תכניות פזורות שונות

פוסט מפוזר, למכורים בלבד.

עוד שבוע אני נוסע לארצות הברית לשבועים. לפני כן עוברת עלי תקופה קצת משונה שאני לא יכול להרחיב לגביה אבל מכל מיני סיבות שבעולם (חיי נישואי מאושרים כתמיד תודה מצטער לאכזב אתכן קוראותי) עברתי לגור אצל ההורים לשבועיים בגיל חמישים. גם הבריאות של ההורים טפו טפו טפו הכל בסדר. אבל זו חוויה די משונה המונעת ממני מחשבה סדורה וכתיבה מופתית.

אז יש שניים שלושה דברים שאני יכול לדבר עליהם ומי שיחזיק מעמד עד הסוף שיחזיק.

דווקא יש לי הרבה מה להגיד על הרכבות ואלה. אבל למה בעצם? מה אני צריך לשפוט בין כץ וביבי? לאחותי קוראים כץ. אני לא אובייקטיבי. מה שכן סך הכל מסתמן מהלך של הקדמת הבחירות ליום א' ואז כל האוטובוסים יהיו תפוסים עם החיילים, והערבים לא יוכלו לנהור לקלפיות. עוד מהלך גאוני של ראש ממשלתנו הראשון לזהות. עד כאן בעניין הזה כי באמת אי אפשר בלי.

בעניינים אישיים וענייני הסימולקרה הזדונית אכלתי אתמול במסעדה קינג ג'ורג' שזה רשת שספציפית הסניף שאכלתי בסטריט מול ברמת ישי. יש שם תמונה של ג'ורג' השני שזה כאילו הסמל של הרשת (למרות שכאילו ספציפית בדקור של המסעדה יש גם תמונות כלליות של היסטוריה של אנגליה מהפוריטנים במאה ה-17 ועד אשקרה ג'ורג' השלישי). אז ג'ורג' השני היה אחד הגדולים, והוא ניצח בקרב קאלודן (יותר נכון הבן שלו ויליאם שהיה בן זונה אמיתי) והיה בן זמנם של ד'אהר וקאנט וכל מה שמריח מהעשור החמישי של המאה ה-18 משחק אצלי תפקיד. אבל תהיתי בנפשי (בעוד אני אוכל סלט פטריות ובטטה – לא משהו לכתוב עליו ממש מוטבע ברוטב מתוק כזה) האם ג'ורג' השני אכל מעודו ולו מאכל אחד מאלו המופיעים בתפריט (העשיר והלא יקר) של מסעדת קינג ג'ורג'? ממש לא. שום דבר. עברתי מאכל מאכל ומשקה משקה. באמת! סך הכל תאמרו שניצל כי היה גרמני. אני מוכן להתערב שהיה די מתעצבן אם היה רואה את השניצל של קינג ג'ורג' כי שניצל עושים מעגל ולא מעוף. אז זו סימולקרה, אבל כאילו די שפירה. סימולקרה היא בדרך כלל זדונית ומאתמול אני חושב מה הזדון בלקרוא למסעדה קינג ג'ורג' ולשים תמונה של ג'ורג' השני, ולתת אוכל שאין לו קשר לג'ורג' השני, ולא מצליח למצוא אבל בטח יש.

16 באפריל 1746. אתם קולטים שהשנה היה שנה עגולה של קאלודן ועבר כאן ככה בלי שאיזכרנו? סך הכל היה שנה די סוערת מבחינה סקוטית עם המשאל עם והברקסיט. פיקשוש. נאסוף את השברים ונמשיך הלאה.

אז היה גם את יומולדת שבעים לשלום חנוך והשמיעו מיליון שירים שלו וגם את דפנה ארמוני. וקלטתי שהשנה שלושים שנה לאלבום 'דפנה ארמוני'. סך הכל לא אלבום משהו אם מקשיבים לו באוזן לא נוסטלגית. לא איזה יצירת מופת על זמנית ודווקא לשלום יש כמה כאלה. אבל אני כל כך אוהב אותו, וכל שיר שם מדבר אלי. אני אתן שלוש דוגמאות קצרות אפופות בנוסטלגיה –

כשהיינו בתיכון אז לא היה לנו בגרות בפיסיקה אבל היה לנו מבחן פנימי. היינו כיתה של מופרעים מוסללים לחינוך המקצועי והמורה שלנו היה בנאדם די מבוגר (אפילו בן חמישים יכול להיות, אשקרה רגל אחת בקבר) שלא הצליח להשתלט על הכיתה. אחרי שתפסנו את הפרינציפ היינו מקבלים אותו בזה שכל הכיתה הייתה עומדת על השולחנות ושרנו 'אלה אלה שמישהו יגלה לה' במהלך כל השיעור או עד שנמאס לו והוא הפסיק לנסות ללמד. יום אחד הוא בא עם גישה מקורית והבטיח לנו שאם לא נעמוד על השולחנות ונשיר, וניתן לו ללמד את השניים שרוצים ללמוד, אז הוא ייתן לכולנו שישים בתור הציון הפנימי ומי שייגש למבחן אז יקבל את הציון שיקבל במבחן. זה בערך עבד, כי אלה זה שיר גדול ולפעמים בא לנו לשיר. אבל לשניים שרצו ללמוד הוא עשה חתיכת מבחן שיצאו בוכים ואפילו הכשיל אחד מהם.  יש לסיפור הזה כל כך הרבה מוסר השכל שאני לא יודע מאיפה להתחיל.

היה גם את 'היא תיקח אותך'. הייתי בקורס מש"קים ואשקרה היה קשה נורא. ובאמת חסרו לי שיעורי הפיסיקה וגם במתימטיקה לא הייתי משהו. והייתי בחוליית מודדים שהייתי צריך לעשות כל מיני חישובים מסובכים בזמן קצוב, ובאמת בעייה. היינו נודדים במשך שעות על שעות בנגמ"שים כי באמת לא ידעתי גם לנווט, ואחרי כן בלילה מגיעים לאיזה הר באמצע שום מקום ומתחילים למדוד אותו. זה היה קשה ומדכא ברמה די גבוהה. היה לנו סמל מחלקה שקראו לו פיני, זאת אומרת זה מה שההורים שלו קראו לו וכולם קראו לו 'פיקי' שפתאום אנחנו כולנו מודדים הרים ונורא מעוצבנים ועייפים, אז שומעים בקשר 'היא תיקח אותך היא תיקח אותך'. אין מילים לתאר עד כמה זה הרים לנו את המורל, ואם כל הפגזים שטיווחתי מאז פגעו במטרה זה רק בגלל זה באמת.

'היא תיקח אותך' זה באמת שיר קצבי ויפה. מילים נהדרות של שלום. נורא מדליק. אז בקורס הזה (בחופשות מהקורס) התחיל הרומן הגדול של הצבא שלי, ובאמת המילים דיברו אלי שהיא תיקח אותי וזה. אני זוכר 'ותראה בתוך עיניה את פניהם של ילדיך'. שוין. נשמה רומנטית. אחרי שנה וחצי בערך נקלעתי למצב של 'אוהבת אותך עוזבת אותך' או יותר מדוייק 'התאהבתי בבחור אחד התאהבתי בשני' שני שירים מהתקליט האיום והנורא הזה שהייתי שומע שוב ושוב בשביל לפענח את מה שלא הסתדר עם'היא תיקח אותך' ששלום ודפנה הבטיחו לי וכוסאמא שלהם שיקרו במצח נחושה. דפנה ארמוני! ארור היום בו נכנסת לאולם ההקלטות! לא היית יכולה להסתפק בג'ינגלים?

לגבי 'ותראה בתוך עיניה את פניהם של ילדיך' אז ספציפית הסתבר שכל מה שהייתי צריך לעשות זה להסתכל בראי, כי הבת שלי לפחות זה גירסה בלונדינית בת תשע עשרה שלי. דומה בול.רק בלי זיפים, והקמטים האלה של גיל חמישים וכל זה. ועוד מעט היא תתגייס, אלוקים תשמור!

אבל כשאני מסתכל בעיניים של ש' אני רואה שם כל כך הרבה יותר ממה ששלום חנוך היה יכול לכתוב, ושדפנה ארמוני יכולה לשיר, שאני באמת צריך לכתוב שיר בעצמי. את יום השנה ה-25 לנישואים נחגוג בארצות הברית באיזה שמורת טבע בוורמונט או משהו.מאונט וושינגטון אני חושב. שם רואים את דגי הסלמון קופצים במעלה הזרם או את המוסים או האלקים עם הקרניים האלה.

אני נוסע גם לראות לווייתנים כי אין מעריץ של מובי דיק שמגיע לחוף המזרחי ולא עובר דרך ננטאקט. אמרתי את זה לאלמוג ואמרתי לה גם ש'מובי דיק' זה הספר הכי טוב שאי פעם כתבו, אז היא אמרה שאני אומר את זה על כל ספר. לא נכון! רק על נאמר השטן במוסקבה, ואם נחה עלי הרוח על 'לוליטה'. ובסדר גם על 'בלשי הפרא', ו'תמול שלשום' של עגנון… טוב. אני באמת אומר את זה על כל ספר.

אז מה היה לנו כאן? ביבי וכץ וג'ורג' השני ובודריאר (לא מוזכר בשם אבל הוא הכניס לי לראש את הקטע עם הסימולקרה הזדונית) ופיסיקה ושלום חנוך ודפנה ארמוני ואירועי 1987 והרמן מלוויל. נסיים בממתק. דפנה ארמוני למה לא. קליפ שכל כולו שנות השמונים. לא בקטע של נוסטלגיה אלא בקטע של תראו איך התקדמנו מאז. בעצם סטטיק ובן אל. תשכחו מזה. שחקי אותה דפנה.

Trump, Sharia, Millet – טראמפ, שריעה, מילט

English after Hebrew…

הלילה פירסם דונלד טראמפ את תכניתו למלחמה בטרור, שאשכרה נשמעת די הגיונית. טראמפ מתכוון למנוע כניסה לארצות הברית לאנשים שלא עומדים במבחנים האידיאולוגיים הבאים:

* תומכי ארגוני טרור;

*מי שמאמין בקנאות ובשנאה;

* מי שאינו מאמין בחוקת ארה"ב;

* מי שתומך בחוקי השריעה;

* מי שלא סביר להניח ש"ישגשג בארה"ב";

* ומי שלא יאמץ את ערכיה של ארה"ב.

סך הכל לטראמפ יש בעיות בחמש קטגוריות מתוך השש. האם הוא 'משגשג בארצות הברית'? זה עניין של נקודת זמן נתונה. טראמפ הוא שיאן פשיטות הרגל בארצות הברית בשלושים השנה האחרונות. אבל עכשיו הוא באיזה סוג של פיק ברכבת ההרים הזו, כך ש'משגשג' זה כנראה עניין יחסי.

 האם הוא תומך בערכיה של ארצות הברית? ודאי לא באלו המתבטאים בשירה של אמה לזרוס "הקולוסוס החדש", החקוק על פסל החירות –

Give me your tired, your poor,

Your huddled masses yearning to breathe free,

The wretched refuse of your teeming shore.

Send these, the homeless, tempest-tost to me,

I lift my lamp beside the golden door! 

ספק עד כמה לזרוס עצמה הייתה עומדת בתנאיו של טרמפ להגירה. הדונלד טראמפים של אמצע המאה ה-19  לא הסתכלו בעין אוהדת על גלי ההגירה ממזרח אירופה, שכללו גם כמות אדירה של יהודים (שהצילה אותם מהשואה ויצרה את הנוכחות הבולטת של יהודים בציבוריות האמריקאית החיונית כל כך לקיומה של מדינת ישראל) ועקרונית היו מעדיפים להשאיר אותם קצת בחוץ. מה שמוביל אותנו ישירות לשלושת התנאים הראשונים – תמיכה בטרור, קנאות ושנאה ודחיית חוקת ארצות הברית. אלו תנאים מוזרים ממי שזוכה לברכתם של שני אירגונים העומדים בתנאים אלו באופן מזהיר – המפלגה הנאצית האמריקאית ואירגון הקו קלוקס קלאן.

מה שמשאיר לנו את השריעה. השריעה היא ההלכה המוסלמית. כל מוסלמי המתפלל חמש פעמים ביום, מעיד על אמונתו באללה, תורם לצדקה, מבצע את מצוות החאג'וצם ברמד'אן, תומך ב'חוקי השריעה'. אבל כמו שיטות משפט דתיות אחרות, כמו ההלכה, המדובר במערכת חוקים סבוכה, ובהקשר הפוליטי גם נותנת מרשם לניהול יחידה פוליטית ששונה במשהו מזה שטראמפ, או החוקה האמריקאית, היו תומכים בו. כך, למשל, אוסרת השריעה (וגם ההלכה) על תשלום ריבית, המנוע של השיטה הקפיטליסטית האמריקאית.

ועם כל זאת, יש מדינה אחת קטנה במזרח התיכון, בה נהוגים חוקי השריעה לגבי אזרחיה הרבה מעבר למתבקש מקיום בסיסי של מצוות הדת. ודווקא בפן מאוד בעייתי של מערכת חוקית זו, מערכת דיני המשפחה של השריעה – אלו הפטריארכליים, הדורשים אפוטרופסות לאישה מבוגרת, או מבדילים בין גברים ונשים בזכות הירושה. זו כמובן מדינת ישראל, שבשיטה הנהוגה בה בדיני משפחה מונהגת השריעה כפי שהיא מפורשת על פי האסכולה המשפטית החאנפית, כדין האישי – הנכפה על ידי המדינה – של חלק ניכר מאזרחיה. במובן זה כל אזרח ישראלי התומך בהמשך שיטת המילט 'תומך בשריעה'.

נראה שהקמפיין של טראמפ קצת כושל בארצות הברית. לא נורא, פיגוע גדול אחד והוא על הסוס שוב, עם שנאת זרים ומוסלמים. ככה זה עובד, אצלנו לפחות. אצלנו הוא לא צריך לחכות. הציבור שלנו קונה כבר שנים את ביבי, רק בגלל שהוא משדר את אותו סוג של גזענות זחוחה. ובאמת התבשרנו אתמול שטראמפ פתח את הקמפיין הישראלי שלו בקניון במודיעין.  שיהיה בסבבה. רוב הבוחרים האמריקאים היהודים שאני מכיר שחיים כאן בארץ ושומרים על זכות הבחירה דווקא משדרים איזה סוג של סלידה מהולה בפחד מהאיש, אבל אם מחפשים מצבור של מוחות חלולים לשטוף בגזענות עבור רווח פוליטי, בלי לשפוט לחומרה יותר מדי את תושבי מודיעין, ואת אלו מביניהם שהם אזרחים אמריקאים, הייתי אומר שהקניון שם הוא מקום טוב להתחיל בו כמו כל מקום אחר בארצנו.

משהו אישי קטן – אבלה את השבועיים האחרונים של ספטמבר בארצות הברית. טיול לפני גיוס של אלמוג. זמן לא רע לביקור ראשון (הייתם מאמינים? בן חמישים עוד מעט) ממש לפני הבחירות. אולי אכתוב משם קצת יותר. בימים האחרונים אני כותב כאן הרבה פחות בגלל עומס של עניינים ועומס החום, והבלוג ירד לשיאים שליליים של צפייה. מהסיבה הזו גם לא יינתן ממתק. שניים שלושה פוסטים אחרונים זכו למספרים מדאיגים ברמה השלילית של קוראים, ואני מאמין שהעוקבים אחרי בטוויטר ובפייסבוק פשוט חשבו שאני משתף שיר בגלל המנגנון הלא חכם של פירסום בוורדפרס שמקשר ליוטיוב במקום לפוסט הזה. בקיצקיצור – היו שלום. ותחזיקו מעמד בימים המשונים האמורים להגיע אחרי נובמבר.

Tonight Donald Trump has published his plan to fight terrorism, which actually sounds quite logical. Trump intends to prevent entry to the United States of people who match the following ideological criteria:

* Supporters of terrorist groups;

* Supporters biggotry and hatred;

* Those who do not believe in the United States Constitution;

* Those who  believe Sharia law should supplant American law;

* Those Who are not likely to flosurish in the United States ";

*  Those who do not accept the values of the United States.

It seems Trump himself may have problems in five categories out of six. Did he "flourish in the United States?" It's all a matter of a given point in time. Trump is the record holder of bankruptcies in the United States in the last thirty years. But now he is in some kind of peak point on this roller coaster, so 'flourishing', is probably a matter of perspective.

Does he accept the values of the United States? Certainly not those expressed in Emma Lazarus's poem "The New Colossus" inscribed on the Statue of Liberty –

Give me your tired, your poor,

Your huddled masses yearning to breathe free,

The wretched refuse of your teeming shore.

Send these, the homeless, tempest-tost to me,

I lift my lamp beside the golden door! 

I Doubt if Lazarus herself would comply with the Trump conditions of immigration. The Donald Trumps of the mid-19th century did not look favorably on immigration from Eastern Europe, which also included a vast amount of Jews (thus saved from the Holocaust and created the prominence of Jews in the US public sphere so essential for the existence of the State of Israel) and in principle they would prefer to leave them outside. Which leads us directly to the first three conditions – support for terrorism, fanaticism and hatred and rejection of the Constitution of the United States. These are strange conditions for a candidate who managed to win the endorsement of the Nazi party of the United states and the Grand wizard of the KKK. But hey, we have one more condition – no one would blame Trump for following the Sharia.

Sharia is Islamic religious law. Every Muslim who prays five times a day, testifies as to his faith in Allah, makes charitable contributions, thrives to visit Mekka (Haj), and fasts on the holy month of Rammadan – follows Sharia laws. But like other religious legal systems, such as Hallakha, the Jewish law, it is a complex and rich system of religious code that can be implemented in all aspects of life, and the Sharia's political context also gives prescription to manage political affairs in a somewhat different manner than Trump or the US Constitution would prescribe. Thus, for example, the Sharia (and Hallakha) forbid the payment of interest, which is the engine of the American economic system.

Nevertheless, there is one small country in the Middle East, in which Sharia law is enforced way beyond enabling Muslim citizens to practice the basics of their religion. And actually in a very troublesome aspect of its legal system, family law, to its full patriachal aspects- requiring male guardianship of any adult woman or differentiating between men and women regarding the right of inheritance. This is of course the State of Israel, implying the Sharia (in the way of the Hannafi legal school) as part of its millet system. Sharia is thus the personal law of all Israeli Muslim citizens, enforced in all matters of personal status. In this sense, every Israeli citizen supporting the current system of family law – the Ottoman millet system, actually endorses Sharia.

Trump's campaign seems a bit lagging behind in the US. Never mind, one big terrorist attack and he is riding high again on a wave of  xenophobia and hatred of Muslims. This is how it works, at least for us. In Israel he has no need to wait. Our public votes Bibi for decades, just because he conveys the same kind of smug racism. Indeed we were told yesterday that Trump opened his Israeli campaign in a Modiin mall, hoping to get votes of US citizens living in Israel, apparantly some 200,000 eligible voters.  Most US citizens living in Israel I know speak of Trump in a kind of revulsion mixed with fear, but if one looks for a stash of hollow brains to wash with racism for political gains, not disregarding the good people of Modiin I would say the mall there is a as good a place to start as any other in our country.

השוטה של השולטאן.

השוטה של השולטאן התערב עם השולטאן שיש התנצלויות שהן יותר גרועות מהמעשה עצמו. כמה ימים לאחר מכן השולטאן הרגיש צביטה חזקה בעכוזו. כשהסתובב ראה לפניו את פניו המחייכות של השוטה. 'אוויל! איך העזת!' זעם השולטאן. 'מצטער, הו ח'ליפה,' אמר השוטה. 'חשבתי שהמדובר בגבירה אשתך'.

'בדברי התכוונתי למפלגה פוליטית מאוד מסויימת'. נכון. יא חתיכת שקרן, מסתכל לי בעיניים ומשקר. כולנו זוכרים איך שלטון הליכוד עמד בסכנה בגלל 13 המנדטים הקבועים של תקרת הזכוכית של הרשימה המשותפת. הם אלו שסיכנו את שלטון הליכוד, שבגללם היה צריך לגייס את אחרון הליכודניקים. באמת תירוץ נהדר. על פתקים כאלה המורה שלי הייתה אומרת ביסודי 'בפעם הבאה תשתדל יותר'.

לא איכפת לו מהערבים. לפני שנה בערך כשהיה גל הסכינאות שהתחיל לסחוף את ערביי ישראל (ונעצר בכוח של אנשים שבאמת רצו שלום, ורצו קירוב לבבות, ולמשל צעדו יד ביד בצומת משגב) אולי זה היה הזמן למחווה של פיוס. אז זה לא קרה. מה קרה עכשיו? אני מנחש אחד משני דברים. הקשר אזורי עם הגנרל הסעודי שביקר בארץ וכל זה, או תנאי של הממשל האמריקאי לחתום מהר על החוזה הבטחוני לפני שהקלף הבלתי צפוי טראמפ מחליף את אובמה (או מה שייתכן שיותר גרוע, הכתף הקרה של קלינטון שזוכרת את ביבי עוד מהכהונה ב-96 ומנחש שהזכרונות לא מי יודע מה משהו להתרפק עליו). כל קשר לערביי ישראל הוא מקרי. מישהו אנס אותו, רק צריך לברר מי.

אבל בואו ניתן לו צ'אנס. נאמר שהפעם הוא דובר אמת, נגד כל הסיכויים, נגד הניסיון עם ביבי. פעם אחת דובר אמת. אז יש לי רעיון. מחר מתכנסת בכנסת וועדה להשבת עקורי איקרית וברעם. גם ראש המפלגה שלך, זה ההיסטורי, בגין (כן, הצליל העמום שאתה שומע מכיוון הר הזיתים זה בגין מתהפך בקבר לאור מה שעשית למדינה שלו ולמפלגה שלו) חשב שהם צריכים לחזור. אז תבוא, תראה את הפנים שלך שם, למרות שיהיו שם בעיקר אנשים מהמפלגה הפוליטית המאוד מסויימת, ותתקן עוול היסטורי בן שישים ושמונה שנה. תראה רצינות. אתה יכול, אם אתה רק רוצה.

לא יקרה, נכון? ביבי זה ביבי. מילים יפות לא יכסו על זה שהוא מוביל את הממשלה הכי גזענית מיום שקמה המדינה, שפועלת בחוזק יד לרסק את שרידי הדו-קיום שעוד נותרו כאן, ושרק לאחרונה הובילה את חקיקת 'חוק ההדחה' שהיה עלבון קשה לכל ערבי ישראלי, והוביל לתחושה של הדרה ושלילת הייצוג הפוליטי של ציבור מאוד רחב.

לא נורא. אני לא יודע בדיוק מה קורה שם בלה"ב 433 או איפה שזה לא יהיה, אבל ארי הרו ממשיך לתת את העדויות. זה רק עניין של זמן ניפגש בסיבוב.

בית הקלפים

כשהתחיל השידור של 'בית הקלפים' בגירסה האמריקאית ב-2012 כתבתי פוסט די ארוך שהשווה את הסידרה למקור הבריטי וטען שהיא נחותה בכל קריטריון. השיטה הנשיאותית האמריקאית לא מתאימה לתככים מהסוג הזה, שמביאים חבר סנאט בעל שאיפות לכס הנשיא בלי בחירות בתוך כמה מהלכים מתוחכמים. זה מתאים יותר לשיטה פרלמנטרית כמו השיטה הבריטית. קווין ספייסי, טענתי, אינו מגיע לקרסוליו של איאן ריצ'רדסון, ופרנסיס אקהרט, ראש הממשלה הבריטי שגילם ריצ'רדסון היה אוכל את פרנק אנדרווד לארוחת הבוקר.

כמובן שטעיתי. החל מהעונה השנייה בערך, 'בית הקלפים' האמריקאית תפסה כיוון עצמאי, התרחקה מהמקור הבריטי (סימן מובהק לכך הוא שה-Catch phrase  של ריצ'רדסון 'You might very well think that. I couldn't possibly comment', שנאמר במקור הבריטי מדי פרק, נאמר על ידי ספייסי / אנדרווד כמי שכפאו שד, פעם אחת במהלך העונה הראשונה ונזנח לתמיד), וכמובן שעקפה את הבריטים בסיבוב, קיבלה עצמאות והפכה לסידרה נהדרת בזכות עצמה. האמירה הפוליטית הבריטית, שהיא משהו נוסח 'הפוליטיקאים מאוד מושחתים, ואם מישהו נורא נחוש וחסר מעצורים הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה' פינתה את עצמה לאמירה מאוד מורכבת, שהתייחסה לא רק לפוליטיקה אלא גם לזוגיות, למיניות ולמגדר, ודמותה של אשת הנשיא, בגילומה המופתי של רובין רייט תפסה נפח משמעותי והפכה למעשה לגיבורת הסידרה, כשהיא מסמנת את הדמות הנשית המרתקת והמורכבת ביותר שראיתי אי פעם על מסך הטלוויזיה.

הפרק האחרון של העונה הרביעית היה יצירת מופת בפני עצמו. הנשיא אנדרווד נמצא שלושה שבועות לפני הבחירות. מזנב בו מועמד יריב צעיר וכריזמטי. עיתונאי נחוש ואמיץ מגלה את עקבות המזימות שזמם אנדרווד בעונה הראשונה והשנייה (שעיקרן הוא כי הנשיא קשר קשר פלילי עם מיליארדר מושחת) ומפרסם אותן. הזוג אנדרווד – מושמצים, שנואים, שקלונם נחשף ברבים, שולפים קלף אחרון. מלחמה. הם מכריזים מלחמה טוטאלית על ארגון ח'ליפות אסלאמית נוסח דאע"ש, שמוצג כחבורה של צעירים מבולבלים המונהגים על ידי קצין מודיעין עיראקי חילוני וציני, מתוך ידיעה שבכאוס שיתרחש, במלחמת הכל בכל הטוטאלית ברחבי העולם בה ימותו מאות אלפים ומיליונים, הם יוכלו להחזיק בשלטון.

מזכיר משהו? בסבבה. רק תראו את פרצופו מדושן העונג של מנהיגנו בפוזה הישנה שלו במתחם שרונה, שב ורוקד על הדם כמנהגו עתיק היומין. רעייתי שרה בפני כתב אישום? הקשרים שלי עם 'נוכל המאה' נחשפו? היי! יש טרור! אני מר ביטחון! אני מדביר את הטרור כבר עשרים שנה! ותראו את ארסנל הכלים החדשים שעווית הטירוף האחרונה של הפוליטיקה הישראלית סידרה לי ביחד עם אביגדור ליברמן שר הביטחון – כתר, סגר, ביטול הקלות, ומגוון כלים נוספים שבאמת אני לא יכול לפרט. שקוף?

נבצר מבינתי כיצד זה האיש הזה, שעד עתה כשל בכל מה שעשה מבחינה מדינית וביטחונית, שקלף 'איראן' אותו שיחק בהצלחה במשך כעשור הוצא מהחפיסה בכישלון הכי מהדהד של פוליטיקאי ישראלי מאז גולדה ומלחמת יום הכיפורים, שהביא למצב ביטחוני בו אין לשום אזרח ישראלי ערובה שישוב הבייתה מעמל יומו, נחשב ל'מר ביטחון'. אבל זה הולך לו, וכשהולך לא מפסיקים.

אז מה צפוי לנו השנה? בטוטו של שנה כן שנה לא, דרום מרכז צפון, (2006 לבנון, 2008 עופרת יצוקה, 2012 עמוד ענן, 2014 שובו אחים / צוק איתן) אני יכול רק לנחש. היורו הבא עלינו לטובה מזכיר לי את המונדיאל האיום, הכואב של 2014. זה לא יהיה בצפון, מסובך מדי, מסוכן מדי, ואפשר שם בטעות לדרוך על הבהונות של החבר הטוב פוטין. גם הרצועה לא תהיה סיפור קל ופשוט, כי ליברמן יצטרך לפרוע את השטר של לתפוס ולתלות את הנייה, ואפילו הוא יודע שאי אפשר לעשות את זה. אני צופה מבצע גדול בגדה. משהו לביעור קיני הטרור או ביעור ההסתה או משהו כזה. ליברמן מזמן סימן כמטרה את אבו מאזן, לביבי לא ממש איכפת, הוא יקבל בשמחה כל מה שיוריד ממנו את מנדלבליט. יתר הקיצונים בממשלה כבר מזמן רוצים לספח משהו, והתמוטטות הרשות תיתן להם את היכולת לעשות את זה. והכי חשוב – שכנינו החביבים מהרשות הפלסטינית מספקים לנו אחת לכמה זמן Casus beli שאפשר רק לחלום עליו. כל זאת בהנחה שאנחנו נהיה אלו שניזום את המתקפה ולא ניגרר בשמחה ובגיל לפרובוקציה של מישהו אחר, שבנסיבות אחרות הייתה מוכלת ומגודרת בלי להצית מלחמה.

וקווין ספייסי? הוא יכול לנוח בצד בשקט. העונה הבאה של 'בית הקלפים' לא תשודר ב-HBO אלא ב-CNN. אין שום דבר שהתסריטאים של 'בית הקלפים' יכולים לחשוב עליו, שלא מתרוצץ כבר בחלל הריק שמתחת לשיער הבלונדי הדליל של דונאלד טראמפ.

ממתק? למי ששכח או למי שלא הכיר, הנה איאן ריצ'רדסון בתפקיד פרנסיס אקהרט, אומר את הרפליקה הנצחית שלו. נכון, מאוד שונה ממה שאנחנו רואים ב-HBO, אבל עדיין נורא מענג ושווה צפייה.

טוהר הוואגינה היהודית – והפעם הידד למנהיג!

הפוסט שפירסם ביבי בנוגע לפלסטינים שאנסו יהודיה מוגבלת בשכלה מדאיג מסיבות רבות מאוד. האמת היא שאותי הוא יותר מדאיג ממינויו של ליברמן לשר הביטחון. הוא מסמן את הצטרפותו של ביבי למחנה הפולקיסטי הלהב"תי, מחנה מטהרי הגזע.

עד עכשיו נטיתי להאמין שביבי, איש העולם הגדול, נקי יחסית מהנטייה המסויימת הזו. ההיסטוריה האישית שלו – התחתן בנישואים רפורמיים עם גויה גמורה שעברה גיור רפורמי – כמו גם סובלנותו ליחסים של בנו יאיר עם סנדרה לייקנגר הנורבגית (כיכר השבת הכתיר את הכתבה עליהם בכותרת 'ההתבוללות נמשכת')  גרמו לי להאמין שהוא אינו רואה בטוהר הגזע היהודי את הערך העליון שרואים בו אנשי המחנה הפולקיסטי. אבל מסתבר שלא דקתי פורתא, וקצת שכחתי את מנגנוני השליטה הפטריארכליים. ליהודי מותר להפיץ את זרעו לכל עבר, ואפילו עד נורבגיה. אך אם יטמאו הזרים את הוואגינה היהודיה הכשרה, הם כבר יראו את נחת זרועו של המנהיג. במילים אחרות – הזין שלי הוא ענייני. הכוס שלך הוא העניין של כל עם ישראל.

הבנאדם ראש ממשלת ישראל ברציפות כבר שבע שנים. לא שמעתי אותו ממש פעיל או מתבטא בנושאים של נשים. אף מעשה אלימות כנגד נשים, ממקורבו לשעבר משה קצב, ועד לרצח אנסטסיה רוסנוב ובן זוגה בראשון לציון בתחילת השבוע לא ממש הביאו אותו לדיבור או פעולה. העובדה שהוא סובל בסביבתו את נתן אשל (מה זה סובל? בסבבה. האיש הזה הוא המוציא והמביא, מכתיר המשנים למלך בחצר הקיסרית) מראה שכאילו כל הקטע הזה של לצלם עובדת ואחרי כן להפיץ ועוד כל הדברים הנחמדים שהאיש הזה עשה, לא ממש נראים לנתניהו כמו משהו שצריך יותר מנזיפה. אבל כשערבי אונס יהודיה! ווהו! הוואגינה הכשרה חוללה!

ואם כבר – אז יש כאן הזדמנות נהדרת להסית ולפלג. מסתבר שלא כולם מגנים את הפשע. כמובן – יש ססססמולנים, שמבחינתם, לערבי מותר לאנוס יהודיה. זה פחות נורא. זו הרמיזה. שלא כמו מנהיגנו, ססססמולנים אמיתים רואים כאן גבר ואישה, ולא יהודיה וערבי. מבחינתו של ססססמולני זה מעשה נורא בדיוק כמו כל אונס אחר. כמובן שהנסיבות האחרות מחרידות, העובדה שהיא הייתה מוגבלת בשכלה, והעובדה שהאונס היה קבוצתי. אבל זה לא מה שהזיז לנתניהו. הרמיזה שלו שהתקשורת (הסססמולנית, אפילו בעידן ערוץ 20 ו'ישראל היום') והססססמול לא מגנים, מובילה רק לכיוון אחד. הם לא מגנים כי לא איכפת להם שערבי אונס יהודיה.

מה שמשעשע (תמיד יש איזו פארסה. ביבי, אחרי הכל) הוא שמישהו הסביר לו שמשהו לא בסדר בפוסט, והוא פירסם פוסט מתקן בו הוא מסביר ש'לא היה נכון שאתייחס לנושא לפני מיצוי החקירה ואני מצר על כך'. עכשיו אנחנו מאוד מקפידים על סוב יודיצה. תגיד, טילפנת כבר להורים של הפלסטינים החשודים באונס כמו שטילפנת להורים של החייל היורה?

בהידרדרות שלו למחוזות הימין הנורא נורא נורא קיצוני ההזוי מאוד (זוכרים את הבנאדם הרהוט והמתוחכם שהסביר לנו ב-1996 ש'עושים שלום בטוח'?) זו ממש אבן דרך משמעותית. דווקא ליברמן, בשל האלקטורט הלא ממש ממש יהודי על פי ההלכה במאה אחוז שלו נראה לי נקי יחסית מהקטע הזה, ובין הימין הפולקיסטי לימין הפוטיניסטי והאופורטוניסטי, תמיד אעדיף את האחרון. למרות שכמו שאמרו על דונלד טראמפ – זה כמו להחליט אם עדיף למות בהרעלה או ביריה.

ובנימה זו אסיים להיום. יצא שלא כתבתי כבר למעלה משבוע כי אני נורא עסוק עם כנס הדוקטורנטים, ועוד מיליונת'לפים דברים כמו מאמר ומחזה וכאלה. וגם אתם יודעים משרד עורכי דין וזה. אבל בשביל זה יש שישי בערב. ממתק? הקלאסי הוא כמובן 'מאמי' עם 'שיר האונס'. אבל אני חושב שזה קצת קצת סר טעם בנסיבות. תקבלו את 'השדות האדומים' מאותו מחזה, כי לשם לוקח גם הימין הפוטיניסטי, ושלא תחשבו שאני ליברמניסט. אני באמת לא. סך הכל אני כותב כאן כבר שבע שנים ולא הבאתי כלום של מזי כהן והיא הכי אהובה עלי בעולם! ראיתי את אורית שחף באותו תפקיד, וזה כאילו לא היה זה. היי הופ. איך חלפו שנים.

פה מפיק מרגליות

אוי אוי אוי מפלגת האבודה, מפלגת האבודה. מה יהיה אתכם? בכל פעם שאני חושב שלמדתם משהו אתם מפתיעים אותי עם תעלול חדש. הפעם אראל מרגלית. הוא נכנע לקסם האפל של הקוסם קלוגהפט, האחראי לכל מיני טריקים ושטיקים כמו 'קמפיין השתולים' ובסך הכל אחראי לא קטן לדעתי לחלק ניכר מהידרדרות השיח הציבורי בשנים האחרונות. מסתבר שבעבודה זה עובד לא מי יודע מה. נשמע קצת מגוחך ולא במקום. אבל הצליח להבהיל את 'ביצי ברזל' בוז'י, וכבר הוא השפריץ איזה אמירה קשוחה ממש בשביל ליישר קו. משהו שהמפלגה לא תצטייר כ'אוהבת ערבים'.

אז זה נאום הקללות של מרגלית. לא משהו שהייתי רוצה לשמוע ממועמד כלשהו, בימין או בשמאל. אלימות מילולית, מיזוגניה בוטה, מצ'ואיזם בכמויות שקשה לתאר. וכמות נהדרת של הפרשות גוף. כן – לא רק זעה ודם אלא גם פיפי קקי. ותחת. והוא נהנה מכל רגע.תשמעו איך הוא מסנן 'תחת' מבין השיניים. ילד בן שלוש נהנה פחות להגיד תחת. אני כבר עברתי את הגיל הזה אז טקסטים כאלה לא מדברים אלי, אבל אולי יימצא מישהו שיקנה את זה? אז כשירות לציבור תימללתי ומוסיף עם פרשנות. זהירות – טקסט קשה. באמת. לא אהבתי. אבל יש לי חובה ציבורית. גם לכם, תקראו. תראו מי רוצה את הקול שלכם, ומה הוא חושב עליכם. זה חשוב.

פישלנו כי נתנו להם לצרוח. לצרוח ולהרגיש שהם צודקים. לצרוח ולהיראות גברים – מהתחלה מסמן כאן את התימה. 'אנחנו' ו'הם'. והשאלה היא כמובן 'מי יותר גבר'. השאלה אם הסימון הזה אחרי  מערכת הבחירות האחרונה שנסחבה בדיוק ל'אנחנו' ו'הם' (גרבוז יאוזכר, אבל מרגלית חוזר כאן על אותה שגיאה בדיוק) וזה מקום שהעבודה אף פעם לא משגשגת בו הוא לא שגיאה קטגורית. בטח ובטח במפלגה המונהגת על ידי נשים, מיחימוביץ' עד סתיו שפיר, המאצ'ואיזם הזה צורם. וזאת רק ההתחלה. הנושא של 'אני יותר גבר' הוא פחות או יותר התימה המרכזית בסרטון הזה.

ואלוהים, תראו כמה פסיכופטים הם גידלו – שוב 'הם'. הפעם הם פסיכופטים. תיכף נראה מי זה 'הם'.

 הם גידלו את הצל שמפחד מהצל של עצמו. שישאל את הפנתרים השחורים איך מרימים מאבק בישראל. לא מאבק של אפסים – טעות כפולה. הצל (וההמשך של 'הפסיכופטים' – לה פמיליה, אורן חזן, נערי הגבעות') הם לא היריב של מפלגת העבודה. כמו שגדעון לוי אינו היריב של הליכוד. ובאמת – הפנתרים? תזכיר לי נגד מי הם נלחמו? זיכרון היסטורי מאוד קצר ואפס מודעות עצמית. בכלל לא מאוד מודע לעצמו, הסירטון הזה.

 הם גידלו את לה פמיליה חבורת ג'ובניקים שמרגישים גברים רק בקבוצות של מאה.  – קלאסי! מאז 'הג'ובניקים של הליכוד יושבים בשין גימל במצודת זאב' לא היה לנו כזה. תמשיך, אראל, תמשיך.

הם גידלו את אורן חזן שהרובה היחיד שהחזיק בחיים שלו היה רובה מים במסיבת בריכה בקזינו בבולגריה – כואב לי ממש להגיד מילה טובה על אורן חזן (שלוש מאות וארבעה עשר יום מאז פירסום התחקיר והוא עדיין סיו"ר הכנסת. הייתם מאמינים?) אבל הוא אשקרה היה קצין בצבא. באמת!

הם גידלו נערי גבעות ששורפים משפחות וצריכים מוסד סגור. ועוד לא דיברנו על ארגון להב"ה חבורת גברים שאף אחת לא רצתה אותם – לא כמו מגנטי הנשים בוז'י ואראל שכל הנשים נופלות שדודות לרגליהם. ובאמת מפלגת העבודה מתחרה עם להב"ה ונערי הגבעות? זה אותו סיפור? זה אותה רמה? הוא קולט איפה בדיוק הוא מייצב את עצמו? בכל אופן, כל הקטע הזה של 'אני יותר גבר. יותר נשים רוצות אותי. הייתי יותר קרבי בצבא.' מחליא, אבל הנה זה נגמר. ומה שמחריד זה שזו רק ההתחלה ועוד נגיע למקומות יותר גרועים.

אבל אנחנו פישלנו. פישלנו כי השארנו להם את הרחובות. כי השארנו את הבמה לאלה שתוקעים דגלים בתחת במקום להניף אותם בגאווה – זה באמת מה שעשינו? השארנו את הבמה לאותו אמן שאיני זוכר את שמו שהתרוצץ עם הדגלון בתחת בוועידת הארץ? זה המנהיג של השמאל? זה המייצג של השמאל? של הדעות שלך? של המפלגה שלך? באמת השארת לו את הבמה? זה לדעתי כאן הפוך על הפוך של קלוגהפט. או שהוא לא יכול להשתחרר מהסיסמאות שלו כשהוא עושה קמפיינים לימין, או שהוא ממשיך לשתול את הרעיון הזה בראש, לשימוש עתידי מצד ימין.

פישלנו כי תקפנו את מנשקי המזוזות במקום פשוט לנשק אותם – בקטע של התנשאות כרגע. אני בא לנשק אתכם, מנשקי מזוזות יקרים. כזו הכאה על חטא לא הייתה מאז בקשת הסליחה של אהוד ברק מעדות המזרח.

בקיצור פישלנו כי שתקנו כי פחדנו להראות כמוהם – את זה אני פשוט לא מבין. אבל לא כל דבר אני צריך להבין.

כי פחדנו לספר שנתניהו מר ביטחון שיחרר הכי הרבה מחבלים בתולדות המדינה. שהוא ראש הממשלה הראשון שיצא תיקו עם החמאס – זה בדיוק הבעיה של ביבי? כאן הוויכוח שלו עם מפלגת העבודה? שלא צריך לשחרר מחבלים ושהיה צריך להכות יותר בחמאס? מטעם איזה מפלגה הוא רץ המרגלית הזה? אבל יכול להיות שגם זה איזה עווית פבלובית של קלוגהפט שעוד שבוי בסכימות שלו מהקמפיינים לימין הדתי ולא יכול להשתחרר מהן.

שבכללי הם בעיקר יודעים להחזיר שטחים בלי תמורה. לילל להסית להיכנס להיסטריה. להתקפל עם זנב בין הרגליים ואז להתבכיין – הגליק הגדול של המרכז בשנים האחרונות הוא כל מיני התנתקויות חד צדדיות כי לא צריך לדבר עם ערבים בשביל זה. שמעתי אפילו את סתיו שפיר מנסה למכור משהו כזה אתמול ברדיו. בפעם הבאה שאראל מרגלית מעלה תכנית כזו, והוא יעלה אותה, כי זה פחות או יותר מה שמסוגלים באזור האידיאולוגי שהוא בא ממנו, תזכירו לו את זה.

אבל רגע אתם אומרים לפחות הם מחוברים לעם. עאלק מחוברים. אני דאגתי לפריפריה בשבוע כמו שמירי רגב לא תדאג לה כל החיים שלה. כשהקמתי חברות לא הלכתי להרצליה פיתוח אלא עשיתי את זה עם צעירים בירושלים באר שבע קריית שמונה. והליכוד בינתיים? רק דיבר וצרח וגנח. אני צמחתי מאפס וראיתי מצוקות שנסיכי הליכוד עוד לא חוו בחיים שלהם. את הפריפריה הם רואים דרך האסמסים שהם שולחים לשם עם שקרים והסתה שהערבים נוהרים לקלפיות – כאן איבדתי אותו. מאיזה מצוקה הוא בא? משכונות הקיפוח של נען והגבעה הצרפתית, ובית הספר המסוכן רנה קאסין. אחרי האוניברסיטה התחיל לנהל מפעל משפחתי. הבחור הזה היה הקרם דה לה קרם. שלא ימכור סיפורים. לא צמח מאפס. אל תזלזל באינטליגנציה שלי. אני יכול להקיש 'אראל מרגלית' בוויקיפדיה. לא רק אני. כולם יכולים.

ואחרי זה הם לא משתינים לכיוון של הפריפריה. אני אכלתי את החרא את הזיעה ואת הדם עם החברים שלי בגולני. בזמן שכל הביחוניסטים דה לה שמאטע אכלו בקריה ושירתו בבמחנה – דווקא אהבתי את הירידה על יאיר לפיד, אבל המצ'ואיזם המכוסה בהפרשות גוף שנודף מהמשפט הזה עושה לי בחילה פיסית ממש. לא נורא, אין עוד הרבה.

אבל מה הם יודעים דבר אחד הרבה יותר טוב מאיתנו. הם יודעים לצרוח. אז עכשיו אנחנו נראה להם שגם לצעוק אנחנו יודעים יותר טוב – לא רוצה מנהיג שצועק עלי. רוצה אחד שמדבר איתי בגובה העיניים.

תחזירו לנו את המדינה קיבינימאט – אף אחד, קיבינימאט, לא לקח לך את המדינה, מרגלית. היא לא שלך ולא של אבא שלך, ואף אחד גם לא יחזיר לך אותה, כמה שתצעק. ראית את הסרט על גאנדי? הזמן של המאצ'ו הגברי שמזיין (לא כמו להב"ה שלא רוצות אותם אף אחת) ולוחם וצועק נגמר. אנחנו כבר בפאזה אחרת. תתקדם. ותדבר אלי יפה. מה זה הקיבינימאט הזה? מה אני, חבר שלך?

אז בואו נבטיח כולנו שתי הבטחות – האחת שלא מצביעים אף פעם אף פעם למפלגה שיש בה בכיר שחתום על טקסט כזה. השנייה שלא ניכנע לאף קמפיין של שינאה, וחרא, ופיפי, ודם, וזיעה, ואני מזיין יותר, ואז אולי כשיראו שזה לא עובד, לא יזהמו יותר את האווירה הציבורית שלנו עם דברים מהסוג הזה.

ז'יז'ק, אזריה, ביבי

לפני כמה חודשים נכחתי בהרצאה של סלבוי ז'יז'ק בחיפה. פירסמתי אז פוסט די מפורט שעסק בקונצרט שנתן אליל הרוק הסלובני, וחשבתי שדיי בכך, אבל בימים האחרונים אני חוזר שוב ושוב לתובנה מרכזית מההרצאה. את תחילת ההרצאה הוא הקדיש לסתירה הקיימת בין שני סוגים של מוסכמות חברתיות – זו שרווחת בפועל וזו שמוצגת כלפי חוץ. הוא נתן שתי דוגמאות. כשהיה סטודנט תפרן בלובליאנה היה לו חבר עשיר. בכל פעם שהיו אוכלים צהריים ביחד במסעדה, היה ז'יז'ק מציע לשלם. היה ויכוח קצר שלאחריו היה החבר, כמובן, משלם. יום אחד הפתיע החבר את ז'יז'ק, והסכים לכך שז'יז'ק ישלם ללא ויכוח. ז'יז'ק המופתע לא הביא אפילו ארנק, כי היה ברור שבכל מקרה החבר העשיר ישלם את הארוחה, ונאלץ לבקש מן החבר לשלם. דוגמה נוספת היא שירותו בצבא יוגוסלביה במהלך שנות השבעים. כל חייל היה צריך לחתום על הצהרה ולפיה הוא משרת בצבא בהתנדבות בשל אמונתו במולדת היוגוסלבית הסוציאליסטית או איזה בולשיט מהסוג הזה. עכשיו, בשלב הזה יוגוסלביה הייתה קרועה לגזרים של עמים ועממים ששנאו זה את זה שנאת מוות, והוחזקו בתפר דק של המנהיג הקשיש טיטו, והשייכות לגוש המזרחי במלחמה הקרה, שכנראה לא היה מועדון התנדבותי, ונהג לשמור על מסגרות מהסוג הזה כדי להחזיק את חבריו במקום. אף אחד מכל מאות אלפי החיילים ששירתו בצבא היוגוסלבי לא האמין בסוציאליזם או במסגרת המשותפת לקרואטים, הסרבים, הבוסנים, הסלובנים, המונטנגרים והאלבנים. והנה בא החייל שסירב לחתום כי הוא מתנדב, ושאל את הקצין איך יכול להיות שהוא מתנדב, אם הוא מגוייס לצבא בכפייה ובאיום של ענישה חמורה. היה שם ויכוח ידידותי של כמה דקות, ולבסוף הסכים הקצין כי לטופס של אותו חייל תצורף הערה כי הוא אכן מתנדב, אך עושה זאת בשל כך שמכריחים אותו.

את הניסוח המבריק ביותר לרעיון הזה נתן ז'יז'ק בעמ' 81 של 'ברוכים הבאים למדבר של הממשי' (ועל העותק שממש אצלי בספריה יש חתימה שלו עם הקדשה ל'גל' שעלתה לי בלגלוג קל על המשמעות של שמי באנגלית) – "ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית הישנה והטובה, היה זה פשוט בלתי אפשרי בעליל שבאדם אחד יתמזגו כל שלושת המאפיינים הללו: אמונה שלמה באידיאולוגיה הרשמית, אינטליגנציה ויושר לב. שכן כך נתפסו הדברים: אם הנך מאמין ואינטליגנטי אינך ישר. אם הנך אינטליגנטי וישר: אינך מאמין. אם הנך מאמין וישר: אינך אינטליגנטי"

מה קורה כשנופלת המסיכה? רע מאוד. אני מניח שהשקר המוסכם החזיק במקום את ארוחות הצהריים של ז'יז'ק עם ידידו העשיר, ושלאחר שהמסיכה הוסרה החלה איזו אי נעימות מחלחלת לארוחות האלה, ושהן לא היו עוד כשהיו, אם המשיכו בכלל. כאשר הוסרה המסיכה ביוגוסלביה, הגענו לסרברניצה. שנאה אתנית משתוללת, ג'נוסייד, טבח הדדי.

הפרקטיקה בצבא ההגנה לישראל אף פעם לא הייתה לטובת מי שמרים את ידיו ונכנע (או סתם חוטף ארבעה כדורים בחזה וגוסס דקות ארוכות על המדרכה ללא טיפול). כל חייל מכיר סיפורים מן הסוג שסיפר אראל סג"ל על בוגי יעלון. מי שקצת פעל להוריד את המסיכה של 'טוהר הנשק' ולדבר תכל'ס היה הגרוע שברמטכלינו, רפול. על הפרקטיקה שלו אישית העיד אריה בירו, כשסיפר על רצח השבויים המצרים במיתלה. מעשיו כרמטכ"ל כגון החנינה לסגן דניאל פינטו שחנק ארבעה לבנונים והשליך את גופותיהם לבאר, מעידה על הגישה המאוד ישירה ועניינית שלו לעניינים מהסוג הזה. אבל לא צריך ללכת להיסטוריה. יש כל מיני וריאנטים של הגישה העניינית הזו המוכרים לכל חייל. אם זכורים לי תרגולי מסלולי החי"ר מן הטירונות ומקורס המש"קים, הרי שאלו תמיד הסתיימו ב'סריקה לאחור' כדי לוודא שלאחר ההסתערות לא נותר שם, מאחור, משהו שצריך לתת עליו את הדעת. הוראות מן הסוג הזה ברמה שונה של חומרה, של 'וידוא הריגה' תמיד היו תורה בעל פה שנלוותה לתורה שבכתב. העובדה כי מרבית המחבלים אינם יוצאים מפיגועי הדקירה כשהם בחיים מעידה בעדה. אזריה לא לבד. וידאו לא פחות מחריד היה רצח העובד הזר בתחנה המרכזית בבאר שבע.

אבל זו מסיכה שצריך לשמור עליה. גם כדי שאפשר יהיה להיעלב עד מוות מאנשים כמו שרת החוץ השבדית או הסנאטור או הסנאטור פטריק לייהי, שממש מעלילים עלינו שמוציאים אצלנו להורג אנשים ללא משפט. גם בשביל שצה"ל לא יהפוך למיליציה בה כל חייל מוסמך לגזור גזר דין מוות על כל מי שהוא רוצה. בוגי מבין את זה, וכך גם אייזנקוט.

אבל זה כבר מאוחר מדי הסוסים ברחו מן האורווה. זה לא רק הרחוב (בתקופת ביבי – מקום גזעני, מוסת, משולהב) שרובו תומך במעשהו של החייל, גם כאשר מוסרים כל הנימוקים נוסח 'חשש שהייתה במקום חגורת נפץ' (נו באמת…). הנימוק 'מחבל לא צריך לצאת חי מפיגוע' לא רק שנאמר אם מראש ואם בדיעבד על ידי הרבה מאוד נבחרי ציבור, אלא הוא גם מעין הגיון עממי שהתגבר על המסווה הדק של 'טוהר הנשק'. וזה מחלחל אל השופט הצבאי שפסק אתמול מה שפסק, ובמיוחד אל המסית והמדיח שהביא אותנו למצב העגום הזה, בנימין נתניהו, שטילפן אל אביו של החייל.

השיחה הזו היא נקודת שפל שאליה ביבי טרם הגיע. לא רק שזו התערבות גסה ומכוערת בהליך השיפוטי (הוא כבר התרגל לזה מבג"צ של מתווה הגז. אלא ששם זה לא הלך לו. ייתכן שסבר שהשופט הצבאי קצת יותר נתון למניפולציות מהסוג הזה משופטי בג"צ), אלא שזה פשוט נקיטת צד בוויכוח הערכי, באופן הגס והברוטלי ביותר, וכמובן בצד הלא נכון. זה גרוע יותר מ'השמאלנים שכחו איך זה להיות יהודים', או 'הערבים נוהרים באוטובוסים'. זו כניעה ליצרים השפלים ביותר של הגורמים האנרכיסטיים ביותר. זה לעמוד בקו אחד עם ברוך מרזל. לפעול להפוך את הצבא למיליציה העממית של חברון, כשכל הגורמים המקצועיים מהרמטכ"ל ועד שר הביטחון עומדים בצד השני, ודי בטוח שהוא מבין טוב מאוד מה הוא עושה.

כאמור, ז'יז'ק הראה לנו מה קורה כשיורדת המסיכה. אנחנו לא בדרך לשם, אנחנו כבר שם. זה לא שאם תרד המסיכה יהיו קורבנות בנפש, אלא שהמצב הזה שבו כל אדם רואה עצמו מוסמך לערוך משפט שדה לכל אדם אחר בכל סיטואציה נתונה ולהוציאו להורג הוא כבר פרקטיקה שרובנו תומכים בה כבר כמה חודשים, ומי שלא תומך בה השלים איתה. עכשיו יש גם חותמת כשרות של ראש הממשלה. ושל בית הדין הצבאי. וכאלה. עכשיו אנחנו גם מדברים על זה. וגאים בזה. וזה הפרצוף שלנו בעולם. יש איזה הרגשת שחרור בזה שפתאום כל המשא המיותר הזה של תרבות אנוש נפרק מעמנו. מצד שני… בעצם אין צד שני. ישוחרר החייל הגיבור! יוחלף אייזנקוט באזריה. בואו נראה להם מה זה!