ויליאם מונטגומרי ואט, סמואל אדמס, יונה וולך תוניסיה וחסדו של האל הטוב

בימים האחרונים הייתה לי הרגשה שהלכתי לעולמי ונידונתי לגיהינום והתחלתי לרצות את העונש, ושום דבר במזג האוויר או בחדשות או בעולם מסביב לא סתרו את ההרגשה הזאת.

אבל החיים ממשיכים, מזג האוויר הזוועתי הזה יעבור מתי שהוא ואני מנסה לכתוב פוסטים אופטימיים אחרי שכמה פוסטים זועמים במיוחד בימים האחרונים נכתבו והושלכו אל הפח.

אז ככה – התנין מתחרה בתחרות הבירה השנתית סמיואל אדמס לונגשוט. ניר קיפניס מסנהדרינק מספר ששלב השיפוט מאחורינו והשנה הייתה רמה נהדרת של מבשלות מיקרו בוטיק שזה אשקרה אני וש' והתנין. היום אנחנו נוסעים למפגש היכרות לטעום את הבירות של יתר המיקרו בוטיק או משהו כזה, ובשבוע הבא אנחנו ממש מפעילים דוכן של תנינים בפסטיבל הבירה ופרטים בהמשך. כן אנחנו ממש נוסעים לתלביב החמה והלחה שלכם, שיש בה מתקפת חולדות וכל כולה חסומה בגלל הרכבת הקלה הזאתי. זה רק שתבינו עד כמה אנחנו אוהבים בירה כי אנחנו שונאים את תלביב. לא את התלביבים כשהם בודדים ובנסיבות מיוחדות. אבו אבשלום אתה כמובן החריג. בכל אופן נתקלתי גם בשיר הבא של יונה וולך ואני חושב שהוא הולך על התווית הבאה של התנין, שזה גם בירה שמדברת לאינטלקט –

מלתעותיו הן פסוקת רגליה
טבורה עינו
הוא יכול להיות כל דבר התנין הזה

הדוקטורט הולך ונכתב והולך ונכתב ואשקרה אני ממש בפרק הסיכום ואחרי כן יוותר לי לכתוב רק את המבוא. הנס שהיה צריך להיות קרה אתמול. הלכתי כבר כמה פעמים לחפש אחרי הערת שוליים מהערך 'אומה' באנציקלופדיה של האיסלם, ולא מצאתי את הספר שאוזכר בהערה שהיה 'מוחמד במדינה' של איזה ויליאם מונטגומרי ואט. ואתמול אמרתי שלא אתייאש ואחפש אולי ליד כי לפעמים מישהו שם ספר במדף מעל או מתחת לאן שהוא צריך להיות ושם הוא היה. ואז פתחתי בעמ' 241 וחסדו של האל הטוב נגלה אלי, וזה לא הפעם האחרונה בפוסט הזה שזה קורה.

הוואט הזה ממזר וכתב בדיוק את הדבר שאני צריך בשביל לסגור הרמטית את הדוקטורט עם כל הקישורים מכל המקומות. כמו החתיכה האחרונה בפאזל. אני כבר עשרים וארבע שעות חושב איך אני אכתוב את זה ונורא מתלהב מעצמי. אחרי כן קצת גיגלתי עליו ומסתבר שמדובר בבחור נחמד, סקוטי פרסבטריאני מאוד דתי עם שריטה לנביא מוחמד שאשקרה כתב סדרת ספרים (מוחמד במכה ומוחמד במדינה) שמציגים את הנביא מוחמד כנביא מקראי ומוסרי ואפילו קצת סוציאליסט. אדוארד סעיד קורא לו אוריינטליסט, וביליתי כמה שעות מרתקות בספריה בלהוציא מאמרים שוצפים וקוצפים של חבר'ה שלא כל כך אוהבים את האוריינטליסטים וקוראים לו עוד בכל מיני שמות יותר גרועים, ואשקרה אם הוא היה נופל לידיים של דאעש או משהו הוא לא היה גומר טוב, אבל אני קורא לו חמוד. והוא חמוד. תודו שלא שמעתם עליו קודם. אני חושב לעשות פעם פוסט עם כל האנשים המעניינים שנפגשתי בהם בדוקטורט שלי כמו הבחור מפתח תקווה שהתחתן שבע פעמים והתגרש שבע פעמים ולא עבר דרך הרבנות, או זאת ששכבה עם השחקן ויליאם הרט בקולורדו וטענה שהם נשואים לפי חוק המדינה וכאלה. אז לוואט יהיה שם מקום של כבוד.

קצת קשה לעשות סנדביץ' של אלכוהול איסלאם ואלכוהול, אז אני פשוט אומר כמו בחדשות ונעבור לנושא אחר לגמרי, או כמו ביהדות להבדיל אלף אלפי הבדלות, ולהסביר שאני מאהל אל כיתאב ואני מגלה את הכבוד הרב ביותר לאסלאם, בערך ברמה של וואט שחשב שהנביא אכן היה עד להתגלות אלוהית, אם לא יותר אפילו אבל אני יהודי רפורמי ואני חייב אלכוהול בקטע של הקידוש לשבת, אז כבר אם שברנו את העיקרון, אז אני הולך עד הסוף. ובכל אופן תוניסיה היא גם מדינה מוסלמית, ומיצרים שם את הבוכא, וממש מצאתי חנות שמוכרת בוכא תוניסאית אוריגינל ושתיתי את זה בשבת על המרפסת והייתה בריזה קרירה וסבירה, וראיתי הקלטה של מיי קיצ'ן רולס שזה כמו מסטרשף האוסטרלי רק יותר מעניין, ושתיתי את הבוכא עם קרח וזה היה אות לחסדו של האל הטוב שמשום מה נסתר בשבועות האחרונים.

ממתק? אחד האלבומים האהובים עלי הוא צ'יילד איז דה פד'ר אוף מן של דם יזע ודמעות, בין היתר כי הוא יצא לאור ממש באותו יום שבו אני יצאתי לאור. אבל תמיד חשבתי שאל קופר קצת מתחכם ולא קניתי את הפוזה עד הסוף. בת' הארט מראה איך באמת עושים את זה וג'ו בונמאסה עוזר לה. תקשיבו ובסבבה.