה שלי, ואם אספיק גם "החלומות שהורגים אותנו" החדש של דוידי רוזנפלד, ידיד וסופר נהדר, זה ספר שיכול באופן זמני למלא את החלל הריק שהותירה התפילה בחיי.

וליום הכיפורים אביא עוד מעט, כממתק לצום, את דבריו של בוב דילן, שהוא היהודי הגדול ביותר בדורנו, כמובן חוץ מאורן חזן, שזה עתה מלאו 102 ימים לתחקיר של ערוץ 2 שהטיל ספק בכשירותו לתפקיד של סגן יושב ראש הכנסת. השיר הזה הוא נדמה לי מהתקופה הנוצרית של בוב. ולמרות שאין לי מושג על מה השיר הזה מדבר, יש בו גן עדן וגיהינום ואווירה נורא יום כיפורית.

הייתי מסיים באיזו סליחה מהקוראים וכזה, אבל לדעתי סליחה זה לא עניין וירטואלי ודיגיטלי. קיבלתי אין ספור אסמסים ווצאפים הודעות פייסבוק אינסטגרם וסנאפצ'ט עם סליחות דיגיטליות. מצטער זה לא עובד. אם מישהו רוצה לבקש ממני סליחה שלא יחבר אותי לקבוצת ווצאפ. זה חטא חמור בפני עצמו. שיטרח ויגיע אלי או מינימום שירים טלפון. זה לא האינדולגנציות של הקתולים במאה ה-14 שהולכים ומשלמים לכומר והכל נסלח, מה גם שווצאפ זה ממש בחינם. כפרת עוונות בין אדם לחברו ביהדות זה עניין רציני. תשקיעו. אחרת אני לא סולח.