אומואים, הר הבית וכאלה

אומואים בבאר שבע. באמת, איזה בעיות אתם עושים? לא יכולים להישאר במקום שהוקצה לכם? חייבים לנפנף את הגאווה שלכם בראש חוצות? האמת – ככה חשבתי ובדקתי ואני באמת מכיר יותר להט"ב בבאר שבע ממה שבריא לסיסג'נדר מזדקן כמוני. והם בין הטובים והנחמדים במכרי. אחלה מאבק – אנשים. סך הכל הפסד של באר שבע, כי מצעד גאווה זה כיף גדול. במצעדי גאווה צעדתי פעם אחת, בחיפה לפני כמה זמן. כי בדיוק היו לי לימודים ביום שישי ויצא לי להגיע ככה על הדרך, כי חבר טוב שלי אירגן שם את העניין ורציתי לתמוך, וחבר אחר (שמת לפני חדשיים מסרטן וכולנו עוד בהלם מהקטע) פשוט התחשק לי להגיד שלום וידעתי שיהיה שם. איפשהו במרתפי הפייסבוק חבויה תמונה שלי צועד עם גופייה ורדרדה של חוש"ן. אבל אני לא נותן כאן קישור כדי לא להלהיט את היצרים ולא לקבל הזמנות לא ראויות שאצטרך לדחות כי ש' וזה.

אבל בעצם למה אני תומך בזכות שלהם ליצור פרובוקציה (ניסוח תקשורתי. הקיום של כל אדם אינו פרובוקציה. זה כמו להגיד שלנשום זה פרובוקציה) בבאר שבע, ואיני תומך בזכות של קיצוני הימין לעלות להר הבית? למה הם יכולים לנפנף את הגאווה שלהם בפנים של החרדים בבאר שבע שלא יכולים לסבול את המחשבה שממש לידם יש את האנשים האלה שעושים את הדבר שאסור בספר ויקרא, ולא תומך בזכות של אנשי הימין הירושלמי לנפנף דגלי ישראל ברמד'אן ברובע המוסלמי ב'ריקודגלים' בפרצוף של הערבים שם במזרח ירושלים? אז אתמול השאלה הזאת עלתה בכמה מקומות. מירב מיכאלי גימגמה תשובה לא ממש ברורה ולא נבונה (אני אהיה הראשונה שאתמוך בחופש הדת ועלייה להר הבית, כשיושג הסדר פוליטי. כן, באמת. וגם כשיבוא המשיח במהרה בימינו אמן. מה שיגיע קודם) ואחרי כן נכנסתי לוויכוח פייסבוק עם שתי חברות פייסבוק מהסוג שרואה בעין יפה תפילת יהודים בהר הבית. אז יש הסבר נורא פשוט למה זה לא וזה כן, ואני רושם אותו כאן. ראו הוזהרתם – כמות מתונה של מדע המדינה ופילוסופיה. וקצת ג'ון רולס. אני לא ממש קורא לו פילוסוף, אבל אני מבין שיש אנשים שכן. ואני בלית ברירה מקבל את זה. זה נקרא פלורליזם.

נתחיל בשאלה נורא כללית. למה טוב לי ואני מקבל שכספי המיסים שאני משלם ילכו לשלם על משכורת של מורה שמלמד נאמר ברמת השרון, ולא להאכיל את הרעבים באפריקה? הרי רמת השרון זה יישוב נורא נורא מבוסס ובאמת כל הילדים שם זכאי בגרות, ובאפריקה אנשים ממש מתים ברעב? כל חלוקה ריאלית של הכסף שלי צריכה לדאוג לזה שהוא יגיע קודם למי שצריך אותו יותר, נכון? אז זהו שלא. יש משהו מן המשותף ביני ובין תושבי רמת השרון, שאין לי עם תושבי נאמר רואנדה. אני ותושבי רמת השרון שייכים לאותה קהילה פוליטית. זה יוצר בינינו איזה שהוא קשר שאין לי עם אחרים שאינם שייכים לאותה קהילה. כשמדברים על חלוקת משאבים צודקת – וזה פחות או יותר תחום העניין העיקרי של רולס, מדברים על קהילה פוליטית אחת. לכן הוויכוח הוא לא אם השקל שלי ילך למורה ברמת השרון או לילד רעב באפריקה, אלא אם הוא ילך למורה ברמת השרון או למורה בשדרות או ברהט. אפילו שאני יודע שזה שבאפריקה רעב מאוד, ונמצא אפילו בסכנת חיים, החובה המיידית שלי כלפיו פחותה. יש חובות מסדר שני, כמו החובה של המדינה שלי לסייע למדינה באפריקה. וזה כבר סיפור אחר. וגם החובה הזו לא ממש מוכרת במדע המדינה ורולס אפילו כתב על זה ספר שנקרא חוק העמים. אז בספר הזה ממש בעמ' 73 רולס אומר שקהילה פוליטית כזאת מתאפיינת בשלושה מאפיינים בסיסיים – ממשלה דמוקרטית חוקתית צודקת במידה סבירה המשרתת את האינטרסים היסודיים שלהם, אזרחים המאוחדים על בסיס מה שמיל כינה 'זיקות אהדה משותפות', ואופי מוסרי.

בואו נאמר שיש לנו בישראל מין קהילה כזאת. זה קצת למתוח את העניין, כי הממשלה שלנו לא ממש צודקת במידה סבירה, משרתת את האינטרסים היסודיים של חלק קטן מאוד מהקהילה (נאמר האלפיון הממש עליון ומעלה), האזרחים נורא שונאים זה את זה, ולכו תשאלו את משה קצב על אופי מוסרי. אבל למה לקלקל טיעון יפה? בואו נזרום עם זה. מספיק שיש לנו את הצבא המוסרי ביותר בעולם כדי להראות שאנחנו באמת באמת עומדים בכל הקריטריונים האלה, לא?

אז ככה. החברים בקהילה כזאת, שנאמר במקרה שלנו הם כל מי שמחזיק תעודת זהות והוא בעל זכות הצבעה, חייבים אחד לשני כל מיני חובות שאחרים לא חבים להם ושהם לא חבים לאחרים. לאן ילכו כספי המיסים שלנו לרמת השרון או לרואנדה זו רק דוגמה אחת. עוד דוגמה זה שאני ממש צריך להכיל ולקבל דעות והלכי רוח ודרכי חיים שנורא נורא שונים משלי. אז אם חבורה של גזענים שלי רוצים לצעוד באום אל פחם, בג"צ ממש מרשה להם לעשות את זה ובסבבה. ולמרות שאני ובנצי גופשטיין די הדרדרנו ביחסים בזמן האחרון, אני מסכים עם בגצ ושמח על זה שהוא יכול לצעוד איפה שהוא רוצה. אני מכיל (עד כמה שאפשר, לפעמים זה מגיע לאלימות וכאלה, ואז אני מפסיק להכיל) את הדרך השונה שלו, ודורש שהוא יכיל את שלי. אבל אם נאמר חבורה של ניאו נאצים מסקוקי תרצה לבוא לצעוד בעפולה, הם יצטרכו לעבור דרכי ודרך ידית הטוריה שלי, ואולי גם הטוריה תישאר מחוברת אליה, כי אין לי שום חובה להכיל דרך חיים של נאצי מסקוקי, ונאצים לא בא לי טוב.

אז סיכמנו שאני צריך להכיל נאום של נאמר מיכאל בן ארי באשחר, או מצעד של להב"ה באום אל פחם (כי גם תושבי אום אל פחם הם חברים באותה קהילה פוליטית וצריכים להכיל את הגזענות של אנשי כהנא, כל עוד זו לא מגיעה למקומות בלתי חוקיים ולאלימות) והאנשים הנורא דתיים שנורא מפריע להם לראות אומואים בשדרות איז'ו רגר בבאר שבע צריכים גם להכיל את הלהט"בים המקומיים, כי אותו דבר. (התשובה לשאלה למה לא מפריע להם לראות מכוניות בשבת בשדרות רגר, שזו עבירה לא פחות חמורה ממשכב זכר היא מתחום הפסיכולוגיה כבר, ולא מתחום החשיבה הרציונלית, אבל נעזוב את זה). אז בקהילה הפוליטית שלנו שמוגדרת בכל מי שמחזיק בזכות הצבעה בטריטוריה המתוחמת בשליטה ריבונית של מדינת ישראל שיש בה ממשלה דמוקרטית חוקתית צודקת ואופי מוסרי וזה, אנשים צריכים להכיל כמה שאפשר את אורח החיים של השני. זו ממש חובה שהם חייבים זה לזה.

  אז כאן הגענו לתשובה למה מצעד גאווה כן ולעלות על הר הבית להתפלל שם לא. וגם לא ריקודגלים. נתחיל מהריקודגלים. בריקודגלים מגיעים למקום בו גרה אוכלוסייה שהיא לא חלק מהקהילה הפוליטית שלנו, והיא בעצם חבורה של אנשים משוללי זכויות שחיים בשטח כבוש, וחוץ מזה שנורא מתנהגים אליהם באלימות, והורסים להם את החנויות וזה (אני יודע. זה רק קומץ. הכל טוב. ועדיין) גם מעבירים להם איזה מסר של מי האדון כאן בשטח ואנחנו כאן ותשתקו. אז את זה הם לא חייבים לקבל או להכיל, כי הם לא שייכים לאותה קהילה פוליטית ששייכים אליה המרקדגלים. יכול להיות שהמדינה רואה בשטח של הרובע המוסלמי חלק מהשטח הריבוני שלה (ואף אחד אחר לא ממש רואה את זה אבל נעזוב את זה), אבל האנשים שחיים שם הם מקהילה פוליטית אחרת. ולכן אין להם את החובה להכיל את הנוכחות שלנו במה שהם רואים כפרובוקציה, מה שגורם להתנגדות שלי ליצור להם פרובוקציות. במילים אחרות – להט"ב בבאר שבע לא פרובוקציה, כי יש חובת כבוד הדדי זה לדרך החיים של זה. ימין מתנחלי סרוג כיפה ברובע המוסלמי כן פרובוקציה, כי אין להם ולתושבי הרובע את החובה להכיל ולכבד זה את דרך החיים של זה כי הם לא מאותה קהילה.

הר הבית אותו דבר רק בערך פי עשר. כאן יש כבר ממש גורמים בין לאומיים חוץ מדינתיים. חוץ מזה שמי שנמצא שם ומנהל את העניינים מבחינה פרסונלית לא שייך לקהילה שלנו, אז יש שם ממש גורמים בין לאומיים כמו הווקף שאיך שלא תסתכלו על זה הוא גורם חיצוני לקהילה הפוליטית שלנו, או אפילו טענות לריבונות או לעניין דתי ואחר של מדינות זרות. היי – זה לא אני אמרתי. זה מי שהסכים לשים שם מצלמות מעקב של ממשלת ירדן אמר. אז אם האנשים שם, שהם לא חלק מהקהילה שלי, רואים בעלייה של יהודים איום ופרובוקציה, אז אני לא יכול לכבד את חופש הדת במקום שלא שייך לקהילה שלי. כי היחסים ביני ובין מי שלא שייך לקהילה שלי מבוססים על בסיס אחר.

בואו נחזור לבסיס. לא ייתכן שבתוך הקהילה שלי יסדרו עניינים באלימות. הכל צריך להיות מבוסס על כבוד הדדי ושלטון החוק. אבל בין קהילות פוליטיות זה עובד פחות. באמת! ישראל רוצה להשמיד משאית בסודן? בסבבה. שולחים מל"ט או סיירת ומשמידים אותה, וזה בסדר מבחינת החוק הבינלאומי. נוקטים באלימות שלא הייתה מקובלת במישור הפנימי. יש המון דברים שלא חלים במישור שמחוץ לקהילה שלי. וחופש הדת והכבוד לדת הוא אחד מהם. זה שיח שלא קיים בכלל במישור הזה. מדינות ועמים מדברים ביניהם בשפה אחרת. קצת יותר פרימיטיבית. והסיבה לזה היא בדיוק שאנחנו לא חייבים לאף אחד אחר את מה שאנחנו חייבים בינינו ובין עצמנו. אז אי אפשר להגיד 'אני תומך בחופש הדת לכן זכותו של כל אחד לעלות להר הבית'. הרציונל הזה לא תופס שם. אי אפשר להגיד באותה מידה 'אם אתה מאפשר לי לעשות מצעד בבאר שבע שהתושבים שם לא אוהבים, תאפשר לעשות את זה בכל מקום אחר על פני הגלובוס.' יש הבדל בין באר שבע להר הבית. ובין באר שבע לנאמר הטאג' מהאל. מצעד של קרניבורים במקום קדוש להינדים עם המבורגרים יכול לעבור בבאר שבע, בהנחה שהייתה שם אוכלוסייה הינדית שרואה בפרה מקום קדוש. שמישהו ינסה להגיע עם מקדונלד'ס למקום קדוש להינדים בחו"ל. לא עולה על דעתכם, נכון? ויש לזה סיבה טובה.

ממתק? ניסיתי לחשוב על מישהו שממש לא שייך לקהילה הפוליטית שלי והגעתי לריו פוקוקי. אם ג'אז יפני משנות השבעים פוגע ברגשות שלי, אני לא אסכים למצעד של ג'זיסטים יפנים קשישים עם פסנתר בבאר שבע, או בכל מקום אחר. אני לא חייב. אבל בכל אופן תקשיבו כי הוא די בסדר ואולי אחרי כן תרצו שהוא כן יצעד. סך הכל נורא מזכיר את שם טוב לוי.

ועוד הערה – כתבתי את הפוסט הזה לפני ששמעתי חדשות. אז זה שאין כאן איזכור לאירוע בצרפת זה לא בגלל שאני לא חייב בחובת אמפתיה לנפגעי טרור שהם לא מהקהילה שלי, אלא כי כתבתי כאן בלי לדעת מה קורה שם. ועדיין הדברים ראויים להישמע, גם ביום כזה, כי השאלה הזו עוד תשוב ותעלה.

כנס הדוקטורנטים והדוקטורנטיות

שוב לקחתי על עצמי אירגונו של כנס, שיתקיים ב-31.5.2016 בחדר 3044 בפקולטה למשפטים בחיפה. בין יתר ההרצאות תהיה הרצאתי המרתקת 'על החקירה הגנאלוגית של מונחים משפטיים'. אסור להפסיד וגם יגיב עו"ד הרן רייכמן מהקליניקות שזה בכלל ערך מוסף. לאור התרגשותי מהכנס הקרב ובא גאלתי פוסט נשכח שפירסמתי ביוני 2013 בבלוג הקודם שנקרא 'יוצא מארון הספרים' ואני שב ומפרסם אותו כאן:

– אמא, אבא, יש לי משהו לספר לכם.

– אתה יודע, חמוד, שלא משנה מה זה, אנחנו אוהבים אותך.

– זה מאוד מקל עלי. אני… אני…

– תוציא את זה, חמוד. זה לא יכול להיות דבר רע.

– אני אינטרדיסציפלינרי.

– (בדמעות) – אבריימל'! זה אשמתך! זה הכל אשמתך! אתה רשמת אותו לספריה כשהיה קטן. אתה לקחת אותו למוזיאון. אתה!

– אמא!

– זה בסדר, חמוד. זה בסדר. אנחנו אוהבים אותך איך שאתה. זה כבר הרבה זמן?

– אתם יודעים. אחרי התואר הראשון לקח 13 שנים עד שנרשמתי לתואר השני. ונשבע לכם שאפילו לא הסתכלתי כל הזמן על…

– אף פעם?

– פעם אחת. קורס קטן קטנטן באוניברסיטה הפתוחה. 'אירופה ערש הלאומיות'.

– היסטוריה?

– כן, אבל הרבה יותר רחב. עם נגיעות במדע המדינה ובלימודי תרבות. רק רציתי להתנסות, אמא, רק פעם אחת.

– פעם אחת, הא?

– אבל… אבל… לימדו שם על הלאומיות לפי המוזיקה של סמטנה ושל ואגנר, והתמונות של קספר דוד פרידריך…

– מדעי הרוח?

– לגמרי. אבל זה היה רק פעם אחת.

– ואחרי כן?

-באמת כמה שנים הכל היה בסדר. הקורס בפתוחה היה עוד ב-1997. אבל הייתי כותב ביום טענות לבית המשפט בסדר דין מקוצר, וחוזר הביתה וכאילו הכל בסדר, אבל מתחת לכר – 'לאומים ולאומיות' של ארנסט גלנר.

– גלנר זה לא נשמע נורא.

– אבל זה הלך והחמיר. אחרי כן באו פוקו, וז'יז'ק, וגרמשי, ודרידה והברמס.

– פוסט מרקסיסטים ופוסט מודרניסטים?

– מאיפה את יודעת, אמא?

– הבן של השכנה סיפר לי. אל תסיט את הנושא!

– ונשבע לך שלא יכולתי יותר.

– מילא תגיד רולס או דוורקין, הם דיברו על צדק וזכויות שזה נושא משפטי מובהק. אבל ז'יז'ק? אתה וז'יז'ק?

– כן. נשברתי ורכשתי את 'ברוכים הבאים למדבר של הממשי' ב-2003 בשבוע הספר. בדוכן של רסלינג.

– תגיד, למה בכלל חשבת להגיע לשם? לדוכן של רסלינג? מה חשבת שתמצא שם? פסקי דין של אהרון ברק?

– הרגליים לקחו אותי לשם מעצמן. לא רציתי. נאבקתי. ונשברתי.

– ואז מה?

– ואז נרשמתי ללימודי דמוקרטיה רב תחומיים באוניברסיטה הפתוחה.

– רב תחומיים?

– רב תחומיים.

– וכל הזמן הזה אתה עובד כעורך דין פעיל ומופיע בבית המשפט. ואמא שלך המסכנה חושבת שהכל בסדר. אין לך רחמים?

– הייתי מופיע בבית המשפט, וטוען בתביעות פינוי, אבל בלב ניתחתי את כל הסיטואציה לפי תיאוריית השדות של בורדייה.

– סוציולוג? אין לך רחמים על האמא שלך? אין?

– וכתבתי תזה. באמת. אני מצטער אמא.

– אל תגיד לי שפירסמת משהו.

– מאמר ב'זמנים' ב-2011, ועכשיו עומד לצאת אחד נוסף ב'פוליטיקה' הקרוב.

– היסטוריה ומדע המדינה. יפה יפה. כך גידלתי אותך? כך?

– אבל אמא, זה פעם היה מאוד מקובל, בתרבויות אחרות.

– כן, אריסטו ואפלטון. עם כל הצעירים האלה באקדמיה. אבל הזמנים השתנו מאז.

– אבל גם ליאונרדו דה וינצ'י!

– הוא ברנסנס.

– ובמאה העשרים ויטגנשטיין, ואפילו טיורינג.

– טיורינג – תראה מה עשו לטיורינג! אתה רוצה להיות כמו טיורינג?

– אמא, הוא היה מתימטיקאי ופילוסוף. אני לא מתעסק עם מתימטיקה. מעט מאוד סטטיסטיקה בתזה ב-MA. לא יותר ממה שבאמת צריך.

– ואתה חושב שזה מרגיע אותי? טיורינג? ולחשוב שהאמא הזקנה שלך לא תראה אותך דוקטור. מי יסכים להנחות אותך עכשיו, מי?

– דווקא מצאתי מנחה נהדרת.

– משפטנית?

– מלמדת בפקולטה למשפטים.

– משפטנית???

– היסטוריונית.

– אוי א-ברוך!

– אמא, לא לבכות. יכול להיות יותר גרוע.

– איך יכול להיות יותר גרוע?

– כשחיפשתי מנחה הגשתי מועמדות גם למילגה של האיחוד האירופי בפקולטה לגיאוגרפיה בבאר שבע.

– גיאוגרפיה? באר שבע?

– אבל המנחה היה כל כך נחמד! והיה לי ממש סיכוי! והנושא של המילגה ממש התאים לתיאוריה שלי! והראיון הלך כל כך יפה!

– אני לא מכירה אותך יותר.

– אמא!

– טוב. בוא הנה. בוא. חיבוקי. הנה. כך יותר טוב. תשמיע לי שיר לסיום?

– מוזיקה אינטרדיסציפלינרית את אוהבת?

– יש לי ברירה?

– טוב, את קווין את מכירה?

– מה, הם אינטרדיסציפלינרים?

– הגיטריסט שלהם, בריאן מיי, הוא גם דוקטור לאסטרופיזיקה וכתב ספר על ההיסטוריה של היקום.

– דווקא עליו לא הייתי מאמינה.

פייגלין, בכור, וולבק

התמונות הקשות באמת מאירופה שהגיעו השבוע למסכינו עוררו תגובה מעורבת אצל הצופה הישראלי. מצד אחד רבים זיהו בסבא ובסבתא שלהם את אותם פליטי חרב המתדפקים על שערי יבשת נעולה. מה שמעורר אמפתיה. מצד שני, אתם יודעים, הם מוסלמים. קצת קשה להיות אמפתים. בעייה.

הסנטימנט הוא של 'מגיע לכם' ו'אוי ואבוי החבר'ה האלה ישטפו את היבשת ויעיפו לעזאזל את האירופים המזדקנים והחלשים ותוך כמה זמן תהיה לנו ח'ליפות איסלאמית בפריז (ואז הלך לעזאזל הבד אנד ברקפסט הנהדר הזה במונמרטר ולאן ניסע בקיץ)'. יש כאן חרדה אמיתית, מלווה במוסר השכל – האירופים האלה עם השמאל הליברלי והצבוע של זכויות האדם ששולט אצלם, הביאו על עצמם את האסון הזה. אם ילכו עם העקרונות הלפלפיים שלהם הם יצטרכו לקלוט את כל אפריקה ולהפוך בעצמם לאפריקה, עם טוויסט אסלאמי לתוספת. אם לא אז הם צבועים. כמה טוב שאצלנו השמאל הוא בשוליים, בעצם חי בהנשמה מלאכותית של יורו ששולח השמאל האירופי דרך הקרן החדשה. אצלנו יודעים לטפל במסתננים ובפליטים. ותראו מה יכול לקרות אם לא.

יש כמה וכמה דוברים לרעיונות האלה. כך למשל גיא בכור, או משה פייגלין, שכתב השבוע – "אנו נמצאים בעיצומו של תהליך היסטורי צביליזציוני. הציביליזציה המערבית בת 2000 השנים, הולכת ומתפוררת לנגד עיננו במהירות מטורפת. צונמי של הגירה מוסלמית שוטף את אירופה וכבר עבר את שלב האל-חזור. הוא מותיר אחריו עולם הולך ומתרחב של אדמה חרוכה בשם דע"ש." (השגיאה בשמה של המדינה האסלאמית במקור).

הרעיון הוא שיש תרבות אירופית נהדרת, שהולכת ונשטפת בגל של ברברים נוסח הפלישות הברבריות לאימפריה הרומית ואוי ואבוי מה הולך לקרות כשהם יעברו את המספר הקריטי באוכלוסייה. זה כמובן בגלל שהתרבות שלהם, של האירופים, עליונה ונפלאה, וצריך לשמר אותה מכל משמר. מה שמצחיק הוא שפעם האירופים האלה ידעו מה לעשות לפני שהשמאל שטף להם את המוח, ושלטו בעולם במין משטר נחמד שנקרא קולוניאליזם, אבל היום עם כל ההסתה של ארגוני זכויות האדם זה לא עובד, וכך העמים הלא אירופים חוזרים אליהם בבומרנג ומשתלטים עליהם! כמו שכתב אבישי עברי

"כשהאירופים יבינו שצריך להחזיר צורה מסוימת של קולוניאליזם לאפריקה כדי שהיא תוכל להכיל את כל האפריקאים ולעצור את המנוסה המבוהלת שלהם לאירופה, אולי כבר לא ישארו אירופים שיוכלו לעשות זאת."

כאן אני בכל אופן חייב לעצור שנייה ולהגיד שכאילו זה לא ממש פוסט לגמרי בסדר, כי בסך הכל יש החלטה של העצרת הכללית של האו"ם שהקולוניאליזם הוא פשע המהווה הפרה של מגילת האומות המאוחדות, אבל יש מיליונת'לפים החלטות של העצרת הכללית, שרובה, בינינו כל מיני מדינות אפריקניות וכאלה שלא ממש הגיעו לרמה של המדינות האירופיות אבל משום מה נותנים להם מעמד שווה, ואי אפשר לצפות מכל אחד שיכיר את כל ההחלטות, כולל את החלטה 2621 מ-12 באוקטובר 1970 שזה בכלל לדעתי לפני שעברי נולד. אגב, לקולוניאליזם תפקיד חשוב במה שקורה עכשיו, ועל זה בהמשך.

בכל אופן, אם מדברים על 'הציביליזציה המערבית בת אלפיים השנה' סך הכל אפשר להסתכל על זה בכמה דרכים. ראשית, מר פייגלין, אני לא ממש סגור על זה שאתה שייך לציביליזציה הזאת. סך הכל אי אפשר לקבל רק את השוליים הימניים של הימין הכלכלי נוסח פרידריך האייק ולהגיד 'אני ליברל'. יש גם קטע מסויים של חשיבה ליברלית מעבר לאדון האייק, נאמר מג'ון לוק ועד ג'ון רולס, (מג'ון ועד ג'ון לא קם כג'ון!) שצריך לקבל בשביל להיות ליברל לפלף אירופי מהסוג שאתה כל כך רוצה לשמר וכל כך מבכה על אובדנו, ואני לא סגור על זה שזה ממש ממש מסתדר עם הסוג המאוד מסויים של מדינה ש'מנהיגות יהודית' מטיפה לו (לפרטים הראיון המאוד מבהיל של פייגלין עם פרסיקו כאן.) ואתה רוצה ליצור כאן ציביליזציה מסוג שלא כל כך מכירים באירופה, ציביליזציה שאתה קורא לה 'יהודית' ואני קורא לה בכל מיני שמות אחרים.

שנית, סך הכל, אם מסתכלים על האלפיים שנה האחרונות, לא תמיד הם היו שיא התרבות, האירופים. היו להם גם תקופות של שיא הברבריות, למשל לפני שבעים שנה. אם מסתכלים על היחס ליהודים למשל, עדיף היה להיות יהודי בספרד המוסלמית מאשר תחת שלטון פרדיננד ואיזבלה.

נכון, האסלאם הפוליטי של היום הוא לא משהו, ואם במקום המשטר הליברלי הדמוקרטי בגרמניה למשל תקום לנו ח'ליפות אסלאמית (שזה בערך פי שישה מיליון עדיף על המשטרים שהגרמנים המציאו בעצמם, אבל לא ניכנס לזה) אז נאבד משהו חשוב, אבל אין משהו ספציפי בחשיבה האסלאמית הפוליטית שמביא בהכרח לדאעש, כמו שאין משהו בחשיבה האירופית שמוביל בכיוון אחד לאושוויץ. רוצים להתווכח איתי? תקראו את 'דעותיהם של אנשי העיר המעולה' שכתב אל פאראבי, הניאו אריסטוטלי במאה העשירית, שיוצר דגם נהדר של מדינה, כשבאירופה ניסו לעבוד על להתקדם מהמשטר של העבדות לזה של הפיאודליזם.

אבל עזבו שטויות, הבעייה היא עם מי שמסתכל בפליט ורואה 'מוסלמי'. זה סוג מאוד מסויים של אנשים. העניין הוא שאותם אנשים, כשהם אירופים, מסתכלים עלינו ורואים 'יהודי'. סך הכל הם לא אוהבים את אלה ואת אלה. להתחבר דווקא לאלמנטים האלה? לא סגור כמה זה חכם. סגור כמה זה לא מוסרי.

אז אני בעד ח'ליפות מישל וולבקית מליסבון ועד בודפשט? לא ממש. אבל זה גם לא יקרה. אנחנו ייסדנו ומחזיקים מדינה יהודית עם 20% מוסלמים. מפריע לנו? למה שאירופה לא תוכל להכיל אחוז כזה של מוסלמים תוך שמירה על ערכי הבסיס של ההומניות והליברליזם? למי שרוצה לראות בחופשה שלו רק נורבגים לבנבנים בהירי עיניים ותכולי שיער או להיפך, אז מלצר סורי במסעדה בלילהאמר – טוב, לא דוגמה משהו – מלצר סורי במסעדה בווינה, קצת מקלקל לו את החופשה, ומרגישים את הטעם של הזעתר בזאכרטורטה, וחבל. אבל זה לא ממש שיקול. האנשים האלה באים לחיות. נכון, יש כאלה שגם לא, יש כאלה שמביאים ממדינות מוצאם רעיונות ומנהגים מהסוג שהביא למצב הנוכחי, אבל אני מאמין שאלו מיעוט. אני גם מאמין ששינאה מובילה לשינאה וקבלת האחר מובילה לקבלתו אותך. האנשים האלה בסירות הגומי לא רוצים להקים ח'ליפות. הם רוצים לחיות, ולחיות במקום שמכיל ומכבד אותם. הם קודם כל אנשים.

ועוד מילה על הקולוניאליזם. הבלגן הנוכחי עם דאעש הוא יצירה סורית / עיראקית עצמאית, אבל יש מניות לא קטנות לקולוניאליזם האירופי במה שקורה פה. הברור מאליו הוא הפלישה ההזויה לעיראק ב-2003. אבל צריך גם להזכיר את הג'נטלמנים הנחמדים סייקס ופיקו, שישבו להם ושירטטו קווים על מפות, ויצרו את המדינות המודרניות של סוריה ועיראק, תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות הדמוגרפית והגיאוגרפית, מתוך חשיבה קולוניאלית, שחשבה יותר במונחים של שליטה מערבית בשטח ופחות במונחים של יחידה פוליטית בת קיימא. זה החזיק מעמד בערך עשרים וחמש שנה, ואז הם קיפלו את הזנב והלכו, והשאירו אותנו עם השאריות, וכן, גם עם דאעש. דאעש חייב תודה ענקית לאדונים סייקס ופיקו, ואם יום אחד הם באמת ישתלטו על אירופה הם צריכים להקים שם אנדרטות ענקיות לזכרם. אז יש כאן חשבון קטן שהאירופים צריכים לשלם, ולדעתי גם אחרי זה יישארו ביתרת חובה רצינית.

אז ככה בקיצור – אני חושב שהדעות האלה לא חכמות, לא אמפתיות, ובאופן כללי די דוחות. אז מי שחושב שמוסלמים באירופה זה בעייה, שכאילו לא ישתף אותי במחשבות שלו והכל יהיה בסדר. או קיי?

במה נסיים? עוד משהו שלא קשור בכלום. צ'רלס ברדלי עושה בלאק סאבאת'. למה? כי מתחשק לי. וכי זו ציביליזציה מערבית. סוג של.