מסימני הזמן

הדרך מהמשרד שלי ל'ארומה' בעפולה עוברת דרך שדרות ארלוזורוב הנטושות. מאתיים מטר שדרה כל מה שרואים זה בעלי חנויות עומדים בפתח החנות ומחכים ללקוחות. סוג של איש ביטחון בלי מדים אבל עם אפוד זוהר ואקדח יושב משועמם על ספסל באמצע השדרה. בארומה עצמה ספרתי חמישה אקדחים בתוך בית הקפה.

עד ראייה לאירועי יום שישי בעפולה כותב לי בפייסבוק – " לפני שפוצצו את צוות ערוץ 2 במכות, הם נהרו באמוק ממקום הדקירה כלפי מעלה. חשבתי שזה בטח כי השמועה אמרה שהמחבל בתחנת המשטרה וקדימה לתפוס אותו, אבל אז הבנתי שהמטרה היא אותו עסק שווארמה ליד פלאפל הנשיא שהרעיד את אמות הסיפים בעיר כששם שלט בערבית ליד השלטים בעברית ועתה היה מטרה נהדרת לפורקן הזעם. השוטרים באירוע הזה, אותו ראיתי מקרוב, ספגו היו בסיכון גבוה בהרבה מהפורעים היהודים מאשר מכל ערבי כלשהו. חטפו אבנים ונאלצו להשתמש בגז פלפל ממנו גם נפגעו. בסוף, אחרי שהמשטרה עשתה פלאות (כשצריך לפרגן להם אז צריך) בעצירת ההתפרעות, הם אצו רצו לסניף רמי לוי לחפש ערבים לכלות בהם זעמם. אפשר להבין את הכעס, אבל היה קשה להיות שם באותם רגעים. כמה קל להיות מוסת, כמה קל להפיץ שנאה וכמה התלהמות ריקה ומסוכנת היא נפיצה.

נוסע בכוונה דרך סח'נין. דרך נצרת. לפעמים נראה שהכל כרגיל. לפעמים יש שנייה של פחד. הטלפון שלי בתיקון בפלאפון סח'נין. המבחן האמיתי יהיה כשאקבל את האסמס לבוא לקחת אותו.

בכפר מנדא, על הכביש הראשי 784, סימני צמיגים שרופים על הכביש מספרים על משהו שהיה ולא סיפרו עליו בחדשות.

חבר ערבי שואל אותי בבית המשפט מה נשמע בעפולה. 'אל תבוא לבקר' אני צוחק. אבל אני מת מבפנים.

השוטרים שירו בערבייה המבולבלת בתחנה המרכזית בעפולה פעלו נכון. הם לא ידעו אם יש עליה או אין עליה חגורת נפץ. הטראגיות באירוע זה שאף אחד מהצדדים לא ידע לשחק את התפקיד שלו כמו שצריך. כולל המחבלת שלא בדיוק ידעה מה לעשות עם הסכין. וחיילת מג"ב שהיה לה יותר חשוב לשמור ביד על הגלידה מלשמור על המחסנית של הנשק. אם מישהו היה עוצר ומבקש מכולם שנייה לחשוב ולהבין שזה החיים שלהם, היה נגמר אחרת. אבל היא הייתה צריכה לשחק את התפקיד שלה עד הסוף. וכך גם החיילים והשוטרים שהיו שם. אני באמת הייתי רוצה לדבר איתה ולהבין מה הביא אותה עם סכין לתחנה המרכזית, ולא מול כיתה להוראת הביולוגיה בטכניון.

יינון מגל בתכנית הבוקר של אורלי וגיא. סיי נו מור.

בחמש קבוצות ווצאפ שונות שאני חבר בהן רצה ביום שישי בערב הבדיחה אם אני מגיע לפאב או שאני בהפגנה בסח'נין. לא הייתי לא בזה ולא בזה. הייתי עייף ודי בדיכאון מכל החרא הזה.

אם זה יימשך עוד יותר משבוע שבועיים זה דופק לי את העונה של מסיק הזיתים ואת הסיור השנתי בבתי הבד הפרטיים הקטנים.

דרך הערת שוליים של וסטרייך הגעתי לספר מ א מ ם שנקרא 'מגנזי קדם', שהוא תעודות עות'מאניות שתורגמו מתי שהוא לעברית. לפעמים עם צילום של התעודה המקורית, עם החותמת של הסולטאן. הראיתי את הספר הזה למנחה פ' במפגש האחרון ושנינו הזלנו עליו ריר. אז הנה –

"… כי הזכיות אשר זכו בהם כל האומות החוסות בצלי, כפי המאמר המהולל אשר נקרא בה ג'ולחנה – היכל השושנים – המה חלים בלי ספק גם באומת היהודים. והיתה האומה הזאת אשר התאחזה בכל מדינות מלכותי הרוממה ותתישב בהן לבטח כפי נדיבות רוח שלטוני הרם והמגן על החוסים בי, ראויה להשיג את החסות ואת השמירה המעולה כיתר האומות החוסות בצל ממשלתי הרוממה. ועתה רצון וחפץ שלטוני שלא יהיה לשום איש הזכות לערער עליהם בין בדבר מלאותם את מצוות דתם ובין בדבר בטחונם וחסותם אשר נתנו להם. ויצא דבר מלכותי זה כפי חפצי ורצוני המהולל אני מלך המלכים וינתן המאמר הנעלה הזה בידי האומה הזאת. כך יהיה וכך יקום ויסמך על חותמי המרומם. נכתב בראשית חודש רמדאן המבורך בשנת אלף ומאתיים חמישים ושש ברשיון הדת נעתק וקוים בפנקס בית המשפט בירושלים."

1256 כמובן ההיג'רית. אנחנו כאן באמצע המאה ה-19.

סך הכל רעיון טוב שיהיה שלום בירושלים ולא יפריעו ליהודים.

מחר אני מדבר ביד בן צבי בכינוס ה-11 של ההיסטוריונים של המשפט. הנושא הוא סימן 65א לדבר המלך במועצתו שזה תמיד להיט.

רחביה! לירושלים יש היום תדמית לא מי יודע מה, אבל לנווט קצת ברחובות הקטנים והחד סטריים עם שמות של רבני ספרד. א מחייע.

אם מישהו חושב שאני סתם נטפל לאורן חזן ויש דברים גרועים יותר שיקרא את רוגל אלפר היום בהארץ. איך חזן שר בסרטון? עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. גם אני. לא אניח. שמיני ביוני עד אחד עשר באוקטובר מאה עשרים ושלושה יום.

או משהו כזה. כשהייתי בתיכון אז שר החינוך לא היה בנט אז אין לי בגרות חמש נקודות.

 אופטימי לסיום? מה יש להיות אופטימי? ג'ו בונאמאסה סלו ג'ין. זה השיר הכי מדכא שאני מכיר, וג'ו עושה אותו אפילו יותר גרוע מטים קארי, למרות שהוא לא מעז להגיד 'איים סו פאקינ' לונלי'. אתה חושב שלהיות לבד בגשם זה מדכא? תנסה אינתיפאדה. שלישית.

ויליאם מונטגומרי ואט, סמואל אדמס, יונה וולך תוניסיה וחסדו של האל הטוב

בימים האחרונים הייתה לי הרגשה שהלכתי לעולמי ונידונתי לגיהינום והתחלתי לרצות את העונש, ושום דבר במזג האוויר או בחדשות או בעולם מסביב לא סתרו את ההרגשה הזאת.

אבל החיים ממשיכים, מזג האוויר הזוועתי הזה יעבור מתי שהוא ואני מנסה לכתוב פוסטים אופטימיים אחרי שכמה פוסטים זועמים במיוחד בימים האחרונים נכתבו והושלכו אל הפח.

אז ככה – התנין מתחרה בתחרות הבירה השנתית סמיואל אדמס לונגשוט. ניר קיפניס מסנהדרינק מספר ששלב השיפוט מאחורינו והשנה הייתה רמה נהדרת של מבשלות מיקרו בוטיק שזה אשקרה אני וש' והתנין. היום אנחנו נוסעים למפגש היכרות לטעום את הבירות של יתר המיקרו בוטיק או משהו כזה, ובשבוע הבא אנחנו ממש מפעילים דוכן של תנינים בפסטיבל הבירה ופרטים בהמשך. כן אנחנו ממש נוסעים לתלביב החמה והלחה שלכם, שיש בה מתקפת חולדות וכל כולה חסומה בגלל הרכבת הקלה הזאתי. זה רק שתבינו עד כמה אנחנו אוהבים בירה כי אנחנו שונאים את תלביב. לא את התלביבים כשהם בודדים ובנסיבות מיוחדות. אבו אבשלום אתה כמובן החריג. בכל אופן נתקלתי גם בשיר הבא של יונה וולך ואני חושב שהוא הולך על התווית הבאה של התנין, שזה גם בירה שמדברת לאינטלקט –

מלתעותיו הן פסוקת רגליה
טבורה עינו
הוא יכול להיות כל דבר התנין הזה

הדוקטורט הולך ונכתב והולך ונכתב ואשקרה אני ממש בפרק הסיכום ואחרי כן יוותר לי לכתוב רק את המבוא. הנס שהיה צריך להיות קרה אתמול. הלכתי כבר כמה פעמים לחפש אחרי הערת שוליים מהערך 'אומה' באנציקלופדיה של האיסלם, ולא מצאתי את הספר שאוזכר בהערה שהיה 'מוחמד במדינה' של איזה ויליאם מונטגומרי ואט. ואתמול אמרתי שלא אתייאש ואחפש אולי ליד כי לפעמים מישהו שם ספר במדף מעל או מתחת לאן שהוא צריך להיות ושם הוא היה. ואז פתחתי בעמ' 241 וחסדו של האל הטוב נגלה אלי, וזה לא הפעם האחרונה בפוסט הזה שזה קורה.

הוואט הזה ממזר וכתב בדיוק את הדבר שאני צריך בשביל לסגור הרמטית את הדוקטורט עם כל הקישורים מכל המקומות. כמו החתיכה האחרונה בפאזל. אני כבר עשרים וארבע שעות חושב איך אני אכתוב את זה ונורא מתלהב מעצמי. אחרי כן קצת גיגלתי עליו ומסתבר שמדובר בבחור נחמד, סקוטי פרסבטריאני מאוד דתי עם שריטה לנביא מוחמד שאשקרה כתב סדרת ספרים (מוחמד במכה ומוחמד במדינה) שמציגים את הנביא מוחמד כנביא מקראי ומוסרי ואפילו קצת סוציאליסט. אדוארד סעיד קורא לו אוריינטליסט, וביליתי כמה שעות מרתקות בספריה בלהוציא מאמרים שוצפים וקוצפים של חבר'ה שלא כל כך אוהבים את האוריינטליסטים וקוראים לו עוד בכל מיני שמות יותר גרועים, ואשקרה אם הוא היה נופל לידיים של דאעש או משהו הוא לא היה גומר טוב, אבל אני קורא לו חמוד. והוא חמוד. תודו שלא שמעתם עליו קודם. אני חושב לעשות פעם פוסט עם כל האנשים המעניינים שנפגשתי בהם בדוקטורט שלי כמו הבחור מפתח תקווה שהתחתן שבע פעמים והתגרש שבע פעמים ולא עבר דרך הרבנות, או זאת ששכבה עם השחקן ויליאם הרט בקולורדו וטענה שהם נשואים לפי חוק המדינה וכאלה. אז לוואט יהיה שם מקום של כבוד.

קצת קשה לעשות סנדביץ' של אלכוהול איסלאם ואלכוהול, אז אני פשוט אומר כמו בחדשות ונעבור לנושא אחר לגמרי, או כמו ביהדות להבדיל אלף אלפי הבדלות, ולהסביר שאני מאהל אל כיתאב ואני מגלה את הכבוד הרב ביותר לאסלאם, בערך ברמה של וואט שחשב שהנביא אכן היה עד להתגלות אלוהית, אם לא יותר אפילו אבל אני יהודי רפורמי ואני חייב אלכוהול בקטע של הקידוש לשבת, אז כבר אם שברנו את העיקרון, אז אני הולך עד הסוף. ובכל אופן תוניסיה היא גם מדינה מוסלמית, ומיצרים שם את הבוכא, וממש מצאתי חנות שמוכרת בוכא תוניסאית אוריגינל ושתיתי את זה בשבת על המרפסת והייתה בריזה קרירה וסבירה, וראיתי הקלטה של מיי קיצ'ן רולס שזה כמו מסטרשף האוסטרלי רק יותר מעניין, ושתיתי את הבוכא עם קרח וזה היה אות לחסדו של האל הטוב שמשום מה נסתר בשבועות האחרונים.

ממתק? אחד האלבומים האהובים עלי הוא צ'יילד איז דה פד'ר אוף מן של דם יזע ודמעות, בין היתר כי הוא יצא לאור ממש באותו יום שבו אני יצאתי לאור. אבל תמיד חשבתי שאל קופר קצת מתחכם ולא קניתי את הפוזה עד הסוף. בת' הארט מראה איך באמת עושים את זה וג'ו בונמאסה עוזר לה. תקשיבו ובסבבה.

ובשורת ישועה

אחת התופעות המכוערות ביותר בפוליטיקה הישראלית היא החבירה של הימין הדתי לימין הכלכלי האנטי חברתי. זה הראה את ראשו המכוער ב-J14 ב-2011, או יותר נכון אז שמתי לזה לב, וזה ממשיך בכל מיני מקומות שדתיים לאומיים כותבים שם על נושאים חברתיים כמו האתר 'מידה'. זה נורא לא מסתדר לי עם הסולידריות האנושית שאני בדרך כלל משייך ליהדות, גם זו האורתודוכסית, או לפחות גם לזו האורתודוכסית כשמדובר ביהודים, בנוסח 'לגר ולאביון ולדל' וכאלה. אז אי אפשר לדבר על 'מכרם בכסף אביון ועני בעבור נעליים' ולתמוך בכלכלה ניאו ליברלית שמוכרת בכסף אביון ועני בעבור נעליים, או שבעצם אפשר וזה קורה כל יום וזה כיוון זוועתי שהחבר'ה האלה לקחו וחבל.

על רקע זה באה כהפתעה נעימה הצעת 'חוק שמיטת חובות' של שרת המשפטים שלנו, שעל אף היותה חילונית מחללת שבת להנאה, היא משמשת בכנסת זו כנציגת הקב"ה עלי אדמות (או לפחות הסגמנט שלו שלובש כיפה סרוגה).

וכך כתבה השרה – 

"חברים, העברנו כעת בוועדת שרים הצעת חוק חשובה ביותר שהגשתי. אני קוראת לה "מבצע שמיטה".כיום קיימים במדינת ישראל עשרות אלפי אנשים אשר נמצאים תחת הגדרת "חייבים מוגבלים באמצעים". אלו הם אנשים אשר חייבים כספים רבים ונמצאים בהליך הוצאה לפועל, אך בפועל אינם מצליחים לסגור את חובותיהם לחברה.

חייב מוגבל באמצעים לא מצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית אליה נקלע. מצד אחד הוא ממשיך לשלם במשך שנים תשלומים אשר מכסים רק את ריביות חובותיו, ומצד שני נתון תחת סנקציות כאלו שלא מאפשרות לו להיות חלק יצרני משוק העבודה הישראלי- הוא אינו יכול להקים עסק,להחזיק בחשבון בנק , או בכרטיס אשראי למשל. הוא נתון במעין מעגל אינסופי שבו הוא אסור שאינו מצליח להתיר עצמו מבית אסוריו.

ביהדות קיימת מצוות שמיטה. כל שבע שנים עם ישראל מקיים את שנת השמיטה. בשנה זו העם שובת ממלאכתו, ובין היתר ישנו ציווי לשמוט חובות כספיים. שמיטה היא שחרור.

החוק יאפשר מחיקה חד פעמית של חובות לאותם חייבים מוגבלים באמצעים ( בין 30-40 אלף איש) במידה והם עומדים בקריטריונים שקבע המחוקק.. כל זאת על מנת לתת לאותם אנשים אפשרות להתחיל מחדש ולהכניס אותם שוב למעגל הכלכלי הישראלי. השנה אנו נמצאים בשנת שמיטה. אין זמן טוב מזה להכריז על מבצע שמיטה. זה חברתי, זה נכון וזה חשוב.

**חברות הכנסת רות קלדרון ומירב מיכאלי העלו נוסחים דומים בכנסת שעברה להצעת החוק ופעלו לקידומו**"

אז ככה. אני לא מאמין בקטע של 'ובשורת גאולה לא אובה אם מפי מצורע היא תבוא'. אם מי שהייתה ידועה עד עתה כמובילת הסיעה הכי אנטי חברתית בכנסת מביאה הצעה סבבה אגוזים, אני זורם איתה. ובכל אופן כבדהו וחשדהו.

טוב בהתחלת החיים של הפוסט הזה היה כאן קטע שקצת פקפק בזה שזו הצעת חוק ממש של שקד, כי לא מצאתי קישור אליה, ומכל מיני סיבות אחרות, אבל אז המון אנשים תקנו אותי ומסתבר שזו באמת הצעה של שקד.

לא מצאתי את ההצעה הזו, אז מצאתי את הצעת החוק פ/20/937 של חברי הכנסת חנין, מיקי לוי, פרי, שלח, גרמן, פירון, זנדברג, ורוזין, המכונה הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מתן הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ה–2015, ואני מנחש שיש דמיון בין ההצעות. אני גם מתנצל על שפקפקתי בשקד. יצאתי קצת בטטה.

אבל, לגופו של עניין, לא מדובר במהפכה כה גדולה, ולא בהצעת חוק נורא 'חברתית'. ביחד עם ההצעה הזו היו עוד כמה הצעות מעניינות יותר שהגישה אותה קבוצת ח"כים עצמה כמו לא לאפשר עיקולים לחייב שעומד בצו התשלומים לאחר מתן אזהרה, או להחיל את כללי הסמכות המקומית על הוצאה לפועל (היום אפשר לנקוט כנגדך בכל הליך בכל לשכה מדן ועד אילת. לא ממש פייר לדעתי), או להעביר את סמכויות הרשם להוצאה לפועל ל'שופט אכיפה'. אבל האפיל הפופוליסטי של שמיטת החובות הוא גדול בהרבה, ואת ההצעות האחרות קצת קשה להבין אם לא מבינים ממש הליכי הוצאה לפועל.

אז זה טוב? אולי. וקצת רע. ולא ממש חברתי. ובעצם לא ממש משנה. לא עומדת בפני הצעת החוק של שקד אז אנתח את הצעת החוק של חנין ושות' מתוך הנחה שאם אינה זו ששקד העבירה בוועדה, אז היא מאוד דומה לה.

נכון שמי שנקלע למצב של 'חייב מוגבל באמצעים' הוא בבעייה, והחוב שלו גדל ותופח בריבית של הוצל"פ ולא ישולם לעולם, כשעליו חלות כל המגבלות כמו כרטיס אשראי ואיסור יציאה לחו"ל. אז הפטר זה רעיון סביר. זה עוזר לחייב, ולא ממש פוגע בזוכה שממילא לא רואה את הכסף שלו. אבל –

ראשית – יש כבר מסלול כזה. זה נקרא 'פשיטת רגל'. נכון זה קצת יותר מסובך, קצת פחות נגיש, קצת יותר קשה לחייב, אבל האם יש באמת הצדקה לשני מסלולים זהים כמעט (המסלול מאמץ את מרבית ההוראות המהותיות של חוקי פשיטת הרגל) בשני חוקים שונים? או שכדאי קצת להתאמץ ולהנגיש את הליכי פשיטת הרגל?

שנית, התנאים. ההפטר מותנה בתנאים – צריך לחכות חמש שנים, סך החובות פחות מ-400,000 ש"ח, אין נכסים הניתנים לעיקול ולמימוש, התשלום החודשי שנקבע לא יאפשר פרעון 10% מהקרן בתוך שלוש שנים, והכי הכי חשוב – החייב עמד בתשלומים שנקבעו לו.

מנסיון שלי כעורך דין בהוצאה לפועל, הכלל האחרון לעולם אינו מתקיים. אמנם, ניתנת סמכות לרשם להורות על הפטר גם למי שלא עמד בתשלומים, אם התקיימו 'נסיבות מיוחדות' אבל רוב החייבים המוגבלים באמצעים לא משלמים, פשוט כי אין להם תמריץ לשלם (הצעת חוק חכמה הייתה מסדרת להם תמריץ כזה).

אני מנחש שמספר האנשים שעומדים בקריטריונים האלו הוא מאוד קטן, ושלא מדובר בעשרות אלפי אנשים ומיליארדי שקלים מחיקת חוב.

ושלישית והכי חשוב – בואו נציץ בצד השני. מיהם בדרך כלל החייבים המוגבלים באמצעים? כאן אפתיע אתכם. אלו שמצבם גרוע באמת, אלו שאין להם נגישות לשירותים משפטיים, אלו שיש להם חובות קטנים לרשויות, לחברות סלולריות, לחברות משכנות, לא מוכרזים בדרך כלל 'מוגבלים באמצעים'. בשביל זה צריך קצת יותר חובות וקצת יותר נגישות לשירותים משפטיים. פשוט בגלל שצריך להגיש בקשה מסודרת נתמכת בתצהיר כדי להגיע למעמד הזה. מנסיון שלי המדובר בדרך כלל בבעלי עסקים קטנים שקרסו והותירו אחריהם חובות. אנשי המעמד הבינוני לשעבר.

אז למי אדם כזה מותיר חוב? לבנקים ולבנקים למשכנתאות יש דרכים להבטיח תשלום. כמו בטוחות וערבים וכיוצא בזה. יש גם חובות לרשויות המס. אבל בדרך כלל עסק קטן שקורס מותיר אחריו חובות לעסקים קטנים אחרים – ספקים, בעלי הנכס בו שכן העסק, וכיוצא בזה. או אפילו לחברים וקרובים שהלוו על מנת למנוע את נפילת העסק. או סתם למי ששכר את שירותי העסק, שילם מראש ולא קיבל את התמורה.

כשאנחנו 'נחמדים' ו'הוגנים' ו'נותנים צ'אנס' לחייבים המוגבלים, אנחנו שוללים מהחבר'ה האלה – ספקים, צרכנים וכיוצא בזה, האדם הקטן באותה מידה של החייב המוגבל (רק שהם טורחים לשלם חובותיהם והחייב המוגבל אינו טורח) את הצ'אנס לקבל את הכסף בחזרה. אם למשל שילמתי בבניית דירה שלושים אלף ש"ח לקבלן אלומיניום, והוא לא סיפק לי את הסחורה, והייתי צריך לשלם עוד פעם לקבלן אחר בשביל להשלים את הבנייה, ולהיאבק איתו שנה בבית המשפט בשביל לקבל פסק דין ואחרי כן הוא הכריז על עצמו חייב מוגבל, אז אני לא רואה את ההוגנות שהוא יצא מהמצב הזה סתם כי בא לו, ולא יחזיר לי לפחות חלק מהחוב. אין בזה שום דבר 'חברתי'.

ולמרות שהחייב המוגבל בדרך כלל אינו משלם, יש רבים מהם שעושים 'מבצעים' לתשלום. אוספים סכום כסף, מציעים לכל אחד מהנושים חלק מסויים מהחוב, ומסיימים את ההגבלה. ראיתי את זה קורה יותר מפעם אחת. אני תמיד אומר ללקוח – הוצאה לפועל היא אומנות הסבלנות. אם ירצה לחזור לחיים נורמליים הוא חייב לעבור אצלי ולשלם לפחות חלק מהחוב. הצעת החוק לוקחת ממני את הצ'אנס הזה.

אז נכון, גם כאן יש לרשם ההוצאה לפועל (לפי הצעת החוק של חנין) סמכות להתחשב בנושה. אבל זה עוד הליך משפטי, ועוד זמן, כסף, טירחה ועורכי דין.

מקורי של שקד – כן. וצריך לתת לה את כל הקרדיט והכבוד. 'חברתי'? לא ממש. 'עוזר' לא כל כך. סבבה? כנראה שלא.

ממתק? בלי קשר להוצאה לפועל או לעורכי דין. ג'ו בונאמאסה מגיע להופיע בארץ מתי שהוא בספטמבר או משהו כזה, אם רוג'ר ווטרס לא יתערב ואם לא תהיה מלחמה טפו טפו טפו. זה בתלביב כנראה אז הסיכויים שאגיע לא משהו, אבל הוא באמת גדול ומומלץ וכל זה. זה עתה שילמו לו אז כנראה הוא לא יהיה חייב מוגבל באמצעים.